פסקי דין על מיכה תעיזי | פסקי דין על שמואל חי

19370-01/10 א     09/11/2014




א 19370-01/10 מיכה תעיזי נ' שמואל חי








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 19370-01-10 תעיזי נ' חי


תיק חיצוני:



מספר בקשה:46

בפני

כב' השופטת
אוסילה אבו-אסעד


תובע

מיכה תעיזי
ת.ז. 022822753


נגד

נתבע
שמואל חי
ת.ז. 045712247




פסק דין
בדרך הפשרה
על פי הוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט _(נוסח משולב), התשמ"ד - 1984


1.
התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש והוצאות שונות בסך 72,996 ₪.

עולה מכתב התביעה כי התובע, תושב יבנאל, הוא בעל הזכויות בנחלה חקלאית הידועה כתת חלקה 101, חלקות 26, 27 בגוש 15437, בשטח כולל של 35,600 מ"ר, הגובלת בחלקה לחלקת אדמה שהנתבע הוא בעל זכויות חכירה בה. עוד עולה מכתב התביעה כי במשך השנים הנתבע פלש לחלק מן הנחלה ובעקבות זאת הוא התבקש על ידי התובע לסלק את ידו מאותו חלק. חרף אותן הדרישות הנתבע לא סלק את ידו מן הנחלה ולא זו אף זו, הוא נטע בשטח עצי שקדים.

בנסיבות אלו,
הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע ובמסגרתה הוא עתר לכך שהנתבע יסלק את ידו משטח הפלישה בשתי החלקות 26 ו- 27, וישלם לו דמי שימוש ראויים כפי שנאמדו על ידי שמאי מטעמו.

2.
הנתבע בכתב הגנתו כנגד התביעה הכחיש חלק מטענות התובע ועתר לדחיית התביעה נגדו. בעניין הפלישה הנטענת, טען הנתבע
כי אינו מחזיק בחלקה 27 כלל ועיקר. מדובר, לדבריו, בשטח קטן ומסולע ששימש במשך שנים כמקום לזריקת אשפה ופסולת. במשך תקופה מסויימת, טען הנתבע, ולאור פניות שנעשו אליו על ידי ראש המועצה המקומית יבנאל, הנתבע נאות לנסוע מספר עצים כדי לסייע במניעת התופעה של זריקת האשפה השטח המדובר. לנתבע, כך נטען על ידו, אין עניין בשטח זה ולא היה לו חלק או עניין בעיבודו. העצים שניטעו בשטח האמור, הוסיף הנתבע וטען, נעקרו זה מכבר.


בנוגע לטענת התובע לקיומה של פלישה בחלקה 26, שלתובעו לנתבע זכויות חכירה בחלקים ממנה, טען הנתבע בכתב הגנתו האמור כי הוא מחזיק כדין, בתור חוכר רשום, חלק מחלקה 26 וזאת על פי הסכם חכירה לדורות הכולל זכות לחידוש בחלקה מחלקה 26 בשטח של 9,341 מ"ר. לקראת סוף שנת 2003 המנהל פנה אל הנתבע והודיע לו, באופן תמוה וחד צדדי, על כוונתו לגרוע מתוך השטח המוחכר לנתבע, שטח בגודל של 675 מ"ר אותו מתכוון המנהל להקצות לתובע. הנתבע על פי טענתו, התנגד למהלך האמור ובשלב מסויים בשל העובדה שלפיה הנתבע היה מעוניין בחידוש חוזה החכירה עם המנהל, ומאחר והמנהל הודיע על כוונתו לגרוע משטח הנתבע את שטח החפיפה הנ"ל, באופן שבו ישאר בידי הנתבע שטח של 8,676 מ"ר, הסיר הנתבע את התנגדותו לגריעת השטח ופנה למנהל על מנת שזה ישלח מודד מטעמו למדידת השטח וסימון גבולות ההקצאה. דרישתו הנ"ל של הנתבע מן המנהל לא נענתה על ידי המנהל.

