פסקי דין על רחל צלניק | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

36066-06/13 בל     23/11/2014




בל 36066-06/13 רחל צלניק נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 36066-06-13


23 נובמבר 2014

לפני
:

כב' השופטת
חנה טרכטינגוט

ה
מערערת:
רחל צלניק
ע"י ב"כ עו"ד גרינפלד
-

ה
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ספורטה


פסק - דין

1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים
(נפגעי פוליו) מיום 2/5/13 (להלן: "הועדה"), אשר קיבלה את ערעור המערערת בחלקו, הוסיפה למערערת נכות בשיעור 10% בגין תסמונת פוסט פוליו בהתאם לסעיף 35(1)(ב) והשאירה על כנן את הנכויות הקודמות שנפסקו למערערת בגין הפוליו (להלן: "החלטת הועדה").

2.
המערערת, ילידת 1955, חלתה במחלת פוליו בשנת 1958.

ועדה רפואית לעררים לנפגעי פוליו מיום 3.10.08 קבעה למערערת נכות רפואית בשיעור 44% החל מיום 1.1.07 (שיתוק שוק שמאלי קדמי - 20% ושיתוק שוק שמאלי אחורי - 30%).

3.
ועדה רפואית לעררים מיום 21.12.09 לעניין נכות כללית קבעה למערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור 89% בגין
הפגימות הבאות:
בגין פגיעה בפרק ירך שמאל (30%), קיצור רגל שמאל (10%), קיבוע קרסול שמאל (20%), פגיעה נוירולוגית ברגל שמאל (60%), איבוד שתן (10%), מצב נפשי (30%), שבר בחוליה

l
2 (10%).

4.
בעקבות נפילות מרובות ולאחר שלטענת המערערת אובחן אצלה
שבר בפיקה ברך שמאל, דחיסה של גוף חוליה
l
2, עקמת קלה קעורה לשמאל וכן נטען כי עברה ניתוח נוסף והינה סובלת מצלקות ניתוחיות וממצב נפשי קשה
, הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב בגין מחלת הפוליו.
ועדה רפואית מדרג ראשון דחתה את התביעה וקבעה כי אין החמרה בגין מחלת הפוליו.
על החלטה זו הוגש ערעור ובעקבותיו התכנסה הועדה לעררים מיום 2/5/13.

5.
כאמור, ועדה זו היא מושא פסק הדין.


טענות הצדדים


6.
טענות ה
מערערת בתמצית הינן, כדלקמן:
א.
נפל פגם משפטי בקביעת הועדה לפיה חלק מהשחיקה התפקודית והירידה התפקודית ניתן לייחס למרכיב של הפוליו ובכך להוסיף 10% כתסמונת פוסט פוליו.
היה על הועדה להתייחס במפורט במנומק לכל מרכיב בגינו טענה המערערת להחמרת מצבה, קרי השבר בפיקה ברך שמאל, דחיסה של גוף חוליה
l
2, עקמת קלה קעורה לשמאל, צלקות ניתוחיות ומצב נפשי קשה.
על הועדה היה לקבוע את הנכות בגין כל ליקוי בנפרד ולכל היותר לנכות חלק מהנכות שניתנה במידה וסברה כי לא את כל הנכות ניתן לייחס לתסמונת פוסט פוליו.

ב.
לא ניתן לעקוב אחר הלך רוחה של הועדה ולא ניתן להבין מדוע הוסיפה רק 10% נכות בגין שחיקה וירידה תפקודית, שכן החלטת הועדה אינה מפורטת ואינה מנומקת דיה.
ג.
בתשובה לטענת המשיב ביחס להיעדר התייחסות למצב נפשי בשל העובדה שהמערערת לכאורה לא התלוננה על מצב נפשי, נטען כי בפני
הועדה עמד פרוטוקול הועדה אשר דנה בנכות הכללית של המערערת, ממנו עולה כי קיימת החמרה בנכות הנפשית של הועדה, אשר בגינה קיבלה המערערת 30% נכות.

7.
טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
א.
המשיב מסכים להחזיר את עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לתיאור שלה עצמה בדבר צלקות מרובות ותבהיר האם יש מקום לקבוע נכויות בגין צלקות אלה.
ב.
ביחס לטענותיה הנוספות של המערערת, הרי שלא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה. טיעוני המערערת יוצאים כולם כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. המערערת נבדקה בבדיקה קלינית ע"י הועדה, אשר התייחסה, בין היתר, לשבר בפיקת הברך. תיאור ממצאי הועדה מפורט ומנומק כראוי. הקביעה אודות תוספת של 10% נכות בגין תסמונת פוסט פוליו הינה קביעה רפואית גרידא, הנתונה לסמכות הועדה בלבד.
ג.
טיעון המערערת בנוגע לכך שטענתה לנכות נפשית מצויה בפרוטוקול הועדה הרפואית שדנה בתביעה לנכות כללית אינה יכולה לעמוד. ראשית, בפועל, עת עמדה המערערת בפני
הועדה היא לא הביעה כל תלונה בתחום הנפשי. על כן לא יכולה היתה הועדה לנחש כי קיימת תלונה מסוג זה ולא ניתן לצפות מהועדה לדלות תלונות שאינן עומדות בפני
ה. שנית, על פי ההלכה הפסוקה ועדות שונות בענפים שונים יכולות להגיע לתוצאות שונות ולקביעות שונות בדבר שיעורי נכויות
ואין בכך כדי ללמד על פגם משפטי כלשהו.

