פסקי דין על רגאי גפאל | פסקי דין על מאגדה מנאסרה | פסקי דין על מנאסרה פריד |

42253-10/13 עא     04/11/2014




עא 42253-10/13 רגאי גפאל נ' מאגדה מנאסרה, מנאסרה פריד








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 42253-10-13 גפאל נ' מנאסרה ואח'






בפני

כב' השופט בכיר
צבי
סגל


המערער

רגאי גפאל
על-ידי ב"כ עו"ד מוחמד סייד אחמד


נגד


המשיבים

1.מאגדה מנאסרה

2.מנאסרה פריד
על-ידי ב"כ עו"ד צבי גולנזר
ועו"ד אסף מרציני




פסק דין


1.
לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 9772-09, מיום 18.08.13, בגדרו נתקבלה תביעת המשיבים לביצוע שני שיקים בהוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל 03-22138-09-0). כן חויב המערער בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪.
העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות האירועים:
2.

ביום 15.9.04 נחתם בין אבי המערער, רופא ומנהל מרפאה בשכונת עיסאוויה בירושלים, לבין המשיבה 2, הסכם שהוכתר בשם "הסכם השקעה (הלוואה כספית)" (להלן: "ההסכם") (צורף כמוצג מס' 6 לתיק מוצגי המערער). על פי האמור בהסכם, המשיבים התחייבו להלוות לאבי המערער סכום של 70,000 דולר, שנועד לפיתוח המרפאה ורכישת מכשיר רנטגן שיוצב בה, ובתמורה הם אמורים היו לקבל מדי חודש בחודשו עמלות מסוימות מתוך רווחי המרפאה, בהתאם למפורט בהסכם.

3.

בסוף שנת 2005 מסר המערער לידי המשיבים 12 שיקים עוקבים על סך 29,500 ₪ כל אחד, וביניהם שני שיקים (השיקים השני והשלישי בסדרה) מושא הליך זה, אשר חוללו באין כיסוי מספיק בבנק לפירעונם. המשיבים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצועם של שני השיקים, והמערער הגיש התנגדות לביצועם. התנגדות זו התפתחה לתביעת המשיבים בפני
בית המשפט קמא. במאמר מוסגר יצוין, כי שני השיקים הראשונים בסדרה הוגשו אף הם לאכיפה בהוצאה לפועל לאחר שחוללו. ביחס לשני שיקים אלה, הגיש המערער להוצאה לפועל בקשת התנגדות, טען טענת "פרעתי", ובקשתו התקבלה באופן חלקי.
4.

לאחר שמיעת הראיות מטעם שני הצדדים קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבים, לפיה מסירת השיקים של המערער לידיהם נעשתה על רקע ההסכם שנחתם בין המשיבים לבין אבי המערער. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער הרבות והשונות, וביניהן טענות בדבר זיוף השיקים, מסירת השיקים תחת איומים, וכשל במישור התמורה שהובטחה בהסכם.
5.

באשר לטענת הזיוף, אימץ בית משפט קמא את חוות דעתו של המומחה לכתב יד, לפיה חתימות התיקון על גבי השיקים תואמות לכתב ידו של המערער, וקבע כי החתימות על גבי השיקים, להן התכחש המערער, הן אכן חתימותיו (עיינו: פסק הדין, עמ' 10). ביחס לשאר טענות ההגנה נקבע, כי הן נעדרות בסיס ראייתי, ומעבר לכך, הן מהוות טענות עובדתיות חלופיות שלא בנקל ניתן לראותן כדרות בכפיפה אחת, זו עם זו (שם, עמ' 5, 16).
6.

נוכח האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים והורה כי שני השיקים מושא התביעה ניתנים לאכיפה מלאה. על החלטה זו הוגש הערעור דנא.
7.

עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה להוספת ראיות חדשות, אשר נדחתה על ידי זה מכבר, בהחלטה נפרדת (עינו: החלטה מיום 11.05.14). הילכך, הדיון בטענות המערער המסתמכות על ראיות חדשות אלו מתייתר ממילא.
טענות הצדדים
8.

