פסקי דין על מרדכי אדהמי | פסקי דין על היידי שיש

24052-09/13 תאמ     26/11/2014




תאמ 24052-09/13 מרדכי אדהמי נ' היידי שיש








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 24052-09-13 אדהמי נ' שיש


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
עדי הדר


תובע

מרדכי אדהמי


נגד

נתבעת
היידי שיש




פסק דין



1.
בפני
י תביעה בסדר דין מקוצר ע''ס 58,231 ₪ בגין חוב שכ''ט.

2.
המחלוקת בתיק זה היא לעניין תוכן החוזה שנכרת בין התובע שהינו עורך דין, לבין הנתבעת, לקוחתו, כאשר התובע טוען כי סוכם שהוא זכאי לקבל שכ''ט כנגזרת מהקצבאות שתקבל הלקוחה מהביטוח הלאומי הן לעניין נכות זמנית והן לעניין נכות צמיתה, ואילו הלקוחה טוענת כי סוכם ששכר הטרחה יהיה נגזרת של אחת מהחלופות שנמנו לעיל.

3.
בתצהיר תמיכתה בבקשה למתן רשות להתגונן הצהירה הנתבעת כלהלן: "שאלתי אותו פעמיים (האותיות של המילה פעמיים הוגדלו והודגשו במקור – ע.ה.) במהלך שיחה זו האם אני עלולה להיות מחויבת גם בנכות הקבועה וגם בנכות הזמנית – באשר אני זקוקה לכספים אלו כדי לחיות בהיעדר כל מקור הכנסה אחר – והוא הבהיר חד-משמעית כי גביית שכר הטרחה נעשית רק מחלופה אחת". (המילים אחרי המקף הודגשו במקור – ע.ה.).

4.
בסעיף 8 לתצהירה הצהירה הנתבעת כי לא היה מקום מצידה "לחשוד כי מה שנאמר לי בע''פ לא תואם את מה שנכתב ולא יכולתי לקרוא באותה עת, חתמתי היכן שהורה לי התובע".

5.
לאחר מכן הוסיפה והצהירה הנתבעת "כעת אני מבינה כי התובע החתים אותי על ההתחייבות תוך ניצול העובדה כי לא הייתי מסוגלת לקרוא את הכתוב ותוך הצגת מצג כוזב לנטען בכתב התביעה דנן".

6.
לנתבעת ניתנה רשות להתגונן והתיק נקבע לשמיעת ראיות לאחר הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים.
7.
בתצהיר עדותו הראשית סתר התובע את התיאור של הנתבעת לגבי האופן שבו חתמה על ההתחייבות לשלם את שכר טרחתו, והצהיר כלהלן: "התובעת שהינה אישה משכילה ודעתנית, שאין לה ליקוי ראיה או ליקוי קוגניטיבי (ההדגשה במקור – ע.ה.) כלשהו, קראה בעיון את הסכם ההתחייבות מספר פעמים וקיבלה את כל ההסברים שדרשה בגינו, ולאחר מכן יצאה ממשרדי ושוחחה על כך טלפונית עם בעלה, שיחה בת מספר דקות, שלאחריה חזרה למשרדי והודיעה כי מסכימה לתנאיי וכי קיבלה את ברכת הדרך מבעלה. לאור האמור, חתמה התובעת על הסכם "ההתחייבות" וטפסי המל''ל ועוד".

8.
הנתבעת מצידה חזרה בסעיף 5 בתצהיר עדותה הראשית על גרסתה בתצהיר התמיכה בבקשתה למתן רשות להתגונן.

9.
במועד שמיעת הראיות נחקר התובע על תצהירו, ומפאת חשיבות הדברים בית המשפט מצטט את האמור בשורה 15 בעמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 5.11.14 בתשובה לבקשת ב''כ הנתבעת כי יאשר שהסביר לנתבעת בע''פ את כל נושא שכר הטרחה: "בהן צדק. ולא רק זה, אני מהמגזר שלה, אדם שמגיע אליי אני שולח אותו הביתה שיעשה חושבים, שיתייעץ ויבדוק עם עוד עורכי דין ורק לאחר מכן יחזור אליי. הגברת אמרה שהיא לא יכולה ללכת ולחזור, ולכן תתייעץ עם בעלה בטלפון ועם אותו מכר. וכך היה".

