פסקי דין על עלי חסארמה | פסקי דין על עז' חאג'ה עלי חמזה חסארמה ז"ל (המנוחה) | פסקי דין על מוחמד חסארמה | פסקי דין על עלי יוסף חסארמה ואח' |

8069-10/12 א     01/12/2014




א 8069-10/12 עלי חסארמה נ' עז' חאג'ה עלי חמזה חסארמה ז"ל (המנוחה), מוחמד חסארמה, עלי יוסף חסארמה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 8069-10-12 חסארמה נ' חמזה חסארמה ז"ל(המנוח) ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שושנה שטמר


תובעים

עלי חסארמה
ע"י עו"ד
א יאסין


נגד


נתבעים

1.עז' חאג'ה עלי חמזה חסארמה ז"ל (המנוחה)

2.מוחמד חסארמה

3.עלי יוסף חסארמה

4.אחמד חסארמה

הנתבע 4 ע"י עו"ד גנאים סאלח

5.עזבון המנוח סאלח חסארמה

באמצעות יורשיו, הנתבעים 6-12

6.מוחמד סאלח חסארמה

7.דיאנה חסארמה

8.עביר סאלח חסארמה

9.נור חסארמה

10.אנואר חסארמה

11.עאטף סאלח חסארמה

12.עטאף סאלח חסארמה

13.אמנה חסארמה

14.פאטמה תיתי

15.עזבון המנוחה זהרה חסארמה

16.אבראהים חסארמה

17.חמד חסארמה

18.עומר חסארמה

19.יוסף חסארמה

20.עלי חסארמה

21.עזבון המנוחה פאטמה סעיד תיתי

22.עז' המנוח אסמעיל חסארמה

23.
יוסף חסארמה

24.דיב חסארמה

25.נימר חסארמה
הנתבעים 21-25 ע"י עו"ד נימר עבדאלג'יני

26.יוסרי חסארמה
.

הנתבע 26
ע"י עו"ד גנאים סלאח




פסק דין


נושאיו של פסק הדין
1.
לפני תביעה ל

פסק דין
, שבו יוצהר כי התובע קנה מאת הנתבע מס' 5, המנוח סאלח יוסף חסארמה, שנשא בחייו תעודת זהות 02004223 (להלן "המנוח סאלח"), חלקות קרקע על פי הסכם בכתב מיום 10/4/1972 (להלן גם "חלקות המריבה").
המחלוקות בתיק הן בעיקרן, אם התובע זכאי לרשום חלקות אלו על שמו בהתחשב בכך שהמנוח סאלח היה בעלים רשומים רק של חלק מאותן חלקות, וכבעלים של חלקים אחרים רשומים בלשכת רישום המקרקעין גם ארבעת הנתבעים 2, 3, 4 ו-22. הנתבעים 2,3 ו-4 הם אחיו של המנוח סאלח. הנתבע 22, המנוח אסמאעיל (להלן גם "המנוח אסמאעיל") גם הוא אחיהם של הנתבעים 2,3,4 ו-5 אולם רק מהאב, שנשא בחייו שתי נשים.
הנתבע 4 (להלן "אחמד") ויורשיו של המנוח איסמאעיל התנגדו למתן הסעד המבוקש. לפיכך, היה על התובע לשכנע כי אחיו של המנוח סאלח אכן העבירו לסאלח את חלקיהם באדמות המחלוקת, וכי הענקות אלו תקיפות, על אף שלא נעשו בכתב. כן ידון פסק דיני בשאלה אם התובענה התיישנה.


2.
התובע טען כי קנה, על פי הסכם בכתב נושא תאריך 10/4/1972 (להלן גם "הסכם המכר"), מאת המנוח סאלח (או גם צאלח, וראו נסחי הטאבו ) חלקים מחלקות מקרקעין כדלקמן:
בחלקה 30 גוש 18980 שטח של 726 מ"ר מתוך שטח של 1452 מ"ר.
בחלקה 31 גוש 18980 שטח של 1588.5 מ"ר מתוך שטח של 3,177 מ"ר.
בחלקה 32 גוש 18980 שטח של 451.5 מ"ר מתוך שטח של 903 מ"ר.
סה"כ 5,542 מ"ר.

יצויין כי בנוסף לחתימה על ההסכם, האמורה להיות של סאלח המנוח, חתמו עליו שני עדים נוספים, שנפטרו ככל הנראה.

3.
החלקה המורכבת מהשטחים הנ"ל, שעל פי הסכם המכר נמכרו לתובע, מכונה אלג'זמה אלג'רבייה והיא נמצאת באדמות כפר בענה. היא אדמה חקלאית, הנטועה בעצי זית.

4.
התובע וסאלח המנוח לא דווחו לרשויות המס על עסקת המכר, וכבעלים של הזכויות רשומים הנתבעים או יורשיהם על פי דין.

