פסקי דין על אברהם ליבוביץ | פסקי דין על דוד דרור | פסקי דין על ישראל לייזר ואח' | פסקי דין על מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החקלאות | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל ואח' |

30798-06/11 הפ     05/11/2014




הפ 30798-06/11 אברהם ליבוביץ, דוד דרור, ישראל לייזר ואח' נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, מדינת ישראל - משרד החקלאות, רשות מקרקעי ישראל ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה
ה"פ 30798-06-11
אברהם ליבוביץ
ואח'
נ' מעונה מושב עובדים ואח'


5.11.2014




בפני
השופט יצחק כהן
, סגן נשיא







1. אברהם ליבוביץ
2. דוד דרור
3. ישראל לייזר
4. יוסי בן חמו
5. צבי לייזר
6. סימי אלקיים
7. אברהם שריקי



(נמחק)
8. יצחק בן דוד
9. חנוך לוריא



(נמחק)
10. יוסי סימיאטיצקי



(נמחק)
11. אברהם אבוטבול



(נמחק)
12. רוני קליר





13. טוביה קליר



ע"י ב"כ עו"ד שלמה יער בר

התובעים


נגד


1. מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עדי הרטל

2. מדינת ישראל – משרד
החקלאות


ע"י ב"כ עו"ד יהודה גליטמן
(פמח"א)

3. הסוכנות היהודית

(נמחקה)

4. רשות מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ עו"ד יהודה גליטמן
(פמח"א)

5.
יניב בן גיגי
6.
שני בן גיגי
7.
אורית פיגורה
8.
מאור פיגורה
9.
שירן דנגור
10.
יעל בן חמו
11.
יעקב בן חמו
12.
שגית שקד
13.
ברוך שקד
14.
אופיר כהן
15.
מורן כהן
16.
גלית אבו
17.
משה אבו
18.
פאר פרידמן
19.
כוכבה פרידמן
20.
עומר אפרתי
21.
מצליח לוי
22. עינת לוי
23.
אורנית פרחיה
24.
חמי פרחיה
25.
מאור מזרחי
26.
סמדר מזרחי
27.
אלונה סימון
28.
רמי כהן
29.
איילת כהן
30. מלכה אלתר
31. יעקב דוידה
ע"י ב"כ עוה"ד דניאל כהן וחיים פרוכטר

32. יצחק כהן
33. מרדכי כהן
34. שרה דנגור
35. סימה נחמיאס
36. זיווה חובב
37. לאה ביטון
38. משה כהן
ע"י ב"כ עו"ד שמואל אלקון





הנתבעים


פסק דין

א. ההליך והצדדים לו

1.
התובעים בתביעה שלפני, אשר הוגשה על דרך המרצת פתיחה, והועברה לפסים של תובענה רגילה בהתאם להחלטתי מיום 14.2.2012, הם חלק מחברי האגודה השיתופית מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
(להלן - "האגודה"). בתביעתם עותרים התובעים לסעדים הבאים:

(א)
להצהיר כי אמצעי היצור של האגודה, תמורותיהם, רווחיהם וכל כספים אחרים שמקורם באמצעי היצור, לרבות חלוקת קרקעות ותמורת האבוקדו יש לחלק אך ורק בין הנחלות
שמספריהן 1 עד 87.

(ב)
להצהיר כי המיועדים לקבל 17 הנחלות החדשות, נחלות שמספריהן 88 עד 104, אינם זכאים לקבל כל חלק באמצעי היצור של האגודה, למעט מה שיופרש לבעלי אותן נחלות מתוך הנחלות של הוריהם.

(ג)
לחייב את האגודה להימנע מלקבל כל החלטה, הסותרת את ההתחייבויות והוויתורים שנעשו כלפי הנתבעים מס' 2 ו- 4, הם משרד החקלאות
ופיתוח הכפר (להלן - "משרד החקלאות
") ורשות מקרקעי ישראל (להלן - "רמ"י"), מצד האגודה ומצד הנתבעים מס' 5 עד 30, כתנאי להקצאת 17 נחלות החדשות לנתבעים מס' 5 עד 30.

(ד)
לבטל החלטות קודמות שכבר התקבלו, ככל שהתקבלו במוסדות האגודה, ולפעול להשבת המצב לקדמותו, לרבות גביית כספים ששולמו בפועל, שלא כדין.

(ה)
להורות לנתבעים 2 ו- 4 לבחון האם הופרו התחייבויות שניתנו על ידי הנתבעת מס' 1 (האגודה), ולדרוש מהם לתבוע מהאגודה ומחבריה, הם הנתבעים 5 עד 30, לקיים את התחייבויותיהם, וכן לתקן תוצאות של הפרות קודמות.


ב. הרקע

2.
מושב "מעונה" הוקם בשנת 1949 על ידי 51 מייסדים, שהיו חברי האגודה. לצורך הקמת המושב הקצתה רמ"י קרקעות, המהוות את "משבצת" האגודה, והסוכנות היהודית דאגה ליישבן. כל אחד מהחברים המייסדים קיבל נחלה במשבצת הקרקע שהועמדה לרשות האגודה.

בשנת 1972 התווספו לאגודה 10 חברים נוספים ולהם הוקצו 10 נחלות. נחלות אלה נוצרו מתוך נחלות שהיו קיימות, מבלי שהוגדלו משבצת הקרקע של האגודה או אמצעי היצור שהועמדו לרשותה. בעקבות זאת עמד מספר הנחלות על 61 נחלות.


3.
בשנת 1977 נקבעו על ידי משרד החקלאות
והסוכנות "עקרונות להגדלת מושבי הגליל" (מסמך מתאריך 15.6.1977, נספח ד' לתשובת המשיבים). נקבע בעקרונות אלה, כי ההגדלה תעשה על ידי הכפלת בתי האב. עוד נקבע, כי בנים שמועמדותם תאושר יהיו חברים באגודה "בעלי זכויות וחובות ככל החברים". עוד נקבע, כי "לבנים שמועמדותם תאושר תהא זכות עקרונית שווה לגורמי ואמצעי ייצור".