10.
הנתבעת שללה בחקירתה את הטענה כי יצאה במהלך הישיבה מחדר הישיבות כדי לשוחח טלפונית עם בעלה לגבי מתן הסכמתה לתנאי החוזה, והסבירה שיציאתה מחדר הישיבות הייתה לצורך שיחה עם נהג המונית שהמתין לה ליד המשרד.

11.
אולם במהלך חקירתה חל שינוי משמעותי בגרסתה, כאמור בפרוטוקול בעמ' 7 שורה 21: "כשהוא הסביר לי את האופציות אמרתי לו שאני מבקשת להתייעץ עם בעלי כי היה נראה תשלום גבוה, ולא רציתי להחליט על דעת עצמי, אז שאלתי אם יש אפשרות שאני חותמת לו ואני נוסעת הביתה להתייעץ עם בעלי ומודיעה, מאשרת לו בטלפון. אם בעלי לא יסכים, אתה קורע את המסמכים. התובע הסכים וחתמתי. הפגישה נגמרה, חזרתי הביתה, דיברתי עם בעלי, והוא גם נבהל מהסכומים, אנחנו אנשים פשוטים, לא מכירים את הסכומים האלה. בעלי פנה לחבר שהפנה אותו לעו''ד, הוא אמר שזה ככה, זה המחיר. אז הסכמנו".

12.
בעמ' 9 לפרוטוקול הנתבעת נשאלה על ידי התובע האם בעלה הוא שאישר את ההסכם טלפונית, והיא ענתה "אני חושבת שכן". כשהתובע אמר לה כי מעולם לא דיבר עם בעלה בעניין אישור ההסכם, ענתה "אני רוצה לדייק. אני משערת שבעלי התקשר לאשר, כי אני שומעת מאוד קשה בטלפון גם עם מכשירי שמיעה. רוב השיחות הוא עושה בשבילי. אבל מה שהיה לפני 5 שנים אני לא יכולה להבטיח".

13.
על פי התקנות על הצדדים לסכם בע''פ במועד הדיון, אולם לנוכח טענתו של התובע כי מצבו הרפואי באותו רגע אינו מאפשר לו לסכם בע''פ, בית המשפט הסכים להמיר את הסיכומים בע''פ בהגשת סיכומים בכתב תוך פרקי זמן קצרים.

14.
התובע חזר בסיכומיו על גרסתו לעניין אופן כריתת החוזה, והפנה לפסיקה לפיה גם כאשר אין חתימה ליד תוספת בכתב יד, אין בכך כדי לאיין את התוספת.

15.
הנתבעת פתחה את סיכומיה בפירוט הסוגיות שאינן שנויות במחלוקת וסקרה את עדות התובע, וטענה כי עדות זו עשתה רושם שלילי מאוד. בין היתר הזכירה התבטאות של התובע, שהינו עו''ד, בה מתח התובע ביקורת על בית המשפט.

16.
הנתבעת טענה כי מנגד, עדותה הייתה "אמינה, רצופה, מדויקת וקוהרנטית" לכל אורך חיי התיק, וכי טענתה כי במעמד חתימה סבלה מלקות ראיה לא נסתרה.

17.
הנתבעת טענה כי העובדה שהתובע לא החתים אותה מול חלק מהמקומות שסומנו מראש באיקס "מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת לפיה רכיבים אלו לא מולאו בשעה בה שהיא הייתה נוכחת במשרד התובע והוא סבר להחתימה ללא מילוי גובה שכ''ט".

18.
הנתבעת טענה כי העובדה כי "לא הותיר התובע בידי הנתבעת כל העתק מהסכם שכ''ט בזמן אמת עומד לחובתו, בייחוד במעמדו כעו''ד", וכי "אין לקבל בהקשר זה התמיהה אשר עלתה כי לא ביקשה הנתבעת את העתק כתב ההתחייבות".

19.
הנתבעת טענה כי בהסכם לא מופיעות המילים "בנוסף" או "גם" או "במצטבר" ועובדה זו פועלת לחובת התובע, והוסיפה וטענה שהתובע עצמו אישר כי התביעה לנכות צמיתה לא הייתה בטיפולו כלל.

20.
הנתבעת טענה כי על התובע היה להביא את המכר של הנתבעת, מר שכטר. כמו כן טענה כי היה על התובע לכלול בהסכם סעיף בו תהיה התייחסות לאפשרות הפסקת ההתקשרות בטרם עת.

