פסקי דין על חביבוללה דוד פור | פסקי דין על מלכה סרוסי

41387-10/12 תאמ     06/12/2014




תאמ 41387-10/12 חביבוללה דוד פור נ' מלכה סרוסי








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 41387-10-12 דוד פור נ' סרוסי




תיק חיצוני: 1404948990




בפני

כב' הרשם הבכיר אורי הדר


התובע

חביבוללה דוד פור
ת.ז. 011550134


נגד


הנתבעת

מלכה סרוסי
ת.ז. 055016182




פסק דין


בפני
י תביעתו של התובע לתשלום קרן חוב בסך של 1,800 ₪ בגין שלושה שיקים שניתנו לו ע"י מהנתבעים בקשר עם עסקה שנערכה ביניהם בשנת 1994.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין החלטתי לקבל את התביעה בכפוף לאמור בס' 69 ו- 70 לפסק הדין וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1.
התובע הינו בעל עסק פרטי בתחום הוילונות. התובע לא היה מיוצג בהליך שבפני
י.
2.
הנתבעת מסרה לתובע שלושה שיקים ע"ס 600 ₪ כ"א שזמן פירעונם 20.08.1994, 20.10.1994 ו- 20.12.1994 (להלן: "השיקים") אשר חוללו ע"י הבנק הנמשך.
3.
ביום 25.04.1999, למעלה מארבע שנים לאחר שחולל השיק האחרון, פתח התובע תיק הוצאה לפועל שמספרו 1404948990 לביצוע שלושת השיקים (להלן: תיק ההוצל"פ") כנגד הנתבעת ובעלה ז"ל, מר סרוסי שמעון (להלן: "המנוח"), אשר הלך מאז לעולמו.
4.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים והתיק הועבר לבית המשפט השלום. הנתבעת הייתה מיוצגת ע"י עורך דין מטעמה בהליך שבפני
י.
5.
הנתבעת לא הכחישה כי השיקים ניתנו עבור סחורה שסופקה לה ולבעלה המנוח אך באשר לפירעונם טענה בתצהירה מיום 24.06.2012 כי "למיטב ידיעתי בעלי ז"ל שילם את כל חובותיו ולא נותר חייב כספים לאדם זה או אחר".
6.
התובע, מנגד, טען בתצהירו מיום 22.11.2012 כי "לבעלה המנוח אין קשר לחוב והוא כמובן לא שילם דבר שלא היה לו (צ"ל "לי" - א.ה.) קשר עמו".
7.
בין הצדדים קיימת מחלוקת גם באשר לפניות של התובע לנתבעת בדרישות לתשלום החוב לאחר שחוללו השיקים.
התובע טוען כי פנה לנתבעת "מאות פעמים" ואילו הנתבעת טוענת כי "מאז נתנו הצ'יקים הנ"ל חלפו להם 18 שנים תמימות בהם אף אחד לא פנה אלינו בדרישה זו או אחרת...".
8.
עוד טענה הנתבעת להתיישנות ולשיהוי ואילו התובע טען בתצהירו מיום 19.07.2013 כי "טענתה בדבר התיישנות אין לה בסיס עובדתי ומשפטי, שהרי השיקים נחתמו ביום 20/8/94 והליך ההוצל"פ נפתח ב- 25/4/99, כל שהתיק נפתח במועד".
התובע טען כי מרוץ ההתיישנות נעצר.
9.
ביום 22.05.2013 התקיים דיון בבקשתה של הנתבעת להאריך את המועד להגשת ההתנגדות. הבקשה התקבלה וניתנה לנתבעת רשות להתגונן כנגד השיקים ובהמשך נקבע מועד לדיון בתובענה עצמה.
10.

