פסקי דין על מרדכי אייזנברג | פסקי דין על עיריית בני-ברק | פסקי דין על אברמוביץ' חיים שלמה | פסקי דין על אברמוביץ' נחמה ואח' |

29482-12/13 עא     17/11/2014




עא 29482-12/13 מרדכי אייזנברג נ' עיריית בני-ברק, אברמוביץ' חיים שלמה, אברמוביץ' נחמה ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 29482-12-13 איזנברג נ' רישוי - בני ברק ואח'


תיק חיצוני:



לפני:



כבוד השופטת אביגיל כהן

המערער:



מרדכי אייזנברג

ע"י עו"ד דוד שוב
ועו"ד אביבית אברמוב


נ
ג
ד
המשיבים:


1. עיריית בני-ברק

ע"י עו"ד נחמי
מייזליש – וולק
ממשרד עו"ד גניהר

2. אברמוביץ' חיים שלמה

3. אברמוביץ' נחמה
ע"י עו"ד אלקנה בישיץ

ערעור מיום 15.12.13 על פסק-דין מיום 20.10.13 של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו
(כבוד השופטת הבכירה יעל אחימן) ב-תא"ק 23135-06


פסק דין


1.
לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א (כב' השופטת הבכירה יעל אחימן), מיום 20/10/13 בתא"ק 23135/06.

2.
עניינו של הערעור בחיוב ארנונה ואגרת מים בגין דירת מגורים ברחוב מינץ 15 בבני ברק הידועה כגוש 6122 חלקה 860 (להלן: "הדירה") לשנים 1998 – 2006.
התביעה הוגשה בשנת 2006 על סך 82,256 ₪ על ידי התובעת – עיריית בני ברק (להלן: "העירייה") נגד המשיבים 2 – 3 (להלן: "השוכרים" או "אברמוביץ").
בשנת 2008 תוקנה התביעה באופן שבו אייזנברג
- הבעלים של הדירה (להלן: "אייזנברג" או

"הבעלים") צורף כנתבע נוסף.




בית המשפט קיבל את התביעה. אייזנברג חויב בתשלומי ארנונה ואגרת מים לתקופה מיום 15/7/01 – 23/1/06.
אברמוביץ חויבו עבור התקופה מיום 26/3/99 – 31/8/99.
הערעור שבפני
הוגש על ידי המערער -אייזנברג בלבד.

3.
פסק דינו של בית משפט קמא:
עוד בטרם ניתן

פסק דין
, נדונו טענות סף שהועלו על ידי הנתבעים בתיק.
לגבי אברמוביץ נקבע בהחלטה מיום 14/10/09, כי התיישן החוב שנוצר לפני 26/3/99.
לגבי אייזנברג נקבע, כי חוב שקדם ליום 15/7/01 התיישן.

בפסק הדין בחן בית המשפט את שאלת החובה לשאת בתשלום ארנונה על פי הקבוע בפקודת העיריות [נוסח חדש], והפנה לסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות.
העירייה טענה, כי לא נמסרו לה הודעות שינוי מחזיק, לא מטעם הבעלים ולא מטעם השוכרים ואילו השוכרים טענו, כי הם החזיקו בנכס בפרק זמן של שנה אחת עד ליום 31/8/99 ובסיומה הודיעו לעירייה על סיום החזקתם.
הבעלים - אייזנברג טען, כי כל התקופה הרלוונטית לתביעה היה הנכס מושכר לאחרים והעירייה סירבה לבקשתו לשינוי שם מחזיק.
העירייה, כאמור, טענה כי לא קיבלה בקשות לשינוי שם מחזיק.