21.
הנתבעת הפנתה את בית המשפט לפסיקה המייחסת לעו''ד חובה מוגברת לוודא כי הלקוח יודע ומבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חתום.

22.
לנוכח כל אלה, הנתבעת הסיקה כי אין תוקף לנספח א' לכתב התביעה, והפנתה לסעיף 25 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל''ג-1973, לעניין האופן בו יפורש חוזה, וטענה כי בבחינת אמות המידה החיצוניות "אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת תסכים לשלם קרוב ל-100,000 ₪ במצטבר כאשר היא זקוקה לכספים למחיה יומיומית".

23.
התובעת טוענת כי מכיוון שהתובע לא הסביר "פשר התנהגותו שלו עצמו שלא טרח לעשות מאומה מאז שתמה תקופת הנכות הזמנית" בכך שאף הוא סבר שתם הקשר בין הצדדים.

24.
לעניין גובה סכום התביעה, הנתבעת טענה כי בדיעבד הובהר כי הסכום ששילמה הנתבעת בגין הנכות הזמנית עלה על חובתה לתשלום, שכן על פי חישוב שלה היה עליה לשלם סך של 28,793 ש"ח כולל מע''מ בלבד, וכי אין מקום לקבל את טענת התובע לתשלום ברוטו כי הדר לא נכתב בכתב ההתחייבות, וכן אינו זכאי לתשלום ריבית.

דיון והכרעה

מה הם תנאי החוזה שנכרת בין הצדדים ?

25.
התובע מתבסס לצורך הוכחת תביעתו החוזית על חוזה בכתב, דהינו , נספח א לכתב התביעהשכותרתו "התחייבות" ונקודת המוצא בקשר להסכם כתוב היא שמי שטוען נגד תוכנו הכתוב, עליו נטל הראיה.

26.
מפאת חשיבות הדברים, בית המשפט יצטט את סעיף 1 בנוסח ההתחייבות: "אני הח''מ שיש היידי (השם מולא בכתב יד – ע.ה.)
מתחייב בזאת התחייבות בלתי חוזרת, לשלם לעו''ד דרוד סרנגה ו'או שלמה רן (סרנגה) ו/או מרדכי אדהמי
שכ''ט עו''ד בסך 8 קצבאות (הספרה 8 והמילה "קצבאות" מולאו בכתב יד – ע.ה.) בתוספת מע''מ (לא כולל הוצאות, אגרות וכו') מכל סכום שישולם במסגרת התביעה שבטיפולכם כנגד נכות כללית –צמיתות (המילים "נכות כללית – צמיתות" מולאו בכתב יד – ע.ה.) בין אם שולם עקב

פסק דין
, או הסדר פשרה, או בכל דרך אחרת ואף אם ישולם לי במישרין ולא באמצעותכם.

זמניות – קצבה על כל 6 קצבאות + מע''מ"
(שורה זו מולאה בכתב יד – ע.ה.).

27.
מתוכן ההתחייבות עולה בבירור שהנתבעת חתמה על מסמך בו התחייבה לשלם שכ''ט הן עבור זכאות לנכות כללית-צמיתה והן עבור זכאות לנכות זמנית.

28.
לצד חתימת הנתבעת בשולי המסמך לאחר המילים "ולראיה באתי על החתום לאחר שקראתי והבנתי היטב האמור לעיל", בצד הימני של העמוד עליו הודפס המסמך, ישנם שלושה איקסים כלהלן:

איקס אחד ליד המילים בכתב יד "8 קצבאות".

איקס שני בשורה האחרונה של הסעיף שצוטט לעיל, שמתחיל במילה "זמניות".

איקס שלישי ליד סעיף 3 בהתחייבות, כאשר הנתבעת חתומה אך ורק ליד האיקס שלצד סעיף 3 ולא ליד שני האיקסים הראשונים.

29.
בית המשפט תהה לפשר מחדל זה, והתובע השיב כי הדבר נובע מטעות. לא מצאתי שיש במחדל זה כדי לקבל את גרסת הנתבעת, שכן זו ידעה בחקירתה לצטט במדויק את תוכן החיובים הן לעניין נכות כללית-צמיתה והן לעניין נכות זמנית.

30.
מכאן שלא הייתה כל תוספת בכתב יד שתוכנה לא היה ידוע לנתבעת. המחלוקת היא בשאלה על בסיס מה החליטה הנתבעת שמדובר בחלופות ולא בתשלומים מצטברים, וזאת בניגוד גמור לתוכן ההסכם.