המנוח סאלח רשום בחלקות אלו כבעלים של 3/64 חלקים. על שמו אחמד, הנתבע 4 וכן על שמו של
המנוח אסמאעיל, הנתבע 22,
רשומים, לכל אחד מהם,
3/64 חלקים בחלקות המריבה.

#5.
התובע טען כי הוא קרוב משפחה של הנתבעים, נשוי לאחותם של הנתבעים 2,3, 4, 5 ו-22.
הנתבעים 2-5, מוחמד, עלי, אחמד והמנוח סאלח הם אחים, בניהם של הנתבעת 1, המנוחה חאג'ה
עלי חמזה חסארמה. לאביהם היתה אשה נוספת, היא הנתבעת 21, המנוחה פאטמה סעיד תיתי. בנה של פאטמה הוא הנתבע מס' 22, המנוח איסמאעיל, שהוא, כאמור, אחיהם החורג של ארבעת האחים והיורש של אמו המנוחה פאטמה.


התובע הסביר מדוע לטענתו רכש יותר מהרשום בלשכת רישום המקרקעין מאת המנוח סאלח על פי הסכם המכר, כדלקמן:
הבנים של האם חאג'ה המנוחה, דהיינו מוחמד, עלי, אחמד, וסאלח המנוח, ירשו אותה (ניתן צו ירושה). אסמאעיל המנוח ירש אף הוא באדמות החקלאיות של האב ושל אמם המנוחה, שעזבונה הוא הנתבע
21. כך שחמשת הבנים היו שותפים במושע באדמות שירשו (לגבי הבנות אתייחס בהמשך)
בשנות השישים נעשתה חלוקה בעין בין ארבעת האחים, בניה של המנוחה, לפיה קיבל המנוח סאלח את החלקות המכונות "אלג'זמה אלג'רבייה", אשר נמכרו לתובע בחלקים שפירטתי לעיל. בעת החלוקה בעין, שלושת האחים שויתרו לסאלח על המקרקעין שהתובע רכש, קיבלו חלקות אחרות: אחמד קיבל את החלקה הידועה כ"אלשקאיר". מוחמד קיבל את החלקה הידועה כ"אלבחרה" ועוד חלקה בשם "אבו כרובה". עלי קיבל את החלקה הידועה כ"אלג'זמה אלשרקייה".

עוד טען התובע כי אסמאעיל המנוח, אשר נפטר באפריל 1966, מכר את חלקיו בירושה באדמות החקלאיות לארבעת אחיו עוד לפני החלוקה בעין ביניהם. לפיכך, הוא לא נטל חלק בחלוקה בעין, ובעת שהקרקע, אותה תובע התובע, נמכרה לו על ידי סאלח, לא היה לאסמאעיל כל חלק ונחלה בה, כמו גם ביתר החלקות שכל אחד מארבעת האחים קיבל.

7.
אין מחלוקת כי המכר מאסמאעיל המנוח לארבעת האחים לא נעשה במסמך בכתב.

אין אף מחלוקת כי החלוקה בעין אף היא לא נעשתה על ידי מסמך בכתב.

8.
מזה כחמישים שנה, מאז הרכישה, מחזיק התובע, לטענתו,
בחלקות המריבה, הוסיף ונטע בהן עצי זית על אלו שהיו קיימים, הוא מטפל בהם ואף אוסף את פריים. הוא לא נתקל מעולם בהתנגדות כלשהי לחזקתו.

9.
אביא וארכז לשם הבהרת התמונה, מספר פרטים נוספים לגבי הנתבעים:
הנתבעת 1 היא חאג'ה עלי, שכאמור היא אמם של הנתבעים 2-5 וכן של בנותיה 13-15. בניה ובנותיה הם יורשיה על פי דין.
הנתבעים 6-12 הם בניו ויורשיו על פי דין של הנתבע מס' 5, המנוח סאלח.
הנתבעת 15, בתה של חאג'ה המנוחה, היא המנוחה זהרה יוסף חסרארמה ז"ל. ילדיה ויורשיה הם הנתבעים 16-20 על פי צו ירושה.

הנתבעת מס' 21, היא המנוחה פאטמה סעיד תיתי, שהיתה אף היא אשתו של המנוח, אביהם של הנתבעים 2-5. הנתבע 22, המנוח אסמאיל, הוא בנה ויורשה על פי צו ירושה.

הנתבעים מס' 23-25 הם בניו ויורשיו של הנתבע 22, אסמעאיל יוסף חסארמה על פי צו ירושה.

הנתבע מס' 26 הוא בנו של הנתבע 4, אחמד, ונטען כי אחמד רשם הערת אזהרה לטובת בנו על חלקיו באדמת המריבה.

