פסקי דין על שחר זר עו"ד לימור סולומון | פסקי דין על ערן שלמה עו"ד שרון שגיא | פסקי דין על ע.ש. טרייד ליפט | פסקי דין על לימור יזדי עו"ד זיסמן ואח' |

59445-10/13 א     12/11/2014




א 59445-10/13 שחר זר עו"ד לימור סולומון נ' ערן שלמה עו"ד שרון שגיא, ע.ש. טרייד ליפט בע"מ, לימור יזדי עו"ד זיסמן ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 59445-10-13 זר נ' שלמה ואח'


תיק חיצוני: תיק עזר


בפני

כב' השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ


התובע

שחר זר – עו"ד לימור סולומון



נגד


הנתבעים

1.ערן שלמה
– עו"ד שרון שגיא

2.ע.ש. טרייד ליפט בע"מ

3.לימור יזדי
– עו"ד זיסמן

4.מדינת ישראל משרד
התחבורה



פסק-דין

1.

תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה ביקש התובע, שחר זר שבית המשפט יצהיר כדלקמן:
א.
העברת הבעלות ברכב מסוג ג'יפ תע"ר, שנת ייצור 1995 , מ.ר. 35-661-15 (להלן "הרכב"}אשר בוצעה בין הנתבעת 2 – ע.ש טרייד ליפט בע"מ (באמצעות נתבע 1 ערן שלמה ) לנתבעת 3
לימור מוטעי יזדי חסרה תוקף, מזויפת, נעשתה במרמה ובהעדר הרשאה ועל כן בטלה ומשוללת כל תוקף משפטי, באופן שבו אין לנתבעת 3 כל זכות ואפשרות משפטית ו/או אחרת לפעול למימושו ולא בשום דרך אחרת.
ב.
זכות הבעלות ברכב הנה של התובע ובבעלותו הבלעדית ואין לנתבעת 3 ולשום צד ג' בכלל כל זכות ברכב ויש להשיב את הרכב לידי התובע ולחזקתו.
ג.
לחילופין, יתבקש כב' בית המשפט לחייב את הנתבע 1 ואת נתבעת 3, יחד ולחוד, לשלם לתובע את שווי הרכב נכון ליום הגשת התביעה וכן לחייב הנתבעים 1 ו- 3 בדמי שימוש.



2.
התביעה הושגה אף כנגד משרד
התחבורה - אגף הרישוי שהודיע שיכבד כל החלטה של בית המשפט.

3.
טענות התובע:
התובע ונתבע מס 1 הקימו חברה – נתבעת מס' 2 (להלן:"החברה") שעיסוקה מסחר במלגזות משומשות. הרכב נשוא התביעה היה רשום תחילה על שם יובל לאורן ואחיו אייל אורן שהינו חברו של התובע. מר יובל אורן העניק לתובע את הזכויות ברכב. התובע סבר שיוכל להעזר ברכב כרכב שירות בחברה ועל כן בוצעה העברת בעלות ברכב על שם החברה במקום על שמו של התובע.
טרם הרישום הוסכם עם הנתבע שהרכב ישאר בבעלותו הבלעדית של התובע.
הרכב היה בחזקתו הבלעדית.
במהלך שנת 2013 נקלעה נתבעת מס' 1 לקשיים כלכליים ובחודש יולי הפסיקה פעילותה. התובע עזב בהסכמה את מקום העסק והנתבע מס' 1 נותר בחברה כשכיר עבור משקיע חדש.
הרכב נלקח ללא ידיעת התובע על ידי הנתבע אשר פעל לרישומו על שם נתבעת מס' 3 שלא כדין.
לטענת התובע שווי הרכב הינו 50,000 ₪ .

4.
טענות נתבע 1 –
מר יובל אורן שימש כרואה חשבון של החברה. הוא נתן את הרכב לחברה ללא כל תמורה כאשר החברה השקיעה בשיקום הרכב סכום שעולה על 30,000 ₪.
כאשר התובע עזב את החברה הוסכם ביניהם שהנתבע יוכל להמשיך בפעילות החברה הכוללת מכירת המלאי הקיים לצורך קיום חובות משותפים, תוך שהוסמך לחתום לבדו בשם החברה. החברה היתה חייבת כספים לנתבעת 3 ועל כן הועבר לחזקתה הרכב.
לטענתו שווי הרכב לכל היותר 30,000 ₪.