מהראיות שהוצגו בפני
ו, הגיע בית המשפט קמא למסקנה ולפיה, גרסת אברמוביץ ולפיה החזיקו בנכס רק שנה נמצאה אינה אמינה ונסתרה, והועדפה גרסתו של אייזנברג – הבעלים ולפיה אברמוביץ התגוררו בנכס שנתיים.
כיוון שאייזנברג לא נקב במועד ספציפי, אזי קבע בית משפט קמא, כי ההחזקה של אברמוביץ היתה מיום 1/9/97 ועד 31/8/99.
נקבע, כי אייזנברג לא הוכיח כי הוא אינו צריך לשלם ארנונה לכל תקופת החיוב, למעט התקופה שאברמוביץ החזיקו בנכס.
לפיכך, נקבע, כי השוכרים - אברמוביץ ישלמו עבור התקופה מיום 26/3/99 ועד 31/8/99 ואילו אייזנברג יחויב לגבי התקופה מיום 15/7/01 ועד 23/1/06.

4.
תמצית טענות המערער – אייזנברג:
(1)
המערער טען, כי לא היתה מחלוקת על כך שכל התקופה הרלוונטית הדירה הושכרה לשוכרים שונים והוא לא התגורר בדירה ולא נהנה משירותי העירייה ביחס לדירה.


אברמוביץ לא הודיעו לעירייה על עזיבתם את הנכס ועל כן, החשבונות נותרו רשומים על שמם והם הותירו חובות. כתוצאה מכך, סירבה העירייה, בניגוד לדין, לעדכן בספריה את שמות המחזיקים בנכס לשמם של שוכרים שנכנסו לדירה לאחר שאברמוביץ עזבו אותה.

(2)
המערער טען, כי בית משפט שגה כאשר לא נדרש לטענתו ולפיה ביום 8/4/08 העניקה לו העירייה אישור ללשכת רישום המקרקעין על היעדר חובות ארנונה (מוצג י"ד לתיק המוצגים).
באישור נכתב מפורשות, כי הוא שילם את כל החובות המגיעים לעירייה על הנכס, כך שמדובר בהודאת בעל דין ולא ניתן לקבל את הטענה ולפיה האמור בסעיף ההבהרות באותו מסמך מעיד על כך שהעירייה רשאית לדרוש ממנו את החוב גם לאחר הנפקת אותו מסמך.

(3)
המערער טען, כי דווקא על פי פקודת העיריות ועל פי הפסיקה, חובת הודעת החדילה לעירייה היתה של השוכרים – אברמוביץ ולא חובה המוטלת עליו. ממילא, הוא מעולם לא הפר חובה כזו
ולא ניתן היה לחייב אותו בחיובי ארנונה החלה על המחזיק בנכס, כל עוד אברמוביץ לא מסרו הודעת חדילה על פי הוראות הדין.

(4)
טענת שיהוי ונזק ראייתי:
המערער טען, כי ישיבתה של העירייה בחיבוק ידיים לא פחות משמונה שנים גרמה לו לנזק ראייתי ולשיהוי באופן המוביל לדחיית התביעה גם מטעם זה.
המערער הדגיש, כי העירייה סירבה, כשיטה, להחליף את שמות המחזיקים בנכס כל עוד אברמוביץ לא שילמו את חובותיהם וכך נוצר מצב שבו בשל המדיניות הפסולה של העירייה נלקח המערער כבן ערובה בתקופות שבהן הנכס הושכר לאחרים והם היו המחזיקים בנכס.

5.
תמצית טענות המשיבה – העירייה:
(1)
אישור העירייה לטאבו שקיבל המערער בשנת 2008 בדבר היעדר חובות אינו בגדר "הודאת בעל דין".
רק לאחר שנודע לעירייה, כי המערער בעלים של הדירה, הוא צורף לתביעה.




(2)
המערער לא הוכיח, כי בעירייה סרבו לשנות שמות "מחזיק" בשל קיומו של חוב ארנונה על הנכס.

(3)
בית משפט קמא ביסס קביעתו בנוגע לזהות מוסר הודעת חדילת על סעיפים 325 ו- 326 לפקודה, אך במקרה שלנו המערער הודה, כי ידע מי מחזיק בפועל בדירה בשנים הרלוונטיות,
ומשידוע מי המחזיק בפועל, אין צורך לפנות ל"מחזיק" אחר.
כמו כן המערער לא הוכיח, כי לא נהנה משירותי העירייה, והוא אף קיבל לידיו תשלומי ארנונה מחלק מהשוכרים על פי עדותו.