4.
עקרונות אלה אושרו על ידי אסיפת האגודה, וכן אושרה זכות ההכפלה של 51 משקי היסוד, והזכות לחלוקת אמצעי היצור אשר חולקו בהתאם להכפלת הנחלות. (ראו פרוטוקול ישיבה של האסיפה הכללית מיום 23.11.1978, ומסמך עקרונות להרחבת הישוב הכפלה הרחבה מיום 18.12.1978 נספחים ג' ו- ד' להמרצת הפתיחה). הכפלת מספר הנחלות הראשונות, יצרה עוד 51 נחלות, כך שבסה"כ יהיו במושב 102 נחלות. ואולם, מכיוון ש - 10 מהנחלות כבר הוכפלו, ניתן היה להוסיף עוד 41 נחלות.


5.
במהלך שנות ה- 80 של המאה הקודמת, החלה האגודה לממש בהדרגה את הכפלת הנחלות במושב מעונה מעבר ל- 61 הנחלות שכבר היו קיימות עד אז. למעשה, עם הגעת בנים או בנות של המייסדים לגיל המיועד, נקבעו נחלות חדשות על יסוד ההחלטות הנ"ל של האגודה והסכמת רמ"י.


בשנים 1998 ו- 2000 נוספו שתי נחלות חדשות, וזאת בעקבות בקשת שני מתיישבים חדשים שביקשו להתקבל כחברים באגודה. בקשת האגודה לאשר שתי נחלות נוספות אלה אושרה.


6.
בתאריך 7.2.2007 המליצה ועדת הפרוגרמות לשר החקלאות לאשר תוספת של 17 נחלות, בהיקף מינימלי של 10 דונם לנחלה, ובתנאי ששטח הנחלה ייגרע מהשטח של נחלות ההורים. נקבע בהמלצה, שתוספת הנחלות תעשה על בסיס קרקע קיימת ומכסת מים קיימת (וראו נספח י"ג/1 לתשובת הנתבעים).

במכתבו מתאריך 25.3.2007 הודיע שר החקלאות, מר שלום שמחון, למנכ"ל רמ"י, מר יעקב אפרתי, כי על בסיס המלצת ועדת הפרוגרמות אישר "תקן נחלות חדש למושב מעונה של 104 נחלות". השר הוסיף וקבע: "תוספת הנחלות הינה על בסיס מצאי הקרקעות הקיים".


התקן שנקבע למספר הנחלות במושב לא היה מקרי, והוא נובע מהנתונים הבאים:

(א)
51 נחלות מייסדים.
(ב)
51 נחלות "מוכפלות".
(ג)
2 נחלות חדשות.


7.
בתאריך 25.3.2007 התקיימה ישיבה של נציגי האגודה ונציגי רמ"י, בה נקבע, כי חלוקת הנחלות, לפי החלטת שר החקלאות, תהיה כדלקמן:

(א)
70 נחלות (מתוך 87 הנחלות) תהיינה בנות 30 דונם כל אחת.
(ב)
17 נחלות (מתוך 87 הנחלות) תהיינה בנות 20 דונם כל אחת.
(ג)
17 הנחלות הנותרות תהיינה בנות 10 דונם כל אחת, ובלא אמצעי יצור נוספים.


8.
במכתב מתאריך 12.6.2008, המתייחס "לסיכום דיון מתאריך 13.2.2008", כתב מר יוסי ישי, מנהל הרשות לתכנון במשרד החקלאות
, לגב' שולה בן צבי, מנהלת האגף החקלאי ברמ"י, כדלקמן:

"למושב מעונה נקבעה פרוגרמה חקלאית חדשה לפיה באגודה יהיו 104 נחלות.


תקן הקרקע לנחלה בישוב 30 ד' אולם בשל המחסור החמור במצאי קרקע חקלאית באזור קבע שר החקלאות כי תוספת הנחלות הינה על בסיס מצאי הקרקע הקיים בישוב.


לאור האמור לעיל כברירת מחדל לא תהיה חלוקה שוויונית של הקרקע בין 104 נחלות, ונחלות חדשות בהתאם לפרוגרמה החדשה יקבלו 10 ד' לנחלה בלבד. השלמת ההכנסה לנחלות אלה תבוא מפרנסות אחרות."


9.
חלוקה לפי מפתח זה אושרה אף בסיכום דיון מתאריך 18.1.2009, ברמ"י. כמו כן, בישיבה נוספת, שהתקיימה בתאריך 22.10.2009, התקיים דיון בלשכת מנהל רמ"י. בתחילת פרוטוקול הדיון, נרשמו הדברים הבאים:

"נציגי האגודה ותנועת המושבים ציינו בדיון, כי נקבעה פרוגרמה חקלאית לפיה תקן הנחלות יעמוד על 104 נחלות, על מצאי הקרקע הקיים, ולא תהא חלוקה שיוויונית של קרקע בין הנחלות והנחלות החדשות יקבלו 10 דונם לנחלה בלבד מתוך נחלת ההורים שתקטן ל- 20 דונם בלבד.

הפרוגרמה היא ברירת מחדל בשל המחסור החמור בקרקע באזור, ובאמצעותה תתאפשר קליטת בנים בישוב."


בסיכום אותו דיון נרשם, כי רמ"י מאשרת את הגדלת תקן הנחלות ל- 104 "בהתאם לפרוגרמה החקלאית", והגם שלא נאמר במפורש כי לא תהיה חלוקה שיוויונית של קרקע, הרי נראה שמעצם אישור הפרוגרמה החקלאית, כך הם פני הדברים.


