פסקי דין על גדליה קושניר | פסקי דין על רבקה קושניר | פסקי דין על ועד מקומי צור משה

26594-05/12 תאמ     06/11/2014




תאמ 26594-05/12 גדליה קושניר, רבקה קושניר נ' ועד מקומי צור משה








בית משפט השלום בנתניה


06 נובמבר 2014
תא"מ 26594-05-12 ועד מקומי צור משה
- מלכ"ר
501602767 נ' קושניר ואח'





מספר בקשה:11
בפני

כב' הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון


המבקשים

1
.
גדליה קושניר

2
.
רבקה קושניר


נגד

המשיב
ועד מקומי צור משה
ע"י ב"כ עו"ד ניב אברהם


החלטה

1.
החלטה זו נוגעת לבקשת המבקשים להורות למשיב להמציא להם מסמכים שונים, לצורך ניהול הגנתם. יוער, כי בהחלטה מיום 12.3.2014 קבעתי, כי יותר למבקשים לתקן את כתב ההגנה שהגישו, כנובע ממידע שיעלה מהמסמכים שיומצאו, ככל ואעתר לבקשה להמצאתם.

2.
השתלשלות ההליכים הרלוונטית היא כדלקמן:

3.
המשיב הגיש כנגד המבקשים, ב- 14.5.2012, כתב תביעה בגין חובות ארנונה כללית ושמירה

שהוא מייחס למבקשים, עבור בתי מגורים שהם מחזיקים בתחומו, לשנים 2008-2010.
הנתבעים הגישו (בהוראת כב' בימ"ש מחוזי ולאחר שבוטל

פסק דין
בהעדר הגנה שניתן נגדם) כתב הגנה. בטרם הוגש כתב ההגנה, עתרו המבקשים לצו המצאת מסמכים ובקשתם התקבלה בהחלטה מיום 27.6.2012, שזה לשונה:

"הנתבעים פנו כבר בבקשה לבית המשפט, וממילא לא היה ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה. לכן, אין בכוונתי להכריע בעניין מועד מסירת התביעה. אני מורה שכתב הגנה יוגש בתוך 14 יום מיום שב"כ התובע ימסור המסמכים הנדרשים לב"כ הנתבעים. יוער, כי לא נמסרה התנגדות עניינית לעניין הבקשה למסירת מסמכים"
(להלן: "ההחלטה המקורית").

3.
ביום 6.11.2012 ביקש המשיב לתת

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד המבקשים. בבקשתו ציין, כי אישורי מסירה שביקשו המבקשים בבקשתם להמצאת מסמכים, נמסרו להם. כן ציין, כי את המידע שביקשו ביחס לתושבים אחרים במושב לא מסר, מחמת שמידע זה חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות. ביום 8.11.2012 ניתנה ההחלטה הבאה:


"מאחר ולא הומצא מלוא המידע שהתבקש, היה מקום לפנות בבקשה ליתן הוראות ביחס למידע שלטענת התובע הינו מידע מוגן בהגנת הפרטיות. אני מוצאת בנסיבות אלה לקבל את תגובת הנתבעים לבקשה זו בתוך 14 יום. המזכירות תשלח הבקשה וההחלטה לנתבעים בדואר רשום".

4.
ביום 6.1.2013 משלא הגיעה תגובת המבקשים, כאמור לעיל, ניתן נגדם

פסק דין
בהעדר הגנה ומעש. ביום 19.3.2013 נדחתה בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין.
אין חולק כי המבקשים ערערו על הכרעות אלה והן בוטלו, בפסק דינו של כב' השופט צבי דותן, בדיון בערעור שהתקיים ביום 21.1.2014.

כחלק מפסק הדין בערעור, קבע כב' השופט דותן:

"המערערים רשאים להגיש בקשה חדשה בענין המסמכים שהם מבקשים ואשר נוגעים לגביה של הועד המקומי מתושבים אחרים, ויוכלו גם, במסגרת בקשה חדשה זו שתוגש, להסתמך על ההחלטה שכבר ניתנה בענין זה. למותר לציין כי תינתן לועד המקומי ההזדמנות להגיב ולהתנגד לבקשה".


מכאן הבקשה שבפני
עתה.

