פסקי דין על בראון הראל | פסקי דין על רוט אסף | פסקי דין על רובנצ'יק טל | פסקי דין על הוד אורן |

190290/02 א     24/01/2005




א 190290/02 בראון הראל נ' רוט אסף, רובנצ'יק טל, הוד אורן




1
בתי המשפט
א 190290/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/01/2005
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור

בפני
:
בראון הראל

בעניין:
תובע
נחושתן יורי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . רוט אסף

2 . רובנצ'יק טל

3 . הוד אורן
נתבעים
ארדינסט גיורא

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
ב

פסק דין
זה תידון שאלת החבות בתביעה שעילתה הפרת חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ופקודת הנזיקין [נוסח חדש], על דברים שנאמרו בהקשר לתובע בסיטואציות שונות.

העובדות והמחלוקת :

1. בסוף שנת 1999, לאחר שחרורם משירות הקבע בצה"ל הגו והקימו הנתבעים, אסף רוט, טל רובנצ'יק ואורן הוד (להלן: "הנתבעים" או "אסף"), חברת סטארט-אפ בשם סלברוס בע"מ שנוסדה בחודש פברואר 2000 (להלן: "סלברוס" או "החברה"). סלברוס עוסקת בפיתוח מנוע חיפוש ברשת האינטרנט.

2. במקביל לפיתוח הרעיון, העומד בבסיסה של החברה, נפגשו הנתבעים עם אנשי עסקים רבים, בין היתר עם הראל בראון (להלן: "התובע"), אשר הציג עצמו כאיש עסקים מנוסה ומוערך בקהילה העסקית בארץ ובעולם. לאור הרושם הטוב שהותיר אחריו התובע ובשל חוסר ניסיונם העסקי של הנתבעים, הם קיבלנו את הצעתו של התובע לפיה יכהן כמנהלה הכללי של סלברוס. לאחר הקמתה של החברה, ובהתאם להסכ ם המייסדים שנחתם בין הנתבעים לבין עצמם ובינם לבין התובע, מונה התובע למנהלה הכללי, נשיא ודירקטור של סלברוס.
3. לגרסת התובע, בחודש מאי 2002 חברו הנתבעים ביחד עם המשקיע הגדול בהחברה, להשתלט עליה ולהדיחו מתפקידיו בסלברוס. לצורך מימוש מטרה זו פרסמו הנתבעים מספר פרסומים המהווים - לטענת התובע - הוצאות דיבה נגדו, ואלה הפרסומים:

א. ביום 16.5.02 פנו הנתבעים במכתב אל סניף אביבים של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, בו ניהלה החברה את חשבונה (להלן: "הבנק"), אשר בין היתר נאמר בו כדלקמן :

" הובא לידיעתנו מידע המצביע כי יש חשש לאי סדרים בפעילותו של אחד ממורשי החתימה בחשבונותיה של החברה. בכוונתנו לבצע בדיקה בנושא זה ולכן, עד להודעה חדשה, אין בכוונתנו לאשר בחתימתנו אף התחייבות של החברה ( לרבות המחאות, העברות בין חשבונות, וכל הוצאה אחרת של כסף מהחשבונות).בנוסף, נבקשכם למנוע, ככל האפשר, משיכות כספים המחולקות לסכומים הנמוכים מ-3,000$ כל-אחד ולהביא כל משיכה כזו לידיעת מר אסף רוט.., לפני ביצוע הפעולה ע"י הבנק.כמו כן, נבקשכם לבטל באופן מיידי את כל כרטיסי האשראי המחויבים באמצעות חשבונותיה של החברה ( כולל כרטיסי אשראי הרשומים על שמות פרטיים), עקב הנפקתם ללא אישר דירקטוריון החברה..... " .

(להלן: "המכתב"
הדגשה שלי ש.א.(

ב. ביום 26.05.02 הגישו הנתבעים בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו ובה עתרו לכינוס דחוף של אסיפת בעלי המניות תוך 24 שעות. בתצהיר התומך בבקשה נאמר בין היתר:

" .. לאחרונה נתבררו עובדות חמורות בנוגע למשיב, שהוא בעל מניות, חבר דירקטוריון ומי שהיה עד לאחרונה ( ועדיין ממשיך לראות את עצמו) כמנהל כללי של החברה. בין היתר נתגלה כי המשיב מעל בכספי החברה, ואף דאג להוציא מספר כרטיסי אשראי הנושאים את שמו ומחייבים את חשבון החברה, בלי שאי-פעם התקבלה החלטה כזו. בחקירה שנערכה לפי הזמנת המבקשים התגלה, לתדהמתם, כי מדובר באדם בעל עבר פלילי, הנושא מעת לעת שמות שונים (ביטון, בקאון, בראון), אשר החליף למעלה מעשר כתובת מגורים בשנים האחרונות, תלויים כנגדו כחמישה עשר תיקי הוצאה לפועל, וככל הנראה כבר ריצה תקופת מאסר בגין מעשה הונאה. למרבה הצער, החברה, המבקשים והמשקיעים נפלו קרבן למסכת מעשי המרמה מצד המשיב."

(הדגשה במקור)

ג. ביום 27.6.02 התכנסה אסיפה כללית של בעלי המניות של החברה. במסגרת האסיפה הציגו הנתבעים מצגת אשר בה הוצגו, בין היתר, העובדות כדלקמן:

(1) החתמת השותפים על צ'קים פתוחים בטענה שהם מיועדים לרשויות המס, ובפועל שימוש בהם לצורך משיכות אשיות ( חלק משמעותי מן הכספים נמשכו במזומן).

(2) הנפקת כרטיסי האשראי שלא כחוק.

(3) זלזול בגורמים חיצוניים לחברה עד כדי ניתוק הקשר איתם (למשל: לוצאטו את לוצאטו).

(4) התנהגות גסה ואלימות מילולית כלפי חלק מן העובדים.

