פסקי דין על אלכסנדר גוליקוב | פסקי דין על מיכאל לב | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

2047-06/13 עא     03/12/2014




עא 2047-06/13 אלכסנדר גוליקוב נ' מיכאל לב, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


3.12.14
ע"א 2047-06-13 גוליקוב נ' לב ואח'






בפני
כב' השופט ישעיהו שנלר
, ס"נ-אב"ד, השופט ד"ר קובי ורדי
-ס"נ, השופט חגי ברנר


המערער:
אלכסנדר גוליקוב
על-ידי ב"כ עו"ד מאירה זוהר
ועו"ד עופר כהן

נגד

המשיבים:
1. מיכאל לב
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד אפי נווה
ועו"ד שרון בלום




פסק דין



1.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט בשן) אשר דחה את תביעת המערער, אשר טען כי בעקבות תאונת דרכים מיום 17.1.04, נגרמו לו נזקי גוף הקשורים לתאונה.
בית המשפט קבע כי אכן המערער היה נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה, כי לפני התאונה השתולל ברכב והפריע לנהג, וכי רמת שכרותו הייתה כה חמורה "עד שתובנתו היתה משובשת לגמרי" וכי לאחר שיצא מהמכונית ועמד על רגליו בכוחות עצמו, לא סבל עדיין מכל נזק גוף, ובדומה לשני אנשים אחרים שהיו עימו במכונית.
כך קבע בהמשך "אז, מחמת שכרותו בלבד, הוא נפל אפיים ארצה ונפגע בראשו מהאספלט. פגיעות אלה לא נגרמו כתוצאה משימוש ברכב מנועי" (עמ' 4 לפסק הדין).

2.
בפסק הדין צוין, כי המערער השתתף במסיבה שערך המשיב 1 (להלן: הנהג), ולא היה כשיר לנהיגה, ולבסוף הוסע ברכבו של הנהג, שאף הוא היה שתוי, ולנסיעה הצטרף אדם שלישי - איגור לוגוידה (להלן: איגור) שאף הוא היה שתוי, וכי בשלב כלשהו במהלך הנסיעה, איבד הנהג את השליטה והתנגש במעקה הבטיחות.
התובע, הוא המערער, טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו פגיעות חמורות בפני
ו ובראשו, ואכן שני מומחים שמונו על-ידי בית משפט קמא, קבעו כי למערער נכות נוירולוגית בשיעור של 28%, וכך גם נכות בתחום א.א.ג בשיעור של 20%.
אולם, כך בית משפט קמא, מהתיעוד עולה, שהמערער לא זכר כלל את התאונה, ואף לא הצליח להסביר לצוות הרפואי כיצד נפגע, ואף את מקום ישיבתו ברכב. אולם, בניגוד לכך, בתצהירו הציג המערער גרסה עובדתית פוזיטיבית מפורטת, וכי די בכך לערער את אמינותו ועדותו הכבושה.
מכאן, עבר בית המשפט לבחון את אשר העידו הנהג ואיגור, כאשר הנהג העיד שהמערער החל להשתולל ולהתפרע בתוך הרכב, ובעקבות כך איבד את השליטה, וכי לאחר שהרכב נעצר, המערער יצא ממנו בריא ושלם, וכשניסה לתקוף אותו, אולם בשלב זה, נפל המערער מפאת שכרותו ונחבל בפני
ו.
כך גם איגור, מסר גרסה דומה, אם כי שונה מבחינת מקום הישיבה, ובנוסף שוני לעניין קרות הנזק.
בעוד שלפי גרסת הנהג המערער נפל על המעקה ואחר-כך לכביש, הרי לפי גרסת איגור, המערער נפל על הכביש.
עוד הפנה בית המשפט לדו"ח פעולה שמולא על-ידי מתנדבת, בה צוין כי המערער השתולל והיה אלים, וכי בתשאול ראשוני עם הנוכחים במכונית, התברר שהמערער תקף את הנהג. כך גם בדו"ח נט"ן אודות הקושי להצמיד את המערער ללוח גב ולצווארון, לאור השתוללותו, ואם לא די באמור, הרי גם את בית החולים הוא יצא תוך כדי הטיפול.
בית המשפט דחה את גרסת המערער, כאילו לרכב נגרם נזק כבד, ועל כן הוא נפגע בתאונה עצמה. מנגד, הצביעה המשיבה, כי אף אחד מהנוסעים האחרים לא נפגע, וכשלכך יש להוסיף כי למכונית נגרם נזק של 15,000 ₪ בלבד.
מכל מקום, בית המשפט קיבל את עדותם של הנהג ואיגור, ולא מצא בשוני שפורט לעיל, כנימוק שאין לקבל את גרסתם, אשר לפיה, למעשה, לא נפגע המערער, בכל מקרה, בהיותו במכונית, וכי אין כל עדות פוזיטיבית שהמערער נפגע בדרך זו, אלא ישנה עדות פוזיטיבית הפוכה, שהוא יצא מהמכונית ללא פגע.
יתר על כן, בית המשפט אף נדרש לאופן הפגיעה, וקבע כי סביר יותר שנוכח פגיעותיו בפני
ם, מדובר על נפילה קדימה, וכשהמערער לא בלם עצמו לאור שכרותו, וזאת כמובן, בעת שהיה מחוץ לרכב.

