פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי | פסקי דין על הלל כמיסה בן שלום | פסקי דין על שלום הלל כמיסה |

58404-11/11 תוב     30/11/2014




תוב 58404-11/11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי נ' הלל כמיסה בן שלום, שלום הלל כמיסה








בית משפט השלום בצפת

תו"ב 58404-11-11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי
נ' כמיסה ואח'

30 נובמבר 2014





לפני
כב' השופט דניאל קירס


בעניין:

1. ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי
באמצעות נציג היועץ המשפטי לממשלה עו"ד צחי בן עיון




המאשימה


נגד


1. הלל כמיסה בן שלום
ת"ז 023044258
2. שלום הלל כמיסה
ת"ז 041236662
באמצעות ב"כ עוה"ד רונן יאיר



הנאשמים


גזר דין


1.
ביום 6.6.2013 הודו הנאשמים, אב ובן, בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק זה. על-פי כתב האישום המתוקן, בשורה של תאריכים החל מיום 28.2.2005 ועד 20.9.2011 ביצעו הנאשמים עבודות ושימוש במקרקעין בגוש 14140 שייעודם חקלאי, לצרכי מגורים ועסק לאירוח ביחידות נופש בסטייה מתכנית מתאר מחוזית:

א.
בניית מבנה המשמש לאירוח בשטח של כ-30 מ"ר (חלקה 22);
ב.
בניית מבנה המשמש לאירוח בשטח של כ-30 מ"ר (חלקה 29);
ג.
בניית שתי בריכות שחיה מבטון בשטח כולל של כ-7 מ"ר כל אחת (חלקות 23 ו-24/29);
ד.
בניית מבנה מעץ וכיסוי ברזנט בשטח של כ-69 מ"ר המשמש בית תפילה (חלקה 27);
ה.
בניית מבנה למגורים בסטייה מהיתר, הן בצורה, הן בגודל, הן במקום והן בשימוש, וזאת בהיקף של כ-86 מ"ר (חלקות 22/23);
ו.
בניית מבנה מעץ ורשת ברזל בשטח של כ-4 מ"ר המשמש לול עופות (חלקות 22/23).

הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעבירות ביצוע עבודות ושימוש ללא היתר ובסטייה מתכנית, לפי סעיפים 145(א), 156(א), 204(א), 204(ב), 204(ג) ו-208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.




רכיב הקנס המבטא את שלילת הרווחים מעבירות התכנון והבניה

2.

עבירות בניה ושימוש של יחידות אירוח הן עבירות בעלות מניע כלכלי. "בעת גזירת הדין, תפקידו של בית המשפט הוא לשנות את תחשיב הרווח והפסד אותו עושים עברייני הבנייה, באופן שיהפוך ביצוע עבירות בניה לבלתי משתלם כלכלית. מטרה זו תושג, רק אם יוטלו קנסות כבדים ומרתיעים, אשר יש בהם לבטא את חומרת העבירות ולאזן את הרווח הכלכלי שבצידן (
תו"ב (בי"ש) 34880-09-12
ועדה מקומית הראל נ' רמי לוי
(7.2.2013); ערעור על גזר הדין נדחה ב-ע"פ (י-ם) 21792-04-13

רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה הראל
(24.4.2014)). לדעתי, יישום עקרון זה משמעו כי ככלל, כאשר מובאות ראיות להיקף הרווחים שהופקו בפועל, יש להטיל קנס ששיעורו גבוה מרווחים אלו. קנס המסתכם אך בשיעור הרווחים בלבד הוא בגדר השבת המצב לקדמותו מבחינה כלכלית, כך שהנאשם לא הרוויח, אך גם לא הפסיד, מביצוע העבירה. הטלת קנס הגבוה מסך הרווח מוצדקת הן בראי התמריצים הכלכליים – על מנת להרתיע עבריינים-בכוח מביצוע עבירות כלכליות מלכתחילה – הן על מנת שהקנס יהיה, באופן מהותי, בבחינת עונש, ולא רק שלילת היתרון שהשיג הנאשם מביצוע העבירה (ראו תו"ב (צפת) 34653-02-12 ועדה מקומית לתכנון הגליל העליון נ' שמואל (22.6.2014)).