ליקוי הראיה הנטען

31.
הצדדים היו חלוקים בשאלה האם לנתבעת ליקוי ראיה שמנע ממנה קריאת המסמך, ובעניין זה אין בפני
י מסמך רפואי שמאשר את הטענה כי הנתבעת לא הייתה מסוגלת לעיין במסמך.

32.
בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, נטל השכנוע בעניין זה רובץ עליה ולא על התובע, והיא לא הרימה את נטל השכנוע בעניין זה בהעדר חוות דעת רפואית שתבסס טענה זו.

33.
הנתבעת הפנתה בחקירת התובע למסמך מיום 9.03.11 בו צוין כי הנתבעת "מתקשה בתנועות עיניים". התובע השיב בעמ' 2 ש' 10 כי "מתקשה בתנועות עיניים זו לא פגיעה בראיה. אני מסתכל בעמוד האחרון של סיכום הנכויות. אין נכות נוירולוגית או ראיה".

הנתבעת שינתה בחקירתה את הגרסה לעניין מועד כריתת החוזה

34.
גם אם בית המשפט היה יוצא מנקודת הנחה שהנתבעת לא הייתה מסוגלת לקרוא את תוכן החוזה, הרי שלגרסתה שהובאה לראשונה בחקירתה, אישור ההסכם לא היה במועד חתימתה עליו, אלא במועד יותר מאוחר, לאחר בדיקה עם חבר ועו''ד, בשיחה טלפונית בין בעלה לבין התובע.

35.
התובע הכחיש גרסה זו ונותר עקבי בגרסתו לפיה הדברים סוכמו עוד במעמד הפגישה.

36.
מכאן שהייתה זו הנתבעת ששינתה את גרסתה בעניין המהותי ביותר לצורך הכרעה בתיק זה, אך לא מצאה לנכון להעיד מטעמה את החבר או עורך הדין או בעלה, שכביכול אישר טלפונית, לשיטתה, את כריתת ההסכם עם התובע.

37.
אמנם עול הבאת הראיות והשכנוע מונח על כתפי התובע, אולם מרגע שגרסתו נתמכת בהסכם כתוב שאינו מקים ספק לגבי תוכנו, עול השכנוע עובר אל הנתבעת לשכנע את בית המשפט כי למרות שבמסמך נכתבו דברים מפורשים שעומדים בסתירה לגרסתה, יש להעדיף דווקא את גרסתה המתבססת על אמירות בע''פ.

38.
מכאן שהיה על הנתבעת להעיד את החבר, עורך הדין והבעל, שכל אחד מהם לכאורה היה אמור לאשר את גרסתה כי אכן סברה באותו מועד שמדובר בחיוב לפי אחת מהחלופות ולא בגין שתיהן.

39.
מחדל אי העדתו של הבעל הוא החמור ביותר, שכן הוא זה שלשיטתה, גם אם הובאה לראשונה במתן עדותה ובסתירה לתצהירה, סיכם טלפונית את העסקה עם התובע.

40.
לכל אלה יש להוסיף את התמיהות שמעלה התנהלותה, עת לא טרחה לבקש עותק של ההסכם גם כאשר התעוררה מחלוקת בין הצדדים לעניין תשלום בגין אישור הזכאות של הנכות הזמנית, ובעצם עד לרגע קבלת התביעה לידיה, וכן העובדה שלא טרחה לענות למכתב הדרישה של התובע.

41.
בית המשפט התרשם מחקירת העדה כי התיאור של התובע אותה כאישה משכילה ודעתנית שעומדת על זכויותיה, נכון, והתרשמות זו לא מתיישבת עם מחדלה של הנתבעת לבקש לאורך כל התקופה עותק של ההסכם ולהניח עניין מהותי זה ללא טיפול, כאשר מדובר בהתקשרות משמעותית.

42.
אם הנתבעת אכן לא הייתה מסוגלת לקרוא את המסמך עליו חתמה, הרי מצופה היה שתעמוד על קבלת עותק אותו תציג בפני
מי שמסוגל לעיין בו מיד לאחר חתימתה.