(4)
לא נגרם למערער נזק ראייתי שכן ידע לדקלם היטב את שמות השוכרים ויכל לזמנם לעדות או להגיש נגדם הודעות צד ג' וגם לזמן לעדות גורמים נוספים.

6.
אברמוביץ, אשר צורפו כמשיבים לערעור (כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי), לא הגישו עיקרי טיעון מטעמם, אך התייצבו לדיון בערעור.
הם לא ערערו על הסכום שבו חויבו בפסק הדין ע"י בית משפט קמא ואף העירייה לא הגישה ערעור על הסכום הנמוך שבו חויבו אברמוביץ.
הם למעשה "משלימים" עם פסק דינו של בית משפט קמא, אך אינם מסכימים לכך, שקבלת ערעורו של אייזנברג, תוביל לכך שהם יחויבו בחוב הארנונה והמים שבו חויב איזנברג.

7.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכל החומר שהוצג בפני
אני סבורה כי דין הערעור להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

8.
החבות בתשלום לעירייה כאשר אין הודעת חדילה

א)
סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובעים
כדלקמן:
"325 חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.





326

. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".
מיום 28.7.1994
תיקון מס' 50
ס"ח תשנ"ד מס' 1475
מיום 28.7.1994 עמ' 261 (
ה"ח 2261
)
326.
נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה.

ב)
חובת ההודעה על חדילת החזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מצב שבו המחזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. המגמה היתה שלא להכביד על העירייה במלאכת איתור המחזיק בכל נכס בכל נקודת זמן נתונה אלא מטילה אחריות על מחזיק בנכס שמפסיק להחזיק בו להודיע על חדילה מהחזקה.
(ראה לעניין זה: רוסטוביץ, ארנונה עירונית, ספר ראשון, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, עמ' 276 – 278 ופסקי הדין המאוזכרים שם).
הנטל להביא ראיות בדבר מסירת ההודעה על חדילת החזקה מוטל על הנישום ולא על העירייה. (לעניין זה יפים פסקי הדין שאוזכרו בספרו של רוסטוביץ, שם, בעמ' 281 – 282).
ראה לענין זה: עת"מ 450/02 (חי') קימחי רימונד נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 29/8/03) וכן עמ"נ (חי') 430/01 כלי גל (טכניקה 94) סחר בע"מ נ' עיריית חיפה ואח'
, ע"א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד מה (3) 769.

ג)
כאשר בית משפט קמא בחן על מי החובה לשלם את הארנונה הוא מפנה לסעיפים 225 ו- 326 לפקודת העיריות,
אך סעיפים אלו מדגישים דווקא את הצורך במסירת הודעה בכתב על חדילה מלהיות מחזיק.
באת כוח העירייה מודעת, כמובן, לתוכנם של הסעיפים הללו, אשר על פיהם אין אייזנברג חב בחוב כל עוד השוכרים לא הודיעו הודעת חדילה, אך מציינת בעיקרי הטיעון, כי המקרה שלנו שונה כיוון שאייזנברג עצמו מודה כי ידוע לו מי החזיק בפועל בדירה במהלך כל השנים ועל כן אין צורך לפנות למחזיק הקונסטרוקטיבי.

ב"כ העירייה מפנה גם למאמרו של ה. רוסטוביץ, מגזין נדל"ן ומיסוי. גיליון מס' 11 ינואר – פברואר 2001, (עמ' 16) שכותרתו: "על סוגי הנישומים בארנונה עירונית.




בין סוגי הנישומים שצוינו במאמר, צוין גם מי שחדל להחזיק ולהשתמש בנכס.
הוא כונה: "מחזיק קונסטרוקטיבי", שכן עפ"י סעיף 325 לפקודת העיריות מחויב בארנונה מי שחדל להחזיק בנכס כל עוד לא מסר הודעת חדילה.