10.
עוד אוסיף לפן העובדתי, שאין מחלוקת כי הנתבעות מס' 1ו-13-15 העבירו לארבעת אחיהם, הנתבעים 2,3, 4 ו-5 את זכויותיהן במקרקעין על פי יפוי כח מיום 23/10/69, שנחתם לפני הנוטריון הציבורי בבית משפט השלום בעכו. על פי יפוי כח זה הן לא ויתרו על זכויותיהן לאחיהם החורג, המנוח אסמאעיל (לטענת התובע משום שבעת הויתור לא היו, כאמור, לאסמאעיל יותר זכויות באדמות החקלאיות, שכן חלקו נמכר לארבעת אחיו, נתבעים 2-5).

עסקה זו דווחה לרשויות המס ושולמו בגינה כל המסים.

עמדות הנתבעים וטענותיהם.
11.
הנתבע 4, אחמד, טען בכתב הגנתו שהתובענה על פי הסכם לפני כ-40 שנים, התיישנה, וכן כי החלוקה הנטענת בינו לבין אחיו היתה לצרכי שימוש בלבד, ושהיא לא נעשתה בכתב ולפיכך בטלה.
כן הוכחש הסכם המכר; נטען כי הוא מזוייף, ועל כל פנים אחמד לא היה
צד בו ולפיכך איננו מחייב אותו.
כאמור, אחמד טען כי נתן במתנה את חלקו בחלקות המריבה לבנו, הנתבע 26, יוסרי, והוא דיווח עליה לרשויות המס ביום 13/5/13.


הנתבעים מס' 22 -25
(אסמאעיל המנוח ושלושת יורשיו) הכחישו בכתב הגנתם כי אביהם המנוח מכר לארבעת אחיו את חלקו בירושה של הסב ושל האמא.
הם הכחישו כי התובע החזיק כל השנים באדמות המריבה, אם כי הם הודו שדרשו מהתובע לסלק ידו מחלקם בשטח של 500 מ"ר, אולם התובע סרב להם. עוד טענו נתבעים אלו, כי לא נערך הסכם בכתב בין אסמאעיל המנוח לבין סאלח המנוח, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

13. במהלך ההתדיינות לפני הוצג לי הסכם פשרה בין התובע לבין הנתבעים 1,2,3, (עזבונה של האם ושני האחים, מוחמד ועלי)
וכן בינו לבין הנתבעים 13, 15, 16, 17, 18, 19 ו-20 (כאשר הנתבעים 13-19, הן אחיותיו של סאלח או יורשיהן). לפי הסכם הפשרה, הודו נתבעים אלו בכל הנטען בכתב התביעה; שהתובע זכאי להרשם כבעלים של חלקיהם בחלקות נשוא התביעה ושהוא מחזיק בחלקות בכל שטחן ולאורך כל התקופה.
בהתאם למבוקש על ידי צדדים אלו, ניתן ביום 29/10/13

פסק דין
הנותן תוקף של

פסק דין
להסכם זה.

כנגד הנתבעת מס' 14, פאטמה, ניתן ביום 22/12/13

פסק דין
בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות.

כמו כן הנתבעים 5-12 הודיעו כי הם מסכימים למתן

פסק דין
הצהרתי כמבוקש ביחס לחלקו של אביהם סאלח.

14.
נותרו אם כן במחלוקת החלקים הרשומים על שמו של הנתבע 4, אחמד, ושל הנתבע 22, אסמעאיל.

המחלוקות
15.
עד הנה, ניתן לקבוע כי החלקים שרשומים על שמו של סאלח, הועברו לתובע על פי הסכם המכר. הקושי המתעורר, כפי שהזכרתי לעיל, הוא אם הוכיח התובע כי המנוח סאלח היה הבעלים של כל החלקים אותם העביר על פי ההסכם לתובע. לשם כך יש לפסוק, עובדתית, אם התקיים מכר בין המנוח אסמאיל לבין אחיו, אם מכר זה בר-תוקף (בטענה כי העדר כתב, התיישנות ושיהוי שוללים את תוקפו) וכן – אף זאת מן הבחינה העובדתית - אם הייתה חלוקה בעין בין ארבעת האחים ואם המנוח סאלח קיבל את חלקיהם באדמות המריבה, ומהי תוקפה של החלוקה בהעדר כתב. בשלב האחרון יש לקבוע אם תביעתו של התובע התיישנה או אם היה שיהוי בהגשת התביעה.

דיון והכרעה

האם הוכיח התובע עסקת מכר בין המנוח אסמאעיל לבין אחיו, הנתבעים 2-5, וכי האחים 2-5 הסכימו ביניהם לחלק את המקרקעין, ושעל פי חלוקה זו קיבל סאלח המנוח את אדמות המריבה.
16
.


מטעמו של התובע העיד התובע עצמו, בנו – העד עו"ד אברהים חסארמה, וכן העד חליל מחמוד.

