פסקי דין על יצחק ירון ליכט | פסקי דין על דרור חייק

36364-01/14 תק     17/11/2014




תק 36364-01/14 יצחק ירון ליכט נ' דרור חייק








בית משפט לתביעות קטנות בעפולה



ת"ק 36364-01-14 ליכט נ' חייק


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
יפעת
מישורי


תובע

יצחק ירון ליכט
ת.ז 051995975


נגד


נתבע

דרור חייק
ת.ז 038350278


פסק דין


מבוא וטענות הצדדים בתמצית
:

1.
בפני
י תביעה קטנה לתשלום סכום כולל של 30,000 ₪.

2.
לטענת התובע

, יצחק ירון ליכט
(להלן- "התובע") עו"ד דרור חייק
(להלן- "הנתבע") הינו בא כוחו של אריה אברהם, אחד הנושים של התובע. לטענתו, עו"ד חייק אינו בוחל באמצעים על מנת להוציא את דיבתו של התובע רעה. שכן, במסגרת בקשה לחקירת יכולת שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל על ידי הנתבע בשמו של מרשו אריה אברהם, העלה הנתבע כנגד התובע דברי שקר על מנת להוציא שקרן. בין היתר טען כי לתובע קיים עסק לפרסום, כי הוא לומד ובעל מקום עבודה וכל זאת בהעדר כל ראיה לכך. כן טען התובע כי אין שום דבר נכון בפרסום שנעשה על ידי הנתבע. באשר לגובה הנזק, טען התובע, כי הוא אינו חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו, כי משפחתו הרוסה והוא במצב של איבוד עשתונות לגמרי.

3.
לטענת הנתבע

, מדובר בתביעה אשר כל מטרתה להרפות ידי הנתבע מלנהל כנגד התובע הליכים בגין חובו כלפי מרשו. מדובר בתובע אשר לו 31 תיקים פתוחים בלשכת ההוצאה לפועל. הואיל ומרשו מקבל במסגרת תיק האיחוד 5.99 ₪ לחודש, פנה הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לזמן את התובע לחקירת יכולת. הנתבע טוען כי אין בבקשה האמורה משום פרסום העולה כדי עוולת לשון הרע, כל כולה פרסום אמת, שכן טרם הגשתה נדהם הנתבע לגלות שהתובע מפרסם עצמו באינטרנט "ירון ליכט תקשורת" ופרסם בדף הפייסבוק שלו: "ליכט ירון תקשורת: אני מנהל של חברה...וגם לומד משפטים" שעה שטען כי הוא מתקיים מהבטחת הכנסה. עוד נטען על ידי הנתבע כי עומדת לו חסינות מוחלטת מפני עוולת איסור לשון הרע שכן זהו פרסום שנעשה במסגרת כתבי בי-דין.

4.
במסגרת הדיון שהתקיים בפני
י העידו הצדדים בעצמם וסיכמו טענותיהם בעל פה. בתחילת הדיון ניתן

פסק דין
בהסכמה לפיו נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 19).

דיון
:

5.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים וכן את ראיותיהם שוכנעתי כי דין התביעה להידחות במלואה. להלן אפרט-

6.
טרם שאפרט אציין בקצרה כי התרשמותי הינה שהנתבע פעל כשורה, בהגינות, בתום לב ולמען מרשו, ובוודאי שלא באופן הנטען על ידי התובע. שוכנעתי מעל לכל ספק כי הנתבע הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל כאשר זו נשענת על עובדות שהועלו ופורסמו באתרי אינטרנט שונים על ידי התובע בעצמו. על כך אין לתובע אלא להלין על עצמו.

חוק איסור לשון הרע
- מסגרת נורמטיבית ויישום
:

7.
במסגרת
ע"א 751/10

פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך
[פורסם בנבו] פסק כבוד השופט עמית כי "תרשים הזרימה" בתביעות לשון הרע בנוי משלושה שלבים:

(א) בחינת השאלה האם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה
שבסעיף 1
בחוק איסור לשון הרע
והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו
בסעיף 2
לחוק זה; רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא-

(ב) האם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות אשר מנויות
בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע
- פרסומים מותרים; אם הפרסום חוסה תחת אחת החסינויות המוחלטות הרי שדין התביעה להידחות, אחרת ממשיכים לשלב הבא-

(ג) בוחנים האם הפרסום מוגן על פי הוראות
סעיף 14 בחוק איסור לשון הרע
על שתי רגליו - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו מוגן תחת סעיף זה יש להמשיך ולבחון האם חלה הגנת תום הלב המנויה
בסעיף 15
לחוק זה. בחינת הגנת תום הלב נעשית ביחד עם הוראות
סעיף 16
בחוק האמור העוסק בחזקות תום הלב; אם נמצא כי הפרסום אינו חוסה תחת ההגנות הללו יש לעבור לשלב נוסף ואחרון והוא פסיקת הפיצוי.

