פסקי דין על אסנת אהרן | פסקי דין על א. קטי (1996) בע"מ

35190-12/11 דמר     07/12/2014




דמר 35190-12/11 אסנת אהרן נ' א. קטי (1996) בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


דמ"ר 35190-12-11
ס"ע 35176-12-11


07 דצמבר 2014
לפני
:

כב' השופטת
עפרה ורבנר
נציג
עובדים - הינו סלימאן
נציג מעסיקים - יעקב כץ

ה
תובע
ת
אסנת אהרן

ת.ז. 040163024
ע"י ב"כ: עו"ד חטיב
-

ה
נתבע
ת
א. קטי (1996) בע"מ

- ח.פ. 024459919
ע"י ב"כ: עו"ד שוורץ




פסק דין



1.
התובעת אשר עבדה אצל הנתבעת כארבעה וחצי חודשים בתפקיד דיילת מכירות בסניף המשביר לצרכן בנהריה, פוטרה מעבודתה.

לטענת התובעת, היא פוטרה מחמת היותה בהיריון ועל כן, הגישה תביעתה לפיצוי מכח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח- 1998 (להלן - "חוק שוויון הזדמנויות").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד-1954, אינן רלוונטיות, מאחר והתובעת עבדה ארבעה וחצי חודשים בלבד אצל הנתבעת.

2.
בכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ע"י התובעת בתאריך 4.6.12, תבעה התובעת, הן את הנתבעת והן את המשביר החדש לצרכן.
התובעת טענה, כי עבדה בסניף המשביר בנהריה מתאריך 27.6.10 ועד 4.10.10, מועד בו פוטרה מעבודתה בשל ירידה במכירות, וכאשר לאחר מכן, ב-16.11.10, חזרה לעבוד בסניף המשביר במחלקת הלבשת נשים, כעובדת הנתבעת, וזאת עד לפיטוריה.
התובעת טענה, כי בתאריך 22.3.11, הודיעה לממונה עליה במשביר, הגב' סוזי כהן, על היותה בהיריון, וביום המחרת נמסר לה מכתב פיטורים.
התובעת טענה, כי שלחה מכתב באמצעות ההסתדרות לחברה הנתבעת, וזו השיבה להסתדרות.
התובעת אף טענה, כי שלחה תלונה למשרד התמ"ת, אולם לא ציינה, מה היו ההתפתחויות בעקבות מכתב תלונה זה.
לאור פיטוריה, בהיותה בהיריון, תבעה התובעת פיצויים, בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ובגין הפרת חוק עבודת נשים.

3.
הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי לא ידעה כלל על היותה של התובעת בהיריון, במועד בו הוחלט לפטר את התובעת, וכי פיטוריה של התובעת אינם קשורים כלל להריונה אלא לתפקודה ולהעדר כדאיות כלכלית לנתבעת להחזיק דיילת מכירות שתמכור את מוצרי הנתבעת בסניף המשביר לצרכן בנהריה.

4.
נציין, כי התובעת הגישה את תביעתה בתחילה, הן כנגד הנתבעת, והן כנגד המשביר לצרכן.
במעמד הדיון המוקדם הובהר, כי התובעת לא ביצעה את אותה עבודה כשהיתה עובדת המשביר, לעומת העבודה שביצעה שהיתה עובדת בנתבעת, שכן כאשר עבדה אצל הנתבעת, מכרה אך ורק מוצרים של הנתבעת, ואילו בתקופה שעבדה כעובדת המשביר לצרכן, מכרה את כלל המוצרים הנמכרים במחלקת נשים במשביר, ובאותה תקופה עבדה דיילת אחרת.
בהמשך להודעת ב"כ המשביר לצרכן מ-3.12.12, הודיעה התובעת כי היא מבקשת למחוק תביעתה נגד המשביר לצרכן, ובתאריך 1.1.13, ניתנה החלטה ברוח זו, כך שהתביעה נותרה כנגד הנתבעת בלבד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
:

5.
התובעת הועסקה ע"י הנתבעת כדיילת מכירות, המוכרת את מוצרי הנתבעת בסניף המשביר לצרכן בנהריה, בתקופה מ- 16.11.10 ועד 28.3.11.

