פסקי דין על שלמה דרגן | פסקי דין על אווה כץ | פסקי דין על דניז אילוז | פסקי דין על עיריית ירושלים

1078/02 עע     01/01/2003




עע 1078/02 שלמה דרגן, אווה כץ, דניז אילוז נ' עיריית ירושלים




תבנית חדשה

1 . שלמה דרגן

2 . אווה כץ

3 . דניז אילוז

המערערים
עיריית ירושלים

המשיבה
בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת נילי ארד
, השופט שמואל צור

נציג עובדים עמירן בן עמי, נציג מעבידים דניאל וקס
בשם המערער - עו"ד גב' ש. ברוינר

בשם המשיב - עו"ד שלמה שידלוב

פסק - דין

השופט שמואל צור


1. מר שלמה דרגן
(להלן - דרגן), היה הממונה על מחלקת משכורת שכר וגמלאות בעיריית ירושלים
. המנוח מנדל כץ ז"ל (להלן - כץ) והמנוח שלום אילוז (להלן - אילוז), היו סגניו של דרגן באותה מחלקה. דרגן, כץ ואילוז פרשו לגמלאות לאחר שנות שרות רבות במועדים ובדרגות הבאים:

דרגן - פרש ביום 30.11.94 בדרגה 15+ בסולם הדירוג המינהלי.
כץ - פרש ביום 31.1.94 בדרגה 13 + של אותו סולם ולאחר פרישתו קיבל דרגה 14+.

אילוז- פרש ביום 30.4.89 בדרגה 13 של אותו סולם וקיבל אף הוא דרגה
14 + לאחר פרישתו.

2. בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים
הגישו דרגן, כץ ואלמנתו של אילוז (המערערת מס' 3) תביעה לכלול בגמלאות המשולמות להם תוספות שכר שניתנו לעובדי מחלקת המשכורת בעיריית ירושלים
שהחליפו אותם בתפקידיהם. לאחר הגשת התביעה נפטר כץ ואלמנתו (המערערת מס' 2) המשיכה בהליך מכוחו.

3. מן התשתית הראייתית שנפרשה בפני
בית הדין האזורי ומפסק הדין שניתן שם (כב' השופט ארי תיבון, ונציגי ציבור מר קיסר ומר אייל - תיק ע"ב 300773/97), עולה התמונה הבאה:
(1) משכורתם של דרגן, כץ ואילוז היתה מורכבת משכר בסיסי הנובע מדרגתם בסולם הדירוג המינהלי ומתוספות שכר ששולמו להם: תוספת עומס, תוספת 10% לעובדי משכורת ותוספת כוננות של 15אחוזים. תוספות אלו נכללו בשכר הקובע של אותם גמלאים לצורך פנסיה.
(2) לאחר שפרש דרגן, התמנה במקומו פלוני, עימו נערך הסכם מיוחד. דרגתו של פלוני נקבעה לדרגה 42 בסולם דירוג המח"ר, המקבילה ברמת השכר לדרגה 12 בדירוג המינהלי. בנוסף שולמה לפלוני תוספת עומס ותוספת לעובדי משכורת - כמו לדרגן - וכן תוספת "תפקיד נוסף" בשיעור 20% (סעיף 5 לתצהירו של מר יקותיאל הירש בבית הדין האזורי).
(3) בשנת 1995 - לאחר פרישתם של דרגן, כץ ואילוז - נערך הסכם לגבי שכרם של עובדי מחלקת המשכורת, בו הוגדלה ה"תוספת לעובדי משכורת" מ-10% ל-20% ושמה שונה ל"תוספת גזברות". במקביל הוקטנה "תוספת תפקיד נוסף" שקיבל פלוני מ-20% ל-10% ושמה שונה ל"תוספת כוננות".