כן ראוי לציין כי: "בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים. יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע."

(ראו להלן:
ע"א 751/10
פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך
, פס' 6 לפסק דינו של כב' השופט עמית (פורסם במאגרים המשפטיים, 8.2.2012) להלן- "פס"ד אילנה דיין"; וכן ראו דנ"א 2121/12
פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, 161 (פורסם במאגרים המשפטיים, 18.9.2014)).

8.
נעבור

עתה לבחון את הפרסום הנדון בהתאם לתרשים הזרימה המובא לעיל.

שלב ראשון - האם הביטוי הינו לשון הרע והאם התקיים יסוד הפרסום

9.
האם הפרסום מהווה לשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע,
קובע כי:

"
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
"

10.
המבחן אשר נקבע בפסיקה לעניין בחינת קיומו של לשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי. כך שהפרסום הנבחן יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור "ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו"". על כן, אין מייחסים חשיבות לאופן שבו הובן הפרסום על ידי האדם שנפגע אלא כפי שזה היה נתפש על ידי האדם הסביר (פס"ד אילנה דיין בעמ' 49; א.
שנהר, דיני לשון הרע

, עמ' 110 - 111 (1997) להלן- "שנהר";
ת"א (שלום-אשד') 1325/08
מרים מצרפי נ' אילנה ספורטה
, סע' 18 לפסק דינו של כב' השופט כהן (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.12.2013); וכן ראו את שפסקתי בתא"מ (שלום - חי') 8790-12-09

הרוש נ' המשביר לצרכן החדש בע"מ
, עמ' 3, (פורסם במאגרים המשפטיים, 14.2.2011) וב-

ת"א (שלום - חי') 19757-07
עטיה נ' זיידה כהן
, עמ' 3 (פורסם במאגרים המשפטיים, 7.3.2011)).

11.
בנסיבות המקרה דנן, הפרסום הנטען הינו בפני
ה ללשכת ההוצאה לפועל אשר במסגרתה הוצג התובע כבעל יכולת כלכלית תוך שהוא מתחמק מלשלם את חובותיו. הפרסום מציג את התובע כמי שמתחמק מלשלם את חובותיו כפי יכולתו האמיתית באשר הוא טוען כי התובע בעל יכולת כלכלית וכי אין סיבה שישלם לנושיו רק 200 ₪ בחודש. כבר נפסק כי:

"...
בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב
..." (
ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10
עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים
, פס' 7 לפסק דינו של השופט כהן (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.3.2011)

.

12.
נוכח האמור הרי שניתן לומר ולו לכאורה, כי עסקינן בפרסום שהינו בגדר לשון הרע. משכך, יש לבחון האם התקיים היסוד השני והוא הפרסום.

האם התקיים יסוד הפרסום

13.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרסום נמסר ללשכת ההוצאה לפועל. לפיכך, הנני קובעת כי התקיים יסוד הפרסום באופן העונה לדרישות
סעיף 2 בחוק איסור לשון הרע.

14.
משנמצא כי התשובה למבחן הקבוע בשלב הראשון בתרשים הזרימה הינה חיובית, יש

לעבור
לשלב השני, במסגרתו נבחן האם הפרסום חוסה תחת החסינות המוחלטת המצויה
בסעיף 13 בחוק איסור לשון הרע.


שלב שני - האם הפרסום נהנה מאחת החסינויות המוחלטות


15.
מטענות הנתבע עולה שההגנה העומדת לו הינה כי הפרסום נעשה במסגרת הליך חקירת יכולת שהתקיים בפני
לשכת ההוצאה לפועל כאשר הנתבע פועל כעורך דין המייצג לקוח ומשכך הוא נהנה מהגנה מוחלטת, כזו הקבועה בהוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. להלן נוסח הסעיף-


"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור

".