3.
הנאשמים הודו כאמור בכתב האישום המתוקן, אך זה מייחס להם בערבוביה "עבודות ושימוש" במועדים החל משנת 2005. אין בכתב האישום פירוט מתי הסתיימה הבניה ומתי החל בשתי יחידות הנופש ו/או במבנים הנלווים שימוש מסחרי כיחידות נופש. הנאשמים הגישו נתונים בדבר ההכנסות וההוצאות של עסק יחידות הנופש שלהם, ואולי ניתן היה, נוכח הודאת הנאשמים (בין היתר) ב"שימוש" במועדים החל משנת 2005, לאמוד את הרווח שהרוויחו משתי יחידות האירוח (והמבנים הנלווים) מאז. אלא שהמאשימה הגישה ראיות לעונש מהם עולה בבירור כי למצער במועדים הראשונים בשנת 2005 בכתב האישום המתוקן, בניית שתי יחידות הנופש טרם הסתיימה (מ/13, מ/12). הסנגור טען כי בתמונות אלה רואים רק את הבנייה בהתהוותה, ולא ניתן לראות מתי הסתיימה (פרוטוקול 30.9.2014 ע' 14 ש' 27-28). טענה זו של הסנגור נכונה היא (ראו מ/3, מ/12). עיוני בראיות מטעם המאשימה לא העלה תמונה או התייחסות כתובה לשאלה מתי הסתיימה הבניה, וזאת עד לתמונות בחודשים מאי וספטמבר 2011 (כאשר כתב האישום המקורי הוגש בנובמבר 2011), בהן ניתן להתרשם כי שתי יחידות האירוח מושא כתב האישום מצויים בשימוש (פרוטוקול 30.9.2014 ע' 2 ש' 1-2, מ/1, תמונה מיום 14.9.2011; שם, ש' 8, מ/4, תמונה מיום 16.5.2011). כאן המקום לציין כי בחלק ממכתבי ההתראה שנשלחו לנאשמים צוין כי ישנם 5 בקתות בנויות המשמשות לאירוח (ראו מ/32-36), אך אין חולק שחלק ממתחם האירוח של הנאשמים, "חוות נמורה", מצוי במרחב תכנוני אחר (פרוטוקול 30.9.2014 ע' 2 ש' 24-27) , ומכתבים אלה אינם מזהים בבירור את מיקומן של הבקתות הבנויות אשר מצויות בשימוש.
זאת ועוד: כתב האישום מייחס לנאשמים מעשים במועדים מסויימים עד יום 20.9.2011, לא נטען בו שהשימוש נמשך, ומאחר והנאשמים הורשעו על-פי הודאתם ממילא לא נוהל הליך הוכחות במסגרתו יכלה המאשימה להוכיח מעשים המאוחרים למועד הגשת כתב האישום (ראו והשוו רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011)). ככל שהמאשימה שאפה להטלת קנס אשר ישלול מהנאשמים רווחים בגין שימוש ביחידות האירוח החל משנת 2005 ועד הגשת כתב האישום בשנת 2011– ואם הנאשמים עשו שימוש מסחרי כזה לתקופה האמורה, חשוב היה שהמאשימה תנסה לעשות כן – היא לא הוכיחה אלא שימוש לחלק זניח יחסית של תקופה זו (חודשים אחדים בשנת 2011). אפנה כעת למתווה ההבניה לפי תיקון 113 לשם גזירת עונשם של הנאשמים.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת גזירת דין.

1.
מתחם העונש ההולם

א.
הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (
ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח
(1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (
רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו
(3) 49, 59 (2002)).

