פסקי דין על מאיה רנד בלוך | פסקי דין על צמנטכל ניהול נכסים | פסקי דין על חצב חניון חיפה |

11010-04/12 תצ     05/11/2014




תצ 11010-04/12 מאיה רנד בלוך נ' צמנטכל ניהול נכסים בע"מ, חצב חניון חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"צ 11010-04-12 רנד בלוך נ' צמנטכל ניהול נכסים בע"מ
ואח'
05 נובמבר 2014



בפני

כב' השופט יגאל גריל
, שופט בכיר


התובעת:

מאיה רנד בלוך
ת.ז. 054124862
ע"י ב"כ עו"ד דוד מזרחי


נגד


הנתבעות:

1. צמנטכל ניהול נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמית מור ואח'

2. חצב חניון חיפה
(התביעה נמחקה בהסכמה)




פסק דין


א.
בפני
י בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בתובענה ייצוגית, לפי סעיף 18 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב.
התובעת הגישה תובענה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ובקשה לאישורה כייצוגית.
התובענה הוגשה גם כנגד הנתבעת מס' 2, אך לגבי הנתבעת מס' 2 נמחקה התובענה, בהסכמה, במהלך הדיון בבקשת האישור.

הנתבעת משמשת כחברת הניהול של המרכז המסחרי, "קניון האודיטוריום", שבמרכז הכרמל, שד' הנשיא 143, חיפה.

המרכז המסחרי כולל חניון שהינו בבעלות עיריית חיפה שהחכירה אותו לשותפות, שהיא הנתבעת מס' 2, על מנת שישמש כחניון ציבורי.

ג.
בתובענה שהגישה ובבקשה לאישורה כייצוגית, טענה התובעת, שהנתבעת אינה מקיימת את הוראות סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים, התשנ"ד-1993.

הנתבעת מצידה הכחישה את כל טענות התובעת והיא סבורה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה ושהיא נהגה ונוהגת כדין.

ד.
בתאריך 29.5.13, ניתנה החלטת בית משפט זה המאשר את התובענה כתובענה ייצוגית.

הנתבעת הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וזו נדחתה בתאריך 25.10.13.

ה.
בהמלצת בית משפט זה, ניהלו ביניהם הצדדים משא ומתן והגיעו להסדר פשרה, מבלי שצד כלשהו יודה בטענות הצד האחר או בחבות כלשהיא.

ו.
הקבוצה המיוצגת היא: כל בעלי המוגבלות הנושאים תו נכה לרכב ואשר נגישותם למרכז המסחרי מוגבלת ומחייבת שימוש ברכב.

ז.
הצדדים הגיעו להסכמה המפורטת להלן, וזאת בשים לב להסדר הפשרה המתוקן:

1.
בתוך 45 יום, מן המועד שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של

פסק דין
יהפוך לחלוט, תתקין הנתבעת שלטים בכניסות הקיימות מן החניון למרכז המסחרי (הן במעברים תת-קרקעיים והן בסמוך למעליות) שתוכנם יהא כמפורט בנספח א' להסכם הפשרה.

באמצעות שלטים אלה, תובא לידיעת בעלי המוגבלויות זכאותם להחזר דמי חנייה מבית העסק אליו פנו ואשר בו ביקרו לאחר שהחנו את רכבם בחניון, וזאת לפי הוראות סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים התשנ"ד-1993.

2.
בנספח א' של הסדר הפשרה המתוקן, שכותרתו "הודעה לנכים", ייכתב כך: "נכה אשר הגיע לאחד מבתי העסק במרכז המסחרי והחנה את רכבו בחניון, זכאי בהתאם לחוק חנייה לנכים - התשנ"ד-1993, לכך שהעסק בו ביקר ישלם עבורו את דמי החנייה בחניון.
על כן הנך מתבקש/ת להסדיר את הפטור מהתשלום באמצעות בית העסק בו ביקרת קודם להוצאת הרכב מהחניון. באם לא ביקרת בעסק כלשהו, הנך מתבקש לפנות לחברת הניהול להחזר תשלום וזאת בתוך 90 דקות ממועד כניסתך לחניון.

לא ניתן להסדיר את האמור בחניון או ביציאה ממנו או באמצעות עמדת התשלום.

בכל מקרה של בעיה המתעוררת, ניתן לפנות להנהלת המרכז המסחרי הנמצאת בסמוך למחסום היציאה מהחניון או לטלפון מספר 04-8103981.

בברכה, הנהלת קניון האודיטוריום".

3.
בתוך 15 יום מן המועד שבו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, ונותן לו תוקף של

פסק דין
, ייהפך לחלוט תפנה הנתבעת במכתב שיימסר לכל בעלי העסקים הפועלים במרכז המסחרי, במסגרתו תפנה הנתבעת את תשומת ליבם להוראות סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים, ותבהיר להם, כי על פי החוק מוטלת עליהם החובה, בתור "המקום הציבורי", אליו פנה בעל המוגבלות, ככל שפנה, לקיים את ההוראות הנוגעות לתשלום דמי החנייה לנכים.

4.
בהסכמי ניהול חדשים, עליהם תחתום הנתבעת, למן מועד אישור הסכם הפשרה ואילך, עם שוכרים של נכסים במרכז המסחרי, יתווסף סעיף בו מתחייב השוכר למלא ולקיים את הוראות סעיף 4ב לחוק חניית נכים.

5.
החל ממועד מתן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה, וכל עוד לא בוטל ההסכם בהתאם להוראות הסכם זה, בעלי מוגבלויות אשר יגיעו למרכז המסחרי ואשר יחנו בחניון לפרק זמן שלא יעלה על 90 דקות, מבלי שביקרו באף "מקום ציבורי" (כהגדרתו בחוק) ו/או מבלי שרכשו באף "מקום ציבורי" (כהגדרתו בחוק) או מחוצה לו, יוכלו לפנות לנתבעת (חברת הניהול של המרכז המסחרי) ובהתאם להצהרתם כי לא נכנסו ולא רכשו דבר ב"מקום ציבורי" כלשהו, יהיה זה באחריות הנתבעת לשלם בעד עלות של לא יותר מ-90 דקות חנייה בחניון (לפי מחירון שיהיה בתוקף בחניון במועד הרלבנטי), בין באמצעות מתן שובר זיכוי לפי משך החנייה בפועל (ולא יותר מ-90 דקות) שיהיה בר מימוש למועד הפנייה, ובין באמצעות החזר דמי החנייה לבעל המוגבלות, במידה וזה כבר שילם עבור החנייה. במקרים בהם תקבל הנתבעת פנייה מבעל מוגבלות שלא "בזמן אמת" דהיינו, לאחר שכבר שילם עבור החנייה, ובעל המוגבלות יוכיח כי הוא עומד בתנאים המפורטים לעיל, יצהיר כאמור לעיל, ויציג קבלה על תשלום דמי חנייה התומכים בהצהרתו, יוחזר התשלום לבעל המוגבלות עבור לא יותר מ-90 דקות על ידי החזר התשלום במזומן או בהמחאה, לפקודת בעל המוגבלות.

הנתבעת תהא ראשית לדרוש שבעל המוגבלות יחתום על טופס הכולל את פרטיו האישיים וכן הצהרה באשר לעמידתו בתנאים המפורטים לעיל מכוחם זכאי בעל המוגבלות לכך שהנתבעת תישא בדמי החנייה.

6.
הנתבעת תתרום סך של 35,000 ₪ ל"עמותת נגישות ישראל" וזאת תוך 30 יום מן המועד שבו יהא פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה ל

פסק דין
חלוט.

7.
הצדדים הסכימו, כי המלצתם המשותפת לבית המשפט היא שהגמול לתובעת המייצגת יעמוד על סך של 10,000 ₪, וכי שכר הטרחה לב"כ התובעת יעמוד על 94,400 ₪ (כולל מע"מ) וכנגד חשבונית מס, וסכומים אלה ישולמו, בנוסף לסכום התרומה הנ"ל, בתוך 30 יום מן המועד שבו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהא

פסק דין
חלוט.