4. הנתבעים טוענים כי בעקבות נוהגו של התובע להחתים בכל פעם אחד מהם על המחאות על החלק, ובעקבות גלוי העובדה שדוחות החברה לרשויות המס לא הוגשו במועד וכי נתנו הודעות על נקיטת הליכי בזיון בית המשפט כנגד החברה בשל אי קיום צו שיפוטי התעורר חשדם בקשר לתפקודו של התובע בחברה. לפיכך פנו לחוקר פרטי ממשרד "פלג חקירות בע"מ" לצורך בדיקת עברו של התובע (להלן: " דו"ח החקירה"). מדוח החקירה עלה כי התובע מופיע ברישומים שונים בשמות שונים, התובע החליף למעלה מעשרה מקומות מגורים בשנים האחרונות, כנגד התובע עומדים פתוחים כ-15 תיקי הוצאה לפועל, התובע הינו עבריין מועד ומוכר למשטרת ישראל בתחומים של עבירות הונאה, מרמה וכיו"ב וכן ריצה תקופת מאסר העולה על שלוש שנים בגין עבירות מרמה. בנסיבות אלה - כך טוענים הנתבעים - חלה עליהם חובה לפעול כפי שפעלו מתוקף היותם דירקטורים בחברה ומתוקף חובת האמון שלהם כלפי החברה וכלפי בעלי מנויותיה.

5. לגרסת הנתבעים, האמירות במכתב אינן מהוות לשון הרע כמשמעות המונח בחוק. בנוסף ולחלופין נטען להגנות על פי סעיפים 14 ו- 15(2) לחוק.
דיון

כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית של התובע עתירים בגיבוב אמירות ופרסומים רבים ומגוונים. הואיל והלכה פסוקה היא שהתובע בתביעה בעילה של הפרת החוק חייב לציין אמירות או פרסומות ספציפיים כעילות תביעתו, והואיל והתובע בסיכומיו בחר להתמקד בחלק מהאמירות שתוארו בכתב התביעה והתצהיר, תוך שהוא זונח את טענותיו בקשר ליתר הדברים שנכללו בפרסומים הנזכרים שם, אתייחס רק לאמירות שאוזכרו בסיכומי התובע.

התובע סומך את תביעתו בגין פרסום אמירות בשלושה אירועים כדלקמן :

1. 1. הבקשה והתצהיר בבש"א 10359/02.
2. 2. האסיפה הכללית של החברה מיום 27.6.02.
3. 3. מכתב הנתבעים לבנק .

א. הבקשה לבית המשפט המחוזי:

אין ספק כי הבקשה והתצהיר בבש"א 10359/020 (נספחים ב1 ו-ב2 לכתב התביעה) מהווים פרסום לפי סעיף 2 לחוק. עם זאת, המדובר ב"פרסום מותר", ועל כן זוכה הוא להגנה מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק.
סעיף 13(5) לחוק, שכותרתו "פרסומים מותרים" קובע לאמר:

" פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" .

הפסיקה אימצה מבחן מרחיב לצורך החלת החיסוי הניתן על פי סעיף 13 (5) לחוק. בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 260, 624 נאמר בהקשר זה:

" לאור המילה "בפני
הם" בדיבור הנ"ל "תוך כדי הדיון כאמור" אפשר היה לפרשו על דרך הצמצום שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני
בית-המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי ואינו עונה לצרכים הלגיטימיים של ניהול משפט תקין באורח חפשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי. ואכן,
האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה. הנה-כי-כן, גם צעד מוקדם של סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט העתיד לבוא הוא במסגרת החיסוי".

פועל יוצא מהגדרה רחבה זו הינו כי הגנת סעיף 13 (5) לחוק תחול - בין היתר - על כתבי טענות, תצהירים, מסמכים שמוגשים לבית המשפט ואפילו על מסמכים המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית המשפט ( ר' ע"פ (ת"א) 645/92 דורון נ' טריינין-גורן, פ"מ תשנ"ד (א) 441,460).

בענייננו, הבקשה והתצהיר בבש"א 10359/02 ( נספחים ב1 ו-ב2 לכתב התביעה ) מהווים מסמכים המוגשים לבית המשפט ולפיכך, הפרסום שבאותם מסמכים חוסה בצל הגנת סעיף 13(5) לחוק. לפיכך יש לדחות את תביעת התובע בעילה זו.
ב. הצגת המצגת באסיפה הכללית של החברה מיום 27.6.02.

פרסום האמרות, המייחסות לתובע מעשה פלילי בדבר מעילה ומרמה בכספי החברה ובעלי מנויותיה הינו פרסום העלול לעשות את התובע מטרה לשנאה ולבוז ולפגוע במשרתו כמשמעות סעיף 1 לחוק ולפיכך הינו בבחינת לשון הרע. כעת יש לבחון האם הנתבעים הוכיחו איזה מההגנות המנויות בחוק.

בהקשר זה יוער כבר עתה כי בסיכומיו התייחס התובע לפרסומים נוספים שזכרם לא בא בכתב התביעה ואף לא הוכח. הטענה בדבר העברת דו"ח החקירה לבעלי המניות ולעובדי החברה, כאחד מהפרסומים נשוא התביעה, אינה נכללת כלל בכתב התביעה ואף לא הוכחה בפני
. אשר על כן, אני קובעת, שטענת התובע בדבר פרסום דו"ח החקירה בקרב העובדים ובעלי המניות בחברה מהווה הרחבת חזית שלא כדין.

ההגנות

1. סעיף 14 לחוק- הגנת אמת בפרסום.

סעיף 14 לחוק קובע לאמר :

" במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" .

הגנת סעיף 14 מורכבת - אם כן - מהוכחת שני תנאים מצטברים: אמת בפרסום ועניין ציבורי בפרסום. שני חלקי הגנה זו הם מצטברים ובהתקיים אחד בלעדי רעהו, לא יהיה כדי להועיל לנתבע ( ראה ע"א 723/74, הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא (2), 281).
אמת בפרסום

רכיב זה מתייחס למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שהיא מוכחת באמצעות הראיות המובאות במשפט (ראה ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט (2) 843). הואיל והאמרות שנאמרו והוצגו באסיפה הכללית מצביעות על מעשי מרמה, הונאה, זיוף ומעילה בכספי החברה יש לבחון האם הראיות, שהובאו בפני
בית המשפט מצביעות על אמיתות הדברים שיוחסו לתובע באסיפה הכללית;

א. "החתמת השותפים על צ'קים פתוחים בטענה שהם מיועדים לרשויות המס, ובפועל שימוש בהם לצורך משיכות אישיות ( חלק משמעותי מן הכספים נמשכו במזומן )".