43.
מהתנהלות זו עולה שיש להעדיף את גרסתו של התובע לפיה הנתבעת עיינה בהסכם, ולא הייתה כל מניעה מבחינתה לעיין בו, שאם לא כן, הייתה נוהגת כפי שצוין לעיל, עומדת על קבלת עותק ומציגה אותו מיד בפני
מי שמסוגל לעיין בו. כאמור לעיל,
לא הוגשה חוות דעת המבססת את טענת הנתבעת כי במעמד החתימה לא הייתה מסוגלת כביכול לעיין בעותק עליו חתמה.

44.
בפסק הדין ע''א 2119/94 לנדאו נ' וין (פורסם בנבו) קבע בית המשפט כי אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה שלא כך הם הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי, וכי מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו, ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה.

45.
בפסק הדין הנ''ל נקבע שככל שהצד האחר לחוזה – יודע שהחותם אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון, לפני שיחתום עליו, מוטלת על כתפיו של הראשון. קבעתי קודם לכן שעל פי העובדות כפי שהוצגו, בית המשפט מעדיף את גרסתו של התובע כי הנתבעת עיינה בהסכם והבינה אותו, וככל שסבלה מליקוי ראיה שמנע ממנה עיון במסמך, היא לא הביאה עובדה זו לידיעתו.

46.
הנתבעת החליטה על דעת עצמה להפסיק את הקשר עם הנתבע אחרי שהוכרה זכאותה לקצבת נכות זמנית, ונראה שהתנהלות זו נובעת מהתרשמותה שהתובע לא השקיע לטעמה מספיק מאמץ ולכן שכר הטרחה שסוכם עמו אינו מוצדק.

47.
התובע אמור היה לקבל שכ''ט על פי הצלחה, ונטל סיכון שאם התביעה תידחה, עמלו יהיה לשווא. כאשר הסיכון שנטל השתלם, הדבר לא היה לרוחה של הנתבעת שסברה ששכרו גבוה מדי ביחס למאמציו בשעה שהיא "זקוקה לכספים למחייה יומיומית".

48.
ההגינות מחייבת, בנוסף לחובה החוזית, שכאשר צד נוטל סיכון, על הצד השני לכבד את התחייבותו, אלא אם מתקיים חריג לפיו שכר הטרחה שסוכם גבוה באופן בלתי סביר ביחס למאמצי נוטל הסיכון.

49.
עיון בשכר הטרחה שנקבע מלמד שהוא תחום הן לעניין הקצבה הזמנית והן לעניין הקצבה הצמיתה, ואינו מעורר חשש שמא התובע דרש שכ''ט מופרז באופן בלתי סביר.

מדוע לא פעל התובע לקראת סיום תקופת הזכאות לנכות זמנית ומהי משמעות הדבר ?

50.
כאשר נחקר התובע הוא נשאל מדוע אם ידע שהזכאות לקצבה בגין נכות זמנית מסתיימת ב-31.01.13 לא פנה אל הנתבעת עובר לסיום תקופת זכאותה לקצבת נכות זמנית, לצורך תיאום הגשת בקשה לזכאות לנכות צמיתה, ועל כך ענה בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 14: "ממתינים לקביעה הסופית של המל''ל בכל התקופה הזו. מ-1.01.11 עד 30.01.13 לשיטתי לא הייתי אמור לעשות דבר עד ינואר 2013. כשבית המשפט אומר לי שפניתי רק במאי 2013 ומה עשיתי מינואר עד מאי – אני משיב שלא עשיתי כלום. אם יש פה שניים נגדי, זה כבר בסדר. בית המשפט אמור לשמור קצת על נייטרליות, אבל אומר שכל התקופה של 4 חודשים שוחחנו טלפונית. בעלה רצה לזמן אותי לדין תורה לדון על החוב של הנכות הצמיתה".

51.
התובע נשאל היכן גרסה זו כתובה בתצהיר, ועל כך ענה: "זה לא רלוונטי. אני לא הולך לדין תורה ולכן נתתי להם עוד זמן להסדיר. בפברואר, מרץ, משהו כזה".

52.
נראה כי התובע היה מונע מראש את המחלוקת בתיק זה אילו פנה אל הנתבעת בחודש נובמבר או לכל המאוחר בחודש דצמבר 2012, ומציין בפני
ה כי בקרוב תקבל הודעה מהביטוח הלאומי לפיה מסתיימת תקופת זכאותה לקצבת נכות זמנית וכי עליה להגיש באמצעותו בקשה לנכות קבועה, כפי שהביטוח הלאומי עשה בחודש דצמבר 2012, יותר מחודש לפני תום תקופת הזכאות לקצבה זמנית.

