פסקי דין על שרון זיסמן | פסקי דין על נציגות הבית משותף | פסקי דין על דניאלה נוסבאום | פסקי דין על רון אורן |

46798-06/14 עשא     06/11/2014




עשא 46798-06/14 שרון זיסמן נ' נציגות הבית משותף, דניאלה נוסבאום, רון אורן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



עש"א 46798-06-14 זיסמן נ' נציגות הבית משותף
. ואח'


תיק חיצוני: .


בפני

כב' השופטת
יהודית שיצר


מערערת

שרון זיסמן

נגד


משיבים

1.נציגות הבית משותף
.

2.דניאלה נוסבאום

3.רון אורן
ע"י ב"כ עו"ד מישל ונדסטין
וארז פומרנסקי








פסק דין


1.
ערעור על החלטות המפקח על רישום מקרקעין בתל-אביב בתיק 283/14 שניתנו ביום
ו- 9.6.14 ו-18.6.14. המפקח דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף ואת הבקשה לעיון חוזר.

2.
כנגד המערערת הוגשה תביעה ע"י נציגות הבית המשותף ברחוב סוטין 26 בגין אי ביצוע תשלומים לוועד הבית לתקופה המפורטת וכן תביעה מיוחדת בגין: תשלום עבור איטום הגג ושיפוץ החצר, על סך 2,293 ₪.

בפני
המפקח העלתה המערערת מספר טענות סף שעילותיהן העיקריות הן: אי מיצוי הליכים בכך שלא נשלחה לה התראה בטרם הגשת התביעה, העדר יריבות והיות התביעה טורדנית קנטרנית וחסרת תום לב וכן פרטה פגמים נוספים. כמו כן ערערה על ההחלטה שלא לבטל את החלטת המפקח מהטעם שנשללה ממנה זכות התשובה לתגובה לבקשתה המקורית למחיקה על הסף.



3.
המפקח קבע כי הנציגות פעלה מכוח סמכותה ועל פי הוראות סעיף 69 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969,
וכן לא הוכח כי קיימת חובה חוקית על פי חוק המקרקעין ותקנון הבית למשלוח מכתב התראה כתנאי לגיבוש הזכות להגשת תביעה לתשלום מיסי בית.
עם זאת ציין המפקח, כי מכתב דרישה נשלח לאמה של המבקשת, שהיא שותפתה בזכויות בדירה.

אשר לטענותיה לגבי נתבעים אחרים ואי ביצוע מסירות להם, הרי שהמבקשת מייצגת רק את עצמה ולכן אין מקום לטענותיה בנוגע לנתבעים אחרים בשלב זה.
לעניין הטענות כי החלטת האסיפה מיום 19.8.13 חסרת תוקף והמחלוקת מהו הרוב הנדרש קבע המפקח כי הטענןת מחייבןת שמיעת ראיות הצדדים לצורך הכרעה עובדתית.
גם טענת המטרד הנזיקי אינה מצדיקה סילוק על הסף כאשר זו מועלית כטענת הגנה של המבקשת. כך גם לגבי הטענות לאי אמינות פרוטוקול האסיפה מיום 27.3.14.
טענות מסוג זה של העדר אמינות והעדר תוקף מצריכות בירור עובדתי.
לטענה כי לא צורפו לכתב התביעה כל המסמכים והקבלות המעידים על תשלומים קובע המפקח כי המבקשת אינה מצביעה בבקשתה על מסמכים ספציפיים אשר מוזכרים בכתב התביעה ולא צורפו לו, וכי די במסמכים שצורפו ע"י התובעת כדי למלא אחר הוראות תקסד"א.
גם הטענות הנוגעות לעניין החלק היחסי בחוב מצריכות בירור, שמיעת ראיות והן יתבררו בהליך העיקרי. לפיכך נדחתה הבקשה לדחיה על הסף.

4.
בערעור לפני חזרה למעשה המערערת על הטענות שהעלתה בפני
המפקח ובפירוט רב. היא
הוסיפה וטענה כי בפני
המפקח נשללה ממנה זכות התשובה לתגובת המשיבים,
כיוון שלא הומצאה לה התגובה. עוד טענה כי לא שותפה בתוכניות לגבי הבית המשותף והשיפוצים/שיפורים, דבר שמהווה פגיעה בזכות הקניין שלה. עוד הלינה כי כתב התביעה והזימון לדיון הוצאו רק לארבעה מתוך חמשת הנתבעים, בעוד התגובה הוגשה ביחד ולחוד, כאשר למעשה חלקה שלה עומד על 286 ₪, סכום שאינו מצדיק נקיטה בהליכים משפטיים.