לטענת התובע, הנתבעים ידעו כי מטרות השיקים עליהם חתמו היתה משיכת משכורתו והלוואה שהלוותה לו החברה. הנתבעים גורסים, שהתובע נהג להחתים כל פעם אחד מהם על המחאות על החלק בתואנות שווא כאלו המדובר בשיקים לפקודת הרשויות השונות, ולאחר מכן השלים את שם המוטב, לפקודתו או לפקודת אשתו, ופרע אותם במזומן או הפקיד בחשבונה של רעייתו.

מחומר הראיות שהונח בפני
אני קובעת כי האשמה שיוחסה לתובע הוכחה כאמת:

1. מעדותו של רואה החשבון ליאור פרומוביץ (להלן: "רו"ח פרומוביץ"), אשר נשכר ע"י החברה לאחר פיטוריו של התובע לצורך ביצוע סריקה וביקורת של ספרי החברה בתקופת כהונתו של התובע, עולה כי חומר הנהלת החשבונות שהוזרם על ידי התובע כמנכ"ל החברה, להנהלת החשבונות היה סלקטיבי ובלתי שלם. לא הועברו להנהלת החשבונות מסמכים על משיכות שמשך התובע בשיקים, העברות בנקאיות וכרטיסי אשראי. לא נוהל ספר קבלות ולא הועברו דיווחים על הפקדות וקבלות של משקיעים על חשבון מניות וחומר נוסף הדרוש לניהול שיטתי ומסודר. מבדיקת רואה החשבון עולה כי התובע משך כספים מחשבון החברה מעבר לשכר המוסכם עימו ולא עידכן את הנהלת החשבונות בקשר לכך. סכומי משיכה אלה עולים כדי הסך של 1,475,000₪:

" יש משיכות בשיקים ויש משיכות בכרטיס אשר אין להם אסמכתא. משיכות שיקים מדובר כ- 1,475,000 ₪ + מזומן . משיכות בכרטיס אשראי מדובר כ- 467,000 ₪ "

(פרוטוקול מיום 31.01.03
עמ' 17, שורות 2-3
להלן: " פרוטוקול מס' 1").

בנוסף, עולה מעדותו של רו"ח פרומוביץ כי:

"ש. היתה העלמת מסמכים שיטתית כמעט ב- 99 אחוז של כל הדברים הקשורים במשיכות שלו....."

( פרוטוקול עמ' 14, שורות 9-10).

זאת ועוד, פרומוביץ, נשאל שאלה ישירה אשר לטענתו של התובע לפיה, משיכות השיקים המיוחסות לו ע"י הנתבעים, היוו משכורת לפי הסכם המייסדים של החברה ומתשובתו עולה כי רוב רובם של השיקים, למעט שיק אחד, לא כללו ספחים. בספח אחד כתוב "משכורת" וגם שיק זה לא דווח לרואה החשבון של החברה כתלוש משכורת ואינו מתיישב עם סכום המשכורת נטו לו זכאי התובע כמשכורת חודשית:

" ש. קראת את ההסכמים וראית שיש ארבעה מיסדים שקובעים שכר לכל אחד. נכון שמדי חודש בחודשו שולמו ל-3 מיסדים משכורת ב-10 לחודש.
ת. שולמה להם משכורת. אני לא יודע אם על פי ההסכם בדיוק. לגבי בראון ראיתי משיכות שיקים ולא משכורת".
.......
ש.על-פי חוזה תשלומים להראל לשנה כמה זה יוצא.
ת. בגדול, כ- 10,000 דולר לחודש. זה היה סכום משמעותי. המשכורת היא גבוהה.....ברגע שלא היתה הנהלת חשבונות והיתה השקעות במטחים אני לא יודע אם שמו לב או לא. העובדה היא שהמשיכות של בראון היו באופן שוטף.

( פרוטוקול 1 עמ' 18, שורות 7-9
פרוטוקול 1 עמ' 19, שורות 25-29)
הדגשה שלי ש.א.)

ועוד;

" ש. נכון שאם היה לנו ספחי שיקים היינו יכולים לראות עבור מה הם יצאו.
ת. מכל משיכות השיקים ששוחזרו על ידי הבנק היו שני רישומים של משיכות שיקים על ידי אראל שכללו ספח. היה רשום עליהם משיכה בגין שכר חודש 4 ולגבי היתר לא היה ספחים.
ש.....מפנה לשיק שיצאה על ידי החברה להראל. אני רואה שכתוב על חשבון משכורת חודש מאי. נכון שמצאנו שני ספחים שהבנק היה אצלו של שיקים ועל שניהם היה כתוב על חשבון משכורת לבראון.
ת.... זה בדיוק הסכום שהגיע לבראון + מע"מ. על משכורת צריך לדווח לרואה חשבון שיוצא תלוש אז הוא ברוטו. הנטו שלו צריך להיות כ- 15,000 ולא 35,000. השיק הוצג וסומן ת/1.
ש. את שאר הספחים פשוט לא נמצאו בבנק.
ת. נכון" .
( פרוטוקול 1 עמ' 14, שורות 17-28
הדגשה שלי ש.א.)

בעדותו של רו"ח פרומוביץ הוזמה גם טענת התובע על כי החומר שהנתבעים מסרו לו הינו חלקי ואינו כולל בחובו את כל החומר שנלקח על ידם ממנהל החשבונות הקודם של החברה:
" ש.אתה לא יכול לדעת שאם את החומר שהם נתנו לך זה כל החומר שהם לקחו.
ת.אני יכול לדעת בוודאות שזה לא כלל ספחי שיקים. ברגע שהגיע חומר להנהלת החשבונות הוא רשם אותו וזה נרשם על גבי מידיה מגנטית. במסגרת תוכנות שמס הכנסה מאשר אין אפשרות למחוק את זה מהמדיה. אם היה חומר והוא נרשם אז גם אם היו מוציאים אותו החוצה אז הוא רשום. לגבי בראון לא היו שיקים ולא ספחים " .