(4) במקומם של כץ ואילוז כסגנים של דרגן, התמנה לתפקיד אלמוני. דרגתו של אלמוני היתה כ"א, המקבילה בשכרה לדרגה 10 בדירוג המינהלי. אלמוני קיבל אותן תוספות שקיבל פלוני (סעיפים 27-28 לתצהירו של מר הירש).
(5) לאחר פרישתם לגמלאות ובעקבות פניות בא כוחם, הסכימה העירייה להעלות לדרגן, כץ ואילוז, את התוספת לעובדי משכורת מ-10%
ל-20%, כפי שנעשה לגבי עובדי המחלקה הפעילים (נספח ב' לכתב התביעה וסעיף 7 בעמ' 2 לפסק הדין).
(6) עם זאת לא הסכימה העירייה לשלם לדרגן, כץ ואילוז "תוספת גביה" בשיעור 20% אשר שולמה לפלוני (לימים, שונה שמה של תוספת זו ל"תוספת תפקיד נוסף" - סעיף 14 לתצהירו של הירש). עמדה זו של העירייה הוסברה בכך שכאשר התקבל פלוני לעבודה בעירייה הוסכם עימו כי שכרו יהיה 8,000 ש"ח. הואיל והדרגה שניתן היה להעניק לפלוני היתה דרגה 11 בדירוג המינהלי, הנמוכה - יחד עם התוספות הנילוות לה - מן המשכורת עליה סוכם כאמור, הוחלט לתת לפלוני תוספת של 20% אשר העלתה את שכרו ל- 7,833 ש"ח (סעיף 13 לתצהירו של הירש). לימים קודם פלוני לדרגה 12 בדירוג המינהלי (סעיף 15 לתצהירו של הירש ועמ' 19 לפסק הדין).

4. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה שמן הראוי שהסוגיה שבפני
ו תידון כשאלה משפטית מקדמית, עוד בטרם יישמעו העדויות:

"לאחר דיון אפורמלי הגענו למסקנה כי הפלוגתה היסודית בין הצדדים מתבטאת ביסודה במחלוקת משפטית, מה המשכורת הקובעת של כל אחד מהתובעים בהשוואה למה שלדעתם אמורה להיות המשכורת הקובעת כתוצאה מתוספות שקיבלו למשכורת היסודית של דרגתם או ביחס למחליפיהם בתפקיד בו שירתו טרם פרישתם ואם ועד כמה הם צריכים להכלל בהגדרת משכורת קובעת המוגדר בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב)
תש"ל - 1970".
(החלטה מיום 8.12.99).

בהתאם להחלטה זו סיכמו הצדדים טענותיהם ובית הדין האזורי נתן את פסק דינו. עיקרו של פסק הדין של בית הדין האזורי הוא שהואיל ודרגתם של המערערים שונה מדרגתם של אלה שהחליפו אותם בתפקידיהם (פלוני ואלמוני), אין בסיס השוואתי - בבחינת מכנה משותף - בין הגמלאי לבין העובד הפעיל אליו מבקשים הגמלאים להשתוות ולפיכך לא ניתן לפסוק להם את תוספות השכר אותן תבעו.

טוענים המערערים כי לשון החוק אינה מחייבת שהגמלאים וממלאי מקומם יהיו באותה דרגה ממש. כן טוענים המערערים כי לא הוכחה רמת שכרם של מחליפיהם של המערערים, כך שלא היתה בפני
בית הדין האזורי תשתית מספקת לקבוע כי שכרם של המחליפים נמוך מזה של המערערים. מוסיפים המערערים וטוענים כי הפרשנות הנכונה של סעיף 8 לחוק הגמלאות היא שכאשר דרגתו של הגמלאי שונה מזו של מחליפו בתפקיד, יש לבדוק מה מעמדם של רכיבי השכר המשולמים לעובד הפעיל ואם אלה נכללים במשכורת הקובעת - יש לכלול אותם במשכורת הקובעת של הגמלאי. פירוש אחר - כך טוענים המערערים - יביא לכך שהמעסיק הציבורי יעשה "מניפולציה" וידאג לכך שתמיד דרגתו של העובד הפעיל תהיה שונה מזו של הגמלאי.
המשיבה סומכת טענותיה בפסיקתו של בית הדין האזורי. המשיבה טוענת כי דרגתם של אלה שהחליפו את המערערים היתה נמוכה מזו של האחרונים, ותוספות השכר ששולמו להם נועדו ליצור השוואת שכר ותו לאו. בנסיבות אלה, כך טוענת המשיבה, אין להכיר ברכיבי השכר הנתבעים כרכיבים שיש מקום להכלילם במשכורת הקובעת של המערערים.