התובעת הועסקה על בסיס שכר שעתי, ושכרה הממוצע עמד על סך 2,880 ₪ לחודש.

6.
לתובעת נמסר מכתב פיטורים בתאריך 23.3.11, המודיע לה על סיום עבודתה אצל הנתבעת בתאריך 28.3.11.

7.
מנהלת המחלקה במשביר לצרכן בה עבדה התובעת, היתה הגב' סוזי כהן, שהינה עובדת המשביר לצרכן ולא עובדת הנתבעת, והיא זו שפיקחה על עבודתה של התובעת.

התובעת הודיעה בתאריך 22.3.11, לגב' סוזי כהן על היותה בהיריון.

התובעת לא הודיעה למאן דהוא מטעם הנתבעת על היותה בהיריון, לפני המועד בו נמסר לה מכתב הפיטורין, דהיינו לפני 23.3.11.

בעקבות הדיון המוקדם מתאריך 29.11.12, ולאחר בירור שערכה ב"כ המשביר לצרכן עם הגב' סוזי כהן, נשלחה לבית הדין הודעה כדלקמן:

"מבירור שנערך מול הגב' סוזי כהן עולה כי הגב' כהן לא העבירה בו ביום את המידע בדבר הריונה של התובעת לנציגי חברת א.קטי (1996), בע"מ. יובהר כי ביום שלמחרת יצרה נציגת הנתבעת 1 קשר טלפוני עם הגב' כהן, ולאחר שהודיעה לה נציגת הנתבעת 1 על סיום עבודתה של התובעת בנתבעת 1, הודיעה לה הגב' כהן כי התובעת הודיעה לה יום קודם לכן, על דבר הריונה.
עוד מסרה הגב' כהן כי היה ידוע לה, עוד קודם ליום 22 במרץ 2011, על תפקודה הלקוי של התובעת".

ההודעה נשלחה לבית הדין בתאריך 3.12.12, ולאחריה הודיעה התובעת על מחיקת תביעתה כנגד המשביר לצרכן.

8.
לא הובאה דיילת אחרת של הנתבעת, לסניף נהריה של המשביר לצרכן, לאחר שהתובעת פוטרה.

9.
התובעת ילדה בתאריך 27.10.11.

טענות התובעת בתמצית
:

10.
התובעת טענה, כי הגם שהיא לא דיווחה לנציגי הנתבעת על היותה בהיריון לפני פיטוריה, היא סבורה, כי אלה עודכנו על היותה בהיריון ע"י הגב' סוזי כהן, אשר אותה עידכנה בדבר היותה בהיריון בתאריך 22.3.11.
בהקשר זה נציין, כי לתובעת אין מידע וודאי, שגב' סוזי כהן העבירה לנציגי הנתבעת את דבר היותה בהיריון והמדובר בהשערה בלבד.

11.
התובעת טוענת, כי לאור הוראות סעיפים 2 ו-9 לחוק שוויון הזדמנויות, יש להעביר את הנטל לנתבעת, על מנת שזו תוכיח, שהתובעת לא פוטרה בגין היותה בהיריון, שכן היא הוכיחה שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה.

12.
התובעת הפנתה לעדותה, כמו גם לעדות העדה מטעמה הגב'
איפרגן, כי היא היתה עובדת טובה ומסורה, וכי לא היו טענות באשר לטיב עבודתה.

התובעת אף טענה, כי אם הנתבעת היתה מעוניינת להוכיח שהיו ליקויים בתפקודה, היה על הנתבעת לזמן את הגב' סוזי כהן, שהיתה ממונה עליה, על מנת שזו תעיד
כי נפלו פגמים בהתנהגותה.

מאחר והגב' כהן לא הוזמנה להעיד, טענה התובעת שיש ליתן לכך את המשקל הראוי.
עוד ובנוסף טוענת התובעת, כי הנתבעת העלתה כנגדה טענות כלליות וסתמיות בדבר היעדרות מעבודה אולם לא המציאה כרטיסי נוכחות המראים כי לא עמדה בשעות העבודה שנקבעו לה או כי איחרה באופן קבוע לעבודתה.