10.
חברי האגודה וילדיהם, שהיו זכאים לנחלה מתוך אותן נחלות חדשות שנוספו, נדרשו לחתום על תצהירים. ההורים נדרשו לחתום על תצהיר, ובסעיף (ד) לתצהיר זה נקבע:

"הננו מצהירים כי אין לנו ולא יהיו לנו תביעות לתוספת גורמי ייצור קרקע ומים מעבר לתקן נחלה המקובל באזור בניכוי הקרקע והמים שיועברו לבן / בת אשר הומלצו על ידנו ומיועדים לתוספת נחלה."

הבנים המיועדים לקבל נחלה חתמו על תצהיר מקביל, ובסעיף 4 לתצהיר זה נקבע:

"ידוע לי כי גורמי הייצור שיעמדו לרשותי במסגרת הנחלה יהיו 10 דונם קרקע עם מכסת מים מתאימה שייגרעו מנחלת הורי, וכן שאין לי ולא יהיו לי דרישות לאמצעי ייצור נוספים ו/או מכסות ייצור נוספות כולל מכסות ייצור בענפי בעלי חיים מעבר לכך."


ג. תמצית טענות התובעים

11.
התובעים טוענים, כי חרף הסיכומים שהושגו וההצהרות שניתנו, האגודה פועלת לחלוקת אמצעי הייצור באופן שיוויוני, כלומר ל- 104 מנות. לטענת התובעים, חלוקה זו מקורה בניגוד אינטרסים של שניים מחברי הועד המנהל של האגודה, הנגועים באינטרס אישי, שכן בניהם אמורים לקבל נחלה מהנחלות החדשות.


12.
בהקשר זה מצביעים התובעים על כך, כי לראשונה נהג ועד האגודה בצורה שיוויונית עת נדרש לחלק את התמורה שהתקבלה מיחידות ההשתתפות של האגודה ב"תנובה". המחלוקת בין הצדדים בשאלה זו הועברה להכרעת בורר, והבורר קבע כי הויתור נגע לויתור על שיוויוניות בחלוקת הקרקע אך לא לשיוויוניות בחלוקת רווחי האגודה. עם זאת, לטענת התובעים, מאז ניתן פסק הבורר ניתן פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 861/07 קימחי ואח'
נ' רשם האגודות השיתופיות (פורסם במאגר "נבו" - 8.12.2010), שהכיר באפשרות לחלק את רווחי האגודה בצורה לא שיוויונית.


עוד מצביעים התובעים על כך, שבניגוד להצהרות שניתנו, החליט ועד האגודה לחלק בצורה שיוויונית את הפיצוי שהתקבל בעקבות גריעת שטחים מהאגודה, גריעה שנעשתה בעת שבאגודה היו 87 נחלות בלבד (ועניין זה הועבר להכרעה בבוררות).


13.
לטענת התובעים, על ועד האגודה, כמו גם כל יתר הבנים הזכאים לקבל נחלה מ- 17 הנחלות החדשות, והוריהם, לכבד את ההחלטות שהתקבלו בעת שנקבע תקן הנחלות, ולקיים את ההצהרות עליהן חתמו.

לטענת התובעים, מטרת ההליך הינה למנוע את קיפוחם, למנוע פגיעה בזכויות הקניין שלהם, להסדיר אחת ולתמיד את המצב במושב מעונה בנוגע למעמדן של הנחלות במושב, ולהקצאת אמצעי הייצור באגודה, הכוללים את הקרקע, החי והצומח, וכן כספי התמורות והפיצויים הניתנים והמתקבלים מאמצעי הייצור וחלף אמצעי הייצור הנ"ל.


14.
עוד טוענים התובעים, כי השאלה שצריכה להתברר נוגעת לכפיפות החלטות האסיפה, או המוסדות הפנימיים של האגודה לדין הכללי ולהחלטותיה של המדינה, ולטענתם, החלטות אלה של המוסדות הפנימיים של האגודה לא יכולות לגבור על החלטות מוסדות המדינה לרבות רמ"י ומשרד החקלאות
וכי הם צריכות להיות כפפות להן.


15.
על כן, התובעים עותרים לבטל רטרואקטיבית את החלטותיה של האסיפה הכללית, אשר מורות על חלוקה שוויונית בין 104 נחלות, מכמה סיבות. ראשית הם טוענים כי הסכם המשבצת הוא זה שמסדיר את היחסים בין הצדדים והאגודה כבת רשות בקרקע צריכה להיות כפופה להסכם זה, לפיו לטענתם כל תהליך התיישבות צריך להתבצע על פי הוראות רמ"י ועל פי נהליה. שנית טוענים התובעים, שהחלטת האסיפה הכללית, לפיה יתקיים שוויון בחלוקה בין הנחלות אינה סבירה ואינה תקינה, ועל כן בית המשפט מוסמך להתערב בה. לטענת התובעים, האסיפה הכללית התעלמה מהתצהירים שנחתמו על ידי ההורים והבנים של 17 הנחלות החדשות.


ד. תמצית טענות האגודה

16.
האגודה, משיבה בכתב תשובתה, בעיקרי טיעונה ובסיכומיה לטענות התובעים, וטוענת כי בהמרצת הפתיחה מבקשים התובעים, המהווים לטענתה רק 7% מחברי האגודה, לשנות החלטות שהתקבלו על ידי האסיפה הכללית של האגודה לפני 40 שנה, ולהורות כי הפעולות שנענשו מתוקף החלטות אלה בטלות. ובכך מבקשים הם למנוע מאחרים לקבל את מה שהם עצמם קיבלו בעבר. לטענת האגודה מדובר בניסיון של התובעים להגדיל את עושרם על חשבון שאר החברים באגודה וכי בניסיונם זה הם עוטפים במושגי העל של שוויון וחוק, אם כי לטענת האגודה עקרונות אלה יפגעו אם תביעה זו תתקבל.

האגודה מוסיפה וטוענת, כי תביעת התובעים התיישנה, ועוד טוענת היא להשתק עילה, מעשה בית דין, וניצול לרעה של הליכי המשפט על ידי התובעים.


