פסקי דין על יריב ישינובסקי | פסקי דין על יוסף כהן | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי תל אביב | פסקי דין על ברומנד (כהן) זוהרה |

2741/07 פשר     01/12/2014




פשר 2741/07 יריב ישינובסקי נ' יוסף כהן, כונס הנכסים הרשמי תל אביב, ברומנד (כהן) זוהרה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 2741-07 ברומנד ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה: 7 ו- 8
בפני

כב' השופטת
איריס לושי-עבודי


מבקש

יריב ישינובסקי
, עו"ד - נאמן


נגד


משיבים

1. יוסף כהן
2. כונס הנכסים הרשמי תל אביב
3.
ברומנד (כהן) זוהרה
(החייבת)

החלטה


1.
בפני
י בקשת הנאמן למימוש זכויות החייבת בדירת מגורים המצויה ברחוב דרך לוד בתל אביב (להלן: "הנכס"), זאת לצורך פירעון חובותיה לנושים הבלתי מובטחים.

2.
הזכויות בנכס רשומות במינהל מקרקעי ישראל וכן במרשם החברה המשכנת פפו מפעלי בניה (1982) בע"מ, שעל פי הנטען בבקשה מצויה בהליכי חדלות פירעון (להלן בהתאמה: "המנהל" ו- "החברה המשכנת"), הכל כפי שעולה מעיון בנספח 2 לבקשה.
מחצית הזכויות בנכס רשומות על שם החייבת והמחצית השנייה על שם המשיב 1 – גרושה של החייבת (להלן: "המשיב").

3.
כפי שעולה מהבקשה, ביום 5.8.03 נחתם הסכם גירושין בין החייבת למשיב (להלן: "הסכם הגירושין" - נספח 3 לבקשה) בו נקבע, בין היתר, כי החייבת וילדי בני הזוג הקטינים (באותה עת) ימשיכו להתגורר בנכס עד להגיעה של הבת הקטינה לגיל 18, אז "תוצע הדירה למכירה כפנויה ונקייה מכל שעבוד או חוב
או זכות כלשהיא לצד ג' לכל המרבה במחיר".

הסכם הגירושין אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ב

פסק דין
מיום 2.9.03 (נספח 4 לבקשה).

4.
בקשת הנאמן למימוש זכויות החייבת בנכס הוגשה בשנת 2012 לאחר שמלאו לבתם הצעירה של בני הזוג 18 שנה.

המשיב 1 (שלו כאמור מחצית הזכויות בנכס) התנגד תחילה לבקשה וצרף לתגובתו בקשה לעיכוב המימוש על-ידי הנאמן, וכן עתר להורות על פינוי החייבת מהנכס ולאפשר לו "לנסות למכור את הבית בשוק החופשי ללא הליכים משפטיים כאשר הדירה תימכר בשיתוף עם הנאמן". ברם, בהמשך, ביום 6.6.13, הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הנאמן והמשיב 1, בה התבקש בית המשפט, בין היתר, למנות את הנאמן ואת בא כוח המשיב, ככונסי נכסים משותפים לצורך מימוש הזכויות בנכס.

5.
החייבת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, יש לסלק הבקשה על הסף מאחר שהמשיב אינו נמנה על נושיה ומשכך יש להגישה במסגרת בקשה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען כי ראוי היה שבית הדין הרבני יפקח על הליכי המכירה (כפי הנראה כוונתה של החייבת היתה כי בית משפט לענייני משפחה יפקח על המכירה).

עוד נטען על-ידי החייבת, כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ (פורסם במאגרים), (ניתן ביום 10.10.2010) (להלן: "הלכת כובשי"), יש לראות בה דיירת מוגנת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] , תשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

לחילופין, נטען על ידה כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 86א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). בהקשר זה נטען על ידי החייבת כי אין לה נכסים מכל מין וסוג מלבד זכויותיה בנכס וכי אין באפשרותה לממן רכישת דירה חלופית ממקורות מימון חיצוניים. לטענתה, מצבה הבריאותי הינו בכי רע, נקבע לה אבדן כושר עבודה והיא זכאית לפיצוי חודשי בסך של כ – 2,700 ₪. לאור טעמים אלה, נטען על-ידה כי יש לאשר לה דיור חלוף עד אחרית חייה.

