פסקי דין על יעל שלום | פסקי דין על מיכאל שלום | פסקי דין על יצחק דהן

4892/98 עא     07/03/2000




עא 4892/98 יעל שלום, מיכאל שלום נ' יצחק דהן




בעניין:
יעל שלום

מיכאל שלום

ע"י ב"כ עוה"ד
גסאן חורי

המערערים

- נ ג ד -
יצחק דהן

המשיב
פסק דין
י. יעקבי-שווילי
, ס. נשיא [אב"ד]:

ערעור זה נדיר בתוכנו. מבוקש בו לבטל

פסק דין
שניתן, כפי שנרשם בפרוטוקול, בהסכמת הצדדים. בפרו' נאמר שתוכן ההסכם שאליו הגיעו הצדדים נרשם מפי ב"כ הצדדים, וביהמ"ש אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של

פסק דין
.

המערערים טוענים כי לא ניתנה הסכמתם של הצדדים להסדר כפי שנרשם בפרו' ואושר כפס"ד. לטענת המערערים בימ"ש קמא "הכתיב" את ההסכם למרות התנגדות המערערים. לטענת המערערים תוכן ההסכם כפי שנרשם פוגע בהם קשות. המערערים מבקשים לבטל את פסה"ד, ולהחזיר את הענין לדיון בבימ"ש קמא. להודעת הערעור צורף תצהיר של המערער 2.

המשיב לא התיצב לדיון בערעור, ולא שלח בכתב את עמדתו. באחת הישיבות בערעור שבהן לא התיצב המשיב מחמת העדר זימון, אמר ב"כ המערערים שהוא מעונין בנוכחות המשיב כדי שיאמר אף הוא את דבריו בקשר לערעור. גם לישיבה שהמשיב זומן אליה כדין לא התיצב המשיב, והדיון קוים בהעדרו.

ב"כ המערערים שהופיע בערעור בשם המערערים היה גם ב"כ המערערים בבימ"ש קמא. אותו עו"ד ניסח את כתב הערעור ואישר את תצהיר המערער 2. ב"כ המערערים הודיע בפני
נו "שגם עוה"ד של הצד שכנגד לאחר שיצאנו מביהמ"ש קמא אמר לי שגם הוא לא מסכים ושהוא מסכים שפסה"ד יבוטל ועובדה שהוא לא מתיצב לדיון בערעור". לשאלת חבר ההרכב בערעור, מדוע לא ביקש ב"כ המערערים מבימ"ש קמא לרשום בפרו' שאין הוא מסכים להסכם, ענה ב"כ המערערים ואמר: "היא לא רצתה לרשום למרות שביקשתי שתרשום שאנחנו לא מסכימים וגם הצד השני לא הסכים להסדר שנרשם". חבר אחר של ההרכב שאל את ב"כ המערערים מדוע לא ביקש תיקון פרוטוקול, וב"כ המערערים אמר: "אני אומר גלויות.... שהדבר לא עלה בדעתי".

חזון נפרץ הוא שבעל דין שהסכים בבימ"ש להסדר פשרה פלוני, חוזר בו ממנו לאחר מכן. יש מי שמבליג על חרטתו ומותיר את הדברים כפי שארעו, למרות אי הנחת שלו מהפשרה, ויש מי שעושה מעשה ומנסה להביא לביטול הפשרה. ביהמ"ש בחזקתו עומד, שפרו' שרשם משקף את אשר ארע במהלך הדיון בפני
ו, וקל וחומר כאשר הוא רושם מפי הצדדים הסדר מוסכם, ונותן לו תוקף של

פסק דין
. לפיכך פשיטא שבימ"ש שלערעור יזהר מאד מאד מלקבל טענה שבימ"ש רשם מדעתו, למרות התנגדות הצדדים או אחד מהם, הסכם פשרה, וכפה אותו, מעשה "הר כגיגית", על הצדדים.