5. אכן, קשה לומר שתמונת המצב העובדתי התבררה די צרכה בבית הדין האזורי. עניין לנו ברמות של שכר בסיסי אליהן נילוו תוספות מתוספות שונות, אשר שיעורן ושמן משתנה חדשות לבקרים. למרבה הצער, לא השכילו הצדדים להציג בפני
בית הדין האזורי - ואף לא בפני
נו - תמונה מדויקת והשוואתית - בערכים כספיים - של מבנה השכר של שלושת המערערים לעומת מבנה השכר של מחליפיהם. עם זאת, עולה לנגד עינינו תמונת מצב לפיה, לכאורה - ולכאורה בלבד - דרגתם ורמת שכרם של מחליפיהם של המערערים (פלוני ואלמוני) לא רק שונה מדרגתם ורמת שכרם של המערערים אלא גם נמוכה מהם:

דרגן - 15 + מינהלי פלוני - 12 מינהלי

כץ ואילוז - 14 + מינהלי אלמוני - 12 מינהלי
אף שהדבר לא הוברר לנו לאשורו, ככל שעולה מן הנתונים בפני
נו, תוספת השכר המשולמת לפלוני ולאלמוני - אותה מבקשים המערערים לכלול בקיצבתם - הביאה לכל היותר לכך ששכרם הכולל של פלוני ואלמוני הושווה לשכרם של המערערים, אך לא מעבר לזה. נדון אפוא בערעור בהנחה שתשתית עובדתית זו נכונה ונבדוק מה הפרשנות המשפטית המתאימה למצב דברים זה.

6. הסדר הגמלאות הנוהג בעיריית ירושלים
נקבע בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות). הוראותיו של חוק הגמלאות קובעות את מערכת הזכויות המדויקת המגיעה לעובד הפורש מן השרות ואין הן חלק ממשפט העבודה המגן הקובע הוראות "ריצפה" מינימליות (דיון מב/1-7 מרדכי גזית - נציב שרות המדינה פד"ע יג' 397, בעמ' 406). תכליתו של חוק הגמלאות הוא "להבטיח לעובד מדינה שפרש לגמלאות רמת חיים שתשקף את רמת החיים לפני הפרישה, במידה וזאת נקבעה על ידי הכנסתו הרגילה מעבודה בשירות המדינה (דב"ע 3/35-7 מדינת ישראל - מרדכי ביטמן, פד"ע ה' עמ' 421 בעמ' 428 ז').

7. עובד פעיל, עליו חל חוק הגמלאות, מקבל משכורת ותוספות שכר. עם פרישתו מן השרות, יוצא העובד ממעגל מקבלי השכר והוא זכאי לגמלאות. מצב זה יוצר ניתוק בין הגמלאי לבין העובד הפעיל. עם השנים משתנים תפקידי העובדים, משתנה מבנה השכר ומשתנה רמת השכר וקיים קושי לשמור על זיקה נכונה בין רמת הקיצבה של הגמלאי לרמת השכר של העובד הפעיל. לפיכך קיימת חשיבות עליונה ל"נוסחת הקשר" בין שכרו של הגמלאי לשכר העובד הפעיל. נוסחת הקשר יכולה ללבוש צורות שונות, למשל - הצמדת שכרו האחרון של הגמלאי ערב פרישתו למדד המחירים או הצמדת שכרו של הגמלאי לשכרו של בעל התפקיד שהחליף אותו וכיוצאים באלה פתרונות. חוק הגמלאות בחר לו נוסחת קשר המבוססת על הדרגה שהיתה לגמלאי ערב פרישתו. נוסחת קשר זו מעוגנת בהגדרת המונח "משכורת קובעת" בסעיף 8 לחוק הגמלאות לאמור:

