פסקי דין על האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ | פסקי דין על אבנר אזולאי | פסקי דין על מאיר אזולאי |

22873-06/14 עא     25/11/2014




עא 22873-06/14 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' אבנר אזולאי, מאיר אזולאי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 22873-06-14 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ
נ' אזולאי ואח'

ע"א 53902-06-14 אזולאי ואח' נ' האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ






לפני
כב' השופט
משה יועד הכהן



המערערת בע"א 22873-06-14
המשיבה בע"א 53902-06-14



האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה שנייויס

נ ג ד

המשיבים בע"א 22873-06-14
המערערים בע"א 53902-06-14


1.אבנר אזולאי

2.מאיר אזולאי
ע"י ב"כ עו"ד שמואל ברקוביץ'





פסק דין



1.
לפניי שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 1.5.2014, בת"א 7089/09 (להלן: "פסק הדין"). ב

פסק דין
זה, התקבלה באופן חלקי תביעתה של חברת האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ
(להלן: "אגא") כנגד הנתבעים, אבנר אזולאי
ומאיר אזולאי
(להלן: "אבנר" ו"מאיר" וביחד: "אזולאי"), במסגרתו ישלמו אזולאי לאגא תוך 30 ימים סכום של 71,479 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ה-24.6.2009 ועד לתשלום המלא בפועל.

2.
ביום 27.10.2014 התקיים דיון בטענות הצדדים בערעורים, לאחר שהוגשו עיקרי טיעון מטעמם. יצוין, כי ביום 14.9.2014 הוגשה גם בקשה להגשת ראיות חדשות בערעור מטעם אזולאי, חוות דעת משלימה של רו"ח יהודיוף. זאת לטענתה, בהמשך לפסק הדין של בית משפט קמא, שקבע כי תהא זכאית לקזז סכומים נוספים מהתשלומים שחייבו אותה לשלם לאגא, אם רו"ח יהודיוף יקבע לאחר מתן פסק הדין סכומים נוספים לטובתה.

3.
טרם הדיון בערעור, הגישו אזולאי בקשה להוספת ראייה חדשה לערעור, חוות הדעת המשלימה של רו"ח יהודיוף מיום 10.6.2014. ביום 30.9.2014 קבעתי, כי החלטה בנוגע לבקשה להגשת ראייה חדשה, תינתן במסגרת הדיון בערעור שנקבע ליום 27.10.2014. בדיון שנערך בפני
באותו יום, בו העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם בערעור, קבעתי כי, מאחר שבית משפט קמא החליט שלא להמתין להגשת חוות הדעת המשלימה, והיה מודע לכך שרו"ח יהודיוף שוקד על השלמת חוות הדעת. הרי שלמעשה הבקשה מהווה בגדר ערעור על ההחלטה שלא להמתין להשלמת חוות הדעת. לפיכך קבעתי, כי אתן החלטתי גם בעניין זה, בגדר ההכרעה בערעור גופו.

ההליך בבית משפט קמא

4.
הרקע למקרה שלפני, כפי שתואר בפסק הדין של בית משפט קמא, הוא חוב נטען של אזולאי לאגא, עבור החזקת מחסן חלוקה (להלן: "המחסן"), בתקופה שבין 14.4.2008 ועד תום עונת הפירות של שנת השמיטה, ביום 13.7.2009.

5.
על פי כתבי הטענות, אגא, שעיסוקה שיווק תוצרת חקלאית, שכרה בחודש אוגוסט 2007 מאת תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "תנובה") את המחסן ומחסן בננות נוסף, כאשר תום תקופת השכירות נקבע ליום 31.8.2009. בהתאם להסכם השכירות עם תנובה, התחייבה אגא לשאת בתשלום דמי השכירות, ארנונה, הוצאות חשמל, מים, וכן תשלומים לוועד השוק הסיטונאי (להלן: "התשלומים"), והפקידה בידי תנובה את התשלומים מראש, עד ליום 31.8.2009.

6.
לטענת אגא, בהתאם להסכם בעל פה, בינה לבין אבנר שנערך בחודש אפריל 2008, הועמד המחסן לרשות אבנר, והוא התחייב לשאת בכל התשלומים המוטלים על אגא מכוח התחייבותה כשוכרת ראשית. בפועל, החזיק במחסן מאיר, בנו של אבנר, שפעל תחת השם "פרי וירק", לצורך מסחר בפירות וירקות של שנת השמיטה התשס"ח. על פי הצהרתו של מאיר בבית משפט קמא, אבנר אינו עובד ואינו בקיא בעובדות הרלבנטיות, ולכן הוגש תצהיר עדות ראשית רק מטעמו.

7.
בין הצדדים אין מחלוקת, כי בתקופה שבין אפריל 2008 ועד תחילת שנת 2009 שילמו אזולאי את התשלומים, למעט הארנונה. לגבי הארנונה טענו, כי היא לא שולמה על ידם, הואיל והארנונה לא שולמה בפועל על ידי אגא, אלא באשראי. לטענת אגא, אזולאי חזרו והתחייבו כי ככל שתוצג להם חשבונית על תשלום בפועל של הארנונה, הם יישאו בתשלום המגיע מהם. לגבי התשלומים האחרים
טוענת אגא, כי אזולאי חדלו לשלמם החל בחודש מרץ 2009.

8.
אגא טענה כי אזולאי עזבו את המחסן מבלי לפרוע את חובם, והגישה תביעה מקורית זו ביוני 2009 על סכום של 121,253 ₪, המורכב כדלקמן:

95,123 ₪ - חיובי ארנונה עד חודש יוני 2009;

22,220 ₪ - חיובי שכירות (מאי – יוני 2009);

3,438 ₪ - חשמל (מרץ – אפריל – מאי – יוני 2009);

472 ₪ - מים וועד שוק (אפריל – מאי – יוני 2009).

9.
בכתב ההגנה טענו אזולאי, כי היו בעלי עסק בשם "פרי וירק" לשיווק פירות וירקות, והפעילו קו חלוקה לשוק המוסדי בירושלים. לקראת שנת השמיטה התשס"ח, חברו יחדיו אגא ואבנר, והקימו במשותף, ביום 15.9.2007, חברה בשם "זמירות הארץ" (להלן: "החברה המשותפת"). המחסן היה אמור להיות לשימוש החברה המשותפת, אולם הואיל והחברה המשותפת טרם הוקמה באותה עת, נרשמה אגא כשוכרת בחוזי השכירות של שני המחסנים, תוך הבטחה של בעליה (האחים אגא) להסב את החוזים על שם החברה המשותפת, ובכלל זה את המחסן נשוא התביעה. ביום 13.4.2008 חתמו הצדדים על פירוק החברה המשותפת מרצון, על רקע סכסוך ביניהם, לגבי פעילות החברה המשותפת וחשדות מצד אזולאי להעלמת הכנסות וגניבת חלק מכספי החברה המשותפת על ידי אגא. הסכם הפירוק מיום 13.4.2008 צורף כנספח א' לכתב ההגנה וכן לתצהירו של מאיר (להלן: "הסכם הפירוק").