התובע מסר בעדותו, כי הוא נשוי מזה כ-36 שנים לאחותם של האחים הנתבעים (2-5 ו-22). עתה הוא כבן 81 שנים. החלוקה בין האחים נעשתה לפני 50 שנים, ואילו אסמאעיל מכר את חלקיו לאחיו עוד לפני כן. התובע העיד כי:

"ש. אתה טוען גם שהאח החמישי אסמאעיל, מכר את כל זכויותיו בחלקות נשוא המכר ליתר האחים.
ת. נכון, היה חולה במחלה קשה, מחלה מדבקת, אמר להם חלקת אדמה אני לא רוצה, אני רוצה את זכותי כספית. תנו לי כסף. ובגלל זה הוא לא בנה בחלקת האדמה של אביו, הוא בנה בחלקת האדמה של אמו. לקחה מהוריה מתנת נישואין" (עמ' 12 לפ', ש' 16-20)


התובע מסר כי מקור ידיעתו זו היא אמרותיהם של האחים האחרים על עסקת המכר בין אסמאעיל המנוח לבין אחיו, הנתבעים 2-4, וכי מעולם לא פנה לאסמאעיל או למי מיורשיו בדרישה כלשהי (עמ' 17 לפ', שורות 6-27). במקום אחר הסביר כי האחים הגדולים, מוחמד ועלי, הם שאמרו לו על מכר זכויותיו של אסמאעיל אליהם. עוד הוסיף התובע כי:

"ש. כשרכשת את הזכויות בשנת 72 הוצג בפני
ך הסכם מכר כלשהו שמצביע שאסמאעיל מכר את כל זכויותיו בחלקות.
ת. לא היה שום הסכם בכתב. כל העניין היה בעל-פה. ככה הולך עם כל הפלחים החקלאיים עובדי האדמה. ככה היה נוהג. אני כבר 40 שנה. אני והאחים שלי חילקנו את האדמה בעל-פה. לא היה הסכם בכתב ולא היתה ניירת. זה לא רק אנחנו, כל החקלאים עובדי האדמה.
ש. כשרכשת את הקרקע ואמרו לך שיש חלוקה בעין, האם לפחות ניסית לקבל את הסכמת יתר הבעלים הרשומים בחלקות.
ת. כולם ידעו והבינו ואמרו לי מזל טוב. אין אחד ששאל מילה אחת כבר החלקה 40 שנה החלקה איתי ואף אחד לא בא ואמר מה יש לי ומה יש לו" (עמ' 13 לפ').

עוד מסר התובע כי הוא לא דיווח על העסקה לרשויות כיוון שהיה נהוג בכפר, בין הפלאחים, לדווח כאשר נעשתה ההעברה בלשכת רישום המקרקעין ואז ישולמו המסים. התובע הסביר כי פנה מספר פעמים לסאלח המנוח, על מנת שיעביר לו ברישום את חלקו על פי הסכם המכר. סאלח דחה את מועד הרישום, ובשל אמון בו ובבני המשפחה לא עמד התובע על הרישום באותו מועד.

17.
האחיות, כמנהג בכפר ובעדה ויתרו לאחים על חלקיהן. הן לא העבירו את חלקיהן גם לאח אסמאעיל כיוון שבאותו מועד לאסמאעיל לא היו זכויות באדמות החקלאיות, אותן העביר לאחיו. התובע אישר כי כל ההעברות היו בעל פה. כולם היו מרוצים מהתוצאה, וכל אחד מהם נטל על עצמו לדאוג לרישום חלקיו על שמו. התובע העיד כי הוא הביא את נסחי הטאבו לפני עריכת הסכם המכר בינו לבין סאלח, כי היה ער היטב לכך שעדיין לא רשומים כל החלקים על שמו של סאלח וכי כולם ידעו על הקניה, והוא סמך על כך שמודבר בקרובי משפחה וכי כולם הסכימו.
עוד טען התובע כי מאז החתימה על ההסכם, הוא החזיק באדמות המריבה, השלים נטיעת עצי זית עליהם ולא היה חולק או מתנגד לכך. עוד טען התובע, כי כל אחד מהאחים או יורשיהם מעבדים מאז את חלקם ואין טענות זה כלפי זה.

18.
עדותו של עו"ד חסארמה: בנו של התובע, עו"ד חסארמה העיד כי על פי החלוקה בין ארבעת האחים, קיבל הנתבע 2 את החלקה הידועה בשם "אלבחראת". הוא החזיק בה ומכר אותה לאדם בשם אחמד בדארנה מסכנין. הוא היחיד שקיבל את התמורה, כאשר כל האחים חתמו לו על הסכם המכר. למיטב זכרונו מי שערך את ההסכם היה עו"ד סאלח גנאיים, בא כוחם של הנתבעים 4 ו-26, דהיינו אחמד ויוסרי.