( פרוטוקול 1 עמ' 15, שורות 8-12)
(הדגשה שלי ש.א)

עדותו של רו"ח פרומוביץ מקובלת ומהימנה עלי ועולה בקנה אחד עם השכל הישר, ההגיון העסקי ועם הדו"ח שהוגש על-ידו לחברה ( נספח לא' לתצהיר הנתבעים) בגין אי סדרים שהתנהלו בחברה.

2. הנתבעים הציגו לבית המשפט שיקים (מוצגים נ/26-נ/36) בהם הנפרע הינה רעייתו של התובע, מה שמהווה אינדיקציה נוספת לכך שהם חתמו על השיקים על החלק לפי דרישת התובע במצג שווא כי אלה נועדו לתשלומים לרשויות או עבור משכורתו.

עיון בשיקים מלמד על כך ששם הנפרע נרשם בכתב שונה מזה בו נרשמו יתר פרטי ההמחאה, מה שמצביע על כך שגרסת הנתבעים, לפיה התובע החתים אותם על המחאות על החלק שנועדו - כפי שהציג להם - לתשלום לרשויות המס, הינה אמת.

התובע טען במהלך חקירתו שהשיקים ( מוצגים נ/26-נ/36) נמשכו לפקודת רעייתו, על-פי החלטת דירקטוריון, כחלק מהלוואה סדורה שלקח מהחברה ולפיכך לא הנפיק לסכומים הנ"ל חשבונית (פרוטוקול מיום 15.4.04 להלן: "פרוטוקול מס' 2" עמ' 44, שורות 3-12) .

התובע נמנע מלהציג בפני
בית המשפט את החלטת הדירקטוריון לה הוא טוען. לחלופין לא הוצגה ראיה אחרת לתמיכת טענת התובע על כי השיקים שנמשכו לפקודת אשתו היו חלק מהלוואה שנטל מהחברה. לא הוצג חוזה הלוואה, תנאי החזר, אישור הבנק או כל ראיה אחרת אשר תומכת בגרסתו . חזקה על התובע שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו ( ר' ע"א 3694/99 דפנה ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, תק-על 2000(3) 3066, 3069).

אין זאת כי הנתבעים הוחתמו על השיקים על החלק, שיקים שלא עברו דרך הנהלת החשבונות של החברה מהטעם שהם לא נועדו למטרות החברה וצרכיה, אלא לצרכיו האישיים ולכיסו העמוק של התובע ושל רעייתו. ואם בכך לא די יעידו משיכות נוספות שמשך התובע לצרכיו האישיים. כך משך התובע מהבנק שיק במזומן (מוצג נ/13) בסך 61,000 ₪ בחתימתו בלבד וללא צירוף חתימת אחד ממורשי החתימה הנוספים כנדרש בתקנות החברה. לגרסתו, הבנק קיבל פקס מהחברה המאשר חתימה נוספת לשיק הנ"ל (פרוטוקול 2 עמ' 39, שורות 24-226). גם כאן התובע נמנע מלהציג בפני
בית המשפט אישור מהבנק התומך בגרסתו.

זאת ועוד, שירה כהן, עדת התביעה, אשר שימשה בזמניים הרלוונטיים כמנהלת אדמיניסטרטיבית בחברה (להלן : "שירה "), הצהירה בסעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית כי:

"במסגרת עבודתי כמנהלת אדמיניסטרטיבית ערכתי שיקים בחברה לרבות ספקים שונים ולפקודת רשויות שונות וכן ערכתי שיקים אשר הוצאו בגין משכורת".

ואף העידה כי :

"כל הוצאה שעברה אצלי, וכולם עברו אצלי ואושרה על ידי הנוגעים בדבר. אסף, טל והראל"

( פרוטוקול 2 עמ' 34, שורות 7-8
הדגשה שלי ש.א).

יחד עם זאת תמוה הדבר כיצד, באותה נשימה, העידה שירה כי במסגרת תפקידה בחברה היא לא ערכה שיקים לפקודת התובע או אשתו ( פרוטוקול 2 עמ' 35, שורות 12-12) . אם אכן השיקים נמשכו לתובע על ידי החברה כחלק מהלוואה סדירה, הכיצד יתכן כי לא עברו תחת ידה של שירה והכיצד ההינה לטעון כי לא היו שיקים לפקודת אשת התובע. אין זאת כי לא כל השיקים עברו דרך שירה.

לאור האמור לעיל אני קובעת שגרסת הנתבעים לפיה התובע נהג להחתימם על המחאות על החלק בתואנות שווא כאלו המדובר בשיקים לפקודת הרשויות השונות, ולאחר מכן השלים את שם הנפרע ופרע אותן במזומן או הפקיד בחשבונה של רעייתו, מקובלת עלי.

3. למעלה מן הצורך אתייחס לטענתו של התובע לפיה, לבקשת הנתבעים נכתבה בהסכם המייסדים הוראה המגבילה אותו להנפיק שיקים עד לסך 3,000 $, ולפיכך אין הגיון בטענת הנתבעים כי מחד היו מעוניינים הם לפקח על פעולות התובע ומאידך לא עשו כך בפועל. איני מקבלת טענה זו.

מתצהיר עדותו הראשית של אסף עולה כי התובע יצר מידור בחברה באופן שהוא עסק באופן בלעדי בכל העניינים הכספיים תוך שהוא מונע מהנתבעים לקבל מידע אודות מצבה הפיננסי של החברה :

" כאשר נשאל התובע על ידי הנתבעים שאלות ביחס למצבה הפיננסי של החברה, הוצאותיה וכדומה, השיב התובע בגסות ובתוקפנות כי אין זה מעניינם של הנתבעים וכי הדבר נמצא בסמכותו הבלעדית......כך, שינה התובע את קוד הגישה באינטרנט לחשבונות הבנק של החברה, ומנע בכך מהנתבעים לקבל מידע ביחס לחשבונות החברה באופן זה ....מתוך אמון שרחשנו לתובע בשל תמימותנו, בשל חוסר הניסיון היחסי שלנו, ובשל המצגים שהציג התובע בפני
נו בדבר ניסיונו, מקצועיותו וקשריו הטובים, ומתוך אמונה כי טובת החברה מחייבת זאת, העדפנו, במקרים רבים, להבליג על מעשיו של התובע, מה גם שניסיונותינו לגלות מעורבות בניהול החברה נדחו בדרך כלל בגסות רוח על ידי התובע".