אמרתי "ביהמ"ש שלערעור יזהר מאד מאד", אך אין זאת אומרת שלעולם ועד לא תתקבל טענה של בעל דין בערעור שנרשם הסכם פשרה ואושר, מבלי שניתנה הסכמתו לפשרה. בנסיבות יוצאות דופן אפשר שהטענה תתקבל, ונראה לי שעניננו הוא בגדר יוצא דופן כזה. ומדוע? בגלל הנסיבות המיוחדות המצטברות. ומהן הנסיבות המיוחדות המצטברות בעניננו? אלו הן: המערער 2 מאמת את דבריו בתצהיר; התצהיר והערעור הוכנו ע"י ב"כ המערערים שנכח בדיון בבימ"ש קמא; ב"כ המערערים חוזר וטוען אישית בביהמ"ש שלערעור שהעובדות הנטענות אכן קרו; המשיב ובא כחו אינם מתיצבים לדיון בערעור ואינם משמיעים את עמדתם; ב"כ המערערים מסביר בביהמ"ש שלערעור שגם ב"כ המשיב אמר לו, בצאתם מבימ"ש קמא, שגם הוא אינו מסכים לפשרה ושהוא מסכים שפסה"ד יבוטל. דברים אחרונים אלה מקבלים חיזוק ע"י העובדה שהמשיב ובא כחו לא התיצבו לדיון בערעור, ואפשר שנמנעו מבוא משום שהם מניחים שבהעדרם, ובהעדר תגובה מצדם, יתקבל הערעור.

כאמור, ב"כ המערערים לא ביקש מבימ"ש קמא לתקן את הפרוטוקול. אינני חושב שעובדה זו כשלעצמה צריכה לעמוד בעוכרם של המערערים, במיוחד כשב"כ המערערים מודה שהדבר לא עלה בדעתו. האפשרות לפנות לבימ"ש לערעורים עכ"פ היתה פתוחה בפני
המערערים.

אכן, עדיין עומדת בפתח עיניים השאלה מדוע יחפוץ שופט לרשום הסכם שאין עליו הסכמה, ולכאורה קשה מאד להניח ששופט ינהג כך במכוון. ואולם כיון שבבני אנוש עסקינן, שהם יצורים שעלולים לטעות בהבנת דברי האחר וכוונותיו, אפשר ששופט, אמנם במקרה נדיר, יסבור בטעות שבסופו של דבר ניתנה הסכמה, למרות היסוס וגמגום קודמים של בעל דין, ולמרות הבעת מחאה במהלך הנסיון להביא לידי פשרה.

שמא יחשוש החושש שקבלת הערעור במקרה דנן תפרוץ פרץ ותפתח פתח "כפתחו של אולם" להגשת ערעורים על פסקי דין בהסכמה, אף אני אשיב לו שאין חשש כזה, שכן בדרך כלל לא יצטברו נסיבות מיוחדות כמו בעניננו, ובדרך כלל כשיישאל המשיב מה בפיו, ויכחיש את דברי המערער, יסתתמו הטענות. סוף סוף, כאמור, חזקה אלימה היא חזקתו של שופט.

ושמא נחשוש לזילותא דבי דינא, שמא יאמרו הבריות, אם יתקבל הערעור, שבימ"ש נוהג שלא כהוגן וכופה הסכמי פשרה. על חשש זה אשיב כמה תשובות: א) כאמור, ניתן להניח שמדובר בטעות שיצאה מלפני בימ"ש קמא (אם אכן ארע מה שהמערערים טוענים, וכרגע אניח שאכן ארע), וכל בר דעת מבין שגם שופט עלול לטעות; ב) בקונסטלציה שנוצרה בעניננו, שיש ערעור שאין המשיב מתנגד לו, אין כמעט מנוס מלקבל את הערעור; ג) אם למרות הנסיבות המיוחדות שנצטברו בעניננו כמפורט לעיל, נדחה בקש את בקשת המערערים, יש חשש גדול יותר שהבריות יאמרו שבימ"ש שלערעור "מחפה" על בימ"ש שעליו מערערים, וכדי בזיון וקצף (מגילת אסתר, פרק א' פסוק י"ח); ד) במחלוקת אם חיישינן לזילותא דבי דינא או לא חיישינן, נטיית ההלכה היהודית היא לפסוק שלא חיישינן (ראה לענין המחלוקת מסכת בבא בתרא, לב' עמ' ב', וכן הערך "זילותא דבי דינא" בספר ניבי תלמוד, הוצאת ספרית המשפט העברי, עמ' 141-2); ה) מצינו שבימ"ש שלערעור (נשיא ביהמ"ש העליון) דן בבקשות לפסילת שופט מלדון בתביעה פלונית, והבקשות נדונות לגופן, מבלי חשש לזילותא דבי דינא.