התובעת אף טענה, כי לא הובאה ראיה כלשהי שמאן דהוא מטעם הנתבעת התריע בה על תפקוד לקוי, שלא לדבר על כך שלא נערך לה שימוע עובר לפיטוריה, ואם הפיטורים הינם בגין תפקוד לקוי, וודאי שיש לאפשר לעובד להגיב על הטענות כנגדו.
התובעת אף העלתה טענות על כך, שהנתבעת לא ניהלה תיק אישי לעובדיה, אשר ממנו ניתן ללמוד, האם היו תלונות על תפקודו של העובד, ומהי הסיבה לפיטוריו.

13.
באשר לנימוק הנוסף שהועלה ע"י הנתבעת - העדר כדאיות כלכלית להעסקת דיילת מכירות בסניף
המשביר לצרכן בנהריה, טענה התובעת כי לא ניתן ללמוד מהדוחות הכספים שהגישה הנתבעת על תוצאות כלכליות גרועות או על הפסד בגין מערך הדיול בסניף נהריה של המשביר לצרכן.

התובעת טענה, כי הדוחות הכספיים אינם רלבנטיים או כי הם כוללים מספרים סותרים וערכי המלאי ושווים, כפי שהם מפורטים במסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת, אינם מתייחסים לחודשים הרלבנטיים לעבודת התובעת, אלא נכונים למועד הדפסתם בלבד.
טענות הנתבעת בתמצית הינן כדלקמן:

14.
לטענת הנתבעת, היא לא ידעה כלל על היותה של התובעת בהיריון, בעת שהתקבלה ההחלטה לפטר את התובעת, ובנסיבות אלה של העדר ידיעה, וודאי, שלא ניתן לומר שהפיטורים היו עקב ההיריון.

בהקשר זה אף טענה הנתבעת, כי היא מעסיקה נשים צעירות רבות ומעולם לא נמנעה מלהעסיק אישה בגלל היותה בהיריון.

למעשה, במעמד הדיון המוקדם, נטען ע"י הנתבעת, כי העבודה אותה ביצעה התובעת מבוצעת רק ע"י נשים (עמ' 5,ש' 1-2 לפרוטוקול).


הנתבעת טענה, כי ההשערות שהעלתה התובעת בתצהירה, בנוגע לכך שגב' סוזי כהן סיפרה לנציגי הנתבעת על היות התובעת בהיריון, מעבר לכך שלא הועלו בכתבי הטענות, הרי אף התובעת מודה, כי הינן בגדר השערה בלבד.
הנתבעת אף הדגישה, כי מחקירתה הנגדית של התובעת, נסתרת גרסת התובעת כפי שהועלתה בתצהירה, על כך שהשיחה שביצעה הגב' סוזי כהן ביום בו הודיעה לה התובעת על היותה בהיריון, היתה לנתבעת.

15.
הפיטורים היו בגין תפקוד לקוי של התובעת, כמו גם בגין תוצאות כלכליות שלא הצדיקו את העסקת התובעת.
הנתבעת טוענת, כי המשביר לצרכן מסר את הודעתו בדבר הבירור שנערך עם הגב' סוזי כהן, זאת בעקבות החלטת בית הדין שניתנה במעמד הדיון המוקדם, וכי לאחר הודעה זו, מחקה התובעת תביעתה כנגד המשביר לצרכן, והנטל היה מוטל על התובעת לזמן את הגב' כהן, אם היתה מעוניינת לבסס טענתה, כי גב' כהן מסרה לנתבעת על היותה של התובעת בהיריון, עוד לפני הוצאת מכתב הפיטורים.

הנתבעת אף הדגישה, כי הודעתה של הגב' כהן הוגשה בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, ויש ליתן משקל לכך, שהתובעת לא זימנה את הגב' כהן למתן עדות, ובנסיבות אלה, וודאי שהתובעת לא יכולה לטעון כנגד הגרסה המפורטת בהודעת המשביר לצרכן, בכל הקשור לפעולותיה של הגב' כהן.

16.
אשר לתפקודה הלקוי של התובעת, טענה הנתבעת, כי לתובעת היו בעיות וטרדות הקשורות בעיקולים ובהחלטות של לשכת ההוצאה לפועל, אשר הפריעו לה להיות מרוכזת בעבודתה.