אסף נחקר על כך ותשובתו מהימנה ומקובלת עלי:

" ת.אני לא הקדשתי לזה מחשבה איך הוא מקבל משכורת. היות והספיקה לו חתימה אחת משלושתנו לא ידעתי למי מאיתנו הוא פונה.
ש.בשנת 2000 כמעט ואין כסף בחברה, החברה בתחילת דרכה ואנחנו חוסכים. איך אתם לא מתעניינים אם משכו את ה- 10,000 דולר.
ת.נוצר סיטואציה וזה מלמד אותנו מכל מה שקשור לחלק הכספי וזה נעשה על ידי הראל. כל ניסיון שלנו לקבל אינפורמציה לגבי כסף נתקל בחומה. בגלל זה לא היינו ניגשים אליו. היינו אז עתודאים ולכן השתחררנו בגיל מאוחר יחסים עובר להקמת החברה.
ת....... כל הנושא הכספי היה לחלוטין מחוץ לתחום שלנו. אם היינו עונים למשקיעים בטלפון היינו חוטפים על הראש מהראל.
ש.היו לכם שיחות עם הראל במהלך השנתיים האלה.
ת.כן. מעט מאוד דיברנו על הוצאות החברה. על השקעות דיברנו כמו כל חברת סטרטאט אפ. כל הנושא הכספי של החברה היה מחוץ לתחום שלנו. זה היה בתחום הבלעדי של הראל".

( פרוטוקול 1 עמ' 21, שורות 2-18)
( הדגשה שלי ש.א.)

גרסתם של הנתבעים מקובלת ומהימנה עלי. מדובר באנשים צעירים חסרי נסיון, שזה עתה השתחררו משירות צבאי והיו עפר לרגליו של התובע. התובע הציג עצמו והתנהג כאיש עסקים רב מעללים בעוד שהנתבעים עסקו ופעלו בתחום הטכני בלבד. הואיל והתובע היה אחראי וחלש באופן בלעדי על כספי החברה, דרישת חתימה נוספת על המחאה בסכום העולה על 3,000 $, אינה מהווה אינדיקציה לכך שהנתבעים היו מעורבים בענייניה הכספיים של החברה ואינה שוללת את טענותיהם.

ב. " הנפקת כרטיסי האשראי שלא כחוק ".

הנתבעים המציאו לבית המשפט "רשימת כרטיסי אשראי" (מוצג נ/14) הכוללת שישה כרטיסי אשראי אשר הונפקו מחשבון החברה אך על שם התובע (להלן: "רשימת כרטיסי האשראי") .

לטענת התובע, הנתבעים ידעו על קיומם של הכרטיסים ואישרו את הנפקתם. טענה זו התגלתה כטענה מופרכת לחלוטין. לא זו בלבד שהפרסום באסיפת בעלי המניות היה בדבר הנפקת הכרטיסים, הא ותו לא, אלא שהוכח בפני
כי התובע עשה שימוש בהם לצרכיו האישיים ולמימון הוצאותיו האישיות והוצאות ביתו ומשפחתו.

בעדותו של התובע טען תחילה שהחברה החליטה להנפיק שני כרטיסי אשראי לחשבונה (פרוטוקול 2 עמ' 40 שורות 5-6), לאחר מכן טען שהונפקו "אני לא זוכר אם זה היה 3 או 4 כרטיסים" (פרוטוקול 2 עמ' 40, שורות 26-27) ולבסוף באותה נשימה, אישר את רשימת כרטיסי האשראי (מוצג נ/14) הכוללת שישה כרטיסי אשראי, שהונפקו על שמו.

בנוסף, במהלך חקירתו של התובע , אימץ גרסה יצירתית - יש לומר - חדשה, אשר לא נכללה בתצהירו, לפיה הנפקת כרטיסי האשראי נעשתה באישור החלטת הדירקטוריון בעקבות העובדה שהחברה לא עמדה בתשלומים השוטפים ובהמלצת הבנק :

" הגענו למצב שלא היה כסף בחברה, ניתקו לנו את הטלפונים, זה היה בסמוך להוצאת כרטיסי האשראי הנותרים. קיבלנו התראה על ניתוק חשמל, ספקים התחילו לשאול שאלות. בבנק היה לנו כ- 10,000 ₪ במזומן. אני את ההלוואה שלי לא משכתי. הגענו לישיבת דרקטריון ועל סמך ההכרה של הבנק איתי , והאמינות שלי כלפי הבנק, הבנק הציע הצעה מכיוון שהוא לא נותן אשראי לחברות סטאר אפ הוא הציע לנו לקחת כרטיסי אשראי על מנת לשלם את החשבונות חשמל, טלפון וכו'. חזרתי לחברה, היתה ישיבת הנהלה, קבענו ישיבת דרקטוריון, הצעתי את ההצעה, התקבלה החלטה והבנק קיבל את ישיבת הדרקטריון חתומה. הבנק הנפיק את כרטיסי האשראי. אני לא זוכר אם זה היה 3 או 4 כרטיסים. במקרה הזה אפשר לראות את זה בדוח כרטיסי האשראי של אותה תקופה".

( פרוטוקול 2 עמ' 40, שורות 18-27)
( הדגשה שלי ש.א)

למותר לציין שהחלטת הדירקטוריון הנטענת לא הוצגה על ידי התובע. יתר על כן, מדובר בעדות כבושה. חזקה על התובע שהיה מעלה גרסה זו בגדר תצהיר עדותו הראשית לאחר שכתב ההגנה מעלה טענות נגדו בגין הנפקת כרטיסי האשראי על ידו, ולשימושו האישי. מן הסתם גם לא הובא פקיד הבנק אשר יעץ לתובע - כנטען על ידו - לנהוג באופן האמור לצורך קבלת אשראי נוסף ומיותר לחזור על ההלכה בדבר הימנעות מהבאת ראיה חיונית לתמיכת גרסתו של צד למשפט.

