פסקי דין על מאיר יאיר | פסקי דין על עיריית קרית ביאליק

1656-07/13 תק     10/11/2014




תק 1656-07/13 מאיר יאיר נ' עיריית קרית ביאליק








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 1656-07-13 יאיר


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
מוחמד עלי


התובע

מאיר יאיר


נגד


הנתבעת

עיריית קרית ביאליק




פסק דין



1.
בכתב התביעה שהוגש על ידי התובע, הוא טען כי ביום 14.5.2012 הגיע אליו מטען שכלל מספר ארגזים, באמצעות רכב הובלה, למקום מסוים בקריות. לטענת התובע נהג רכב ההובלה דרש תשלום עבור ההובלה, והתובע הלך, בסביבות השעה 16:00, לכיוון בנק הדואר כשהוא רוכב על אופניים חשמליים, וכשעמו שקית ניילון שבתוכה היה: מחשב נייד, מצלמת דיגיטלית, מכשיר "אייפון" וצרור מפתחות. כאשר חזר מהדואר, כשהשקית בידו ובה בנוסף לפריטים הנ"ל, סך של 5000 ₪ אותן משך מסניף הדואר,
עבר התובע ליד משכן העיריה ופגש במר שלום לוינזון, מנהל הפיקוח העירוני (להלן: לוינזון) ואנשי שיטור קהילתי. אלה שאלו אותו לגבי הארגזים, והוא אמר להם כי הוא הגיע לדואר להוציא כסף מזומן ולשלם לנהג ההובלה. לטענת התובע, הם אמרו לו שהוא עצור ומבוקש מזה 14 שנים על ידי המשטרה. התובע התלווה אל לוינזון למשרדו בעירייה, ולטענתו לוינזון דרש ממנו להשאיר את האופניים והשקית על תכולתה במשרדו – תוך שאומר לו כי "לא הולכים למשטרה עם הציוד והאופניים". התובע טוען כי הוא התנגד לדרישת לוינזון להשאיר את החפצים משום שלדבריו "מחלקת הפיקוח נגועה בגניבות". זאת הוא למד מכתבה שפורסמה באחד המקומונים, וציין כי אף מבקר המדינה נדרש לעניין. התובע ממשיך וטוען כי לאחר שהות קצרה במשרדו של לוינזון, במהלכה התקשר זה האחרון לעיתונות ולרדיו, הגיע רכב של שיטור קהילתי והוא נלקח לתחנת המשטרה, שם תוחקר, ובשעה 23:00 שולח לביתו. לטענת התובע, בהגיעו למקום בו נפרקו הארגזים, הוא גילה שהשער והדלת פתוחים, והדבר נעשה במפתח שהושאר במשרדו של לוינזון. למחרת בבוקר הגיע התובע לקחת את חפציו מהמשרד שבעירייה, הוא ראה שהחדר בו הונחה השקית היה פתוח, האופניים נעלמו והשקית הייתה מחוץ למשרד כשהיא ריקה, ותכולתה נעלמה.

אלה בתמצית טענות התובע שראיתי להביאן לצורך ההכרעה ומתן פסק הדין, ויודגש כי כתבי הטענות שהוגשו גדושות בטענות נוספות רבות ואליהם צורפו מסמכים רבים.

2.
בתביעתו שלפניי תובע התובע את הסך של 25,000 ₪ בגין אובדן האופניים ותכולת השקית. לשם שלמות התמונה יצוין כי התובע הגיש את תביעתו תחילה בסדר דין רגיל, והיא לוותה בבקשה בה עתר למתן צו זמני שימנע "התנכלות" מצדם של מנהל הפיקוח ועובדי הפיקוח. הדיון בבקשה ובתביעה נדחה מספר פעמים, בין היתר כדי לאפשר לתובע להיות מיוצג על ידי עורך-דין מטעם הלשכה לסיוע משפט. התובע יוצג תחילה על ידי עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי, ולאחר מכן ביקש לייצג את עצמו תוך שהוא מבקש להפנות את התביעה למסלול של תביעה קטנה. בהחלטתי מיום 12.5.2014 נעתרתי לבקשה והוריתי כי התביעה תידון כתביעה קטנה.