טענות המערער, רובן ככולן, נטענו על ידו ונידונו בהרחבה בפני
הערכאה הדיונית. כך, חוזר המערער על טענתו כי הוא אינו צד לעסקת היסוד שנחתמה בין המשיבים לבין אביו. יתר על כן, המערער
טוען כי עסקת היסוד כללה הסכם לאספקת מכשיר רנטגן חדש (ולא הלוואת סכום כסף לצורך רכישת מכשיר הרנטגן כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא), וכי העסקה כלל לא קוימה במלואה, שכן המשיבים סיפקו למרפאה מכשיר רנטגן ישן ומשומש ששוויו אינו עולה על 13,000 דולר, מה שמלמד על כשל במישור התמורה. עוד טוען המערער, כי השיקים נמסרו על ידו למשיבים על רקע איומים קשים ובהיעדר רצונו החופשי, דבר המביא לבטלותם. עוד חוזר המערער על טענותיו במישור השטרי, לפיהן השיקים לא נמסרו בצורה תקינה וכי המשיב אינו אוחז כשורה בשטר, נוכח התיקונים המצויים על גבי השטר והאופן בו הגיע לידי המשיבים. אגב טענותיו השטריות, שב המערער ותוקף את חוות דעתו של המומחה לכתב יד.

9.

שתי טענות נוספות בפי המערער: האחת, כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא להפוך את סדר הבאת הראיות, החלטה, אשר לדידו של המערער הובילה לפגיעה בהגנתו; השנייה, כי בית המשפט קמא נתן פרשנות משפטית שגויה להליכים קודמים אשר התקיימו בפני
ההוצאה לפועל, וביניהם העובדה כי המערער טען טענת "פרעתי" ביחס לשני השיקים הראשונים בסדרה אשר חוללו אף הם.
10.

המשיבים, מצדם, סומכים ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא, וטוענים כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בגדרו. עוד טוענים המשיבים, כי המערער לא העלה ולו טענה משפטית אחת בגינה יש לבטל את פסק הדין, וכי טענותיו העובדתיות הינן חלופיות זו לזו ואינן מתיישבות האחת עם רעותה.
דיון והכרעה:
11.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו נימוקיי.

12.

ראש לכל יצוין, כי כלל טענות המערער מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שיצאו תחת ידיה של הערכאה המבררת, וכלל ידוע ומושרש הוא, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אלה, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד (ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר- חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (פורסם בנבו, 06.05.13), בפסקה 25 והאסמכתאות שם). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים אלו.
13.

הנה כי כן, בית המשפט קמא דן לעומק ובהרחבה בכל הטענות שהועלו על ידי המערער, ואלה זכו להתייחסות מקיפה וממצה. זאת ועוד, בית המשפט קמא התרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מעדויותיהם של המערער מזה והמשיב מזה, ביכר את גרסתו של האחרון, אותה מצא אמינה, והעדיפה על פני גרסתו של המערער (עמ' 12 לפסק הדין).
עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אתייחס אף לטענות המערער לגופן.
עסקת היסוד
14.

לשון מסמך ההסכם, המהווה את אבן הפינה להתקשרות בין הצדדים, תומכת באופן מובהק בגרסת המשיבים לפיה ניתנה לאבי המערער הלוואה לצורך רכישת מכשיר רנטגן (זאת, בניגוד לגרסת המערער כי ההסכם היה לאספקת מכשיר הרנטגן עצמו), ויש אף בכך כדי להפחית ממהימנות גרסת המערער באופן כללי.

יתר על כן, לא מצאתי ממש בטענת המערער כי לא הוא זה שחתום על ההסכם אלא אביו (ולכן אינו צד לעסקה), שכן ממילא הוא לא התכחש לעובדה כי השיקים הוצאו על ידו ונמסרו ממנו למשיב, אלא גרס רק כי אלה הוצאו ממנו תחת איומים.
איומים
15.

עיקר בניינה של טענת המערער נסבה על טענת הכפייה והאיומים, וזו זכתה להתייחסות נרחבת בפסק דינו של בית משפט קמא, ואף בנקודה זו איני מוצא כל סיבה להתערב בקביעותיו. בניגוד לנטען על ידי המערער בכתב ערעורו ובסיכומיו, בית המשפט קמא לא התעלם משלל הראיות שהובאו בפני
ו על התלונות במשטרה וההליכים על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2001 (להלן: "ההליכים למניעת ההטרדה"), שהוגשו על ידי המערער ובני משפחתו, אלא נתן להן את המשקל הראוי בהתאם לנסיבות העניין.

כך, קבע בית המשפט קמא כי "אפילו אהיה נכון לקבל את הטענה שנוטה התובע לאלימות, אין משמעות הדבר שבמישור האזרחי אין בסיס לטענותיו..." (פסק הדין, עמ' 9). במה הדברים אמורים? אף אם הוכח כי המשיב איים על המערער ובני משפחתו, זאת על רקע החוב הכספי שאלה האחרונים חבים לו, לא הוכח כי השיקים מושא ערעור זה נמסרו לידיו בעקבות איומים אלו.