5.
אפתח בטענת המבקשים כי ההחלטה המקורית היא החלטה חלוטה, שיש להיצמד אליה. לטענתם, ההחלטה לא בוטלה מעולם ואינה יכולה להתבטל. לשיטתם, כב' השופט דותן לא שעה לעמדת המשיב בעניין אי המצאת המסמכים. יתירה מכן, הם טוענים כי השופט דותן הנכבד העניק אפשרות להגיש בקשה חדשה לשם מראית פני הצדק, אך מטרתו היא כי ייפסק בשנית שיש להמציא את המסמכים, ובלשונם: "לתת למשיב להעלות טענות ולתת לכבוד בית המשפט הדן בתיק את ההזדמנות לחזור בשנית על הנמקת כבוד הרשמת בהחלטה מתאריך 19.3.2013 בענין המסמכים ולפסוק בשנית כי יש למסור את המסמכים".

במלוא הכבוד, איני יכולה לקבל את הטענה כי הדיון בבקשה להמצאת המסמכים חודש, לפי האפשרות שהעניק כב' בימ"ש המחוזי, רק על מנת "לסבר את אוזנו של המשיב", תוך הכרעת המחלוקת בענין זה מראש, לפי ההחלטה המקורית.

טענה זו איננה מתקבלת על הדעת ועושה את פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי פלסתר. העובדה כי בית המשפט המחוזי נתן אפשרות לדון בבקשה להמצאת המסמכים מחדש, מלמדת כי ראה שיש מקום לדון בה, לגופה.
העובדה כי נתן בידי המשיב אפשרות להגיב, מלמדת כי לא העניק את הדיון המחודש בבקשה זו, רק על מנת שההחלטה המקורית תחזור על עצמה, אחרת לשם מה נדרש הדיון בה, ולצורך מה נדרש המשיב לתגובה?

6.
ראוי לפנות לטענות הצדדים לגופו של העניין, ובין היתר בשאלה האם אמנם יש מקום להורות למשיב להמציא את המסמכים האמורים, האם יש בהם כדי להועיל למבקשים בהגנתם, האם קיימת מניעה חוקית או אחרת להורות לו להמציאם?

7.
בטרם הדיון בשאלות אלה, אקדים ואפרט מהו אותו מידע שביקשו לקבל המבקשים. בבקשתם מיום 20.6.2012 ביקשו לקבל את "פירוט כל הגביה הנעשית על ידי הועד המקומי מהתושבים הבאים:..." וכאן ציינו שמותיהם של חמישה תושבים. בבקשתם דנא הם חוזרים על אותה דרישה, תוך שהם מציינים כי הועד המקומי מפלה בין התושבים בעניין גביית ארנונה כללית ובעניין גביית אגרת שמירה.

8.
טענות הצדדים:

א.
כאמור, המבקשים חזרו על טענתם כי ההחלטה המקורית היא החלטה חלוטה שאין אפשרות לשנותה, ומכאן כי המשיב חייב להמציא להם את המידע שביקשו. בפרט אין לשעות לטענה כי ההחלטה המורה להמציא את המידע ניתנה בהעדר סמכות. בעת הדיון במעמד הצדדים, לאחר התייחסות ליתר טענות המשיב בתגובתו, צמצמו המבקשים את בקשתם לקבלת מידע על גבייה ביחס לאגרות השמירה בלבד.

ב.
המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו, ההחלטה המקורית ניתנה בהעדר סמכות, משום שהיא נוגעת להחלטת רשות בעניין הנוגע לחוק חופש המידע, או בעניין הנוגע לארנונה, ועניינים אלה מסורים להכרעת כב' בית המשפט לעניינים מנהליים בלבד, לפי סע' 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים ובהתאם לתוספת הראשונה של אותו חוק. על כך השיבו המבקשים כי התביעה עוסקת במיסי ועד מקומי ולא בארנונה, וכן באגרת שמירה שאינה מנויה על הפירוט שבתוספת הנ"ל.

ג.
המשיב טוען כי העברת המידע אותו דרשו המבקשים, מהווה פגיעה בצנעת פרטיותם של הנישומים לגביהם מבוקש המידע, כאשר מידע זה חוסה תחת עקרונות הגנת הפרטיות. זאת ועוד, המשיב מנוע ממסירת מידע זה לפי סע' 9 לחוק חופש המידע המפנה לחוק הגנת הפרטיות, החל על ענייניו הפרטים של אדם ואוסר את מסירתו לאחר, לרבות עניינים הקשורים בעברו המיני או מצב בריאותו או התנהגותו ברשות היחיד. המשיב טוען כי פעל בתקופות נשוא התביעה, לגביית מסי הועד המקומי בהסמכת המועצה ולפי הנחיותיה לעניין שיעור המס שיש לגבות, לרבות בנושא פטורים והנחות, הנובעים מנתוניהם האישים הפרטיים של הנישומים. מידע זה אין לחשוף, שכן יש בו משום פגיעה בפרטיות המידע.