לגבי מחזיק שכזה צוין במאמר:
"סעיף 325 לפקודת העיריות מחייב בארנונה מי שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא נמסרה מטעמו הודעה בכתב על הפסקת החזקה בנכס. חייב זה הוא בבחינת חייב נוסף בארנונה, שיכונה: "המחזיק הקונסטרוקטיבי". קיומו של חייב בארנונה שאינו "מחזיק", מעורר קשיים ביישום הוראות החוק העוסקות בקביעת סכום הארנונה בהן יהיה חייב.
פקודת העיריות ביקשה להקל על העירייה באיתור החייב הנכון והאמיתי במס, ולכן מטיל סעיף 325 לפקודה חיוב בארנונה על מי שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא נמסרה מטעמו הודעה בכתב על הפסקת החזקה בנכס, והריהו בבחינת "מחזיק קונסטרוקטיבי". הוראת סעיף 325 מאפשרת לרשות המקומית לשמור על רציפות מס גם כאשר נערכים חילופים תכופים של מחזיקים, המקשים לעקוב אחרי המחזיק שיש לחייבו בארנונה בכל עת.
חובת ההודעה על הפסקתה חזקה מוטלת בכדי למנוע מקרים, בהם מחזיק חדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, שהמחזיק הקודם ימהר להשתחרר מחבותו וימסור על כך הודעה בכתב לעירייה, אולם, רבים אינם מודעים לחובה זו, ומופתעים כאשר נשלחות אליהם דרישות תשלום, הגם שחדלו להחזיק בנכס.
לצד הטלת חובת ההודעה מהטעם האמור לעיל, קיים טעם נוסף והוא שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור מחזיק ושלא לחייב רשות לבדוק בכל עת את המצב בשטח לאשורו.
מהשוואה בין סעיף 274 ב' לבין סעיף 325, ניתן ללמוד, כי העירייה רשאית לחייב בארנונה, הן את מי שחדל להחזיק בקרקע או בבניין ולא הודיע על כך לעירייה, והן את המחזיק בפועל מכוח סעיף 274 ב

(א). ברור, כי העירייה אינה רשאית לגבות אותה ארנונה פעמים, אולם, יש לה זכות תביעה נגד כל אחד משני אלה. הטעם לכך הוא, כי סעיף 274 ב נחקק בתיקון תשכ"ח, ובו נקבעה ההוראה, שהארנונה תשולם על ידי המחזיקים, ובהגדרת "מחזיק" נקבע, כי הוא "אדם המחזיק למה בנכס כבעל, או כשוכר, או בכל אופן אחר...". בסיפא של סעיף 325 נקבע, כי הודעה על פי סעיף זה, אינה גורעת מחבותו של המודיע בארנונה, המגיעה ממנו לתקופה שלפני מסירת ההודעה. הוראה זו מוסיפה על ההוראה שבסעיף 274 ב', ואינה באה במקומה. מי ששילם ארנונה בעד תקופה שלא החזיק את הנכס, רשאי להיפרע מהמחזיק בפועל מכוח חוזה שביניהם, או, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט".


אייזנברג אינו המחזיק בפועל ולא נסתרה כלל טענתו לפיה היו שוכרים אחרים בנכס לאחר אברמוביץ והוא לא התגורר בדירה מעולם.
(בימ"ש קמא לא מצא את עדותו כעדות לא אמינה ואין סיבה שלא אקבל את עדותו. אף לא אחד מהעדים בתיק זה העיד אחרת בעניין זה).