קביעה זו מתעצמת נוכח העובדה, כי בהליכים למניעת ההטרדה (הבקשות לצווים למניעת הטרדה מאיימת, וכתב האישום שהוגש כנגד המשיב), מעולם לא טענו המערער או אביו כי נסחטו ליתן שיקים תחת איומים, זאת על אף שפירטו מסכת של איומים והתנכלויות שונות ומרובות מצד המשיב.
תקינות השיקים
16.

נדבך מרכזי בפסק דינו של בית המשפט קמא התייחס לטענות המערער במישור השטרי– מתן התמורה, נסיבות מתן השטרות וחזות השיקים – ודחה אותן אחת לאחת.

יוזכר, כי טענת המערער בדבר זיוף השיקים הועלתה לראשונה בהתנגדות שהגיש לביצוע השיקים בלשכת ההוצאה לפועל. עם תחילת הדיון בתיק בפני
בית משפט קמא, התמנה מומחה לזיהוי כתב יד, אשר הגיש חוות דעת אודות חתימות התיקון המופיעות על גבי השיקים. בחוות דעתו קבע המומחה, כי חתימות התיקון על גבי השיקים תואמות לכתב ידו של המערער. בית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המומחה וקבע כי החתימות על גבי השיקים, להן התכחש המבקש, הן אכן חתימותיו.

חוות דעתו של המומחה מעולם לא נפסלה, המומחה אף לא נתבקש להיחקר עליה בפני
בית המשפט קמא, ולכן בדין טוענים המשיבים כי אין זה מן הראוי שהמערער יבקש עתה, בשלב הערעור, לתקוף את חוות הדעת והממצאים הנגזרים הימנה.
17.

עוד יצוין, כי כלל אי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, יופעל ביתר שאת עת מדובר בממצאים המתבססים על חוות דעת מומחה (ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5, פסקה 22 (פורסם בנבו, 23.07.06)).
היפוך סדר הבאת הראיות
18.

טען המערער, כי בית משפט קמא קבע, ללא כל הנמקה, כי חל היפוך בסדר הבאת הראיות. עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא מלמד, כי "חל היפוך בסדר הבאת הראיות... זאת, בשים לב לכך, שבעצם עשיית השטרות לא כפר הנתבע..."
[ההדגשה אינה במקור- צ' ס'] (פסק הדין, עמ' 1). עיננו הרואות, כי
בית המשפט הבהיר מדוע החליט את אשר החליט בנדון.

ואף למעלה מכך, אילו סבר המערער כי נפל פגם בהחלטה זו, או אז שומה היה עליו להשיג עליה בשלב מוקדם יותר, ולא להמתין עד לשלב הערעור, שכן הובהר על ידי בית המשפט קמא כבר בפרוטוקול הדיון מיום 05.12.12 כי סדר הבאת הראיות יתהפך (פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 18- 22).
שני השיקים הראשונים בסדרה
19.

טען המערער, כי בית משפט קמא העניק פרשנות משפטית שגויה להליכים הקודמים אשר התקיימו בפני
ההוצאה לפועל, לרבות לעובדה כי המערער טען
טענת "פרעתי" ביחס לשני השיקים הראשונים בסדרה, אשר חוללו אף הם.

ראשית אציין, כי אף ביחס לנקודה זו מבקש המערער להתערב בממצא מהימנות שנקבע על ידי בית המשפט קמא. שכן, המערער נחקר על ההליכים בפני
ההוצאה לפועל במהלך עדותו (פרוטוקול הדיון, עמ' 23-24), והצדדים טענו לעניין זה בסיכומיהם (פרוטוקול הדיון, עמ' 55 [סיכומי הנתבע], 58 [סיכומי התובע]). בית משפט קמא, לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדות המערער, קבע כי אין לקבל את גרסתו. וכך בלשונו של בית המשפט: "ער אני לניסיון ההגנה להסביר מאיזה טעם כלל לא הוגשה התנגדות ביחס לשני השיקים הראשונים, ואולם, לא מצאתי בדברים הרבה ממש" (פסק הדין, עמ' 4).

לא זו אף זו, אפילו הייתי נכון ללכת כברת דרך לקראת המערער, ולקבל את טענתו כי אין להשליך מההליכים הקודמים בפני
ההוצאה לפועל להליך דנא שבפני
י, סבורני כי במשקלם הכולל של הדברים אין בטענה זו לבדה, כדי לשנות מהחלטתו הסופית של בית משפט קמא, ולהוביל לקבלת הערעור.
20.

נוכח כל המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזאת.
21.

המערער יישא בהוצאות המשיבים, בסך של 20,000 ₪.
22.

העתק פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"א חשוון תשע"ה, 04 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 42253-10/13 רגאי גפאל נ' מאגדה מנאסרה, מנאסרה פריד (פורסם ב-ֽ 04/11/2014)