פסקי דין על אליעזר פרץ | פסקי דין על רחל פרץ | פסקי דין על רון ורטיס | פסקי דין על מלכה ורטיס |

7963-10/14 עא     03/12/2014




עא 7963-10/14 אליעזר פרץ, רחל פרץ נ' רון ורטיס, מלכה ורטיס








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 7963-10-14 פרץ ואח' נ' ורטיס ואח'


בפני

כב' השופטת
ישראלה קראי-גירון


המערערים

1.אליעזר פרץ
ת.ז. 059044768

2.רחל פרץ
ת.ז. 013405105


נגד


המשיבים

1.רון ורטיס
ת.ז. 065500183

2.מלכה ורטיס
ת.ז. 026740605




פסק דין


מבוא

1.
בתיק זה מבקשים המערערים להשיג על קביעות בית המשפט קמא (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 20.8.2014 בתיק 1677-04-11 אשר אוחד עם תיק 26329-04-11 (להלן: "פסק הדין").

2.
בפסק הדין נדחתה תביעת המערערים לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב שריפה שהתרחשה ביום 2.8.2010 בדירה בה התגוררו המערערים. המערערים התגוררו בדירה בשכירות והבעלות בזכויות בדירה הייתה במועדים הרלוונטיים בידי המשיבים.

3.
הדיון בהליך בתביעת המערערים אוחד עם הדיון בתיק 26329-04-11 בו תבעו המשיבים לחייב המערערים לשלם להם דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים עבור התקופה בה המשיכו להחזיק בנכס לאחר השריפה וכן תשלומים שנאלצו המשיבים לשלם לצורך פינוי אלמנטים מסוכנים המדירה לאחר השריפה.

4.
עוד עתרו המשיבים בתביעתם לחייב המערערים לשלם להם עבור ירידת הערך שנגרמה לדירתם עקב השריפה. אין מחלוקת כי המשיבים מכרו זכויותיהם בנכס לאחר השריפה "
as is
" לצד שלישי ביום 18.1.2011. טענתם היא כי לולא השריפה היה ערך הנכס גבוה הנמכר יותר. המערערים מצידם טענו לעניין ירידת ערך הדירה לאחר השריפה כי עובר לאירוע השריפה ניהלו מו"מ לרכישת הזכויות בנכס עם המשיבים. נטען כי במסגרת המשא ומתן סוכם על מחיר הנמוך מהמחיר בו נמכרו הזכויות בנכס לאחר השריפה מבלי לתקנו. לפיכך נטען על ידי המערערים כי לא הוכחה ירידת ערך.
5.
עוד ביקשו המשיבים בתביעתם לחייב המערערים להשיב להם כספים ששילמו בגין חוב ארנונה בגין השימוש בדירה עד פינויה ובתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב הצורך לנהל הליכים משפטיים בגין האירועים שהתרחשו לאחר השריפה.

פסק הדין קמא

6.
בפסק הדין המנומק היטב פרט בית המשפט עיקרי העובדות הרלוונטיות שאין צורך לחזור עליהם. בית המשפט הבהיר בפסק הדין כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה מהו הגורם לפרוץ השריפה קרי האם מדובר בכשל חשמלי שהתחולל בחלל גג הרעפים במבנה שם מצוי לוח חשמל משני, שהמערערים כשוכרים כלל לא ידעו עליו, או לחילופין האם פרצה השריפה בשל טעות אנוש שנובעת משימוש במושכר כאשר האש החלה בחדר שינה דרום מזרחי בקומה השנייה בנכס המשמש את בתם של המערערים. זאת משום שלטענת המשיבים האש פרצה בשל השארת חפץ חם על המיטה בחדר או מהלפטופ בחדר השינה.

עוד הבהיר בית המשפט קמא כי המחלוקת השנייה בין הצדדים הינה בנוגע לאופן הנכון שיש לחשב נזקי מי מן הצדדים בגינם יש לקבוע שיעור הפיצוי המגיע למי מן הצדדים בהתאם לקביעה בנושא האחריות לפרוץ השריפה.

7.
לצורך קביעותיו מינה בית המשפט קמא שני מומחים מטעם בית המשפט. האחד לצורך קביעת הסיבה לפרוץ השריפה: חוקר השריפות מר אלי היינה והשני לצורך קביעת שיעור הנזק מר חיים איטקין אשר העריך עלות שיקום המבנה ונזקי התכולה.