"משכורת קובעת" - לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקובעות, המגיע באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות..."
לפי לשון החוק, האדם הפלוני הוא העובד שפרש. משכורתו הקובעת של אותו פלוני שפרש לצורך זכויותיו לגמלה, מבוססת על שיעור המשכורת והתוספות המגיע לעובד פעיל בדמותו ובצלמו, שדרגתו זהה לדרגה שהיתה ערב פרישתו. מכאן, שעובד שפרש בדרגה מסויימת, משכורתו הקובעת תהא בגובה השכר והתוספות שמשתכר עובד פעיל כלשהו הנמצא באותה הדרגה שהיתה לפורש, ואם תרצה לומר - עובד פעיל בין דמותו המושגית של העובד שפרש. נוסחה זו מבטיחה - במגבלות מסוימים שלא כאן המקום לעמוד עליהם (ראה בג"צ 5580/94 מירוז נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ב (1) 269,252 ד') - שמירה על רמת השכר של הגמלאי, שהרי כל תוספת המשולמת לעובד הפעיל באותה דרגה, תשולם גם לגמלאי.

8. מציאות החיים לימדה שנוסחת הקשר שבסעיף 8 לחוק הגמלאות המבוססת על הדרגה שהיתה לעובד שפרש, לא מביאה תמיד לתוצאה הרצויה, ולפיכך הוסיפה פסיקת בית הדין הארצי גם את זיקת התפקיד (דיון מד/ 2-7 ; מד
8-7 מדינת ישראל - יעקב סטרן, פד"ע טו',449). זיקה זו לא נזכרת אמנם בסעיף 8 לחוק הגמלאות, אך בית הדין הארצי למד על קיומה מן הקשר המבני הבסיסי שבין דרגה לתפקיד שמקורו בהגדרת "תקן" שבסעיף 13 לחוק שירות המדינה ( מינויים) תשי"ט - 1959 (עמ' 459 - 460 לפסק הדין). באותו

פסק דין
לא ראה בית הדין הארצי את גורם התפקיד כבא במקום גורם הדרגה, אלא כגורם נוסף שיש להתחשב בו:

"אין כאן התעלמות מדרגתו של הגמלאי עובר לפרישתו לגמלאות. דרגתו ודרגתו המקבילה של העובד הפעיל הם הבסיס, אלא שאין מתייחסים לעובד בעלמא ולמשכורת בעלמא. מתייחסים ל"שיעור המשכורת... המגיע באחד לחודש" לאותו עובד. "שיעור המשכורת" של עובד בדרגה מסויימת אינו אבסטרקטי אלא קשור לעובד בתפקיד מוגדר".
(שם, בעמ' 459 ג' וראה גם דב"ע 600015/98 דורנר - הממונה על תשלום גמלאות, לא פורסם - עבודה ארצי כרך לג' (8), 25).

אכן, לא תמיד זיקת הדרגה מספקת. דרגה נתונה קיימת למספר רב של נושאי תפקידים, השונים זה מזה והקיימים במשרדים שונים. לא זו בלבד שלא קיימת זהות בין התפקידים השונים, אלא שלעיתים - כמו בפרשת סטרן האמורה - קיימים הפרשי שכר ביניהם, אף שמדובר באותה דרגה. במקרים שכאלה -כך פסק בית הדין הארצי בפרשת סטרן - קיימת הצדקה לבחון את זיקת התפקיד, בנוסף לזיקת הדרגה, כדי להגיע לתוצאה מדויקת וצודקת יותר.

אמור מעתה, נוסחת הקשר בין העובד שפרש לעובד הפעיל מבוססת על זיקת הדרגה כמתחייב מסעיף 8 לחוק הגמלאות, אלא שבנסיבות מתאימות ניתן לבחון גם - ובנוסף - את זיקת התפקיד שבין השניים, כפי שעשה בית הדין הארצי בפרשת סטרן האמורה. על כל פנים, נעלה מספק שזיקת התפקיד לא באה במקום זיקת הדרגה ולא נועדה להחליפה.