לחילופין, טענה החייבת, כי אין הגיון כלכלי במימוש הנכס מאחר והסכום שיוותר בידי הנאמן לאחר המימוש ישמש ממילא רובו ככולו להעמדת דיור חלופי עבורה. כן נטען כי על הנאמן לבדוק את הוכחות החוב על מנת שמצבת החובות תאפשר בחינה מחדש של המימוש מולה.

6.
במענה לטענות אלה של החייבת, טען הנאמן כי הסמכות העניינית לדון במימוש זכויות החייבת בנכס מסורה לבית משפט של פשיטת רגל שכן זכויותיה בנכס מוקנות לנאמן ושעה שהנאמן והמשיב הגיעו להסכמות בדבר אופן פירוק השיתוף בזכויות בנכס, וכן לכך שההליך יתנהל בבית המשפט של פשיטת הרגל, הרי שהסמכות נתונה לבית משפט זה, ומתייתר הצורך לפנות לערכאה
אחרת בכל הקשור לסוגיית פירוק השיתוף בנכס.

עוד נטען על-ידי הנאמן, כי הלכת כובשי אינה חלה בענייננו מאחר ומדובר בבני זוג גרושים אשר אינם מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת וכאשר המשיב, שהינו בעלים משותף בנכס עם החייבת, מבקש לממש בעצמו את הנכס בשיתוף עם הנאמן.
הנאמן אף טען כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 3295/94 גיל פרמינגר נ' חוה ויוסף מור (פורסם במאגרים, ניתן ביום 6.2.1997) להלן: "הלכת פרמינגר"), קיימת מגמה לצמצם את תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר באופן שלא יחול על זכות שאינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, כמו במקרה שבפני
נו, ומשכך אין החייבת זכאית להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

כן טען הנאמן, כי הגנת סידור/דיור חלוף לה זכאית החייבת לכאורה, מצומצמת ביותר וממילא אינה כוללת זכות של החייבת להישאר בנכס למשך כל ימי חייה. בהקשר זה נטען כי אין מניעה שהחייבת תשכור דירה צנועה יותר (לאו דווקא בעיר תל אביב) וכן כי באפשרותה של החייבת להיעזר כלכלית בילדיה הבגירים שלטענתה גרים עימה.
מכל מקום, הנאמן הוסיף כי החייבת לא העבירה לידיו דוחות חודשיים מהם ניתן ללמוד אודות יכולתה הכלכלית ולפיכך אין לקבל טענתה כי לא יעלה בידה לשכור דירה חלופית.
עוד הוסיף הנאמן כי החייבת זכתה למעשה לדיור חלוף מאחר והנאמן ממילא לא פעל למימוש הנכס במשך חמש השנים בהם מצויה החייבת בהליך ולמעשה איפשר לחייבת להתגורר בנכס מבלי לשלם דמי שכירות. משכך, אין להכביד על קופת הכינוס ועל נושי החייבת בדרישה נוספת לממן מדור חלופי לחייבת לתקופה נוספת.

במענה לטענות החייבת בדבר בדיקת תביעות החוב, טען הנאמן כי אין בעובדה כי טרם נבדקו תביעות החוב שהוגשו נגד החייבת כדי למנוע מימוש הנכס מאחר שלחייבת חוב בדין קדימה העומד על סך של 300,000 ₪ והדרך היחידה העומדת בפני
ה להשיג על תביעות החוב הנ"ל הינה באמצעות נקיטה בהליכי ההשגה הקבועים בדין. זאת ועוד, החייבת והנאמן נועדו לא אחת והנאמן אף עיכב את הליך המימוש על מנת לאפשר לה להקטין חובותיה בדין קדימה. בנסיבות אלה, לשיטת הנאמן, ספק אם יהיה בבדיקת תביעות החוב כדי למנוע מימוש זכויות החייבת בנכס.