3.
בתגובה שהגישה הנתבעת לבקשה לצו הזמני, שביקשה לראות בה גם כתב הגנה, היא טענה כי יש לדחות את טענות התובע. לגרסת הנתבעת, במהלך סיור שגרתי שערך לוינזון בעקבות תלונות של תושבים על השלכת פסולת בניין, הוא גילה ארגזי עץ גדולים שנראה כאילו יובאו מחו"ל, שעליהם הופיע מספר טלפון של החברה היבואנית. בעקבות קשר טלפוני עם אותה חברה, התברר כי הארגזים מיועדים לתובע. לוינזון נזכר כי בעבר טפל בעניין אחר (רכב נטוש שהיה על שם התובע), וכך הגיע לפרטי התובע. לאחר מכן נעשתה פניה לשיטור המשולב לאיתור התובע. במהלך הניסיון לאיתור פרטיו, עלה כי התובע דרוש לחקירה במשטרה. סמוך לאחר מכן נתגלה התובע רוכב על אופניו ברחבי העיר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לוינזון ופקחים ניגשו אל התובע וביקשו שיתלווה למשרדי העיריה. הפקחים תישאלו את התובע בעניין הארגזים, וביקשו "להתלוות אליהם למשטרה" מאחר ולטענתם, אחראי המשמרת בתחנת משטרת זבולון ביקש מהם להביא את התובע לחקירה. על פי הנטען, התובע נשא שקית קטנה לבנה ושטוחה, שבה היו ככל הנראה ניירות, אותה לקח עמו ולא הותירה במשרדי העיריה כנטען על ידו. נטען עוד כי את האופניים השאיר התובע מחוץ למשרדי העיריה, ולאחר מכן הוכנסו למשרדי העיריה, ולמחרת הגיע התובע ולקחם. הנתבעת טוענת בנוסף כי התובע מתנכל לעובדיה ומעליל עליהם.

4.
בדיון שהתקיים בפני
י ביום 10.11.2014, העיד התובע, ומנגד העידו לוינזון, הגב' נתנאלה ששון (להלן: ששון), פקחת אצל הנתבעת, וכן הגב' טלי חזן (להלן: חזן), מזכירה במחלקת הפיקוח.

5.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים והעדים בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. אפרט את נימוקיי:

6.
טענתיו של התובע הן טענות קשות כלפי תפקודם של נציגי הנתבעת ויושרם האישי. על פי טענות אלה, לא רק שהם גנבו את תכולת השקית ובמפתחות שהיו בה פתחו את הדלת וגנבו פריטים, אלא גם לעגו לתובע, ובעוד זה האחרון יושב במשרדי העיריה, לוינזון אף הלבין את פניו, התקשר לתקשורת, וכלשונו "חגג עליו". התובע אף טען כי נציגי מחלקת הפיקוח מתנכלים לו, מטרידים אותו באופן שיטתי, ובעבר הגיעו לביתו, פתחו את שער החצר וגנבו תכולה שהייתה בחצר (ראו הפירוט בבקשה למתן צו זמני).

7.
ברם, לא זו התמונה העובדתית שנגלתה בפני
י, ולא זה הרושם שנותר לאחר שמיעת עדותו של לוינזון ויתר העדים. גם לוינזון וגם העדים הנוספים הותירו עלי רושם מהימן. עדותו של לוינזון הייתה סדורה, מפורטת ובה הגיון רב – והעדים הנוספים תמכו בפרטים שמסר.
לא ניתן לומר כך לגבי עדותו של התובע. התובע טען טענות קיצוניות של התנהלות חריגה ביותר. לעתים קיצוניות הטענות והמופלגות בתיאורן מעידה על חוסר המהימנות של הגרסה. כך המקרה שלפניי.
זאת ועוד –

8.
גרסתו של התובע לפיה הוא הסתובב בשקית (של "סטימצקי") שהכילה מחשב נייד, מצלמה, מכשיר אייפון, מפתחות וסכום של 5000 ₪ מעוררת תמיהה, ומתוכה עולים ספקות בדבר אמיתותה ומהימנותה. לא ברור מדוע התובע היה צריך להסתובב עם שקית שבתוכה מחשב נייד ומצלמה, זאת כאשר לגרסתו הוא היה בדרכו אל סניף הדואר כדי למשוך כספים כדי לשלם לנהג רכב ההובלה שהוביל עבורו ארגזים. גם תיאור התובע עצמו את השקית, כשקית של "סטימצקי", וגודל השקית הנגזר מתיאור זה, מעוררים קושי ולא מאפשרים לקבל את הטענה כי היא הכילה מחשב נייד. בעניין זה העידו לוינזון וששון כי השקית שהייתה עם התובע הייתה שקית קטנה שהכילה ככל הנראה ניירת, וכאמור, גרסתם מקובלת עליי.

