פסקי דין על אורנה חזן | פסקי דין על ששון פולויאן

11221-12/11 א     18/11/2014




א 11221-12/11 אורנה חזן נ' ששון פולויאן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




ת"א 11221-12-11








לפני :
כב' השופט
יהושע גייפמן


המבקשת

אורנה חזן


ע"י ב"כ עו"ד לאונרדו קיבריק



נגד



המשיב



ששון פולויאן

ע"י ב"כ עו"ד ליאור לוי



החלטה

1.
בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
מיום 2.10.14 ,שניתן על ידי מותב זה בתובענה זו, בגדרו נקבע שזכויות הבעלות בחנות ברח' סוקולוב 69 הרצליה הידועה כגוש 6532 חלקה 56 תת חלקה 5 [להלן: " החנות"] הינן בבעלות עזבון המנוח פולויאן יהודה ז"ל , ועל כן רישום הזכויות ע"ש המבקשת בטל.


הבקשה הוגשה לבית המשפט בטרם הוגש ערעור על פסק הדין.

2.
בית המשפט לא השתכנע שסיכויי הערעור גבוהים מהטעמים כדלקמן :


ראשית, המבקשת טענה שעסקת המתנה נערכה בשנת 80' או בשנת 82' . הוכח שלא נערך הסכם מתנה בכתב, לא נערכו תצהירי מתנה, לא נחתם ייפויי כח בלתי חוזר, והעסקה הנטענת לא דווחה לשלטונות מס שבח. אין המדובר בהסכם מתנה שאבד אלא במתנה שנטען שניתנה בעל פה ע"י המנוח פולויאן יהודה ז"ל למבקשת. ב"כ המבקשת הצהיר בעמ' 1 לפרוטוקול, שורות 21-22 : "
לא היו מעולם מסמכים של עסקת מתנה בכתב ".


שנית, בעסקת מתנה יש חשיבות להוכחת גמירת דעת של נותן המתנה. אמירה על רצון או כוונה או מחשבה ליתן מתנה אינה מתנה של מקרקעין. לא כל אמירה הנאמרת בחיפזון או בקלות דעת, אם נאמרה, מעידה על עסקת מתנה. לא הוכחה גמירת דעת של המנוח פולויאן יהודה ז"ל ליתן את החנות במתנה למבקשת.


המבקשת ביקשה להסתמך על עדות מר אברהם קרן צבי, שהעיד שהמנוח אמר לו שנתן את החנות במתנה למבקשת. בעדות העד נתגלו אי דיוקים ותמיהות, ולא ניתן להסתמך על עדות זו לעניין טענת המתנה.

המבקשת העידה בעמ' 41 שורה 24 , שהמתנה היתה בשנת 80' או 82' . העד העיד בעמ' 28 שורה 22 שהמנוח פולויאן יהודה ז"ל אמר לו על מתן המתנה : " [ בשנת –י.ג.] 86'- 85 ' אולי משהו כזה ". עפ"י גרסה זו הדברים נאמרו לו כ-5-6 שנים לאחר מתן המתנה או כ-3-4 שנים לאחר מתן המתנה, וזאת חרף העובדה שהעד הצהיר בסעיף 7(ב) לתצהירו: " אני הייתי פוגש את המנוח בחנות מספר פעמים בשבוע ומנהל איתו שיחות תוך כדי ישיבה על כוס קפה". חרף העדות על יחסי הידידות והמפגשים התכופים בהרצליה – לא ידע העד להעיד בצורה ברורה האם למנוח היתה חנות נוספת בהרצליה. העד אברהם קרן צבי העיד בחקירתו בעמ' 40 שורה 32 עד עמ' 41 שורה 7 : "
ש. יהודה סיפר לך אולי על עוד חנות שהיתה לו בהרצליה? ת. כן ... היתה לו עוד חנות ... גם בהרצליה. אל תתפוס אותי במילה , אני לא בטוח ".

עדותו של העד אברהם קרן צבי היתה גם לא ברורה. העד העיד בעמ' 25 שורות 14-17 : "
היה עו"ד אחד פעם, עכשיו נפל לי האסימון, היה עו"ד מנתניה שפעם הוא הזמין אותי וזה, ואמר לי שיש הנכס הזה, יש
ואמר לי 28 יורשים אבל זה ניתן במתנה. לא, לא , סליחה , לא , לא , טעות שלי . מבקש סליחה, ואמרתי לו אני לא יודע. אין לי מושג ".

אחות העד אברהם קרן צבי , עדנה בן שלום – אחת מהיורשות של הבעלים המקוריים העידה בעמ' 21 שורות 23-24 : "
אין לי מושג מי נתן במתנה למי. אני פשוט לא יודעת ".

כנגד עדות אברהם קרן צבי, העיד אליהו מגן, אחיו של המנוח יהודה פולויאן ז"ל, בעמ' 83 שורות 13-14:"ש. הוא [יהודה פולויאן ז"ל – י.ג.] נתן לה
[למבקשת – י.ג.] את החנות במתנה? ת. לא שמעתי בחיים את הדברים האלה . אח נוסף שהעיד מטעם המבקשת, מרדכי פולויאן, לא העיד בעדותו על כך שהחנות ניתנה במתנה על ידי המנוח למבקשת.