ב.
מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע. מדובר בבנייה ובשימוש לצרכי עסק מסחרי להפעלת יחידות נופש ובבנית בית מגורים בסטייה מתכנית מתאר (ס' א(1) לכתב האישום המתוקן), אשר הקובעת כי ייעודם של המקרקעין שבנדון הוא חקלאי/נוף כפרי פתוח (כאשר חלק קטן מחלקה 29, שבה בנויות אחת מיחידות הנופש ובריכה, הוא יער (ראו עמוד השני של מ/41; תתי הסעיפים בסעיף א(1) לכתב האישום המתוקן). מצד שני, כפי שהטעים הסנגור, לא מדובר בענייננו במצב שבו הנאשמים בנו במקום שאין אפשרות תכנונית כלשהי לבנות. אין מחלוקת על כך שהנאשמים קיבלו היתר לבנות בחלקה 22 מחסן בהיקף 48 מ"ר ומשרד בהיקף 35 מ"ר ל"רפת דיר" (מ/37).

ג.
מדיניות הענישה

1.
בניית שתי יחידות אירוח ושימוש בהן תוך סטייה מתכנית

א.
ב-תו"ב (צפת) 17900-12-08 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' טובול (20.5.2014) קבע כבוד השופט א' גולדקורן כי מתחם העונש ההולם, בתיק שבו הנאשם שם בנה שתי יחידות נופש בשטח של כ-87.72 מ"ר (ושתי פרגולות בהיקף של 25.52 מ"ר), נע בין שלושה חודשי מאסר על תנאי לשבעה חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס שסכומו נע בין 50,000 ₪ ל-250,000 ₪. הנאשם שם ערער בין היתר על העונש. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן) קבעה כי בית משפט השלום צדק כאשר ראה חומרה יתרה בכך שהמערער בנה שני צימרים, ללא היתר, בניה שתכליתה השגת רווח כלכלי. אלא שבאותו מקרה, כפי שקבע בית משפט השלום, המערער שם עשה מאמצים לקבל היתר ולמעשה מילא את מרבית התנאים בהם הותנה ההיתר, והשופטת הלמן קיבלה את הערעור על העונש, כי מצב תכנוני המאפשר הוצאת היתר מהווה שיקול לקולא (ע"פ (נצ') 10264-07-14 טובול נ' ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל, פס' 18-29 (5.10.2014)). הוטעם, כי "... בניה שלא כדין, בניגוד למצב התכנוני, תוך הצבת עובדות מוגמרות בשטח, המאלצות לעתים את גופי התכנון להתגמש, מתוך מטרה להכשיר את הבניה, מגלמת בחובה פגיעה קשה בערכים, שלשם שמירתם נדרש היתר בניה". אם הבסיס לקבלת הערעור היה בכך שמתחם הענישה נקבע כפי שנקבע כי הבניה באותה פרשה תאמה לתכנית החלה, המתחם שקבע השופט גולדקורן יכול לשמש למקרים כמו זה שבענייננו, שבו הבניה נוגדת את התכנית החלה.

ב.
ב-תו"ב (קריות) 15326-01-10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל אשר" נ' פריאל (25.1.2011), הוטל על הנאשמת, אשר הסבה ללא היתר מפלס תחתון של בית מגורים בשטח של כ-75 מ"ר לשתי יחידות אירוח, בניגוד לתכנית החלה, קנס בסך 32,400 ₪.

2.
בניית בית מגורים ושימוש בו בניגוד לתכנית

א.
ב-ת"פ (עכו) 1331/07 הושתו על נאשם אשר בנה בית מגורים בהיקף של 205 מ"ר בקרקע חקלאית קנס בסך 12,000 ₪, כפל אגרה בסך 11,070 ₪, צווי הריסה ואיסור שימוש וכן חתימה על התחייבות. המדינה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר) קיבל את הערעור, ובין היתר העמיד את הקנס על סך 24,000 ₪ (ע"פ (חי') 2732/07 מדינת ישראל/הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נ' שפיק חמזה (17.2.2008)). נסיבה לחומרה באותו תיק היתה שהבניה נעשתה בשמורת טבע; אך התנהלות בעייתית של הרשויות שם (הנאשם עבר "דרך קפקאית") הוכרה כנסיבה לקולא (וראו לענין זה גם את בקשת רשות הערעור של הנאשם על פסק הדין בערעור, אשר נדחתה – רע"פ 2806/08 שפיק חמזה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (3.4.2008)).