דיון והכרעה

8.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 7.10.14, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

9.
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).

10.
בהתאם להלכה הפסוקה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (דיון (ארצי) לה/345-01
­
עזיז מועלם - המוסד לביטוח לאומי

(1/4/76)).

11.
אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי
, פד"עיז 130).

12.
בפרוטוקול הועדה צויינו הדברים הבאים:
"...נכנסת בכיסא גלגלים. מרכיבה נעליים אורטופדיות. קיים קיצור של 7 ס"מ משמאל, אך קיצור זה כולל שיתוק ועצב של הירך שבגינו הגפה התקצרה. קיים דלדול קשה של שרירי הסובך משמאל. כף רגל שמאל קטנה יותר אקווינוואפוס עם קיבוע הקרסול באותו צד. נמצאו צלקות מרובות בעקבות ניתוחים. כאשר האחרון בעקבות שבר של הפיקה באותו צד ושבר של הסמור משמאל. קיימת נוקשות ספסטית קשה וברורה ברגל שמאל עם סימן שגם מופק וגם ספונטני ועצמוני. אינה מאפשרת לבדוק רפלקסים בטענת כאבים. כח שרירי הירך תקין משמאל. לסיכום, מדובר בשיתוק ספאסטי שמקורו בשיתוק מוחין. הסבר זה נרשם והוסבר בועדה מ-3/6/08. הנכות עבור הפוליו בשוק שמאל מתייחס להפרעה ביישור וכיפוף הקרסול עבורם קיבלה נכות מתאימה גם היום. עבור זה לא ניתן להוסיף כיון שהבעיה העיקרית אינה פוליו ואולם הועדה מניחה שחלק משמחיקה התפקודית והירידה התפקודית ניתן לייחס למרכיב של הפוליו ובכך להוסיף 10% כתסמונת פוסט פוליו..."

13.
בעת שהועדה מתייחסת למחלת הפוליו של המערערת בשוק שמאל היא קובעת כי הבעיה העיקרית אינה מחלת הפוליו אלא שיתוק מוחין. יחד עם זאת נקבע כי קיים קשר סיבתי בין חלק מהשחיקה התפקודית של המערערת לבין מחלת הפוליו. הועדה אינה מבהירה במידה מספקת מהו אותו חלק מהירידה התפקודית אשר מיוחס למחלת הפוליו.
קביעת הועדה כי בגין ירידה תפקודית זו תתווסף נכות בשיעור 10% בגין הפוליו הינה קביעה כללית, אשר אינה מנומקת דיה ואינה ברורה די הצורך.

14.
אני מקבלת את טענת המערערת לפיה היה על הועדה להתייחס באופן מפורט ומנומק לטענותיה הרפואיות, דוגמת השבר בפיקת הברך, אשר בעטיין הגישה בקשתה להחמרת מצב. על הועדה היה להבהיר ברחל בתך הקטנה האם קיים קשר סיבתי בין שבר זה לבין מחלת הפוליו, אם לאו. העובדה שקיים בפרוטוקול הועדה אזכור של השבר האמור אינו בבחינת הסבר ראוי המאפשר הבנת מסקנתה של הועדה ביחס לקשר הסיבתי הנטען בין אותו שבר בפיקת הברך לבין מחלת הפוליו.

15.
על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה של הועדה, באופן שיאפשר העברת שבט בקורת על החלטותיה, יש מקום לנמק את הקביעה הלקונית בדבר הוספת 10% נכות. מקריאת הפרוטוקול אכן
לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הועדה. היעדר ההסבר וההנמקה הינם בבחינת פגם משפטי היורד לשורשו של ענין ומחייב השבת עניינה של המערערת לועדה.

16.
משמוחזר עניינה של המערערת לועדה, נוכח הפגם המשפטי האמור, מצאתי שיש מקום כי הועדה תבחן, בין היתר, גם את טענות המערערת בנוגע למצבה הנפשי, בגינו הותאמה לה נכות צמיתה וכן ביחס לטענה בדבר דחיסת גוף חוליה
l
2 ועקמת קלה קעורה לשמאל, אשר נטען כי אובחנו בצילום מיום 6.4.09 שבוצע לאחר נפילות חוזרות ונשנות של המערערת.

17.
אשר לטענות בעניין המצב הנפשי, תתייחס הועדה לקביעת הועדה מיום 21.12.09 בעניין נכות כללית, אשר קבעה נכות נפשית בשיעור 30%.

אכן הועדה אינה כבולה בהחלטת ועדה לנכות כללית, אך משהעניין מוחזר אליה מן הראוי שתתייחס גם למצב הנפשי ולקביעת הועדה הרפואית לנכות כללית בעניין זה.

18.
סוף דבר – הערעור מתקבל.

19.
עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי פוליו) על מנת שתבחן בשנית את עניינה של המערערת.
הועדה תתייחס לצלקות המרובות, לשבר בפיקת ברך שמאל, למצבה הנפשי של המערערת,
לדחיסת חוליה
l
2 ולעקמת הקלה הקעורה לשמאל.
הועדה תבהיר האם ליקויים אלה קשורים למחלת הפוליו והאם יש מקום לקבוע למערערת נכות ביחס לכל אחת הפגימות הנטענות הללו ובאיזה שיעור.
המערערת וב"כ יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון בפני
ה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
20.
המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ה, (23 נובמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים.









בל בית דין אזורי לעבודה 36066-06/13 רחל צלניק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/11/2014)