פסקי דין על אמנה שיח' אחמד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

26161-08/14 ברע     04/11/2014




ברע 26161-08/14 אמנה שיח' אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 26161-08-14



ניתנה ביום
04 נובמבר 2014

אמנה שיח' אחמד
המבקשת
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב



החלטה

השופטת רונית רוזנפלד

1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 27157-04-14). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 9.4.14 (להלן גם: הוועדה)
. בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. בבקשתה טוענת המבקשת כי הוועדה לא דנה בטענות שהועלו בערר שהגישה ובהפרעות התפקודיות מהן היא סובלת, וכי יש להחזיר את הדיון בעניינה לוועדה בהרכב אחר.

2.
לפי העולה ממסמכי התיק, המבקשת, ילידת 1960, עבדה כספרית. ביום 27.12.13 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון (נכות כללית) כי למבקשת דרגת נכות בשיעור 30% בגין אי ספיקה ורידית ושינויים טרופיים ברגל שמאל ודרגת נכות בשיעור 20% בגין אורטרלגיה. משכך נקבעה למבקשת דרגת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 44%, בתחולה מיום 1.7.12.
ביום 23.3.14 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המבקשת, ושמעה את תלונותיה, כדלקמן:
"בת ½53, הופיעה בליווי אחותה בשם רסמייה, שעוזרת בתרגום, ועו"ד אמיר חטיב.
עבדתי כ-30 שנה כספרית עצמאית והפסקתי כי אני סובלת מכאבי רגליים. מתקשה בישיבה מתקשה בעמידה. כאבים בידיים. מתקשה להחזיק חפצים.
עו"ד מוסר כי ועדה רפואית קבעה אחוזים מסוימים בהסתמך על פרטי הליקוי אשר מבוססים בעיקר על ההשפעות התפקודיות כתוצאה מהמחלות, יישום פרטי הליקוי אשר נבחרו ע"י ועדה רפואית לעניין כושר העבודה מביא למסקנה כי מדובר בפגיעה קשה + פגיעה קשה וההשפעות הם מונעים ממנה להשתלב בשוק העבודה. בעלת רקע תעסוקתי דל ואיבדה את כושרה לעבוד."

בסעיף 'דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה' קבעה הוועדה כדלקמן:

"
בת ½53, אובחנה כסובלת מארטרלגיה ואי ספיקה ורידית ושינויים טרופיים ברגל שמאל. נכותה הרפואית 44% יציבה.
בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מ-22/12/13 צוין כי מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, ללא מאמץ וללא עמידה ממושכת. מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי התובעת רווקה, למדה 10 שנות לימוד וסיימה קורס ספרות, עבדה כ-30 שנה כעצמאית בעלת מספרה ולפני כ-4 שנים סגרה את העסק ומאז לדבריה אינה עובדת עקב מצבה הרפואי.
הוועדה בבואה לדון בכושרה לעבודה מביאה בחשבון גם את גילה והשכלתה, עברה התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני
עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרה לעבודה.
הוועדה עיינה גם בפרוטוקול דיון אובדן כושר מ-22/1/14 בו נקבע כי מסוגלת לעבודה במשרה מלאה בתנאים ובמגבלות שצוינו לעיל. הועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובעת שמסרה את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול.
לדעת חברי הועדה התובעת במצבה כפי שמשתקף מהאבחון הרפואי מסוגלת לעבודה במשרה מלאה בתנאים ובמגבלות שצוינו לעיל בעבודות המתבצעות לרוב בישיבה בשולחן עבודה בעבודות כגון: חרושת קלה, ניהול מספרה בתנאים ובמגבלות שצויינו, השגחה על קשישים לא סיעודים או כל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללמדה תוך כדי ביצועה.
הועדה קובעת שגובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 44% באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית והנימוקים שפורטו לעיל.
ועל כן דרגת אי כושר שפחותה מ-50% משקפת נאמנה את כושרה לעבודה ועל כן הועדה דוחה את הערר."

