פסקי דין על אלון מזרחי |

8135-11/14 בפמ     02/12/2014




בפמ 8135-11/14 אלון מזרחי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בחיפה



בפ"מ 8135-11-14 מזרחי נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 404254/14




בפני

כב' השופט
שלמה בנג'ו


המבקש

אלון מזרחי
ע"י עו"ד תומר גונן


נגד


המשיבה

מדינת ישראל
ע"י תביעות תעבורה חוף



החלטה

1.
בפני
בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של המבקש, עליה הורה קצין משטרה, עקב חשד כי המבקש גרם למותן של שתי הולכות רגל בתאונת דרכים.

2.
בבקשה נטען, כי הולכות הרגל התפרצו לכביש, באופן פתאומי, שלא במעבר החציה, ולא היתה למבקש כל אפשרות למנוע את התאונה. עוד נטען, כי רשיונו נחוץ לו ביותר לצרכי פרנסתו.

3.
בדיון היום, לאחר שביהמ"ש התיר עיון בחומר החקירה, הוסיף הסניגור וטען, כי הולכות הרגל חצו מימין לשמאל, ולא ההיפך, כפי שטוען בוחן התנועה. כן נטען, כי הבוחן לקח בחשבון נתונים והערכות הפועלים לחובת המבקש, מבלי שיש לכך הצדקה ויסוד בחומר החקירה.

דיון והכרעה:

4.
התאונה אירעה ב- 9/9/14 סמוך לשעה 20:55 ברח' יד לבנים בחיפה.

5.
לפי החשד המיוחס למבקש, הוא נהג ברכב פרטי ברח' יד לבנים, מכיוון נווה יוסף לנווה שאנן. בדרכו, הגיע למעבר חציה המסומן היטב, סמוך לבית מס' 180, ופגע בשתי הולכות רגל שפסעו על מעבר החציה משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת המבקש.

6.
תוצאות התאונה היו קשות. שתי הולכות הרגל נפצעו קשה, ניזקקו לטיפול רפואי, אושפזו,
ונפטרו מאוחר יותר בבית החולים. האחת, מיד בסמוך לאחר התאונה, ואילו השניה לאחר כשבועיים.

7.
לפי חומר החקירה, מדובר בכביש דו נתיבי. המבקש נסע בנתיב הימני מבין שני הנתיבים לכיוון נווה שאנן. בדרך מעבר חציה מסומן היטב. המבקש מסר כי הוא נוסע שם באופן תדיר ולמרות זאת, לא הבחין בהולכות הרגל בזמן, כאשר הן פוסעות במעבר חציה שבדרכו, ופגע בהן.

8.
בחומר החקירה צילומים, תרשימים, חישובים שערך הבוחן, שחזור עדויות ודוחות. עוד יצוין, כי בטרם נפטרה לבית עולמה, הספיקה אחת מהולכות הרגל למסור את גרסתה למשטרה. היא תיארה את מסלול הליכתן עד שהגיעו למעבר החציה והחלו בחציית הכביש. היא ציינה שהשתיים חצו בהליכה רגילה במעבר החציה. היא נעמדה לרגע והולכת הרגל השניה המשיכה בחציה כאשר לפתע פגע בהם רכב. היא תיארה כיצד הושיטה את ידיה מפני הפגיעה ברכב כאשר נפגעה.

9.
עפ"י חומר החקירה וגרסת הולכת הרגל המנוחה, הסיק בוחן התנועה, כי הולכות הרגל חצו את מעבר החציה משמאל לימין. בוחן התנועה ערך חישובים נוספים, ובהסתמך על עדויות וממצאים מזירת התאונה הגיע למסקנה, כי הפגיעה היתה על מעבר חציה, ולאור גרסת המבקש בחקירה, מהירות נסיעתו היתה 40-50 קמ"ש. שדה הראיה שעמד לרשותו של המבקש היה 49 מ' מדוד.

10.
הבוחן ערך שחזור, אשר כלל ביצוע בלימות חרום, על מנות לדמות את מצב הדברים שהיה לנהג-המבקש עובר לתאונה, ממצאי השחזור עולה, כי אם היה המבקש נוהג בהתאם לתנאי הדרך ומבחין בזמן בהולכות הרגל יכל לבלום על נקלה ועוצר מרחק רב לפני שהיה פוגע בהולכות הרגל.

11.
יצוין, כי ממצאי השטח והעדויות שנגבו תומכים לכאורה במסקנות אליהן הגיע בוחן התנועה.

12.
באשר לטענה כי שתי הולכות הרגל חצו דרך הצמחיה במקום, הולכת הרגל המנוחה שנחקרה הבהירה מפורשות כי השתיים חצו במעבר החציה.

13.
באשר לכיוון החציה, כאמור, גם בנקודה זו ישנה גרסה ברורה מצד הולכת הרגל המנוחה אשר הבהירה את כיוון החציה.

14.
לגרסה זו אחיזה של ממש לכאורה בממצאי הזירה כפי שאלה תועדו בחומר החקירה.

15.
יצוין, כי המבקש עצמו נכח בשחזור, נחקר ומסר מס' הודעות. בחקירתו הראשונית, מסר כי הבחין היטב במעבר החציה ואין לו כל הסבר מדוע לא ראה עליו את הולכות הרגל. בחקירה מאוחרת ומפורטת יותר, מסר, כי ביצע פניה עם הרכב ולפתע חש בחבטה. כאשר ירד מהרכב הבחין שפגע בשתי הולכות רגל והן שוכבות בצד ימין של הכביש סמוך למדרכה בחלק האחורי של רכבו. באשר לכיוון חצייתן הדגיש, כי הוא לא יודע לומר מה כיוון חצייתן. הוא גם לא יכל למסור שום נתון לגבי אופן החציה, המרחק שעברו הולכות הרגל, וזאת למרות שלכאורה חצו את מעבר החציה שבפני
ו ושבו הבחין היטב. כמו כן, נשאל והשיב כי אין לו הסבר מדוע לא הבחין בהן.

16.
בשלב זה אין בוחנים אמינות או מהימנות החומר הראייתי ועל כן, לאור החומר האמור, יש לצאת מנקודת הנחה, כי קיימת תשתית ראייתית, שיש בה יסוד סביר לחשד המיוחס למבקש. ומשכך יש לקבוע כי יש יסוד סביר להניח כי יוגש כנגד המבקש כתב אישום.

17.
באשר לשאלת המסוכנות, בהתקיים תשתית ראייתית המבססת את החשד המיוחס למבקש, ובהעדר ראיות סותרות, ולנוכח העובדה שהמבקש עצמו מודה בחקירתו שאין לו כל הסבר מדוע, במקום שהוא נוסע בו תדיר, וראה בבירור לדבריו את מעבר החציה, לא הבחין בהולכות רגל ורק לאחר שהרגיש חבטה נעצר והבחין בפגיעה - בהינתן גרסה זו והתשתית הראייתית בתיק, ובהעדר ראיות לסתור, קמה ועולה מסוכנות מפני המשך נהיגתו של המבקש (ראו גם: בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מדינת ישראל
).

18.
בנסיבות אלו, לאור מסקנה זו והתוצאה הקטלנית, תקופת הצינון עליה הורה קצין המשטרה ראויה וסבירה ולא מצאתי עילה או בסיס להתערב בהחלטתו.

19.
הבקשה נדחית.












ניתנה היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.













בפמ בית משפט לתעבורה 8135-11/14 אלון מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/12/2014)