עוד העיד עו"ד חסארמה כי מי שקיבל את החלקה "אלשאקיר" על פי הסכם החלוקה היה אחמד והוא רשם אותה על שמו על פי

פסק דין
בבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש
53576-02-11. בכתב התביעה באותו תיק, טען אחמד כי אחיו, מוחמד, עלי וסאלח העבירו לו במתנה את הזכויות בחלקה (אלשאקיר), זאת בנוסף לזכויות אחיותיו, שויתרו לו על חלקן בירושה. עולה כי אף אחמד פעל על פי החלוקה בעין.
עוד מסר עו"ד חסארמה, כי גם הנתבע 3, עלי, קיבל את חלקו מאחיו על פי החלוקה באדמת "אלגזמאת". האחים חתמו לו לצורך הרישום על שמו ביום 3/5/13.

באשר לאחמד, הנתבע 4, העיד עו"ד חסארמה כי הוא מסרב להעביר את האדמה על שם אביו התובע, כיוון שהוא מנסה לסחוט מהם סכום של 15,000 ₪ וכן משום שפרץ סכסוך בינו לבין אחיו, הנתבעים 23 ,24 ו-25, והוא מתנה את הסכמתו להעברה לתובע בחתימת אותם נתבעים על העברת מקרקעין אליו.

19.

העד חליל מחמוד:
העיד כי הוא שכנם של האחים וכי בנו נשוי לבתו של יוסף אחמד חסארמה. הוא יודע כי האחים חילקו ביניהם את האדמות שכן שמע על כך מפי האח הגדול מוחמד יוסף חסארמה והוא יודע על המכר לתובע. הוא אף יודע, בהיותו שכן לאדמות המריבה, כי התובע מטפל בעצים שבאדמות המריבה מזה כ-35-40 שנים.

20.
עדותו של הנתבע 4, אחמד חסארמה: אחמד אישר
כי אחיו לקח את החלקה הידועה בשם בחרה והוא עצמו לקח את החלקה הידועה בשם שקיה. לטענתו, אחיו ואחיותיו ויתרו לו על חלקן בשקיה עוד בשנת 69.
אחמד טען כי נותר סכסוך רק לגבי האדמה שסאלח מכר כיוון שסאלח והוא נטעו עליה עצים. לטענתו אחיו סאלח מכר את החלקה ללא רשותו. לפיכך, התובע קנה רק את חלקו של סאלח.
נכון הוא כי היתה חלוקה בין האחים, אולם היתה זו חלוקת שימוש ולא חלוקת הבעלות.
אחמד הוסיף וטען כי הוא לא חתם על התצהיר נ/2 ביום 21/11/1998 לפיו האחים שלו נתנו לו את חלקיהם במתנה בגוש 18974 חלקה 46 בשיעור של 18/256 חלקים על מנת שיוכל למכור את החלקה אותה קיבל על פי הסכם החלוקה.
עוד טען אחמד, כי ילדיו של אסמאעיל לא ויתר על אדמותיהם אלא בגאזמה המזרחית אולם לא היה ויתור כללי (עמ' 30 לפ'). הטענה של אחמד היא שלא היתה חלוקה אלא הבשילו הסכמים נקודתיים.

21.
עדותו של נתבע 23, יוסף אסמאעיל חסארמה: עד זה מסר כי עוד בחייו של האב המנוח, הם עיבדו את חלקות המריבה יחד עם שאר האחים. כיון שהחלקות היו קטנות מאד בשטחם, לא היה
כדאי להם להמשיך ולעבד אותם והוא בחר בעבודה אחרת. הבעלות של משפחתו עומד על 604 מ"ר מחלקות המריבה.

22.
עדותו של נתבע 26, יוסרי חסארמה:
יוסרי העיד כי קיבל מאביו את זכויותיו בחלקה. העד אישר שהם לא החזיקו בה לאורך השנים כיוון שלא היה שווה לאסוף בה את הזיתים כיוון שבחלקה לא היה מספיק מים, והעצים לא הניבו מספיק. כאשר הגיש בשם אביו את התביעה בבית משפט לקריות, זה נכון שלא התייחס לבעלותו בחלקה, אולם היה זה משום שלא רצה לטפל בכל החלקות יחד אלא בחלקה שדרש לקבל לבעלותו מאת האחים. הוא לא פנה מעולם לתובע על מנת שיסלק ידו מהחלקה.

23.
עדותו של הנתבע 24, דיב חסארמה, שהוא
אחד היורשים של אסמאעיל:
על אף שהתכחש לזכויותיו של התובע, העיד כי "כשאמרת חלוקה בין הדודים למה התכוונת. ת. התכוונתי שאבא שלי והדודים שלי התפשרו וכל אחד לקח חלקה"
(עמ' 39 לפ', מש' 29). בהמשך (עמ' 40) הודה דיב, כי אביו לקח את חלקו בג'זמת המזרחית. אולם יש לו חלקים גם בחלקות האחרות.