10.
על פי סעיף 3 להסכם הפירוק, התחייבו הצדדים להעביר
האחד לשני
את כל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה המשותפת, ובסעיף 4 להסכם הפירוק נקבע: "אם לאחר בדיקת מסמכי הנהלת החשבונות יתגלה למי מן הצדדים, כי הצד שכנגד העלים הכנסות של חב' זמירות הארץ בע"מ ו/או ביצע דיווחים לא נכונים, יהא עליו להשיב את הכספים שנטל. במקרה כאמור, יהא הצד השני זכאי לקבל את מלוא ההכנסות הנ"ל ותהא לו זכות תביעה ישירה בגינן".

11.
בסעיפים 6 ו-9 להסכם הפירוק נקבע, כי אגא תקבל לידיה, לשימוש בלעדי וייחודי, את "מחסן הבננות", ואילו אזולאי יקבלן את המחסן נשוא התביעה. סוכם כי התשלומים יחולקו בין הצדדים בהתאם לשימושם.

12.
בסעיף 10 להסכם הפירוק נקבע: "חב' אגא בע"מ מתחייבת להעביר את הסכם השכירות עבור מחסן הדגים המשמש לחלוקה – מחב' תנובה בע"מ – ע"ש אבנר אזולאי
"פרי וירק". לצורך ביצוע האמור, תפנה חב' אגא בע"מ לחב' תנובה בע"מ, בבקשה לבצע את האמור תוך 14 יום ממועד חתימת הצדדים על הסכם זה".

13.
בסעיף 15 להסכם הפירוק נקבע: "בכפוף למילוי התחייבויותיה של חב' אגא בע"מ בסעיפים 9-10 לעיל, ישלם מר אזולאי לחב' אגא בע"מ סכום כולל של 50,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם ב-10 תשלומים שווים ועוקבים כל ראשון בחודש החל מיום ה- 1.5.08...".

14.
בסעיף 18 להסכם הפירוק נקבע, כי הפרת תנאי מתנאי ההסכם ואי תיקון ההפרה תוך 7 ימים ממועד קבלת התראה בכתב על כך, יזכה את הצד שכנגד בפיצויים מוסכמים בסכום של 50,000 ₪, וזאת מבלי לפגוע בזכות לתבוע, בנוסף, כל נזק שייגרם.

15.
אזולאי טענו בבית משפט קמא, כי הם זכאים לקיזוז החוב הנטען כנגד חובותיהם של אגא ובעליה כלפיהם, בגין הפרת חוזה השותפות, ואף נותר עודף עצום לזכותם. בהחלטה מיום 14.7.2010 קיבל בית משפט קמא את טענתם של אזולאי ל"הודאה והדחה", ונקבע היפוך סדר הבאת הראיות.

16.
מטעם אזולאי הוגש תצהיר עדות ראשית של מאיר, ולהוכחת טענת הקיזוז הוגשו מטעמם חוות דעת חשבונאיות של רו"ח אבישי וייספלד, ושל החשבונאי ויועץ המס בועז כהן. מטעם אגא הוגש תצהיר של מנהלה, מר אבי אגא (להלן: "אבי"), ולא הוגשה כל חוות דעת חשבונאית נגדית.



17.
לאחר ארבעה מועדים בהם נשמעו הוכחות והושלמו הראיות מטעם אזולאי כולל חקירתם של בועז כהן ומאיר, הגישו אזולאי בקשה להגשת תצהירי עדות ומסמכים משלימים, שמטרתם להשלים ולתקן את עדותם וראיותיהם. הבקשה התקבלה, בכפוף למתן אפשרות לאגא לחזור ולחקור את מאיר ואת בועז כהן, ואף להגיש תצהירים משלימים מטעמה, אם תמצא לנכון לעשות כן. לאחר סיום חקירת העד אבי אגא מנהלה של אגא, הגישו אזולאי בקשה להגשת ראיות מפריכות, תצהיר של מר רפאל אסרף, תצהיר נוסף של מאיר, וכן ביקשה את זימונו של מר משה גריידי מרבנות ירושלים, וזאת, לאחר שנטען כי מנהלה של אגא העיד עדות שקר. הבקשה התקבלה, ולאחר שנחקרו גם עדי ההזמה, התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

18.
קודם להגשת הסיכומים בתיק קמא, הוגשה בקשה נוספת מטעם אזולאי שבכותרתה נאמר כי מדובר ב"בקשה בהסכמה" לקיום דיון בסוגיית הקיזוז. לפי אותה בקשה, התבקש בית המשפט להחליט לפני כתיבת הסיכומים, האם הם רשאים לקזז כנגד חובותיהם הנטענים בכתב התביעה את הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, על ידי אגא ובעליה, בשל העלמת הכנסות ורישומים כוזבים של החברה המשותפת. בית משפט קמא סבר כי מדובר בבקשה מוסכמת, ולפיכך נתן החלטה לפיה יגישו הצדדים סיכומים בשאלת הקיזוז, לפני כתיבת הסיכומים, ביחס לתביעה עצמה. אולם, לאחר שהתברר כי אין המדובר בבקשה מוסכמת, וכי במסגרת תיק פש"ר 5279/08 בבית המשפט המחוזי בעניין פירוק החברה המשותפת, עמדה להיות מוגשת חוות דעת חשבונאית של רו"ח א. יהודיוף, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט המחוזי לגבי פעילותה של אגא במסגרת החברה המשותפת (להלן: "רו"ח יהודיוף"), ניתנה החלטה לפיה הדיון בתיק יעוכב עד להגשת חוות דעתו רו"ח יהודיוף.

19.
הצעת אזולאי לאגא, לפיה תיערך חקירה נגדית משלימה נוספת של בועז כהן בשאלת הקיזוז, ובעקבות חוות הדעת של רו"ח יהודיוף, נדחתה על ידי בית משפט קמא בשתי החלטות. בנוסף, נקבעו מועדים להגשת הסיכומים וכן נקבע, כי במסגרתם יתייחסו הצדדים לשאלת הקיזוז, והנושא יוכרע במסגרת פסק הדין.