8.
הנתבעת תישא בהוצאות בגין פרסום ההודעות ו/או מודעות, בכל הקשור בהסכם זה.

ח.
נתתי הוראה לפרסם את הבקשה לאישור הסדר פשרה במודעה בשני עיתונים יומיים נפוצים ולא נתקבלו הודעות על רצון לפרוש מן ההסדר.

כמו כן, הוריתי להמציא את הבקשה לאישור הסדר פשרה לב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שהודיע ביום 13.7.14, כי לדעתו אין לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית.
אציין, כי התייחסותו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ניתנה להסדר הפשרה המקורי, דהיינו, בטרם תוקן סעיף 12 של הסדר הפשרה, באופן שהנתבעת מתחייבת לשאת בדמי חנייה לבעלי מוגבלות למשך חנייה של 90 דקות, וכן בטרם תוקן סעיף 12 א' להסדר הפשרה, דהיינו, שככל ו"מקום ציבורי" ממנו רכש בעל המוגבלות מוצר או שירות, יסרב להחזיר את דמי החניה לפי החוק, תישא הנתבעת בדרך של מימון ביניים בדמי החניה למשך זמן של עד 90 דקות, בכפוף להצגת חשבונית רכישה.

ט.
אלה תמצית נימוקיו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביחס להסדר הפשרה המוצע, בטרם תוקן כאמור לעיל:

1.
ההסדר המוצע עומד בניגוד למטרות חוק חניית נכים ולכן אין מקום לאשרו. ההסדר מבקש ליצור מנגנון לפיו, על חברי הקבוצה יהא לפנות לכל מקום שבו הם מבקרים במרכז המסחרי בבקשה שזה יקבל על עצמו את תשלום החנייה. בהתאם להסדר הפשרה המוצע, רק במקרה שבו חבר הקבוצה לא ייכנס לאף מקום ציבורי אחר, תישא הנתבעת בעלות חנייתו, וגם זאת במגבלות הקבועות בהסדר המוצע. לדעת ב"כ היועץ המשפטי, מנגנון זה אינו מגשים את תכלית חוק חניית הנכים, והוא מפנה בעניין זה לפיסקה ל"ב בהחלטתי מיום 29.5.13, שם צוין כי אין להשלים עם מצב שבו יידרש נכה המוגבל בניידות לכתת רגליו בין העסקים השונים בקניון אליהם הגיע, כדי לדרוש שיישאו בתשלום עבור דמי החנייה, ולכן, כך נאמר בהחלטה, אין להטיל על הנכה המוגבל בניידות לפעול אקטיבית ולדרוש מכל בית עסק בנפרד, תשלום עבור דמי החנייה בהם יידרש לשאת.

מוסיף וטוען ב"כ היועץ המשפטי, שהסדר הפשרה המוצע, נותן גושפנקא למנגנון המסכל את מטרתו של חוק חניית נכים וזאת בניגוד להחלטת בית משפט זה, מיום 29.5.13, ומטעם זה אין לאשר את ההסדר.

2.
ב"כ היועץ המשפטי מצביע על קשיים נוספים העולים מפרטי ההסדר המוצע הנוגע לתשלום על חניית נכים בעתיד. הסדר הפשרה מציע הטבה של 45 דקות חנייה חינם לחברי הקבוצה, בכפוף, בין היתר, לכך שהם לא ביקרו ולא רכשו דבר ב"מקום ציבורי", בעוד שנכים שיבקרו בבתי העסק שבמרכז המסחרי, יהיה עליהם לפנות לאותם בתי עסק ולבקש שאלה יישאו בעלות החנייה.

בנספח א' להסדר, בו נקבע נוסח השלט שיותקן במרכז המסחרי, נכתב שעל מנת לקבל את החזר התשלום על חברי הקבוצה לפנות לחברת הניהול ולא ניתן להסדיר את העניין בחניון או ביציאה ממנו או באמצעות עמדת התשלום.

3.
בהסדר זה רואה ב"כ היועץ המשפטי מספר קשיים. הקושי האחד הוא, שחבר קבוצה שחנה פרק זמן העולה על 45 דקות, לא יהא זכאי כלל להשתתפות בעלות החנייה והרי אין הצדקה להגביל את הזכאות להטבה רק למי שחנה משך זמן מסוים ולמנוע את ההטבה לחלוטין ממי שחנה לזמן ממושך יותר, ונראה כי הגבלה זו מנוגדת להוראות הדין. אם חבר קבוצה המבקר במרכז המסחרי זכאי על פי דין למימון החנייה הוא זכאי לכך למשך הזמן שנדרשת לו החנייה (סעיף 4ב לחוק חניית נכים).
לכן, גם אם לעמדת הצדדים, חנייה מעבר למשך זמן מסוים אינה נדרשת, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לשאת בתשלום על משך החנייה הנדרש.

4.
הקושי הנוסף עליו מצביע ב"כ היועץ המשפטי הינו, כי משך החנייה בו מתחייבת הנתבעת קצר יתר על המידה ודבר זה מתחדד לנוכח השוואה שעשה ב"כ היועץ המשפטי לעומת הסדרי פשרה בתיקים דומים שבכולם נקבע משך חנייה ארוך יותר. למעשה, משך החנייה הקצר ביותר שאושר הינו שעתיים, וברוב המקרים אושר משך חנייה ארוך יותר.

5.
קושי נוסף עליו מצביע ב"כ היועץ המשפטי הוא, שחבר קבוצה שלא ביקר או רכש בעסק מסוים במרכז המסחרי נדרש לפנות לחברת הניהול עבור החזר תשלום ולא ניתן להסדיר החזר זה בחניון או ביציאה ממנו או בעמדות התשלום.

6.
מעיר ב"כ היועץ המשפטי, שאין זה ברור היכן נמצאת חברת הניהול, ויש להסדיר זאת כדי שחברי הקבוצה יידעו למי עליהם לפנות. ככל שמשרדי החברה אינם נמצאים בחניון עצמו, ספק אם מדובר בדרישה סבירה, שכן היא תחייב שאדם עם מוגבלות ייאלץ להגיע למשרדי חברת הניהול כדי לקבל את החזר התשלום על החנייה, ולא יהא ניתן לקבל זאת בחניון עצמו, בסמוך למקום החנייה.

7.
מוסיף ב"כ היועץ המשפטי, שעצם אישור התובענה הייצוגית מצביע על כך שלדעת בית המשפט יש אפשרות סבירה שהשאלות המשפטיות בתובענה תוכרענה לטובת הקבוצה.
בנסיבות אלה, כשמדובר בתובענה בעלת סיכוי שאינו מבוטל, על הסיכוי להשתקף בהטבה המוצעת.
לכן, ההטבה המוצעת, שמאפשרת חנייה חינם למשך 45 דקות בלבד, אינה מהווה, לדעת ב"כ היועץ המשפטי, איזון ראוי של הסיכויים והסיכונים של תובענה זו. לדעת ב"כ היועץ המשפטי, הסדר הפשרה אינו מיטיב עם חברי הקבוצה באופן המאפשר לראות בו הסדר ראוי והוגן כדרישת החוק.

8.
לדעת ב"כ היועץ המשפטי התרומה של 35,000 ₪ ל"עמותת נגישות בישראל" מבוססת על חישוב מוטעה ולא סביר. הנתבעת לוקחת בחשבון רק את הנכים בכיסא גלגלים למרות שהקבוצה המוגדרת רחבה בהרבה, וכוללת כל אדם בעל "תו נכה". כמו כן, נוסחת החישוב מניחה שכל אדם עם מוגבלות ביקר בחניון רק פעם אחת בשנה, הנחה שלא ברור על מה היא מתבססת. אין בחישוב המוצע כדי לספק בסיס השוואה ראוי לבחינת סבירותו של הפיצוי.