במשך השנים, טען הנתבע, ולנוכח העובדה כי המנהל לא נענה לדרישת הנתבע לסימון שטח החפיפה, הנתבע לא ידע היכן במדוייק נמצא שטח החפיפה, בחלקה 26 הנ"ל, מה גם שהתובע טען במשך השנים לזכות בשטחים נרחבים מאלו שלגביהם טען המנהל. בנוסף, ביחס לאותו שטח, טען הנתבע כי המינהל השיב לנתבע כי כל שטח החפיפה (בגודל של 675 מ"ר), וזאת, ככל הנראה, עקב ביטול תוכנית הכביש העוקף שהיה אמור לעבור במקום.

בעניין הסעד הכספי, טען הנתבע, כי במרבית השטחים שלגביהם עותר התובע לקבלת סעד הפינוי, הנתבע אינו מחזיק כלל ואילו בשטח החפיפה בגודל של 675 מ"ר, הנתבע החזיק עד שנת 2004 כדין, מכוח חוזה חכירה עם המנהל. למן אותה שנה הנתבע הסכים לפנות את השטח לאחר מדידתו
וסימונו שלא בוצעו. התובע, טען הנתבע, לא פעל להקטנת נזקיו במובן זה שלא דאג לסימון השטח ותביעתו דנן
משקפת את רצונו להתעשר על חשבון הנתבע שלא כדין.

3.
במהלך ניהול התיק הגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית מטעמם. בנוסף הוגשה לתיק חוות דעת מטעמו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שזהותו סוכמה בין הצדדים.

לאחר הגשת התצהירים וקבלת חוות הדעת, ובמהלך ישיבת ההוכחות, נתנו הצדדים הסכמתם למתן

פסק דין
בדרך הפשרה בסעד הכספי הנתבע, שעניינו דמי השימוש וההוצאות. בנוגע לסעד של סילוק יד, שב הנתבע על הצהרתו שניתנה בהזדמנויות שונות במהלך חיי התיק, לפיה אין לו כל עניין בחלקה 27 והוא מסכים למתן סעד של סילוק יד מאותה חלקה. הצהרה דומה נרשמה ביחס לשטח החפיפה בחלקה 26 א שבעניין שטח זה שב הנתבע ודרש כי מודד מוסמך מוסמך יצא לשטח ויסמן את השטחים המדוייקים שעל הנתבע לסלק את ידו ממנו.

4.
בזיקה לאותה הסכמה שאושרה על ידי וניתן לה תוקף של החלטה, הותר לצדדים להשלים טיעוניהם בכתב בסוגיית הסעד של דמי השימוש וההוצאות ובאשר לסעד של סילוק היד, ניתנה החלטה המופנית למנהל מקרקעי ישראל ומורה לו לבצע מדידה של הגבול העובר בין חלקו של התובע לחלקו של הנתבע, בחלקה 26 בגוש 15437 כאשר, נקבע בהחלטה, המדידה תיקח בחשבון הסכמת הנתבע לסלק את ידו משטח החפיפה בגודל של 675 מ"ר.

5.
בהתאם לאמור הגישו הצדדים השלמות טיעונים בכתב מטעמם. בנוסף התקבלה לתיק מפת המדידה שהוזמנה מאת מנהל מקרקעי ישראל. לאחר עיון בכל אלה ולאחר שקילת הטענות לכאן ולכאן, ובזיקה להסכמה שהושגה בין הצדדים ועל עיקריה עמדתי לעיל, הריני פוסקת בזאת לפשרה כלהלן:


א.
הריני מחייבת את הנתבע לסלק את ידו מחלקה 27 בגוש
15437 במלואה. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לסלק את ידו משטח החפיפה, בגודל 675 מ"ר,
בחלקה 26 בהתאם לסימונו במפת המדידה אשר הוגשה לתיק, ביום 28.10.14. זאת יעשה הנתבע תוך 30 ימים מהיום.


ב.
הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, בגין דמי שימוש, סך של 20,000 ₪.


ג.
הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד סך כולל של 10,000 ש"ח.


ד.
הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבע לתובע תוך 30 ימים מן המועד שבו יומצא פסק הדין לנתבע, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

6.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום,
ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 19370-01/10 מיכה תעיזי נ' שמואל חי (פורסם ב-ֽ 09/11/2014)