בדיון שהתקיים בפני
י ביום 14.09.2014 ביקש התובע ארכה בת ששה חודשים על מנת לחפש את השיקים המקוריים.
ב"כ הנתבעת לא התנגד לקביעת מועד נוסף לדיון אך ביקש כי ייפסקו הוצאות בגין הדיון הנוכחי.
11.
בהתחשב בכך כי כבר בדיון שהתקיים ביום 22.05.2013 עלה עניין זה של אי הימצאותם של השיקים בידי התובע לדיון וגם אז מסר התובע כי "אני לא יודע, או שבבית או שגנבו. פרצו בבית שלי 3 פעמים" ולנוכח הצורך להביא את התובענה לסיומה בהקדם לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת ארכה בת ששה חודשים כפי שביקש התובע וקבעתי דיון נוסף ליום 28.09.2014.
אציין בעניין זה כי ממילא מאז הדיון שהתקיים ביום 28.09.2014 ועד היום חלפו למעלה מחודשיים נוספים במהלכם לא מסר התובע כל עדכון ביחס להימצאותם של השיקים המקוריים בידיו.
מכל מקום, החישוב הנכון של התקופה לעניין זה הינו מאז מאי 2013 ועד היום, קרי למעלה
מ - 18 חודש במהלכם לא עלה בידי התובע למצוא את השיקים המקוריים.
12.
ביום 22.09.2014 הגיש התובע בקשה לבטל את הדיון שנקבע, הגיש את סיכומיו בכתב וביקש כי אורה לנתבעת להגיש סיכומים מטעמה.
13.
ביום 28.09.2014 התקיים בפני
י דיון במהלכו נחקרו בעלי הדין ולאחר מכן נשמעו סיכומיהם בע"פ. אתייחס לסיכומים שהגיש התובע ביום 22.09.2014 כחלק מסיכומיו בע"פ.
14.
אדון אפוא בטענות הדרושות להכרעה כסדרן.
דיון והכרעה
היריבות בין הצדדים
15.
כאמור, תיק ההוצל"פ נפתח כנגד הנתבעת ובעלה ז"ל. הנתבעת הגישה התנגדות.
יש לראות בהתנגדות שהגישה הנתבעת גם כמי שהוגשה בשם עיזבון המנוח שמעון סרוסי ז"ל.
הנתבעת לא העלתה טענה כי היא אינה יורשתו של המנוח ועל כן יש לראות בה כעיזבונו של המנוח וככל שקיימת חבות למנוח הרי שחובות זו חלה במישרין על הנתבעת.
16.
מכל מקום, לנוכח הדברים שיפורטו בהמשך, החבות הישירה היא ממילא של הנתבעת כך שלעניין זה של עיזבון המנוח אין השלכה על תוצאת פסק הדין.
ההתיישנות
17.
השיק הראשון מבין השלושה נושא תאריך 20.08.1994. תיק ההוצל"פ נפתח ביום 25.04.1999.
18.
תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין הינה שבע שנים כאמור בס' 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "החוק").
19.
ע"פ ס' 6 לחוק "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
אין כל צורך בהתפלפלות בעניין זה שכן גם אם נאמר כי עילת התובענה החלה, לכל המוקדם, ביום בו חולל השיק הראשון, קרי 20.08.1994, הרי שמאז ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ לא חלפו שבע שנים.
קל וחומר שלא חלפה תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק אם נאמר כי עילת התובענה החלה במועד מאוחר יותר, למשל המועד בו הביעה הנתבעת את דעתה כי היא אינה חייבת ע"פ השיקים.
20.
סיכומו של דבר, טענתה של הנתבעת להתיישנות נדחית.
21.
אבחן אפוא את העובדות הרלוונטיות להכרעה.
נסיבות מסירת השיקים
22.
במכתבה הנושא חותמת של בית המשפט מיום 27.11.2012 (להלן: "המכתב") מציינת הנתבעת כי "החוב כנראה קיים עבור קניה של וילונות מלפני 18 שנה...".
23.
בתצהירה מיום 24.06.2012 ציינה הנתבעת כי "אכן נתנו צ'קים בשנת 1994 ע"י בני הזוג סרוסי".
24.
בחקירתה מיום 22.05.2013 אישרה הנתבעת כי רכשה את הוילונות ואמרה "אני זוכר (צ"ל "זוכרת" - א.ה.) שנתתי 3 שיקים עבור העבודה שלו".
עוד ציינה הנתבעת בחקירתה באותו דיון כי "נכון שחתמתי על השיקים במו ידי".
25.
גרסה זו של הנתבעת תואמת את גרסתו של התובע כאמור בתצהירו מיום 22.11.2012.
26.
המסקנה היא אפוא כי בגין התמורה שקיבלה הנתבעת מהתובע היא מסרה לו את שלושת השיקים נושא תיק ההוצל"פ כאשר הם חתומים על ידה.
27.