מוסיף ב"כ היועץ המשפטי, שבמספר רב של הסדרי פשרה בעניין חוק חניית נכים, נעשה שימוש בנוסחה הבאה כדי לבחון את סבירות הפיצוי המוצע: "סכום התביעה הפוטנציאלי" = אחוז בעלי תו נכה מכלל האוכלוסייה
x
ההכנסות החודשיות של החניון מחניית כלי רכב מזדמנים
x
משך התקופה הרלבנטית. לכן, כך טוען ב"כ היועץ המשפטי, כדי לבחון את סבירות הפיצוי הכספי בגין העבר, על הנתבעת להציג חישוב רלבנטי הלוקח בחשבון את כלל חברי הקבוצה, וכל עוד לא הוצג חישוב כאמור, לא ניתן לבחון את סבירותו של הפיצוי המוצע.
ככל שלא יוצג חישוב מפורט הלוקח בחשבון את מכלול המאפיינים הרלבנטיים, נראה כי יש מקום בנסיבות העניין, למנות בודק לשם בחינת עניין זה.

מוסיף ב"כ היועץ המשפטי, שלעניין הפיצוי בנוגע לעבר אין המשיבה רשאית לזקוף את ה"תרומה" האמורה בהסכם הפשרה כתמורה פילנטרופית שלה בשום צורה שהיא. לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בטרם יאושר הסדר הפשרה, על הצדדים להציג בפני
בית המשפט תמונה מלאה באשר לגוף אליו יועבר הפיצוי והיחס בין פעולה זו להתחייבויות אחרות של המשיבה.

9.
בהסדר הפשרה לא נקבע מנגנון דיווח על ביצוע ההסדר ויש צורך במנגנון דיווח לעניין הביצוע של כל רכיבי הסדר הפשרה.

10.
אין לקבל את ההמלצה ביחס לשכר הטרחה של ב"כ התובעת, עליו המליצו הצדדים (94,400 ₪). הסכום המומלץ בהסדר פשרה זה אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה ב-ע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט (מיום 23.5.12) ולכן אין לקבל המלצה זו. ככל שיפחית בית המשפט מסכום זה, ראוי להוסיף כל סכום שיופחת לסכום הפיצוי שתעביר הנתבעת בהתאם לסעיף 13 בהסדר הפשרה המוצע.

כמו כן, מוסיף ב"כ היועץ המשפטי, כי כדי לוודא שההסדר מיושם, מוצע לשקול דחייה בתשלום חלק משכר הטרחה של ב"כ התובעת, שישולם בהתאם להתקדמות ביצוע הסדר הפשרה.

י.
ביקשתי לקבל את תגובות ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת בהתייחס לעמדת ב"כ היועץ המשפטי. ב"כ התובעת טוען בתגובתו, כי ב"כ היועץ המשפטי לא נתן דעתו לעובדה שלנתבעת אין כל זיקה לחניון, לא מבחינה קניינית ולא מבחינה משפטית, וכן לא נתן ב"כ היועץ המשפטי משקל לעובדה שהסדר הפשרה נועד להסדיר במהירות וביעילות את אפשרות חנייתם של בעלי מוגבלות בחניון, ללא תשלום, בהווה ובעתיד הקרוב, ולחסוך הליך משפטי ארוך ומייגע, שבמהלך השנים בהן יהא תלוי ועומד, ימצאו את עצמם בעלי המוגבלויות ללא פתרון הולם.

מוסיף ב"כ התובעת, שהסדר הפשרה גובש לאחר מאמצים רבים ולא מעט בסיוע בית המשפט, תוך השקעת מאמץ וזמן ניכר למציאת פִתרון הולם. לדעת התובעת, היתרונות העתידיים שבהסדר הפשרה המוצע הם משמעותיים בהתחשב במשך הזמן שיארכו הדיון וההכרעה בו, לרבות האפשרות שייתכן ובית המשפט העליון יידרש להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

הסדר הפשרה המוצע נועד, כך מציין ב"כ התובעת, למצוא פִתרון להסדרת תשלום החנייה של בעלי מוגבלויות המגיעים למרכז המסחרי (ולא למקומות אחרים מחוצה לו). תוך שקלול מכלול העובדות הכרוכות בהסדרת הנושא.

אם יאמץ בית המשפט את עמדת היועץ המשפטי ולא יאשר את הסדר הפשרה, לא יסייע הדבר לאוכלוסיית בעלי המוגבלות ולא יביא לפִתרון יעיל ומהיר של הסוגיה שהועלתה בתובענה.

י"א.
לטענת ב"כ התובעת, לא נימק היועץ המשפטי במה סותר ההסדר את הוראות החוק ומטרותיו. אדרבא, ההסדר המוצע לוקח בחשבון מספר אפשרויות הנוגעות לשימוש של בעל מוגבלות בחניון. אפשרויות אלה, הינן תולדה של המציאות העובדתית הנוגעת למרכז המסחרי, שהנתבעת היא חברת הניהול שלו, ושל פרשנות סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים, אשר אינו מפרט את דרך יישומו, ואף לא הותקנו תקנות באשר ליישומו.

י"ב.
ב"כ התובעת מציין, שהחניון אינו בבעלות הנתבעת, אלא בבעלות עיריית חיפה, שהחכירה אותו לשותפות חצב חניון חיפה
, על מנת שישמש כחניון ציבורי שישרת את כלל הציבור המגיע למרכז הכרמל. לנתבעת או לבעלי מניותיה, אין, לפי הנטען, כל זיקה לחניון או למפעיליו.

המרכז המסחרי, שהנתבעת משמשת חברת הניהול של שטחיו הציבוריים, הוא מרכז מסחרי של חנויות ובתי עסק שכל אחת מהן עונה להגדרת "מקום ציבורי" אליו מתייחס חוק חנייה לנכים. לכן, כך מציין ב"כ התובעת בתגובתו, חוק חנייה לנכים חל לפי טענת הנתבעת, בראש ובראשונה, על אותן חנויות ובתי עסק, במידה וחבר הקבוצה הגיע אליהן, ולא על הנתבעת.

מוסיף ב"כ התובעת, שאחת הטענות המרכזיות של הנתבעת היא, שרק חלק מן החונים בחניון מגיעים למרכז המסחרי. מרבית חברי הקבוצה מגיעים למקומות ציבור אחרים בסביבת מרכז הכרמל, ללא קשר למרכז המסחרי. בסמוך לחניון פועלים מספר רב של בתי קפה, מסעדות, חנויות מזון מהיר, ובתי עסק רבים נוספים שאין כל זיקה בינם לבין הנתבעת ויחד עם זאת, ציבור המגיעים אליהם עושה שימוש בחניון.

י"ג.
ב"כ התובעת סבור, כי טענת היועץ המשפטי, שההטבה הניתנת לבעלי המוגבלות מוגבלת
ל-45 דקות בלבד, אינה מדויקת. אין הגבלת זמן ככל שעסקינן בהסדרת התשלום מול בתי העסק במרכז המסחרי, שהם ה"מקומות הציבורים" שסוכם כי יישאו בתשלום עבור חניית בעל המוגבלות, וזאת ללא מגבלת זמן כלל.
מגבלת 45 הדקות חלה רק במקרה בו הסדרת התשלום נדרשת מהנתבעת עצמה, ורק במקרים בהם לא פנה בעל המוגבלות ל"מקום ציבורי" במרכז המסחרי או מחוצה לו. משמע, למקרה ובו בעל המוגבלות הגיע למרכז המסחרי והחליט שלא להיכנס לחנות כלשהיא במרכז המסחרי או שלא מצא את מבוקשו בחנות זו או אחרת.

מציין ב"כ התובעת, כי לטענת הנתבעת, בעל מוגבלות אשר פונה לבית עסק, בין אם מדובר בבית עסק במרכז המסחרי או מחוצה לו, אותו בית עסק הוא זה שצריך לשלם בעד חנייתו של בעל המוגבלות, בהתאם לאמור בסעיף 4ב בחוק חנייה לנכים, ובמקרה שכזה, זמן החנייה אינו מוגבל.