ב.
ב-פ. (שלום חדרה) 1024/02 ו. מ. לתכנון ובניה שומרון נ' כפרי (4.5.2004) הושתו על הנאשם שם, אשר השתמש במקרקעין בסטייה מתכנית מתאר בקרקע חקלאית, הן לנגריה והן למגורים, קנס בסך 30,000 ₪ (בנוסף להתחייבות, צו הריסה ותשלום היטל השבחה); זאת, תוך שבית המשפט הטעים כי מדובר לא בבניה אלא אך בשימוש (בענייננו – מדובר הן בבניה, הן בשימוש) ותוך שנלקח בחשבון כי הנאשם יצטרך לשלם היטל השבחה.

ג.
ב-תו"ב (חד') 1704-06-09 ועדה מקומית לתכנון ובניה (16.12.2009) אליו הפנה הסנגור, הושת על נאשם שבנה מבנה למגורים בהיקף 135 מ"ר בקרקע חקלאית, קנס בסך 8,500 ₪.


ד.
הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1.
תכנון מוקדם – בנייה, וכן הפעלת עסק ליחידות אירוח, הם מעשים מתוכננים.
2.
חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – מדברי הנאשם 1, שהוא בנו של הנאשם 2, עולה כי הוא זה אשר בנה את יחידות האירוח. עם זאת, עולה ממסמך שכתב הנאשם 2 בענין הסדרת היתר בניה ותיירות כי הוא לא היה אך בעלי הזכויות במקרקעין ו"שותף רדום" בעסק (מ/39).
3.
הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).
4.
הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).
5.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם 1 טען בדבריו כי בהיותו נער אמר לו אביב הנאשם 2 לשמור במקום על העזים, ולאחר שנישא והביא ילדים, החל בעסק יחידות האירוח כי אין כסף בחקלאות.
6.
יכולתו של הנאשם להבין – הנאשמים לא טענו לקשי בענין זה.
7.
יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשמים לא טענו לקשי בענין זה.
8.
מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטי.
9.
קרבה לסייג לאחריות – הנאשמים לא טענו לקשי בענין זה.
10.
אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.
11.
ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו
– לא רלוונטי.
12.
מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשמים הגישו תדפיס בנק
המצביע על יתרת חובה בחשבון של הנאשם 1 בסך כ-35,000 ₪ (נ/12); עם זאת, לשיטת הנאשמים עצמם לאותו נאשם היו הכנסה חייבת למס הכנסה בסך של כ-144,000 ₪ (נ/13) והרווח מעסק יחידות האירוח של הנאשמים (אשר חורג מעבר לשתי היחידות מושא כתב האישום המתוקן בענייננו) עמד לשנת 2013 על סך של כ-150,000 ₪ (הכנסות בסך 562,659.46 בניכוי הוצאות בסך 295,988.20, הוצאות שכר ותשלומים בסך 108,895 ₪ ודמי ביטוח לאומי ומס בריאות בסך 7,568 ₪, ראו נ/13-15). לא מדובר בענייננו במצב כלכלי המצדיק את הנמכתו של מתחם הענישה ההולם.


ה.
מתחם העונש ההולם:

אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין בניית בית מגורים בהיקף של 86 מ"ר בסטייה מתכנית (ובסטייה מהיתר בצורה, בגודל, במיקום ובשימוש, בקשר למחסן בהיקף 48 מ"ר ולמשרד בהיקף 35 מ"ר ל"רפת דיר") ושימוש בו בסטייה כאמור וכן בית תפילה בהיקף של כ-69 מ"ר ללא היתר ובסטייה מתכנית, הוא קנס הנע בין 5,000 ₪ לבין 25,000 ₪.

אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין בניית שתי יחידות אירוח בהיקף כולל של כ-60 מ"ר ללא היתר ובסטייה מתכנית ושימוש מסחרי בהן בנסיבות אלה – ובהעדר ראיות לשימוש תקופה משמעותית – הוא קנס הנע בין 32,400 לבין 165,000 ₪.