בנסיבות אלו החבות המקורית לשלם את הסכום הנקוב בשיקים מוטלת על הנתבעת בלבד ולא היה כל מקום לנקוט בהליכים כנגד המנוח. התובע עצמו מציין בס' 3 (ב) לתצהירו מיום 22.11.2012 כי "לבעלה המנוח לא היה קשר ליצירת החוב".
עוד ציין התובע בס' 2 (ד) לתצהירו מיום 19.07.2013 כי "מי שחייב לי זה סרוסי מלכה שהיא רכשה את המוצרים והיא חתמה על השיקים".
28.
לא ברור מדוע אפוא נקט התובע גם בהליכים כנגד המנוח ולא הסתפק בהליכים כנגד הנתבעת בלבד.
כך או אחרת, עניין זה של נקיטת הליכים מיותרים אינו דרוש להכרעה בהליך שבפני
י.
נקיטת ההליכים
29.
כאמור, ביום 25.04.1999 נקט התובע בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבעת והמנוח בגין השיקים.
30.
בס' 7 לתצהירו מיום 22.11.2012 טוען התובע כי "פניתי לחייבת מאות פעמים לאחר הרכישה ובסמוך לפתיחת התיק ולאחריו והיא תמיד אמרה לי שמצבה קשה וכשיהיה לה היא תשלם". ראו גם האמור בס' 2 (יא) לתצהירו של התובע מיום 19.07.2013.
31.
מאידך, בתצהירה מיום 24.06.2012 טוענת הנתבעת כי "מאז נתנו הצ'קים הנ"ל חלפו להם 18 שנים תמימות בהם אף אחד לא פנה אלינו בדרישה זו או אחרת...".
בחקירתה מיום 22.05.2013 טענה הנתבעת כי "להגיד שבאת כמה פעמים - אני לא ראיתי אותך בכלל ולא עשית כלום לומר שיש שיקים" וכן טענה כי "בלי קשר למצבי לא באת אלי אף פעם".
32.
בעניין זה, שיש לו חשיבות בהיבט של שיהוי והיזק ראייתי אפשרי, סבורני כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מאז חוללו השיקים בשנת 1994 פנה לנתבעת או למנוח כפי שהוא טוען.
33.
טענתה של הנתבעת בחקירתה מיום 22.05.2013 ולפיה כתובתה הינה "יואל השופט 4/2 מאז שנישאתי בשנת 1980" לא נסתרה.
זו גם הכתובת בה בוצעה מסירת האזהרה ביום 06.06.2010. הכתובת לא השתנתה ברבות השנים ולא הייתה כל מניעה כי התובע יפנה, בכתב, לנתבעת או למנוח (ולו מחמת היותו בעל החשבון ממנו ניתנו השיקים שחוללו) וידרוש מהם את התשלום המגיע לו ע"פ השיקים שחוללו.
התובע לא הוכיח כי עשה כן והנטל בעניין זה מוטל עליו.
34.
בנסיבות בהן לא היה קושי באיתורה של הנתבעת הרי שפנייה בכתב אמנם לא הייתה מבטיחה את גביית השיקים אולם היא לפחות הייתה מייתרת את הצורך לדון בטענת השיהוי וההיזק הראייתי והייתה מסייעת בהתחקות אחר האמת במועד מוקדם יותר.
בית המשפט נדרש להכריע בתובענה, בכל תובענה, ע"פ הראיות המובאות בפני
ו ובענייננו לא הובאה כל ראיה שתעיד על פנייה לנתבעת או למנוח מאז חוללו השיקים.
35.
לא רק שגרסתו של התובע כי פנה לנתבעת "מאות פעמים" לא הוכחה אלא שהיא גם בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות העניין. ג
ם אם אניח כי התובע פנה לנתבעת מספר פעמים והואיל, לשיטתו, להמתין לשיפור מצבה הכלכלי של הנתבעת הרי שלאחר מספר פניות היה עליו לעבור לשלב הבא של הטיפול בעניין ולשלוח לנתבעת מכתב דרישה.
לא הובאה כל ראיה כי התובע עשה כן.
36.
התובע נקט בהליכי הוצל"פ רק בחלוף כ- 5 שנים מאז חוללו השיקים. אולם גם בכך לא סגי.
המסירה הראשונה של האזהרה בוצעה רק ביום 06.06.2010, כלומר 11 שנה לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ.
גם אם נאמר כי התובע זכאי שלא לנקוט בהליכים במסגרת תיק ההוצל"פ, וספק אם אפשרות מתיישבת עם החובה לנקוט בתום לב דיוני, הרי שלכל הפחות היה עליו לדאוג לביצוע מסירה של האזהרה בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ובכך להביא לידיעת הנתבעת את עובדת נקיטת ההליכים. דבר זה לא נעשה.
37.
מנגד, ניתן כמובן לטעון כי הנתבעת עצמה ידעה על כי השיקים חוללו ועל כן היה עליה, באופן אקטיבי, לדאוג לפירעונם.