ד)
ב"כ העירייה אף הפנתה לפסק
דינה
של כב' השופטת שטופמן מיום 15/3/11 בעת"מ 31871- 01-10 שגיא נ' עיריית ראשון לציון, שם קיבלה כב' השופטת את עתירת הבעלים של דירה, לבטל דרישת חוב ארנונה ומים שהצטברו על הנכס.
כב' השופטת שטופמן קבעה בפסה"ד:
"לפיכך, בפסקי דין רבים ננקטה גישה המדקדקת ביישומו של ההסדר הקבוע בסעיפים 325-326, ולפיו נזקף לחובתם של מחזיקים בנכס המחדל הכרוך באי מסירת הודעה על 'חדילת החזקה'. לפיכך, כל אימת שלא נשלחה הודעה בכתב כאמור, על ידי בעליו או מחזיקו של נכס, חויב הנישום לשאת בארנונה בגין הנכס. כך גם במקרה בו התברר כי בפועל היה בעלים או מחזיק אחר שהחזיק בנכס בתקופה הרלוונטית, שכן במצב דברים זה נקבע כי תרופת הנישום היא במישור היחסים שבינו לבין מי שהחזיק בפועל בנכס ולא במישור היחסים שבין הנישום הרשום כמחזיק לבין העירייה (ראו
בר"ם 867/06
מנהלת הארנונה בעיריית
חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (מאגר נבו, 2008) (להלן: פס"ד דור אנרגיה").

כלומר – גם

פסק דין
זה אינו תומך בחיוב אייזנברג.

ה)
אין מחלוקת על כך שלעירייה היה ידוע כי אברמוביץ הם המחזיקים בנכס. הם היו "הנישום" הידוע לעירייה.
כאשר נשאל: מר שלמה איצקוביץ, עד התביעה:
"ש: אני מציג לך הודעה על שינוי בעלות מחזיק, במסגרתו אדון אייזנברג מודיע שהזוג אברמוביץ הם המחזיקים בנכס. אתה מכיר טופס כזה?
השיב:
"ת: (מעיין) טופס מסוג זה, מוכר לי (עמ' 7 שורות 9 – 11 לדיון מיום 27/11/12).
יחד עם זאת, אישר כי בחלוף 7 שנים העירייה גורסת את החומר והוא לא יכול להשיב, אם היו מסמכים מסוג זה לגבי הדירה. (תשובתו: "אני מניח שהיו מאות, לא ספרתי" – עמ' 17 שורה 23, מתייחסת לכלל הודעות המחזיקים שמטפלים בהם הפקידים ולא ביחס לדירה זו).


כלומר – בקלות יתרה יכלה העירייה לדעת, כי הוא הבעלים.

ו)
על פי הוראות הפקודה , החבות היתה צריכה להיות מוטלת על אברמוביץ, אשר הודעת חדילה מטעמם לא נמצאה (עפ"י גרסת עיריית בני ברק) ולא על אייזנברג.
למעשה, גם ב"כ העירייה סברה כך בבימ"ש קמא.
עיינתי בסיכומים שהוגשו על ידה. בית המשפט הופנה לסעיפים 325 לפקודה ולעע"מ 1244/07 עיריית ירושלים נ' שמי בר מקרקעין 1993 בע"מ (5/7/01) – "בו נקבע כי חבות הארנונה של המחזיק או הבעלים המקורי מסתיימת רק עם משלוח הודעה לעירייה ולא עם חדלות הבעלות או ההחזקה בפועל". ׁ(מתוך סעיף 6 לסיכומים) וכן היפנתה לע"א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד מה (3) 796, 775.

לפיכך, התבקש בימ"ש קמא בסיכומי העירייה לחייב בסכום התביעה את אברמוביץ ורק לחלופין לחייב את אייזנברג כבעלים. (סעיפים 9 – 12 לסיכומים).
ב"כ העירייה היפנתה אף לספרו של רוסטוביץ, דיני ארנונה ספר ראשון בעמוד 274, 285, 284.

עפ"י לשון הפקודה, כאשר המחזיק "הרשום" ידוע, לא היתה סיבה לפנות לבעלים המקורי ולא נעשה כלל ניסיון לגבות את החוב מהמחזיק הרשום.
אציין, כי אייזנברג צרף כמוצג טופס שינוי בעלות / מחזיק מיום 24/12/98, כך שהעירייה יכלה גם בקלות יתרה לאתר אותו "בזמן אמת".

