פסקי דין על אוחנה דוד | פסקי דין על ר. בלעיש הסעים | פסקי דין על בלעיש רפאל | פסקי דין על בלעיש שמואל |

8782/04 א     10/01/2005




א 8782/04 אוחנה דוד נ' ר. בלעיש הסעים בע"מ, בלעיש רפאל, בלעיש שמואל




1
בתי המשפט

א 008782/04
בית משפט השלום בירושלים
10/01/2005
לפני כב' השופט דוד מינץ
אוחנה דוד

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עו"ד י' סער
נ ג ד
1 . ר. בלעיש הסעים בע"מ

2 . בלעיש רפאל

3 . בלעיש שמואל
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד א' אברג'יל
פסק דין
התובע הינו בעליו של מוסך "צמרת" בבית שמש (להלן: "המוסך"). הוא הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין אי תשלום עבור תיקונים שביצע בכלי רכב השייכים לנתבעת 1, חברה להסעים (להלן: "החברה"). לא הייתה מחלוקת ממשית כי על החברה לשלם את חובה בגין התיקונים בסך 19,120 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. השאלה שהתעוררה הייתה האם ניתן לייחס את החוב באופן אישי לנתבע 2 שהיה בעל המניות היחיד בחברה, ולאחיו, נתבע 3 שעבד כמנהל שכיר בה, נוכח חדלות פרעונה של החברה.

העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן. התביעה מתייחסת לתקופה של ששת החודשים הראשונים של שנת 2002. בתקופה הרלוונטית, הוכנסו לתיקון במוסך במספר רב של הזדמנויות, על ידי נתבעים 2-3, כלי רכב שלטענתם השתייכו לחברה. חובה של החברה כלפי התובע בגין התיקונים שבוצעו הצטבר נכון ליום 30.5.04 לסך של 17,222 ₪. לשם פירעון חלק מהחוב הם העבירו לתובע שיקים המשוכים על שני חשבונות בנק נפרדים של החברה, האחד בבנק הפועלים והשני בבנק לאומי בסך כולל של 14,718 ₪. השיקים כולם חוללו מהסיבה שחשבונות הבנק של החברה בבנקים האמורים היו מוגבלים, והחוב לא שולם למעשה עד ליום הגשת התביעה. התובע טען כי יש לייחס את חובה של החברה לנתבעים 2-3 באופן אישי, שכן הם ידעו כל העת, ואף בשעת יצירת ההתחייבות כי אין לחברה יכולת לפרוע את חובותיה.

החלטתי לקבל את התביעה במלואה כנגד שלושת הנתבעים גם יחד. להלן אפוא, נימוקי פסק הדין בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

אכן, אישיותה המשפטית העצמאית של חברה מבוססת על קיומו של חיץ בינה לבין בעלי מניותיה. בין זכויותיה וחובותיה של החברה לבין אלו של בעלי המניות מפריד "מסך". חרף זאת, גישת המחוקק היא כי במקרים מסוימים רשאי בית המשפט "להרים את המסך". משהורם המסך לא נעלמת האישיות המשפטית העצמאית של החברה, אך עם זאת, ניתן לייחס לבעלי המניות זכויות וחובות של החברה. חיוב אישי בחובות החברה הוא צעד מרחיק לכת המתבקש כל אימת שנפל דופי בפעולתם של בעלי המניות ומנהלי החברה, כאשר מוסד האישיות המשפטית שימש אמצעי לעקיפת הדין או להונאת נושים.

במקרה זה התובע העלה טענות מהותיות לפיהן נפל דופי בהתנהגות הנתבעים המצדיק הטלת אחריות אישית עליהם, והצדק איתו. התובע טען כי בשעת יצירת ההתחייבות, היינו בשעה שהובאו כלי הרכב השייכים לחברה לטיפול במוסך, מצב החברה היה בכי רע ולמעשה חשבונות החברה בבנקים היו מוגבלים החל מחודש פברואר 2002. טענתו היא כי על אף שנתבעים 2-3 ידעו על הגבלת החשבונות, הם מסרו לו שיקים שמועד פרעונם נקבע לחודשים העוקבים לאחר מסירתם, בידיעה שהם לא יכובדו על ידי הבנק. חרף ידיעתם כי החברה עומדת למעשה על סף קריסה, הם הציגו בפני
ו מצג שווא לפיו יש לחברה יכולת לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו, והתחייבו בפני
ו גם באופן אישי לפרעון החוב (פרוטוקול בעמ' 3). התובע האמין להבטחותיהם ובטח בהם וזאת על רקע הכרות ארוכת שנים שלו עם נתבע 3 אשר אף הודה בחקירתו הנגדית כי הוא נוהג לעשות שימוש בשירותיו של התובע מזה כ- 15 שנה.