לעניין זה השיבו המבקשים כי מאחר והתביעה היא למיסי ועד, ומאחר והחלטת המשיב לפטור ממיסים אלה חלה רק על מי שעבר את גיל 70, אינם עומדים על מסירת המידע בעניין גביית מיסי ועד מקומי, אלא לעניין השמירה בלבד.

ד.
הוסיף וטען המשיב, כי אף אם יועבר המידע המבוקש למבקשים, ואף אם יעלה ממנו כי המשיב הפלה בינם לבין תושבים אחרים, אין בכך משום לפטור אותם מקיום חובתם לשלם את המיסים והאגרות החלים עליהם, לפי דין. לטענתו, מיסי הועד הינם חלק מהארנונה, הנגבית על ידי הועד באישור המועצה ולפי שהוסמך על ידה לגבותם. חלים עליהם כל הכללים החלים על גביית ארנונה. מכאן, שאם נדרשו שלא כדין, היה על המבקשים להגיש השגות, אשר לא הוגשו. אשר על כן, גם אם יוכיחו המבקשים את טענתם כי נישומים אחרים הופטרו שלא כדין מתשלום אותם מיסים, אין בכך משום לגרוע מחובת המבקשים לשלם את המיסים והאגרות החלים עליהם.

ה.
הוסיף המשיב וטען, כי קבלת הבקשה תיצור "מדרון חלקלק" שאינו רצוי לפי מדיניות שיפוטית ראויה. מדרון זה יאפשר צוהר לכל הנישומים במדינת ישראל להגיש בקשות מסוג זה, מה שעלול לפגוע בתקינות המנהל ובעקרונות היסוד בשיטה. הדבר אף עשוי לשמש פתח להשתמטות מתשלום מיסים בתואנות שווא ועשיית דין עצמית ביחס לתשלום מיסים. סרבני מס עשויים למצוא בכך אצטלא לסרבנותם ולעכב תשלום המיסים עד שייחשפו בפני
הם נתוני גבייה של כל אזרח אחר במדינה, כאשר בפועל אין בידם כל עילה לסירוב לשלם את המס המגיע מהם כדין.

ו.
המשיב סיים טענותיו בכך כי אינו בעל הסמכות לבחון ולבדוק את אופן השימוש בנכסי תושביו או לפקח עליהם או לקבוע אם פוצלו לנכסי משנה. כלה אמור הינו בסמכות המועצה האזורית ועל המבקשים להפנות טענותיהם בעניינים אלה כלפיה.

9.
מאחר והועלתה טענת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה, אדרש לסוגיה. אני סבורה כי דין טענה זו להידחות. ראשית, חזקה על כב' בית המשפט המחוזי, כי לו סבר שאין בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לגילוי מסמכים, לא היה מורה כי המבקשים יורשו להגיש לבית משפט זה בקשה חדשה בעניין. יתירה מכן, עצם הוראת כב' בית המשפט המחוזי לבית משפט זה לדון בבקשה חדשה בעניין, ככל ותוגש, היא זו המעניקה את הסמכות הדרושה, משום שלערכאת הערעור סמכות ליתן בפסק הדין בערעור הוראות בקשר לניהול ההליך המוחזר לדיון בערכאה הראשונה.

שנית, המחלוקת צומצמה לגילוי מסמכים ביחס לאגרת השמירה בלבד. אין חולק כי המידע ביחס לכך אינו חוסה תחת העניינים המפורשים המנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000.

מכאן שאני סבורה כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשת המבקשים לגילוי המידע.

10.
שקלתי היטב את טענות הצדדים לעניין גילוי המידע. הבאתי לתשומת הלב גם את הבקשה החילופית של המבקשים כי בית המשפט לבדו יעיין במידע המבוקש. הנחתי לנגד עיני את עקרונות היסוד המנוגדים העולים מהאינטרסים המוגנים, קרי – הזכות לקבלת מידע הרלוונטי למבקשים מחד, ובפרט נוכח טענתם לאכיפה סלקטיבית של גביית המיסים אצל המשיב, מצד אחד, והזכות לשמירת פרטיותם של הנישומים שהמידע מתייחס
אליהם, מצד שני. לאחר אלה, באתי למסקנה כי דין הבקשה לקבלת המידע להידחות. לטעמי, לפי הדין, המידע, גם אם ייחשף בפני
המבקשים, לא יביא להם תועלת בהליך דנא.

