פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון | פסקי דין על מוחמד חוסיין חאג' מוחמד

1305/04 עפ     18/01/2005




עפ 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' מוחמד חוסיין חאג' מוחמד




1


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה
ע.פ. 1305/04


בפני
הרכב כב' השופטים:
מ. לינדנשטראוס
- נשיא [אב"ד]
ש. ברלינר
- ס. נשיא
י. דר

תאריך:
18/01/2005



בעניין:
הועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון





המערערת


נ ג ד



מוחמד חוסיין חאג' מוחמד





המשיב



פסק דין


השופט ש. ברלינר
[סגן נשיא]:
1. בבעלות המשיב אדמות נטועות עצי זית ובהן סככה בה הוא משתמש כבית בד לשם ייצור שמן מן הזיתים. הסככה הוקמה כדין בקרקע המוכרזת כ"קרקע חקלאית" על פי ס' 5 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק). בגין שימוש זה בסככה הוא הועמד לדין, והשאלה בענייננו היא אם השימוש האמור בסככה כבית בד, תואם את המגבלה שבחוק התכנון והבניה לפיה אסור להשתמש בקרקע חקלאית "למטרה לא חקלאית", כמוגדר
בס' 7 לתוספת הראשונה של החוק.

2. משפטו של המשיב התנהל בבית משפט השלום בעכו בפני
כב' השופט אלטר. (ת.פ. 4225/02).

בישיבה מיום 21.5.03 הודיע בא כח המשיב לבית המשפט קמא, כי "מבחינה עובדתית אין מחלוקת שהנאשם השתמש במבנה כבית בד אולם אני רוצה לבדוק אם שימוש בבית בד אינו שימוש חקלאי." בישיבה שלאחר מכן הודיע הסניגור כי הוא פועל להתיר שימוש חורג בסככה, וביקש דחיה. הערכאה הראשונה לא נעתרה לכך, ולאחר הקראה, הודיע הסניגור כי "הנאשם מודה שהוא משתמש במקום כבית בד אולם אנחנו טוענים כי שימוש זה הוא שימוש חקלאי ולכן לא נעברה כל עבירה".

כב' השופט אלטר הורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. המערערת הסבירה בסיכומיה כי ייצור השמן אינו נכלל במונח "ייצור חקלאי", בדומה למפעלים אחרים כגון מפעל לעיבוד כותנה וייצור חוטים, מאפייה, מפעל להחמצה או לאריזה ושימורים, משחטה או נגריה. המשיב, לעומת זאת הסביר כי בבעלותו "עשרות דונמים חקלאיים ו(הוא) מגדל אלפי עצי זית והקים (את) בית הבד כדי שיוכל לסחוט את פרי הזית שלו ושל בני משפחתו ולהפיק מהם שמן זית."

לאחר שעיין כב' השופט אלטר בסיכומי הצדדים, הוא החליט ביום 16.3.04 לזכות את המשיב מן האישום. בהכרעת הדין הסתמך על הוראת סעיף 156(א) לחוק ועל האמור בסעיפים 7(א) ו–7(ב) לתוספת הראשונה של החוק, וקבע כדלקמן:


"... שימוש חקלאי במקרקעין הוא שימוש הדר
וש במישרין, בין היתר, 'לייצור חקלאי'. באי כח הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם השימוש בבית הבד דר
וש במישרין לייצור חקלאי או, ליתר דיוק, הם חלוקים בפרשנות שיש לתת לביטוי 'ייצור חקלאי'. לאחר שעיינתי בסיכומי באי כח הצדדים ובחנתי את טיעוניהם, מעדיף אני את פרשנותו של הסניגור לביטוי 'ייצור חקלאי' ואני קובע כי השימוש בבית הבד דר
וש במישרין לייצור חקלאי, כלשון סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה ולכן שימוש זה הינו שימוש חקלאי וככזה ולכן הינו מותר על קרקע חקלאית.

אשר על כן אני מזכה את הנאשם מכל אשמה."


4. סעיף 156(א) של החוק קובע: "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה" לחוק. סעיף 7 של התוספת הראשונה של החוק אומר, כדלקמן:

"7. (א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדר
ישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הועדה.

(ב) 'מטרה לא חקלאית', בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דר
ושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.

(ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הועדה ואישור הועדה המחוזית."



5. פירושו של ס' 7 לתוספת הראשונה של החוק נבחן כבר כמה וכמה פעמים על ידי הפסיקה.