הכרעתו של בית משפט קמא

20.
בפסק הדין של בית משפט קמא, הכריעה כב' השופטת א' שניידר בשלוש שאלות שונות.

21.
במסגרת השאלה הראשונה, פסקה כב' השופטת שניידר כי אזולאי חייבים לאגא את התשלומים הנוגעים למחסן. כפי שקבעה, אזולאי שכרו את המחסן בחודש אפריל 2008, קיבלו על עצמה לשלם את התשלומים המתייחסים אליו, ואף עמדו ברוב התשלומים עד תחילת שנת 2009. זאת, על אף שהסכם הפירוק של החברה המשותפת נחתם כבר ביום 13.4.2008. השופטת דחתה את טענתם העיקרית של אזולאי לפיה, כל עוד לא מילאה אגא את התחייבויותיה לפי הסכם הפירוק להעביר את המחסן על שמם, הם פטורים גם מתשלום התשלומים עבור המחסן. בנוסף פסקה, כי אזולאי לא הכחישו את החזקתם במחסן, את התשלומים, ואף לא את החיוב לגבי הארנונה, שלגביו טענו, כי עם קבלת אישור על התשלום מאת העירייה, יבצעו מידית את התשלום.

22.
לאור השאלה הראשונה שנענתה בחיוב, עברה כב' השופטת שניידר להכריע בשאלה השנייה, האם הוכח הסכום הנתבע. כב' השופטת שניידר פסקה כי הוכח סכום התביעה על סך 121,235 ₪ על ידי אגא. בנוסף פסקה, כי אזולאי חייבים בארנונה עבור כל תקופת אחזקתם במחסן, שעליה אין מחלוקת, וכי אין נפקא מינה לעניין זה מה היה ההסדר בין אגא לבין תנובה, לגבי אופן התשלום או ההסדר עם העיריה. זאת קבעה, על סמך שלוש חשבוניות שהוצגו, ופירוט נתונים מטעם עיריית ירושלים, בצירוף הבהרה לגבי אותו הסדר שבוצע בין אגא לתנובה בנוגע לתשלומים. כפי שפסקה, התשלום בוצע על ידי אגא לתנובה, והאחרונה המציאה לאגא את נתוני החשבונות. לאור זאת, דחתה את טענת אזולאי, לפיה לא הוכחו החובות האמורים. באשר לארנונה, דחתה את טענת אזולאי כי לא היו חייבים לשלמה, משום שאגא דרשה מהם לשלם לה את חוב הארנונה לעירייה, ולא לעירייה באופן ישיר.

23.
במסגרת השאלה השלישית, בחנה כב' השופטת שניידר האם קיימת לאזולאי זכות קיזוז. באשר לזכות הקיזוז הנטענת לאור העדר היכולת הנטענת של אזולאי להשתמש במחסן, ואף להשכירו לצד שלישי, דחתה את הטענה בהסתמך על נימוקי אגא בסיכומיה (סעיפים 20-25). באשר לטענת הקיזוז החלופית, הנובעת מנזקים שגרמה אגא לפי הנטען, לחברה המשותפת, מצאה כב' השופטת שניידר לקבלה. לפי קביעתה, כבר כשקיבלה את טענה ה"הודאה והדחה", "נרמז" כי זכות זו קיימת לאזולאי. בנוסף, כפי שפסקה, בהיות הצדדים שותפים בחברה המשותפת, נזקים לחברה המשותפת על ידי העלמת הכנסות ו/או ביצוע דיווחים לא נכונים על ידי צד מהצדדים הם, בסופו של דבר, נזקים גם לשותפים בחברה המשותפת, כטענתה של אזולאי, וזהו הבסיס לזכות התביעה הישירה כאמור בסעיף 4 להסכם הפירוק. זאת כאשר, זכות התביעה הישירה מכוח סעיף זה, כוללת גם את זכותה של אזולאי לקזז חובותיה כנגד הנזקים הכספיים שאגא גרמה לטענתה לחברה, על ידי העלמת הכנסות. כפי שפסקה, אין המדובר "בתביעה נגזרת", כפי שטענה אגא, אלא בתביעה ישירה, על ידי קיזוז, מכוח הסכם מפורש בסעיף 4 להסכם הפירוק.

24.
כב' השופטת העירה, כי אמנם שאלת החובות ההדדיים, הנובעים מפעילות החברה המשותפת, תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק פש"ר 5279/08, אולם אין בכך כדי למנוע מאזולאי לטעון לזכות הקיזוז גם במסגרת ההליך שבפני
ה, ובלבד שיוכח שיעור הקיזוז והנתונים ששימשו לחישובו. בתיק הפש"ר 5279/08 טרם ניתנה הכרעה, אולם הוגשה כבר, כאמור, חוות דעתו של רו"ח יהודיוף, שבדק את טענות אזולאי כנגד אגא בדבר הוצאת כספים מהעסק על ידי רישום קניות פיקטיבי (מאת מ.מ. חזן ובניו בע"מ), רישום נתונים כוזבים במכירת סחורה, רישום כוזב של כמות האריזה במכירת סחורה, העלמת מכירות, רישום מטעה של משקל הסחורות שנמכרו, הקטנת מחיר מכירה, ביטול מכירות פיקטיבי, רישום מכירות פיקטיביות, רישום תרומות פיקטיביות, רישום מעשרות בשיעור חריג, רישום פיקטיבי בכרטיס "שונות – מעבר בין זנים",
רישום פיקטיבי כזריקה/השמדה של סחורות, רישום עובד פיקטיבי, רישומים חשבונאיים פיקטיביים, רישומים כוזבים ומטעים, הפרה של סעיף 5 להסכם הפירוק (שעניינו גביית כל החובות שצדדים שלישיים חייבים לחברה המשותפת), וכן נבדק הפסד ממכירת בצל שנקנה מאגא, המעלה חשד להעלמת מכירות. כמו כן, נבדקו טענותיה של אגא כלפי אזולאי.

