פסקי דין על בנק אגוד לישראל בע"מ | פסקי דין על כפר הנופש אכזיב | פסקי דין על ששון אילן שמש | פסקי דין על ערן קולקובסקי |

15050-12/09 א     17/11/2014




א 15050-12/09 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' כפר הנופש אכזיב בע"מ, ששון אילן שמש, ערן קולקובסקי








בית משפט השלום בקריות



ת"א 15050-12-09 בנק אגוד לישראל בע"מ
סניף נהריה נ' כפר נופש אכזיב בע"מ ואח'




בפני

כב' השופטת
עידית וינברגר


התובע

בנק אגוד לישראל בע"מ


באמצעות עו"ד עדינה וויל ואח'


נגד


הנתבעים

1.כפר הנופש אכזיב בע"מ

ח.פ. 511977464 (בהקפאת הליכים)
2.ששון אילן שמש

(ניתן

פסק דין
)
3.ערן קולקובסקי
ת.ז
. 057479826






באמצעות עו"ד מוטי כהן




פסק דין


1.
לפניי תביעה נגד הנתבע 3 (להלן:"הנתבע") מי שהיה מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 (להלן:
"החברה") וככזה חתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, לאבטחת כל חוב של החברה. במהלך השנים העביר, לטענתו, את מניותיו לנתבע 2, אך לא מסר לבנק כל הודעה על כך, ולא פעל לביטול ערבותו.
במועד הגשתה התביעה הסתכם החוב ב- 517,880 ₪.
פסק דין
נגד הנתבע 2 ניתן, בהסכמה, בתאריך 21.5.13 לאחר שמיעת הראיות ובטרם הוגשו סיכומים.
בעניינה של הנתבעת 1, ניתן צו הקפאת הליכים.

רקע כללי:
2.
החברה, שעסקה בניהול כפר נופש בחוף אכזיב, הוקמה על ידי הנתבעים 2 ו- 3 בשנת 1992.
בתאריך 18.10.02 פתח הבנק לחברה, לבקשתה, באמצעות הנתבע והנתבע 2 (להלן:"שמש") חשבון עו"ש שמספרו 164200/28 (להלן:"החשבון").
באותה עת היה הנתבע מנהלה של החברה.
הנתבע ושמש שהיו שניהם בעלי מניות בחברה, חתמו בשמה, על טופס בקשה לפתיחת חשבון, הסכם תנאים כלליים, ועל הסכם תנאים כלליים לפעילות באשראי.

3.
לצורך פתיחת החשבון, המציאו הנתבעים לתובע פרוטוקול ישיבת מועצת מנהלים של החברה, מיום 14.10.02, חתומה על ידי הנתבע כחבר מועצת ההנהלה ושמש כמזכיר. בפרוטוקול נקבע, כי לצורך ביצוע פעולות בחשבון, לרבות קבלת הלוואות, אשראי והגדלת התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, תחויב החברה בחתימה של כל אחד מהחותמים על פרוטוקול זה לחוד, היינו די בחתימתו של אחד מהם, שמש או הנתבע, על מנת לחייב את החברה. דוגמאות החתימות המחייבות היו של כל אחד מהם בנפרד (הפרוטוקול צורף כנספח ג' לתצהיר שירלי אמסלם מטעם הבנק).

4.
בתאריך 18.10.02 חתמו הנתבע ושמש על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לאבטחת כל חוב של החברה.

5.
במסגרת השירותים הבנקאיים שנתנו לחברה, ניתנה לה הלוואה על סך 125,000 ₪ ביום 30.8.06 אותה התחייבה להחזיר ב- 24 תשלומים.
בתאריך 26.4.07 חתם שמש על כתב קיזוז, במסגרתו העמיד כספים שהוחזקו בפקדון בחשבונו האישי בבנק לאבטחת חיוביה של החברה. בתאריך 3.11.09 כאשר יתרת החובה בחשבון העו"ש של החברה הסתכמה בכ- 100,000 ₪, קיזז הבנק פקדון זה, בסך 75,000 ₪ כנגד חובה של החברה.

6.
בתאריך 1.11.07 חתמה החברה על בקשה להעמיד לה מסגרת ניכיונות בסך 450,000 ₪
וכבטחון העמידה פקדון על סך 100,000 ₪.

