פסקי דין על או.די. אופיס דיזיין בע"מ | פסקי דין על שלמה שלומי עוז

35377-10/14 רתק     02/12/2014




רתק 35377-10/14 או.די. אופיס דיזיין בע"מ נ' שלמה שלומי עוז








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



רת"ק 35377-10-14 או.די. אופיס דיזיין בע"מ
נ' עוז




תיק חיצוני:





בפני

כב' השופטת
יעל רז-לוי


המבקשת

או.די. אופיס דיזיין בע"מ


נגד


המשיב

שלמה שלומי עוז



בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (בת"ק 52602-10-13) מפי כב' הש' בדימוס דרורה בית אור מיום 9.9.2014.

החלטה
פתח דבר
1.
המבקשת הינה חברה העוסקת בייצור והפצה של ריהוט משרדי, והמשיב הינו בעל עסק להרכבה מכירה ותיקון של מזגנים. המבקשת שכרה את שירותיו של המשיב לצורך פירוק של מזגנים מהמפעל הישן והעברתם למפעל אחר וכן רכישה של שני שלטים למזגנים.
המשיב תבע את המבקשת בבית משפט לתביעות קטנות לאחר שלטענתו לא שולם לו עבור עבודתו. המשיב תבע מן המבקשת סך של 11,387 ₪ בגין פירוק והתקנה של 5 מזגנים, פירוק מזגן מרכזי, הנחת 16 מטר של
צינור נחושת, 4 יחידות מעבר בטון, 2 שלטים ומילוי גז לשני מזגנים.

מנגד טענה המבקשת בכתב הגנתה, כי בגין ביצוע העבודות הגיע למשיב סך של 5,074 ₪ בלבד, כפי שצוין בחשבונית שהוציא המשיב לאחר ביצוע העבודות. עוד טענה המבקשת, כי לא בוצע כל פירוק והרכבה של מזגן מרכזי אלא זה בוצע עבור גוף אחר אשר אינו קשור למבקשת; כי לא סוכם עם המשיב שישולם לו כל סכום נוסף מעבר לסכום הנקוב באותה חשבונית; כי
המבקשת חולקת אף על תמחור העבודה שבוצעה; כי התקנת שני מזגנים מתוך החמישה שהותקנו הייתה לקויה; וכי עלות התיקון הייתה בסך של 1,416 ₪ ומכאן יש לקזז סכום זה מהסך של 5,074 ₪.

על כן לטענת המבקשת, בסך הכל היה עליה לשלם למשיב סך של 3,658 ₪ בגין עבודתו, סך אשר הועבר למשיב בד ובבד עם הגשת כתב ההגנה.

2.
בית המשפט קמא קבע דיון
בתובענה עוד בחודש פברואר 2014, ולאחר ששני הצדדים לא התייצבו נמחקה התביעה. לאור בקשה מטעם המשיב נקבע דיון נוסף ביום 1.6.14, דיון אליו . המבקשת לא התייצבה לדיון ומכאן ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה כנגדה.

פסק דין
זה בוטל מאוחר לבקשת המבקשת, כאשר הושתו על המבקשת
בגין אי התייצבות המבקשת לדיון הוצאות בסך של 500 ₪, ומכאן התקיים ביום 3.9.14 דיון במעמד הצדדים.

בפסק דינו קבע בית המשפט קמא, כי יש מקום לחייב את המבקשת לשלם למשיב סך נוסף עבור עבודתו של 7040 ₪. בית המשפט ציין, כי נציג של הנתבעת הודה בפני
ו כי
מגיעים למשיב סכומים שפורטו בסעיף 21 לפסק הדין (סך של 1,250 ₪ בגין פירוק 5 מזגנים 250 ₪ לכל מזגן; 700 ₪ בגין פירוק המזגן המרכזי; וסך של
3,250 ₪ עבור התקנה
של 5 מזגנים, כאשר בפסק הדין ככול הנראה מתוך טעות נאמר "פירוק", במקום התקנה).