17.
לטענת האגודה, כבר בשנת 1998 הסכימו התובעים לחלוקה הראשונה של אמצעי הייצור ל- 104 נחלות אשר התבצעה בשנת 1997, ועל כן טוענים כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנות של עילת התביעה. לטענתם התיישנות התביעה מהותית היא מכיוון שהאגודה וחבריה הסתמכו על החלטות שהתקבלו בעבר, ושינו מצבם בעקבותיהן, כך שהחזרת הגלגל אחרוה טרם קבלת ההחלטות בדבר החלוקה כנ"ל עלולה לפגוע בנתבעים ובחברים נוספים של האגודה פגיעה ניכרת (ראו טענות האגודה סע' 8-10 לעיקרי טיעונה).

עוד טוענת האגודה, כי השאלות העובדתיות והמשפטיות העולות בתובענה זו, עלו בהליכים אחרים שהתנהלו, לרבות בוררות שהתקיימה בעניין פדיון מניות תנובה. בבוררות זאת נדחו טענות התובעים, ולטענת האגודה, הפועל היוצא מכך הוא, שטענות התובעים השותקו, ויש לדחות את תביעתם. האגודה מבהירה כי מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה בית-דין ועיקרון של מעשה בית דין מוחל, גם אם שני ההליכים מבוססים על עילה שהיא רק זהה ביסודה. לפיכך, לטענתה, מושתקים התובעים מלטעון כי החלטות המדינה גוברות, מאחר ועילה זו כבר נטענה ונדחתה במסגרת הבוררות בעניין פדיון מניות תנובה, שם גם נתבקשה חלוקה לא שוויונית כזאת המבוקשת בהליך דנן של אמצעי הייצור.


18.
לגופו של עניין, האגודה טוענת כי יש לדחות את תביעת התובעים, ולהורות, שחלוקת אמצעי הייצור תהיה כפי שנהגה במשך שנים מכוח עקרון השוויון. לטענתה מלבד זאת שמדובר במספר מצומצם של חברי האגודה אשר מנסים לכפות את עמדתם על יתר חברי האגודה, בקשתם של התובעים היא לשנות החלטות שנולדו בשנות ה- "70 של המאה הקודמת", ואשר האגודה וחבריה פעלו על פיהן במהלך עשרות שנים, וזאת בניסיון לזכות בנתח גדול יותר מאמצעי הייצור של האגודה על חשבון חברים אחרים, אשר כלל אינם צד להליך, אינה צודקת ולא מביאה לחלוקה שוויונית באגודה.

האגודה מוסיפה וטוענת, כי במשך עשרות שנים האגודה וחבריה התנהלו כך שאמצעי הייצור, לרבות הקרקע, חולקו באופן שווה ל 104 נחלות, ואם תתקבל תביעתם של התובעים, כן ייפגעו רבים אחרים שאינם צד לתובענה זו, ואשר ציפו לקבל זכויות כפי שקיבלו התובעים.


19.
האגודה מבהירה, כי חברי האגודה כמו התובעים ציפו כי האגודה תחלק אמצעי היצור בין 104 נחלות והם פעלו בהתאם לצפייה, כך שכל החברים הסכימו, לרבות 17 משקי היסוד שטרם מימשו זכות ההכפלה, כי משקי יסוד אשר יכולים להכפיל את עצמם יממשו זכות זו. רובם של התובעים מימשו זכותם זו, וכיום מבקשים הם למנוע מחברי הוריהם לממש אותה זכות שהוקנתה להוריהם הם ומומשה.

לטענת האגודה פרט לנחלה המיועדת למגורים, חלוקת יתר קרקעות המשבצת מוקנות לאגודה ולא ליחידי חבריה. לטענתה, לחברים אין זכות מוקנית לקבל קרקעות אלא רק בהתאם לחלוקת המתבצעת על ידי האגודה. גם רמ"י וגם משרד החקלאות
אינם רשאים להורות לאגודה כיצד לנהוג ברכושה, מוסיפה כי זו גם הייתה עמדת המדינה בכתבי בית הדין שהגישה מטעמה. בכך לטענתה אין המדינה מצטרפת לעמדת התובעים כטענתם, אלא דווקא לעמדתה.


20.
האגודה מלינה על התנהלות המדינה, וטוענת כי הן משרד החקלאות
והן רמ"י, אינם רשאים לחלק את הקרקע באופן הפוגע בשוויון. לטענתה היה על רמ"י לבדוק את הנחיות משרד החקלאות
ולא לקבלן כראה וקדש, אך הוא לא עשה זאת והעביר ניהול הקרקעות למשרד החקלאות
, סמכות שאינו רשאי להעבירה (סע' 16 לעיקרי טיעון האגודה).

עוד מלינה האגודה וטוענת כי החלטת משרד החקלאות
עליה נשענת התביעה ולפיה השלמת הכנסה לנחלות בגודל של 10 דונם תבוא מפרנסות אחרות, נוגדת את ההגדרה של המונח "נחלה", ונוגדת את העובדה שבעלי הנחלה לא יוכלו להתפרנס ממשלוח יד שאינו חקלאות, לאור זאת טוענת כי החלטת משרד החקלאות
אינה חוקית וניתנת בחוסר סמכות (ראו טענות האגודה סע' 17-18, 20 לעיקרי טיעונה).


21.
לטענת האגודה ההחלטות שהתקבלו על ידה התקבלו על ידי האסיפה הכללית, שהיא הרשות העליונה שלה ואשר רשאית להחליט בכל עניין בתחום מטרותיה וסמכויותיה של האגודה שאינו מנוגד ליסודות האגודה בהתאם לחוק, הוראות התקנון, בדרך מקובלת ובתום לב ובכפוף לקריטריונים של סבירות והגינות.