11.
ברי, כי המבקשים עותרים לקבלת המידע על מנת להצביע על איפה ואיפה שנוהג המשיב בגביית מיסי הועד ואגרת השמירה. לצורך הדיון, אניח כי לו היה המידע נחשף, ניתן היה להיווכח כי המשיב אינו גובה את התשלומים הנ"ל מחמשת הנישומים, או שהוא גובה מהם באופן חלקי בלבד, שלא כדין. האם תעמוד למבקשים הגנה כתוצאה מכך, והם יופטרו מחבותם לשלם את המוטל עליהם לפי דין?

12.
להבדיל מההליך הפלילי, בו הוכרה דוקטרינת ביטול מחמת הצדק, כך שאדם יזכה לביטול אישום שהוגש נגדו, בנסיבות מיוחדות וחריגות של אכיפה סלקטיבית, הרי בהליך במישור האזרחי (ובפרט בתחום המיסוי) הדוקטרינה אינה מוכרת. סע' 149 לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[, תשמ"ב -1982

, קובע כי לאחר תחילת המשפט הנאשם רשאי לטעון, בין היתר, כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". הפסיקה במישור הפלילי הכירה במקרים מסוימים באכיפה בררנית, כיסוד המצדיק את ביטול כתב האישום. יחד עם זאת, קשת המקרים צומצמה, הנטל הוטל על הטוען לאכיפה בררנית, ואף נקבע שלא כל אכיפה חלקית תחשב לאכיפה בררנית אסורה (ראו: בג"צ 6396 סימונה זקין ואח' נגד ראש עיריית באר-שבע ואח'; ע"פ 37/07 פרג נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

13.
סעיף מקביל אינו מוכר בהליך אזרחי. חזקה על המחוקק, שאם ביקש להחיל את עקרונותיה של הדוקטרינה הנ"ל, היה עושה כן במפורש.
דומה שאך טבעי לומר, כי העובדה שהדין אינו נאכף על הזולת, אין משמעות הדבר שהאחרים פטורים. הדברים נזכרו בעת"מ 13/98 אברהם שושני נגד ועדת הערר – מחוז ירושלים ואח', בו נקבע:
"העותר לא יוכל להיבנות מטענת אפליה המבוססת על עבירות בנייה של אחרים, אם ובמידה שהיו כאלה, כדי להצדיק בניה בלתי חוקית שביצע..."


כלומר, אף אם אצא מנקודת ההנחה כי באמצעות גילוי המידע, היו המבקשים מצליחים להוכיח לפי הרף הגבוה המונח על שכמם, קיומה של אכיפה בררנית פסולה, העומדת בקריטריונים שנקבעו בפרשת זקין, דהיינו אכיפה בררנית מכוונת, שנועדה להשגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא, לא היה הדבר מועיל להם כנגד חבותם לשלם את מיסי הועד ואת אגרת השמירה. חובתם זו אינה נפגמת כתוצאה מכך שהחובה לא נאכפה על זולתם.


ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית (פ"ד נו(3), 595) נקבע:
"מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות ובמיוחד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה..."
.

14.
אם סבורים המבקשים כי המשיב אמנם גובה את המיסים והאגרות באופן מפלה ומכוון, מתוך מניעים פסולים, רשאים הם להידרש לעניין, לבקש לדרבן אותו לתקן את דרכיו ולאכוף את הגבייה על האחרים, באופן של הגשת עתירה מנהלית, במסגרתה יוכלו לבקש גם את גילוי המידע המבוקש. מובן, כי בצעד כאמור, אין המבקשים פועלים למען עצמם בלבד, אלא מתוך מטרה להגן על אינטרס ציבורי ועל הקופה הציבורית. ואמנם, בית המשפט מוסמך, לפי סע' 17(ד) לחוק חופש המידע, תשמ"ח – 1998, להורות על גילוי מידע, חרף הוראות סע' 9 לאותו חוק (כלומר גם יש בחשיפת המידע אפשרות לפגיעה בפרטיות צד ג'), "אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לשחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין".

לעומת זאת, אין המבקשים יכולים להסתמך על אי גבייה מאחרים, כעילה לאי גבייה מהם.

משכך, הבקשה להמצאת המסמכים נדחית.
בנסיבות המיוחדות של הענין, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותקבע מועד לישיבה מקדמית לפי היומן
.

ניתנה היום,
י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר.








תאמ בית משפט שלום 26594-05/12 גדליה קושניר, רבקה קושניר נ' ועד מקומי צור משה (פורסם ב-ֽ 06/11/2014)