קביעות עובדתיות באשר לטענה כי אסמאעיל המנוח מכר את חלקו בירושת האב באדמות הנדונות לנתבעים 2-5.
24.
עדותו של התובע היתה אמינה בעיני. היא היתה עקבית וקוהרנטית. התובע לא ניסה לשנות גירסה כך שתיטיב עמו יותר. לאורך כל עדותו עמד על כך כי שתי ההעברות, מאסמאעיל לאחים ומהאחים זה לזה בהסכם החלוקה, נעשו בעל-פה, כפי שהיה נהוג בכפרים, והוא לא ניסה להקל על עצמו בטענה שהיו הסכמים אולם הם אבדו.
מנגד לא האמנתי לעדויותיהם של אחמד ושל הנתבעים 23, יוסף,
24, דיב, ו-26 יוסרי.

25.
על אף זאת דעתי היא כי התובע לא עמד בנטל השכנוע להראות כי אסמאעיל המנוח מכר את זכויותיו באדמות המריבה ובשאר האדמות שנחלקו בין האחים. המכר, ככל שנעשה, אירע לפני כחמישים שנה, לפני החלוקה בין האחים, וככל הנראה אף לפני שהתובע נכנס למשפחה כמי שנשא את אחת האחיות. התובע לא נכח במכר. הוא שמע עליו מפי אחד האחים. לא נמסרו כל פרטים כמה קיבל איסמאעיל המנוח. יורשיו של אסמאעיל התכחשו לעסקה נטענת זו. הם טענו שבאותם שתי פעמים בהם ויתרו לטובת אחד האחים, על מנת שאותו אח יוכל למכור את האדמה, היה זה על פי הסדר פרטני עם אותו האח. אוסיף, שעל אף שהתובע הגיע להסכם פשרה עם האחים 2-3, שעל פיו ניתן

פסק דין
נגדם בתיק זה, הרי האחים לא הוזמנו למסור עדות שהיתה חיונית לשאלה אם האח החורג, המנוח אסמאעיל אכן מכר את חלקו להם. יש אף לזכור כי ארבעת האחים, הנתבעים 2-5, הם אחים חורגים לאיסמאעיל, ואין לסמוך עליהם, ללא שמיעת עדות משכנעת שהאח איסמאעיל הסתלק מירושת האב בקרקעות הנידונות. כמו כן, הויתור של האחיות לטובת האחים שלהם, הנתבעים 2-5, ולא לטובתו של איסמאעיל המנוח, איננה מעידה בהכרח על ההסכם לפיו מכר אסמאעיל המנוח את חלקו לאחים, אלא שהן העדיפו את אחיהם על פני אחיהם החורג.
אף טענתו של התובע, כי הוא אסף את הזיתים מעצי הזית שעל החלקות לאורך השנים, טענה לה האמנתי, איננה יכולה לבוא במקום ראיה מבוססת יותר על הסכם מכר שנעשה לפני 50 שנים. מדובר באדמות חקלאיות קטנות יחסית. לא ברור אם הן באמת במקום הנראה לעובר אורח. לא ניתן להתעלם מטענותיהם של בניו של אסמאעיל המנוח, כי הם לא ייחסו חשיבות לזיתים שעל החלקות כיוון שמדובר בקרקע חקלאית, בשטחים קטנים, כאשר הזיתים לאו דווקא מניבים שם כמות משמעותית ולכן לא פעלו לסילוק ידו של התובע במהלך השנים

יש אף להדגיש, כי תביעה נגד עזבון מחייבת הוכחה במידה מוגברת
(ראו ע"א 4352/04, 4553/04 דן בן נון נ' עובדיה כורש (פורסם בנבו.

מסקנתי היא, אם כן, כי התובע לא עמד בנטל לשכנע שאסמאעיל המנוח מכר את חלקו לאחיו.

קביעות עובדתיות באשר לחלוקת הקרקעות בין ארבעת האחים
26.
לגבי הסכם החלוקה בין ארבעת האחים, אני קובעת כי שוכנעתי שהאחים עשו ביניהם הסכם לחלוקת האדמות החקלאיות.
כאמור, האמנתי לתובע בעדותו כי הוא רכש את אדמות המריבה בידיעתם של כל האחים כאשר שררו ביניהם יחסי משפחה ואמון. שוכנעתי כי התובע מחזיק במקרקעין מאז הרכישה, מעבד את הזיתים וקוטף אותם. אינני מאמינה לאחמד כי הוא לא ידע או כי סבר שההסכם בין התובע לבין סאלח המנוח היה רק על חלקיו של סאלח המנוח. לא האמנתי לו כי הוא לא הסכים לחלוקה. הא ראיה שמעולם לא ביקש לטול חזקה בקרקע והא ראיה
שהוא ניכס לעצמו את החלקה הידועה בכינוי
"שאקיר", שעל פי הסכם החלוקה היתה אמורה להיות שלו
(עמ' 35 לפ').