25.
כב' השופטת שניידר פסקה, כי
אמנם בסיכום חוות דעתו קובע רו"ח יהודיוף שבהסתמך על בדיקת חשבונות החברה המשותפת ובהתבסס על המסמכים שעמדו בפני
ו, לא ניתן לקבוע את סכומי החובות של כל צד למשנהו, אולם עיון במספר מסקנות שלו, כמפורט בריכוז המסקנות בעמ' 21 לחוות הדעת, מעלה כי אכן יש ממש בטענות אזולאי, לפחות בחלקן, לגבי הנזקים שנגרמו להם על ידי אגא. כפי שסיכמה, נמצאו בחוות הדעת ליקויים בסכום של 88,651 ₪, בעוד היא מציינת כי חלק מהליקויים הנוספים לא הוערכו מבחינה כספית. היא המשיכה ופסקה, כי מתוך סכום זה, יש להפחית סכום של 38,877 ₪ בשל תעודות משלוח שהוצאו בשנת 2008 על ידי אזולאי אך לא הוצאו חשבוניות, כאמור בעמ' 15 לחוות הדעת, ועל כן מצאה כי הוכח סכום של 49,774 ₪ אותם זכאים אזולאי לקזז מסכום התביעה.

26.
עוד קבעה, כי אמנם אזולאי בסיכומיהם טוענים שרו"ח יהודיוף טעה בחוות דעתו, ונזקיהם מסתכמים בסכום של 818,950 ₪, כפי שנקבע בחוות דעתו של בועז כהן מטעמה, ובסיכומי התשובה מטעמה, בסעיף (ב) (5) (ה). עוד נטען, כי רו"ח יהודיוף שוקד ממש בימים אלה על השלמת חוות דעתו, ואף הוצע להמתין עם פסק הדין עד להגשת חוות הדעת המשלימה, אולם היא דחתה בקשה זו. לפיכך קבעה, כי עד שלא תשונה חוות דעתו של רו"ח יהודיוף, אם אכן תשונה, עומדת לאזולאי טענת הקיזוז על פי האמור בחוות הדעת כפי שהיא כיום, ולא מעבר לכך.

27.
כב' השופטת הוסיפה ופסקה, כי הואיל ורו"ח יהודיוף מונה כמומחה מטעם בית המשפט של פירוק, היא מעדיפה את חוות דעתו האובייקטיבית על פני חוות הדעת של בועז כהן, שהוגשה מטעם אזולאי ועל פי הזמנתם.

28.
בסיכומו של פסק הדין קבעה, כי הואיל ודחתה את טענות אזולאי בדבר הנזק שנגרם להם באחזקת המחסן, והעדיפה את עמדת אגא בעניין זה, המסקנה היא, שאזולאי זכאית לקזז מסכום התביעה על סך 121,253 ₪, את הסכום של 49,774 ₪.

29.
בסופו של ההליך נפסק, כי אזולאי, ביחד ולחוד, ישלמו לאגא תוך 30 ימים סכום של 71,479 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.6.2009) ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ניתן לאגא היתר לפיצול סעדים,
בקשר עם יתרת התשלומים (ארנונה) שטרם שולמו במועד הגשת התביעה. בנסיבות התיק, לא נפסקו הוצאות.


עיקר טענות הצדדים בערעור

טענותיה של אגא

30.
אגא טענה, על ידי בא כוחה, עו"ד יהודה שנייויס
, כי טעה בית משפט קמא
בהכרעתו וקביעתו המשפטית לגבי זכות הקיזוז העומדת לאזולאי. לטענתה, לבעל מניות לא עומדת זכות קיזוז כנגד "מזיק" או חייב של חברה בפירוק (החברה המשותפת במקרה זה). עוד לטענתה, אף אם ייקבע כי קיימת זכות כאמור, אין בנסיבות הליך זה ובמסגרת הראיות שהוגשו בו, מקום לאשר את הקיזוז.

31.
אגא אף ביקשה את התערבות בית המשפט של הערעור, בהעדר הנמקה של בית משפט קמא, שלא לחייב את אזולאי בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

32.
אגא הוסיפה וטענה, כי בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם, וקבע את ההלכות בנוגע לתביעתו של בעל מניות כנגד "מזיק" של החברה, ובין היתר כי לבעל מניות קיימת זכות תביעה אישית רק במקרה בו נגרם לו נזק עצמאי, שאינו תלוי בנזק שספגה החברה. בהתאם לפסיקה שהציגה, כאשר לחברה נכסים וזכויות, זכותה להפעיל את כוחה בתביעה, כנגד מי שהסב לה נזק ומבלי שזכות זו "תיגזל" על ידי אחרים, אף בעלי מניותיה.

33.
אגא הוסיפה וטענה, כי כאשר חברה נמצאת בהליך פירוק או הקפאת נכסים, כמו במקרה זה, הרי שהמפרק או הנאמן בלבד הם הנדרשים לנהל את התביעות בשם החברה, ואין לאפשר ניהולה של תביעה אישית, אלא בגין נזקים שנגרמו לבעלי המניות, שאינם נובעים, בעקיפין, מנזקים שנגרמו לחברה עצמה. זאת, כאשר הטעמים ביסוד דרישת הנזק האישי, הוא שמירת סדר הנושים בפירוק.

34.
אגא הוסיפה וטענה, כי בית משפט קמא טעה, כאשר קבע בהחלטת ביניים, כי אין לכרוך בין ההליכים בבית משפא קמא, ובין הליכי הפירוק המתנהלים בבית המשפט המחוזי. בין היתר, טעה בית משפט קמא כאשר קבע שלא יינתן לאגא זכות לחקור חקירה משלימה את העדים מטעמם של אזולאי, אשר העידו בקשר עם הנזקים שנגרמו לחברה שבפירוק.

35.
לכך ביקשה אגא להוסיף כי טעה בית משפט קמא, כשהתעלם מעמדת המפרק הזמני בתיק הפירוק, עו"ד ליאון אמיראס, לפיה אין להתיר לאזולאי לקזז את חובם וכי בקשה זו עושה שימוש שלא כדין בזכויות החברה שבפירוק, שזכות התביעה בקשר לחובות אם קיימים, נתונה למפרק.

36.
בנוסף טענה, כי טעה בית משפט קמא כשהסתמך על חוות הדעת של רו"ח יהודיוף, שטרם הושלמה וטרם הוגשה לבית המשפט בהליך הפירוק, וטרם ניתנה לצדדים אפשרות לחוקרו. זאת אף שקבע באופן מפורש בחוות הדעת, כי לא ניתן לקבוע את חיובי הצדדים. עוד טענה, כי שגה בית משפט קמא שנתן פרשנות שגויה ל"שתיקתה" בכל הנוגע לחובות אזולאי לחברה שבפירוק. שכן, כל שתיקה נועדה לשמור על האבחנה המשפטית הראויה פרי הדין והפסיקה, כי בירור זה מקומו בהליך הפירוק.