7.
בתאריך 16.12.09 הוגשה על ידי החברה בקשה להקפאת הליכים, במסגרתה עתרה גם להקפאת הליכים נגד בעלי מניותיה ועובדיה של החברה – שמש ואשתו רות שמש, רימונדה קולקובסקי והנתבע ערן קולקובסקי
.

8.
טענות הנתבע:
לטענת הנתבע, הנתבע העביר מניותיו בחברה בשנת 2008.
לטענתו, פעילות החברה בוצעה על ידי שמש בלבד, והבנק פעל בהתאם להנחיותיו של שמש בלבד, כולל העמדת ההלוואה בתאריך 30.8.06.
בדיעבד התברר לנתבע כי שמש גלגל שיקים בחשבון החברה, והבנק ידע על כך או שהיה עליו לדעת.
לא נשלחו אליו הודעות מאת הבנק ולו ידע כי החשבון היה בחריגה היה פועל להקטנת החוב או לשחרורו מהערבות.

דיון והכרעה:
הטענה לפיה הנתבע העביר מניותיו בחברה לשמש.
9.
לטענת הנתבע, בשנת 2006 העביר את כל מניותיו בחברה לשמש.
בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע כי ההסכם בשנת 2006 בינו לבין שמש, בדבר העברת מניותיו בחברה לשמש היה הסכם בעל פה. כאשר התבקש לפרט את פרטי ההסכמה, השיב כי התקיימה בינו לבין שמש שיחה בעל פה, בעקבות הידיעה שהוא ומשפחתו מתכוונים לעזוב לארצות הברית לשלוש שנים בעקבות הצעת עבודה – מעבר שלא התבצע בסופו של דבר. לדבריו, המניות הועברו במלואן, ללא תשלום, לשמש (בעמ' 41 משורה 14 ואילך עד עמ' 42 כולל).
הנתבע העיד, כי למרות שהעברת המניות נעשתה, בעל פה, בשנת 2006, הרישום התאחר ובוצע רק בשנת 2008 לדבריו, היה זה: "מסיבות של חוסר ניהול נכון שלי ואולי אפילו קצת תרמית או הונאה של ששי (שמש)...".

10.
טענת הנתבע בדבר העברת המניות בעל פה לא נתמכה בראיה כלשהי, ואני מתקשה לקבלה. לא מתקבל על הדעת כי העברת מניות בחברה שהנתבע הקים עם שמש בשנת 1992 ובנה במו ידיו, נעשית בעל פה, כלאחר יד. מכל מקום, משלא נטען כי נמסרה לבנק הודעה על העברת המניות, אין כל חשיבות להכרעה בשאלת מועד העברת המניות – האם היה זה בשנת 2006 בעל פה, או בשנת 2008, בה חתמו על מסמך מתאים.

11.
הנתבע לא טען, וממילא לא הוכח, כי נמסרה לבנק הודעה בדבר העברת המניות שלו לשמש, בשנת 2008 או בכל מועד אחר. לטענת הבנק לא נמסרה לו כל הודעה על העברת המניות לשמש.
למעשה, הודה הנתבע, בחקירתו, כי לא פנה אל הבנק על מנת להודיע על העברת המניות (בעמ' 45 ש' 19-20).
כמו כן, אין חולק כי הנתבע, למרות שלטענתו העביר את כל מניותיו בחברה לשמש, לא ביקש לבטל את כתב הערבות שעליו חתם בשנת 2002.

12.
לפיכך, משהודה הנתבע כי לא מסר כל הודעה לבנק על העברת המניות שלו לשמש, ברור כי הבנק לא ידע, ולא היה עליו לדעת, כי הנתבע אינו בעל מניות בחברה.

מעורבותו של הנתבע בחברה וטענתו בדבר אי מתן הודעות לערב
13.
לטענת הנתבע, לא נשלחו אליו הודעות לפחות אחת לשנתיים, בהתאם לסעיף 6 להוראת נוהל תקין מספר 453 וכן לא נשלחה הודעה תוך 90 יום מהיום שהיה על החברה לסלק את חובה בהתאם לסעיף 9 להוראת נוהל זו. בנסיבות אלה, יש לפטור אותו, לטענתו, מערבותו.

14.
לטענת הבנק, היה הנתבע בעל מניות בחברה, ואף לאחר העברת המניות, ללא ידיעת הבנק, המשיך להיות ערב לחובותיה. לפיכך היה עליו לוודא ניהול תקין של החברה ולבקר את התנהלותה בחשבון, ולא להטיל את האחריות לפתחו של הבנק.


