פסקי דין על שמואל רינגל | פסקי דין על מיה בנגן-רינגל | פסקי דין על שי רוזנברג | פסקי דין על בנימין זאב רוזנברג | פסקי דין על שלומית רוזנברג ואח' |

21805-06/14 עא     24/11/2014




עא 21805-06/14 שמואל רינגל, מיה בנגן-רינגל נ' שי רוזנברג, בנימין זאב רוזנברג, שלומית רוזנברג ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 21805-06-14 רינגל ואח' נ' רוזנברג ואח'




תיק חיצוני:




מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופטת
שושנה שטמר

– אב"ד
כב' השופטת

ישראלה קראי-גירון
כב' השופטת

עפרה אטיאס

מבקשים
1
.
שמואל רינגל

2
.
מיה בנגן-רינגל
ע"י עו"ד סיגל עובדיה
ושות'


נגד

משיבים
1. שי רוזנברג
2. בנימין זאב רוזנברג
3. שלומית רוזנברג
4. דב רוזנברג

ע"י עו"ד אטיאס
, פרוכטר
ושות'


החלטה

1.
ביום 11/11/14 נתן הרכב זה את פסק דינו, לפיו חייבנו את המערערים לשלם למשיבים שכר-טרחת עורך דין בערעור בסכום של 13,000 ₪ + מע"מ. קביעתנו זו ניתנה לאחר שהוסמכנו על ידי הצדדים לפסוק בעניין שכר הטרחה בערעור על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נ"מ) התשמ"ד-1984 (להלן – "חוק בתי המשפט").

3.
המערערים הגישו בקשה שכותרתה "בקשה להבהרה ביחס להחלטה ולפסק הדין שניתנו בתאריך 11/11/14". התקבלה תגובת המשיבים לבקשה.

4.
נפתח בהערה מקדמית, שדי היה בה כדי לדחות את הבקשה,
והיא שבית המשפט איננו
מפרש או מבהיר את פסק דינו. על אף האמור לעיל, נתייחס לגופה של הבקשה, שכן בחלקה ניתן לראות בו בקשה לתקן "טעות סופר" ב

פסק דין
בהתאם להוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

4.
המערערים טענו כי היה עלינו בפסק דיננו להורות ששכר הטרחה בסכום של 48,470 ₪, אשר נפסק על ידי בית משפט קמא, כולל מע"מ, דהיינו שאין להוסיף עליו מע"מ. זאת בהתאם לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

בקשה זו נדחית על ידינו. בית משפט קמא קבע כי על המערערים לשלם למשיבים את הסכום הנ"ל בתוספת מע"מ. בפרוטוקול הישיבה לפנינו, הצהירו הצדדים כדלקמן:

"לאור דברי (והכוונה ל"דברים") ששמענו מפי בית המשפט, אנו מקבלים את הצעתו, לפיה הערעור יתקבל אך ורק בשאלה של גובה שכ"ט וההוצאות. לעניין זה מוסכם עלינו כי שכ"ט יועמד על הסך של 48,470 ₪ + מע"מ להיום וכן ההוצאות יעמדו על שכ"ט של השמאי + מע"מ + הפרשי הצמדה להיום.
באשר לשכ"ט בערעור, מוסכם עלינו כי בית המשפט יפסוק לעניין זה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט..." (ההדגשה בקו לא במקור).


משהסכימו הצדדים כי לשכר הטרחה בבית משפט קמא יתווסף מע"מ, לא היה מקום שאנו ניתן

פסק דין
השונה מהסכמת הצדדים, ויש לתמוה על הבקשה בעניין זה.

5.
עוד טענו המערערים כי נקבע בפסק הדין כי "ככל שהופקד על ידי המערערים עירבון בערעור, הוא יועבר למשיבים באמצעות בא-כוחם". מאחר שהם שלמו למשיבים את שכר הטרחה שנפסק לזכותם בבית משפט קמא, הרי יש לבטל את ההוראה בפסק דיננו, שהעירבון שהופקד על ידי המערערים יועבר למשיבים; בעקבות פסיקתנו, ולאחר שהעמדנו את שכר הטרחה בבית משפט קמא על 48,470 ₪, יצא שהם שלמו ביתר 30,252 ₪.

המשיבים בתגובתם אינם מכחישים כי סכום פסק הדין של בית משפט קמא שולם להם לפני שנתנו את פסק דיננו. הצדדים אינם מסכימים באשר לסכום שעל המשיבים להחזיר למערערים, אולם המשיבים מסכימים שסכום העירבון שהמערערים הפקידו יוחזר אליהם. לפיכך, נורה על החזרת העירבון כמבוקש על ידי המערערים.