בר"ע 30/86 פ.א.ב. שרותים בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י מ(1) 249 נדונה השאלה אם ניהול עסק של איחסון חומרי הדברה לחקלאות ולביצוע הדברה בשדותיהם של בעלי העסק ובשדות חקלאים אחרים בארץ הוא בגדר
שימוש בקרקע הדר
וש במישרין לייצור חקלאי. נפסק מפי כב' הנשיא שמגר כי "מה שדר
וש לחקלאות ולייצור החקלאי זוהי ההדברה עצמה, אך לא ניהול עסק של הדברה. בדומה, מה שדר
וש לחקלאות ולייצור החקלאי זהו החריש והדיסקוס והזריעה והקציר, אך מכאן אין ללמוד כי ניהול עסק של מכירת טרקטורים או מכונות חקלאיות הוא שימוש הדר
וש במישרין לייצור חקלאי". עוד עולה מן האמור שם, כי המונח בו השתמש המחוקק "דר
ושים במישרין", מצביע על הצמצום בהיקף הפעולות שניתן לכלול אותן בגדר
ה של המטרה החקלאית. הפעולה צריכה להיות או חקלאית על פי אופיה או קשורה במישרין ודר
ושה, לייצור החקלאי.

בעניין שנדון ברע"פ 252/04 רון שדות ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים, תקדין עליון 2004(2) 2148 דנה כב' השופטת חיות בענינו של נאשם שהפעיל עסק לאיחסון מזון לבעלי חיים וכן משרדים של מפעילת העסק, על קרקע חקלאית. בית המשפט המחוזי קבע כי "בנסיבות המקרה מהווה השימוש במבנים כמקום אחסון מזון לבעלי חיים חריגה מהשימוש למטרות חקלאיות שהותר בהיתר הבנייה", והערעור על כך נדחה תוך שנפסק כי את הטענה "לפיה אחסון מזון לבעלי חיים מהווה שימוש חקלאי" יש לדחות "משהוכח כי מדובר באחסון למטרות מסחריות כחלק מעסק המתנהל במקום."

ברע"פ 4594/04 עופר ברא"ז נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004(4) 1190 נדון ענינו של מי שהפעיל עסק של רכיבה על סוסים בקרקע חקלאית. נפסק מפי כב' השופט טירקל כי "ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי (בחיפה – בתיק ע"פ 3051/03) בין גידול סוסים כשימוש חקלאי לבין עסק של רכיבה עליהם שאיננו כזה, היא נכונה. זאת ועוד, עסק של רכיבה על סוסים וניהול חוות רכיבה אינם שימושים מותרים בקרקע חקלאית שכן 'אינם דר
ושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים' כהגדר
ת סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965." באותו ערעור הנזכר לעיל (ע"פ 3051/03) ציין כב' השופט כהן כי "גידול הירקות כשלעצמו אינו שימוש החורג מיעודה החקלאי של הקרקע, ואולם, אם אותו אדם יקים במקום חנות או מתקנים לשם מכירת התוצרת לציבור, כי אז פעילות זאת חורגת מיעוד הקרקע והוא בגדר
שימוש חורג הטעון היתר כחוק."

בע"פ (מחוזי חיפה) 2811/02 מדינת ישראל נ' עבד כאמל חטיב (לא פורסם) דן בית המשפט בענינו של נאשם שעסק בשריפת עצים לשם הכנת פחמים. נטען כי שימושו זה בקרקע חקלאית בא בגדר
ייצור חקלאי. טענה זו נדחתה, ומפי כב' השופט רזי (בהסכמת כב' השופטים ס. הנשיא פיזם והגב' שטמר) נפסק כי אין "אפשרות לומר כי ייצור הפחמים על ידי שריפה איטית של ענפי עץ האלון קשורה במישרין לייצור חקלאי או לעיבוד הקרקע." כב' השופט רזי סבר, כמו כן, כי "אין כל חשיבות למטרה המסחרית שביסוד השימוש, שהרי עלינו לבחון את השימוש לפי טבעו ולפי אופיו, ללא כל קשר לאלמנט המסחרי שבו".

6. נראה לי, להגיע בעניננו, למסקנה שונה מזו אליה הגיעה הערכאה הראשונה.