האגודה טוענת כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות האסיפה, אלא יבחן אותן בהתאם לעילות הביקורת ולהיקף הביקורת המקובלים במשפט המינהלי. החלטות האסיפה התקבלו ברוב של למעלה מ- 90% מהמצביעים. ועל כן לטענתה אין ממש בטענת התובעים, שוועד ההנהלה הטעה את האסיפה, ולא הביא לפתחה את מלוא העובדות הרלוונטיות לצורך הצבעתם, הרי התובעים עצמן היו שותפים פעילים באסיפה ויכלו להציג את העובדות כפי שהם רואים אותן. בנוסף לכך טוענת האגודה כי לתובעים קיימת הזכות לזמן את האסיפה הכללית במטרה להעלות עניינם שונים אך הם לא עשו זאת והעדיפו לפנות לבית המשפט שינהל את האגודה.


ה. תמצית טענות המשיבות 2 ו- 4

22.
המשיבות 2 ו- 4 טוענות, כי אין הן מעורבות בניהול האגודה ובאופן בו האגודה מחלקת את אמצעי הייצור בין חבריה. להשקפתן, מדובר במחלוקת פנימית בין חברי האגודה, המנסים לערב את המשיבות 2 ו- 4, בלא שלמשיבות אלה יש עניין בסכסוך.


23.
לטענת הנתבעת מס' 2 (המדינה), ההתייחסות היחידה לאמצעי הייצור המערבים בעקיפין את משרד החקלאות
, היא טענת התובעים, כי הנתבעים 5 עד 30, הגישו בקשה לקבלת מכסות הטלה למגדלים חדשים לשנת 2011, מכוח תקנות המועצה לענף הלול, אך לטענת הנתבעת מס' 2, לא הוצגה מטעם התובעים תשתית ראייתית לפיה הנתבעים אכן הגישו בקשה כזו, למי הוגשו בקשות אלה ומה הוחלט לגביהן. לטענת הנתבעת מס' 2, המועצה לענף הלול הינה אישיות משפטית נפרדת שהיה מקום לצרפה כנתבע לתיק זה.


ו. תמצית טענות הנתבעים 5-30

24.
גם הנתבעים 5 עד 30 סבורים שדין התביעה להידחות. לטענתם, היחסים בין חברי אגודה שיתופית לבין עצמם הם יחסים חוזיים אשר בנוסף למאפיינים החוזיים שלהם יש להם מאפיינים מיוחדים נוספים, כדוגמת שוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקים לחברים, ועזרה הדדית.


לטענת הנתבעים 5 עד 30, קיימים שני מעגלים חוזיים. האחד הוא המעגל הפנימי, וכולל בתוכו את ההחלטות וההסכם בדבר ההכפלה השוויונית של הנחלות, אשר לטענתם יושם בפועל ונותר על כנו. המעגל השני הוא המעגל החיצוני, שכולל את ההתחייבות שנמסרה על ידי קבוצת ה- 17, ילדים והוריהם, למדינה, לבקשתה בדבר הסכמתם לגבי השוני בתקן הנחלה של הנחלות שעדיין לא אוישו. לטענת הנתבעים 5 עד 30, התובעים אינם צד לחוזה החיצוני הזה, הם לא מהווים חלק מקבוצת חברי האגודה שלקחה בו חלק, ואין הם רשאים להסתמך עליו בכל הנוגע ליישום החוזה הפנימי.


25.
הנתבעים 5 עד 30 מוסיפים וטוענים, כי האסיפה הכללית אימצה בשנת 1978 מתווה של הכפלת נחלות 51 המייסדים על בסיס שוויוני, אולם לטענתם כ- 20 שנה מאוחר יותר חתמו חברי האגודה, לרבות התובעים על תצהירים בהם הצהירו, כי הם מאשרים ומסכימים להגדיל את מספר הנחלות מ-87 נחלות ל- 103 נחלות, אך שבהגדלה זו לא תידרש הגדלת גורמי הייצור היינו קרקע ומים, אלא שאלה יתחלקו בין כל חברי האגודה לפי 104.

לטענת הנתבעים 5-30, לקביעת תקן הנחלה יש משמעות אך ורק לעניין דרישות האגודה אשר יוכלו לדרוש בעת חידוש חוזה המשבצת עם רמ"י, כאשר תקן כזה של 30 דונם מעניק לטענתם לאגודה גושפנקא פורמאלית לדרוש מרמ"י הקצאת קרקע בגודל הנחלות כפול 30 דונם.

26.
הנתבעים 5 עד 30 מוסיפים, כי חברי קבוצת ה 17, הם חברים באגודה וככאלה הם זכאים לכל הזכויות של חבריה וחייבים בכל החובות החלים עליה. לטענתם הדרישה לחלק "הכול" ל- 87 היא דרישה מלאכותית ושרירותית. משהחליטה האסיפה הכללית על חלוקה ל 104 נחלות, יעמוד בסיס עקרון השוויון שבבסיס ההכפלה לנחלות החדשות, ואין מקום לשנות החלטה זו של האסיפה שהינה לטענת הנתבעים 5-30 מעוגנת היטב בתשתית ההסכמות של חברי האגודה.


ז. התיישנות ושיהוי

27.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים בנושא ההתיישנות והשיהוי, הנני סבור, שאין לקבל טענות אלה.


28.
הסכסוך שלפני נולד בעקבות ההחלטה לאשר תוספת של 17 נחלות בהתאם לבקשת האגודה משנת 2007. ההחלטה בעניין זה עוגנה במכתבו של שר החקלאות מיום 25.3.2007 וזאת בהתאם להמלצת וועדת הפרוגראמות אשר דנה בבקשה כבר בתאריך 7.2.2007. יתרה מזאת, ככל שהדברים נוגעים לנתבעים 5 עד 30, הרי שתצהירי "אי השיוויון" שנחתמו על ידם, העומדים בבסיס תביעת התובעים, נחתמו בשנת 2010.