37.
בתגובה לבקשת אזולאי מיום 14.9.2014 להגיש ראיות חדשות בערעור, טענה אגא כי יש לדחות את הבקשה ואף לחייבה בהוצאות תגובתה. זאת, בהסתמך על ההלכה, לפיה בית המשפט של הערעור לא יתיר הגשת ראיות חדשות בערעור, אלא במקרים חריגים, על מנת לא לקפח זכויות של צד להליך, ולנימוקים מיוחדים שאזולאי לא עמדו עליהם. זאת במיוחד, כאשר ראיות אלו תלויות ועומדות לבירור במסגרת תיק הפירוק, ושם מקומם להתברר. לטענתה, במישור המהותי אין הראיה רלוונטית, מקום שלא עומדת לאזולאי זכות הקיזוז, כפי שטענה.

טענותיהם של אזולאי

38.
אזולאי בערעורם כנגד פסק הדין, טענו כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי אגא הוכיחה את מרכיבי סכום התביעה נגדם. בנוסף טענו, כי טעה כאשר קבע שהם לא הכחישו את התשלומים נשוא התביעה, ובכלל זה את הארנונה, על אף הכחשותיהם המפורשות בעניין זה.

39.
בנוסף טענו אזולאי, כי טעה בית משפט קמא, בקבעו שעמדתם היתה כי אינם חייבים בתשלום הארנונה, משום שאגא דרשה מהם לשלם לה את חוב הארנונה ולא לעירייה באופן ישיר. לטענתם, בית המשפט קמא התעלם מכך שהוכיחו, כי חוב הארנונה נוצר וצמח רק בגלל רשלנותה של אגא, ומכך שדרשה מהם שלא כדין, לשלמו לה מראש ובבת אחת, עוד בטרם שילמה את החוב לעירייה.

40.
בנוסף טענו, כי טעה בית משפט קמא, כשדחה את טענתם, לפי אגא לא הוכיחה את התשלומים הנדרשים לגבי המחסן, למרות שזו לא הציגה שום דרישה של "תנובה" לתשלום דמי שכירות, שום דרישה של העירייה לתשלום ארנונה ושום דרישה לתשלום מים, חשמל ומס וועד שוק.

41.
אזולאי הוסיפו וטענו, כי טעה בית משפט קמא, כאשר ביסס קביעתו על הסברי ב"כ של אגא, שלא העיד במשפט, ועל עדותו של אבי אגא (להלן: "אבי") מבעליה של אגא. זאת, כיוון שאבי לא הציג שום דרישה של "תנובה" לתשלום דמי שכירות, שום דרישה של העירייה לתשלום ארנונה, ושום דרישה לתשלום מים, חשמל ומס וועד שוק. בנוסף, לא ידע דבר בנושא התשלומים לרשויות, ועדותו בנדון התבססה אך ורק על רישומים בהנהלת החשבונות של אגא, שאותם לא ידע להסביר וכן על עדויות שמיעה מעדים שלא זומנו לעדות. לטענתה, בהתאם להלכה הפסוקה, אי הבאת הראיה הרלוונטית, פועלת נגד אגא. לכך ביקשו להוסיף את העובדה, שאבי הודה בחקירתו הנגדית בגניבת סחורות וכספים מהחברת המשותפת, וכך גם קבע המומחה מטעם בית משפט של הפירוק, רו"ח יהודיוף.

42.
בנוסף טענו, כי טעה בית משפט קמא כשדחה את טענתם לגבי "החיובים השלובים"
לפיה, מאחר ואגא הפרה את התחייבותה העיקרית בהסכם הפירוק להעביר את השכירות במחסן על שמו של אבנר, טענה שהיא בעצמה לא הכחישה, הרי שזה היה פטור מלשלם את התשלומים החלים על המחסן.

43.
עוד טענו, כי טעה בית משפט קמא בקבעו כי מאחר ששילמו את התשלומים החלים על המחסן במשך 10 חודשים (מאפריל 2008 ועד תחילת 2009), ויתרו כביכול על ההפרה העיקרית של הסכם הפירוק על ידי אגא, והם חייבים לשלם לה גם את יתרת התשלומים עבור החודשים מרץ עד יוני 2009. זאת, אף שהוכח כי אגא הפרה את התחייבותה העיקרית בהסכם הפירוק, להעביר את זכות השכירות במחסן החלוקה על שמם. לטענתם, גם כאשר שילמו לאגא עבור התשלומים האמורים, שבו ודרשו ממנה פעמים רבות, בכתב ובעל פה, לקיים את התחייבותה וכשהפסיקו לשלם, הודיעה לאגא מפורשות כי הדבר נובע מהפרה זו וכן מהפרות נוספות של הסכם הפירוק והשותפות.

44.
עוד טענו אזולאי, כי טעה בית משפט קמא, שלא דן כלל בטענתם, שכתוצאה מאי הסבת זכות השכירות של אגא במחסן על שמו של אבנר, לא יכלו להשכיר את המחסן, ולקבל דמי שכירות ומיסים, ארנונה והחזר הוצאות שיפוץ מהמשכיר על סך 243,934 ₪, כפי שפורט בתצהירו של מאיר. זאת, בנוסף להוצאות מיותרות של תפעול (כוח אדם, מחשבים וטלפונים, ביטוח, שמירה וכיוצ"ב), בסכום של 206,926 ₪, סכום פיצוי מוסכם כפי שנקבע בסעיף 18 להסכם הפירוק, על סך 50,000 ₪, ובכך שלא קיזז סכומים אלה, מהתשלומים שפסק לאגא.

45.
כאמור, נוסף על טענותיה, הגישה אזולאי ביום 14.9.2014 בקשה להגשת ראיות חדשות בערעור, חוות דעת משלימה של רו"ח יהודיוף. זאת, בהמשך לפסק הדין של בית משפט קמא, שקבע כי אזולאי זכאים לקזז סכומים נוספים מהתשלומים שחויבו לשלם לאגא, אם רו"ח יהודיוף יקבע, לאחר מתן פסק הדין, סכומים נוספים לטובתם. בהתאם לאותה חוות דעת משלימה, יש לזכותה בסכום נוסף בסך 114,394 ₪. לטענתם, שגה בית משפט קמא כשלא נימק קביעתו, מדוע יש צורך ב"הליך נפרד" לתביעת "יתר הנזקים" שלהם, למרות שנטענו והוכחו בפני
ו.