16.
בהקשר עם הוראות סעיף זה אביא את שנפסק ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל סג(2) 511, 520 - 521 (2009):

"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי

שנהר דיני לשון הרע

191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות – זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק – מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני
גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו

רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג

(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי... יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע

היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה... לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה".

17.
נוכח ההלכה הפסוקה ונסיבות המקרה דנן הרי שיש ממש בטענות הנתבע לפיהן הפרסום הנטען בכתב התביעה חוסה תחת ההגנה המוחלטת בקבועה בהוראות סעיף 13(5) בחוק איסור לשון הרע. ומכאן כי דין התביעה להידחות במלואה.

18.
יחד עם זאת ולמעלה מן הנדרש, יבחן גם השלב השלישי בתרשים הזרימה.


שלב שלישי - הגנת אמת הפרסום ותום הלב

הגנת אמת הפרסום

19.
על מנת לחסות תחת הגנה זו של אמת הפרסום, על הנתבע לעמוד בשני תנאים מצטברים הקבועים
בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע

והם: א. אמיתות הפרסום מבחינה עובדתית ב. עניין ציבורי בפרסום. תנאים אלה נבחנים באמצעות מבחן אובייקטיבי (ראו למשל שנהר עמ' 215 -
216
;
ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ''ד נה
(5) 865, עמ' 881 (2001);
ת"א 19757-07
עטיה נ' זיידה כהן
, עמ' 4 (פורסם במאגרים המשפטיים, 7.3.2011)). כאשר הנטל להוכיח כי ההגנה הקבועה

בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע
התקיימה מוטל על הנתבע (
רע"א 6517/98
נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ
, סע' 3, (פורסם במאגרים המשפטיים, 1998).

לאור מכלול הראיות שהוצגו בפני
י ולרבות נספחי כתב ההגנה אשר לא נסתרה אמיתותם (פרוטוקול הדיון עמ' 2 - 4), שוכנעתי כי במקרה דנן, מהבחינה האובייקטיבית בעת הפרסום הרי שהתקיים, ולו לכאורה, יסוד האמיתות. כך, בפרסום נטען כי התובע הינו בעל עסק ירון ליכט תקשורת, כי התובע לומד לתואר ראשון, התובע מעביר הצעות עסקיות במייל וכי עולה שלתובע קיימים כספים ויכולות מימון (ראו והשוו נספחי כתב התביעה). בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי: היה לו אתר אינטרנט בשם ירון ליכט תקשורת (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 5 - 6) כי הוא פרסם בדף הפייסבוק שלו שהוא מנהל מכירות בחברה (שם, ש' 12 - 14) כי הוא למד משפטים (שם, ש' 23 - 24) כי הוא פנה בהצעה עסקית במייל לנתבע (שם, עמ' 31 - 32) והעיקר- מעדותו של התובע היה ברור מעבר לכל ספק כי כל העובדות הנטענות בפרסום הנבחן במסגרת פסק הדין פורסמו על ידי התובע בעצמו ובין היתר בדף הפייסבוק שלו. באשר למבחן השני הרי שלא ניתן לומר כי לא היה עניין לציבור בפרסום הנטען, יש לזכור כי עניינו של הפרסום בבקשה לחקירת יכולת בתיק איחוד בו שילם התובע, לפי הנטען, סכום של 200 ₪ בחודש כאשר עלה מפרסומיו של התובע באותם המועדים כי קיימות לו הכנסות נוספות. לא ניתן לומר כי אין עניין ציבורי בכך ולא נמצאה בפרסום כל עובדה ולו חלקית שלא נטענה על ידי התובע בעצמו. משכך, יש מקום לקבוע כי ההגנה המנויה
בסעיף 14 בחוק איסור לשון הרע
רלבנטית למקרה ועומדת בפני
עצמה, כך שהנטל להוכחתה הורם על ידי הנתבע.