סוף דבר, הייתי מציע לחברי לקבל את הערעור, ולהחזיר את התיק לבימ"ש קמא כדי שידון בתביעה על פי דרכה. כדי למנוע אי נעימות מכב' השופטת קמא, הייתי מציע ששופט אחר ידון בתביעה. לא הייתי פוסק הוצאות בערעור במקרה כזה.
__________________
י. יעקבי-שווילי
, ס. נשיא

י. גריל
, שופט:

1. למרות חוות דעתו היפה, ונימוקיו המענינים של חברי אבה"ד סגן הנשיא כב' השופט י. יעקבי-שווילי
אין בידי להצטרך לעמדתו, ודעתי היא שאין בערעור מאומה, ומן הראוי לדחותו מכל וכל.

2. הכלל הוא שפרוטוקול בית המשפט הוא המשקף נאמנה את שהתרחש בדיון, ואין בלתו. בעל דין הטוען אחרת, חובתו לפנות לביהמ"ש ולעתור לתיקון הפרוטוקול, טענת עו"ד גסאן חורי
בתשובה לשאלתי מדוע לא ביקש את תיקון הפרוטוקול: "שהדבר לא עלה בדעתי", לאו טענה היא, ומוטב שלא נאמרה משנאמרה. למעלה מן הדרוש אני מפנה לאמור בענין זה בספרו של הד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 513:

"לפרוטוקול המשפט נודעת חשיבות רבה, שכן בבית-המשפט לערעורים יתקבל הוא כתמונה נכונה של הדיון, ורישום הכלול בו לא יהא ניתן בדרך כלל, לסתירה". (ההדגשה שלי - י. גריל
).

ובהמשך, שם, בעמ' 514:

"כיצד ינהג בעל דין כאשר נוכח לדעת כי נפלה טעות ברישום הפרוטוקול? עליו לפנות אל אותו שופט שניהל את הפרוטוקול, ולבקש ממנו לתקן את הרשום אחרת לא ישעה בית המשפט לערעורים לטענת הטעות". (ההדגשה שלי - י. גריל
).

ועיינו: ע"א 420/76 סולימן עטרי נ. חלה, פד לא (2), עמ' 365, בעמ' 369:

"אין צריך לומר, שאין לנו אלא מה שעינינו רואות בפרוטוקול, ואם לדעת בא כח המשיבים לא שיקף הפרוטוקול את אשר קרה, היה עליו לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה לתקנו".

3. לא זו בלבד שחובתו של בעל דין הטוען שאין הפרוטוקול משקף את המציאות, לפנות בבקשת התיקון לביהמ"ש שדן בענין, אלא שחובתו לעשות זאת בהקדם ככל האפשר, שכן, כמוסבר בספרו הנ"ל של הד"ר י. זוסמן ז"ל, שם, בעמ' 514:

"אך השופט יהסס להיעתר לה (לבקשת התיקון י. ג.) על סמך תצהירו של אדם הנוגע בדבר - אם אין בידו, מזכרונו הוא, לאשר כי אמנם היה הרישום מוטעה. לפיכך, ייטיב בעל דין לעשות, אם יגיש בקשתו לבית המשפט בהקדם ככל האפשר, כאשר הדברים עוד טריים בזכרון".

לא זו אף זו:
"מכל שכן לא ישעה אל בקשה לתיקון הפרוטוקול המוגשת לו, ולא הוגשה לשופט בדרגה ראשונה אשר רשם את הפרוטוקול. בית המשפט לערעורים לא יכריע בשאלה כזאת על סמך תצהירים של עורכי דין העלולים לראות את הענין כל אחד באספקלריה של שולחו, ולא יוציא מעין החלטה שלא בפני
השופט הנוגע בדבר". ההדגשה שלי י. - ג.).