5.
טענות נתבעת 3 -
ביום 3.10.13 בוצעה העברת בעלות הרכב לנתבעת על חשבון החזר כספים שמסרה הנתבעת לחברה ולאחר שהוברר לה שלחברה יש קשיים להחזרת הסכום. הנתבע מס' 1 הוא שביצע העברת הזכויות ברכב.


6.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, מטעם יובל אורן ומטעם מר גלאובר זאב. כן הגיש חוות דעת שמאי לפיה ערך הרכב הינו 34,126
₪.
בדיון שהתקיים הסכימו הצדדים שלא לחקור את השמאי על חוות דעתו. כן הוגש תמליל שיחות שנוהלו, ועורך התמליל נחקר אף הוא בבית המשפט.

נתבע מס' 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונתבעת מס' 3 הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית.

7.
דיון משפטי:
השאלה העומדת לדיון הינה האם הרכב היה בבעלותו הפרטית של התובע או שהיה רכוש החברה.

8.
התובע שב והעיד שקיבל את הרכב מחברו שהיה אף רואה החשבון של החברה על יובל אורן, על מנת שישמישו וישיב אותו אליו כאשר בנו של יובל יקבל רישיון. כאשר אף הנתבע ידע על כך
(ראה עמ' 6 שורות 7-9 לפרוטוקול).
עדותו היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון בעדותו זו.

9.
חיזוק לכך נמצא בפתק (נספח א' לתצהירו)
שרשום בכתב ידו של יובל מיום 13.12.11. התובע העיד שבמועד החתימה בנו של יובל היה בן שש וחצי שנים ולכן דובר על כעשר שנים שהרכב יהיה בחזקתו. (ראה עמ' 9 שורות 8-9)

10.
גם יובל אורן העיד שכך הוסכם בין הצדדים וכי נתבע מס' 1 היה מודע להסדר זה.

"ערן היה מודע טוב מאוד לסיפור מאחורי הסופה ולהעברה שלה לשחר וזה שהיא אמורה לחזור אלי. הסידור הזה היה ברור והוסבר על ידי לערן לא פעם ולא פעמיים.". (ראה עמ' 10 שורות 13-16).

11.
אומנם הבעלות ברכב עברה בשלב מסוים על שם החברה. התובע העיד בענין זה שעשה כן שכן ביקש שההוצאות יוכרו על ידי החברה אולם בפועל זה לא נעשה שכן החברה נקלעה לקשיים (עמ' 6 שורות 21-24). משכך ההוצאות שהוצאו לתיקון הרכב נרשמו בסופו של יום כהוצאה פרטית שלו.
יובל אורן הסביר שהנהלת החשבונות של החברה קיבלה בתחילה את חשבוניות התיקון וקלטה את החשבונית כהוצאה שוטפת של החברה. כאשר נערכה ביקרות של משרד רואה החשבון הבינו שזו לא הוצאה שוטפת של החברה כי הרכב לא משמש את החברה ולכן חויב חשבון התובע כמשיכה פרטית ובוטלה ההוצאה לחברה. (ראה עמ' 13 שורות 5-8). מכאן למדה אני שהחברה לא הוציאה כל הוצאה למעשה בגין רכב זה.
זאת נעשה כך העיד בשנת 2013, טרם פרץ הסכסוך אודות הרכב. יובל אורן העיד שיידע אף את הנתבע על כך (ראה עמ' 13 שורות 23-26).

12.
אין מחלוקת שהרכב לא נרשם בספרי החברה, כן לא הוכח בפני
כלל שקיימת אסמכתא לכך שהחברה קיבלה לידיה את הרכב מהתובע ו/או שהיתה עסקת מכירה כל שהיא בין התובע ו/או בין יובל אורן שהרכב רשום היה על שמו לחברה. העובדה שהרכב נרשם בבעלות החברה אינה מעלה ואינה מורידה שכן הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ואינו קובע זכויות הבעלות ברכב. ראה לענין זה רע"א סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט ואחרים פד נא (4) 264.