משכך קבעה הוועדה כי המבקשת לא איבדה
50% מכושרה להשתכר.
על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

3.
לפני בית הדין האזורי טענה המבקשת כי
החלטת הוועדה כוללנית ואינה מתייחסת לנימוקי הערר שהגישה ולנתוניה האישיים, לרבות לכך שהיא אינה מסוגלת לעבוד במקצועה כספרית. לפיכך, מן הראוי היה לקבוע לה דרגת אי כושר חלקית. כמו כן, הוועדה לא שקלה את השפעת הליקויים הרפואיים מהם סובלת המבקשת על תפקודה, בשים לב לכך שסעיפי הליקוי עוסקים בנכות תפקודית.
לפיכך ביקשה המבקשת כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

4.
בפסק דינו
קבע בית הדין האזורי, כי אכן בקביעת דרגת נכות לפי סעיפי הליקוי אליהם הפנתה המבקשת יש קביעה בדבר פגיעה תפקודית. עם זאת, אין בקביעות רפואיות אלה לחייב קביעת דרגת אי כושר העולה על 50%. בית הדין ציין כי מקביעות הוועדה ניתן ללמוד כי זו יצאה מנקודת המוצא לפיה הליקויים מהם סובלת המבקשת מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר, התייחסה להשפעתם התפקודית, והעבודות שהציעה מתיישבות עם מגבלות וליקויים אלה. בית הדין הוסיף כי לא היה מקום לשקול את השפעת הליקויים הרפואיים על יכולת המבקשת לבצע את עבודתה דווקא כספרית, שכן הוועדה מוסמכת לקבוע אם המבוטח יכול לבצע כל עבודה אחרת מלבד עבודתו שלו בלי קשר הכרחי לעבודתו הקודמת. משכך לא מצא בית הדין כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודחה את הערעור.

5.
בבקשה חוזרת המבקשת על טענתה כי החלטת הוועדה מנוסחת באופן כללי, ומתאימה לכל תיק. הוועדה לא התייחסה לנימוקי הערר שהגישה, ולא דנה בהפרעות התפקודיות אשר באו לידי ביטוי בסעיפי הליקוי שקבעה הוועדה הרפואית (נכות כללית). כל אחד מסעיפי ליקוי אלה מבסס הפרעה תפקודית בדרגות חומרה לא מבוטלות, שהיו אמורות לשמש נקודת מוצא לקביעות הוועדה לעררים (אי כושר). כמו כן טוענת המבקשת כי הוועדה לא דנה באופן נקודתי ביכולתה האינטלקטואלית ולא שקלה את עברה התעסוקתי כספרית בלבד, או שיקולים תעסוקתיים אחרים בהתבסס על החלטת הוועדה הרפואית.

6.
ל
אחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 23.3.14 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעמים כמפורט להלן.

7.
על פי הוראת סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, על הוועדה לבחון ראשית "
את השפעתו לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה
", ככל שעבד בעבר; שנית - "
את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש
מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו
". לעניין זה נפסק, כי "
נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת
" (עב"ל 273/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 15.4.2004, להלן: פרשת מוהרה).

8.
מעיון במסמכי התיק עולה, כי הוועדה שמעה את המבקשת ואת בא כוחה, עיינה באבחון הרפואי שנערך לה, בחוות דעתו של הרופא המוסמך ובדו"ח השיקום, והתייחסה לנתוניה הרפואיים כפי שהם עולים מן התיק. כפועל יוצא מהאמור במסמכים אלה, ולאחר שהתחשבה הוועדה בגילה של המבקשת, השכלתה ועברה התעסוקתי, וכן בהשפעת כל ליקוי בפני
עצמו על כושר עבודתה והשפעתן המצטברת של ליקויים אלה, קבעה הוועדה כי המבקשת מסוגלת לעבודה במשרה מלאה ללא מאמץ וללא עמידה ממושכת. נוכח זאת, לא מצאה הוועדה לנכון לקבוע למבקשת דרגת אי כושר.

9.
אשר לטענת המבקשת כי הוועדה לעררים (אי כושר) הייתה אמורה לצאת מתוך הנחה כי סעיפי הליקוי שנקבעו לה מלמדים על הפרעות תפקודיות חמורות, ובהתאם לקבוע לה דרגת אי כושר להשתכר- הוועדה התייחסה לטענה זו שהעלתה המבקשת, וקבעה מפורשות כי "
גובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 44% באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית והנימוקים שפורטו לעיל. ועל כן דרגת אי כושר שפחותה מ-50% משקפת נאמנה את כושרה לעבודה
".

קביעות אלה של הוועדה יוצאות מתוך נקודת המוצא כי ליקוייה הרפואיים של המבקשת מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, ומתוך נקודת מוצא זו קבעה הוועדה את דרגת אי כושרה של המבקשת (ראו והשוו לפרשת מוהרה).

10.
בשים לב לכל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום,
י"א חשוון תשע"ה (04 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.









ברע בית הדין הארצי לעבודה 26161-08/14 אמנה שיח' אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/11/2014)