27.
בנו של אחמ, יוסרי, אישר שכאשר אביו הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד האחים הוא לא הזכיר כי מגיעות לו זכויות כלשהן באדמות גזמת אל שארקייה, אדמות המריבה (עמ' 35 לפ').

28.
אחמד סרב למסור רשות לעיין בתיק המל"ל שם מופיעה הצהרה על מה כולל רכושו על מנת להראות כי החלקה לא נכללה וסירוב זה פועל לחובתו, כך שאצא מהנחה שהוא לא הצהיר לפני המוסד לביטוח לאומי שיש לו חלק באדמות המריבה.

29.
ראיה נוספת העומדת לחובתו של אחמד היא שכל האחים הנותרים או יורשיהם (למעט יורשי אסמעאעיל) הסכימו לתביעה ולמתן

פסק דין
נגדם כפי שנכתב בהסכם התביעה ובהסכם הפשרה. אחמד לא הצליח להוכיח את טענתו כי מי שהסכים לתביעה קיבל תמורה בגין כך. עו"ד חסארמה מסר בעדותו שאיש מהם לא קיבל כל תמורה שהיא וכי אחמד הוא זה דרש תמורה, של 15,000 ₪, ומכיוון שעו"ד חסארמה סרב לתת לו אותה, לא הסכים אחמד לתביעה. עובדה היא כי כל אחד מיתר האחים מחזיק בחלקו מנהג בעלים, וחלקם אף מכרו את האדמה שקיבלו על פי הסכם החלוקה. כך הנתבע 2 מכר את חלקתו "אלבחרת" לאחד אחמד בדארנה, כאשר כל האחים חותמים לו, לרבות אחמד ולרבות יורשיו של אסמאעיל. כאשר הנתבע 2 הוא שקיבל את התמורה (וראו תצהירו של עו"ד חסארמה בסעיף 9). לטענת עו"ד חסארמה התנה אחמד את חתימתו בתשלום 15,000 ₪ וחתימתם של יתר האחים על ויתור לטובתו בחלקה אחרת.

30.
זאת ועוד: לפי כתב התביעה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות בתמ"ש 53576-02-11 שם תבע אחמד את אחיו על מנת שיוצהר כי הוא בעלים של 9/256 בגוש 1874 חלקה 46, היא החלקה הידועה בשם אלשקאייר (וראו סעיף 10 לתצהירו של עו"ד חסארמה), אחמד לא תבע כל חלק ונחלה מאחיו, כולל יורשיו של סאלח, באדמות המריבה (ראו כתב התביעה ת/2ה נספח לתצהירו של עו"ד חסארמה). משמע, כי הסכים שאין לו באדמות אלו כל חלק.

31.
על פי עדותו של עו"ד חסארמה, כל הנתבעים אף חתמו לנתבע מס' 3 על החלקה המכונה "אלגזמאת" חלקות 47 ,46, גוש 18985 על ויתור או מתנה (עו"ד חסארמה אף הצהיר כי הסכם המכר נספח לתצהירו, אולם ככל הנראה עקב טעות הוא לא צורף לתצהיר). על כל פנים איש מהמתנגדים לתביעה, אחמד או העדים, יורשיו של אסמאעיל המנוח, לא הכחישו כי הם חתמו לנתבע 3 על ויתור על חלקה זו.

34.
לסיכום פרק זה, אני קובעת כי אכן היה הסכם חלוקה בין האחים, כנטען על ידי התובע, וכי סאלח המנוח קיבל את החלקות אותן העביר על פי ההסכם בכתב לידי התובע.

העדר הסכם חלוקה בכתב בין חמשת האחים
35.
כאמור, קבעתי כי חמשת האחים ערכו ביניהם הסכם חלוקה, חילקו את האדמות בהתאם לו, וכל אחד החזיק בחלקו. לטענת התובע, אותה קיבלתי כנכונה, הסכם החלוקה בין האחים היה בשנות השישים, דהיינו לפני שחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, נכנס לתוקפו (הוא נכנס לתוקפו רק ב-1/1/1970). באותה עת התבטאה דרישת כתב פרובטיבית (לצורכי הוכחה) בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמני,
שלהלן נוסחו:

80.
תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות[1]

או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.
טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע.
81.
הכלל שנקבע בסעיף 80 נוהג אף במקרה שהסכום העולה על עשר לירות הוא תוצאה מהוספת הריבית על הקרן, או מחיבור סכומי תביעה אחרים.
82.
הוראות הסעיף 80 לא תהיינה חלות במקרים הבאים שבהם אפשר להוכיח את התביעה ע"י עדים, ואלה הם:
(א)
בפעולות שבין הבעל והאשה והקרובים במדרגה יורדת ועולה, בין האחים והאחיות וביניהם, או בין האב והאם, ואחות האב והאם והחותן והחותנת.
(ב)
בתביעות שמן הנמנע היה לסדר בהם שטר מסיבת כוח מכריע או מסיבות אחרות מקובלות עפ"י החוק.
(ג)
בתביעות שנעשה בהן שטר ונאבד, מבלי צדיית הנושה.
(ד)
בתביעות שבין שני מתקשרים הנמצאים בכפר שאין בו מי שיודע לכתוב שטר.

לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה דרישת הכתב היא הוכחתית בלבד ולא קונסטיטוטיבית. דהיינו העסקה תיהיה תקפה גם אם לא נעשתה בכתב ובלבד שניתן יהיה להוכיחה במסמך בכתב, כגון בהודאה מאוחרת או מסמך אחר המוכיח כי אכן היה הסכם בכתב (ראו, בין היתר,

ע"א 728/81

חיר

נמר

חלבי

נ
'
עיזבון

המנוח

מועין

חלבי
,

פ"ד

לז(2) 477 (1983),

וע"א 7716/00 נעמי

קיסרי נ' רשות

הפיתוח
(נבו, 29.09.05)).
אולם לא רק זאת אלא שכאשר מדובר על עסקאות בין אחים, אין
הכרח להוכיחה במסמך בכתב דווקא אלא די בעדויות של עדים על התקיימותה. קביעה זו עולה מלשונו של סעיף 82 לחוק הפרוצדורה הקובע כדלקמן:

"
הוראות

הסעיף 80

לא

תהיינה

חלות

במקרים

הבאים

שבהם

אפשר

להוכיח

את

התביעה

ע
"
י

עדים, ואלה

הם
:
(א)

בפעולות

שבין

הבעל

והאשה

והקרובים

במדרגה

יורדת

ועולה,

בין

האחים

והאחיות

וביניהם,

או

בין

האב

והאם
,
ואחות

האב

והאם

והחותן

והחותנת
.
(ב) ...
(ג) ...

36.
כאמור לעיל, שוכנעתי מהעדויות והמסמכים שבתיק, כפי שפורטו
לעיל , כי אכן היתה חלוקה בין האחים, כאשר האחים הסכימו על חלוקה בעין לצורכי בעלות ולא על חלוקת השימוש כפי שטען אחמד.

התיישנות
37
ניתן לראות בהסכם בין האחים באשר לחלוקת העזבון של אביהם ואמם, כעסקת חליפין או כויתורים הדדים על חלק מהעזבון לטובת אחד היורשים (וראו סעיף 6 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965). ההלכה היא כי מי שרכש זכויות שביושר לפני חקיקת חוק המקרקעין, המוכר של הזכויות נחשב כנאמן עליהן לטובת הרוכש (וראו, בין היתר,
ע"א 6906/00 עבנטאוי נ' דר, פ"ד נו(5) 280 (2002)). כמו כן עילת

התביעה

נגד

הנאמן-המוכר

נוצרת

מן

הרגע

שבו

הוא

כופר

במעמדו

כנאמן

או

מן

הרגע

שבו

הוא

מפר

את

חובתו

כנאמן, ולפיכך זהו מועד יצירתה של עילת התביעה, ומירוץ ההתיישנות יחל ממועד זה (שם בעניין אבנטאוי בעמ' 287). הלכה זו תקפה גם לאחר חקיקת חוק המקרקעין לפי סעיף 166 לחוק המקרקעין (שם בעניין ענבטאוי עמ' 286).


38.
במקרה שלפנינו, אחמד לא הביע התנגדותו להסכם החלוקה, אלא כאשר החל התובע במגעים על מנת לרשום את ההסכם בינו לבין סאלח המנוח, כל זאת בסמוך להגשת התביעה.
לפיכך, התביעה לא התיישנה.

לסיכום
39.
לסיכום אני פוסקת כי התובע רשאי להירשם כבעלים בחלקות אותם תבע למעט בחלקים הרשומים על שם אסמאעיל המנוח.
על התובע להגיש פסיקתא מפורטת אשר תפרט את מקור הזכות (ויתור האחים, ויתור האחיות והסכם המכר בין סאלח לתובע).

40.
אני מחייבת את הנתבע אחמד לשלם לתובע את הוצאותיו ושכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 20,000 ₪.
אינני מחייבת את התובע לשלם ליורשי איסמאעיל שכר טרחת עורך דין, שכן על אף שהתובע לא עמד בנטל השכנוע הכבד שרבץ עליו לעניין עזבונו של איסמאעיל, לא שוכנעתי כי יורשי איסמאעיל לא ניצלו את חלוף השנים ואת ההוכחות על מנת לעמוד על גירסתם.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.




























א בית משפט מחוזי 8069-10/12 עלי חסארמה נ' עז' חאג'ה עלי חמזה חסארמה ז"ל (המנוחה), מוחמד חסארמה, עלי יוסף חסארמה ואח' (פורסם ב-ֽ 01/12/2014)