הנתבעת התייחסה לעניין זה בתצהירה ובעדותה. בס' 6 לתצהירה מיום 24.06.2012 טענה כי "למיטב ידיעתי בעלי ז"ל שילם את כל חובותיו ולא נותר חייב כספים לאדם זה או אחר".
השימוש שעשתה הנתבעת במינוח "חובותיו" נועד, כך נראה, להרחיק אותה מהקשר לפירעון השיקים
ודינו להידחות.
הנתבעת היא שרכשה את הסחורה ומסרה שיקים בחתימת ידה ועל כן ברור כי לא מדובר בחובותיו של המנוח.
38.
בחקירתה מיום 22.05.2013 ציינה הנתבעת כי "האמת שבעלי ז"ל מטפל בכל העניינים ובכל התשלומים ולא הייתי עושה את הדברים האלה".
39.
בחקירתה מיום 28.09.2014 ציינה הנתבעת כי "בעלי שילם את כל החובות, בעלי דאג לתשלומים של החובות בבית". הנתבעת חזרה בה מהטענה כי מדובר בחובות של בעלה המנוח.
40.
לאחר ששמעתי את הנתבעת והתרשמתי לחיוב מעדותה, גם לנוכח חזרתה מגרסתה כי מדובר בחוב של בעלה המנוח, סבורני כי יש ליתן אמון בגרסה זו של הנתבעת ביחס לטיפול בתשלום החובות ועל כן בנסיבות אלו איני סבור כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה כי היא עצמה לא פעלה לפירעון השיקים מייד לאחר שחוללו.
41.
התובע הוא שהיה צריך לפנות לנתבעת ולדרוש את התשלום.
לא הוצגה בפני
י כל ראיה כי כך פעל התובע עד לביצוע מסירת האזהרה ביום 06.06.2010.
השיהוי וההיזק הראייתי
42.
שני עניינים אלו של שיהוי והיזק ראייתי שלובים, בתיק שבפני
נו, זה בזה.
43.
כאמור, האזהרה נמסרה לנתבעת ביום 06.06.2010 כפי שעולה מאישור המסירה המצוי בתיק.
44.
פרק זמן זה משקף, בפועל, תקופה של כ- 16 שנה מאז מסירת השיקים וחילולם ועד למסירת האזהרה לגביהן לא הובאה בפני
י כל ראיה לפנייה של התובע לנתבעת בדרישה לשלם את החוב.
45.
בתצהירה מיום 24.06.2012 מציינת הנתבעת כי "בעלי שמעון סרוסי נפטר בשנת 1999".
בס' 2 להתנגדות עצמה, לעומת זאת מצוין כי "בעלה של החייבת נפטר בשנת 2009". בדיון מיום 28.09.2004 טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי המנוח נפטר בשנת 1999.
46.
הנתבעת לא הביאה כל ראיה באשר למועד פטירתו של המנוח אף כי לא היה כל קושי להמציא ראיה כזו בדמות תעודת פטירה הניתנת כדבר שבשגרה ע"י משרד הפנים.
בנסיבות אלו סבורני כי יש ליתן משקל לדברים שכתבה הנתבעת עצמה במכתב הנושא חותמת של שנת 2012 ובו ציינה כי "גם בעלי נפטר לפני 4 שנים...".
נתון זה תומך באפשרות כי המנוח הלך לעולמו בשנת 2009 ולא בשנת 1999 כפי שנטען בתצהיר ובסיכומי ב"כ הנתבעת
.
47.
בנסיבות אלו הרי שלו היה דואג התובע למסירת האזהרה קודם לפטירתו של המנוח ניתן היה לקבל את גרסתו של המנוח באשר לפירעון השיקים.
מה הייתה אותה גרסה? מה המשקל שהיה ניתן לה? את זאת לא ניתן לדעת אולם דומה כי נכון יהא לומר כי שמיעת הגרסה הייתה מסייעת בידי בית המשפט להגיע לתוצאה מדויקת יותר. דבר זה אמור להיות אינטרס של שני הצדדים כאחד.
48.
השיהוי שבנקיטת ההליכים, ובכלל זה מסירת האזהרה, הוא שמנע את האפשרות לשמוע את גרסתו של המנוח ביחס למחלוקת בין הצדדים. מניעת האפשרות יש בה משום היזק ראייתי מובהק. בשל האפשרות כי היזק ראייתי זה נכפה על הנתבעת הוא פועל לחובתו של התובע. כאשר אדם נמנע מנקיטת הליכים הוא עשוי להסב נזק לעצמו. זו כמובן זכותו. אולם כאשר אדם כופה על יריבו את אותו היזק ראייתי אפשרי ראוי כי הדבר יפעל לחובתו.
פירעון השיקים
49.
הנטל להוכיח כי השיקים נפרעו מוטל על הנתבעת.
חרף מהימנותה של הנתבעת סבורני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי השיקים נפרעו.
50.
הנתבעת בהגינותה לא טענה ברחל בתך הקטנה כי השיקים נפרעו אלא טענה בתצהירה מיום 24.06.2012 כי "למיטב ידיעתי בעלי ז"ל שילם את כל חובותיו ולא נותר חייב כספים לאדם זה או אחר".
51.
לא די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה בעניין פירעון השיקים.