29.
נוח לה לאגודה לגרור את הדיון להחלטות שהתקבלו בשנת 1978, ולטעון, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל בהחלטות שהתקבלו באותה שנה, בדבר הכפלת מספר הנחלות. ואולם, הנני סבור כי מדובר בטענה מלאכותית, שלא נועדה אלא לסבך את הדיון ולהקשות עליו.


אף לא שוכנעתי, שניתן לטעון כלפי התובעים טענת שיהוי. התובעים סבורים כי החלטות משרד החקלאות
ורמ"י, כמו גם תצהירי "אי השיוויון" שנחתמו, מקנים להם זכות ל"אי שיוויון", ולא מצאתי כל בסיס לטענה, שהתובעים ישנו על זכויותיהם באופן המלמד כי זנחו את זכותם או כי גרמו לנתבעים 30 עד 5 לשנות מצבם לרעה.


ח. השתק עילה

30.
האגודה והנתבעים 5 עד 30 טענו, כי דין התביעה להידחות מחמת קיומו של השתק עילה. לטענתם, נושא חלוקת אמצעי הייצור כבר נדון בהליכים מקבילים ובהליכים קודמים, לרבות הליכי הבוררות שהתקיימו בעניין חלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת מניות "תנובה".

31.
לעומת טענות האגודה והנתבעים 5 עד 30, טענו התובעים, שפסק הבוררות אינו משתיק אותם, שכן הבוררות התנהלה בעניין מיוחד, ובעניין זה בלבד.


32.
הנני סבור כי בעניין טענת ההשתק, הדין הוא עם התובעים. גם בעניין זה התרשמתי, שהנתבעים גוררים את הדיון לכיוון שנועד לסבך את ההליך ולהקשות עליו, ולערב מין בשאינו מינו. הבוררות התקיימה בנושא חלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת מניות "תנובה", ואין ללמוד ממנה על כך, שהבורר הכריע בשאלת חלוקת הקרקעות, מכסות המים ואמצעי היצור האחרים, העומדים לרשות האגודה.


33.
על כן, הנני דוחה את הטענה כי נעשה מעשה בית דין או כי פסק הבוררות יצר השתק פלוגתה ביחס לחלוקת אמצעי היצור באגודה.


ט. ולגופו של עניין

34.
למעשה, השאלה שיש לדון בה היא השאלה, האם יש לכבד את עקרונות השיוויון החלים בין חברי אגודה שיתופית או שמא, לאור התצהירים שבעלי 17 הנחלות החדשות חתמו עליהם, יש לסטות מעקרונות השיוויון.


35.
ההכרעה בשאלות האמורות אינה יכולה להתעלם מכך, ש- 17 הנחלות הנוספות, אינן אלא שלב אחרון ביישום ההחלטות שהתקבלו לפני שנים רבות, להכפיל את 51 נחלות המייסדים. קשה אפוא להלום מצב, בו מעמדם של התובעים, אשר הכפילו את נחלותיהם בעבר, יהיה עדיף על פני בעלי 17 הנחלות החדשות. עם זאת אין להתעלם מכך, שבעלי 17 הנחלות החדשות קיבלו על עצמם את תנאי אי השיוויון שנכפו על ידי משרד החקלאות
ורמ"י, וקשה להתעלם מהצהרת החותמים, בה הם למעשה מוותרים על השיוויון.


36.
האגודה השיתופית היא תאגיד, המצוי בבעלות משותפת של חבריו, ומתנהל באופן דמוקרטי. מטרת האגודה היא
לשמש מסגרת לפעילותם הכלכלית של חבריה ולשם הגשת האינטרסים המשותפים להם. עקרון השיוויון בין חברי האגודה השיתופית בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בכך שלכל חבר זכות הצבעה שווה באסיפה הכללית, ואין מי שזכותו שווה יותר.


37.
עקרון השיוויון מחייב אף, שאמצעי ייצור שהועמדו לרשות האגודה יחולקו על ידה בין החברים בצורה שווה ככל הניתן.
חלוקה בלתי שווה של אמצעי הייצור, כתוצאה מהעדפה פסולה של מי מחברי האגודה או העדפה פסולה של קבוצת חברים, תצדיק את התערבות בית המשפט. על כן, במקרה בו עולה לדיון טענה, כי אמצעי היצור חולקו שלא בצורה שווה, או שיש לחלקם שלא בצורה שווה, יש לבחון את הבסיס לטענה, ולשקול, האם מדובר בהעדפה פסולה או שמא בהחלטה מוצדקת.


38.
עקרון השיוויון בין חברי האגודה, אינו עקרון מוחלט, וקיימים לו מספר חריגים. כך למשל, אם במסגרת האגודה הוקם מפעל מסויים, המשמש ענף מסויים, והקמתו מומנה על ידי החברים המשתתפים באותו ענף, ואותם חברים הם שמשתתפים בהוצאות הכרוכות בהפעלת המפעל, חלוקת הרווחים תעשה רק בין החברים המשתתפים במפעל. דוגמה נוספת היא פסק הדין שניתן בע"א 861/07 קימחי נ' רשם האגודות השיתופיות (פורסם במאגר נבו – 8.12.10), שעסק בשאלה, האם יש לחלק יחידות השתתפות ב"תנובה", או הפדיון שהתקבל תמורתן, באופן שווה בין חברי האגודה, או שמא יש להעדיף את זכויות הרפתנים ששיווקו חלב ל"תנובה" במהלך השנים. גם במקרה זה סטה בית המשפט מעקרון השיוויון.