15.
במהלך שמיעת הראיות התבררה מידת מעורבותו של הנתבע בחברה.
בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע, כי ניהל את החברה מיום הקמתה בשנת 1992 ועד שנת 2002. כמנהל החברה טיפל בקשר עם עורכי הדין, ניהול חשבונות, ביטוחים פיתוח ואחזקה.
משנת 2002 עד שנת 2005, לדבריו, בנה מבנים יבילים מעץ, בכפר הנופש.

16.
הנתבע העיד כי החל מדצמבר 2006 החל לעבוד כשכיר בחברת מי רם, אך כאשר נשאל מדוע בטופס 106 נרשם כי החל לעבוד במי רם רק באפריל 2009, השיב:
"אמת. עד אותה תקופה עבדתי כשכיר בחברת כפר הנופש אכזיב לצרכי מס. כלומר, אם צריך לדייק, זה אותו חשבון פרטי שהופיע בבנק איגוד, אני את המשכורות הייתי מכניס לבנק איגוד...קיבלתי את המשכורת מחברת מי רם, רשמתי שיק עצמי והכנסתי את הכסף לכפר הנופש ובאותו יום מוציא אותו ומעביר אותו לחשבוני." (בעמ' 40 ש/ 19-24).

הדבר מעיד, על כך שעד חודש אפריל 2009, חודשים ספורים לפני העברת החשבון לטיפול משפטי, היה הנתבע מעורב בהנהלת החשבונות של החברה, ופעל, בדרכים עקלקלות, למען אינטרסים כלכליים של החברה.
הנתבע אישר, כי עד שנת 2009 היתה החברה משלמת לו אחזקת רכב, כולל סולר ביטוח ורישוי. לדבריו, היה מוציא חשבונית על הוצאות הרכב לחברת מי רם.

17.
הנתבע אישר בחקירתו, כי הגופים עימם עבדה החברה, המשיכו לראות בו בעל מניות בחברה. בתאריך 29.9.06 חתמו הנתבע ושמש על הסכם שכירות ל- 10 שנים ביחס לכפר הנופש, מול לימן בעל הזכויות בקרקע (ת/3). מכתבים מטעם המושב נשלחו גם אליו במהלך שנת 2009 (ת/4 – ת/5).
עוד אישר הנתבע, בחקירתו, כי בעת שהחברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, נכללה בה גם, בידיעתו, בקשה להפטירו מחובותיו כערב. הנתבע אישר כי ויתר על חוב של כפר הנופש כלפיו, במסגרת ההצעה להסדר נושים (בעמ' 41 ש' 25).

18.
אין חולק כי הנתבע ומשפחתו מתגוררים בכפר הנופש, וכי אשתו, אחותו של שמש, עבדה באותה עת, כמנהלת הקבלה בכפר (בעמ' 39 ש' 3-6 ועמ' 42 ש' 23). מגוריו בכפר לא הוסדרו בהסכם שכירות, אלא היו חלק מתנאי העסקתה של אשתו, לדבריו. כן העיד הנתבע, כי תשלומי הארנונה, המים והחשמל של מקום המגורים כוסו אף הם על ידי החברה (בעמ' 44 לפרוט') וכי משרד החברה בכפר הנופש ממוקם 10 מטרים מביתו (עמ' 47 ש' 5).
הנתבע אישר, כי בכפר הנופש היתה תיבת דואר אחת, אשר שימשה את החברה, וגם את שמש ואותו באופן אישי. לדבריו לא היה פותח את הדואר המיועד לחברה, והדואר המיועד אליו באופן אישי היה מועבר אליו (בעמ' 43 החל משורה 4).

19.
עובדות אלה, מעידות על מעורבותו הרבה של הנתבע בחברה, גם לאחר העברת המניות בה לשמש ולאחר שחדל לכהן כמנהלה. חייו של הנתבע היו שזורים בחיי כפר הנופש שנוהל על ידי החברה, בראשותו של שמש.

20.
מנהלת סניף הבנק, שירלי אמסלם (להלן:"אמסלם") נשאלה, האם ייתכן שעובדי הבנק סמכו על כך שהנתבע מתגורר בכפר הנופש ולפיכך לא טרחו ליידע אותו בנפרד על חריגות בחשבון. אמסלם השיבה כי כשהיו חריגות בחשבון ושמש לא היה באזור התקשרו גם לנתבע להודיע. עם זאת, ציינה, כי מבחינת הבנק, עד לרגע היוודע גלגול השיקים, לא היו בעיות חריגות בחשבון. היו פה ושם חריגות שנפתרו מול הלקוח (בעמ' 16 ש' 5 ואילך).