י"ד.
הואיל וייתכנו מקרים בהם בעל מוגבלות מגיע למרכז המסחרי ולא רכש דבר באף "מקום ציבורי" (כהגדרתו בחוק), אזי, מוסכם, לצורכי פשרה, כי במקרה שכזה תהא חובת התשלום על הנתבעת.
ההנחה עליה מתבססת הסכמה זו הינה שמקרים כאלה, בהם בעל המוגבלות המבקר בשטחים הציבוריים בלבד של המרכז המסחרי, או שלא מצא את מבוקשו באחד מבתי העסק, תספיק לו מגבלת הזמן הסבירה של 45 דקות.
זכותם החוקית של בעלי המוגבלות, לפי סעיף 4 ב לחוק, תובא לידיעתם באמצעות השלטים שהנתבעת נטלה על עצמה להתקין במסגרת הסדר הפשרה ובו תפורט זכותם של בעלי המוגבלות לדרוש את הסדרת התשלום מ"המקום הציבורי" אליו הם פונים, או מהנתבעת, בהתאם להסדר המוצע, והמפורט לעיל.

ט"ו.
במסגרת ההסדר, התחייבה הנתבעת להביא הן את עובדת קיומו של ההסדר והן את החובה החוקית על פי חוק חנייה לנכים, לידיעת כלל השוכרים ובעלי הזכויות במרכז המסחרי, וכן לכלול הוראה שכזו בחוזי ניהול עתידיים עליהם תחתום.

מנגנון זה, כך מסביר ב"כ התובעת, אמור להסיר את החשש של הנתבעת מניצול לרעה של ההסדר במסגרתו בעלי מוגבלות שיפנו למקומות מחוץ למרכז המסחרי ידרשו מן הנתבעת לשאת בתשלום עבור שעתיים, שלוש ואף יותר של חנייה, כשפניהם כלל לא היו מיועדות למרכז המסחרי אלא למקומות ציבוריים אחרים, מחוץ למרכז המסחרי.

ט"ז.
בהתייחס לטענת ב"כ היועץ המשפטי, שההסדר המוצע אינו "שקוף" עבור בעל המוגבלות, משיב ב"כ התובעת, כי המנגנון שהוצע במסגרת הסדר הפשרה אינו מהווה טרחה לבעל המוגבלות וכל שעליו לעשות הוא לדרוש מבית העסק, במעמד הרכישה אצלו, את הסדרת דמי החנייה, ואם לא רכש דבר, יפנה לנתבעת שמקום מושבה בסמוך לעמדת היציאה מן החניון.

י"ז.
ב"כ התובעת מפנה לחניון בית המשפט של היכל המשפט בחיפה, חניון שהוא בבעלות מדינת ישראל ומשמש את משרד המשפטים, ונהוג בו הסדר הדומה מאוד להסדר נשוא ההצעה כאן. לתגובתו מצרף ב"כ התובעת את תמונת השלט בקומת הכניסה לחניון בסמוך לקופת התשלום. התמונה והאמור בשילוט המוצג בתמונה, מדברים בעד עצמם, כך לטענתו. דהיינו, גם בחניון בית המשפט בחיפה אין בעל המוגבלות יכול להסדיר את התשלום בעוברו בקופת החניון ועליו לפנות להנהלה.

י"ח.
באשר להסדרי פשרה בתביעות אחרות, אליהם הפנה ב"כ היועץ המשפטי, שבהם אושרו הסדרי פשרה מנגנונים הכוללים פרקי זמן חנייה ארוכים יותר, סבור ב"כ התובעת, שב"כ היועץ המשפטי לא נתן את דעתו במידה מספקת לכך שהחניון נשוא הדיון, נועד לשמש מקומות ציבור אחרים באזור מרכז הכרמל (דהיינו, מקומות ציבור שאינם במסגרת המרכז המסחרי "קניון האודיטוריום").

שוב, חוזר ומסביר ב"כ התובעת, כי מגבלת הזמן בת 45 דקות חלה רק במקרה שבו בעל המוגבלות לא פנה לשום "מקום ציבורי" אחר במרכז המסחרי. אין מגבלת זמן עבור בעל מוגבלות שפונה ומסדיר את התשלום בבית העסק אליו פנה. כך שברוב המכריע של המקרים חברי הקבוצה לא יוגבלו בזמן כלל.

י"ט.
מוסיף ב"כ התובעת, שפסקי הדין המאוזכרים בסעיף 11 לעמדת ב"כ היועץ המשפטי עוסקים במקרים בהם מתקיימת זיקה משפטית או זהות מוחלטת בבעלות בין החניון והקניון.

ב"כ התובעת מפנה להסדר פשרה בפרשת שיא חניונים (ת"צ 38933-01-12), שם מתייחס ההסדר רק לאורחי מלון "דן פנורמה" המגיעים אליו. רשת המלונות שנתבעה, יחד עם מפעילי החניון, התחייבה לשאת בתשלום החנייה רק עבור בעלי מוגבלות שהינם אורחי המלון בלבד, במשך תקופת שהותם במלון (לאורחים – למשך תקופת התארחותם במלון; לבאי כנסים – למשך שעות השתתפות בכנס; ולמי שמבקש לקבל שירות אחר מהמלון – לא יותר משלוש שעות).

כ.
מוסיף ב"כ התובעת, שההסדר נשוא הדיון כאן מבטיח שנטל התשלום עבור חניית בעלי המוגבלות יחול על העסקים/"המקומות הציבוריים" במרכז הכרמל, ובכלל זה במרכז המסחרי של הנתבעת, שאליהם מגיעים בעלי המוגבלות, ומנגד, מבטיח ההסדר, שהנתבעת תישא בדמי החנייה עבור בעלי מוגבלות שהגיעו למרכז המסחרי, חנו בחניון, ולא רכשו דבר באחת החנויות שבמרכז המסחרי.

כ"א.
לעניין מיקום משרדי הנתבעת (סעיף 13 בעמדת ב"כ היועץ המשפטי), מציין ב"כ התובעת, שמשרדי הנתבעת נמצאים כיום בסמוך למקום היציאה מן החניון והדבר צוין מפורשות בנוסח השלט שצורף כנספח לבקשת אישור הסדר הפשרה ואשר יוצב בכניסות למרכז המסחרי.

לטעמו של ב"כ התובעת, ההסדר מיטיב עם חברי הקבוצה והוא ראוי והוגן.

כ"ב.
לעניין סבירות הפיצוי מציין ב"כ התובעת, שאין למי מן הצדדים נתונים ביחס להכנסות החודשיות של החניון מחניית כלי רכב מזדמנים, שכן החניון אינו צד להליך, ונתונים אלה נמצאים בידיעתם הבלעדית של מפעיליו.

חישוב סכום הפיצוי לעבר הביא בחשבון את העובדה כי זכויות הפעלת החניון נרכשו לפני כשנתיים בלבד. כמו כן, הובא בחשבון קיומם של הסדרי חנייה נוספים עם בעלי עסקים במרכז המסחרי הכוללים את כל ציבור הרוכשים באותם בתי עסק, אשר ממילא מקנים חנייה חינם לפרק זמן של עד שעתיים.

כ"ג.
ב"כ התובעת סבור שבענייננו אין מקום למינוי בודק, וזאת בהיעדר נתונים רלבנטיים אותם ניתן יהיה להעביר לבודק, וכן נוכח העובדה שההסדר צופה בעיקר פני עתיד. מינוי בודק יביא לעיכוב רב בביצוע ההסדר שנועד לתועלת ציבור בעלי המוגבלויות.

כ"ד.
באשר לדיווח על ביצוע ההסדר, מציע ב"כ התובעת, שהצדדים יגישו לבית המשפט דיווח מפורט על ביצוע ההסדר בתום חלוף 60 יום ממועד הפיכת פסק הדין הנותן תוקף להסדר פשרה זה, ל

פסק דין
חלוט.

