פסקי דין על יוסרי אבו תכפה | פסקי דין על דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

970/10 ערר     09/11/2014




ערר 970/10 יוסרי אבו תכפה נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ





העורר: יוסרי אבו תכפה

ע"י ב"כ עו"ד פריד אלעטאונה



- נגד -

המשיבה: דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יהודה רווה ואח'


פ ס ק – ד י ן
רקע וטענות הצדדים:
1. במועדים הרלוונטיים לערר, העורר היה רשום ברשות הרישוי כבעלים של רכב מסוג פולקסוגן מספר רישוי 50-592-36 (להלן: "הרכב"), אשר בוצעו בו מס' נסיעות בכביש האגרה. חלק מאגרות הנסיעות בגין הנסיעות לא שולמו במועד או לא שולמו כלל. כתוצאה מכך, התווספו לאגרות הנסיעה חיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן – "פו"ה") מכוח חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט - 1999 (להלן – "התקנות"). משלא שולמו החיובים בגין חלק מאגרות הנסיעה ובגין חיובי הפו"ה, העבירה המשיבה את החובות לגבייה באמצעות משרד עו"ד, וכתוצאה מכך התווספו לחיובים אלה סכומים נוספים כתוצאה מהליכי הגבייה.
2. מטענותיו של העורר, שנטענו בכתב הערר ובדיון שהתקיים בפני
נו ביום 18.1.2012, עולה שהעורר אינו חולק על ביצוע הנסיעות בכביש האגרה. העורר טוען, כי המשיבה מבקשת לחייבו בסך של 1,600 ₪ בגין 13 נסיעות, שקרן אגרת הנסיעות בגינן עומדת על סך של כ – 450 ₪ בלבד.
3. לטענת העורר, אגרות הנסיעה לא שולמו משום שהוא לא קיבל לידיו חשבוניות תשלום ביחס אליהן מהמשיבה. לטענתו, לאחר שנסע בכביש האגרה לראשונה, ומשעבר זמן מה ולא קיבל חשבונית לתשלום, הוא פנה מיוזמתו לתחנת שרות של המשיבה, שם שילם בגין הנסיעות ואף ביקש שישלחו לו את החשבוניות לכתובתו - "ת.ד 5953, באר שבע".
4. לטענת העורר, כתובתו במשרד הרישוי ביחס לרכב הייתה מאז ומעולם "ת.ד 5953, באר שבע", וכי הוא מעולם לא שינה כתובת זו במשרד הרישוי. לטענתו, המשיבה החלה, בשלב כלשהו, על דעת עצמה, לשלוח את החשבוניות לתשלום לכתובת אחרת בשבט מסעודין אל-עזאזמה.
5. המשיבה טוענת, כי היא שלחה את כל החשבוניות בהתאם לתקנה 6(3) לתקנות למענו של העורר, הבעלים הרשום של הרכב, ברישומי רשות הרישוי. שתי חשבוניות נשלחו לכתובת "ת.ד 5953 באר שבע, 84000" וכל יתר החשבוניות נשלחו לכתובת "מסעודין אל-עזאזמה מסעודין אל עז 94842", משום שזו הכתובת שעודכנה ברישומי משרד הרישוי החל מחודש מרץ 2009. לטענת המשיבה, זו גם כתובתו של העורר ברישומי רשות הרישוי במועד הגשת כתב התשובה.
6. לדיון שהתקיים בפני
נו ביום 18.01.12 התייצבו הצדדים ובאי כוחם.
דיון:
7. מעיון במסמכים שצורפו לכתבי הטענות של הצדדים, עולה כי ברכב בוצעו נסיעות בכביש האגרה במועדים שונים החל מחודש אוגוסט 2008 ועד חודש מאי 2010. העורר שילם עבור שתי החשבוניות הראשונות נספחים א' ו - ב' לכתב התשובה, אשר נשלחו לכתובת "באר שבע ת.ד. 5953 באר שבע 8400", אף כי חשבונית נספח ב' לכתב התשובה שולמה באיחור של מס' ימים.
8. המחלוקת בין הצדדים נטושה ביחס ל - 10 החשבוניות שהופקו לעורר בגין נסיעות ובגין חיובי פו"ה, שנשלחו לכתובת "מסעודין אל-עזאזמה, מסעודין אל עז 84942" (חשבוניות נספחים ג' – יב' לכתב התשובה). חשבוניות נספחים ג' – י' לא שולמו כלל, וחשבוניות נספחים יא' ו – יב' שולמו באיחור. חשבונית הראשונה שלא שולמה כאמור, חשבונית נספח ג', הופקה ביום 28.5.2009 בגין נסיעות שבוצעו מיום 26.2.2009 עד 25.5.2009 (נתון זה ישמש אותנו בהמשך).