דיון והכרעה

46.
אכן, ברגיל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, באין עילה מבוררת לעשות כן. לא כך הדבר, כאשר מדובר בשאלה משפטית, או כאשר מדובר בהתערבות בהסקת מסקנות של הערכאה הדיונית (ראו למשל:
ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, נא 5(1) (1997); ע"א 1769/04 אורן נ' כהן (פורסם בנבו, 13.7.2006); ע"א 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, יג 2189 (1958); ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, מב (3) 749 (1988); ע"א 548/78 שרון נ' לוי, לה (1) 736 (1995)).

47.
שני הערעורים שבפני
, מעלים שתי סוגיות עיקריות להכרעה. הראשונה, האם אזולאי חבים סכום של 121,253 ₪, באשר לתשלומים שנבעו משימושם במחסן או שחוב זה בטל, מקום שאגא לא העבירה את השכירות על שמו של אבנר, בהתאם להסכם ביניהם. השנייה, האם קיימת לאזולאי זכות קיזוז, כנגד חוב של אגא כלפיהם, אם הוכח כזה.

48.
באשר לסוגיה הראשונה. עיון מעמיק בטענות הצדדים, בהליך בבית משפט קמא ובפסק הדין קמא, הביא אותי לכלל מסקנה, כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר לחובם של אזולאי כלפי אגא. אזולאי חבים בסכום של 121,253 ₪ עבור תשלומים שונים בגין שימוש במחסן, כפי שפורטו בכתב התביעה בבית משפט קמא. חוב זה אינו בטל, על אף שאגא לא עמדה בחובתה להעביר את השכירות על שמו של אבנר, ואין המדובר בחיובים שלובים.

49.
אזולאי לא חלקו על הסכום הנטען, ולא הביאו ראיות לסתור, הן בהליך בבית משפט קמא והן בהליך הערעור. עיקר טענותיהם בהקשר זה, סמכו על כך שלטענתם, אגא לא קיימה את התחייבותה להעביר את חוזה השכירות במחסן, על שמו של אבנר מה שגרר את אי התשלום. שוכנעתי, כי אין המדובר בחיובים שלובים. העובדה המחזקת זאת, היא שאזולאי שילמו במשך מספר חודשים את התשלומים באופן עקבי, והחליטו בשלב מסוים להפסיק את התשלומים. בנוסף, לא עמדו מלכתחילה על העברת השכירות על שמו של אבנר.

50.
לכך יש להוסיף את העובדה, שביום 14.7.2010 התקבלה בבית משפט קמא טענת "הודאה והדחה", ונקבע היפוך סדר הבאת הראיות. כבר בהחלטה זו, נקבע למעשה, כי אזולאי חבים לאגא עבור התשלומים בנוגע למחסן, והם לא חלקו על החלטה זו.

51.
לאור כל האמור, שוכנעתי, כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כי אזולאי חבים לאגא סכום של 121,253 ₪ עבור תשלומים שונים בגין שימוש במחסן, ולא עומדת להם הזכות שלא לשלמם, עקב העובדה שחוזה השכירות לא עבר על שמו של אבנר.

52.
עתה אעבור לסוגיה השנייה שעניינה טענת הקיזוז. יש לשים לב, כי את זכות הקיזוז ביקשו אזולאי לגזור משני מקורות שונים. המקור הראשון, הפרת החובה כלפיהם, מכוח חוזה השותפות על ידי אגא, להעביר את חוזה השכירות של המחסן על שמו של אבנר, מה שגרם לטענתם, לנזקים והפסדים שיש לקזז. בין היתר טענו, כי לא יכלו להשכיר חלק מהמחסן ובכך נגרמו להם הפסדים שונים, כגון הפסד תשלום מצד שלישי עבור דמי שכירות, חשמל, מים ומסי ועד שוק.

53.
המקור השני, הוא זכות מכוח מרמה של אגא כלפי החברה המשותפת. בית משפט קמא כאמור, קבע כי לאזולאי קיימת זכות קיזוז זו. זאת, בהתבסס על נזקים שגרמה אגא לחברה המשותפת על ידי העלמת הכנסות ודיווחים כוזבים. כפי שנפסק, זכות התביעה הישירה נלמדת מסעיף 4 להסכם הפירוק המוסכם על הצדדים, שהוא הבסיס לתביעתם של אזולאי לקיזוז, וכולל את זכותם של אזולאי לקזז חובותיהם כנגד הנזקים הכספיים שגרמה אגא לטענתם לחברה המשותפת בדרך האמורה. בית משפט קמא פסק, כי אין המדובר ב"תביעה נגזרת", כפי שטענה אגא, אלא בהפעלת זכות תביעה ישירה, על ידי קיזוז, מכוח הסכם מפורש. עוד נפסק, כי אמנם שאלת החובות ההדדיים הנובעים מפעילות החברה המשותפת, תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפירוק, אולם אין בכך למנוע מאזולאי לטעון לקיזוז גם בהליך זה, ובלבד שיוכח שיעור הקיזוז והנתונים ששימשו לחישובו.

54.
לצורך קביעת שיעור הקיזוז, נעשה שימוש בחוות הדעת של רו"ח יהודיוף מיום 25.1.2013. בית משפט קמא התייחס לכך שאמנם בסיכום חוות הדעת, קבע רו"ח יהודיוף כי בהסתמך על בדיקת חשבונות החברה המשותפת ובהתבסס על המסמכים שעמדו בפני
ו, לא ניתן לקבוע את סכומי החובות של כל צד למשנהו. אולם נקבע, כי עיון במספר מסקנות שלו בעמ' 21 לחוות הדעת, מעלה כי אכן יש ממש בטענותיהם של אזולאי, לפחות בחלקן, לגבי הנזקים שגרמה להם אגא. אותם נזקים הוערכו בחוות הדעת בסכום של 88,651 ₪. בית משפט קמא העיר, כי חלק מהליקויים הנוספים לא הוערכו מבחינה כספית.