3.
המערער טען, בין השאר, כי בית המשפט לא נתן משמעות למחדלם של המשיבים להצגת מזכר בוחן התנועה, אשר המשיבים נסמכים עליו, ואשר בו צוין כי לרכב נגרם נזק קל ביותר, וכי לאחר עצירתו, יצא נוסע מהרכב ונפל על מעקה הבטיחות, ונחבל בפני
ו. מעצם הימנעות זו, יש לקבוע כי אין לקבל את גרסת המשיבים, כאילו פגיעת המערער אינה מהתאונה, אלא מדרך אחרת. יתר על כן, לטענת המערער, כל גרסתה של המשיבה נסמכת על אותו מזכר ועל קביעותיו של הבוחן.
כך נטען, כי התנגשות המכונית במעקה הבטיחות הייתה חזקה וגרמה לנזקים שחייבו גרירת המכונית, וכי המערער ישב מצד ימין, אשר נפגע מהמעקה, וכי למעשה המערער יצא מהרכב ומיד התעלף, ורק אז נפל על האספלט, תוך הפניה לעדותו של איגור, אשר ציין בחקירתו בבית המשפט, כי המערער יצא, התעלף ואיבד הכרה ליד הרכב, תוך שהוא שולל כאילו השתולל לאחר היציאה מהרכב. מול עדותו של איגור, ניצבה עדותו של הנהג, אשר הוגש כנגדו כתב אישום על נהיגה בשכרות ורישיונו נשלל, ולא מדובר על סתירות משניות אלא בסתירות מהותיות, וכי עדותו של העד האובייקטיבי, הוא איגור, משמיטה את גרסת ההשתוללות מחוץ לרכב, ועל כן יש לשלול את גרסת ההגנה.
אולם, לטענת המערער, בית המשפט התעלם מעדותו ולא הזכיר כלל את נושא ההתעלפות, וכשמדובר בעדות קריטית.
בנוסף, נטען כי לאור קביעת המומחים הרפואיים, הוכח הקשר הסיבתי בין נזקיו הנטענים של המערער, לבין תאונת הדרכים, וכי המשיבה יכולה הייתה להגיש חוות דעת מטעמה, ולהוכיח את היתכנות התאונה באופן שונה.
כך גם נטען, כי לא היה מקום לקביעה של בית משפט קמא, כאילו מחמת שכרותו נפל המערער, קביעה שלא נסמכה על חוות דעת רפואית, וכפי שגם לא ניתן היה לקבוע ללא חוות דעת שכזו, ולהסיק מסקנות מאופן הפגיעה הסימטרית בפני
ם.
לבסוף, נטען כי בהתאם לפסיקה, במקרים של ספק, על בית המשפט לבוא לקראת הנפגע, לרבות מכוח פיזור הנזק.