39.
במקרה שלפני מקורו של אי השיוויון בהחלטת הגורמים המוסדיים, קרי – שר החקלאות ורמ"י, אשר התייחסו להקצאת קרקע ומכסות מים. המניע ליצירת אי השיוויון בהקצאת הקרקעות ומכסות המים, הוסבר במחסור החמור במשאבים אלה. נוכח המחסור בקרקע ובמים, יצרו שר החקלאות ורמ"י קשר בין 17 הנחלות החדשות ובין נחלות המייסדים מהן נגזרות הנחלות החדשות. בחינת הנימוק שעמד בבסיס יצירת אי השיוויון, מביאה למסקנה, שתנאי אי השיוויון, שבהם הותנו אישורי שר החקלאות ורמ"י, נועדו "להגן" על המדינה ועל רמ"י מדרישה אפשרית של בעלי 17 הנחלות החדשות, להקצאת קרקע ומכסת מים, דרישה שעלולה הייתה לבוא על רקע העובדה שתקן הנחלה במושב מעונה, העומד על 30 דונם לנחלה.


עם כל אי הנוחות שנוצרת בשל תנאי אי השיוויון שהוכתבו לאותן 17 נחלות חדשות, נראה הדבר, שהבסיס ליצירת אי השיוויון לא נבע מהרצון להפלות לרעה את בעלי הנחלות החדשות או להעדיף העדפה פסולה את בעלי הנחלות הקיימות. אי השיוויון נוצר כתוצאה מאילוץ.


40.
השאלה הנשאלת עתה היא, האם תנאי אי השיוויון, שהוכתבו על ידי שר החקלאות ורמ"י במישור היחסים שבין בעלי 17 הנחלות החדשות והרשויות (שר החקלאות ורמ"י), משליכה על היחסים בתוך האגודה פנימה, ומזכה את התובעים לדרוש שאי השיוויון יתקיים בכל אמצעי הייצור העומדים לרשות האגודה. במילים אחרות, האם אי השיוויון שהוכתב "במעגל החיצוני", צריך להשפיע על מערכת היחסים "במעגל הפנימי", ואם צריך הוא להשפיע, עד כמה תהיה השפעתו.


לצורך ההכרעה בשאלה זו, יש לדעתי להבחין בין הקצאת קרקע ומכסות מים ובין אמצעי ייצור אחרים.


41.
לעניין הקצאת קרקע:

כאמור, נושא אי השיוויון בהקצאת הקרקע נבע מאילוץ שמקורו במחסור במשאבים. קביעת אי השיוויון הוכתבה לאגודה על ידי הגורמים המוסדיים, שקבעו תקן מיוחד ל- 17 הנחלות החדשות (10 דונם לנחלה) ולנחלות מהן הן תיגזרנה (20 דונם לנחלה).

תקן הקרקע נקבע על ידי הגורמים המוסדיים, ובעלי הנחלות החדשות הסכימו לכך. על כן, על האגודה לנהוג על פי התקן שנקבע, ואין היא רשאית לסטות ממנו. כמובן, שאם בעתיד תוגדל משבצת האגודה, יהיו מוסדות האגודה רשאים לשקול כיצד להקצות את הקרקעות שתתווספנה, ובין היתר יהיו רשאים לשקול, האם יש להעדיף את הנחלות החדשות, ששטחן קטן מנחלות אחרות.


42.
לעניין הקצאת מכסת מים:


כזכור, ביחס למכסות המים קבע שר החקלאות, שמכסת המים לנחלות החדשות תבוא מתוך מכסת המים של נחלות המייסדים מהן נגזרו הנחלות החדשות.


כל עוד ההחלטה בעניין זה לא תשתנה על ידי הגורמים המוסמכים, העוסקים בהקצאת מכסות מים, על האגודה לנהוג על פי התנאי שנקבע, ולעניין חלוקת מכסות המים, על האגודה לראות את הנחלה החדשה ואת נחלת המייסד ממנה היא נגזרת, כיחידה חקלאית אחת.


43.
לעניין חלוקת התמורה בגין מטע האבוקדו:

(א)
אחד הדברים שהמריצו את התובעים להגיש את התובענה, היית ההזמנה שקיבלו לאסיפה הכללית, שאמורה הייתה להתקיים בתאריך 20.6.2011. בין יתר הנושאים שפורטו בהזמנה לאסיפה, נרשם: "חלוקת אבוקדו ל- 104 יחידות".

(ב)
התובעים טוענים, כי הנוסח המעורפל של ההזמנה אינו מקרי, ונועד להסוות את כוונת ועד האגודה, הנגוע באינטרסים אישיים, להעניק הענקה כלשהי גם לבעלי 17 הנחלות החדשות. לדעת התובעים אין לחלק את רווחי מטע האבוקדו ל- 104 נחלות, כי אם ל- 87 נחלות בלבד.

(ג)
עם הגשת התובענה, ולצדה בקשה לצו מניעה זמני, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שנושא חלוקת התמורה שהתקבלה עבור מטע האבוקדו ירד מסדר היום של האסיפה.


(ה)
אין מחלוקת בין הצדדים, כי במשך השנים רווחי מטע האבוקדו חולקו בין 61 בעלי נחלות שהיו בעלי 51 נחלות המייסידים ו- 10 הנחלות שהתווספות בשלב הראשון. אף התובעים אינם משייכים את מטע האבוקדו או את רווחיו לבעלי נחלות מסויימים, ולטענתם יש לחלק את רווחי המטע בין 87 נחלות.

(ו)
בהעדר שיוך של מטע האבוקדו לחברי מסויימים, מתבקשת המסקנה, שהתובעים והנתבעים כאחד התייחסו אל מטע האבוקדו כאל מפעל המצוי בבעלות האגודה, שהיינו, מפעל שכל חברי האגודה שותפים לו. מכאן מתבקשת המסקנה הנוספת, והיא, שחלוקת הרווחים שצמחו ממטע האבוקדו באופן שווה בין כל חברי האגודה, ותיקים וחדשים כאחד, אינה פסולה.