21.
עיון בדפי החשבון מלמד כי אמנם כך היה, שכן גם כאשר מומש הפקדון מחשבונו הפרטי של שמש כנגד חובה של החברה, ביום 3.11.09, רק כחודש לפני העמדת החוב לפרעון מיידי, עמדה יתרת החובה בחשבון על כ- 100,000 ₪ כאשר הפקדון הסתכם ב- 75,000 ₪. משמע, לולא היה מתגלה גלגול השיקים, ולולא חוללו כל אותם שיקים שבגינם ניתן לחברה אשראי סביר להניח כי החשבון היה ממשיך להתנהל כסדרו.

22.
שמש עצמו, העיד כי הסיטואציה אליה נקלע היתה כרעם ביום בהיר, וכי לא היתה לזה שום הכנה. שכן חברת אסיף ינוב נקלעה לחדלות פרעון, ושיקים שלה התחילו לחזור בכל הבנקים (בעמ' 49 ש' 2).

23.
ביחס לטענה לפיה הקשר של הבנק היה רק עם שמש, העידה אמסלם כי רוב האינטראקציה אמנם היתה עם שמש, והוא זה שהיה מגיע לבנק בדרך כלל, אולם בתקופות בהן היה טס לחופשות בחו"ל היה משאיר הוראות והם היו לעיתים מתקשרים לנתבע. פעמים רבות אמר להם הנתבע שימתינו לשובו של שמש. לדבריה, הנתבע היה מתנער ממתן תשובות, אבל אם היו הפקדות היה בא ומפקיד (בעמ' 11 ש' 16 ואילך).

24.
אין חולק, כי עם פתיחת החשבון מסרו שמש והנתבע לבנק את פרוטוקול החברה בו נקבע כי כל אחד מהם יוכל לחייב בחתימתו את החברה.
כאשר החליט הנתבע לנתק עצמו מפעילותה של החברה, אף אם היה זה כטענתו, בשנת 2006, ידע כי מכח אותם מסמכי פתיחת חשבון ומכח הפרוטוקול המצוי בבנק, די בחתימתו של שמש על כל מסמך מול הבנק, כולל בקשות להקצאת אשראי.
למרות זאת, לא הודיע הנתבע לבנק על שינוי כלשהו, לא ביקש לבטל את כתב הערבות המתמדת עליו חתם, ואף לא יידע את הבנק, לא בשנת 2006 ולא בשנת 2008 כי העביר מניותיו לשמש.
בנוסף, היה ברור לנתבע, כי למרות שעזב את החברה, המשיך לשמש ערב שלה, (עמ' 49 ש' 27, ועמ' 50 ש' 24-25).
בנסיבות אלה, לא היתה לבנק כל סיבה להניח כי אין הוא מעורה בענייניה של החברה, וכי חלה עליה חובה לפנות אליו במישרין ולקבל הסכמתו לפתיחת חשבון ניכיון השיקים.

25.
הבנק מפנה בעניין זה לע"א 6750/99 כלל אינבסטמנט האוס בע"מ נ' בנק מרכנתיל בע"מ (27.2.02) שם נפסק:
"ההשתק בו אנו עוסקים הוא השתק מחמת מצג, היינו, מקום שצד יוצר כלפי זולתו מצג בדבר קיומו של מצב עובדתי מסוים ובהסתמך על מצג זה משנה הזולת את מצבו לרעה, יוצר המצג יהיה מנוע מלהעלות טענות, אפילו הן נכונות, הסותרות את המצג שיצר"

הדברים אכן יפים לענייננו, ומלמדים כי הנתבע אינו יכול להלין על הבנק, כאשר הוא עצמו הציג עצמו כבעל מניות בחברה.

26.
הוכח, אם כן, כי להחלטתו של הנתבע לפרוש מניהול החברה לא ניתן כל ביטוי חיצוני. הנתבע לא יידע את הבנק על העברת המניות לשמש בשנת 2008 ולא ביקש לשנות את זכויות החתימה בחשבון, למרות שידע כי לשמש זכות לפעול בחשבון ככל העולה על רוחו, לרבות בקשת אשראי. לבנק לא היתה כל סיבה לחשוב כי מרגע מסוים ואילך עליו לנהוג בנתבע כערב שאינו בעל מניות בחברה.