5.
אומר מיד, שלא מצאתי להתערב בהחלטתו המנומקת של המפקח.
לעניין שלילת זכות התשובה פירט המפקח בהחלטתו מ- 18.6.14 את השתלשלות סדר מתן התגובות והתשובות וציין בסעיף 3:

"לאחר קבלת תשובות הצדדים קבעתי בהחלטתי בתיק הבקשה דנן מיום 12.6.14 כי המבקשת תהיה רשאית להגיש תשובה לתגובה בתיק בקשה 323/14 ובהתאם עוכבה ההחלטה בתיק הבקשה הנ"ל".

כמו כן הדגיש בסעיף 4 כי ההחלטה האמורה נמסרה למבקשת כדין ביום 12.6.14 ובסעיף 5:

"עד מועד זה, אף שחלף המועד שנקבע בהחלטה כאמור, לא הוגש דבר מטעם המבקשת בתיק בקשה 323/14 או בתיק זה".

לפיכך, אינני סבורה שנפל פסול בהחלטת המפקח המצריך התערבות בימ"ש זה ובמיוחד כאשר טיעוני המערערת למעשה היו פרושים בהרחבה רבה בפני
המפקח, ולא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין.

6.
תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת מהן העילות למחיקה על הסף:

"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים,
כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין כתב התביעה מראה עילת תביעה;

(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך".



תקנה 101 לתקסד"א קובעת מהן העילות לדחייה על הסף:

"101.
(א)
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)
מעשה בית דין;

(2)
חוסר סמכות;

(3)
כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

סילוק התביעה על הסף הוא צעד דרסטי אשר יינקט רק בהעדר אמצעי מתאים אחר.
גישה זו מבוססת ומקובלת על בתי המשפט מקדמת דנא. ראו דברי כב' השופט
א. רובינשטיין ב– רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אברהם אהרוני
(לא פורסם,

מיום 1.12.2008) סע' ה' לפסה"ד:

"ה.
דחיה על הסף מטבעה היא צעד דרסטי.... כדברי המחבר קשת (הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, 2007), 641) מגמת בתי המשפט היא שלא לגזור – ככל האפשר – דין סילוק על תביעה שהוגשה. ציין הנשיא שמגר ב
ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו פד מ(2) 668, 672-671:

'מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה
, ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבחר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין' ".

וראו דברי כב' השופט דנציגר בבע"מ 8329/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם,
מיום 16.12.2010):


"...אציין כי סילוק על הסף של תביעה מהווה צעד דרסטי בו ינקוט בית המשפט במשורה [ראו למשל:
רע"א 8862/08 צין טורס חרשה נ' אהרוני (1.12.2008)]. במקרה זה נשענות טענות המבקש על מסמכים אשר לא צורפו לכתב התביעה. העובדה כי יש צורך להישען על מסמכים כאמור מלמדת כי אין לסלק על הסף את התביעה מחמת העדר עילה: "הכלל הוא, שהעדר עילה צריך להתגלות על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" [ראו: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז4) 721, 724 (1983), וכן השוו: רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 19 לפסק הדין; משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי-הלכה למעשה, כרך א' 645-646 (מהדורה 15, 2007)]".

המפקח הבהיר היטב בהחלטתו כי טענות הצדדים מעלות מחלוקות עובדתיות, אשר מן הצורך לשמוע בהן ראיות. אם סבר המפקח שאין בפני
ו די נתונים כדי להכריע כבר בשלב המקדמי, לא יהא זה ראוי להתערב בהחלטה כזו, שאין בה משום פגיעה בזכויות הצדדים, אלא להיפך, היא שמה דגש על מיצוי זכויות הצדדים ופרישת המסכת העובדתית כולה.