9.
הנפקת חיובים רטרואקטיביים ע"י העירייה:
אייזנברג טען בבית משפט קמא, כי לא היה מקום לחייב אותו רטרואקטיבית בחיוב הארנונה ונימק טענתו.
בית משפט קמא בפסק הדין התייחס לטענה זו כדלקמן:
"בטענת אייזנברג לעניין הפגם שנפל בתביעה הרטרואקטיבית, לא מצאתי טעם ולכן, זו נדחית".
דהיינו – אין בנמצא נימוק לדחיית הטענה.



בעניין זה אציין, כי הטענה אינה כה פשוטה והיה מקום לנמק – מדוע במקרה דנן יש לדחות הטענה.
כך למשל, בעת"מ 31877-01-10 שגיא נ' עיריית ראשון לציון ניתן לראות שהעירייה עצמה טענה, כי היא אינה רשאית, משפטית לשנות רטרואקטיבית את זהות המחזיק בדירה. (ראה עמ' 3 לפסה"ד).
כב' השופטת שטופמן לא קיבלה את הטענה וקבעה:
"אין בידי לקבל את טענת העירייה בעניין זה. ראשית, כבר נקבע כי "אין מניעה לשנות באופן רטרואקטיבי את רישומי הרשות המקומית בדבר זהות המחזיק בנכס לכשהובא לידיעת הרשות המצב העובדתי לאשורו"
והפנתה לעת"מ (מחוזי י-ם) 11058/09 הכליה – שירותי רפואה ומכונים בע"מ נ ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים – סעיף 14 לפסה"ד וכן בחנה את עובדות אותו מקרה שנדון בפני
ה.
מאידך מפנה ב"כ אייזנברג ל

פסק דין
בעת"מ (חי') 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ נ' עיריית חיפה ואח'
, שם נקבע, כי "
העירייה אינה מוסמכת לשנות הודעת חיוב רטרואקטיבית... וכי הסכמה לשינוי רטרואקטיבי... צריכה להיות על דעת כל הנוגעים בדבר... בכל מקרה אחר, אין מקום לשנות, אלא עפ"י החלטה מעין שיפוטית או שיפוטית".

בין כך ובין כך, אני סבורה, כי העובדה שרק בשנת 2008 נעשתה פנייה לאייזנברג בגין חוב ארנונה החל משנת 1997, היא עובדה שמנעה ממנו להגיש השגה וערר עפ"י הוראות הדין, ואין להקל ראש בעובדה שיום בהיר אחד מקבל אדם דרישה לתשלום חוב של 11 שנה.
אין זה נחוץ להכריע בתיק זה בשאלה – אם בכל מקרה ניתן לשנות רטרואקטיבית את שם הנישום, אם לאו, שכן בענייננו, שיהוי העירייה מוביל לאיון חובו של אייזנברג, כפי שאפרט בהמשך.

10.
אני סבורה, כי במקרה דנן, גם אין צורך לדון במדיניות זו או אחרת של העירייה, אשר על פי "טופס שינוי מחזיק" (מוצג י"א למוצרי המערער) אינה משנה שם המחזיק כל עוד המחזיק הקודם לא שילם חובותיו.
מר איצקוביץ – הממונה על הכנסות העירייה ופקיד הגביה מטעמה אישר מפורשות, כי עפ"י עמדת היועצים המשפטיים של העירייה יש לאפשר חילופי מחזיק, גם כאשר למחזיק הקודם קיים חוב, ולטעמו – כך נוהגים בעירייה והטופס שצורף ע"י המערער הוא טופס ישן (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 27/11/12).


הוא מאשר: "...לא מונעים כניסת מחזיק חדש, בגלל חוב של מחזיק קודם ולא חשוב אם הוא בעלים או שוכר...".

(עמ' 20 שורות 31 – 32 לפרוטוקול).