27.
הנתבע הפקיד את גורלו בידי שמש – אחיה של אשתו, שהיא עצמה עבדה בתפקיד בכיר בחברה, ולא יידע את הבנק כי כך עשה.
יפים לעניין זה דברים שנכתבו בבש"א 21072/06 (מחוזי ת"א) שושנה גורדו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. באותו מקרה, נדחתה טענת הערבה לפיה לא היתה קשורה לפעילות החברה, למרות שהיתה אשתו של בעל החברה ומנהלה. בית המשפט פסק כי:
"מאחר שהמבקשת אינה ערב יחיד, הרי שלא חלה בענייננו הוראת סעיף 26 לחוק הערבות, הקובע כי בהעדר הודעה על אי קיום חיובו של החייב יופטר הערב מערבותו. מעבר לכך, סביר להניח שלמבקשת היתה נגישות למידע בדבר מצב חובותיה של החברה, והיא אינה יכולה לתלות על המשיב האחריות לכך שהמידע לא נמסר לה, ככל שאכן לא נמסר."

28.
בענייננו, היה המידע כל העת בהישג ידו של הנתבע, ואם רצה להתעניין היה עליו לפנות אל שמש עצמו, או לעיין בהודעות הבנק אשר התקבלו במשרד החברה, משרד המצוי 10 מטרים מביתו, ובו עובדת אשתו. מניעת המידע מהנתבע התאפשרה בשל עצימת העיניים מצדו.

29.
בנסיבות אלה, קשה לקבל את טענת הנתבע לפיה הבנק לא הודיע לו, באופן אישי, על מצב החשבון בחברה, בפרט כאשר הבנק כלל לא ידע שחדל להיות בעל מניות בחברה.

30.
יתרה מכך, ממכלול הראיות עולה כי החוב נשוא התביעה נוצר באחת, בשל חילולם של מספר רב של שיקים טובה שהפקיד שמש בחשבון החברה, כך שאין המדובר במצב מתמשך של חשבון החורג ממסגרת האשראי. פרק הזמן שחלף ממועד היווצרות החוב במקרה הנדון, עד להעברת התביעה לטיפול משפטי היה קצר מאוד, ובתקופה זו, הוכח כי הבנק זימן את הנתבע לפגישה, אליה לא הגיע. למעשה, ממועד יצירת החוב המשמעותי בחשבון ועד להעברת התיק לטיפול משפטי לא חלפו 90 יום וודאי לא שנתיים, כך שהוראת נוהל תקין מספר 453 ממילא אינה רלוונטית.


גלגול השיקים בחשבון החברה:
31.
אחת מטענות ההגנה של הנתבע, הינה כי חובה של החברה נוצר עקב גלגולי שיקים בחשבון, אשר נעשו על ידי שמש, ללא ידיעתו. לטענת הנתבע, התרשלותו של הבנק היא שאפשרה את גלגולי השיקים.

32.
שמש הודה בגלגול השיקים גם במהלך חקירתו בבית המשפט, כך שאין חולק על כך.


33.
כל העדות מטעם הבנק, מנהלת הסניף ושלוש עובדות נוספות, העידו כי הבנק לא ידע על גלגול השיקים בחשבון. עדויותיהן לא נסתרו.
עליזה טאיבי, מי ששימשה בעת הרלוונטית מנהלת צוות עסקים בסניף, הצהירה כי בתחילת חודש נובמבר 2011, בעקבות החזרות של שיקים בחשבון, התבקש שמש לסור לסניף על מנת להסדיר את חובה של החברה. אז, במהלך הפגישה שהתקיימה בסניף הודה שמש כי מדובר בגלגולי שיקים. בשלב זה, הודיעה לו טאיבי כי הפקדון בסך 75,000 ₪ בחשבונו הפרטי שהיה משועבד לאבטחת חובות החברה ייפרע לצורך כיסוי החריגה, וכי עליו לפעול להסגרת החוב בחשבון ללא דיחוי.
בעקבות פגישה זו, בה הודה שמש בגלגול השיקים בחשבון, הועבר החשבון לטיפול מחלקת אשראים מיוחדים ונקבעה פגישה עם שמש והנתבע. לאותה פגישה הגיע שמש בלווית עורך דינו, ובה הודיע להם על כוונתו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקפאת הליכים.