כ"ה.
לעניין הגמול ושכר הטרחה, סבור ב"כ התובעת, שהסכומים המוצעים סבירים וראויים נוכח חשיבות הנושא בו עוסקת התובענה, מורכבותה, השעות הרבות שהושקעו בניהול התובענה ובגיבוש הסדר הפשרה, והעובדה כי הבקשה לאישור התובענה נתקבלה בפועל מבלי שנפסקו הוצאות במסגרת ההחלטה לאישור הבקשה כייצוגית.


עד כאן תמצית טיעוני ב"כ התובעת בנוגע להסדר הפשרה.

כ"ו.
הנתבעת, בתגובתה, תומכת כמובן אף היא בהסדר הפשרה המוצע וחולקת על עמדת ב"כ היועץ המשפטי.

טוענת הנתבעת, כי ב"כ היועץ המשפטי לא נימק במה סותר ההסדר את הוראות החוק ומטרותיו. לטעמה, ההסדר המוצע לוקח בחשבון מספר אפשרויות הנוגעות לשימושו של בעל מוגבלות בחניון. אפשרויות אלו הינן תולדה של המציאות העובדתית הנוגעת למרכז המסחרי, שהנתבעת היא חברת הניהול שלו, ובשל העמימות וה"חולשה" שבסעיף 4ב לחוק חנייה לנכים, שאינו מפרט את דרך יישומו, ואף לא הותקנו תקנות באשר ליישומו.

כ"ז.
הנתבעת מדגישה את הטענות שכבר עלו במהלך הדיונים בתיק זה. דהיינו, שהחניון אינו בבעלות הנתבעת, אלא בבעלות עיריית חיפה שהחכירה אותו לשותפות בשם "חצב חניון חיפה
", כדי שישמש חניון ציבורי, שישרת את כלל הציבור המגיע למרכז הכרמל.

מוסיפה הנתבעת, כי לפי בקשת התובעת, בשלב מקדמי של בקשת האישור, נמחקה התובענה כנגד "חצב חניון חיפה
" ושותפות זו אינה צד להליך.

עוד מדגישה הנתבעת, שלה ולבעלי המניות שלה, אין כל זיקה מכל מין וסוג שהוא לחניון או למפעיליו, ואין ביכולתה של הנתבעת להכתיב לחניון האם לגבות דמי חנייה, כיצד וממי.

כ"ח.
מוסיפה הנתבעת, שהמרכז המסחרי שהיא משמשת כחברת הניהול של שטחיו הציבוריים, הוא מרכז מסחרי קטן ובו מספר מצומצם של חנויות ובתי עסק, שכל אחד מהם עונה להגדרת "מקום ציבורי", אליו מתייחס חוק חנייה לנכים. לכן, חוק חנייה לנכים, חל בראש ובראשונה, על אותן חנויות ואותם בתי עסק, ולא על הנתבעת.

כ"ט.
מבהירה הנתבעת, שהחניון, כמו גם המרכז המסחרי, נמצאים בטבורו של מרכז הכרמל, שהוא ציר מרכזי, שוקק חיים, בעיר חיפה. יש מאות מקומות ציבוריים מחוץ למרכז המסחרי המצויים בסמוך לחניון ושהחניון יועד על ידי בעליו - עיריית חיפה – לשמש את הבאים אליו, ולאו דווקא את באי המרכז המסחרי.

אחת הטענות המרכזיות של הנתבעת היא, שרק מיעוט מבין החונים בחניון מגיעים למרכז המסחרי, בעוד שמרביתם מגיעים למקומות ציבוריים אחרים בסביבת מרכז הכרמל, ללא קשר למרכז המסחרי, כך למשל, אולם האודיטוריום, המכיל למעלה מ-1,100 מקומות ישיבה, הסינמטק, המשמש אולם קולנוע ובו מאות מושבים, אולם רפפורט המכיל 500 מקומות ישיבה, ו"בית הכט" שבו מתקיימות תערוכות והרצאות – כולם "מקומות ציבוריים" שבבעלותה או בניהולה של עיריית חיפה או מי מטעמה.

בסמוך לחניון פועלים מספר רב של בתי קפה, מסעדות ובתי עסק רבים נוספים, שאין כל זיקה ביניהם לבין הנתבעת, ויחד עם זאת, ציבור המגיעים אליהם, עושה שימוש בחניון. מציינת הנתבעת, שבנוסף לאמור לעיל, יש לה טענות נוספות באשר לדרך הנכונה בה יש לפרש את סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים.

ל.
לעניין מגבלת הזמן של 45 דקות, סברה הנתבעת בתגובתה, כי טענת ב"כ היועץ המשפטי שההטבה הניתנת לבעלי מוגבלויות מצומצמת ל-45 דקות בלבד, אינה מדויקת.

ההטבה אינה מוגבלת בזמן ככל שעסקינן בהסדרת התשלום מול בתי העסק במרכז המסחרי שהם "מקומות ציבוריים"', ובהתאם לחוק חנייה לנכים, אמורים הם לשאת בתשלום עבור בעל המוגבלות.

מגבלת 45 הדקות חלה – כך לטענת ב"כ הנתבעת - רק במקרה בו הסדרת התשלום נדרשת מן הנתבעת, חברת הניהול, ורק במקרים בהם לא פנה בעל המוגבלות לאף "מקום ציבורי" במרכז המסחרי או מחוצה לו.

ל"א.
מסבירה הנתבעת, שהרציונל מאחורי גיבוש הפשרה הוא, שעל-פי רוב, מגיע אדם למרכז מסחרי במטרה לרכוש באחד מבתי העסק שבו. לכן, חוק חנייה לנכים חל בראש ובראשונה על אותם בתי עסק שבעל המוגבלות פונה אליהם, והם אלה המחויבים לקיים אחר הוראות סעיף 4 ב לחוק חנייה לנכים.

מוסיפה הנתבעת, כי בעל מוגבלות הפונה לבית עסק, בין אם מדובר בבית עסק במרכז המסחרי או מחוצה לו, אותו בית עסק, הוא הצריך לשלם בעד חנייתו של בעל המוגבלות לפי סעיף 4ב לחוק חניית נכים. במקרה שכזה, זמן החנייה אינו מוגבל.

ל"ב.
עוד מציינת הנתבעת, כי מאחר וייתכנו מקרים בהם בעל מוגבלות מגיע למרכז המסחרי ללא כוונה לרכוש דבר באף "מקום ציבורי", כי אז לצורכי פשרה הוסכם, שבמקרה כזה תחול חובת התשלום על הנתבעת. ולכן, נכלל בהסכם הפשרה הסדר לפיו, במקרה שכזה, הנתבעת היא אשר תשלם בעד חנייתו של בעל המוגבלות.

ל"ג.
ההנחה עליה מתבססת הסכמה זו, היא שבמקרים כאלה, בהם בעל מוגבלות מצוי בשטחים הציבוריים של המרכז המסחרי ואינו פונה לאף בית עסק, ופרק הזמן של 45 דקות סביר מבחינתו.

בנוסף, זכותם החוקית של בעלי המוגבלות, לפי סעיף 4ב לחוק, תובא לידיעתם באמצעות השלטים שהנתבעת נטלה על עצמה להתקין במסגרת הסדר הפשרה, ובו תפורט זכאותם של בעלי המוגבלות לדרוש את הסדרת התשלום מן "המקום הציבורי" אליו הם פונים, או מן הנתבעת, לפי ההסדר המוצע.

ל"ד.
בנוסף, התחייבה הנתבעת להביא את עובדת קיומו של ההסדר וכן החובה החוקית לפי חוק חנייה לנכים, לידיעת כלל השוכרים ובעלי הזכויות במרכז המסחרי, ולכלול הוראה שכזו בחוזי ניהול עתידיים עליהם תחתום.

ל"ה.
מנגנון זה, כך מסבירה הנתבעת, נועד להסיר את החשש שלה מניצול לרעה של ההסדר, דהיינו, בעלי מוגבלות שיפנו למקומות מחוץ למרכז המסחרי (כגון קונצרט באודיטוריום, סרט בסינימטק, מסעדה באזור וכיוצא באלה) ידרשו מן הנתבעת לשאת בתשלום עבור שעתיים, שלוש ואף יותר של חנייה, בשעה שפניהם לא היו מיועדות למרכז המסחרי, אלא למקומות ציבוריים מחוץ למרכז המסחרי.

