פסקי דין על צביה אור סיני | פסקי דין על אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

14762-05/14 תק     18/11/2014




תק 14762-05/14 צביה אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 14762-05-14 אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


התובעת

צביה אור סיני

ת.ז. 005160122


נגד


הנתבעת

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ




פסק דין


זוהי תביעה קטנה בסך של 1,500 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת.
התובעת טוענת כי ביום 19.2.14, בסמוך לשעה 13:00, היא המתינה עם אחיה בתחנת האוטובוס של קו מס' 173 ברחוב התזמורת בראשון לציון, על מנת לנסוע לתל אביב. האוטובוס חלף על פניהם ולא עצר והתובעת ואחיה נאלצו להמתין חצי שעה נוספת עד להגעתו של האוטובוס שלאחריו. התובעת פנתה בתלונה לנתבעת ובתשובתה, הנתבעת לא הכחישה כי הנהג לא עצר בתחנה. בידי הנתבעת אמורים להמצא צילום ג'י.פי.אס ודיסקט טכוגרף, באמצעותם ניתן לראות בוודאות כי הנהג לא עצר. על כן, מבקשת התובעת לפסוק לה פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש וכן הוצאות משפט.
התובעת מפנה לפסקי דין שניתנו בנושא, בינהם

פסק דין
שניתן בתביעה דומה קודמת שהגישה
(
ת"ק (טב') 18113-02-09
אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ
(פורסם בנבו, 30.9.10); רת"ק (נצ') 41943-10-10
אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' אור סיני
(פורסם בנבו, 25.10.10)).
הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה כי ביום 4.3.14 התקבלה אצלה פניית התובעת ובעקבותיה היא זימנה את הנהג לבירור. המדובר בנהג בעל ותק של 43 שנים אצל הנתבעת ומעולם לא הוגשה נגדו תלונה דומה. הנהג מסר כי הוא מבצע את הקו באופן קבוע ונוהג לעצור בכל התחנות בהן ממתינים נוסעים, אך מפאת פער הזמנים, הנהג לא יכול היה לזכור האם עצר או לא בתחנה ספציפית, שלושה שבועות קודם לכן. הנתבעת הוסיפה כי הנסיעה הרלבנטית נבדקה במערכות שונות הנמצאות בשימושה ולא התקבלה תוצאה חד משמעית התומכת בטענות התובעת או בגרסת הנהג. כמחווה שירותית בלבד ואף על פי שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה כל נזק, שלחה הנתבעת לתובעת כרטיסי נסיעה כפיצוי, תחילה בשווי של 55.20 ₪ ולאחר מכן בסכום נוסף של 165 ₪, כערכן של 40 נסיעות. לטענת הנתבעת, תדירות הנסיעה בקו זה הינה כל חצי שעה ולכן גם אם התובעת נאלצה להמתין, מדובר בחצי שעה לכל היותר. על כן, לטענת הנתבעת, הפיצוי שקיבלה התובעת הינו ראוי ומספק בנסיבות העניין ויש לדחות את התביעה.
בדיון שהתקיים בפני
אתמול, העידו התובעת ונציג הנתבעת. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלוא סכומה.
על פי
תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976,
ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:
בע"פ 222/78 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל
(פד"י לג(1) 566), עמד בית המשפט העליון על חשיבות הפעלת קו האוטובוס באופן תקין וסדיר:
"
הציווי
בתקנה 399
, כי "בעל רשיון קו יפעיל את השרות שעליו ניתן לו הרשיון באורח סדיר, תקין ורצוף..." הוא על פניו בלתי מסויג... הצידוק בהטלת אחריות מוחלטת ... נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור, במקרה שלפנינו - שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בודאות שאם יגיע לתחנת המוצא (שאליה בלבד מתיחס לוח הזמנים) יאסף בשעה הקבועה בלוח, ואם יהיה באחת התחנות האחרות - יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו. זהו שירות יום- יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו..."
בהיבט האזרחי
- חריגה מסטנדרט ההתנהגות המעוגן בתקנה האמורה, מהווה התרשלות וכן הפרת חובה חקוקה, המזכה את הנוסע בפיצוי על הנזק שנגרם לו בשל כך.
התובעת, הנושאת בנטל ההוכחה, עמדה בנטל זה והוכיחה, בהטיית מאזן ההסתברויות, כי האוטובוס הרלוונטי אכן לא עצר בתחנה בה המתינה.
עדותה של התובעת באשר לנסיבות אי עצירת האוטובוס, לא נסתרה על ידי נציג הנתבעת (עמוד 2 שורות 3-6 לפרוטוקול).
הנתבעת, מנגד, לא זימנה כעד מטעמה את הנהג באותה נסיעה, כאשר על פי טענתה, הנהג ממילא איננו זוכר את העובדות המסוימות ביחס לאותה נסיעה (עמוד 2 שורות 13-16 לפרוטוקול).
יתר על כן, על פי טענת נציג הנתבעת, כפי שהדבר עולה מהמסמכים שהגיש (נ/1, נ/2), אין בידי הנתבעת ראיות שיש בהן כדי לסתור את טענת התובעת ולפיה האוטובוס לא עצר בתחנה ומסיבה זו, הנתבעת אף נכונה לפצות את התובעת (עמוד 3 שורות 6-8; עמוד 4 שורות 8-10 לפרוטוקול).
משהוכיחה התובעת כי האוטובוס לא עצר בתחנה, זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה בשל כך ובכלל זה עגמת הנפש ובזבוז זמנה.
המחלוקת הטעונה הכרעה, אפוא, הינה בעניין גובה הפיצוי בלבד.
התובעת אישרה בעדותה, כי הנתבעת פיצתה אותה ב
כרטיסי נסיעה בשווי של 220 ₪ (עמוד 1 שורות 16-18 לפרוטוקול), אך לטענתה אין מדובר בפיצוי הולם והיא זכאית לפיצוי בסך של 1,500 ₪, בפרט בהשוואה לנסיבות פסק הדין הקודם שניתן בעניינה.
הנתבעת טוענת, מנגד, כי פיצוי זה הולם בנסיבות העניין וכי בעניין הקודם היו הנסיבות חמורות יותר, שכן דובר שם בקו אוטובוס בתדירות של 3 פעמים ביום בלבד.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן ובכלל זה - העובדה שהתובעת נאלצה להמתין עם אחיה, שעל פי עדותה הינו נכה, עד להגעת האוטובוס הבא, אשר מגיע בתדירות של חצי שעה, וכן בהתחשב בעובדה שהנתבעת לקחה אחריות מצדה על שארע ופיצתה את התובעת מיד לאחר פנייתה, סבורני כי פיצוי בסך של 800 ₪ יהא פיצוי הולם בנסיבות העניין. מסכום זה יש לקזז את הפיצוי שכבר שולם לתובעת (220 ₪).
סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 580 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 200 ₪.
התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעת, אחרת - יישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 14762-05/14 צביה אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/11/2014)