52.
התובע, מנגד, שב על טענתו כי השיקים לא נפרעו.
התרשמתי מהתובע כי חרף מחדליו בניהול ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ הוא לא היה פועל לגביית השיקים לו היו אלו נפרעים קודם לכן.
בדיון מיום 14.09.2014 השיב התובע כי "לא קיבלתי כסף ולא עולה על דעתי לגבות פעמיים תשלום ובפרט שמדובר באלמנה". תשובתו זו של התובע נדמית בעיניי ככנה ויש לקבלה.
53.
בס' 5 לסיכומים שהגיש התובע בכתב בתיק זה ביקש התובע "ליתן צו המורה לבנק הפועלים להמציא צילום 3 שיקים שחזרו מחשבונה של המשיבה".
לנוכח המסקנה אליה הגעתי ובהתחשב בכך כי הנתבעת אינה מכחישה את חילולם של השיקים אין צורך במתן צו כאמור ולפיכך בקשתו של התובע בעניין זה נדחית.
54.
מסקנתי היא אפוא כי הנתבעת לא הוכיחה כי השיקים נפרעו.
היעדרם של השיקים המקוריים
55.

בדיון מיום 22.05.2013 נשאל התובע היכן השיקים המקוריים והוא השיב "אתה יודע כמה פעמים גנבו שיקים מקוריים מהבית שלי? אני לא יודע, או שבבית או שגנבו...".
בהמשך הדיון אמר התובע "3 פעמים פרצו לבית שלי ואני אביא במשטרה". התובע כיוון בדבריו ככל הנראה להמצאת אישור ממשטרת ישראל על הגשת תלונה.
56.
אישור כאמור לא הומצא מאז ועד היום