ל"ו.
לטעמה של הנתבעת, אין מניעה, לפי לשון הוראת החוק הרלבנטית, שתשלום דמי החנייה עבור הנכה יכול שיבוצע בדרכים שונות, לרבות, בדרך של שיפוי. מנגנון שיפוי אינו יכול להיות "שקוף" עבור בעל המוגבלות ואין הוראה בחוק המרמזת על כך, דהיינו, כך סבורה הנתבעת, המחוקק סבר שמנגנון תשלום דמי החנייה עבור בעל מוגבלות אינו אמור להיות "שקוף" לחלוטין, אלא יכול ותידרש מעורבות מצד הנכה.
מכל מקום, המנגנון שהוצע במסגרת הסדר הפשרה, אינו מהווה, לדעת הנתבעת, טרחה לבעל המוגבלות וכל שעל בעל המוגבלות לעשות הוא לדרוש מבית העסק, במעמד הרכישה אצלו, את הסדרת דמי החנייה. הסדר זה הגיוני, פשוט לביצוע, ואינו דורש "כיתות רגליים" מבעל המוגבלות כלל.

כבר במעמד פנייתו לבית העסק שבתחום המרכז המסחרי יוכל בעל המוגבלות להבטיח את הסדרת התשלום עבור חנייתו. במסגרת הסדר הפשרה מתחייבת הנתבעת להביא לידיעת כל השוכרים ובעלי הזכויות במרכז המסחרי את עובדת קיומו של ההסדר ואת החובה החוקית שחלה עליהם מכוח סעיף 4ב לחוק חנייה לנכים, וכן מתחייבת הנתבעת לכלול הוראה ברוח זו בחוזי ניהול עתידיים, עליהם תחתום עם שוכרים חדשים.

ל"ז.
גם הנתבעת (כמו גם התובעת בתגובתה) מפנה לשילוט שמצוי בחניון בית המשפט שבהיכל המשפט בחיפה, בנוגע לאופן בו יקבל בעל מוגבלות פטור מתשלום עבור חנייה, דהיינו, כי בעל מוגבלות שהגיע לדיון או להגשת בקשה לבית משפט, זכאי לקבל חותמת פטור מתשלום עבור חנייה (בצירוף תג חנייה לנכה) באגף המנהלה. מכאן, טענת ב"כ הנתבעת, שאף המדינה לא השכילה למצוא פִתרון "שקוף" לבעל המוגבלות שנאלץ לכתת רגליו לאגף המנהלה כדי למצוא גורם שיסדיר את תשלום החנייה. כל זאת, מבלי שהשלט שבהיכל המשפט מבהיר מי הגורם באגף המנהלה שאמור להסדיר את הנושא, ואף לא צוין מספר הטלפון שאליו אפשר להתקשר.

ל"ח.
באשר לפסקי דין שפירט ב"כ היועץ המשפטי בנייר העמדה מטעמו, ובהם אושרו הסדרי פשרה הקובעים מנגנונים הכוללים פרקי זמן חניה ארוכים יותר, סבורה הנתבעת, כי ב"כ היועץ המשפטי לא התעמק בעובדות הקונקרטיות המיוחדות של תובענה זו, ובשיקולים המתבססים, בין היתר, על גודלו של המרכז המסחרי, ועל העובדה שהחניון משרת מקומות ציבורים אחרים בסמוך למרכז הכרמל. שוב מדגישה הנתבעת, כי מגבלת ה-45 דקות חלה רק במקרה שבעל המוגבלות לא פנה לאף "מקום ציבורי" אחר. אין מגבלת זמן עבור בעל מוגבלות שפונה ודואג כי יוסדר עניין החניה וזאת בבית העסק אליו פנה בהתאם לזכותו בסעיף 4 ב לחוק חנייה לנכים.

ל"ט.
כמו כן מציינת הנתבעת, כי פסקי הדין שמאזכר ב"כ היועץ המשפטי עוסקים במקרים בהם מתקיימת זיקה כלשהיא (משפטית, חוזית או זהות מוחלטת בבעלות) בין החניון לבין הקניון.

הנתבעת מפנה אף היא להסדר שהוצע בפרשת שיא חניונים (ת"צ 38933-01-12) שם מתייחס ההסדר רק לאורחי מלון דן פנורמה בלבד המגיעים אליו (לצורכי לינה או כנסים או קבלת שירות אחר מן המלון).
לעומת זאת, ההסדר בפרשת שיא חניונים אינו כולל כל פּתרון לבעלי מוגבלות העושים שימוש בחניון, ואינם מגיעים כלל למלון אלא למקום ציבורי הסמוך לו, שאינו מהווה חלק מן המלון, וזאת למרות שמפעילי החניון היו צד לתביעה ולהסדר.

מ.
עמדת הנתבעת היא, שההסדר המוצע בתביעה זו מבטיח שנטל התשלום עבור חניית בעלי המוגבלות יחול על העסקים/המקומות הציבוריים במרכז הכרמל, ובכלל זה במרכז המסחרי שאליהם מגיעים בעלי המוגבלות. מנגד, מבטיח ההסדר שהנתבעת לא תיאלץ לשאת בדמי החנייה עבור בעלי המוגבלות החונים בחניון ואינם מגיעים כלל למרכז המסחרי.

מ"א.
לגבי מקום הסדרת התשלום מציינת הנתבעת, כי משרדיה מצויים כיום בסמוך למחסום היציאה מן החניון. הדבר צוין מפורשות בנוסח השלט שצורף כנספח לבקשת אישור הסדר הפשרה, ושלט זה יוצב בכניסות למרכז המסחרי, לאחר שיאושר ההסדר המוצע. בנוסח זה מופיע גם מספר הטלפון של משרדי הנתבעת, כדי לאפשר מתן מענה טלפוני לבעלי מוגבלות הנתקלים בקושי כלשהו.

מ"ב.
ב"כ הנתבעת מציין, כי אין קשר או זיקה בין מפעילי החניון לבין הנתבעת אשר אינה יכולה להשפיע על אופן גביית דמי החנייה על ידי החניון. התובעת היא שביקשה למחוק את מפעילת החניון מן הבקשה לאישור ואין עתה דרך לכפות הסדר על הנהלת החניון, שימנע את גביית התשלום מלכתחילה. לכן, כך סבור ב"כ הנתבעת, ההטבה המוצעת וההסדר המוצע ראויים וטובים הם ונותנים מענה הולם, העומד בדרישות החוק, לבעלי המוגבלות.

מ"ג.
כמו כן סבורה הנתבעת, שיש לדחות את טענות ב"כ היועץ המשפטי כנגד סבירות הפיצוי. הנוסחה לחישוב הפיצוי אליה מפנה היועץ המשפטי ושנעשה בה שימוש בתובענות אחרות, אינה יכולה להיות רלבנטית בתובענה זו הואיל ואין למי מן הצדדים נתונים ביחס להכנסות החודשיות של החניון מחניית כלי רכב מזדמנים, היות והחניון אינו צד להליך זה, ונתונים אלה מצויים בידיעה בלעדית של מפעיליו.

יחד עם זאת, חישוב סכום הפיצוי לעבר הביא בחשבון את העובדה כי זכויות הפעלת החניון נרכשו לפני כשנתיים בלבד ומפעיליו החדשים הם אלה שהנהיגו את הסדרי החנייה הנוכחיים שבעטיים הוגשה התובענה מלכתחילה.

עוד נלקח בחשבון, שקיימים הסדרי חנייה נוספים עם בעלי עסקים במרכז המסחרי הכוללים את כל ציבור הרוכשים באותם בתי עסק אשר ממילא מקנים חנייה חינם לפרק זמן של עד שעתיים. לכן, ממילא לא נדרש בעל מוגבלות המגיע לעסק המנהיג הסדר חנייה חינם כאמור לעיל, לשלם עבור החנייה.

