פסקי דין על אפרים רחמים | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

146/97 עבל     04/03/1999




עבל 146/97 אפרים רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי




בית הדין הארצי לעבודה עבל 146/97
אפרים רחמים
ה מ ע ר ע ר
המוסד לביטוח לאומי
ה מ ש י ב
לפני: סגן הנשיא י' אליאסוף
, השופט ע' רבינוביץ
, השופט י' פליטמן
,
נציג עובדים מ' סבן כהן נציג מעבידים א' אגמון
בשם המערער - עו"ד מ' בראון
בשם המשיב - עו"ד ז' כרמלי
פ ס ק - ד י ן
סגן הנשיא י' אליאסוף
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (תב"ע נו0-98/; רוזנפלד ונציג הציבור שלו), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בחבלה בידו השמאלית עקב נפילה שלו ביום 28.4.1995, בהיותו בדרכו מן העבודה לביתו, כפגיעה בעבודה.

הרקע וההליך בבית הדין האזורי

2. בטופס התביעה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי נרשם הארוע התאונתי, ביום שישי ה28.4.1995- בשעה 13:00, כדלקמן:

"לאחר גמר עבודתו בדרך לבית נפל ונפגע ביד שמאל".

המוסד לביטוח לאומי
טען כי לא היה אירוע תאונתי בעבודת המערער ביום 28.4.1995, אלא ביום 29.4.1995, וזאת על פי התיעוד הרפואי. כן טען המוסד לביטוח לאומי
כי אם תתקבל גירסת המערער בדבר תאריך החבלה, הרי שלטענת המוסד, המערער לא נפל כתוצאה מסיכוני הדרך, והחבלה ארעה בעת סטיה ו/ או הפסקה בדרכו של המערער לביתו.

3. טופס חדר המיון של בית חולים הדסה מתייחס לטיפול במערער ביום שבת 29.4.1995, ובו צוין כי "נפל זמן קצר טרם קבלתו ונחבל במרפק ימין ובשורש כף יד שמאל".

רופא בית החולים, ד"ר ע' פרידמן, הגיש לבית הדין האזורי תצהיר בו ציין כדלקמן:

"6. בד"כ אני ממלא את התעודה הרפואית לפי מה שאומר
לי החולה, אך אני לא פוסל על הסף את האפשרות שהעלה התובע לפיה לא שמעתי את העובדה שהתאונה אירעה אתמול (ביום שישי).

7. היות והתובע נבדק ביום שבת בצהרים יתכן כי נשמטה
העובדה שהתאונה ארעה ביום ששי, 28.4.95".
ד"ר פרידמן מסר הודעה גם לחוקר המוסד ונתן עדות בבית הדין האזורי.

4. בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי תחילה למועד ארוע התאונה - ביום
שישי 28.4.1995 או ביום שבת 29.4.1995. בית הדין פירט את גירסתו של המערער ועדותו של ד"ר פרידמן, וקבע כדלקמן:

"6. לאחר שבית הדין שקל העדויות וחומר הראיות שבפני
ו
מגיע בית הדין למסקנה שהתובע לא הוכיח קרות התאונה במועד כפי שהוא טוען לו.

הרישום, כפי שנרשם בטופס השחרור מחדר המיון
ברור וחד משמעי.

הניסוח לו טוען התובע אף לא דומה למה שנרשם,
ולענין זה, מסתברת יותר גירסת דר' פרידמן כפי שנרשמה בהודעתו לחוקר המוסד כי הסבירות לקרות טעות ברישום היא נמוכה ביותר. פחות מתקבלת על הדעת האפשרות כפי שהיא מוצגת בתצהיר העד, כי בדרך כלל הוא ממלא את התעודה הרפואית לפי מה שאומר לו החולה ואין הוא פוסל האפשרות כי לא שמע את העובדה שהתאונה ארעה אתמול. אפילו לא שמע את התובע מציין כי התאונה ארעה אתמול, כיצד זה ועל סמך מה רשם כי התאונה ארעה אך לפני שעות ספורות, כפי שרשם בשעות הצהריים של יום השבת.

נציין כי אין בעובדה שברישומים רפואיים מאוחרים יותר מצוין מועד קרות התאונה כ28.4.95- בדרכו של התובע מן העבודה לביתו, כדי לסתור את מהימנות אותו רישום ראשוני מיום 29.4.95.

נקבע על כן כי התובע לא הוכיח את קרות התאונה במועד כפי שהוא טוען לו." (ההדגשה במקור).
5. בהמשך דחה בית הדין האזורי גם את הטעם החלופי המתייחס לנפילת
המערער עקב סיכוני הדרך. בית הדין הביא מדברי המערער לחוקר המוסד לפיהם הגורם להחלקה או לנפילה לא היה ידוע, לא היה חפץ כלשהוא על המדרכה ולא היה זה יום גשום.

בנושא זה קבע בית הדין האזורי:

"8. שעה שמדובר בתאונה שארעה למבוטח בדרך אל
העבודה או ממנה, עליו להוכיח כי התאונה נגרמה על ידי סיכוני הדרך... התובע לא הצביע ולו על הסיכון הקל והקלוש ביותר הקושר נפילתו עם סיכוני הדרך.