מתדפיסי כרטיסי האשראי (מוצגים נ/ 16 - 21, 23, 25) עולה כי כרטיסי האשראי שימשו את התובע - בין היתר - עבור: גרירת רכבה של רעייתו, רכישת מוצרי חשמל, דיסקים, צעצועים, קניות בחנות הפאר הניו יורקית בלומיגדיילס וכיוצא בזה.

בתדפיסי כרטיס האשראי אין זכר לתשלומי חשבונות חשמל, ארנונה וטלפון של החברה כפי שגרס התובע במהלך חקירתו.

עזות מצחו של התובע אינה יודעת גבול. בתשובה לשאלה אלו רכישות ביצע התובע בכל בו בלומנגדליס בסכום של 1,158$ השיב:

"ש. מה קנית בבלומינגדלייס בסך 1,185 דולר.
ת. אני לא זוכר. כל קניה כזו צורפה אליה חשבונית מפורטת והועברה. אם למשל בבלומינגדלייס מכרו מגבות והמחיר היה יותר זול ממחיר סיטונאי בארץ אז החלטתי לקנות שם".

(עמ' 43 לפרוטוקול)

לשמוע ולא להאמין. התובע מבקש שבית המשפט יאמין לו שקנה מגבות או מוצר אחר לחברה בחנות היוקרה בלומינגדילס בסכום של 1,158$.

העובדה כי דוחות כרטיסי האשראי נשלחו לביתו של התובע ולא לחברה (פרוטוקול 2 עמ' 41, שורות 8-9) מהווה חיזוק נוסף למסקנה כי כרטיסי האשראי הונפקו שלא כדין ע"י התובע לשימושו, לצרכיו הפרטיים ולא לצרכי החברה.

יתר על כן, שירה, עדה מטעם התביעה, הצהירה בסעיף 8 לתצהירה כי:

"ש. במסגרת עבודתי החזקתי אצלי את הקופה הקטנה של החברה. בתקופה זו היה מונח כרטיס האשראי של החברה...".

מכאן נובע כי כרטיס האשראי של החברה היה צריך להיות מונח אצל הפקידה לצורך שימוש עבור צרכי החברה. העידה שירה כי היא ידעה על שני כרטיסי אשראי " על ארבעה נוספים לא ידעתי "
( פרוטוקול 2 עמ' 34, שורות 26-27).

עדותה של עדת תביעה זו אך מחזקת את המסקנה כי כרטיסי האשראי שהוצאו לבקשת התובע על שמו למשיכת כספים מחשבונה של החברה הוצאו שלא כדין למימון צרכיו וצרכי בני משפחתו ולא רק למימון הוצאות החברה.

ד ." זלזול בגורמים חיצוניים לחברה עד כדי ניתוק הקשר איתם ( למשל : לוצאטו את לוצאטו)"

בתצהיר עדותו הראשית הצהיר אסף כי התובע זלזל בכספם של המשקיעים בחברה, לא דאג לעריכתם של הסכמי השקעה מסודרים, לא דיווח כנדרש על ההשקעות שנעשו בחברה ובאופן דומה נהג באופן מזלזל גם בגורמים אחרים שהתקשרו עם החברה עד כדי ניתוק הקשרים עימם. אסף לא נחקר בחקירה נגדית על האמור בתצהירו ודי בכך על מנת לקבל האמור בו כאמת לאמיתה. הכלל הוא כי "בהיעדר חקירה נגדית של המצהיר, הרי שבית המשפט יראה בדרך כלל את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, כעובדות שאין חולק עליהן. (ראה 2877/92, סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר , פד"י מז (3) 846, 580).

יתר על כן, ביום 18.12.00 שלחה חברת אקסלטק השקעות בע"מ מכתב לתובע ( נספח ד'1 לתצהיר אסף) בזו הלשון :

" כבעלי מניות שבנדון הננו מתכבדים לפנות אליך, פעם נוספת, בבקשה לקבל את המאזן של החברה שבנדון, אשר למרות הודעתך בע"פ למר יוסי מנור מטעמנו, טרם הומצא לנו...זאת ועוד- מבדיקה שערכנו אצל רשם החברות הופתענו לגלות כי טרם עודכנו הרישומים בדבר אחזקותינו בחברה וזאת למרות משך הזמן הארוך שעבר (למעלה מתשעה חודשים!) ממועד רכישת המניות בחברה.דומה כי מן הראוי היה להסדיר פעולות החברה הן במישור העינייני והן המישור המהותי...."

( הדגשה שלי ש.א)

יש באמור במכתב כדי ללמד, לכאורה, על טיב היחסים בין מנכ"ל החברה - הוא התובע - לבין המשקיעים וחמור מכך, יש בו כדי להוות חיזוק נוסף לאופן ניהול המאזנים והחשבונות של החברה. ביום 18.7.01 נשלח מכתב מאת מילר משה ( נספח ד'2 לתצהיר אסף) לתובע בזו הלשון:

" אני מבקש להביע מורת רוח קשה ביותר מהעובדה שמניתי בחברת סלברוס טרם נרשמו ברשם החברות לא ברורה לי הגישה המזלזלת הזו במשקיע שהשקיע בחברה בה אתה משמש מנכ"ל ודירקטור....".

וכן, ביום 10.7.2001 נשלח מכתב לחברה מאת חברת "לוצאטו את לוצאטו", עורכי פטנטים, שכותרתו " הפסקת הטיפול" המעידה על אופן התנהלותו של התובע כלפי גורמים חיצוניים לחברה, אשר היו עימם בקשרים עסקיים כאלה או אחרים:

"....הנני להודיעך על הפסקה מיידית של כל טיפול של משרדנו בענייני חברתכם.כפי שדנתי איתך ועם חברתך לפני כן, אין באפשרותנו להמשיך ולתת לחברתך שירותים בלא שתוסדר ההתקשרות בנינו.......לאור זאת, ומשאבד האמון בנינו לבין חברתכם, אשר הוא תנאי בסיסי והכרחי לקיום יחסי עבודה תקינים בין עו"פ ללקוחו, אין לצערי מנוס אלא להודיעך כי משרדינו חדל לאלתר מלעסוק בכל עניין הנוגע לחברתכם....."