הנתבעת סבורה, שהפיצוי הוא סביר ועולה על סכום הפיצוי שיכול להיות מוכח, אם וכאשר תנוהל התביעה, וזאת בהתחשב בגודל המרכז המסחרי ובתקופה הרלבנטית לתובענה.

מ"ד.
לדעת הנתבעת, אין מקום למינוי בודק הואיל ואין נתונים רלבנטיים שאותם ניתן יהיה להעביר לבודק וכן משום שההסדר צופה בעיקרו פני עתיד.
מינוי בודק בנסיבות אלה, לרבות העלויות, ההוצאות, הזמן, והטרחה, הכרוכים בכך ובביצוע בדיקתו, יביא, לדעת הנתבעת, לעיכוב רב בביצוע ההסדר שנועד לתועלת ציבור בעלי המוגבלות. בנוסף, העלות הצפויה הכרוכה במינוי בודק, עלולה להכביד על בעלי הדין שלא לצורך ואף לערער את האיזון העדין שהושג, במאמץ רב, בגיבוש הסדר פשרה. הפיצוי עליו הסכימו הצדדים מסתכם ב-35,000 ₪. די בכך שעלות מינוי בודק תגיע ל-20,000 ₪ כדי להפר את האיזון שהוביל להסכמה על תוכן ההסדר ועלול לקעקע אותו לחלוטין.

מ"ה.
באשר לדיווח על ביצוע ההסדר, אין הנתבעת מתנגדת לכך שהצדדים יגישו לבית המשפט דיווח מפורט על ביצוע ההסדר בתום 60 יום ממועד הפיכת פסק הדין הנותן תוקף להסדר הפשרה לחלוט, וזאת בהתחשב בכך שלפי ההסדר המוצע על הנתבעת להשלים את התחייבותה, המפורטת בסעיף 9 להסדר הפשרה, בתוך 45 יום ממועד הפיכת פסק הדין לחלוט.

מ"ו.
לעניין שיעור שכר הטרחה של ב"כ התובעת, סבורה הנתבעת, כי הסכום הוא סביר וראוי, נוכח חשיבות הנושא בו עוסקת התובענה, המורכבות הספציפית של התובענה, השעות הרבות שהושקעו בגיבוש הסדר הפשרה, והעובדה שבקשת התובעת לאישור התובענה נתקבלה בפועל מבלי שנפסקו הוצאות במסגרת ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית.

מ"ז.
על יסוד כל אלה מבקש גם ב"כ הנתבעת, כי בית המשפט יאשר את הסדר הפשרה שהושג במאמצים רבים של הצדדים, ובכך יושג פִתרוֹן הולם וראוי למימוש זכותם של בעלי המוגבלות לחנייה בחניון הנדון.


עד כאן תמצית טיעוניה של הנתבעת בנוגע להסדר הפשרה.

מ"ח.
בהחלטתי מיום 7.8.14, לאחר עיון בהסדר הפשרה המוצע, בתגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ובעמדותיהם של ב"כ שני הצדדים, ציינתי כי על ב"כ שני הצדדים לשקול יצירת מנגנון שיהא אחראי על מימוש זכות החניה לבעל המוגבלות. הוספתי, כי יש מקום לשקול הכללת סעיף שלפיו במקרה של מחלוקת בין מחזיק בבית עסק לבין בעל מוגבלות בנוגע לתשלום בגין חניה, או בנוגע למשך זמן החניה, תישא הנתבעת, בתשלום ביניים בדמי החנייה השנויים במחלוקת, ותפעל לאחר מכן לקבל שיפוי ממחזיק בית העסק, ככל שיימצא כי הוא אכן חייב היה לשאת בתשלום זה.

מ"ט.
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בהודעתו מיום 11.9.14 חזר על כך שהמנגנון המוצע בהסדר הפשרה מטיל על בעל המוגבלות המבקש לממש את זכותו לפטור מדמי חניה נטל ביורוקרטי ממשי.
כמו כן, הסדר הפשרה מטיל את נטל הנשיאה הכלכלי בעלות חניית בעלי מוגבלות במקום ציבורי על כתפיהם של צדדי ג' (בתי עסק במרכז המסחרי) שאינם צדדים להליך ואינם כלולים בהסדר הפשרה.

לדעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אין בהסדר פשרה מסוג זה שום הישג לקבוצת הייצוג וספק אם יש מקום ליתן לו תוקף של מעשה בית דין בתובענה ייצוגית.

נ.
בישיבת בית משפט שהתקיימה ביום 17.9.14, במעמד ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת (ב"כ היועץ המשפטי לממשה נעדר ברשות, לפי בקשתו), נעשה ניסיון להביא את הצדדים לעריכת תיקון בהסדר הפשרה המוצע ומשלא עלו הדברים יפה, נקבע התיק לשמיעת ההוכחות לתאריך 16.11.14.

נ"א.
ביום 12.10.14 הגישו ב"כ שני הצדדים הודעה מוסכמת לתיקון הסדר הפשרה ובקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן (בהמשך להערות בית המשפט בנוגע לתנאי הסדר הפשרה המוצע), במובן זה שיתוקן סעיף 12 של הסדר הפשרה המוצע מיום 27.2.14 כך שהתחייבות הנתבעת לשאת בדמי החנייה לבעלי מוגבלות שיגיעו למרכז המסחרי, מבלי שיבקרו באף "מקום ציבורי", תועמד על 90 דקות (במקום 45 דקות).


בנוסף, תישא הנתבעת, במימון ביניים, בדמי החנייה למשך 90 דקות לבעלי מוגבלות שירכשו ב"מקום ציבורי" הפועל במרכז המסחרי, ככל שאותו "מקום ציבורי" יסרב לשאת בתשלום החניה עבור בעל המוגבלות, כשהנתבעת שומרת על זכותה לקבל שיפוי מן ה"מקום הציבורי" שסירב לשאת בעצמו בתשלום דמי החנייה.

ההודעה בשלטים שהנתבעת התחייבה להתקין לפי הסכם הפשרה תתוקן אף היא כדי ליתן ביטוי לנוסח הסדר הפשרה המתוקן, שצורף להודעתם של הצדדים.

נ"ב.
ב"כ הצדדים ביקשו שבית המשפט יפטור אותם מן הצורך לפרסם את התיקון המוצע להסדר הפשרה, נוכח העובדה שהסדר הפשרה המקורי פורסם כנדרש בהחלטה הקודמת של בית המשפט ולא התקבלו לגביו לא הסתייגויות ולא הודעות פרישה.


הואיל וההסדר המתוקן המוצע מיטיב את תנאי הסדר הפשרה המקורי, סבורים הצדדים שאין טעם לחזור ולפרסם את הסדר הפשרה דבר הכרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת.

נ"ג.
בהחלטה מיום 13.10.14 הוריתי לב"כ שני הצדדים להמציא את הודעתם לב"כ היועץ המשפטי לא יאוחר מיום 19.10.14 (תום פגרת סוכות) ולאפשר לב"כ היועץ המשפטי להודיע עמדתו לא יאוחר מיום 28.10.14.
נכון לשעה זו לא הומצאה עמדת ב"כ היועץ המשפטי ביחס לנוסח המתוקן של הסדר הפשרה.

נ"ד.
נתתי דעתי להסדר הפשרה המוצע, להשגותיו המפורטות של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם לתגובות המנומקות של באי כוח שני הצדדים, ולהסדר הפשרה המתוקן כפי שהוגש, לנוכח הערות בית המשפט, בתאריך 12.10.14.

נתתי דעתי להערותיו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, וסבורני שהמנגנון שנקבע בהסדר הפשרה המתוקן מגשים את תכלית חוק חנייה לנכים, התשנ"ד-1993, תכלית שאליה התייחסתי בהחלטתי מיום 29.5.13.