8.
אשר לסיבת פרוץ הדליקה אימץ בית המשפט קמא את חוות דעת מומחה המשיבים מר סלוצקי אשר אומצה על ידי מומחה בית המשפט חוקר השריפות אלי היינה. בית המשפט קמא קבע כעובדה כי השריפה החלה בחדר הדרום מזרחי בקומה שנייה ששימש למגורי בתם של המערערים.
לצורך קביעותיו דן בית המשפט קמא בפירוט בטענות כל הצדדים, נימק קביעותיו והתמודד עם טענות ב"כ המערערים בנוגע למומחיות חוקר השריפות מר אלי היינה שאינה לדעתו בתחום החשמל. בית המשפט קמא גם דן בטענות לעניין העלמת מפצל החשמל, שנקבע כי היה הגורם לשריפה, מזירת האירוע. בית המשפט קמא גם ניתח באופן בהיר ונכון עדויות שנשמעו בבית המשפט.
בית המשפט קמא הסתמך בקביעותיו על ניתוח חוות דעת המומחים, ניתוח תבנית השריפה, ניתוח עדות
מר פרץ בפני
ו וקבע כי כל אלו תמכו במסקנה שמוקד השריפה היה החדר הדרום מזרחי בבית. כך למשל קבע בית המשפט קמא כי עדות מר פרץ לפיה הוא הצליח לחדש אספקת החשמל בבית לאחר פרוץ השריפה סותרת הטענה כי כשל בלוח חשמל גרם לשריפה.
בית המשפט קמא הבהיר ונימק עוד מדוע אין בגיליון חקירת הדליקה של רשות הכבאות שנערך ביום השריפה כדי לסתור קביעותיו לעניין הסיבה לפרוץ השריפה. בית המשפט קמא הבהיר מדוע אינו יכול לאמץ קביעת חוקר השריפות רק על סמך הבדיקה שזה ערך בליל השריפה.
לאחר כל אלו קבע בית המשפט קמא בסעיף 14 לפסק הדין כקביעה עובדתית כי שוכנע במידה הדרושה שסיבת השריפה היה גורם חיצוני (אירוע) שהתרחש בחדר הדרום מזרחי, ולא כשל חשמלי באלמנטים צמודי מבנה.
עוד קבע בית המשפט קמא כי המערערים לא הרימו נטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי מקור האש או התפשטותה לא נבעו מרשלנותם. בית המשפט קמא ציין מחדל המערערים להעיד את בתם שהשתמשה בחדר או בני משפחה אחרים ששהו במועד הרלוונטי בבית, תומך ומחזק מסקנתו זו. בית המשפט קמא ציין גם סתירות שהתגלו בעדות שני המערערים בפני
ו ותיאר ממצאים שנמצאו בזירת האירוע בחדר הדרום מזרחי בדירה כמו כבל שרוף ומפצל ושרידי נרות וקבע כי כל אלו תומכים במסקנתו. משכך קבע בית המשפט קמא אחריות המערערים לפרוץ שריפה ולנזקים שנגרמו בעטיה.

9.
אשר לשאלת הנזק אימץ בית המשפט קביעות המומחה מטעמו גם בנוגע לשאלת ירידת ערך.
בית המשפט קמא דן בטענות הצדדים לעניין הנזק, הכריע בהם ונימק אופן הכרעתו.
בסיום פסק הדין חויבו המערערים בתביעה שהגישו נגדם המשיבים בתיק 26329-04-11 לשלם למשיבים סך של 101,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות.
תביעת המערערים נגד המשיבים נדחתה.