4.
המשיבים טוענים כי מדובר על ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא, אשר אין מקום שערכאת הערעור תתערב בהם.
יתר על כן, למעשה, אין כל גרסה בפיו של המערער, אשר משנה גרסאותיו, והצהיר בבית המשפט הצהרות שאינן נכונות, ואשר לא יכול היה להצהיר אודותן.
כך גם, נטען כי בסופו של יום, על המערער להוכיח את גרסתו ולשכנע שנזקיו נגרמו בעקבות תאונת הדרכים.
כך גם, אין בעדותו של איגור לבסס את הטענה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לבין פגיעותיו, הואיל וגם לגרסת איגור, המערער לא נפגע ברכב, אלא יצא ממנו, ורק לאחר מכן נפגע.
יתר על כן, מדובר בהתרשמות של בית המשפט מהעדים שהופיעו לפניו, וכשבסופו של יום, הכריע בית המשפט בהכרעה עובדתית, כי הפגיעות אירעו לאחר תאונת הדרכים, וללא קשר אליה.
המשיבים אף הדגישו כי מעת שהמערער בחר בגרסה זו או אחרת בדבר אופן פגיעתו, אין הוא יכול לשנות לאחר מכן גרסתו, ולטעון שפגיעותיו אירעו באופן שונה, ולהלין על אשר קבע בית המשפט. כך, טענתו של המערער כאילו נפגע בעת הירידה מהרכב, היא טענה חדשה אשר לא נטענה בפני
בית משפט קמא, והועלתה לראשונה בעיקרי הטיעון, וכשגם בהודעת הערעור אין זכר לטענה זו, אלא הפוך מכך, נטען כי המערער נפגע בתוך המכונית.
כך גם, דחו המשיבים את הטענה כאילו היו צריכים לזמן את בוחן התנועה.

5.
לא בכדי פנינו בתחילת הדיון בפני
נו לב"כ המערער, על-מנת לנסות ולהבין מה עמדתה דהיום בכל אשר חווה המערער, וזאת נוכח טענותיה במסגרת הערעור, מחד גיסא, ואשר הצהיר המערער בתצהירו בעדות הראשית, מאידך גיסא.
בסעיף 6 לתצהירו כעדות ראשית, הצהיר המערער כדלקמן: "את ההכרה והפגיעה בראש איבדתי רק אחרי שהייתה תאונה עם האוטו, וכמו כן הפרט שזכור לי בוודאות, כמו שאמרתי במשטרה, זה שאני נפגעתי מהתאונה בתוך אוטו, לא ממכות, ולא מחוץ לאוטו" (ההדגשות לא במקור).
יתר על כן, בסעיף 7 לתצהירו מתאר המערער את הנזקים שנגרמו לו, לרבות השברים והפגיעות בפני
ם ובצקת בראש, תוך שהוא שולל את אשר טען הנהג, כאילו המערער תקף אותו, וכאילו נפל המערער על מעקה בטיחות, ואז קיבל את החבלות הקשות.
לגרסתו של המערער, הנזקים האמורים לא יכולים היו לקרות "... בלי התנופה שנגרמה מהפגיעה של הרכב במעקה הבטיחות, שגרמה כידוע לי גם נזק גם לרכב וגם למעקה הבטיחות עצמו".
כך גם בהמשך תצהירו, מציין המערער את אשר הנהג סיפר לו, ושוב, אודות הרכב שהסתובב כמה פעמים ופגע במעקה הבטיחות "... ושמזה קיבלתי טראומות..." וכך גם אודות הנזקים הרבים שנגרמו למכונית.
דהיינו, גרסה חד משמעית וברורה של מכונית שעוברת תאונת דרכים קשה, פוגעת במעקה בטיחות, וכתוצאה מכך, נגרם נזק הן למעקה הבטיחות, הן נזק קשה למכונית, ובעיקר אותו נזק גופני למערער.
לא בכדי, התקשתה ב"כ המערער להשיב על השאלה מה היא בסופו של יום גרסתו של המערער.
מצד אחד, ציינה בתשובה לשאלה האם התאונה יכולה הייתה לגרום לאותן פגיעות וזאת בתוך האוטו, כי מעדותו של הנהג עצמו, עולה כי מדובר בתאונה קשה, וכי "אז ברור שבתוך האוטו קיבלו מכות", ובהמשך, שמדובר בתאונה רצינית אשר חייבה גרירה.
משעומתה ב"כ המערער עם האמור בסעיף 6 לתצהיר המערער, הסבירה כי התצהיר ניתן עוד טרם אשר סיפר איגור אודות יציאת המערער מהרכב והתעלפותו, וכי למרות דבריו אלו, בית משפט קמא לא התייחס כלל לנושא ההתעלפות.
זה גם ההסבר מדוע לא יכול היה לתת פרטים במשטרה, דהיינו "מאחר שבמשטרה זה היה לפני שהוא שוחח עם הנהג...".