עוד צוין, כי אין מחלוקת שהמשיב קיבל סך של 2,560 ₪ (שהם 3658 ₪ לאחר ניכוי מס במקור), זאת לאחר שהמבקשת קיזזה מהתשלום שהגיע למשיב סך של
1,416 ₪. מכאן נקבע, כי על המבקשת לשלם למשיב סך נוסף של 690 ₪, שהם ההפרש של הסכום המגיע לו עבור התקנת המזגנים (3,250-2,560).

כמו כן חייב בית המשפט את המבקשת בתשלום סך של
1,600 ₪ עבור התקנת 16 מטר של צינור נחושת, 800 ₪ עבור 4 יחידות מעבר בטון, 600 ₪ עבור 2 שלטים למזגן ו- 1,400 ₪ עבור מילוי גז לשני מזגנים. עוד חייב בית המשפט את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב בסך של 1000 ₪ ( 500 ₪ בגין הדיון הקודם כפי שנפסק ו 500 ₪ בגין הדיון הנוכחי).

על

פסק דין
זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני
.

3.
בבקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענתה, כי שילמה למשיב את מלוא הסכום אשר התבקש על ידו מלכתחילה בהתאם לחשבונית שהמשיב הוציא עבורה בסך של 5,074 ₪ ,בקיזוז סכום מסוים זאת לאור אי ביצוע העבודה כדבעי.

המבקשת טענה עוד, כי שגה בית המשפט בפסק דינו בכך שקבע שהמבקשת הודתה בסכומים שצוינו בפסק הדין מעבר לסכום אשר לטענתה ששילמה זה מכבר למשיב; כי שגה בית המשפט בחישוב שערך בכך שחייבם בסך של 250 ₪ עבור פירוק מזגן כאשר בחשבונית צוין סך של
200 ₪ בלבד וכך גם ביחס להתקנת מזגן (כאשר בחשבונית צוין 600 ₪ והם חויבו לפי 650 ₪ לכל מזגן) כמו כן, לטענתה לא הוזמן כל פירוק של מזגן מרכזי.
עוד טענה המבקשת כנגד חיובה בהוצאות לאחר ביטול פסק הדין הראשון שניתן בהיעדר הגנה מאחר ולטענתה הוכח כי לא הוזמנה כדין.



דיון והכרעה
4. לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, עיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא ראיתי מקום לקיים דיון במעמד הצדדים.

5. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי
המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [
רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח
(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם
רע"א 5711/08
רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09);
רע"א 7711/06
המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל(18.1.07)].
6. מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (
סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב
], התשמ"ב-1982). בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות נקבע, כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, וכי רשות ערעור תינתן במשורה :
"אמת המידה למתן רשות ערעור על

פסק דין
של בית המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה. הטעם לדבר הוא שמדובר בהליך שנועד להיות מהיר, יעיל וזול. בירור נוסף בערכאת הערעור ייקר את עלויות ההתדיינות ועלול לפגוע בתכליתו האמורה"
[רע"א 6159/14 אברהם לבן נ' אלי שרקי (21.10.2014) ראו גם:
רע"א 7220/13
עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן , יו"ר ארגון גמלאי אגד
(10.12.2013)].

7.
בענייננו לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה, זאת אף בשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה ולכך שאמת המידה למתן רשות ערעור הינה מחמירה.

המדובר במחלוקת כספית בין צדדים, הנוגעת לתשלום המגיע למשיב עבור עבודה אשר ביצע אצל המבקשת, כאשר אין מחלוקת כי המשיב ביצע עבודה שעניינה פירוק והתקנת מזגנים עוד בחודש יוני 2013.
למרות האמור נמצאנו למדים, כי לא שולם למשיב דבר בגין עבודתו במשך כמעט שנה, למרות שהמשיב
ביצע עבודה בהזמנת המבקשת ולבקשתה.