הנתבעת טענה, כי התובעת נעדרה מעבודתה, ונתונים על כך ניתן ללמוד ממספר ימי הנוכחות המועטים של התובעת בכל חודש.

הנתבעת טענה, כי עדת התובעת - הגב' איפרגן, לא היתה עובדת הנתבעת, ואף לא היתה בתפקיד ניהולי מטעם המשביר לצרכן, אלא היתה מוכרת בגדים מטעם חברה אחרת, והיא לא ידעה להשיב על שאלות, שעניינן עמידת התובעת ביעדים

ואף השיבה שאינה יודעת, אם היו תלונות בנוגע לשיעור המכירות של התובעת.
יתר על כן, הנתבעת הפנתה לכך שעדותה של הגב' איפרגן היתה מבוססת, לא אחת, על אמירה בסגנון "סוזי אמרה לי", דהיינו אין המדובר בידיעה מכלי ראשון, באשר לטיב עבודתה של התובעת.

17.
באשר לחוסר הכדאיות הכלכלית בהמשך העסקת התובעת, הפנתה הנתבעת לתצהיר המשלים מטעמה, אשר
לגרסתה מוכיח, כי היקף המכירות שבוצעו ע"י התובעת לא הצדיק המשך העסקתה של התובעת כדיילת מכירות בסניף המשביר לצרכן.

הנתבעת הסבירה את אופן חלוקת ההכנסות בינה לבין המשביר לצרכן, כאשר במקומות בהם העמידה הנתבעת דייל/ת מכירות מטעמה, חלוקת ההכנסות היתה שהנתבעת מקבלת 5% נוספים.
בפועל, לטענת הנתבעת, 5% מהמכירות שביצעה התובעת, לא כיסו את עלויות הנתבעת כמעסיק בכל הקשור בהעסקת התובעת, והדבר גרם לה הפסד מצטבר של כ-10,278 ₪ ב-4 חודשים, ועל כן, לא היתה הצדקה כלכלית בהמשך העסקת התובעת.

18.
הנתבעת אף העלתה טענות, כי התובעת לא הביאה לעדות את סווטלנה, שלדברי התובעת היתה עדה לאירועים ביום בו נמסרה לתובעת הודעת הפיטורים.
לטענת הנתבעת, אי הבאת עדים אמורה לפעול לחובת התובעת, ולחזק את גרסת הנתבעת על כך שלא ידעה כלל על היותה של התובעת בהיריון במועד בו פוטרה.
בהקשר זה הפנתה הנתבעת לפסיקה על פיה, ידיעת המעסיק על דבר הריונה של העובדת, אותה הוא מבקש לפטר, הינה תנאי הכרחי, על מנת להוכיח שהפיטורים היו קשורים להיריון, בעוד שאי ידיעת המעסיק על ההיריון, יש בו כדי להוות ראיה חותכת, שהפיטורים לא היו בשל ההיריון.

19.
הנתבעת הדגישה, כי התובעת לא ביקשה לשוב לעבודתה, מיד לאחר פיטוריה, אלא הגישה תביעה לסעד כספי, ולא ביקשה סעד בהתאם לסעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות.

דיון והכרעה:
האם מי מטעם הנתבעת ידע על היותה של התובעת בהיריון, עובר לפיטוריה -

20.
התובעת הודיעה על היותה בהיריון לגב' סוזי כהן שהיתה מנהלת מחלקת ביגוד נשים במשביר לצרכן, סניף נהריה, וזאת בתאריך 22.3.11.
בכתב התביעה המקורי, כמו גם בכתב התביעה המתוקן, אין פירוט כלשהו ממנו ניתן להסיק, כי נציגי הנתבעת קיבלו הודעה על היותה של התובעת בהיריון לפני המועד בו הומצא לה מכתב הפיטורים - 23.3.11.
אין מחלוקת, שהתובעת לא הודיעה לנציגי הנתבעת על היותה בהיריון, לפני לפני קבלת מכתב הפיטורים, לא בעל-פה, ובוודאי שלא בכתב.
אישור ההיריון שצורף לכתב התביעה המתוקן, נושא תאריך 26.6.11.