נסיון לעשות כך הוא עושה בתצהירו, שהוגש שנה לאחר קרות הארוע. כך, לעומת ההודעות שנגבו ממנו במועדים סמוכים יותר לקרות אותו הארוע. נסיון זה שבתצהיר ליתן הסבר, מופרך במהלך החקירה הנגדית, שם בעצם חוזרת הגרסה כפי שהיא מועלית בהודעות שנמסרו לחוקר. התובע אינו מצביע על סיכון כלשהו בדרך, אף שהדרך מוכרת לו והיא נמצאת בסמוך לביתו".
6. פסיקתו של בית הדין האזורי היתה כדלקמן:

"9. לאור כל האמור אין לנו אלא לדחות את התביעה מכל
אחד משני הטעמים כפי שפורטו.

הראשון שבהם - התובע לא הוכיח כי התאונה ארעה
ביום ו' 28.4 בעת ששב מן העבודה.
התובע לא הצביע ולו על סיכון קל שבקלים שבדרך,
שיש בו כדי להקים קשר סיבתי בין הנפילה לבין העבודה."
על כך הוגש הערעור שלפנינו.
הטיעונים בערעור

7. ב"כ המערער טען לפנינו כי היה מקום לקבל את עדותו של ד"ר פרידמן וכי על פי חומר הראיות הרים המערער את נטל ההוכחה לקיומו של ארוע התאונה ביום 28.4.1995. כן טען, כי נפילתו של המערער ארעה עקב סיכוני הדרך תוך כדי ועקב הליכתו מעבודתו לביתו.

8. ב"כ המוסד לביטוח לאומי
תמך בקביעתו של בית הדין האזורי בנושא מועד האירוע שלו טען המערער, וציין כי לא ניתן הסבר לכך שהמערער לא קיבל טיפול רפואי ביום שישי, שהיה היום שבו ארעה התאונה. לטענתו, ב"כ המוסד תמך בפסיקתו של בית הדין האזורי לעניין הגורם לנפילה שלא היה עקב סיכוני הדרך, אלא בשל גורם הטמון במערער עצמו. עוד טען כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התאונה בדרך מהעבודה לביתו.

הפסיקה בערעור

9. הנושא הראשון שיש להכריע בו הוא נושא המועד שבו אירעה התאונה.

בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי המערער "לא הוכיח את קרות התאונה במועד כפי שהוא טוען לו", דהיינו - ביום שישי 28.4.1995. מסקנתו זו של בית הדין האזורי מושתתת על שקילת העדויות וחומר הראיות שהיו לפניו.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים מצאנו שבית הדין האזורי יכול היה להגיע למסקנה שאליה הגיע בהסתמך על חומר הראיות, ואין על כן מקום להתערבותנו במסקנתו של בית הדין האזורי.
לפיכך, הערעור נדחה בכל הנוגע לנושא המועד שבו אירעה התאונה.

10. לאור דחיית הערעור בנושא מועד התאונה, מתייתרת למעשה ההכרעה
בנושא נפילת המערער עקב סיכוני הדרך. אך מאחר ונושא זה נכלל בפסק
דינו של בית הדין האזורי, נתייחס אליו אף אנו.

11. בענייננו אין מדובר בנפילתו של המערער תוך כדי עבודתו, כאשר לגביה חלה
חזקה שנפילה של עובד (אך לא של עובד עצמאי) שאירעה תוך כדי העבודה, רואים אותה כנפילה שאירעה גם עקב העבודה. אם לא הוכח ההיפך (סעיף 83 רישא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-; ר' דב"ע תשן0-94/ ליאורה כץ - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כב 27, 28 מול האות ז'; ר' גם דב"ע נא0-63/ המוסד לביטוח לאומי
- קורטמן יפה (לא פורסם)).

נפילתו של המערער אירעה, לטענתו, בדרכו מהעבודה לביתו ביום 28.4.1995. לגבי נפילה בדרך מהעבודה למעון חל סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-, ובמקרה זה "המבוטח אינו פטור מן החובה להוכיח שהתאונה תוך כדי הליכה (או נסיעה) אל ומן העבודה היתה קשורה, קשר סיבתי, עם 'סיכוני דרך' ", כאשר תאונה כאמור "בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני... בלא ש'הדרך' תרמה תרומה כל שהיא לנפילה", אינה בגדר תאונת עבודה (דב"ע לט0-107/ המוסד לביטוח לאומי
- סוזן סמסון, פד"ע יא 141, 142 - 143; ר' גם דב"ע מד0-22/ אלישבע נכטיגל - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם); דב"ע מח0-222/ אריה בצלאל - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 400 , 402, מול האות ז' האסמכתאות שם; דב"ע מט0-54/ לאה שלייפר - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 429, 432 מול האות ד'; דב"ע נא0-146/ המוסד לביטוח לאומי
- אהרון סגמן (לא פורסם); דב"ע נב0-38/ ראובן תירוש - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם); דב"ע נה0-161/ רחל הראל - המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם); דב"ע נה0-292/ זילפה יצחק - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)).
12. על-פי ההלכות הנ"ל, בדין דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער גם בהתייחס לטענות המערער בדבר נפילתו עקב סיכוני הדרך.

ס י כ ו ם

13. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

14. אין צו להוצאות.

15. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, 4.3.1999.
-------------------- ------------------ -----------------
סגן הנשיא שופט שופט

-------------------- -------------------
נציג עובדים נציג מעבידים
מזל (י' - א')
1








עבל בית הדין הארצי לעבודה 146/97 אפרים רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: לד 29 ] (פורסם ב-ֽ 04/03/1999)