טענות הצדדים

10.
בתמצית טענו המערערים בערעור זה כי:


i

מומחה בית המשפט מר אלי היינה חוקר שריפות ואולם אין לו כל מומחיות בתחום

החשמל ולפיכך לא היה מקום להסתמך על חוות דעתו.


ii

בית המשפט שגה משלא הסתמך על קביעות חוקר הדליקות מטעם רשות הכבאות

וההצלה רשף משנה שאול שמחון שקבע חד משמעית ביום השריפה כי זו פרצה בשל

כשל חשמלי בלוח החשמל משני בקומה העליונה.


iii

העובדה שהמערערים נמנעו מהעדת בתם אינה פוגעת בראיות שהובאו מטעמם ודי

היה בראיות אלו להוכיח כי האש לא פרצה בשל רשלנותם.


iv

בית המשפט שגה משהתעלם מן העובדה כי ראיה מכרעת לקביעת הסיבה לפרוץ

האש, הוא מפצל החשמל בחדר הדרום מזרחי, הועלמה מזירת האירוע.


v

בית המשפט שגה בקביעת שווי הנזקים שנתבעו. בית המשפט התעלם מכך שלא

נגרמה כל ירידת ערך משום שהנכס נמכר לאחר השריפה במחיר העולה על מחיר

שהוסכם למכרו לפני השריפה. עוד נטען שבית המשפט שגה משהתעלם מטענת

המערערים כי בשל השריפה אין לחייבם ממחצית דמי השכירות בשל חוסר יכולתם

לאחר השריפה לעשות שימוש בחלק מהנכס.


עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה משדחה הטענה לפיה הוצאות המשיבים גם בגין

הצורך להיזקק למומחים היו מוגזמות.

11.
המשיבים מצידם תמכו בקביעת פסק הדין קמא וטענו כי:


i

יש לדחות הערעור משום שעיקרי טיעון לא הוגשו במועד ועיקרי טיעון המשיבים

הוגשו עוד בטרם הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערערים.


ii

המערערים היו תופשי המקרקעין במועדים הרלוונטיים ולפיכך גם אם לא היה ניתן

לקבוע הסיבה לפרוץ האש כפי שקבע, ובצדק, בית המשפט קמא היה צריך להטיל

על המערערים הנטל להוכיח כי האש לא פרצה או התפשטה באשמתם ועניין זה לא

הוכח.
קל וחומר כאשר בדין מצא בית המשפט כי האש פרצה והתפשטה בשל טעות אנוש
בשימוש במטלטלין בחדר הדרום מזרחי בדירה.


iii

צדק בית המשפט קמא משאימץ את חוות דעת מומחה בית המשפט חוקר השריפות

אלי היינה שהוא בעל מומחיות בנושא של בדיקת כשל חשמל ככל שהעניין קשור

לשריפות.


ב"כ המשיבים אזכר ההלכה הידועה כי ככלל לא יסטה בית המשפט מקביעת

מומחה מטעמו אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל לעשות כן.


כמו כן בית המשפט קמא נימק קביעותיו והבהיר באופן נכון מדוע לא אימץ את

מסקנות חוקר השריפות מטעם רשות הכבאות וההצלה.


iv

כל קביעות בית המשפט קמא באשר לנזקי המשיבים נכונות ומנומקות במיוחד

נטען לעניין ראש הנזק בגין ירידת ערך שאין לבלבל בין ירידת ערך עקב היסטוריה

של הנכס ובין ירידת ערך עקב מצבו משום שזה נמכר ללא הקומה העליונה


שנשרפה. נטען כי בית המשפט קמא קבע קביעות לטובת המערערים משום שלא

התחשב לצורך חישוב הנזק בגין ירידת ערך בעובדה כי בשריפה נהרס חלק. נטען כי

הופחת מחיר הנכס בקומה העליונה שנבנה תוך חריגת בנייה.


v

ב"כ המשיבים ציין ותיאר כל הפעולות שנקטו המערערים לאחר השריפה כדי לא

לשתף פעולה ולאפשר ביצוע פעולות נדרשות לאחר שריפה לרבות פינוי אלמנטים

מסוכנים, פינוי הדירה וכיוצא באלה.


vi

עוד נטען כי מדובר בערעור המכוון כנגד קביעות עובדתיות והערכת עדויות ואין

ערכאת הערעור מתערבת בכגון דא.

דיון הכרעה

12.
יובהר כי אכן בתיק זה הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערערים באיחור לא מוסבר. ב"כ
המערערים טען אומנם כי ההגשה באיחור נבעה מטעות וכי וקבלת עיקרי טיעון באיחור לא
תגרום נזק למשיבים ואולם מדובר בטיעון לא מנומק ולא ברור. עוד אציין כי גם למועד
הדיון שנקבע במעמד שני הצדדים ליום 23.11.2014 הגיעו ב"כ המערערים והמערערים
באיחור.