כעולה מתצהיר עדותו הראשית של התובע, הוא היה היחיד שעסק בגיוס משקיעים לחברה, היה מזוהה עם החברה הרבה יותר מאשר הנתבעים. גיוס המשקיעים - כך לטענת התובע - עלה לו במאמץ רב והשקעה מרובה. גם מעדותו של אסף בחקירתו הנגדית עולה כי "מי שנפגש עם המשקיעים זה הראל" (פרוטוקול 1 עמ' 26 שורה 7). קרי: התובע היה זה שטיפל מטעם החברה בגורמים חיצוניים והוא זה שזוהה על ידם עם החברה. לפיכך את שהיה רשום במצגת על כי התובע זלזל בגורמים חיצוניים לחברה עד כדי ניתוק הקשר עימם, הינו אמת.

ה. " התנהגות גסה ואלימה מילולית כלפי חלק מהעובדים ".

בסעיף 16 לתצהיר הנתבעים הצהירו כי:

"שבהתנהגותו האגרסיבית ומאיימת כלפי עובדי החברה, גרם התובע לכך שבמהלך תקופה קצרה של כשנתיים עזבו רבים את החברה...."

אסף לא נחקר על הדברים האמורים בחקירה נגדית ולפיכך יש להתייחס לעובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, כעובדות שאין עליהן עוררין.

למעלה מן הצורך יוסף כי חיזוק לעדות זו נמצאת בתביעה שהגיש כנגד החברה עובד לשעבר שלה, גנאדי חנקין, (נספח ז' לתצהיר הנתבעים) , ממנה עולה יחסו של התובע כלפי עובד זה כדלקמן:

"הנתבע 2 (התובע, ש.א.) באופן אישי התעמר בתובע לאחר פיטוריו, עיכב באופן שרירותי את חפציו האישיים ואילץ את התובע לבקש ולהתחנן במשך תקופה כדי לקבלם ".

כך עולה גם מתביעה שהוגשה ע"י עובדת נוספת של החברה, אנה שריץ, (נספח ז' לתצהיר הנתבעים), המתארת בסעיפים 44 ו- 47 את יחסו המשפיל של התובע כלפיה :

"...מתחילת השיחה החל נתבע 2 לזלזל בה ולהשפילה, תוך שהוא טוען כי אין לה ולעבודתה כל ערך, והיא לא שווה את הכסף שמשולם לה.....באותו יום כתבה התובעת מכתב התפטרות וניסתה למסורו לידי נתבע 2. הנתבע 2 לא הסכים לקבל את המכתב, זרק אותו לרצפה, תוך שהוא מעיר הערות גסות ומשפילות בדבר אישיותה, כגון "קבלתי אותך רק משום שריחמתי עליך, " את מלכלכת את החברה", "את מגעילה ומתנהגת בצורה מכוערת", "את פשוט זבל" וכדומה.."

ברוח דומה, שלחה עובדת נוספת, יפעת קליין, מכתב לתובע (נספח ט' לתצהיר הנתבעים) בזו הלשון :

" בתקופת עבודתה סבלה מרשתנו מהתנהגות בלתי נאותה שלך- באופן אישי ובתפקידך כמנהל חברה- כלפיה כעובדת וכאדם:.....כך עשית, כהרגלך, באופן חד צדדי, בצורה בוטה תוקפנית ומזלזלת, ו"איימת" על מרשתנו כי היא מוזמנת "לנסות אותך" אם בכוונתה להיעדר שוב. בנסיבות אלה חשה מרשתנו כי אינה יכולה לשאת עוד את פעולות החברה ואת התנהגותך בחברה...."

מסמכים אלה, כשהם מצטרפים למהימנעות מחקירת אסף על האמור בתצהירו מהווים עדות לאופן בו ניהל התובע את החברה, בגסות רוח, אלימות מילולית כלפי העובדים וזלזול מופגן כלפיהם. לפיכך, אני קובעת כי גם אשר לאמור במצגת לגבי אופן התנהלות התובע כלפי העובדים הינו אמת.

הגנת אמת בפרסום על פי סעיף 14 לחוק צריך שתקיים גם את התנאי הנוסף הקבוע בו בדבר העניין הציבורי. שאלת קיומו של עניין ציבורי מחייבת איזון בין אינטרסים שונים, על מנת לקבוע האם האינטרס הציבורי שבפרסום, כפי שנעשה, מצדיק את הפגיעה בתובע , כפי שזו נגרמה על ידי הפרסום הקונקרטי ( ר' ע"א 349/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה ואח', פ"ד מח, 808, 827). שאלת קיומו של "עניין ציבורי" בפרסום מוכרעת בהתיחס לשאלה האם היתה הצדקה למסירת המידע למי שאליו הוא הועבר (ר' ע"פ (ת"א) 2075/87, 2075 חברת אהליאב בע"מ נ' חברת תעשיות איירמק (1975) בע"מ ואח', פ"מ תש"ן (ב) 235, 244).

הואיל והאמירות אודות התובע נמסרו על ידי הנתבעים במהלך אסיפה כללית של החברה וכדירקטורים ומנהלים בחברה, ולאור אופי האמירות המתיחסות לאופן ניהול החברה, אני קובעת שהאינטרס הציבורי שבפרסום גובר על הפגיעה האישית בתובע.

לפיכך, לאור אמיתות הפרסומים והעניין הציבורי שבעשייתם, אי קובעת שעומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום מכוח סעיף 14 לחוק.