9. העורר טוען שלא קיבל בדואר את החשבוניות לתשלום הנ"ל, משום שהמשיבה שלחה אותן לשבט מסעודין אל-עזאזמה שאיננה כתובתו. לתמיכה בטענתו צירף העורר את העתקי רישיון הרכב לשנים 2003 עד 2006, ו – 2008 עד 2009, שבכולם מצוינת הכתובת "באר שבע ת.ד. 5953 באר שבע 84000". המשיבה טוענת, כי במהלך חודש מרץ 2009 שונתה כתובתו של העורר ברישומי רשות הרישוי, מתיבת הדואר הנ"ל בבאר שבע לכתובת הנ"ל בשבט אל-עזאזמה.
10. מהעתק תמצית הרישום ביחס לרכב ממשרד הרישוי, שצירפה המשיבה לכתב התשובה, עולה שכתובתו של העורר ברישומי רשות הרישוי ביחס לרכב, נכון ליום 28.7.2010, היא "מסעודין אל-עזאמה מסעודין אל עז 94842". כמו כן, ישנה אינדיקציה בתמצית הרישום כי עדכון הפרטים האחרון בוצע ביום 30.3.2009.
11. מעיון בהעתקי החשבוניות, אותן צירפה המשיבה לכתב התשובה, עולה, כאמור, כי שתי החשבוניות נספחים א' ו - ב' לכתב התשובה נשלחו לכתובת "ת.ד 5953, באר שבע". חשבוניות אלה הופקו בתאריכים 28.10.2008 ו - 1.3.2009, בהתאמה, דהיינו, לפני עדכון כתובתו של העורר ברישומי רשות הרישוי ביום 30.3.2009. שאר החשבוניות שנשלחו לעורר, כאמור לעיל, החל מיום 28.05.09 ואילך (חשבונית נספח ג' לכתב התשובה ואילך) נשלחו, כאמור, לכתובת "מסעודין אל-עזאמה מסעודין אל עז 94842".
12. יודגש, כי רישיונות הרכב שצירף העורר לכתב התשובה אין בהן כלל להועיל לברור המחלוקת. רישיון הרכב הרלוונטי היחיד שצירף העורר הוא משנת 2009. ואולם, ייתכן שבמהלך שנת 2009 עודכנה כתובתו של העורר. אילו ביקש העורר לבסס טענה שכתובתו נשארה תיבת הדואר בבאר-שבע בתקופה שבה בוצעו כל הנסיעות נשוא ערר זה, היה עליו לכל הפחות לצרף גם את רישיון הרכב לשנת 2010 ואילך, אולם העורר נמנע לעשות זאת ויש לזקוף זאת לחובתו.
13. יתירה מכך, במהלך הדיון שהתקיים בפני
נו נשאל העורר בנושא, אולם תשובתו הייתה מתחמקת:
"לשאלת הועדה, איזה רישיונות של שנים יש לך ואיזה אין לך?
ב"כ העורר משיב: מבחינתי הרישיון החשוב הוא בשנת 2009 וזה
מה שצירפנו לערר".
14. לאחר הדיון שהתקיים בפני
נו, שלח ב"כ העורר, ביום 2.2.2012, הודעה לועדת הערר כהאי לישנא:
"העורר מודיע לוועדת הערר הנכבדה כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 18/1/2012, פנה ב"כ העורר למשרד התחבורה בבאר שבע בכדי לקבל אישור שהעורר לא שינה כתובתו מעולם במשרד הרישוי, סגנית מנהל המחוז השיבה בעל פה כי בחודש מרץ 2009 משרד הפנים שלח כתובת מגורים של העורר בהתאם לחוק שנכנס לתוקף ושהעורר לא היה קשור לשינוי הכתובת.
ב"כ העורר שאל את סגנית המנהל מדוע לא קיבל העורר הודעה שכתובתו שונתה במשרד הרישוי ולא קיבל תשובה"
15. עינינו הרואות, כי מכתבו של העורר תומך אף הוא בגרסתה של המשיבה כי בוצע שינוי כתובת ברישומי רשות הרישוי במהלך חודש מרץ 2009. לענייננו, אין זה מעלה או מוריד מי הוא האחראי לעדכון הכתובת ברישומי רשות הרישוי, שכן המשיבה מחויבת לפעול בהתאם לסעיף 6א לחוק ותקנה 6(3) לתקנות ואין לה שיקול דעת או יכולת לפעול אחרת ביחס ללקוח מזדמן.
16. ממכלול הראיות עולה, כי גרסתה של המשיבה היא קוהרנטית ומבוססת ונתמכת במסמכים ברורים. אנו קובעים, אפוא, שהמשיבה אכן שלחה את כל החשבוניות נשוא ערר זה לכתובת הנכונה של העורר במועדים הרלוונטיים לכל חשבונית.