53.
אילו היה עושה כן, ככל שהנתבעת אכן האמינה בתום לב שההסכם אינו כולל ייצוג שלו גם בהכרה בנכות צמיתה, הייתה דוחה את פנייתו, והמחלוקת הייתה מתבררת מיד באותו רגע. לתובע היו בעניין זה שתי גרסאות. תחילה טען כי לא עשה דבר עד מאי 2013, וכשבית המשפט הקשה בעניין זה טען כי בית המשפט נגדו, והעלה גרסה חדשה לפי עמד איתה בקשר טלפוני עד חודש מאי, גרסה שלא בא זכרה קודם לכן, ואף סותרת את תשובתו הקודמת.

54.
אם בשלב הטיפול בזכאות לנכות זמנית לא הובאה כל ראיה לכשל בטיפול המקצועי של התובע, הרי העובדה שהתובע לא פנה אל הנתבעת בסמוך לסיום תקופת זכאותה לנכות זמנית ואף כ-4 חודשים לאחר מכן, מצביעה על כשל בייצוג.

55.
לא זו אף זו, מכיוון שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בשעה שהגיע המועד לתשלום בגין קצבת הנכות הזמנית, מצופה היה מהתובע כי יהיה ער להגן על זכויותיו בתום תקופת הזכאות לנכות זמנית, ויציין עניין זה במכתבים ששלח לנתבעת, או לחלופין יציין כי כחודשיים לפני תום תקופת הזכאות הוא יעמוד איתה בקשר לגבי הגשת בקשה להכרה בנכות צמיתה, אך לא עשה כן.

56.
בהסכם אין התייחסות לשאלה על מי החובה ליזום פניה אל הביטוח הלאומי בתום תקופת הזכאות לנכות זמנית, או לחלופין, ככל שהתובע אינו הנמען היחידי לפניות הביטוח הלאומי אל הנתבעת, לחייב את הנתבעת ליידע אותו מיד לאחר שתקבל הודעה מהביטוח הלאומי לפיה עליה להגיש בקשה מתאימה להכרה בזכאותה לקצבה צמיתה, כפי שאכן קרה בדצמבר 2012.

57.
הנתבעת לא סבלה מחסרון כיס כתוצאה מהכשל בהתנהלות התובע, שכן היא המשיכה באופן עצמאי את הטיפול בעניינה ומחדלו אף שרת ניסיונה להימנע מכיבוד התחייבותה לשלם לו על פי ההסכם בגין ייצוג ברכיב הנכות הצמיתה, אך נראה לבית המשפט שיש לנכות לפחות רבע משכר טרחתו בגין הנכות הצמיתה עקב מחדלו להמשיך את הטיפול בקבלת הכרה לנכות צמיתה.

58.
בית המשפט מסתפק בהפחתה של רבע משכר הטרחה בגין הייצוג בבקשה להכרה בנכות צמיתה כיוון שהתרשם, לאחר שבחן את המסמכים בתיק, כי מרבית העבודה לעניין השגת הזכאות לנכות צמיתה, אכן נעשתה כבר בשלב הראשון בעת הגשת הבקשה להכרה בנכות זמנית. לעניין זה ראה את דברי התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 1:
"תום זמניות אומר שהוועדה הבאה היא פורמלית, היא עברה את תקופת האכשרה. הנחתי מסד מאוד חזק ואז אישרו לה את זה לצמיתות.
ש. תראה לי מסמך אחד שהגשת למל''ל החל מ-31.01.13?
ת.
אין צורך, והיא גם לא הגישה".

59.
בעקבות ההודעה שקיבלה הנתבעת בדצמבר 2012 מהביטוח הלאומי הוגשו על ידה מסמכים, ובעניין זה דברי התובע כי לא הגישה מסמכים אינם מדויקים, אולם כפי שצוין לעיל, בחינת המסמכים שהוגשו מתיישבת עם גרסת התובע לפיה מרבית העבודה של הכנת התשתית העובדתית לגבי מצבה הרפואי של הנתבעת, הונחה במסמכים שהגישה הנתבעת באמצעות התובע.