4. עינינו הרואות: כל שנעשה בערעור זה שלפנינו נעשה בניגוד מוחלט לכללים. המערערים מעלים טענה חמורה לפיה רשמה כב' השופטת קמא הסכם פשרה בפרוטוקול מבלי שהיתה לכך כל הסכמה מצידם, וכי ההסכם הוכתב ע"י כב' השופטת קמא ללא הסכמתם, ונסיונם להביע אי-הסכמה לא צלח. (עיינו: סעיפים 5+6 בתצהירו של מיכאל שלום
במצורף לערעור). ושאלה היא: אם הוכתב הסכם פשרה במעמד הצדדים ובאי כחם, בניגוד לרצונם, כטענתם, ביום 22.10.98, כיצד זה המתינו עם הגשת הערעור עד 6.12.98, שהיה היום האחרון להגשת הערעור?!

גם לא ניתן הסבר מתקבל על הדעת מדוע לא הוגשה למחרת יום הדיון או ימים ספורים לאחר מכן, בקשה לבימ"ש קמא לתיקון הפרוט', כך שישקף את מחאתם של בעלי הדין, כנגד רישום הסכם פשרה בעל כרחם, ובכל הכבוד לעו"ד גסאן חורי
הטענה: "הדבר לא עלה בדעתי" חייבת להידחות מכל וכל, שכן הדרך היחידה בה ניתן לתקן פרוטוקול איננה אלא ע"י הגשת בקשה לתיקונו, בהקדם ככל האפשר כשהדברים עוד טריים בזכרון.

5. חברי, ס. הנשיא כב' השופט י. יעקבי-שווילי
, סבור שעניננו יוצא דופן וכי קיימות נסיבות מיוחדות מצטברות המצדיקות במקרה זה קבלת הערעור והחזרת התיק לבימ"ש קמא, ולעניות דעתי, אין במקרה שבפני
נו, סיבה כלשהיא העשויה להצדיק צעד כזה.
הדרך החוקית היחידה והמוכרת היתה לפנות לבימ"ש קמא בסמוך לאחר פסה"ד ולבקשת תיקון כאמור, ומשלא נעשה הדבר אין כל דרך פתוחה, אלא יש לדחות את הערעור מכל וכל. העובדה שהמערער 2 מאמת דבריו בתצהיר איננה בגדר טעם המצדיק היעתרות לבקשה, כל עוד היא לא הובאה בפני
כב' השופטת אשר דנה בענין, בעוד הדברים טריים בזכרונה, אדרבא, נותרת פתוחה השאלה כיצד זה בעל דין שבימ"ש רשם הסכם פשרה, בניגוד לרצונו, ולא שעה למחאותיו (סעיפים 5+6 בתצהיר המערער 2), המתין באפס מעשה 45 יום (עד להגשת הערעור)?!

6. אשר לנימוק הנוסף שהביא חברי אבה"ד, דהיינו, אי התייצבות המשיב ובא כוחו לדיון בערעור, ופירוש התנהגותם כתמיכה בקבלת הערעור: לדעתי אין מקום להגיע למסקנה מעין זו.

טול מקרה בו התובע עומד על קבלת סכום התביעה במלואו בצרוף הוצאות ואילו הנתבע עומד על דחיית התביעה בשלמותה, בצרוף הוצאות, והסכם הפשרה מכיר במחצית התביעה ללא הוצאות.

אם יעתור התובע לביטול הפשרה, מחמת שרצונו בעצם לקבל את מלוא הסכום, בצרוף הוצאות, ייתכן שהנתבע לא יגיב, ואף ישמח לקראת האפשרות של ביטול הפשרה, שכן הדבר יאפשר לו לנסות מזלו ולגרום לדחיית התביעה, אולי מתוך שיקול שהסכמתו לפשרה היתה בבחינת "טעות בכדאיות העיסקה" - מדוע אם כן נפרש אנו את שתיקת הצד שכנגד בעניננו כאישור לכך שכב' השופטת רשמה הסכם פשרה ופרוט' ממנו עולה שהצדדים הסכימו לו, בניגוד למציאות?! הרי יתכן באותה מידה שהמשיב בעניננו מוכן להשלים עם ביטול הפשרה מתוך שגם הוא חושב, בדיעבד, שייתכן ובדיון משפטי יגיע לתוצאות טובות יותר, אך מכאן אין ללמוד שהפשרה שנכתבה בפרוטוקול נעשתה בניגוד לרצונו, כפי הנטען בערעור.
7. ולבסוף: שקלתי ביני לביני אם יש מקום לבקש את תגובת כב' השופטת קמא לטענות שהועלו שהרי שהם סוף סוף מדובר בפרוטוקול שהיא כתבה, ובדיון שהתקיים בפני
ה, אך לאחר שיקול הגעתי למסקנה שאין מקום לכך. מאז אותה ישיבה (22.10.98) ועד היום, חלפו כבר 16 (ששה עשר) חדשים, ופשיטא שבפרק זמן זה נתקיימו עשרות דיונים ואף יותר, בפני
כב' השופטת קמא, ואין זה מעשי לצפות ממנה כיום כי תשחזר את ארועי אותה ישיבה.