9.
התובע טען כי משך מסניף הדואר סך של 5000 ₪. למרות שהתובע צירף מסמכים רבים לכתב התביעה (הכוללים בין היתר תעודת המשלוח של הארגזים וחשבונית משנת 2010 לגבי מצלמה דיגיטלית), לא ראה לצרף מסמך המאשר כי סמוך למפגש עם לוינזון הוא משך את הסכום הנטען מבנק הדואר. כמו כן,
קשה להלום את טענת התובע כי הוא שם את הסכום שטען כי היה באמתחתו בשקית,
במקום לתחוב אותו בכיסיו. בנוסף, מתעודת המשלוח שצירף התובע לכתב התביעה עולה כי התובע קיבל את המטען ותהליך מסירתו הסתיים בשעה 14:00. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענתו כי הוא ניגש למשוך סכום מסניף הדואר כדי לשלם עבור ההובלה, שלא לדבר על מתן הסבר, מה עלה בדרישת המוביל לתשלום הסכום שנדרש ממנו.

10.
אין אני מקבל את טענת התובע כי הוא השאיר,
או כי אולץ להשאיר את השקית במשרדי העיריה. לוינזון וששון העידו באופן מפורש כי התובע לקח את השקית עמו לתחנת המשטרה, וגם הגיונם של דברים מחייב את המסקנה כי היא נלקחה על ידו, באשר לא הייתה כל מניעה כי יקח אותה עמו. אף הסברו של התובע כי לוינזון דרש ממנו להשאיר את השקית, תוך שהוא מדגיש בטיעוניו – באופן מופלג שמעיד על חוסר מהימנות – שהוא חזר וציין בפני
לוינזון את תכולת השקית והתעקש לקחתה, אלא שלוינזון לקח אותה מידיו בכוח – הוא הסבר בלתי סביר, אינו מתקבל על הדעת ונוגד את הראיות האחרות המונחות בפני
י.

11.
גם הטענה לעניין האופניים דינה להידחות. לוינזון העיד כי האופניים הושארו אמנם במשרדי העיריה, אך למחרת היום הגיע התובע ולקחם. גם בהקשר זה ניסה התובע להאדיר את טענותיו, וציין כי המדובר באופניים חשמליים, אך על פי עדותו של לוינזון המדובר באופניים רגילים. כאמור גרסתו של לוינזון מקובלת עלי גם בעניין האופניים.

12.
שאלת סמכותם של פקחי העיריה לדרוש מן התובע להתלוות אליהם לא עלתה בפני
י והתובע לא ביסס את תביעתו על עילה זו, על כן הסוגיה לא לובנה די הצורך באופן שמאפשר לי להתייחס לגוף עניין. נדמה שלוינזון וששון היו ערים לרגישות העניין והדגישו כי התובע התלווה אליהם מרצונו מבלי שיפעילו סמכות כלשהי כלפיו. עם זאת, לא ניתן שלא להעיר, כי לעתים גם בקשתו של פקח שלא במסגרת הסמכויות הנתונות בידו, יכולה להיתפס בעיני האזרח הקטן כדרישת חוקית של בעל סמכות, שאין לסרב לה, ויש להיזהר אפוא גם מ"בקשות" מעין אלו.

13.
סיכומם של דברים: מכלול הנתונים שהובאו בפני
י מטה את הכף למסקנה כי אין לקבל את טענות התובע באשר לגורל השקית והאופניים. משמצאתי כי אין אני יכול לסמוך את עדותו של התובע,
הרי שדין תביעתו להידחות.

14.
אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, ונוכח המסמכים שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה בדבר מצבו – איני רואה לחייבו בהוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.







ניתן היום,
י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 1656-07/13 מאיר יאיר נ' עיריית קרית ביאליק (פורסם ב-ֽ 10/11/2014)