אייזנברג טען, כי בפועל העירייה סירבה לבצע שינוי מחזיקים בשל החוב של אברמוביץ ואף צירף מכתב שקיבל מאחד משוכרי הנכס בתקופה הרלוונטית שבו תאר, כי אינו יכול לממש זכאותו להנחה בשיעור 80% מהארנונה בשל מצבו, בשל סירוב העירייה (מוצג י"ג למוצגי המערערים).

כב' השופטת קבעה, כי אייזנברג לא הוכיח, כי פנה לעירייה כדי לשנות שם מחזיק במהלך השנים.
אין בנמצא מסמך בכתב שלו בדבר פניה לשינוי שם מחזיק.
בנקודה זו, הגם שגרסתו של אייזנברג נשמעת הגיונית, אזי לא אתערב בקביעה העובדתית של בימ"ש קמא אשר שמע ישירות את העדויות שבפני
ו, ולפיה לא הוכח כי אייזנברג מסר הודעה בכתב על שינוי מחזיק, וכן לא הוכח, כי בפועל סירבה העירייה, עת פנו אליה לשנות שם מחזיק, לשנות לשם מחזיק חדש.

11.
אני סבורה, כי לצורך הכרעה בערעור, אין גם צורך לדון במשמעותו של אישור העירייה לטאבו שניתן לאייזנברג בשנת 2008 ולפיו, אין לו חובות בגין הדירה.
ההכרעה בתיק איננה נשענת על מסמך זה.
אין לראות במסמך כהודאת בעל דין מטעם עיריית בני ברק ולפיה לא קיים חוב על הנכס וזאת לאור סעיף ההבהרות באותו מסמך.
יחד עם זאת, מקובל עלי כי העירייה איננה רשאית בכל מצב לעשות שימוש בסעיף ההבהרות ועליה להראות, כי החוב לא נתגלה קודם למתן האישור מסיבה סבירה ולא נובע רק מישיבה בחוסר מעש במשך כעשור עד שהחלה בהליכים לתביעת חוב ארנונה ואז "גילתה" מי הבעלים.

12.
האם הגשת התביעה בשיהוי גרמה נזק ראייתי לאייזנברג?
נדרשתי לסוגיית השיהוי בנוגע להליכי ארנונה בעתירה שהוגשה ביחס להליכי גבייה מנהליים שנקטה בהם עיריית ת"א:
בעת"מ 9453-01-12 עזבון המנוח פנחס עמירה ז"ל נ' עיריית תל אביב יפו (ניתן ביום 1/5/12) התייחסתי לפסק הדין ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, שם דן בית המשפט העליון הן בסוגיית ההתיישנות והן בסוגיית השיהוי.
וכן התייחסתי להנחיה מספר 7.1002 (חודש פברואר 2012) של היועץ המשפטי לממשלה להפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה) ובהנחיה נכתב גם:
"... תחולתם של דיני ההתיישנות על הליכי גבייה מנהליים, אינה מוציאה את תחולתם של דיני השיהוי. כלומר, גם אם תקופת ההתיישנות לפי הדין האזרחי היא 7 שנים, אין זה סביר שרשות מנהלית תשתהה בפתיחת הליכי גבייה מינהליים ועליה לפתוח בהם ולנהל אותם תוך פרקי זמן סבירים, בכפוף להוראות הנחיה זו".
(מתוך סעיף 2 להנחיה).


באותו מקרה סברתי, כי הפנייה של העירייה בחלוף שנים כה רבות הובילה לשיהוי והעתירה התקבלה.

במצב שבו עפ"י פקודת העיריות, החבות אינה של אייזנברג, אשר לא היה רשום כמחזיק בספרי העירייה, אלא אברמוביץ היה רשום כמחזיק ולא נמצאה הודעת חדילה בכתב מטעמו, יש לבדוק, האם בכל זאת, קיימת חבות של אייזנברג לתשלום בגין כל התקופה.