21.
במעמד הדיון המוקדם מתאריך 29.11.12, ניתנה על-ידי בית הדין החלטה, כי על ב"כ המשביר לצרכן להודיע לבית הדין, תוך 10 ימים, בצירוף העתק לכל הצדדים, האם הגב' סוזי כהן אשר לה מסרה התובעת אודות היריונה, העבירה ביום בו נמסר לה המידע, את המידע לנציגי החברה הנתבעת, וכן האם לגב' סוזי כהן ידוע על תפקוד לקוי של התובעת.

בהמשך להחלטה התקבלה הודעה (מתאריך 3.12.12), שזו לשונה:

"...מבירור שנערך מול הגב' סוזי כהן עולה, כי הגב' כהן לא העבירה בו ביום את המידע בדבר הריונה של התובעת לנציגי חברת א.קטי (1996) בע"מ. יובהר כי ביום שלמחרת יצרה נציגת הנתבעת 1 קשר טלפוני עם הגב' כהן, ולאחר שהודיעה לה נציגת הנתבעת 1 על סיום עבודתה של התובעת בנתבעת 1, הודיעה לה הגב' כהן כי התובעת הודיעה לה, יום קודם, על דבר הריונה.
עוד מסרה הגב' כהן, כי היה ידוע לה, עוד קודם ליום 22 מרץ 2011, על תפקודה הלקוי של התובעת."

בעקבות ההודעה, הודיעה התובעת על בקשתה למחיקת תביעתה כנגד המשביר לצרכן.

22.
בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, העידה התובעת כי מספר דקות לאחר שהודיעה לגב' סוזי כהן על היותה בהיריון, היא שמעה את הגב' כהן משוחחת בטלפון ואומרת את המילים "מכרנו מכרנו"

וכן המילים "לא משנה אחר כך אני אסביר לך את הכל".

התובעת בתצהיר מנסה להעלות תמיהות על התנהלות הגב' כהן, בהתייחס לשיחה, על מנת ליצור רושם, כאילו שיחה זו היתה אולי המועד בו מסרה הגב' כהן לנציגי הנתבעת את המידע על היותה של התובעת בהיריון.

23.
מחקירתה הנגדית של התובעת עולה, כי אינה יודעת עם מי דיברה הגב' סוזי כהן בתאריך 22.3.11, לאחר שהתובעת מסרה על היותה בהיריון, וכל שיכלה התובעת להעיד, הינו שהגב' כהן שינתה את טון דיבורה כאשר התובעת התקרבה (עיין עמ' 7, ש' 9-14 לפרוטוקול).
התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי ייתכן שהגב' כהן לא רצתה שהיא תשמע את שיחתה, גם אם השיחה לא היתה בקשר לתובעת, וכי בדרך כלל הגב' כהן לא עשתה שיחות בנוכחותה.
התובעת העידה, כי מסרה לגב' סוזי על היותה בהיריון בשעות הערב של 22.3.11, ובלשונה של התובעת:

"כאשר הודעתי לה שאני בהיריון זה היה
בשעות הערב
, ואני הייתי בטוחה שאצל הנתבעת כבר סיימו לעבוד... אני הודעתי לה בשעה 18:00 בערב, ... לא אמרתי קודם שהנתבעת סגורה בשעה 18:00, אלא חשבתי להודיע להם בבוקר".
עדות התובעת עצמה מצביעה על כך שלא סביר, שאותה שיחת טלפון ששמעה התובעת ואשר תוכנה כלל אינו קשור להיות התובעת בהיריון, אלא למכירות כלשהן, היתה לנתבעת.
התובעת עצמה מודה, כי שיחה זו לא היתה עם חברה כלשהי של הגב' סוזי כהן, אלא עם ספק כלשהו (עיין עמ' 9, ש' 7 לפרוטוקול).