כפי שציינתי בעש"א 8978-02-14 זיסמן נ' נציגות הבית המשותף (לא פורסם, מיום 26.6.14), שבה למעשה העלתה המערערת טענות דומות לאלה שהעלתה גם כאן:

"אין למערערת זכות קנויה לכפות על המשיבה והמפקח ויתור על פרשת ההוכחות ודילוג ישיר לשלב ההכרעה לגוף העניין, ואפילו ללא שלב הסיכומים רק בהסתמך על הטענה של אי צירוף כל המסמכים וכתבי הטענות. למפקח שיקול דעת אוטונומי וסמכויות דיוניות רחבות בהיותו הערכאה הדיונית, להחליט על הפרוצדורה הדיונית בה יתנהל הדיון לפניו, ואם מצא כי לשם גילוי האמת ועשיית צדק עליו לאפשר לתובעת את יומו בביהמ"ש במסגרת הבאת ראיות כדין, אינני רואה להתערב בשיקול דעתו".

באותו

פסק דין
אף הפניתי לסעיף 25 לחוק המקרקעין שמכוחו יש למפקח סמכות רחבה כערכאה דיונית לסטות מסדרי הדין ומדיני הראיות הנהוגים בבימ"ש, אם הוא סבור שיש בכך כדי להועיל לגילוי האמת ועשיית הצדק.
הלכה פסוקה ומבוססת היטב היא כי:

"בבוא בית המשפט להכריע אם תובענה מגלה עילת תביעה, אינו בוחן האם התובע יוכל להוכיח את שנטען בתביעתו, אלא שואל האם התובע, בהנחה שיוכיח את שנטען על ידו בתובענה, יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו. ואכן, "כתב תביעה אינו מגלה עילה, אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, 167 (2007)). וראו לעניין הנטל בעת מחיקה בשל היעדר עילה את דבריו של כב' השופט דנציגר בעניין ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (לא פורסם) [פורסם בנבו]:



"לא די לשם מחיקת התביעה על הסף כאמור, כי העילה הינה חלשה וסיכוייה להצליח נמוכים, אלא על התביעה להיות נעדרת כל סיכוי להתקבל [ראו: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.6.07), פסקה כ; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671-672 (1986); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 171 (מהדורה עשירית, 2009)]."

המערערת העלתה טענות נקודתיות עובדתיות שונות, אולם בכולן אין משום עילה למחיקה על הסף, שכן הן מצריכות בירור עובדתי. כך לגבי פרוטוקולים, מספר היחידות בבניין,
לגבי אי שיתוף המערערת בתכניות השיפוץ וכל יתר הטענות המבוססות על עובדות.

7.
יצויין שעל החלטתי הנ"ל הוגשה לביהמ"ש העליון בקשה רע"א 4904/14
שושנה זיסמן נ' נציגות הבית המשותף רחוב ערבי נחל 18, ת"א שנדחתה, (פורסם בנבו מיום 15.7.14). כב' השופטת ברק-ארז הוסיפה וציינה שגם לגוף הדברים לא מצאה טעם בטענת המבקשת כי המפקח נעדר סמכות לסטות מסדרי הדין מכוח סעיף 75 לחוק המקרקעין בשלבים מוקדמים של ניהול ההליך. "טענה אשר הועלתה ללא כל ביסוס".

עוד הדגיש ביהמ"ש העליון שלמבקשת לא נגרם עיוות דין "במיוחד בשים לב שעוד תינתן לה האפשרות להעלות את מלוא טענותיה במסגרת ההליכים עצמם".
(שם, עמ' 4 פסקה 13 סיפא).

אין לי אלא להצטרף להערת ביהמ"ש העליון כי:


"לא למותר איפוא להעיר כי מוטב לה למבקשת להשקיע את מירצה בהוכחות טענותיה בהליכים לגופו של ענין, מאשר בהגשה של בקשות חוזרות ונשנות לרשות ערעור שעניינן בקשותיה לסילוק התביעות שהוגשו נגדה על הסף".
(שם, עמ' 4 פסקה 14).

8.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪ בהתאם לתקנה 512 לתקנות סד"א.


ניתן היום,
י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


המזכירות תודיע לצדדים.

















עשא בית משפט מחוזי 46798-06/14 שרון זיסמן נ' נציגות הבית משותף, דניאלה נוסבאום, רון אורן (פורסם ב-ֽ 06/11/2014)