ג. המכתב ותוכנו:

אין ספק כי משלוח המכתב לבנק מהווה פרסום. יחד עם זאת, הוא מנוסח באופן זהיר ומדבר על חשד לאי סדרים של אחד ממורשי החתימה - אפילו מבלי לנקוב בשם. אולם, העיקר הוא שלאור האמור לעיל בפרק ב' הרי שהאמור במכתב הוא אך לשון המעטה לאי הסדרים שנמצאו בניהול כספי החברה באמצעות התובע. התובע "שאב" מהחברה כספים למטרותיו האישיות ועל כן האופן שבו נוסח המכתב הוא מינורי לעומת העובדות שהתגלו לנתבעים בשלב מאוחר יותר, ולמותר לציין שהאמור בו אמת.
ושוב, לשאלת העניין הציבורי, ברור ומובן מאליו כי משהועלה החשש והחשד לאי סדרים על ידי מנכ"ל החברה, היה זה מתפקידם של הנתבעים להתריע על כך בפני
הבנק ולדרוש ממנו לנקוט באמצעים שפורטו במכתב למזעור נזקי החברה.
סעיף 15- הגנת תום הלב

סעיף 15 (2) לחוק קובע לאמר :

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו;
...
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".

סעיף 254 (א) (4) לחוק החברות התשנ"ט - 1999 קובע לאמר:

" נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה - יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה".

לפיכך, במקרה דנן, חלה על הנתבעים החובה החוקית לדווח למשקיעים במסגרת האסיפה הכללית אודות תיפקודו של התובע כמנכ"ל החברה בכלל ובפרט אודות הפעולות הבלתי תקינות שנעשו על ידו הן אשר לאופן ניהולה של החברה והן אשר להתנהלותו הכספית הבלתי תקינה.

לעניין זה ראה ת"א (תל-אביב-יפו) 2733/99 גיא ניסנסון נ' הרצל בודינגר, תק-מח 2004(2), 4479 , 4483:
" נהיר לכל, כי להעברת הדברים לידיעת מועצת המנהלים משמעות רבה. על הנתבע, המכהן כמנכ"ל חברת ראדא, מוטלת החובה החוקית והציבורית להביא דברים מסוג זה לידיעת מועצת המנהלים, כפי שאכן עשה. נדגיש כי דברי הנתבע כפי שעולים מפרוטוקול הישיבה, הם דברי תלונה וביקורת על אופן תפקודו של התובע, בשם חברת ראדא ומטעמה. אין כל ספק, כי מועצת המנהלים היא הפורום המתאים והמוסמך לשמוע, לדון, ולבדוק טענות ותלונות מן הסוג שהעלה הנתבע".

אשר לשאלת תום ליבם של הנתבעים, סעיף 16 (א) לחוק קובע חזקה שעשו את הפרסום בתום לב אם הפרסום נעשה באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

כעולה מפרוטוקול האסיפה הכללית הצגת המצגת ודבריו של אסף אודות התובע לא חרגו מתחום הסביר, הם נוסחו בלשון נקייה, מתונה אשר כללה את תיאור החשדות שהתעוררו אצל הנתבעים בדבר זליגת הכספים, אי הסדרים וניהולו הבלתי תקין של התובע את החברה. מניסוח הדברים והסגנון הבלתי מתלהם עולה כי לנתבעים לא הייתה כל כוונה לפגוע בתובע. כל רצונם היה לפעול לטובת החברה, על פי החובה המוטלת עליהם על פי דין להביא לידיעת חברי האסיפה הכללית דיווח בדבר מעשים שנראו בלתי תקינים בתקופת ניהול כספי החברה על ידי התובע. אשר על כן, לא זו בלבד שהתקיימה חזקת תום לב הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק, אשר לא נסתרה על ידי התובע, אלא שהוכח בפועל, הלכה למעשה, כי הנתבעים עשו את הפרסום בתום לב.

לפיכך אני קובעת כי הפרסומים אודות התובע נכללים בגדר הנסיבות המנויות בסעיף 15 (2) לחוק.

למעלה מן הצורך יוער כי למרות שהאמור בדו"ח החקירה לא נכלל בין עילות התביעה, הרי שמהחומר הרב שהונח בפני
עולה כי האמור בדו"ח אודות עברו של התובע הינו אמת. הנתבעים הציגו כתבי אישום וגזרי דין שונים שניתנו כנגד התובע (מוצגים נ/4, נ/6, נ/7, נ/8, נ/9, נ/10 , נ/11 ו- נ/12) אשר מהם עולה כי התובע הינו בעל עבר פלילי עשיר שהורשע בעבירות מרמה, התחזות וכיוצ"ב. אישומים אלה מתחילים ברישומים על כתובת מגורים במקומות שונים, בשמות שונים בהם השתמש התובע והחמור מכל, התובע הורשע וריצה למעלה משלש שנות מאסר בפועל בגין עבירות גניבה, מרמה , זיוף והונאה. בנוסף, נכון ליום 1.9.02 היו פתוחים כנגד התובע 12 תיקי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון ( מוצג נ/5).

דומה כי הגשת התביעה על ידי התובע הינה יותר מעזות מצח. מדובר בנוכל רב מעללים אשר לאחר שהשתחרר מתקופת מאסר ממושכת בגין עבירות מרמה והונאה הצליח להוביל בכחש גם את הנתבעים, שהיו בחורים צעירים, תמימים וחסרי ניסיון. ניסיונו העשיר של התובע להוליך את הבריות שולל צלח גם במקרה של הנתבעים, אלא שכעת הוא בה וזועק את זעקת הקוזק הנגזל. התובע שלט בחברה ביד רמה, ניצל באופן ציני את תפקידו כמנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים על מנת להשתמש בכספי החברה לצרכיו האישיים ולמימון הוצאות בני משפחתו. משהתגלה לנתבעים עברו ומעלליו הם נהגו כפי שמנהלים סבירים וראויים צריכים וחייבים לנהוג, הביאו בפני
בעלי המניות את העובדות לאשורן, והכל בזהירות הראויה במדויק וללא כל הפרזות והגזמות אשר למעשיו של התובע ולאופן ניהולו את החברה.

אשר על כן התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך השווה ל- 10% מסכום התביעה בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן בלשכתי 24.1.05.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין.
שושנה אלמגור
, שופטת
קלדנית/ שרית. ס









א בית משפט שלום 190290/02 בראון הראל נ' רוט אסף, רובנצ'יק טל, הוד אורן (פורסם ב-ֽ 24/01/2005)