שלישית
, המבקשת הודתה שנדרשה לשלם דמי שכירות בשנת 01' לאחר פטירת יהודה ומרים פולויאן ז"ל. קיימת מחלוקת בין הצדדים אם שולמו דמי שכירות בחיי יהודה פולויאן ז"ל ובחיי אלמנתו ביחס לתקופה משנת 82' עד 13.10.10. גם אם נלך לפי גרסת המבקשת שלא שולמו דמי שכירות בחיי המנוחים – אין הדבר מעיד על מתן החנות במתנה למבקשת, שהרי יכול והמנוחים נתנו לה רק רשות לשימוש ללא תמורה בחנות עקב מצבה הכלכלי.
מתן רשות לשימוש ללא תמורה אינה העברה קניינית של זכויות בעלות בחנות.

בע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום פ"ד נ"ג (5) 529 ,539 הדגיש כב' השופט טירקל: " העובדה שבני הזוג חיו בדירה במשך שנים ארוכות ונהגו בה מנהג בעלים, אין בה כשלעצמה כדי להוכיח שהאם התכוונה להעניק להם במתנה זכות אובליגטורית בדירה ".


רביעית, יש לזקוף לחובת המבקשת את העובדה שלא תבעה בחיי המנוחים יהודה ומרים פולויאן ז"ל, ועתה הם אינם עמנו. יש לנקוט במשנה זהירות בתביעה כנגד עזבון.

המבקשת לא פנתה למנוח בחייו [משנת 80' או 82' עד למועד פטירתו
ב-18.7.85] בעניין הבעלות ולא פעלה בחיי המנוח להעביר את הזכויות על שמה במרשם או לרשום הערת אזהרה. גם לאחר פטירת המנוח ב-18.7.85
המבקשת לא פנתה לאלמנתו בחייה כדי לרשום את הזכויות על שמה או לרשום הערת אזהרה. האלמנה נפטרה ב-13.10.00 .


המבקשת הודתה בסעיף 18 לתצהירה בבקשת העיקול: " המבקש [ המשיב – י.ג.] פנה אלי ... בשנת 01' [ בסמוך לפטירת האלמנה – י.ג.] ... בטענה כי עלי להתפנות מהחנות הואיל ואיני משלמת דמי שכירות ".

חרף כך, הבעלות בחנות הועברה בשנת 06' במרשם המקרקעין על שם המבקשת, ללא ידיעת יורשי יהודה פולויאן ז"ל, באמצעות פניה ליורשי הבעלים המקוריים שלא היו בעלי זכויות בחנות [הבעלים המקוריים מכרו את הזכויות בחנות לחב' קבלנית והחב' הקבלנית מכרה את הזכויות ליהודה פולויאן ז"ל ]. אחת מיורשי הבעלים המקוריים, הגב' עדנה בן שלום, העידה בעמ' 26, שורות 13-17:" החנות לא שלי... אני לא התעמקתי בזה. לא הלכתי לבדוק של מי זה. עו"ד קיבריק [ב"כ המבקשת – י.ג.] אמר צריך להעביר את זה לאורנה [המבקשת – י.ג.] אמרתי בסדר ".

3.
באשר למאזן הנוחות , נדגיש ונאמר :

ראשית
, בפסק הדין בית המשפט קבע שהחנות היא בבעלות עזבון המנוח פולויאן יהודה ז"ל. לא נתבעו סעדים בעניין פינוי המבקשת מהחנות, ובית המשפט לא הורה על פינויה של המבקשת מהחנות המשמשת לממכר בגדים במשך שנים רבות.

המבקשת טענה שלמשיב כיורש 9/57 חלקים בחנות, ולה כיורשת 2/57 חלקים בחנות [ בהיותה יורשת של אביה המנוח, ברוך פולויאן ז"ל – אחד מיורשי המנוח יהודה פולויאן ז"ל]. עוד עולה מסעיף 6 לתשובת המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע, שיכול וקיימת מחלוקת פרשנית בעניין סעיף 3(ג) לצוואת המנוחה מרים פולויאן ז"ל, אשתו של המנוח יהודה פולויאן ז"ל, שהלכה לבית עולמה לאחר פטירת המנוח, ופרשנות זאת משליכה על השאלה מי הם חלק מהיורשים של החנות. המבקשת טוענת שהוראת סעיף 3(ג) לצוואת המנוחה לא חלה באשר ההוראה מתייחסת לחנות שרכשו יהודה פולויאן ז"ל ושמעון פולויאן ז"ל, ואילו על החנות שנרכשה ע"י יהודה פולויאן ז"ל חלה הוראת סעיף 3(ד) לצוואה והיורשים הינם שונים.