. אציין כי בדיון מיום 14.09.2014 אמר התובע "אני הגשתי תלונה אבל אין לי כאן את האישור". חרף האמור אישור משטרה לא הומצא.
57.
עם זאת, בנסיבות בהן הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי השיקים נפרעו איני סבור כי היעדרם של השיקים פועל לחובתו של התובע באופן שיביא לדחיית תביעתו.
גרסתו של התובע ביחס לפריצות המרובות לביתו והיעדרו של אישור על השגת תלונה מכרסמים במידת מה במהימנותו אולם באיזון הראוי שבין העובדה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי השיקים נפרעו לבין הכרסום במהימנותו של התובע כאמור לעיל סבורני כי לא ניתן לקבוע כי השיקים נפרעו.

הפחתת הריבית והפרשי ההצמדה בתיק ההוצל"פ
58.
הביטוי המעשי של כל שנאמר עד כה ביחס לאי פירעון השיקים, מחד והשיהוי וההיזק הראייתי, מאידך הינו, לטעמי, בהפחתה של הריבית שהתווספה לקרן החוב מאז חוללו השיקים.
59.
ביום 02.10.2014 התבקשו הצדדים להמציא תדפיס פעולות ודו"ח כספי מתיק ההוצל"פ.
60.
התובע לא הגיש כל מסמך שהוא. הנתבעת, לעומת זאת, הגישה דף חשבון מתיק ההוצל"פ.
לא הובאה כל ראיה כי מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ביום 25.04.1999 ועד למסירת האזהרה ביום 06.06.2010 נקט התובע פעולות כלשהן במסגרת תיק ההוצל"פ.
61.
ההימנעות מהצגת תדפיס אשר יוכיח כי התובע נקט בהליכים כלשהם פועל לחובתו של התובע והוא ביטוי נוסף לשיהוי בו נקט התובע קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ וגם לאחריו.
62.
ס' 81א3 (ה) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 קובע כי "ראש ההוצאה לפועל רשאי, לפי בקשת החייב ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להקטין את תוספת הפרשי ההצמדה והריבית או תוספת הריבית האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג)

".
63.
לצד הוראה זו קיימת הוראת ס' 3א (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") לפיו "במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם".
64.
ס' 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה מאפשר לרשות השיפוטית לקבוע תקופה קצרה יותר לצורך חישוב תקופת הריבית. ס' 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה מגדיר "רשות שיפוטית" כ"
בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן ראש ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף;
".