חקלאות מוגדר
ת במילון אבן שושן כ"עבודת האדמה לענפיה השונים לשם קבלת יבול: גדול תבואות, ירקות, עצים וכן טפול בבעלי-חיים מבויתים שונים". לב לבה של החקלאות הוא עיבוד האדמה לשם קבלת יבול וכן גידול וטיפול בבעלי חיים. לשם הפקת היבול מעיבוד האדמה ומן הטיפול בבעלי החיים נדר
שות פעולות שונות, לעתים הן ממוכנות או בעלות גוון תעשייתי, אותן ניתן לכלול במונח "ייצור חקלאי". לא כל פעולת ייצור שהחקלאי יכול או רוצה או מועיל לו לעשותה במשקו, היא "ייצור חקלאי" כמשמעות מונח זה בס' 7 הנ"ל. הייצור הוא חקלאי כאשר הוא נעשה בתור שכזה, היינו לצורך עבודת האדמה והטיפול בבעלי החיים ולשם הפקת היבול מהם. לכך מצטרפות פעולות לוואי הכרחיות, ובהן איחסון היבול, שמירתו (ר' רע"פ 5778/93 דגני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 1995(2), 1409), וכד'.

לעומת זאת, עיבודו של התוצר החקלאי, לאחר שהתקבל, לצורך יצירת מוצר אחר, אינו בא בגדר
ייצור חקלאי בהקשר להגדר
ה שבס' 7 לתוספת. התוצרת החקלאית הבאה לעולם מעיבוד אדמתו של המשיב וממטעי הזיתים שלו, הם הזיתים. המוצר החקלאי המוגמר המופק מגידול בעלי חיים הוא בדר
ך כלל בעל החיים עצמו, להבדיל מן המוצר התעשייתי אותו ניתן להפיק מהם, בעל החיים השחוט ובשרו. המוצר החקלאי מעיבוד האדמה הוא פרי העץ, למשל הזיתים, להבדיל מן המוצר התעשייתי אותו ניתן להפיק מן הזית, השמן. את הזית ניתן להפיק מקרקע חקלאית. את השמן ניתן להפיק במפעל או בבית בד הממוקם על קרקע המיועדת לכך. ייצור השמן מן הזיתים אינו "ייצור חקלאי", והוא גם לא נדר
ש במישרין לשם הייצור החקלאי של הזית, בו ניתן לכלול לא רק את עיבוד האדמה אלא גם את מסיק הזיתים, איסופם, איחסונם, הובלתם, וכיוצא בזה.

7. אם נסכם: מטרת המחוקק, בהכריזו על אדמה כקרקע חקלאית, לפי סעיף 11 לתוספת היא "שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית, ניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים". יש לשמור על יעוד זה של הקרקע החקלאית לבל תיבלע "ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי הממותה העירונית השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים" (בג"ץ 445/71 נוה מדור השקעות בע"מ ואח' נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ואח', פ"ד כז(1) 301 ,296; עע"ם 3286/02 ועדת ערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' חברת דור אנרגיה, פ"ד נח(1), 502 ,עמ' 511-512). לשימוש זה מתלווים שימושים חקלאיים נדר
שים שאינם בגדר
עיבוד האדמה וגידול בעלי חיים, אך הם עדיין חקלאיים לפי אופיים. כחריג, ולאור המטרה הנ"ל, יש לפרשו פירוש מצמצם. מכאן, שייצור השמן מן הזיתים בבית הבד, אינו כלול בחריג האמור.

8. על סמך האמור לעיל אני מציע לחברי כי נקבל את הערעור, נבטל את הכרעת הדין שניתנה על ידי הערכאה הראשונה, נרשיע את המערער בעבירות כמפורט בהכרעת הדין, ונחזיר את הדיון לערכאה הראשונה לשם שמיעת הטיעונים לעונש וגזירת הדין.

________________
ש. ברלינר
– שופט
ס. נשיא

השופט י. דר
:
אני מסכים.

______________
י. דר
– שופט



השופט מ. לינדנשטראוס
, נשיא [אב"ד]:
אני מסכים.


___________________
מ. לינדנשטראוס
– נשיא
[אב"ד]


הוחלט כאמור בסעיף 8 בפסק-דינו של ס. הנשיא השופט ש. ברלינר
.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים בדואר.


ניתן היום ח' בשבט, תשס"ה (18 בינואר 2005) בהעדר
הצדדים.



מ. לינדנשטראוס
, נשיא (אב"ד)

ש. ברלינר
, שופט
ס. נשיא

י. דר
, שופט



הקלדנית: מאשה א.
001305/04עפ








עפ בית משפט מחוזי 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' מוחמד חוסיין חאג' מוחמד (פורסם ב-ֽ 18/01/2005)