כן לא הוכח בפני
שהחברה שילמה עבור דלק, ו/או שימוש שוטף שנערך ברכב.

13.
הנתבע מס' 1 שב וטען שיובל אורן הציע ליתן את הרכב לחברה (ראה סעיף 4 לתצהירו). לאור האמור לעיל ולאור עדותו הברורה של יובל אורן כפי שפירטתי לעיל איני סבורה שגרסה עובדתית זו
נכונה היא. כן מדוע שיעשה כן ללא כל תמורה? לא קיבלתי לכך כל הסבר.

14.
לאור כל האמור לעיל סבורני שהרכב לא עבר לבעלות החברה כלל ועיקר על כן לא יכולה היתה החברה להעבירו לאחר מכל סיבה שהיא.

15.
עוד עלי לציין שלא הוכחה כל מתן תמורה על ידי הנתבעת מס' 3
לחברה, אלא לכל היותר לנתבע מס' 1 כחבר אישי קרוב. הנתבעת העידה שניהלה רישום עם ערן לגבי מסירת הכספים אולם לא הציגה כל רישום מעין זה (ראה עמ' 23 שורות 26-29 לפרוטוקול). גם מהמסמכים שהוצגו על ידי הנתבע מס' 1 לא ניתן לראות כל קורלציה בין הסכומים שנמשכו כביכול מחשבון הנתבעת
מס' 3 לבין סילוק חובות כלשהם בחברה.
אף מהתמליל (נספח ד' 1) לא עולה שהחברה היא שחייבת כספים לנתבעת אלא ערן עצמו, זאת עולה הן מדברי הנתבעת (ראה עמ' 23 לתמלול שורות 22-23) והן מדברי הנתבע (עמ' 17 שורות 21-23) .
יש לזכור שהנתבעים היו ביחסי חברות ועל כן יכול והנתבעת הסכימה להלוות לנתבע מס' 1 כספים על מנת לעזור לו.

16.
יתרה מכך, אם לחברה היה חוב לנתבעת היה על הנתבעת להגיש תביעה בגין חוב זה כמו כל נושה אחר.


17.
התובע בתביעתו מבקש סעד הצהרתי שהעברת הבעלות שבוצעה בין הנתבעת מס' 2 לנתבעת 3 בטלה וכי זכויות הבעלות ברכב שייכות לו. כן מבקש להורות לנתבעים להשיב את הרכב לידיו.

18.
בנסיבות הענין ולאור המפורט לעיל סבורני שיש מקום להורות על השבת הרכב לידי התובע. כן יש מקום ליתן סעד הצהרתי לפיו העברת הבעלות שבוצעה בין נתבעת מס' 2 לנתבעת מס' 3 בטלה. איני סבורה שיש מקום ליתן צו הצהרתי הקובע שהבעלות ברכב הינה של התובע שכן לא שוכנעתי שהבעלות עברה במלואה ממר יובל אורן לתובע, לאור העובדה שמוסכם ביניהם שהרכב יחזור למר אורן בעתיד.
משכך , סבורני שאין מקום להזקק לבקשתו החלופית של התובע לתשלום עלות הרכב, שכן הרכב ניתן לו לתקופת זמן מוגבלת, אשר לאחריה מן הראוי שיחזור למר אורן, הכל כפי שהוסכם בין הצדדים. על כן אין לתובע כל זכות לקבל כספים כלשהם בגין הרכב.

על נתבעים מס' 1 ו 3 לשלם לתובע אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידו, הוצאות המומחים כפי ששילם ואף הוצאותיהם כפי שנפסקו בדיון. כן ישלמו ביחד ולחוד שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.


ניתן היום,
י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 59445-10/13 שחר זר עו"ד לימור סולומון נ' ערן שלמה עו"ד שרון שגיא, ע.ש. טרייד ליפט בע"מ, לימור יזדי עו"ד זיסמן ואח' (פורסם ב-ֽ 12/11/2014)