המחלוקת לעניין גובה הקצבאות

60.
במהלך החקירה בית המשפט בחן את טענת הנתבעת כי לפי סכומי הקצבאות הנזכרים בחלק מפלטי המחשב של הביטוח הלאומי, אין התאמה בין הסכומים הנזכרים שם לבין הסכומים שמהווים בסיס לחישוב שערך התובע. התובע הציג בפני
בית המשפט את הסכומים המדויקים של הקצבאות שפסק הביטוח הלאומי לטובת הנתבעת, הן לעניין נכותה הזמנית והן לעניין נכותה הצמיתה, על פי מסמכים של הביטוח הלאומי, ואלה תואמים את החישוב שערך לצורך ביסוס סכום התביעה ואת תנאי ההתחייבות עליה חתמה הנתבעת.

61.
להלן הנתונים בהתאם לאישור הביטוח הלאומי מ-24.06.14:
קצבת הנכות הקבועה עומדת על 5,533 ₪. מכאן שמכפלת סכום זה ב-8 תשלומים הינה 44,264 ₪.
יצוין שבאותו אישור סכום הקצבה מכונה בעמודה אחת "סה''כ תשלום ברוטו" ובעמודה המסכמת כ"נטו לתשלום", ומכאן בית המשפט מאמץ את גישת התובע שסכום זה הוא הסכום שעליו יש לבסס את החישוב ולא הסכום המכונה "סכום הקצבה", שנמוך יותר ב-247 ₪, וזאת מכיוון שגם הקצבה הנוספת בסך 247 ₪ הינה קצבה לפי פרק ביטוח נכות ולא בגין זכאות אחרת על פי חוק הביטוח הלאומי.

62.
לעניין קצבת הנכות הזמנית, על פי אישור הביטוח הלאומי המפרט תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2012, דהיינו התקופה בה שולמה לנתבעת נכות זמנית, הקצבה לתשלום עמדה על 5,458 ₪. מכפלת סכום זה ב-6 הינה 32,748 ₪.

63.
יצוין שבכתב התביעה התובע חייב את הנתבעת לעניין רכיב הנכות הזמנית בשכ"ט לפי קצבה בסך של 5,320 ₪ ולא בהתאם לאישור הביטוח הלאומי, כך שהסכום הכולל הינו 37,665.6 ₪, אולם התובע טוען בסעיף 7 לכתב התביעה כי סכום החוב עומד על 34,965 ₪ וכי העניק לנתבעת הנחה אם תשלם את חובה במלואו, ומכיוון שלא שילמה את החוב במלואו במועד, נותרה יתרה לתשלום של 6,000 ₪.

64.
ביום 13.05.13 כאשר התובע מודיע בכתב לנתבעת כי "שמחנו לשמוע כי מיום 1.02.13 קצבת הנכות הצמיתה הקבועה עומדת ע''ס של 5,533 ₪" הוא קובע כי יתרת החוב הינה הסך של 51,788 ₪ לפי חישוב של קצבה בסך 5,533 ₪ כפול 8 קצבאות כפול 1.17 מע''מ, דהיינו 51,788 ₪. מכאן שאין באותו מועד כל אזכור לגרסה הקודמת לפיה ככל שהסך הנ''ל לא ישולם במועד עומד לנתבעת חוב בסך של 6,000 ₪ בגין רכיב הנכות הזמנית , ומכאן בית המשפט מגיע למסקנה כי הסכום לחיוב הינו הסך של 51,788 ₪ ומסך זה יש לנכות רבע, כך שהסכום לתשלום הינו הסך של
38,841 ₪ צמוד כדין מיום הגשת התביעה.

65.
לעניין החיוב בשכר טרחה, בית המשפט הביא בחשבון כלהלן:
שני הצדדים חטאו בשינויי גרסאות. לחובת התובע בית המשפט מביא בחשבון את ההתבטאות הלא ראויה כלפי בית המשפט, ואת העובדה שחלק מתביעתו לא התקבל, ולזכותו את העובדה שכמעט בכל שלב הביע נכונות לסיים את המחלוקת על דרך הפשרה.

66.
כמו כן בית המשפט מביא בחשבון את העובדה שלפחות בישיבת שמיעת הראיות התובע ייצג את עצמו, ומצד שני את המצוקה הכלכלית הנטענת של הנתבעת.



67.
אשר על כן, מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ''ט בסך של 3,540 ₪ וכן החזר האגרה ששילם התובע.





ניתן היום,
ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 24052-09/13 מרדכי אדהמי נ' היידי שיש (פורסם ב-ֽ 26/11/2014)