כאמור כבר לעיל, בהתאם להסדר הפשרה המתוקן תהא הנתבעת חייבת לשאת בדמי חנייה של בעלי מוגבלות שיגיעו למרכז המסחרי מבלי שיבקרו באף "מקום ציבורי" לפרק זמן של 90 דקות. כמו כן, תישא הנתבעת על דרך מימון ביניים בדמי חנייה למשך 90 דקות לבעלי מוגבלות שירכשו ב"מקום ציבורי" הפועל במרכז המסחרי ככל שאותו "מקום ציבורי" יסרב לשאת בתשלום החנייה עבור בעל המוגבלות, תוך שמירת זכותה של הנתבעת לדרוש שיפוי ממפעיל "המקום הציבורי".

נ"ה.
אינני סבור שיש בהסדר הפשרה המתוקן כדי להטיל טרחה כבדה מידי על בעל המוגבלות, שהרי ככל שהוא פונה לבית עסק ("מקום ציבורי") זכותו ואפשרותו לקבל את הכיסוי לדמי החנייה מבית העסק שאליו פנה. ככל שלא פנה לבית עסק, כאמור לעיל, יקבל בעל המוגבלות את החזר התשלום מן הנתבעת לפרק זמן של 90 דקות. ככל שבעל המוגבלות ירכוש מוצר או שירות ב"מקום ציבורי" הפועל במרכז המסחרי, ומפעיל "המקום הציבורי" יסרב לשאת בדמי החניה, תישא הנתבעת בדמי חנייה, לפרק זמן של 90 דקות, על דרך של מימון ביניים.
הנהלת המרכז המסחרי נמצאת בסמוך למחסום היציאה מן החניון, ואף מאוזכר בשילוט מספר הטלפון של ההנהלה, על מנת לאפשר בירורים במידת הצורך.

נ"ו.
אין לקבל את הטענה לפיה, בהשוואה להסדרי פשרה אחרים, משך החנייה שנוטלת על עצמה הנתבעת קצר יתר על המידה. כל מקרה נקבע לפי נסיבותיו הספציפיות והתיקון נשוא הסדר הפשרה המתוקן יש בו, לדעתי, כדי לשרת את תכלית חוק החנייה לנכים, ונראה כי הושג פתרון סביר.

נ"ז.
גם את השגותיו של ב"כ היועץ המשפטי בנוגע לסבירות הפיצוי ביחס לתקופת העבר, אין בידי לקבל, מה גם שאין בידי הצדדים נתונים לגבי ההכנסות החודשיות של החניון מחניית כלי רכב מזדמנים.


גם לא ראיתי הצדקה, במקרה זה, לחייב את הצדדים להגיש תצהירים להבהרת קשריהם עם העמותה המוצעת, והתחייבויותיה הקודמות של הנתבעת להעברת כספים לעמותה הנתרמת (סעיף 23 בעמדת ב"כ היועץ המשפטי).

נ"ח.
מקובלים עליי גם טעמיהם של הצדדים מדוע אין מקום למינויו של בודק, וזאת הן מן הטעם שממילא חסרים הנתונים בכל הנוגע להכנסות החודשיות של החניון מחניית כלי רכב מזדמנים, והן משום שהעלות של מינוי הבודק עלולה להיות גבוהה ולהכביד על הצדדים, ובעיקר משום שמינוי זה עלול לעכב את מימושו של הסכם הפשרה, אשר לטעמי אמור להיטיב עם חברי הקבוצה, ובינתיים התעכב אישורו מאז הוגש לבית המשפט, מלפני חודשים רבים, נוכח הצורך לשקול את השגותיו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה וביצוע התיקונים בהסדר הפשרה המקורי.
נוכח העובדה שהסדר הפשרה המתוקן משפר את מצבם של חברי הקבוצה המיוצגת, ראוי לאשרן ללא המתנה נוספת.

הבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי פורסמה כנדרש בהוראות הדין, מבלי שהוגשו השגות או הודעות פרישה, ומכיוון שההסדר המתוקן המוצע נועד לשפר את תנאי ההסדר המקורי מיום 27.2.14, אין מקום להורות על פרסום נוסף.

נ"ט.
באשר לשכר הטרחה של ב"כ התובעת סבורני, כי הסכום המוצע סביר, הן בשים לב לתועלת שהופקה, הן בשים לב למורכבות הנושא, והן בהתחשב בכך שלא נפסקו הוצאות בשלב שבו ניתנה ההחלטה המאשרת את התובענה כתובענה ייצוגית.

יחד עם זאת, מקובל עליי שיש לקבוע שחלק מתשלום שכר הטרחה יידחה עד לאחר שיתקבל דיווח באשר להתקדמות ביצוע הסדר הפשרה.

כמו כן, מקובלת עליי ההערה, לפיה יש לקבוע מנגנון דיווח לעניין הביצוע של כל רכיבי הסדר הפשרה.

ס.
בשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

1.
אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן שאליו הגיעו הצדדים, על כל חלקיו, וקובע כי הסדר הפשרה סביר ומשרת את טובתם של חברי הקבוצה (דהיינו: כל בעלי המוגבלות הנושאים תו נכה לרכב ואשר נגישותם למרכז המסחרי, קניון האודיטוריום, שד' הנשיא 143, חיפה, מוגבלת ומחייבת שימוש ברכב).

אני נותן להסדר הפשרה המתוקן תוקף של

פסק דין
.

2.
בתום 60 יום מן המועד שבו

פסק דין
זה יהא

פסק דין
חלוט יגישו באי כוחם של שני הצדדיים דיווח מפורט על ביצוע ההסדר.

לדיווח זה יצורף תצהיר של מנהל מוסמך מטעמה של הנתבעת. לאחר עיון בדיווח, ישקול ויקבע בית המשפט האם יש מקום לקבוע מועד או מועדים להגשת דיווח נוסף או דיווחים נוספים, הכל לפי העניין.

3.
באשר לשכר הטרחה המוצע של ב"כ התובעת (סעיף 14 בהסכם הפשרה), אני מורה ש-60% ממנו ישולמו בתוך 30 יום מן המועד שבו

פסק דין
זה יהא חלוט וכל סכום שבפיגור ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

באשר ליתרת 40% משכר הטרחה, אקבע את המועד או המועדים לתשלום יתרה זו (בסכום אחד או בשני חלקים) בהתאם להתקדמות ביצוע הסדר הפשרה.

4.
הצדדים ידאגו לפרסם מודעה בדבר אישור הסדר הפשרה המתוקן, ואת העובדה שקיבל תוקף של

פסק דין
, וזאת בתוך שבוע ימים ממועד המצאת פסק הדין בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית (אותם עיתונים בהם פורסמה ההודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה), באותיות "אריאל" והגופן לא יפחת מגופן 10.

הנתבעת היא שתישא בהוצאות פרסום הסדר הפשרה המתוקן. על באי כוח הצדדים להגיש לבית המשפט עותק של מודעות אלה מיד לאחר פרסומן.

5.
במסגרת המודעה יוודאו באי כוח הצדדים לכלול את ההוראות שהוסיף בית המשפט בפסק הדין, בכל הנוגע להגשת דיווח על התקדמות ביצוע הסדר הפשרה המתוקן, ועל שלבי תשלום שכר הטרחה של ב"כ התובעת, בהתאם לדיווח על התקדמות ביצוע הסדר הפשרה, הכל על פי האמור לעיל.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין אל:

1.
ב"כ התובעת, עו"ד דוד מזרחי
, חיפה.

2.
ב"כ הנתבעת, עו"ד עמית מור, חיפה.

3.
פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) – עו"ד עמית קורן.

4.
מנהל בתי המשפט – לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק יובא לעיוני לבדיקת הדיווח על התקדמות ביצוע הסדר הפשרה בתאריך 5.1.2015.

ניתן היום,
י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט מחוזי 11010-04/12 מאיה רנד בלוך נ' צמנטכל ניהול נכסים בע"מ, חצב חניון חיפה (פורסם ב-ֽ 05/11/2014)