65.
בנוסף על הוראות אלו יש להפנות לתקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ - 1979 ולפיה "רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק".
פשיטא כי סמכות זו מוקנית כיום לבית המשפט וזאת משעבר הדיון בעניין החוב לבית המשפט.
66.
לעניין הסמכות להורות על הפחתת הריביות כאמור ראו הדברים שנאמרו בעש"א 29513-12-12, פולונסקי נ' ספיר מפי כב' השופטת ח. קיציס בזו הלשון:
"לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשמת לעניין עצם הפחתת חיובי הריבית, גם אם הדבר לא התבקש במפורש בבקשת החייב, וזאת נוכח הוראת תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל. כמו כן לא
מצאתי מקום גם להתערב במסקנתה כי יש מקום לבחון את הריביות שנצברו נוכח מחדלי הזוכה בנקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. צדקה הרשמת כי מקום בו במשך 10 שנים לא ננקטים הליכים יש לבחון את חיובי ריבית הפיגורים לתקופה זו; שיהוי כה ממושך מצדיק כי יעשה שימוש בשיקול הדעת לבחינת אפשרות ביטול חיוב ריבית הפיגורים
."
67.
ראינו אפוא כי הסמכות להורות על הפחתת הריבית וההצמדה היא רחבה ומעוגנת היטב בדברי חקיקה שונים.
טעמן של הוראות אלו ברור: משנמנע זוכה לנקוט בהליכים במשך תקופה ארוכה אין זה ראוי להביא לפגיעה יתירה בחייב באופן שהוא יחויב במלוא הריבית על החוב מיום היווצרו.
68.
לטעמי, באשר להפרשי ההצמדה הדברים שונים שהרי ההצמדה מבטאת את ערכו של הכסף ועל כן הפחתה של הצמדה צריכה להיעשות במקרים חריגים בלבד והמקרה שבפני
י אינו מצדיק הפחתה ביחס להפרשי ההצמדה אלא ביחס להפרשי הריבית בלבד.
69.
שימוש בכל סמכות צריך להיעשות בשיקול דעת ובמידה הראויה ותוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של בעלי הדין.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, לרבות מועד פתיחת תיק ההוצל"פ ומועד מסירת האזהרה וכן אי נקיטת הליכים במשך תקופה כה ארוכה, מחד ואת העובדה כי השיקים לא נפרעו, מאידך וכן את ההיזק הראייתי והשיהוי כפי שפורט לעיל סבורני כי יש להורות על הפחתת הריבית בתיק ההוצל"פ באופן שקרן החוב תישא הפרשי ריבית חוקית צמודה החל מיום 06.06.2010, הוא מועד מסירת האזהרה, ועד לתשלום המלא בפועל. הפרשי הצמדה יחולו כפי שנפסק מיום חילול כל שיק משלושת השיקים ועד לתשלום המלא בפועל. החישוב מחדש יבוצע ע"י לשכת ההוצל"פ ע"פ האמור ב

פסק דין
זה.
70.
בדיון מיום 14.09.2014 חייבתי את התובע בהוצאות לטובת הנתבעת בסך של 1,000 ₪. התובע ביקש לבטל את החיוב האמור. בקשתו זו דינה להידחות.
הדיון שהיה קבוע ליום 14.09.2014 היה קבוע לשמיעת כל הראיות.
בדיון ביקש התובע "אורכה של 6 חודשים על מנת לחפש את השיקים".
בגין דחייה זו שהתבקשה ע"י התובע חייבתיו בהוצאות ואיני רואה כל הצדקה לשנות החלטתי זו.
ככל שהסכום בו חויב התובע טרם שולם יופחת הסכום מהחוב בתיק ההוצל"פ.
הנתבעת זכאית להגיש בקשה להפחתת החוב בתיק ההוצל"פ בסך של 1,000 ₪ בגין ההוצאות האמורות לפי תאריך ערך 14.10.2014 (המועד שנקבע לתשלום כאמור בהחלטתי מיום 14.09.2014).
סיכומו של דבר
71.
בכפוף לאמור בס' 69 ו- 70 לפסק הדין התביעה מתקבלת כנגד הנתבעת.
72.
הנתבעת תעביר מיידית את פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל על מנת שזו תפעל להפחתת הריבית כאמור בס' 69 לפסק הדין וכל תפעל, במידה וההוצאות שנפסקו לחובת התובע ביום 14.09.2014 טרם שולמו, כאמור בס' 70 לפסק הדין.
73.
לשכת ההוצאה לפועל תמחק את המנוח מרשימת החייבים בתיק ההוצל"פ.
74.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי ולנוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תודיע לצדדים.
ני
תן היום, י"ד כסלו תשע"ה, 06 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 41387-10/12 חביבוללה דוד פור נ' מלכה סרוסי (פורסם ב-ֽ 06/12/2014)