55.
באשר למקור הראשון בסוגיית הקיזוז, כאמור, בית משפט קמא דחה את טענת הקיזוז בהסתמך על טענות אגא בסיכומיה בעניין זה (סעיפים 20-25). אגא הפנתה בסיכומיה לטענת אזולאי בכתב ההגנה, כי אגא כפתה עליהם, שלא כדין, להמשיך ולהחזיק במחסן. זאת, תוך ציון, כי טענה זו עומדת בסתירה לטענת אזולאי בעניין הקיזוז. בנוסף טענה, כי עמדת אזולאי, שהאינטרס הכלכלי שלהם היה להשכיר חלק מהמחסן במהלך שנת השמיטה, ולהשכיר את כולו בסוף אותה שנה על מנת לחסוך בהוצאות, עומדת בסתירה לתגובתם למפרק, לאחר תום שנת השמיטה, בה ביקשו, שלא להעביר את המחסנים למפרק כדי שלא לגרום להם נזק מיותר. אגא הוסיפה וטענה, כי על סמך ראיות ומסמכים שפורטו בסיכומים, כי אזולאי הדפו בכל כוחם ניסיון להוציאם מהמחסן, הפצירו במפרק שלא ייקח אותו לחזקתו, ושבו והתחייבו פעם אחר פעם, לשלם את המגיע עבור ההחזקה. עוד צוין והדבר לא נסתר, כי לאחר תום תקופת השמיטה, הותקן במחסן על ידי אזולאי קו אינטרנט, תוקן מדחס חדר הקירור ושולמו משכורות לפחות לארבעה עובדי המחסן. עובדות אלה, עומדות בסתירה לטענת אזולאי, כי לא התבצעה פעילות כלכלית במחסן, טענה שעמדה גם ביסוד חוות דעתו של בועז כהן מטעם אזולאי והנזקים אותם העריך במסגרת חוות הדעת.

56.
שותף אני לעמדת בית המשפט קמא, שאימץ את טענות אגא בנדון, שלא נסתרו, כפי שפורט לעיל. אזולאי לא הציגו, במסגרת הערעור, כל טיעון ממשי שיצדיק את ביטול המסקנה, העולה מן הממצאים המבוססים על הטענות שאומצו על ידו. לפיכך, מקובלת עליי העמדה, כי יש לדחות את טענת הקיזוז של אזולאי מכוח המקור הראשון.

57.
באשר לטענת הקיזוז, מכוח המקור השני. כאמור, לטענת אגא, לא קיימת לאזולאי זכות קיזוז, כפי שקבע בית משפט קמא. טענה זו סומכת אגא על פסיקת בית המשפט העליון לפיה, לאזולאי לא קיימת זכות תביעה אישית בגין נזקים שנגרמו לחברה המשותפת, וכי בירור הנזקים, עליו להיעשות במסגרת הליך הפירוק בבית המשפט של הפירוק. לעמדה זו שותף היה גם המפרק הזמני בהליך הפירוק, עו"ד ליאון אמיראס, שהגיש עמדתו גם לתיק בית משפט קמא.

58.
חוות הדעת של רו"ח יהודיוף מיום 25.1.2013 הוגשה מטעם חברת אגא, אולם גם אזולאי הצטרפה לקביעות בה, משהבינה שחוות הדעת קובעת בגופה מספר קביעות לזכותה.

59.
כפי שניתן לראות, מתחילת ההליך בבית משפט קמא ניכר, כי העמדה בה החזיק בית משפט קמא הייתה כי אין לערב בין הליך הפירוק, להליך בבית משפט קמא בשאלת החובות ההדדיים. אף על פי כן, בהמשך ההליך, הצדדים התבקשו לטעון טענותיהם בהקשר זה במסגרת הסיכומים (ראו: החלטה מיום 9.6.2010; החלטה בדיון מיום 24.3.2012; החלטה מיום 13.6.2013). באותן החלטות, בית משפט קמא קבע, בין היתר, שהמסמכים שיועברו לאזולאי לאור הבקשה לגילוי מסמכים, לא יהיו מסמכים הנוגעים להליך הפירוק, בנוסף, לא הסכים להמתין להשלמת חוות הדעת של יהודיוף, שנמסר כי היא אינה שלמה.

60.
אין מחלוקת, כי טענת קיזוז היא טענה ראויה ונכונה בהליך אזרחי. על הטוען טענה זו להוכיח כי נגרם לו נזק באופן אישי, וכן להוכיח את שיעור הנזק. בהתאם לכך, ניתן לקזז את החוב הנתבע כנגדו. כפי שנקבע גם בבית משפט קמא: "
...
ובלבד שיוכח שיעור הקיזוז והנתונים ששימשו לחישובו
" (פס' 42 לפסק הדין קמא). עם זאת, טענת הקיזוז כאשר היא מועלית כלפי בעל מניות בחברה, כלפי בעל מניות אחר, תוך כדי הליך פירוק של החברה, צריכה להתיישב עם ההלכה המשפטית לפיה, חובות בקשר לחברה המשותפת צריכים להתברר במסגרת תיק הפירוק. הלכה זו מסוכמת בע"א 9010/03 גרינפלד נ' לסר (פורסם בנבו, 14.12.2006) (להלן: "פרשת גרינפלד").

61.
בפרשת גרינפלד נפסק כי
ככלל, בעל מניות אינו זכאי להגיש תביעה אישית כנגד בעלי מניות ונושאי משרה בחברה
כאשר נזקו משני לנזק החברה,
ודרך המלך לניהול תביעה בגין נזק כזה היא הליך התביעה הנגזרת
. עוד נפסק, כי כאשר חברה נמצאת בהליכי בפירוק (או במצב של חדלות פירעון), אין הצדקה להקמת מסלול של תביעה אישית של בעל מניות כנגד נושא משרה בהיעדר נזק אישי, מקום בו לא היה כזה מלכתחילה. הרציונלים שביסוד ההלכה הם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, החשש מפני ריבוי תביעות, ושמירת סדר העדיפות הרגיל של נושים בעת פירוק החברה. לעמדה זו כאמור, הצטרך גם המפרק הזמני שמונה בתיק בפירוק, עו"ד ליאון אמיראס.

62.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר הראיות אליו הפנו, הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן לא הוכח שנגרם נזק אישי לאזולאי, כזה שאינו משני לנזק שנגרם לחברה המשותפת והמצדיק קיזוז כנגד תביעת אגא כלפיהם. נהפוך הוא, חוות הדעת של רו"ח יהודיוף שהוגשה, התייחסה
לחובות שנוצרו לכאורה, כלפי החברה המשותפת עקב מעשיי מרמה הדדיים של הצדדים. בנוסף, לא הוכח גובה הנזק. זאת, על פי מה שנקבע בסיומה של חוות הדעת: "לאור המצוין לעיל, בהסתמך על בדיקת חשבונות החברה ובהתבסס על המסמכים שעמדו בפני
...לא ניתן לקבוע את סכומי החובות של כל צד למשנהו".