אילו דעתי היתה נשמעת הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות, ולהורות על החזרת הפקדון למערערים.

____________
י. גריל
, שופט
ס. ג'ובראן
, שופט:

לאחר שעיינתי בחוות דעתם של סגן הנשיא, כב' השופט י. יעקבי-שווילי
וכב' השופט י. גריל
, החלטתי להצטרף לדעתו של כב' השופט גריל.

חברי כב' השופט גריל בחוות דעתו, הקיף את השאלה המשפטית העומדת לדיון בערעור שבפני
נו, על כל היבטיה וצדדיה.

אכן, בצדק, קבע חברי השופט גריל שלרשותו של המערער הטוען, שאין הפרוטוקול משקף את המציאות, עמדה האפשרות לבקש את תיקון הפרוטוקול בהזדמנות הראשונה, ע"י פנייה מתאימה לבית משפט קמא.

טענת ב"כ המערער כי "לא עלה בדעתו" לנקוט בדרך הראויה לפי הדין, לתיקון הפרוטוקול, אין לזקוף אותה לזכותו, ואינה בגדר טעם מיוחד אשר יצדיק את התערבותנו, ומשלא הביא המערער טעם מיוחד להתערבותנו, החזקה שהפרוטוקול של בית משפט קמא, משקף נאמנה את מהלך הדיון, נשארת על כנה.

אם אכן יש צדק בדבריו של ב"כ המערער שההסכם הוכתב ע"י השופטת קמא ללא הסכמתם של הצדדים, ושהפרוטוקול איננו משקף את המציאות, הרי מדובר בדבר לא שיגרתי שאינו סובל דיחוי אשר הצדיק תגובה מהירה וספונטנית של ב"כ המערער, אשר תתבטא בהגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול. לפיכך לא מובן איך זה שהמערער לא נקט בשום אמצעי הנתון בידיו לפי החוק במשך 45 יום (עד הגשת הערעור).

ובאשר לפירושה של אי התייצבות המשיב לדיון בערעור שבפני
נו, אין אני מסכים בעניין זה למסקנה של סגן הנשיא השופט יעקבי-שווילי, שכן, אי התייצבות זו לדעתי אינה מעידה על תמיכה של ב"כ המשיב בערעור זה, ולכן גם בסוגייה זו אני נוטה להסכים עם חברי כב' השופט גריל.

נאמר כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". עינינו הרואות, כי בנמצא פרוטוקול שמשקף נאמנה את מהלך הדיון, חזקה שלא נסתרה כמוסבר בחוות דעתו של חברי השופט גריל; תצהיר של המערער אשר מטבע הדברים אמור לתמוך בגירסתו, ופרשנות המערער כי אי התייצבות המשיב לדיון משמעותה תמיכה בעמדתו, אין בהם כדי להצדיק את התערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא.
________________
ס. ג'ובראן
, שופט
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של כב' השופט י. גריל
.

נכתב ונחתם ביום: ל' באדר א' תש"ס (07.03.2000).

י. גריל
, שופט
ס. ג'ובראן
, שופט

י. יעקבי-שווילי

ס. נשיא [אב"ד]
למזכירות: נא להמציא לב"כ הצדדים.
ד.א. / d00489298j.1
1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בחיפה

עא 004892/98

בפני

הרכב כב' השופטים: י. יעקבי-שווילי
, ס. נשיא [אב"ד]
ס. ג'ובראן

י. גריל









עא בית משפט מחוזי 4892/98 יעל שלום, מיכאל שלום נ' יצחק דהן (פורסם ב-ֽ 07/03/2000)