7.
טרם אדרש לטענות הצדדים גופן, אני סבורה כי יש לדחות את טענת החייבת בדבר חוסר סמכות של בית משפט זה לדון בבקשה.

סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל הרלוונטי לענייננו, קובע
כדלקמן:

(א) בית משפט מחוזי יהא מוסמך, בכפוף להוראות פקודה זו, להחליט בכל שאלה של דין קדימה, ובכל שאלה אחרת, שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון.
(ב) בית המשפט הדן בפשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר, ולא יהיה ערעור על החלטותיו, אלא בדרך הקבועה בפקודה זו.
(ג) ניתן בבית משפט מחוזי צו כינוס לפי פקודה זו, רשאי השופט שנתן את הצו, אם ראה לנכון ובלי צורך בהסכמה, להורות שתועבר לבית משפט זה כל תובענה התלויה ועומדת בבית משפט אחר שפושט הרגל פתח או המשיך בה או שפתחו או המשיכו בה נגדו; והשופט שנתן את הצו ידון בתובענה
.



המבחן העיקרי הרלוונטי לבקשה שבפני
י, הינו אם ההליך שבירורו מתבקש מורכב באופן יוצא דופן, וההכרעה בו חורגת מיכולת הבירור בהליך מזורז של בקשה למתן הוראות (ראו:
פש"ר (ת"א) 1427/00
עו"ד משה שפורן
נ' עזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל (פורסמה במאגרים, ניתנה ביום 2.5.04), ו

בש"א (ת"א) 11430/03
חברת אברהם גינדי בע"מ (בפירוק)
נ' ברקאי (פורסמה במאגרים, ניתנה ביום 24.8.03).


בנסיבות שבפני
נו, בקשת הנאמן למימוש זכויות החייבת בנכס אינה בגדר הליך מסובך או מורכב שיש בו כדי ליצור עיוות דין כלפי החייבת ולא ראיתי כל טעם לחייב את הנאמן לנקוט בהליך ממושך בערכאה אחרת.

לכך יש להוסיף כי החייבת פנתה להליך פשיטת הרגל מרצונה ומיוזמתה ומשעשתה כן הרי שבהתאם לסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל
נכסיה מוקנים לנאמן, לרבות זכויותיה בהתאם להסכם הגירושין.
משמעות האמור הינה כי הנאמן נכנס בנעלי החייבת לרבות בכל הקשור למימוש זכויותיה בהתאם להסכם הגירושין.

בנוסף, אין חולק כי החייבת והמשיב חתמו על הסכם הגירושין מרצונם החופשי, כי הסכם הגירושין אושר על ידי
בית המשפט לענייני משפחה (נספח 4 לבקשה) וכי לא ננקט על ידי מי מהצדדים הליך לביטולו.

בהסכם הגירושין נקבע, כאמור, בין היתר, כי החייבת והקטינים (באותה עת) ימשיכו להתגורר בנכס וכי עם הגיע בתם הקטינה לגיל 18 תוצע הדירה למכירה כפנויה ונקייה מכל שעבוד או חוב
או זכות כלשהיא לצד ג' לכל המרבה במחיר.

כפי שכבר צוין, בתם הקטינה של החייבת והמשיב הגיעה לגיל 18 ומשכך אין מניעה בהתאם להסכם הגירושין לממש הנכס.

כאמור, המשיב עצמו הגיע עם הנאמן להסכמות הן ביחס לעצם מימוש הנכס והן ביחס לדרך מימושו. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לקבל את טענת החייבת שלא הובא לה בסיס משפטי מוצק, כי על המשיב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפירוק השיתוף בנכס. כאמור, משנכנס הנאמן בנעלי החייבת מוסמך הוא להגיע להסכמות עם המשיב בדבר דרך ביצוע ההסכמות נשוא הסכם הגירושין, כאשר מנגד החייבת לא הציגה כל תשתית שבדין לטענתה לפיה על המשיב לפנות לערכאה אחרת לשם מימוש הנכס.

בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת החייבת לפיה בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשת הנאמן.

8.
לגופם של דברים, אתייחס תחילה לטענת החייבת לפיה יש לראות בה דיירת מוגנת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר. לטעמי יש לקבל את עמדת הנאמן ולדחות טענה זו, כפי שיפורט.

כאמור, החייבת ביססה טענה זו על הלכת כובשי אלא שלפיה ההגנה הקבועה בחוק הגנת הדייר תחול בנסיבות בהן כונס הנכסים הוא שיוזם את פירוק השיתוף בנכס. ואילו
בנסיבות שבפני
י אין לראות בנאמן כמי שיזם את מימוש הנכס רק בשל עצם הגשת בקשת מימוש הנכס. זאת, מאחר והצדדים עצמם הסכימו על פירוק שיתוף זה במסגרת הסכם הגירושין שנחתם ביניהם לפני למעלה מעשור, מספר שנים טרם פנתה החייבת להליך הנוכחי, ושעה שהיא והמשיב אינם מתגוררים יחד בנכס נשוא הבקשה.

בהסכם הגירושין נקבע במפורש כי עם הגיעה הקטינה לגיל 18 ימומש הנכס ותמורתו תחולק בהתאם למפורט בהסכם. הנה כן, מימוש הנכס הוא למעשה חלק מהליך הגירושין בין החייבת למשיב והוא מהווה ביצוע הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים לפני שנים כאשר ביצוע הסכם הגירושין
נעשה ביוזמת בני הזוג, והנאמן נכנס לנעלי החייבת.

בנסיבות אלה, אין תחולה לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 1056/11 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) (ניתן ביום 15.2.2012), ואשר הובאו על ידי הנאמן בתגובתו:

אף אם בנסיבות המקרה דנא תוצאתו של פירוק השיתוף תוביל בסופו של דבר להעברת חלק מכספי התמורה בדירה לנושיה של החייבת, אין בכך בכדי לשלול את אופיו המקורי של פירוק השיתוף כחלק מהליך הפרידה והגירושין בין בני הזוג. הרחבת תחולתה של ההלכה שנקבעה בעניין כובשי גם ביחס לאותם מצבים בהם אחד מבני הזוג הוא היוזם של פירוק השיתוף ובן הזוג השני הוכרז פושט רגל לאחר הפירוק תסכל את תכליתו של סעיף 40א האמור. הרחבה שכזו תפגע באפשרותו של בן הזוג אשר יזם את פירוק השיתוף מלכתחילה להתחיל "דף חדש". היא אף עלולה לעודד פתיחת הליכי פשיטת רגל על ידי אחד מבני זוג, המעוניין לסכל את ההסדר הקבוע בסעיף 40 א לחוק המקרקעין ולזכות ביתרון של דיירות מוגנת בדירה. זאת ועוד, פרשנות שכזו איננה עולה בקנה אחד עם מגמת הפרשנות המצמצמת של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (אליה התייחסה חברתי השופטת ע' ארבל בעניין כובשי, פסקאות 24-20, 30; וראו עוד, ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ (5) 111, 123 (1997); רוזן צבי 473-472)....


זאת ועוד. כפי שצוין לעיל, זכויות החייבת בדירה אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין, אלא במרשם החברה המשכנת ובמנהל מקרקעי ישראל, ומשכך, בהתאם להלכת פרמינגר סעיף 33 לחוק הגנת הדייר אינו חל בענייננו.