הגנת תום הלב

20.
הגנה נוספת הקיימת בחוק איסור לשון הרע ושעל בית המשפט לבחון היא זו המנויה
בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע

ואשר עיקרה הגנת תום הלב. על פי הדין, נתבע ייהנה מההגנה המנויה

בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע,
מקום בו עמד בשני תנאים מצטברים: הראשון, כי עשה את הפרסום בתום לב; השני, הנתבע יוכל להצביע על כך שעשה את הפרסום באחת מהנסיבות הקבועות
בסעיף 15
האמור
(ראו למשל: שנהר עמ' 250;
ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא
(2) 281, 300 (1977)).

בהתייחס למושג תום הלב אעיר כי: "למושג "תום לב", בהקשרים שונים, אין משמעות אחידה. גם בתוככי סעיף 15 עצמו אין לתת פרשנות אחת לתום הלב הנדרש בנסיבות המנויות בחלופות השונות שבסעיפי המשנה. ככלל, ניתן להתחשב לצורך בחינת תום הלב בהקשר זה במידת הסבירות שבפרסום, במידת אמונתו של המפרסם באמיתות הפרסום ובמידת הזהירות של המפרסם בבודקו את אמיתות הפרסום

" (פס"ד אילנה דיין עמ' 67).

21.
האם חלה על המקרה דנן אחת מהחלופות המנויות
בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

בחינת החלופות מלמדת כי חלופה 15(3) רלבנטית ומתקיימת בענייננו. שכן,
סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע
מורה כי: "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר

".
והנה, ההליכים שננקטו כנגד התובע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל,
נועדו ונעשו לשם הגנה על עניין כשר של הנתבע והוא גביית חובות מהחייב למרשו. הנני סבורה כי המקרה דנן חוסה תחת הגנה זו. שכן, כמוסבר- בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל היה כדי להגן על עניין כשר של הנתבע.

באשר לחובת תום הלב של הנתבע בהקשר הכללי לחלופות המנויות
בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע.
אציין כי ממכלול הראיות כפי שהובאו בפני
י שוכנעתי כי התנהלות
הנתבע
, נעשתה בתום לב ובתמים ובוודאי שלא תוך כוונה להרע עם התובע מעבר למה שנעשה על ידי התובע עצמו. שכן עולה כי התייחסות הנתבע לתובע בכתב טענותיו נעשתה רובה ככולה על פי פרסומים שנעשו על ידי התובע בעצמו והתובע הודה בכך (ראו למשל פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 12 - 14 וכן ש' 31 - 32). ללמדך- הנתבע פעל בתום לב בהקשר עם החלופות המנויות
בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע.


22.
כמו כן, ניתן לקבוע כי חלה החזקה המנויה
בסעיף 16(א) בחוק איסור לשון הרע.

הנתבע הוכיח כי עשה את הפרסום באחת הנסיבות המנויות
בסעיף 15
בחוק האמור וכן הוכיח כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. שהרי הנתבע פעל בתום לב ולא נקט פעולות חריגות לצורך גביית חובות מרשו או נקיטת הליכים כלשהם כנגד התובע.

שלב רביעי - הפיצוי

23.
מהאמור לעיל עולה כי דין התביעה להידחות ואין מקום לפסוק פיצוי כלשהוא.

24.
אציין כי אף אילו הייתי קובעת כי הנתבע פרסם לשון הרע ואינו נהנה מההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע,

הנני סבורה כי אין מקום לפיצוי המבוקש בנסיבות המקרה.
סעיף 19 בחוק איסור לשון הרע
קובע כי בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים רשאי להתחשב לטובת הנתבע בכך שהוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע. והרי, שוכנעתי כי הנתבע היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע, במובן זה שנקט הליכי הוצאה לפועל בהתאם למידע שהיה אצלו- אשר רובו ככולו סופק על ידי התובע בעצמו (כפי הוראות סע' 19(2) לחוק) - ובכך למעשה ניתן לומר כי הפרסום לא היה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך (כפי הוראות סע' 19(1) לחוק) ודי לעיין בתשובות הנתבע לשאלות התובע (בפרוטוקול הדיון בעמ' 2 – 4) ויודגש כי עדותו של הנתבע לא נסתרה על ידי התובע והיא מקובלת עליה במלואה בהקשר זה כמו גם מלוא ראיותיו.

לסיכום
:

25.
התביעה נדחית.

26.
בשים לב לסוג ההליך הנני מורה כי התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 36364-01/14 יצחק ירון ליכט נ' דרור חייק (פורסם ב-ֽ 17/11/2014)