34.
אנג'לה דנאל, פקידה במחלקת עסקים בסניף, הצהירה כי זימנה גם את הנתבע לאותה פגישה, והדגישה את חשיבותה, אך הוא השיב לה שלא יוכל להשתתף בפגישה, וכי הוא מודע למצב, וסומך על שמש שיגיע להסדר.
משסירב הבנק לתת הסכמתו להסדר המוצע כחלק מהבקשה להקפאת הליכים, ונוכח הודעת החברה לבנק לפיה היא חדלת פרעון, הוגשה התביעה.

35.
אנג'לה דנאל הצהירה כי עד אותה פגישה, בה הודה בפני
הם שמש בגלגול השיקים, לא היה לה מושג כי זה מה שקורה בחשבון. לטענתה, עם כל ביצוע הפקדה לניכיון שאלה את שמש לטיב העסקה והאם התקבלה תמורה עבור השיק, ושמש השיב לה תשובה חד משמעית כי מדובר בעסקה של בניית ומכירת צימרים ומחסני עץ המשמשים את מושכי השיקים בין היתר לאחסון תוצרת חקלאית, וכי הסחורה סופקה.

36.
שירלי אמסלם, מנהלת הסניף היום, שימשה מנהלת צוות עיסקי בסניף בתקופה הרלוונטית. אמסלם העידה כי לפני קבלת שיקים לניכיון מבצע הבנק בדיקה הכוללת בירור בבנק הנמשך, לוודא כי לא היו שיקים חוזרים למושך (עמ' 12 ש' 22 ואילך). ביחס לשיקים שבדיעבד התבררו כגלגולי שיקים העידה אמסלם כי שמש הצהיר לפניה כי הוא בונה צימרים ומחסני עץ ומוכר אותם. כך הסביר, לטענתה, את העובדה שהשיקים היו בסכומים גבוהים יחסית, שכן בעסק של השכרת צימרים לא אמורים להתקבל שיקים בסכומים גדולים כפי שהתקבלו.
יתרה מכך, אמסלם העידה כי עובדי הסניף היו בביקור בכפר הנופש ואז הצביע שמש על מקום מסוים ואמר ששם הם בונים את הצימרים. לדבריה, על זה הסתמכה, והדבר נתן לה ביטחון שהכל אמת. אמסלם העידה כי הצוות היה בקשרים טובים עם שמש, ההסברים היו הגיוניים, והם ראו במו עיניהם את המקום בו נבנים הצימרים ולפיכך לא ראו כל מקום לחשד (בעמ' 13 ש' 6 ואילך).
אמסלם סיכמה: "פה זו היתה ממש הונאה. הוא נתן הסברים וסיפק הוכחות." (בעמ' 13 ש' 17).
עוד הוסיפה אמסלם, כי למיטב זכרונה ראתה גם חשבוניות לעסקות מכר הצימרים כביכול (עמ' 17 ש' עמ' 17 ש' 31).
ובהמשך סיכמה כך:
"כששמעתי על זה לא הייתי בסניף אבל מאוד הופתעתי. לא היתה לנו סיבה לחשוד. הלקוח תמיד גרם לנו לתחושת נוחות. לכל שאלה היתה לו תשובה ואסמכתא אם צריך. בן אדם מרשים מבחינת עבר צבאי וכו', תמיד עשה רושם של אדם אמין. לא היתה סיבה לחשוד שמשהו לא תקין. עובדה שהחשבון שנים על גבי שנים התנהל בצורה טובה, השיקים נפרעו. לא שהשיק הראשון חזר ..." (בעמ' 19 ש' 27-31).

37.
עדויותיהן של כל העדות מטעם הבנק מהימנות בעיני. הוכח כי שמש הצליח לרכוש את אמונן, לא רק בשל אישיותו המרשימה, אלא משום שנטע בליבן את הבטחון שהוא בונה ומוכר צימרים מעץ, ממש כמו אלה שראו במהלך הביקור במקום. בנוסף, השיקים הופקדו תקופה ארוכה ועד חודש נובמבר 2011 תמיד כובדו.