בהקשר זה ראו גם דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בעניין פרמינגר:


אכן למונח "זכות קניינית במקרקעין" אין משמעות אחידה, והפסיקה הגמישה את גישתה לעניין תפיסת מהותה של זכות קניינית במקרקעין. עם זאת, יש לזכור כי בתפיסה העקרונית מהווה הרישום יצירה קונסטיטוטיבית של הזכות הקניינית במקרקעין וכי אין חוק המקרקעין מכיר בזכויות שביושר. שלא כבאותם מקרים שבהם מוכן בית המשפט להכיר בפעולות

מוגמרות ללא רישום כאילו נסתיימה בהם העסקה, אין הצדקה בעיניי לעשות כן לעניין החלת סעיף 33 על בעלות או על חכירה לדורות שאינן רשומות. הפרשנות הראויה לסעיף 33 צריכה לדעתי להיעשות על דרך הצמצום, משום המעמד שקיבל הרישום וביטול זכויות שביושר לאחר חוק המקרקעין ומשום האפשרות להשיג תכלית ראויה יותר על-ידי סעיף 86א לפקודה ומשום איזון נכון וראוי יותר בין האינטרסים המתנגשים....."

ובהמשך:

ערה אני לכך כי אם סעיף 33 לחוק מתפרש על דרך הצמצום, כחל רק על בעלות או חכירה לדורות רשומים אצל רשם המקרקעין, יצאו מכלל הגנת הדייר כל אלה שזכויותיהם אינן רשומות וכאלה רבים הם. על-פי פרשנות זו נגרע חלקם של אלה לעומת חלקם של אלה הרשומים כבעלים או כחוכרים לדורות של דירות מגוריהם. ואף-על-פי-כן גורסת אני כי יש לפרש את סעיף 33
לחוק בצורה מצומצמת, שכן רק כך תושג התכלית הראויה של סעיף 86 א לפקודה וההיגיון הכלכלי חברתי משפטי שמאחוריו, ויושג האיזון הראוי בין האינטרסים המתחרים. אין הצדקה להקנות הגנה רחבה וגורפת כמו זו שבסעיף 33 החלה על כל נכס מקרקעין שבבעלותו ובהחזקתו של החייב, על חשבון נושהו. אין הצדקה להשאיר בידיו דירת פאר שלא ניתן לממש מתוכה את החוב. הגנה גורפת כזו פוגעת באינטרס קנייני לגיטימי של הנושים ומפרה איזון ראוי בין שני האינטרסים.

בשים לב למכלול האמור לעיל, הרי שגם מטעם זה, היינו בשל היעדר רישום זכויות החייבת בלשכת רישום המקרקעין, יש לדחות טענתה לדיירות מוגנת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

9.
משדחיתי טענת החייבת לדיירות מוגנת בנכס, יש לבחון סוגיית זכאותה ל"סידור חלוף" בהתאם לסעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל.

10.
בטרם ניתן יהיה להידרש לסוגיה זו, על הנאמן להבהיר כיצד מתיישב האמור בסעיף 55 לתשובתו, לפיו הוא נמנע מלבקש מימוש זכויות החייבת בנכס במשך 5 שנים, עם העובדה כי ממילא בהתאם להסכם הגירושין לא ניתן היה לממש הנכס עובר להגיעה של הקטינה לגיל 18, היינו, לפני כשנתיים.


הבהרה זו תוגש תוך 30 יום.

11.
משקבעתי כי הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר אינה חלה בענייננו, מוצע לחייבת ולנאמן לנצל את פרק הזמן לעיל, לגיבוש הסכמות ביחס לסוגיית ה"דיור החלוף", וככל שיגובשו הסכמות כאמור, יודיע עליהן הנאמן לבית המשפט תוך 30 יום.

12.
בנוסף לאמור לעיל, אני מורה לנאמן להכריע בתביעות החוב של נושי החייבת תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיו – הכרעה זו ממילא דרושה לשם בחינת חלוקת כספי התמורה שיתקבלו במקרה בו תמומש הדירה ואף בכך יהיה כדי לסייע לצדדים להגיע להסכמות.


החלטתי תישלח לצדדים בדואר ובפקס.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.















פשר בית משפט מחוזי 2741/07 יריב ישינובסקי נ' יוסף כהן, כונס הנכסים הרשמי תל אביב, ברומנד (כהן) זוהרה (פורסם ב-ֽ 01/12/2014)