6.
הנה כי כן, בצדק ציין בית המשפט כי לא ניתן ליתן אמון בעדותו של המערער.
אכן, יכול ונפגע בתאונה לא יזכור את אשר אירע, ובמיוחד מעת שמדובר בחבלת ראש, אולם במקרה שכזה, עליו להעיד שאכן כך הדברים, וכי הוא מתבסס על אשר שמע מאחרים, אודות אשר קרה.
מאידך, אם בוחר אותו נפגע להביא גרסה בפני
בית המשפט, וללא ציון כלשהו כאילו מדובר מפי השמועה, אלא הפוך מכך, אין לו מה להלין, אם בסופו של יום מסתבר כי אין יסוד לגרסתו.
יתר על כן, אין תובע שכזה יכול "לשנות חזית" ולבקש מבית המשפט שיתעלם מכל אשר הצהיר והעיד, ויתן את פסק דינו על סמך גרסה נוספת, אשר ציין מי מהמעורבים באירוע, כפי שניסה המערער לטעון במקרה שלפנינו.
לא בכדי ציין ב"כ המשיבים כי לא ניתן בדיעבד ולאחר מתן

פסק דין
, ולאחר שבית המשפט קבע את אשר קבע, לערוך מקצה שיפורים. כך, מעת שהמערער לא הצליח להוכיח גרסתו בפני
בית משפט קמא, אין הוא רשאי לבחור בגרסה חדשה, מה עוד שגם בחירה בגרסאות אחרות אלו, אינה תומכת בטענתו כי מדובר בתאונת דרכים.

7.
כאמור, המערער שלל מכל וכל את גרסת הנהג, וכפי שפירט גם בתצהירו, ועל כן בחר באשר סיפר איגור, דהיינו כי בתוך הרכב לא אירע מאומה, וכי המערער יצא מהמכונית ללא פגע, ורק כעבור זמן נפל ואזי נפגע בפני
ו. דהיינו, לפחות לפי גרסתו של איגור, אין קשר בין אותה נפילה לתאונה עצמה, ולכן ולא בכדי, גם בית משפט קמא קבע עובדתית כי אין קשר סיבתי בין נזקיו של המערער לבין תאונת הדרכים.
גם אם נתעלם מאותה קביעה של בית משפט קמא אודות כך שאופן הפגיעות תומך בגרסה שהפגיעות הינן כתוצאה מנפילה, עדיין הקביעה המרכזית של בית משפט קמא, נותרת על מכונה.

8.
עוד יש להוסיף, כי נוכח גרסתו של המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו, לפיה אין כל אזכור או זכר לטענה כאילו נפל מחוץ למכוניתו, וכי נפילה זו היא שגרמה לנזקיו, וכך גם כשאין כל זכר לטיעון כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין אותה נפילה לאחר מכן, לא נצרכו המשיבים, וכך גם לא נצרך בית המשפט, לבחינת הקשר הסיבתי בין גרסה אחרונה זו לבין התאונה.
משכך, לא ניתן להשיג על כך במסגרת ערכאת הערעור, וכאילו מדובר ב"תיק חדש", על כל המשתמע מכך.
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בכך, ובחן גם את גרסתו של איגור, וכשקבע כי אכן הנפילה לא אירעה בקשר לרכב, וכי בעת יציאתו של המערער מהרכב, לא נפגע בפגיעותיו שאירעו לאחר מכן, וללא קשר ליציאתו ולנסיעתו.