6.
עוד ביקשו המערערים שנבטל את הוראתנו כי שכר טרחתו של השמאי, שעל המערערים לשאת בו, יתווספו לו גם הפרשי הצמדה מיום תשלומו לשמאי. המערערים טענו כי שלמו את שכר הטרחה ביום 20/5/14.
אך ברור הוא כי הכוונה היתה שהסכום יישא הפרשי הצמדה מהיום שבו שולם על ידי המשיבים ועד ליום שהוא הוחזר להם. בהתאם לכך יש לעשות את החישוב של הפרשי ההצמדה.

7.
עוד טענו המערערים כי בית משפט זה טעה כאשר קבע, בניגוד לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי לשכר הטרחה שנפסק לחובת המערערים בערעור, בסכום של 13,000 ₪, יישא גם מע"מ
במקום לקבוע כי הסכום כולל את המע"מ.
אכן, נפלה טעות סופר בהחלטתנו בכך שהוסף המע"מ. בניגוד לסכום של 48,470 ₪ שעליו הסכימו הצדדים כי יישא מע"מ, החיוב של 13,000 ₪ נקבע על ידינו. לפיכך, הדין עם המערערים שעל פי הוראת תקנה 521 לתקנות, לא היה מקום להוסיף לסכום זה מע"מ. נציין עוד כי בא כוחם של המשיבים בתגובתו העיר נכון שהמטרה בהוראה שבתקנה 521 לתקנות היתה שאין למנוע דרישה מהצד ששילם את ההוצאות + המע"מ לקבל חשבונית על סכום זה, כאשר לא מדובר במתן שירות של הצד הזוכה לצד המפסיד. בנסיבות אלו אנו מתקנים את טעות הסופר שנפלה בפסק דיננו באופן שהחיוב במע"מ לגבי 13,000 ₪ מבוטל.

8.
למערערים טרוניה שבאה לידי ביטוי באחד הסעיפים בבקשה כדלקמן
(ואין זו ההתבטאות היחידה בעניין זה): ".. יבקשו המערערים לציין כי הם הוכו בתדהמה לנוכח פסיקת בית המשפט הנכבד... לא זו בלבד שהדבר אינו מתיישב עם הוראות תקנה 512(ג) להוראות התקנות אלא שבפסיקה זו יש כאמור בכל הכבוד הראוי לייתר את הרציונל שמאחורי הפשרה אשר הציע בית המשפט הנכבד עת סבר כי יש לקבל את הערעור בענין שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לחובת המערערים על ידי בית המשפט קמא ולהפחיתו ולהעמידן ע"ס 43,470 ₪", דהיינו המערערים מלינים על גובה הסכום שנפסק כשכ"ט עו"ד בערעור, בטענם כי לא היה מקום לפסוק על דרך הפשרה סכום זה.
טענה זו יש לעלותה לפני ערכאת הערעור ולא לפנינו, שכן הבקשה איננה אלא לשנות את פסק דיננו ולא עקב "טעות סופר". זאת ועוד: הסכום נפסק לאחר ששמענו את הצדדים טוענים לפנינו ולפי מיטב שיפוטנו. נעיר, כי תמוהה טענתם זו של המערערים שהרי בדיוק בשאלה זו, בלא קשר לסוגיה של שכר הטרחה בבית משפט קמא, הסמיכו הצדדים אותנו לפסוק, הסכימו לטעון לפנינו במחלוקת זו ואף טענו ארוכות בעניין זה. לא היה מקום אם כן כי המערערים ייצאו מהנחה שלא יהיה חיוב בשכ"ט עו"ד בערעור או כי שכר טרחה זה יפחת מהסכום שנקבע. עוד נעיר, כי חלק הארי של הטענות של המערערים בערעור נדחו. לפיכך, היה נכון לפסוק וצודק כי המשיבים יקבלו שכר טרחה בערעור בלא קשר לשכר הטרחה שנפסק להם בבית משפט קמא עקב ההליכים שם.

9.
לסיכום: אנו מורות כי העירבון שהופקד בערעור יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם. בכך שיניננו את ההוראה בעניין זה בפסק דיננו. כמו כן תיקננו את פסק דיננו כך שבמקום החיוב בשכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪ + מע"מ, הסכום יעמוד על 13,000 ₪ כולל מע"מ.


אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.






ש. שטמר, שופטת
[אב"ד]

י. קראי-גירון, שופטת

ע. אטיאס, שופטת







עא בית משפט מחוזי 21805-06/14 שמואל רינגל, מיה בנגן-רינגל נ' שי רוזנברג, בנימין זאב רוזנברג, שלומית רוזנברג ואח' (פורסם ב-ֽ 24/11/2014)