כאן המקום להתייחס לטענת הסנגור המלומד, לפיה לא ניתן להתייחס לתיק זה כתיק רגיל של בניה ללא היתר/בסטייה מהיתר ובסטייה מתכנית בקרקע חקלאית, שכן, בענייננו מדובר ב"חוות בודדים". דוחה אני את הטענה. הנאשמים לא טענו וממילא לא ביססו טענה לפיה עת התחילו לבנות את המבנים מושא כתב האישום המתוקן בשנת 2005, עשו זאת במסגרת מיזם של "חוות בודדים" או על סמך אמירה או הבטחה של מאן דהו בענין זה. זאת ועוד. ממסמכים שהגישו הנאשמים בענין דיון במשרד התיירות להסדרת "חניון קמפינג משולב" בחוות נמורה משנת 2012, לא עולה כי מדובר בתכנית להסדרה לבניה שנעשתה שלא כדין. במסמכים אלו צוין כי בחוברת שהוגשה נכתב כי נבנו 808 מ"ר מבנה נופש ומנהלה ללא היתר כלשהו, והוועדה ביקשה לדעת אם הבינוי נעשה כחוק אם לאו. נכתב בהם, כי "הוועדה סבורה כי במידה והמבנים הקיימים הוקמו כחוק, יש סבירות לאישור הפרויקט, אך במידה ואין הדבר כך סיכויי האישור נמוכים מאד" (נ/11; לא נעלמה מעיני המלצות ראשי מועצה אזורית מרום הגליל להגיש תכנית לשינוי ייעוד השטח (נ/9, נ/8); גם לא נעלמו מעיני סכומי דיון בחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית מיום 25.12.2012 ו-20.8.2013 בענין גיבוש החלטה לקידום תכנית מתאר לתיירות וחקלאות סובב הר מירון (נ/7, נ/6)).

2.
גזירת העונש של הנאשמים:

א.
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
1.
פגיעת העונש בנאשם – לא נטען לפגיעה מיוחדת מעבר לצפוי מסוגי הענישה הנהוג בתיקים מסוג זה.
2.
פגיעת העונש במשפחת הנאשם – לא נטען לפגיעה מיוחדת מעבר לצפוי מסוגי הענישה הנהוג בתיקים מסוג זה.
3.
נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – לנאשמים אין טענות בענין זה.
4.
נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמים נטלו אחריות על המעשה, בכך שהודו, אך הם לא טענו כי הפסיקו את השימוש במבנים בניגוד לדין.
5.
מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשמים עושים מאמצים להסדיר את הבניה מושא כתב האישום המתוקן, אך מדובר בסטייה מתכנית מתאר מחוזית, וכפי שטען הסנגור, הסדרה דומה בדרום הארץ הצריכה לא פחות מחקיקה. לא מצאתי בסיס להערכת הסנגור המלומד לפיה הבניה תוסדר תוך תקופה של כשנה וחצי. כפי שטען הסנגור, מקום שבדרום הוסדרו חוות בודדים בחקיקה, בצפון הנושא הוא, לטענתו "על סדר היום הציבורי" (פרוטוקול 30.9.2014 ע' 13 ש' 29).
גם אם אניח שאלו הם פני הדברים, בין סדר היום הציבורי לבין הסדרה – יש מרחק, ואולי מרחק רב.
6.
שיתוף הפעולה של הנאשמים (שיקול לקולא) – הנאשמים שיתפו פעולה וחסכו משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודו.
7.
התנהגות חיובית – לטענת הנאשם 2, בן 87 השנים, הוא לחם על הארץ הזאת, ואמר כי "אני לא חושב שיש אחד שלחם כמוני". לטענתו היה מראשוני מתיישבי מושב דלתון ואימן את אנשי דלתון בנשק. לטענת הנאשמים, הנאשם 1 מפעיל במתחם מושא כתב האישום תכנית לשיקום רבבות בני נוער משימוש בסמים; לא הוגשה כל ראיה בענין זה.
8.
נסיבות חיים קשות –רעייתו של הנאשם 1 היא אחות שכולה, אחותו של חלל סיירת גולני סרן יוסף (יוסי) אוחנה ז"ל, אשר נפל בלבנון. הנאשם 2 הוא בן 87 שנים, ולטענתו הוא עבר 3 התקפי לב (לא הוגשו מסמכים בענין זה) ונגרר 50 מ"ר על ידי טנק.
9.
התנהגות רשויות אכיפת החוק – הסנגור טען כי בהעדר פעולת הרשויות מהוצאת צו ההפסקה המינהלי ועד הגשת כתב האישום במשך שנים, נתנו הן את ידיהן לעבירות, ולמצער אין לזקוף את חלוף התקופה הארוכה לחובת הנאשמים. כאמור, המאשימה ממילא לא הוכיחה תקופת שימוש משמעותית.
10.
חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – על-פי העובדות, בהן הודו כאמור הנאשמים, העבירות (בין בניה בין שימוש) נמשכו עד 20.9.2011, כחודשיים בלבד לפני הגשת כתב האישום.
11.
עבר פלילי או העדרו – לא נטען כי לנאשמים עבר פלילי.