44.
לעניין אמצעי ייצור אחרים:

(א)
טענת התובעים, כי יש להחיל את אי השיוויון גם על חלוקת אמצעי ייצור שאינם קרקע ומים, נובעת למעשה מנוסח התצהירים עליהם חתמו בעלי הנחלות החדשות. תצהירי בעלי הנחלות המייסדים, מהן נגזרו הנחלות החדשות, מתייחסים לכך שלא תהיה להם תביעות "לתוספות גורמי ייצור קרקע ומים", ולעומת זאת, תצהירי הבנים, רחבים יותר, והם כוללים הצהרה, כי לא תהיינה להם דרישות "לאמצעי ייצור נוספים ו/או מכסות ייצור נוספות כולל מכסות ייצור בענפי בעלי חיים מעבר לכך".

(ב)
הסמכות לחלק את אמצעי הייצור בין חברי האגודה מסורה בראש ובראשונה לאגודה, ומשעה שאדם התקבל כחבר באגודה, הוא חבר שווה זכויות וחובות. התניית אי השיוויון, שהתנו הרשויות, מתוך הרצון להגן על עצמן מפני דרישות עתידיות של בעלי הנחלות החדשות, בנושאי הקצאת קרקע ומכסות מים, לא נועדה להפקיע מידיה של האגודה את הסמכות לחלק את אמצעי הייצור האחרים, שהיא מוסמכת לחלקם. מכיוון שהסמכות לחלק נשארה בידי האגודה, היא חייבת לנהוג בשיוויון, בסבירות, ועליה להימנע מאפלייה פסולה, מהעדפה פסולה, וכיוצ"ב.

(ג)
העובדה שהן משרד החקלאות
והן רמ"י טוענים, שאין להם עמדה בנוגע לחלוקת אמצעי הייצור בין חברי האגודה, ומבחינתם מדובר בסכסוך פנימי בין חברי האגודה, מלמדת, שכוחן של תניות אי השיוויון, שבעלי הנחלות החדשות נדרשו לחתום עליהן, לא נועדו להציב גבולות כאלה או אחרים לסמכויות רשויות האגודה לחלק את אמצעי הייצור בין חברי האגודה.

(ד)
תצהירי אי השיוויון, לא יצרו זכות לבעלי 87 הנחלות הקיימות באגודה, לדרוש את אכיפת אי השיוויון ביחסים הפנימיים שבין חברי האגודה לבין עצמם. אין לראות את התצהירים כהתחייבות של בעלי הנחלות החדשות לטובת בעלי הנחלות הקיימות (משל היו "חוזה לטובת צד שלישי"). זכויות בעלי הנחלות החדשות נגזרות מעצם היותם חברים שווי זכויות וחובות באגודה, וככאלה זכאים הם לשיוויון בהקצאת אמצעי הייצור, כל עוד אין סיבה מיוחדת המצדיקה סטיה מעקרון השיוויון.

(ה)
דרישת התובעים לאכוף על בעלי הנחלות החדשות את אי השיוויון אינה ראויה ואינה צודקת, לאור העובדה, שהיא מבקשת ליצור שני סוגים של נחלות מוכפלות, כאשר כל השוני ביניהן מבוסס על כך, שמהבחינה הכרונולוגית, 17 הנחלות החדשות מוכפלות בשלב מאוחר מהשלב בו הכפלו הנחלות הקודמות.

(ו)
לא ניתן בשלב זה לקבוע כיצד על האגודה לפסול בעת הקצאת מכסה פלונית או תמורה שהתקבלה בגין מכירת גורם ייצור אלמוני. ההחלטות בעניין זה צריכות להתקבל לגופו של כל עניין בנפרד, תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים, לרבות השייכות הענפית, ההשקעות שהושקעו, ההוצאות שהוצאו, מועד תחילת החברות, ועוד.

על כן, לא ניתן להיעתר לעתירת התובעים, להצהיר כי בעלי הנחלות החדשות לא יהיו זכאים לחלק באמצעי הייצור של האגודה, תמורותיהם, רווחיהם, וכל כספים אחרים שמקורם באמצעי הייצור", לרבות התמורה עבור מטע האבוקדו, והעתירה בעניין זה נדחית.


י. סוף דבר

45.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
בעניין הקצאת קרקעות, הנני מצהיר, שאין האגודה רשאית לסטות מתקן הקרקעות שנקבע על ידי שר החקלאות ורשות מקרקעי ישראל. תקן הקרקע שנקבע לנחלות בישוב מעונה הוא כדלקמן:

(א)
70 נחלות קיימות בנות 30 דונם כל אחת.
(ב)
17 נחלות מייסדים (מתוך 87 הנחלות) בנות 20 דונם כל אחת.
(ג)
17 נחלות חדשות בנות 10 דונם כל אחת.

ניתן יהיה בעתיד לשקול סטיה מתקן הקרקע שנקבע לנחלות, אם וכאשר יגדל שטח משבצת הקרקע של האגודה.


(ב)
בעניין הקצאת מכסות מים, הנני מצהיר, שעל האגודה לראות כל אחת מ- 17 הנחלות החדשות (נחלות מס' 88 עד 104) ואת נחלת המייסד ממנה כל אחת מהן נגזרה, כיחידה חקלאית אחת.


(ג)
לעניין הקצאת גורמי ייצור אחרים או חלוקת התמורות שהתקבלו עבור גורמי ייצור, הנני דוחה את תביעת התובעים. הקצאת גורמי ייצור וחלוקת תמורות תעשה בכל מקרה על סמך השיקולים שיש לשקול לגופו של כל עניין ועניין.


(ד)
לא מצאתי מקום להיעתר לכל יתר עתירות התובעים, ועתירות אלה נדחות.


(ה)
בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.


(ו)
הנני מבטל את צו המניעה שניתן בתאריך 20.6.2011, על פי ההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים.

ניתן היום,
י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 30798-06/11 אברהם ליבוביץ, דוד דרור, ישראל לייזר ואח' נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, מדינת ישראל - משרד החקלאות, רשות מקרקעי ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 05/11/2014)