38.
עדויותיהן של העדות מטעם הבנק נתמכת גם בעדויותיהם של הנתבעים. הנתבע העיד, כי הוא ניהל את כפר הנופש עד 2002 וכי מאותו מועד ניהל אותו שמש. לשאלה מה עשה משנת 2002 השיב הנתבע כי בנה בקתות מעץ, בכפר, עד שנת 2005 (בעמ' 39 ש' 8-13).
מכאן, שטענת שמש לפני פקידות הבנק, כי בכפר נבנים מבנים יבילים מעץ הנמכרים לצדדים שלישיים, לא היתה בלתי מתקבלת על הדעת, כאשר הראה להם במהלך ביקורם במקום את המקום בו נבנים המבנים, בתוך הכפר.
שמש אף הוא, אישר בחקירתו הנגדית, כי לאורך השנים עסקו הוא והנתבע בבניית מבנים יבילים, ובהחלט יכול להיות שבזמן שביקרו במקום עובדי הבנק היה מבנה כזה במהלך בנייה (בעמ' 52 ש'
22-25).

39.
יתרה מכך, שמש אישר, כי תקופה ארוכה השיקים של חברת אסיף ינוב, שלא היו אלא שיקים טובה, שלא היו מאחוריהם עסקות, כובדו (ראו עדותו בעמ' 53 ש' 24).

40.
לא הוכח כי הבנק התרשל שעה שלא הבחין כי שמש עוסק בגלגול שיקים. ממכלול הראיות שהובאו לפניי, עולה כי שמש הונה את הבנק, הונאה מחושבת ומתוכננת היטב, באופן שלא ניתן היה לצפות כי מי מעובדי הבנק יחשדו כי השיקים המופקדים לניכיון אין מאחוריהם עסקה של ממש. עובדי הבנק נהגו כבנקאים סבירים וזהירים, שעה שביקשו לקבל הסברים לשיקים המופקדים בחשבון הניכיון, וההסברים שקיבלו עלו בקנה אחד עם העובדה שעד זמן לא רב לפני כן אמנם עסק הנתבע עצמו בבניית מבנים יבילים בתחומי הכפר ומכירתם לצדדים שלישיים – ממש כמו שטען שמש בפני
עובדי הבנק.

41.
בנסיבות אלה, אין בהתנהלות הבנק משום הפרת חובת זהירות כלפי הנתבע, ואין בה אף משום הפרת חובת האמון שחב כלפיו הבנק.
קיומה של חובת האמון, אין משמעה שחרור הלקוח מכל אחריות למעשיו, ולפיכך בנסיבות כאלה, בהן הניח הנתבע את גורלו בידי שמש, גיסו, באופן עיוור ומוחלט כפי שעשה, אין הוא יכול להסתמך על חובת האמון שחב הבנק כלפיו, כמזור לנזקים שאירעו לו בעקבות עצימת העיניים הרשלנית שלו.
יפים לעניין זה דברים שכתבה בנדון פרופ' פלאטו-שנער:
"...חובת האמון אין פירושה שחרור הלקוח מאחריות למעשיו, או הסתמכות באופן עיוור על הבנק. על הלקוח חלה במקביל חובה מינימאלית לדאוג לענייניו שלו. בתי המשפט קבעו סייג זה במקרים שונים".

רות פלאטו-שנער דיני בנקאות, חובת האמון הבנקאית (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2010) בעמוד 105-106.

במקרה אחר, בו נדונה טענה בדבר הפרת חובת האמון כלפי ערב, נקבע כי שומה על הערב לדאוג לענייניו ולעקוב אחר מצב החשבון לו הוא ערב:
"בפרשת בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' ירושלים תור חיפה (95) בע"מ (בפירוק) דובר באדם שהסכים לבקשת חברו להצטרף כבעל מניות עיקרי וכמנהל בחברה, ולחתום על ערבות בעלים להבטחת חובות החברה כלפי הבנק....גם כאן פסק בית המשפט כי בנקים חבים חובת אמון ללקוחותיהם. אולם, כל זה אינו מפחית מהחובה המינימלית שחלה על הלקוח לדאוג לעניינים שלו."
(ראו: פלאטו-שנער, שם בעמוד 106).

42.
הוכח כי התנהלות הבנק בחשבון נעשתה בהתאם להוראות פתיחת החשבון ולהנחיות כפי שניתנו על ידי החברה, כאשר הנחיות אלה נחתמו על ידי הנתבע כיושב ראש מועצת המנהלים של החברה, ובהתאם לזכויות החתימה בחשבון.