די היה בהתנהלות זו ובהגשת עיקרי הטיעון באיחור כדי להביא לדחיית הערעור. שהרי בהתאם לסעיף 446 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") דין בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון מטעמו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב לדיון. זאת אלא אם יורה בית המשפט אחרת. במקרה דנן לא מצאתי נימוק המצדיק מתן הוראה אחרת.

לטעמי אי הגשת עיקרי טיעון במועד גורמת לבזבוז זמן שיפוטי ובזבוז זמנו של הצד השני ואיני סבורה כי הגשת עיקרי טיעון מטעם המשיבים מבלי שאלו "זכו" לקבל עיקרי טיעון מטעם המערערים ולהבין טענותיהם של המערערים בערעור אינה בבחינת נזק שנגרם למשיבים. לטעמי היה מקום להפעיל בעניינם של המערערים לאור התנהלותם הן בפני
והן כמתואר על ידי המשיבים בעיקרי הטיעון, לאחר אירוע השריפה את האמור בתקנות ולראות המערערים כמי שלא התייצבו במועד לדיון ודין ערעורם להידחות.

13.
מאחר, ולמרות ההתייצבות לדיון עצמו באיחור כן שמעתי טיעוני הצדדים לרבות בנוגע לקביעות בית המשפט קמא בשאלת הנזק בגין ירידת ערך המבנה אני סבורה כי גם לגוף העניין דין הערעור להידחות.

14.
שוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים, שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. מדובר ב

פסק דין
נכון ומנומק המבהיר היטב הבסיס לכל הקביעות הכלולות בו. הממצאים, שנקבעו בפסק הדין, תומכים במסקנה המשפטית, שאליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו המנומק, ואין לגלות במסקנות אליהם הגיע בית משפט קמא, טעות שבחוק.

15.
בית המשפט קמא הסביר מדוע העדיף חוות דעת המומחים מטעמו הן בשאלת הגורם לפרוץ השריפה והן בשאלת הנזקים ולא מצאתי סיבה להתערב בקביעותיו הנכונות. לדעתי צדק בית המשפט קמא משקבע שלמומחה מטעמו, חוקר השריפות אלי היינה המומחיות הנדרשת לצורך מתן חוות הדעת.

אציין כי בית המשפט קמא הבהיר כי לא רק שהוא מאמץ חוות דעת מומחה השריפות אלא כי קיימות אינדיקציות נוספות לרבות אלו העולות מעדות מר פרץ עצמו וממצאים שהתגלו בזירה המחזקות קביעותיו.

בית המשפט קמא גם ניתח נכון חוות דעת המומחים האחרים והבהיר מדוע לא קיבל דעתם לרבות בעניין דוח חקירה חוקר השריפה מטעם שירותי כבאות והצלה.

אין מקום להתערב בקביעות אלו.

16.
בדומה אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט קמא בנוגע לנזקים שנקבעו על ידו.

שאלת הנזק בגין ירידת ערך הוסברה בפסק הדין קמא והגיון העומד מאחוריה כעולה גם מהסברי ונימוקי ב"כ המשיבים כאמור בעיקרי הטיעון מטעמם נכון.

17.
לטעמי אכן מדובר בערעור המכוון כנגד ממצאים עובדתיים, הערכת עדות וקביעות מנומקות של בית המשפט קמא ואין מקום כי ערכאה זו תתערב בכגון דא.

18.
לפיכך אני מאשרת את פסק דינו של בית משפט קמא, גם בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי ומורה בזאת על דחיית הערעור.

אני מחייבת את המערערים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר לידי ב"כ המשיבים עבור המשיבים את סכום ההוצאות הנ"ל מתוך הפיקדון, שהפקידו המערערים בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת הוצאות המשיבים בערעור. יתרת הפיקדון, ככל שתשאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט, לידי ב"כ המערערים אלא אם תנתן החלטה אחרת.

19.
לאור תוצאת פסק הדין שוב אין צורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום,
י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 7963-10/14 אליעזר פרץ, רחל פרץ נ' רון ורטיס, מלכה ורטיס (פורסם ב-ֽ 03/12/2014)