טרם הוברר מי הם היורשים של החנות, חלקיהם בחנות ומה עמדתם בעניין החנות
. קביעה , שהחנות הינה בבעלות העזבון אינה מעבירה זכויות קנייניות בחנות למי מהיורשים בטרם הופעלה הוראת סעיף 113 לחוק הירושה.

הוראת סעיף 113 לחוק הירושה מורה, שתינתן עדיפות להתמחרות פנימית בין היורשים ורק אם לא ימצא יורש שיסכים לרכוש את החנות במחיר שלא יפחת משוויה - תימכר החנות בהתמחרות חיצונית ודמי המכר יחולקו. טרם ננקטו הליכים על פי סעיף 113 לחוק הירושה, ופינויה של המבקשת אינו עומד עדיין על הפרק. המבקשת גם תוכל, אם יקבע שהינה יורשת, להשתתף בהתמחרות, ולרכוש את חלקם של יתר היורשים. המדובר בחנות ששטחה 25.6 מ"ר ועל פי נתוני השמאי, שחוות דעתו צורפה ע"י המשיב, השווי למ"ר הוא כ-30,000 ₪, דהיינו שווי החנות כ- 768,000 ₪.

אם למבקשת טענות בעניין השקעה בשיפוצים בחנות או בעניין תשלום היטל השבחה – תוכל להביא גם היבטים אלה בפני
ביהמ"ש שידון במכר חנות העזבון.

המבקש כאחד היורשים אינו יכול להגיש תביעה לפינוי המבקשת מהחנות אלא אם יינתן אישור בית המשפט, ואישור כזה טרם ניתן עד כה [ ראו סעיף 122(ב) לחוק הירושה ].

טענות הגנה נוספות של המבקשת כנגד פינוי טרם נבחנו ע"י בית המשפט המוסמך, וממילא עניין הפינוי של המבקשת טרם עומד על הפרק.

שנית
, רישום הזכויות בחנות ע"ש המבקשת נעשה בשנת 06', ללא ידיעת יורשי יהודה פולויאן ז"ל, וזאת חרף העובדה שהמבקשת הודתה שהמשיב פנה אליה בשנת 01' ודרש ממנה לפנות את החנות הואיל ואינה משלמת דמי שכירות .

זאת ועוד, המבקשת שכנעה את הבעלים המקוריים לרשום את החנות על שמה, ובסעיפים 5(ב) –(ג) להסכם שנחתם ביניהם הצהירה: " הקונה ...
[המבקשת – י.ג.] מצהירה כי הוסבר לה היטב כי יתכן וליורשי המנוח
[פולויאן יהודה ז"ל – י.ג.] זכויות בחנות, וכי במידה וזכויות אלו לא יגיעו לידיהם - הוא [המבקשת – י.ג.] עלול להיתבע... לאחר שהוסבר לו [למבקשת – י.ג.] הסיכון, הוא [המבקשת – י.ג.] החליט לבקש מהמוכר [ יורשי הבעלים המקוריים – י.ג.] להעביר לו את מלוא הזכויות בחנות על שמו בפנקס המקרקעין ".

גם אם יבוצע ביטול רישום הזכויות ע"ש המבקשת, שנעשה ללא ידיעת יורשי יהודה פולויאן ז"ל וללא הסכמתם, והזכויות תירשמנה במרשם המקרקעין ע"ש עזבון המנוח יהודה פולויאן ז"ל – אין המדובר במצב בלתי הפיך, שהרי בד בבד עם רישום הזכויות ע"ש העזבון תינתן הוראה בהחלטה זו, שלא ניתן יהיה לאחר מכן לעשות דיספוזיציה בזכויות עד למתן

פסק דין
בערעור.

זאת ועוד, בפסק הדין נקבע שהזכויות הן של עזבון המנוח יהודה פולויאן ז"ל, ועל פי הדין אין לרשום את צווי הירושה בטרם דן בית המשפט של עזבונות ונתן הוראות בעניין הפעלת סעיף 113 לחוק הירושה.

שלישית
, הכלל הוא שאין מעכבים הוצאות משפט שנפסקו . המדובר בחיוב כספי וכל נזק כספי שיגרם
- ניתן לרפאו באמצעות סעדים כספיים. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ואין בפני
ביהמ"ש ראיות המאפשרות קביעה שנכון להיום לא ניתן יהיה לגבות מהמשיב בחזרה את הסכום הכספי שישולם לו, אם יבוטל פסק הדין. לא הונחה תשתית עובדתית לעניין מצבו הכלכלי של המשיב נכון להיום.

4.
סוף דבר

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית ברובה, למעט מתן הוראה שאין לעשות דיספוזיציה בזכויות בחנות, שתירשמנה במרשם המקרקעין ע"ש המנוח יהודה פולויאן ז"ל , וזאת עד למתן

פסק דין
בערעור, אם הוגש הערעור במועד הקבוע בחוק.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 11221-12/11 אורנה חזן נ' ששון פולויאן (פורסם ב-ֽ 18/11/2014)