שיקים המצויים בידי הבנק
:
43.
לטענת הנתבע, אוחז הבנק בשיקים שקיבל לידיו במסגרת עסקאות נכיון השיקים, בסכום כולל של 230,057 ₪, וחרף העובדה שמדובר בשיקים בסכום גבוה, לא מצא הבנק לנכון לפעול לגבייתם.

44.
הטענה אינה ראויה להישמע, שכן שמש עצמו אישר, בחקירתו, כי כל השיקים המחוללים היו שיקים טובה, שלא היתה מאחוריהם כל עסקה, והיו חלק מגלגול השיקים בו חטא. עוד העיד שמש, כי החברות מושכות השיקים הפכו חדלות פרעון יום בהיר אחד בשלהי 2009 – מה שגרם לקריסת חשבון האשראי. ברור, אם כן, כי לא היה כל טעם בפתיחת תיקי הוצל"פ לגביית אותם שיקים.
מכל מקום עדת התובע אהובה לוי העידה כי נפתחו תיקי הוצל"פ נגד חמש חברות, אך ללא הועיל – מאחר שהיו חדלות פרעון (בעמ' 22 לפרוטוקול).

אי שימוש בחשבונו הפרטי של הנתבע
45.
לטענת הנתבע, הבנק לא עשה שימוש בבטחונות ובנכסים אחרים שעמדו לרשותו לשם הפחתת החוב, כדוגמת חשבון הבנק הפרטי של הנתבע, אשר התנהל אצלו.

46.
הטענה עלתה, לראשונה, בסיכומי הנתבע ודינה להידחות מטעם זה בלבד, אך גם לגופה.
הוכח, כי עד אותו יום בחודש נובמבר 2009, בו הפכה אחת מהחברות ששיקים שלה "גולגלו" בחשבון, לחדלת פרעון, התנהל החשבון בחריגות סבירות, וכי כנגד יתרת חובה בסך 100,000 ₪ בחשבון העו"ש קוזז פקדון פרטי של שמש בסך 75,000 ₪ אשר שועבד כבטוחה להבטחת חובותיה של החברה. חשבונו הפרטי של הנתבע לא שועבד באותו אופן, ולפיכך מנוע היה הבנק מלפעול בחשבונו. מכל מקום, כאמור, לא היה סיפק בידי הבנק להודיע לנתבע על החוב בחשבון הנכיון, שכן חוב זה נוצר באחת, כמפורט לעיל.

נטל ההוכחה
47.
לטענת התובע, טענות הנתבע הינן מסוג של הודאה והדחה, שכן הנתבע אינו טען כנגד קיומו של החוב או גובהו, אלא שלטענתו, מחמת התנהלותו של הבנק, המהווה לטענתו התרשלות או הפרת חובת האמון, אין לחייב אותו בחוב החברה, למרות שאין חולק כי הוא ערב לחובותיה.
אין מדובר רק בהודאה והדחה, אלא בטענת קיזוז, שהיה על הנתבע להעלות.
ערב הטוען כי יש להפטיר אותו מערבותו בשל התרשלותו של הבנק, צריך להעלות טענת קיזוז, שכן אף אם ימצא בית המשפט כי הבנק התרשל, התוצאה לא תהיה ביטול הערבות, שהינה חיוב חוזי, אלא לכל היותר מתן אפשרות לקזז מול החוב שנוצר בגין הערבות את סכום הפיצוי שייפסק לטובת הנתבע בגין התרשלות הבנק.
ראו לעניין זה: ד"ר רוי בר-קהן ערבות (שירז הוצאה לאור, 2006) בעמוד 308.
במקרה הנדון, לא העלה הנתבע טענת קיזוז. למרות זאת, דנתי בטענת הרשלנות לגופה ומצאתי לדחותה.
הנתבע לא הוכיח כי הבנק התרשל או הפר את חובת האמון כלפיו, ולפיכך דין טענותיו להידחות.

48.
סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה, במלואה, ומורה כדלקמן:
הנתבע 3 ישלם לתובע סך של 518,770 ₪ בצירוף תוספת ריבית בנקאית חריגה, החל מיום 10.12.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, ישלם הנתבע 3 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 38,000 ₪ והוצאות האגרה בסך 13,930 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.11.12.
הסכום שנפסק כשכר טרחת עורך דין יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין.

ניתן היום,
כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 15050-12/09 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' כפר הנופש אכזיב בע"מ, ששון אילן שמש, ערן קולקובסקי (פורסם ב-ֽ 17/11/2014)