ב.
שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג.
נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור אני משית על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

1.
תוך שאני לוקח בחשבון שמדובר בשני בני משפחה ובעבירות בקשר לאותם מקרקעין, אני משית על הנאשם 1, הלל כמיסה, קנס בסך 70,000 ₪ או 140 ימי מאסר תחתיו, ועל הנאשם 2, שלום כמיסה, קנס בסך 50,000 ₪ (נוכח גילו של הנאשם 2 אינני קובע מאסר תחת הקנס).

הנאשם 1 ישלם את הקנס שהוטל עליו ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2015 ובכל 1 לחודש עוקב. אי ביצוע תשלום כלשהו במלואו ובמועד יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.

הנאשם 2 ישלם את הקנס שהוטל עליו ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2015 ובכל 1 לחודש עוקב. אי ביצוע תשלום כלשהו במלואו ובמועד יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.


2.
הנאשם 1 יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך 3 שנים, בסך 120,000 ₪. אם לא יחתום על התחייבות תוך 7 ימים, ייאסר למשך 120 יום.

3.
מוצא בזה צו איסור שימוש במבנים מושא סעיפים א(1)(א) ו-א(1)(ג) עד (ו) לכתב האישום המתוקן, אלא אם מי מהנאשמים יחזיק היתר בניה כדין למבנים אלה. הצו נכנס לתוקפו באופן מיידי עם מתן גזר דין זה.

4.
מוצא בזה צו איסור שימוש במבנה המגורים הנזכר בסעיף א(1)(ב) לכתב האישום המתוקן, שייכנס לתוקפו 6 חודשים מיום מתן גזר דין זה. למרות האמור לעיל בסעיף זה, הצו לא ייכנס לתוקף אם עד המועד הנזכר יחזיק מי מהנאשמים בהיתר בניה כדין למבנה זה.

5.
מוצא בזה צו הריסה לכל המבנים מושא כתב האישום המתוקן, אשר ייכנס לתוקף 18 חודשים מיום גזר דין זה. למרות האמור לעיל בסעיף זה, הצו לא ייכנס לתוקף לגבי מבנה שבגינו יחזיק מי מהנאשמים היתר בניה כדין עד אותו מועד.

6.
הנאשמים ישלמו כפל אגרה בסך 14,440 ₪. מתוכו הנאשם 1 ישלם 10,000 ₪ והנאשם 2 ישלם את היתרה.

7.
רשם המקרקעין ירשום הערת אזהרה בגין צווי ההריסה וצווי איסור השימוש הנזכרים בסעיפים 3-5 לעיל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' כסלו התשע"ה (30 בנובמבר 2014), במעמד הצדדים.


דניאל קֵירֹס
, שופט










תוב בית משפט שלום 58404-11/11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי נ' הלל כמיסה בן שלום, שלום הלל כמיסה (פורסם ב-ֽ 30/11/2014)