אייזנברג העיד, כי לא גר מעולם בדירה. טענתו זו לא נסתרה. יש לזכור, כי עפ"י פקודת העיריות, מי שהחזיק ממשית בדירה בכל תקופה ותקופה היה צריך לשלם את הארנונה וסמכות הבעלים היא אכן רק שיורית, כאשר לא ניתן לגבות מהמחזיק בפועל.

במשך 11 שנה לא התבקש אייזנברג לשלם את חובות הארנונה והמים על הדירה. הוא צורף לתביעה בשנת 2008, שעה שהתביעה נגד אברמוביץ הוגשה בשנת 2006.
ניהול משפט שנים כה רבות לאחר התרחשות האירועים בבסיס התביעה כרוך בקשיים מובנים: יש צורך לאתר שוכרים ששכרו את דירתך לפני 9 שנים, 7 שנים וכו'.
אין מדובר בדבר של מה בכך. כשם שעיריית בני ברק אינה שומרת את כל המסמכים בחלוף 7 שנים (כעולה מעדותו של מר איצקוביץ), כך קשה לדרוש מאייזנברג לזכור בדיוק למי פנה בעירייה או מי בדיוק פנה בשמו לעירייה, ומתי, על מנת לבקש שינוי שם מחזיק.

מעדותו של איצקוביץ עלה, כי לכאורה התביעה הוגשה בחלוף 10 שנים לערך כיוון שהעירייה ביצעה חקירה שלקחה זמן ובסוף, כ"שהגיעה לאותו אחד לאחר חקירה, מצאה שמי שישב בנכס הוא האדם". (עמ' 12 שורות 18 – 19 לפרוטוקול).
אין מדובר בענייננו בבעלים של נכס שהוא "חייב סדרתי" ואף אברמוביץ העיד, כי בהקשה על מחשב של מספר הזיהוי שלו ניתן למצוא את כתובתו העדכנית בבני ברק. (ואני מודעת בהחלט לתשובתו בחקירה החוזרת – עמ' 27 שורות 23 – 26 לפרוטוקול אשר איננה משנה את מסקנתי).
גם העד מטעם העירייה, מר איצקוביץ אישר, כי זה לא תקין להגיש תביעה בחלוף 8 שנים מהמועד בו הפסיקו לשלם ארנונה ומים. (עמ' 13 שורה 6 לפרוטוקול).
מהעובדות שהתבררו בבית משפט קמא עלה ברורות, כי השיהוי בהגשת התביעה גרם נזק ראייתי משמעותי לאייזנברג, ואני סבורה, כי במקרה דנן, שיהוי זה לא מוביל רק להפחתת החיוב אלא לביטולו.

13.
ביטולו של החוב של אייזנברג. כלומר – דחיית התביעה נגדו, מחויבת המציאות בשל קיום נסיבות מצטברות:
1)
השוכרים לא המציאו הודעת חדילה בכתב לעירייה כדרישת פקודת העיריות.

2)
הגשת תביעה נגדו בשנת 2008 לגבי חובות מ – 1997 עד 2006 נגועה בשיהוי בלתי סביר, אשר גרם לו לנזק ראייתי.

14.
לסיכומו של דבר:
א)
לאור האמור לעיל, דין הערעור של אייזנברג להתקבל ויש לבטל את חיובו מכוח פסק הדין שניתן ביום 20/10/13.

ב)
למען הסר ספק, אבהיר, כי פסק הדין בעניינם של אברמוביץ הינו חלוט. לא הוגש ערעור בעניינם לא ע"י אברמוביץ ולא ע"י העירייה ופסק הדין שניתן
לגביהם שריר וקיים .

ג)
העירייה תשלם לאייזנברג הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

ד)
הערבון אשר הופקד ע"י המערער יוחזר לו.

ה)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 29482-12/13 מרדכי אייזנברג נ' עיריית בני-ברק, אברמוביץ' חיים שלמה, אברמוביץ' נחמה ואח' (פורסם ב-ֽ 17/11/2014)