ואכן, על אף שבתחילה טענו הנתבעים שהחברה הייתה בעלת כושר פירעון בשעת יצירת ההתחייבות וכי אף במועד הגשת התביעה מצבה היה איתן, נתבע 3 הודה בחקירתו הנגדית כי ההיפך הוא הנכון. בתשובה לשאלות ב"כ התובע הודה כי טענות הנתבעים שנטענו בכתב ההגנה ביחס לכושר הפירעון של החברה אינן נכונות וכי למעשה החברה לא הייתה כשירה לפרוע את חובותיה (פרוטוקול בעמ' 15). נתבע 3 גם העיד שהיה מורשה חתימה מטעם החברה והורשה לבצע פעולות ולהתחייב בשמה בתמורה לקבלת שירותי התובע, והוא סיפר שפעל בסמכות ובשליחותו של נתבע 2. נתבע 2 עצמו לא הופיע בפני
בית המשפט ומשכך נמשך תצהיר העדות הראשית מטעמו, ולמעשה לא הובאו ראיות מטעמו לסתירת טענותיו של התובע.

סעיף 6 (ג) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ( להלן: "חוק החברות") קובע כי בית המשפט יהיה מוסמך להרים את מסך ההתאגדות במקרים בהם היה בניהול החברה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. כך, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, אם התרשם שמנהליה נטלו סיכונים לא מחושבים בניהול החברה, ובפרט כאשר כבר הייתה קיימת ידיעה ברורה ומפורשת כי ההתחייבויות לא תקוימנה, או בנסיבות בהן מנהלי החברה עסקו בגלגול כספים במטרה לדחות את הקץ תוך תקווה לשיפור המצב, מבלי שתקווה זו יהיה לה דבר שתסמוך עליו (ת"א (ירושלים) 3114/01 דלתות חמדיה בע"מ נ' עץ בן אבו, תקדין-מחוזי 2002(3), 3679 ,עמ' 3685; (י' בהט, חברות החוק החדש והדין, 2003 בעמ' 127-128). כך גם במקרה שלנו.

יתרה מזאת. אחד השיקולים בשאלת הרמת מסך הוא מבחן הקרבה. כאשר מי שפעל בשם החברה הוא בעל המניות והמנהל, הרי שאז הרווח הבלתי הוגן שיצר עבור החברה אינו אלא הרווח שלו עצמו. במקרה כזה תהיה נטייה להרמת מסך יותר מאשר במקרה בו המנהל פועל עבור חברה שאין הוא בעליה ובעלי המניות הם זרים לו (בהט, שם בעמ' 132). כך גם במקרה דנן מדובר בחברת יחיד המתנהלת גם כחברה משפחתית בניהולם של שני האחים, נתבעים 2-3 ויש בכך טעם מסייע להרמת מסך.

בנוסף להרמת המסך כלפי בעלי המניות, ס' 54(ב) לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידי האורגנים השונים בה ובתנאי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 6(ג) לחוק. היינו, ניתן מכוח הוראה זו לייחס את חובה של החברה גם כלפי נתבע 3 שכאמור שימש כמנהל שכיר בחברה. בנוסף על האמור, למעשה נתבע 3 הודה בריש גלי כי הוא זה שנטל על עצמו התחייבות אישית ( פרוטוקול בע' 13) ולמעשה רק מכוח המצג שהוא הציג לתובע שהחשבוניות ישולמו, הסכים התובע לטפל בכלי הרכב. לאמור אף ללא היזדקקות להוראות חוק החברות, נתבע 3 אחראי לפירעון החוב. לאור כל האמור לעיל נראה אפוא, כי אין מקום לספק שנתבעים 2-3 חייבים בתשלום חובה של החברה במלואו לתובע.

