פסקי דין על יעקב וייג | פסקי דין על יהודית וייג | פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על אליהו אליעזר פישל |

62769-11/14 רעא     03/12/2014




רעא 62769-11/14 יעקב וייג, יהודית וייג נ' מנהל מקרקעי ישראל, אליהו אליעזר פישל








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 62769-11-14 וייג ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל




תיק חיצוני:




בפני
:
כב' השופט
דני צרפתי


מבקשים

1
.
יעקב וייג

2
.
יהודית וייג


נגד


המשיב
משיב פורמאלי

מנהל מקרקעי ישראל
אליהו אליעזר פישל




החלטה

1.

בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן, שלום נצרת), מיום 17/11/2014 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להאריך להם את המועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן נגדם ביום 1/1/2013 (להלן: "פסק הדין").

2.

בתמצית, המבקשים מפרטים בבקשתם כי האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין מקורה ברשלנות בא-כוחם הקודם, אשר לא עדכן אותם בדבר כאשר על פסק הדין שניתן נגדם למדו רק בחלוף יותר משנה ממועד נתינתו.


עוד מטעימים המבקשים כי מאז נודע להם על פסק הדין ב- 6/14 ועד שהגישו בקשתם (ב- 11/4), אמנם חלפו חודשים, אולם קשיי היום יום כמו גם צפייתם כי המשיב כגוף ציבורי ייעתר לבקשתם לביטול פסק הדין, הצדיקו עיכוב זה.

3.

עפ"י המבקשים, לבקשתם לביטול פסק הדין (בקשה אותה הגישו תחילה ללא בקשה להארכת מועד) יש סיכוי גבוה, שעה שבמסגרת הבקשה הנ"ל פרטו לטענתם נימוקי הגנה ממשיים כנגד התביעה לחייבם בדמי שימוש בגין התקופה בה החזיק הנתבע הנוסף (שצורף גם כצד ג') במבנים שהוצבו בחלקתם, לטענתם בהרשאת המשיב.

4.
לאחר עיון ובחינה אני רואה לדחות את הבקשה שבפני
י, ללא צורך בקבלת תגובה.

5.

נקדים כי את התנהלות המבקשים נכון לבחון כבר מהשלב בו לא התייצבו לדיון ההוכחות שנקבע בפני
בימ"ש קמא ב- 30/12/2012 ואף לא הגישו תצהירי עדות מטעמם, עד למועד הנ"ל כפי שנצטוו.


נדגיש כי מועד ההוכחות לעיל נקבע כבר בישיבת 18/3/2012, דיון בו נכח בא-כוחם.


מאז האירועים לעיל שבהמשכם ניתן פסק הדין כנגדם ועד למועד בו לכאורה לגרסת המבקשים ידעו על פסק הדין לראשונה, חלפו להם קרוב לשנתיים ימים.

6.

תמונת מחדל כה עגומה וקיצונית, לא ניתן לרפא בהפניית אצבע מאשימה לבא-כוחם הקודם.

7.

הלכה ידועה היא כי מחדל בא-כוח של צד מיוחס לצד אותו עורך הדין מייצג, זאת לכל הפחות כלפי בית המשפט והצד שכנגד.



נקבע כי יחסי עורך דין לקוח אינם מעניינו של בית משפט ואין בהם לבסס טעם אשר יצדיק ארכה להגשת הליך שלא הוגש במועד או להוות טעם, ובוודאי לא טעם מיוחד בעטיו יוארך מועד הקבוע בחיקוק. ראה למשל ע"א 769/91 ולדמן נ' לונאי (10/6/91) וכן בש"א 7364/05 כהן נ' דגן (25/8/05).


על פי המפורט, בעל דין אינו יכול להתנער ולפטור עצמו מאחריות למחדל בא-כוחו.

8.

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בענייננו, שעה שהיה מצופה מהמבקשים כי יגלו מעורבות ויתעניינו מה עלה בגורל התביעה אשר הם צד לה, ובפרט שעה שחלפו חודשים ושנים מאז שהתביעה הוגשה ומבלי שנוצר לשיטתם כל קשר בינם לבא-כוחם בכל התקופה הנ"ל.