יתרה מכך, המבקשת עצמה ציינה בכתב ההגנה, כי רק לאחר הגשת התביעה - למעשה כחצי שנה לאחר הגשתה - התקיימה פגישה אצל המבקשת עם המשיב ורק אז הוצע למשיב תשלום, אותו תשלום אשר אף לדידה של המבקשת אינו שנוי במחלוקת.

אכן צוין, כי המשיב סרב באותה עת לקבל את הסכום האמור, אך עדיין יש לזכור כי התשלום של אותו סכום הוצע למשיב רק כעשרה חודשים לאחר ביצוע העבודות. יודגש, כי אין כל הסבר מדוע לא שולם למשיב, לכל הפחות, הסכום הנקוב בחשבונית שהוצאה על ידו, חשבונית אליה חוזרת ומפנה המבקשת עצמה בכתב הגנתה.

ודוק, המדובר בחשבונית שהוצעה בחודש יולי 2013 ואין כל התייחסות בכתב ההגנה או בטענות המבקשת בבקשה שפני, מדוע לא שולם למשיב דבר על חשבון אותה העבודה במהלך כל אותם חודשים, והוא נאלץ להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות.

נראה כי בית המשפט קמא, נתן אף לעניין זה משקל, ולאחר ששמע את הצדדים נתן אמון בעדות המשיב. מכאן מצא לנכון לקבל את תביעתו אף ביחס לאותם רכיבים נוספים בגינם תבע המשיב, כגון התקנת 16 מטר של צינור נחושת, מילוי גז במזגנים ועוד (סעיף 21
ד'- ז' לפסק הדין).

יצוין בעניין זה, כי בית המשפט לא קבע בפסק דינו שנציג המבקשת הודה בכך שמגיעים למשיב כל הסכומים שצוינו בסעיף 21 לפסק הדין. בית המשפט קבע זאת אך בהתייחס לרכיבים מסוימים (סעיף21
א' – ג' לפסק הדין), כאשר ביחס ליתר הרכיבים, ראה בית המשפט לנכון לקבל את התביעה ולחייב את המבקשת, לאור עדות המשיב בה נתן אמון ולמרות דברי מנהל המבקשת.
ברי כי רשאי היה בית המשפט לבסס חיוב המבקשת אף על בסיס עדות המשיב בלבד.

על כן טענות המבקשת בעניין זה ובכללן הטענה, כי בית המשפט נפל לכלל טעות בכך שסמך על כך שנציג המשיבה הודה בכך שיש לשלם למשיב סכומים מסוימים, אין בה כל ממש.

כפי שצוין לעיל, בית המשפט התייחס לעמדת נציג המבקשת, ביחס לכך שמגיע למשיב תשלום עבור עבודתו. ודוק, גם אם העבודה לא בוצעה לדעת המבקשת באופן מיטבי, אין בכך כדי לבסס
על פני הדברים הצדק לכך שבאופן חד צדדי נמנעה המבקשת מלשלם למשיב.

8.
יתרה מכך, פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על חומר הראיות אשר הוצג בפני
ו ועל התרשמותו מן הצדדים אשר העידו. כבר נפסק לא אחת, כי כאשר מדובר בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט על סמך התרשמותו מן הצדדים, הרי
ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהן [ראו: רע"א 2366/13 דוד פור חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי (14.07.2013.

עיון בפסק הדין ובמסמכים שצורפו אינו מעלה, כי אין המדובר במקרה המצדיק התערבות בית המשפט של הערעור, כאשר אף ביתר טענות המבקשת שצוינה בבקשה לא מצאתי ממש.

9.
באשר לעניין ההוצאות, לא מצאתי עילה להתערב בסכום ההוצאות אשר נפסק על ידי בית משפט קמא, שכן סכום ההוצאות הכולל בסך 1000 ₪
הינו סביר בנסיבות העניין ובכך העיקר.

10.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור.


בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


העירבון על פירותיו יושב למבקשת.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.













רתק בית משפט מחוזי 35377-10/14 או.די. אופיס דיזיין בע"מ נ' שלמה שלומי עוז (פורסם ב-ֽ 02/12/2014)