63.
בית המשפט קמא אימץ בעניין זה, את טענת אזולאי הנסמכת על סעיף 4 להסכם הפירוק, עליו חתמו הצדדים, שלשונו: "אם לאחר בדיקת מסמכי הנהלת החשבונות יתגלה למי מן הצדדים, כי הצד שכנגד העלים הכנסות של חב' זמירות הארץ בע"מ ו/או ביצע דיווחים לא נכונים, יהא עליו להשיב את הכספים שנטל. במקרה כאמור, יהא הצד השני זכאי לקבל את מלוא ההכנסות הנ"ל ותהא לו זכות תביעה ישירה בגינן" (הדגשות שלי מ"ה).

64.
לפי קביעת בית המשפט קמא, קיימת לאזולאי על פי אותו סעיף, זכות תביעה ישירה ואישית, המבוססת על נזקים שגרמו אגא לחברה המשותפת עקב מעשי מרמה, בנפרד מטענות אותן ניתן להעלות בהליך הפירוק. אינני שותף לעמדה זו. לטעמי, סעיף 4 להסכם הפירוק אינו יכול ללמד על זכות תביעה אישית, בקשר לנזקים שנגרמו לחברה המשותפת על ידי אגא, הקיימת לאזולאי מחוץ להליך הפירוק. הסעיף האמור, צפה אמנם דיווחים כוזבים והעלמת הכנסות מהחברה המשותפת על ידי שני הצדדים. היינו, צפה פני נזקים שייגרמו לחברה המשותפת על ידי אחד מבעלי המניות. אולם, הסעיף אינו יכול לגבור על זכותה של החברה המשותפת לגבות את הנזקים שנגרמו לה, בשל אותה עילה על ידי הקניית זכות תביעה עוקפת לאחר מבעלי המניות כלפי משנהו מחוץ להליך הפירוק. לכן גם צוין במפורש בסעיף, כי אותו צד שרימה או העלים הכנסות "יהא עליו להשיב את הכספים שנטל", כאשר המשמעות של "להשיב", היא בבירור השבה לחברה המשותפת.

65.
אמנם, הסעיף ממשיך ואומר, כי: "במקרה כאמור, יהא הצד השני זכאי לקבל את מלוא ההכנסות הנ"ל ותהא לו זכות תביעה ישירה בגינן". אולם, קשה להניח, כי הצדדים ביקשו לחשוף את עצמם לתביעה נוספת, מקבילה לתביעה שתתברר בהליך הפירוק, ולשלם כפל הנזק שנגרם לחברה, גם לחברה המשותפת וגם לבעל המניות השותף. פירוש אחר של הסעיף, משמעו כי הצדדים ביקשו להתחמק מההלכה האמורה בפרשת גרינפלד לפיה, לא עומדת לבעלי המניות זכות להגיש תביעה אישית כנגד בעלי מניות או נושאי משרה אחרים, כשנזקם משני לנזק החברה. אין סיבה להעמיד את הצדדים בחזקתם, כי ביקשו לפעול בניגוד לחוק, להלכה הפסוקה ולרציונלים העומדים מאחוריה, מה גם, שאין חולק, כי ההסכם נוסח על ידי עורכי הדין של הצדדים.

66.
לא-זו-אף-זו, כפי שניתן להתרשם בענייננו, הנזק העיקרי בהסתמך על חוות הדעת של רו"ח יהודיוף נגרם לחברה המשותפת, מעצם העלמת ההכנסות והדיווחים הכוזבים על ידי שני הצדדים. לכן, משלא הוכח נזק אישי לאזולאי, המקום לבירור הטענות, הוא בית המשפט של הפירוק.

67.
אעיר, כי בטענות הצדדים בעל פה, בדיון שהתקיים ביום 27.10.2013, הועלתה טענה נוספת על ידי ב"כ אזולאי, לפיה סעיף 4 נועד להקנות לבעל מניות שהוא צד להסכם זכות תביעה אישית מחוץ להליך הפירוק, לגבי נזקים שנגרמו לחברה, מקום בו מדובר בחברת מעטים, אין נושים אחרים לחברה המשותפת ולא הוכחו טענות חוב אחרות וזאת כחריג להלכת גרינפלד. אני דוחה טענה זו. מעבר לכך שלא הונחה לטענה כל תשתית עובדתית ומשפטית במסגרת ההליך קמא והיא לא נטענה במפורש גם בערעור, הרי שגם מקומה להתברר במסגרת הליך הפירוק ולא מחוצה לו.

68.
לאור כלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי לאזולאי לא עומדת זכות קיזוז, מכוח זכות לתביעה אישית בגין נזקים שלכאורה נגרמו על ידי אגא לחברה המשותפת ודין טענותיהם בעניין זה, להתברר במסגרת הליך הפירוק. לאור קביעה זו, גם הבקשה להגשת ראיה חדשה בערעור - חוות הדעת המשלימה של רו"ח יהודיוף -
מתייתרת.

69.
בנוסף, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, שלא לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
בהליך שלפניו לזכות אגא , אף בהעדר הנמקה. כפי שנקבע בפסיקה, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות, קביעת שכר טרחה או פיצויים ולא הוכח בפני
י חריג המצדיק סטייה מן הכלל (ראו: ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.9.2006); ע"א 3966/05 גולדבליט נ' שבת (פורסם בנבו, 2.1.2007); ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל, נט 6(1) (2005)).

70.
לאור האמור, אני מקבל את ערעורה של אגא, במובן זה שאני קובע כי לאזולאי לא עמדה זכות קיזוז כלשהי כלפי תביעת אגא במסגרת ההליך קמא וזאת בשונה מקביעתו של בית משפט קמא. עם זאת נדחה ערעורה של אגא בסוגיית ההוצאות בהליך קמא.

71.
לפיכך, על אזולאי לשלם לאגא, ביחד ולחוד, את הסכום שנפסק כנגדם בבית משפט קמא ללא הקיזוז, דהיינו סך של 121,253 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל,וזאת
בתוך 30 יום מהיום.

הערעור של אזולאי על כל חלקיו, נדחה.

72.
בנסיבות העניין, אזולאי יישאו בהוצאות ובשכ"ט ב"כ אגא בערעור בסך 7,000 ₪. סכום זה יקוזז מהעירבון שהופקד על ידם, ככל שהופקד, והיתרה תושב להם באמצעות בא כוחם. העירבון שהפקידה אגא, יושב לה באמצעות בא כוחה.


המזכירות
תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ג' כסלו תשע"ה,
25 נובמבר 2014
, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 22873-06/14 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' אבנר אזולאי, מאיר אזולאי (פורסם ב-ֽ 25/11/2014)