9. בבואנו לדון בתביעותיו של גמלאי לקבל תוספת שכר המשולמת לעובד
הפעיל - במיוחד לעובד הפעיל שבא במקומו - עלינו לתת את הדעת לא רק ללשון החוק ולפסיקה שפירשה אותו, אלא גם - ואולי בעיקר - לתכלית החקיקתית העומדת ביסודה של הוראת החוק הנדונה. כבר בדברינו לעיל (סעיף 5), הזכרנו כי תכליתו של חוק הגמלאות היא לשקף את רמת החיים של העובד הפורש לזו שהיתה לו ערב פרישתו. על תכלית זו עמד בית המשפט העליון בפרשת מירוז (בג"צ 5580/94 מירוז ואח' נגד בית הדין הארצי לעובדה, פ"ד נב' (1) 252, 268), לאמור:
"החוק והמנגנון הקבוע בו לחישוב הגמלה, צמחו על רקע ההכרה בצורך במערכת פנסיונית, שתבטיח קיום לאוכלוסיית הגמלאים בשירות המדינה. מטרת המערכת הפנסיונית הוא להבטיח את הכנסתם ורמת חייהם של הגמלאים. מטרה זו היא עקרון בסיסי במדינת הרווחה הסוציאלית, והיא מהווה יסוד ומאפיין בולט של מרבית המדינות המערביות.... המשותף לכל תאוריות אלה הוא העקרון, שלפיו מערכת הפנסיה באה להבטיח את הבטחון הכלכלי האינדיווידואלי ולהגן על הפרט מפני איבוד משאבים ומקורות עת פורש הוא לגמלאות. מערכת הפנסיה לא באה להגן על הגמלאי מפני עוני. היא באה להבטיח כי הפסקת העבודה לא תביא לירידה דרסטית ברמת החיים של הגמלאי".
ובהמשך -

"החוק בא ליתן מענה למטרות אלה. הוא בא להבטיח לעובדים בשירות המדינה מנגנון פנסיה ובטחון סוציאלי, שיתן ביטוי לעבודתם רבת השנים בשירות המדינה. על רקע זה נקבע בחוק המנגנון, שלפיו שיעור הגמלה מתעדכן בהתאם לשיעור השכר של עובד פעיל בדרגתו ובתפקידו של הגמלאי. בכך נעשה מאמץ לשמור על ערכה של הגמלה כך שתשקף בצורה הטובה ביותר את השכר לו זכאי עובד פעיל... המנגנון שנקבע בחוק שלפיו שיעור הגמלה שלה זכאי הגמלאי תלוי במשכורתו של עובד פעיל בדרגתו ובתפקידו של הגמלאי ערב פרישתו, בא ליתן מענה לירידה בערך הכסף ולעליה ברמת החיים. הוא בא למנוע מצב שבו הגמלאי עומד חסר אונים אל מול גמלה ההולכת ומצטמקת מידי חודש בחודש".
וראה גם בג"צ 571/81 הפטקה נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לו' (3) 447, 482-483).
הנה כי-כן, מטרת חוק הגמלאות הוא למנוע, עד כמה שהדבר ניתן, את שחיקת שכרו של הגמלאי בהשוואה לעובד הפעיל בדרגתו ובתפקידו. חוק הגמלאות לא נועד לשפר את גמלתו של העובד הפורש אל מעבר לשכרו של העובד המקביל לו. ואמנם כך היה בפרשת ביטמן (פד"ע ה' 421), בו תבע
גמלאי של המשטרה "תוספת דריכות מבצעית" ששולמה לו בתקופת שרותו. כך היה גם בפרשת סטרן (פד"ע טו', 452) שעניינה "תוספת ייחודית" ששולמה לעובד המסים, אותה תבעו הגמלאים של אגפי המסים לכלול בקיצבתם וכך היה בפרשת מירוז (פד"י נב' (1) 252), בה מדובר היה בעובדי מדינה בשטחי יהודה ושומרון אשר תבעו לכלול בקיצבתם "תוספת שטחים מיוחדת". בכל המקרים הללו - ובמקרים רבים אחרים - עניין לנו בתביעה של גמלאי הטוען כי קיצבתו נשחקה לעומת העובד הפעיל בדרגתו ולעתים אף בתפקידו.
10. והנה בענייננו קיים, לכאורה, מצב הפוך: הגמלאי הפורש - הם המערערים בפני
נו - טוען כי מגיע לו רכיב שכר אשר שולם לעובד אשר החליפו בתפקיד ונטען כלפיו כי העובד הפעיל קיבל שכר הנופל מזה של הגמלאי וכי רכיב השכר ששולם לעובד הפעיל לא נועד אלא לפצות על הפער שבין שכרו הנמוך לבין שכרו הגבוה של הגמלאי. בית הדין האזורי סבר שבמקרה שכזה שאין הצדקה לכלול במשכורת הקובעת של הגמלאי את התוספת ששולמה לעובד הפעיל. תוצאה זו, בעיקרה, אפשרית אלא שבית הדין האזורי ביסס את החלטתו על תשתית משפטית שגויה ולא ערך בדיקה מספקת של מסכת העובדות שהיתה בפני
ו. נסביר את דברנו:

(1) בית הדין האזורי דחה את התביעה שבפני
ו מן הטעם שלא קיים בסיס השוואתי בין הגמלאי לבין העובד הפעיל שבא במקומו בשל פער הדרגות ביניהם. גישה זו מוטעית. כפי שהסברנו, חוק הגמלאות יוצר נוסחת קשר בין הגמלאי לבין העובד הפעיל המבוססת על זיקת הדרגה. זיקה זו יוצרת השוואה בין הגמלאי לבין עובד כלשהו בדרגתו, לאו דווקא העובד המסויים אשר החליפו בתפקיד. ההשוואה היא בין נתוני הדרגה של הגמלאי הפורש לבין עובד "רעיוני" שהוא - בפועל - בין דמותו של העובד הפורש עצמו. לעניין השוואה זו דרגתו של העובד המחליף יכולה להיות רלבנטית רק אם היא זהה לזו של העובד הפורש ; ואם - כמו בענייננו - אין זהות בין הדרגות, אין זה אומר בהכרח שלא ניתן לבחון אם מגיע לעובד הפורש רכיב מסויים המשולם לעובד הפעיל. במקרה שכזה, ההשוואה תעשה לעובד פעיל כלשהו בדרגתו של העובד הפורש, ושאלת הצדקת הכללתו של רכיב השכר המשולם לעובד הפעיל, מן הראוי שתיבחן לגופה.
(2) שגה בית הדין האזורי בכך שביסס את פסק דינו על דיון משפטי בלבד ונמנע מלבחון - לגופם של דברים - את נתוני גמלתם של המערערים לעומת נתוני שכרם של אלה שהחליפו אותם בתפקיד. בדיקה שכזו, בנסיבות העניין, מחויבת המציאות. אם הבדיקה היתה מעלה ששכרם של הגמלאים נשחק, היתה צריכה להבחן השאלה האם, בנסיבות העניין, קיימת הצדקה עניינית לכך (ראה פרשת מירוז שצוטטה לעיל), ואם - כגרסת העירייה - התוצאה היתה מעלה ששכרם של הגמלאים לא נשחק והוא גבוה מזה של העובדים הפעילים הרי - כפועל יוצא מהתכלית החקיקתית של חוק הגמלאות - אין הם זכאים לתוספת שכר רק בשל כך שמחליפיהם קיבלו אותה.
11. לפיכך - ועם כל הצער שבדבר - אין מנוס אלא להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישלים את הדיון בתביעתם של המערערים לגופה, על-פי העקרונות המותווים בפסיקה ובפסק דיננו זה. במובן זה - ובמובן זה בלבד - אנו מקבלים את הערעור ומורים על השלמת הדיון בבית הדין האזורי,
כאמור.

12. סוף דבר
התיק מוחזר לשופטת הראשית של בית הדין האזורי בירושלים
אשר תורה על השלמת הדיון בתובענה בהקדם האפשרי. בנסיבות העניין אין אנו פוסקים הוצאות בערעור זה, אולם בית הדין האזורי - בבואו לפסוק הוצאות בדיון שבפננו - יביא בחשבון גם את ההוצאות שנגרמו לצדדים בערעור זה.

ניתן היום כ"ז בטבת, תשס"ג (1 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.
השופט עמירם רבינוביץ
השופטת נילי ארד
השופט שמואל צור
נציג עובדים, עמירן בן-עמי

נציג מעבידים, דניאל וקס
בית הדין הארצי לעבודה
עע 001078/02

1
7








עע בית הדין הארצי לעבודה 1078/02 שלמה דרגן, אווה כץ, דניז אילוז נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 01/01/2003)