9.

גם באשר לגרסה העובדתית בנוגע למועד בו התקבל אצל המבקשים או נודע להם פסק הדין, הציגו המבקשים גרסה מעורפלת וסתמית.


על רקע האיחור יוצא הדופן בהגשת הבקשה להארכת המועד היה מצופה כי המבקשים יציגו פרוט וראיות בסוגיה העומדת בבסיס הבקשה, אולם המבקשים בחרו שלא לעשות כך מטעמיהם.

10.

להדגיש, כי במסגרת בקשתם להארכת מועד, כמו גם בתצהיר התומך, דווקא לא הוצג כל נתון באשר למועד בו נתקבל/נודע למבקשים על פסק הדין, כאשר את גרסתם הסתמית של המבקשים בענין וכאמור ניתן ללמוד רק מבקשתם לביטול פסק הדין.


(לציין כי בקשתם לביטול פסק הדין, אשר הוגשה ללא בקשה להארכת מועד, דחה בימ"ש קמא על הסף ובדין דחה בהחלטתו מיום 26/10/2014).


בטרוניית המבקשים על שבימ"ש קמא לא ראה את בקשתם לביטול פסק הדין שצורפה כנספח לבקשה, כחלק מהבקשה להארכת מועד, ובהתאם לשאוב גם ממנה נתונים עובדתיים, אין בסיס.

11.

זאת ועוד, המבקשים הגדילו לחדול שעה שמהמועד אשר עפ"י שיטתם ידעו על פסק הדין ועד שהגישו בקשתם להארכת מועד חלפו כשלעצמם חודשים ארוכים נוספים.


טענות המבקשים שנטענו בעלמא על קושי יומם, ניסיונות הברור והפניה למשיב, אין בהם כל ממש.


חזקה על בעל דין סביר, הלומד כי ניתן נגדו

פסק דין
בהעדר, על לא עוול בכפו ולפני יותר משנה, כי יזדרז ויגיש תוך ימים בקשות מתאימות להארכת מועד ולביטול

פסק דין
.


בנסיבות, ישיבה באפס מעשה תקופה של כחמישה חודשים, עולה כדי זלזול נוסף בהליך השיפוטי.

12.

מהמקובץ עולה כי המבקשים לא הציגו כל טעם מיוחד, כדרישת התקנות, על מנת להצדיק הארכת מועד של כשנתיים ימים להגשת בקשתם לביטול פסק הדין, בקשה אשר היתה צריכה להיות מוגשת במסגרת 30 הימים שנקצבו בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.


אוסיף כי צדק בימ"ש קמא בקביעתו שהתנהלות המבקשים, לאור המפורט, עולה כדי זלזול בבית המשפט ובהליך המשפטי המתנהל בפני
ו.

13.

לאור עוצמת המחדל בענייננו, לא היה צריך בימ"ש קמא להידרש לסיכויי הגנתם של המבקשים, שכשלעצמם אף לא פורטו בבקשתם להארכת מועד.


אף אם נרחיק ונבחן מעבר לנדרש את הטענות בנדון וכפי שפורטו בבקשתם לביטול פסק הדין, ניתן להתרשם, על פניו, כי המדובר בגרסאות עובדתיות דחוקות שעיקרן טענות להבטחות מצד המשיב להתיר את מגורי צד ג' בנחלה כמו גם מסקנות אותן מבקשים המבקשים ללמוד ממחיקת ההליכים נגד אותו צד ג'.

הוא הדין באשר לטענות בעלמא שהעלו הם כנגד משקל חוו"ד שמאי המשיב, אשר שימשה בסיס לקביעת שיעור דמי השימוש.

14.

למרות התוצאה, משלא נדרשתי לתגובת המשיב ולפנים משורת הדין, אמנע מפסיקת הוצאות בהליך שבפני
י.

15.
המזכירות תודיע.


ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 62769-11/14 יעקב וייג, יהודית וייג נ' מנהל מקרקעי ישראל, אליהו אליעזר פישל (פורסם ב-ֽ 03/12/2014)