בהערת אגב אוסיף כי ב"כ התובע הפנה לסעיף 107 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן: "פקודת החברות"), שכותרתו "ניהול במספר חברים מופחת" וטען כי גם מכוחו יש לחייב את נתבע 2 בתשלום מלוא חובה של החברה. על פי הוראת החוק האמורה, די בכך שבחברה פרטית מספר החברים פחת משניים, והחברה מנהלת את עסקיה משך זמן העולה על שישה חודשים, כדי שבעל המניות שהיה חבר בחברה בתום ששת החודשים יהיה חייב לבדו בתשלום כל חובות החברה אשר נוצרו באותה תקופה. ומשלא הייתה מחלוקת כי החברה הייתה חברת יחיד בבעלותו של נתבע 2, שנהלה את עסקיה תקופה העולה על שישה חודשים (מאז 31.12.01) הרי שיש לחייבו בפירעון החוב הנתבע. הוא טען כי הוראה זו תקפה גם כיום לאחר חקיקת חוק החברות.

ברם דין הטענה להידחות. אכן, לפי פקודת החברות תיתכן הטלת אחריות אישית במקרה של ניהול עסקי החברה במספר חברים מופחת, דהיינו במספר חברים הנמוך מהמינימום שנקבע בפקודה. אולם המצב השתנה עם כניסתו לתוקף של חוק החברות. החוק החדש ביטל את הדרישה למספר חברים מינימאלי וכיום אפשר שיהיה בחברה פרטית חבר אחד (סעיף 3 לחוק החברות). לפיכך, סוגיית מספר החברים אינה רלוונטית עוד. המחוקק בחוק החדש קבע כי מספר החברים כלשעצמו אינו משפיע על תפקוד החברה וגם כאשר מדובר בחברת יחיד, אין עובדה זו כשלעצמה גורמת באופן אוטומטי להטלת דופי באותו החבר. מכאן שהטעם העומד בבסיס הרמת המסך - מניעת שימוש לרעה במסך ההתאגדות - אינו מתקיים במקרה זה (השווה ת"א (תל אביב - יפו) 39242/94 כהן אליצור נ' איתן גבעתי בע"מ, תקדין- שלום 2002(3) בע' 4; ע"ב 301195/97 אושר לוין נ' לירב מתנות בע"מ, תקדין-עבודה 2001(3) בע' 3). לכן אין מקום להטלת אחריות אישית על נתבע 2 אך ורק מהטעם שמספר החברים בחברה בתקופה הרלוונטית עמד על אחד.

ובשולי הדברים אוסיף עוד כי נתבעים 2-3 טענו ביחס ליתרת חובם מעבר לסכום ששולם בשיקים שחוללו כי לא היו חייבים בתשלום בגין שירותי המוסך נשוא יתרת החוב, שכן הם התנו את התשלום בכך שהתיקונים יבוצעו לשביעות רצונם אך הטיפול היה לקוי והם נאלצו להחזיר את כלי הרכב לטיפולים חוזרים במוסך (סעיף 6ד' לכתב ההגנה). אולם גם דין טענה זו להידחות שכן לא הוגשה ראיה כלשהי שהטיפול בכלי הרכב שהעניק התובע לנתבעים היה לקוי. יתר על כן, אין זה סביר כפי שטען ב"כ התובע בסיכומיו, שהנתבעים היו חוזרים ומכניסים מכוניות לטיפול במוסך בתדירות גבוהה כפי שאכן היה, אם לא היו מרוצים מהשירות שניתן להם. מה גם שנתבע 3 הודה שהוא לקוח של התובע מזה 15 שנים ואין ראיה טובה מזו לכך שהוא היה מרוצה מהשירות לו זכה כל אותו זמן.

סופו של יום, וכאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 19,120 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 20.7.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעים גם ישאו בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד התובע בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ה (10 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 8782/04 אוחנה דוד נ' ר. בלעיש הסעים בע"מ, בלעיש רפאל, בלעיש שמואל (פורסם ב-ֽ 10/01/2005)