9.
אין אנו מתעלמים מטענתה של ב"כ המערער, אודות הפרשנות הראויה, במקרה של ספק להוראות הדין. אולם, במקרה דנן, אין אנו עוסקים בפרשנות של הוראת דין, אלא בבחינת העובדות עצמן, והאם אכן הן מצביעות על נזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, אם לאו.
המערער חוזר ומדגיש את התאונה הקשה שנגרמה, אולם לא רק שלא הוכח כי מדובר בתאונה קשה, בחינת הנזק שנגרם למכונית, אלא שהוכחו היפוכם של דברים, וכשהמערער אינו יכול לסתור זאת.
ודוק, לא היה על המשיבים להוכיח את נסיבות התאונה, אלא על המערער היה להוכיח את הנסיבות, ועל כן אין לבוא חשבון עם המשיבים, כטענת המערער, מדוע לא הזמינו את הבוחן לעדות.
כך גם אין מקום לטענה כי מקביעת המומחים הרפואיים יש להסיק אודות קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקיו של המערער.
כל שנקבע בחוות הדעת, הנזקים הגופניים, אולם מבלי להידרש למנגנון הפגיעה, וממה נגרמו נזקים אלו. יוער, כי אין חולק שאכן המערער נפגע בצורה קשה, אולם לא זאת השאלה שעמדה להכרעה בפני
בית משפט קמא בסופו של יום, אלא הכרעה בשאלה הראשונית, אם אכן נזקים אלו נגרמו כתוצאה מעובדות אשר מקימות את העילה של פיצויים בגין תאונת דרכים.
משכך, גם אם לא נקבל את גרסת הנהג הן אודות השתוללותו של המערער בסמוך לתאונה, ואשר גרמה לה, וכך גם לא נקבל את גרסתו אודות ניסיונו של המערער לפגוע בו, אין בכך להעלות או להוריד, בחינת אופן קרות נזקיו של המערער.
10.
למעשה, בית משפט קמא בחן את גרסתו של המערער, דהיינו כי נפגע בתוך המכונית, וכשבסופו של יום, דחה גרסתו זו נוכח נימוקיו, לרבות בהסתמך הן על דו"ח הפעולה של המתנדבת, וכן דו"ח נט"ן, אשר ככל הנראה, היוו חלק מהמוצגים לבית משפט קמא, וכפי שטענו המשיבים.
עם זאת, יוער, כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם ללא הסתמכות על מסמכים אלו.
די היה בכך לדחות את תביעתו, הואיל וגרסתו נדחתה, כאילו נפגע בגין התאונה ובעת שהיה בתוך המכונית.
יוער, כי בנוח למערער, לא היו כל מכות בתוך המכונית, ובנוח לו, בגרסה נוספת, היו מכות בתוך המכונית, שמחמתן נפגע.
מנגד, גרסת המשיבים מלכתחילה הייתה כי המערער לא נפגע בתוך המכונית, וכתוצאה מהתאונה, אלא כתוצאה מפגיעה בפני
ו בגין שכרותו, וללא קשר לתאונה.
בית המשפט מצא לנכון לקבל את עמדת המשיבים, לפיה כאמור, לא נפגע המערער בתוך המכונית.
עם זאת, התייחס בית המשפט לעדותו של איגור, אולם כפי שציין, גם מגרסתו לא עלה כאילו הנפילה אירעה כתוצאה או בקשר לתאונה או בקשר ליציאה מהמכונית.
אמנם ב"כ המערער הפנתה לעדותו של איגור בעמ' 72 (פרוטוקול מיום 18.6.12), אשר נשאל מה אירע לאחר שהמכונית התנגשה במעקה, והשיב שאחרי שהרכב נעצר "אלכסנדר (המערער) יצא מהרכב והתאבד" וכשאזי ב"כ המערער מציבה לפניו "התעלף אולי", ותשובת איגור "התעלף. איבד הכרה". עוד הסביר, כי המערער נפל על האספלט ליד הרכב, וכשהוא שלל את הגרסה כאילו לאחר נפילתו השתולל המערער.
עם זאת, גם אותו עד העיד על כך שהמערער החל להציק לנהג, לתפוס את ההגה, וכי הנהג איבד שליטה על ההגה והרכב התנגש במעקה. אולם, הרכב נעצר, ואז יצא המערער מהרכב.
מכל מקום, אכן בית משפט קמא נסמך על עדות זו, וזאת כעדות סותרת לגרסתו של המערער, וכשמצאנו להוסיף את קביעתו של בית משפט קמא, לפיה הנפילה לא אירעה כתוצאה מהתאונה, אלא ללא כל קשר אליה.
מכל מקום בסופו של יום מדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים אשר לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עליהם.

11.
לבסוף, אין אנו מתעלמים מכך שאכן המערער נפגע באופן קשה יחסית, אולם מנגד, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, כי לא הוכח שהמערער נפגע בנסיבות המהוות תאונת דרכים, אלא הפוך מכך.

12.
בנסיבות העניין ובהתחשב במצבו הרפואי של המערער, נפסוק הוצאות נמוכות יחסית.

13.
לאור כל האמור, הערעור נדחה.



14.
אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה 2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

15.
המזכירות תעביר מתוך הפיקדון את הסכום האמור למשיבה 2 באמצעות בא-כוחה, ואת היתרה תחזיר למערער באמצעות באת-כוחו.

16.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
יא' כסלו תשע"ה, 3 דצמבר 2014.



ישעיהו
שנלר, שופט, סגן נשיאה
ד"ר קובי ורדי
, שופט, סגן נשיאה
חגי ברנר
, שופט
















עא בית משפט מחוזי 2047-06/13 אלכסנדר גוליקוב נ' מיכאל לב, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2014)