17. יצוין, כי גם אם נניח שהמשיבה לא שלחה לעורר את החשבוניות לתשלום, אין זה פוטר את העורר מבירור חובותיו למשיבה, במיוחד שעה שהעורר עצמו מציין כי בעבר פנה למשיבה מיוזמתו לאחר שביצע לטענתו נסיעות בכביש האגרה ולא קיבל חשבוניות לתשלום. אין זה מתקבל על הדעת שהעורר, שביצע מס' לא מבוטל של נסיעות בכביש האגרה במועדים שונים, לא יטרח לפנות למשיבה על מנת לברר אם יש לו חוב אצלה. בפסק הדין של ועדת הערר בערר 3786/04 אהרון מזרחי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נקבע כי:
"אמנם אי קבלת חשבוניות אינה פטור אוטומטי; כל מי שנוסע בכביש חייב לנהוג בתום לב ולגלות עניין באופן סביר בתשלום חובותיו, ובערר 1056/04 אגמון יצחק אף קבענו, כי פרק הזמן הסביר לכך הוא כתום חודשיים – שלושה ממועד ביצוע הנסיעות".
18. יחד עם זאת, אנו לא יכולים להתעלם מכך, שכלל החשבוניות ששלחה המשיבה לעורר בדואר רשום לא נמסרו ליעדן והוחזרו למשיבה, חלקן מן הטעם "הנמען לא ידוע בכתובת" וחלקן מן הטעם "לא נדרש על-ידי הנמען". לא ראינו בראיות המשיבה, לרבות בדו"ח ריכוז בקשות השירות שצורף לכתב התשובה, כל תיעוד של פעולות שבוצעו על-ידי המשיבה בניסיון לאתר את העורר, כגון ניסיון ליצור עימו קשר טלפוני וכדומה, אלא התיק הועבר לגבייה באמצעות משרד עו"ד ביום 8.4.2010.
19. הדברים אמורים ביתר שאת, שעה שהמשיבה יכלה להתרשם מכך שהתנהלותו של העורר במקרה דנן איננה התנהלות של חייב שמבקש להשתמט מחובותיו. מדו"ח ריכוז בקשות השירות של המשיבה עצמה עולה כי העורר יצר קשר במהלך חודש אוגוסט ונובמבר 2008 על מנת לברר את חובותיו והוא אף שילם חשבוניות פתוחות. בנסיבות אלה, היה על המשיבה לנקוט פעולות סבירות שעמדו לרשותה על מנת לאתר את העורר בטרם תעביר את התיק לגבייה בהוצל"פ.
20. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע בבר"ע 1173/04 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' ראני נאסר ואח', בין היתר, את הדברים הבאים:
"איתור החייב בנסיבות בהן ברור שההודעות אינן מגיעות ליעדן, הינה חובה המוטלת על דרך ארץ מכח חובת תום הלב וסמכויות האכיפה המסורות בידה ומובן שמחובתה לקחת בחשבון תקלות הנוגעות למשלוח החשבון בבואה לשקול מתן הנחה או הפחתת החיוב.
התעלמות מחובה זו תהיה עילה להתערבות ועדת הערר בכל מקרה על פי נסיבותיו."
21. לאור האמור, ולאחר ששקלנו את מכלול הדברים, אנו סבורים כי גם למשיבה יש אחריות להצטברות חיובי הפו"ה ולהוצאות הנוספות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, המצדיקה הפחתה של חיובי הפו"ה, הריביות וכל שאר ההוצאות במסגרת תיק ההוצל"פ בשיעור של 50%.
סוף דבר:
22. הערר מתקבל באופן חלקי.
23. העורר ישלם למשיבה, בתוך 30 ימים, את הסכומים המפורטים להלן:
א. מלוא אגרות הנסיעות שלא שולמו על-ידו, בסך כולל של 337 ₪.
ב. 50% מחיובי הפו"ה בסך כולל של – 522 ₪.
ג. 50% מהחיובים במסגרת תיק ההוצל"פ בסך כולל של - 469 ₪.
24. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ערעור על

פסק דין
זה טעון רשות ערעור מבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום: ט"ז בחשוון תשע"ה, 9.11.2014, בהעדר הצדדים.

עו"ד שלמה דולב

עו"ד אילן בומבך
עו"ד גיא לויאן
חבר הועדה

יו"ר הועדה

חבר הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר 972/10
(כביש חוצה ישראל), תשנ"ה-1995

1









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 970/10 יוסרי אבו תכפה נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2014)