24.
מכתב הפיטורים הוצא לתובעת ב-23.3.11, ונמסר לה באותו מועד, כאשר הגיעה לעבודתה בסניף המשביר לצרכן בנהריה.
וזו לשון מכתב הפיטורים:

"הרינו מצטערים להודיעך על הפסקת עבודתך לאור הדיווחים המקצועים של מחלקת נשים בסניף נהריה, שאינן תואמות לעבודה המקצועית הנדרשת, ולאור ההחלטה להפסיק את מערך הדיול בסניף...
במכתב זה כלולה הודעה מוקדמת על פיטוריך, משך עבודתך עד 28.3.11...".


25.
עדת הנתבעת הגב' יפית עזר העידה, כי הנתבעת כלל לא ידעה על היותה של התובעת בהיריון, וכי רק לאחר שהודע לגב' סוזי כהן על ההחלטה לפטר את התובעת בשל העדר כדאיות כלכלית ובשל חוסר שביעות רצון, הודיעה הגב' סוזי כהן לעדת הנתבעת, כי התובעת בהיריון.

26.
מחומר הראיות שלפנינו עולה, כי הנתבעת לא ידעה על היות התובעת בהיריון, עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריה.
התובעת לא הודיעה על כך לנתבעת, ההודעה נמסרה למנהלת המחלקה מטעם המשביר לצרכן בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ולא הועברה ב-22.3.11, לידי הנתבעת, ובתאריך 23.3.11, נמסרה הודעת הנתבעת על ההחלטה לפטר את התובעת. רק לאחר שנציגי הנתבעת הודיעו לגב' כהן על הכוונה לפטר את התובעת ועל רצונם, כי זו תעביר לה את מכתב הפיטורים, הודע לנציגי הנתבעת על כך שהתובעת דיווחה, יום קודם לכן, כי היא בהיריון.

27.
משזו היא מסקנתנו, די בכך על מנת לדחות את תביעת התובעת, שכן בהעדר ידיעה על היותה של התובעת בהיריון, הרי וודאי שפיטוריה אינם בשל היותה בהיריון.

יחד עם זאת, נבחן, האם מחומר הראיות שלפנינו עולה, כי לא היה בהתנהגותה של התובעת סיבה לפיטוריה כלשון סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, וככל שאלה פני הדברים, האם הוכח שהפיטורים אינם קשורים להיריון.

הסיבה לפיטורי התובעת:

28.
מחומר הראיות שלפנינו, התרשמנו שהסיבה האמתית לפיטורי התובעת, הינה העדר כדאיות כלכלית בהחזקת דיילת לשיווק מוצרי הנתבעת, על חשבון הנתבעת.
באשר לתפקודה של התובעת, הגם שייתכן והנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובעת, הרי דברים אלה לא באו לידי ביטוי בתיעוד בכתב, או ברישום לגבי שיחות שנעשו עם התובעת בעניין זה, והנתבעת אף לא הביאה לעדות את הממונה הישירה על התובעת בסניף המשביר לצרכן, על מנת ללמוד על הליקויים בתפקוד התובעת.
בנסיבות אלה, אין מקום להתייחס לעדות כללית וסתמית של הנתבעת, על כך שלתובעת היו בעיות בלשכת ההוצאה לפועל אשר הטרידו אותה, שכן לא בהכרח, בעיות כאלה מפריעות לתפקוד תקין של עובדת העוסקת במכירת ביגוד.
יחד עם זאת שוכנענו, כי לנתבעת לא השתלם כלכלית להחזיק דיילת מכירות מטעמה בסניף נהריה במשביר לצרכן, ועל כן החליטה לא להעסיק במקום זה
דיילת.
בהקשר זה נציין, כי לו הבעיה היתה נעוצה רק בתפקוד לקוי של התובעת, הרי ייתכן שהיה מקום לנסות להעסיק דיילת אחרת שתעבוד במקום התובעת בצורה טובה יותר, אולם משהגיעה הנתבעת למסקנה, שבאותו סניף ספציפי של המשביר, אין כדאיות כלכליות להעסיק דיילת כלשהי, היא פיטרה את התובעת ואף לא העסיקה דיילת אחרת במקומה, וזאת מאז פיטורי התובעת בחודש 3/11, ועד היום.

29.
חוסר הכדאיות הכלכלית בהעסקת התובעת עולה, מפורשות, מעדותו של גב' יפית עזר, כמו גם מהמסמכים שצורפו לתצהירה, ואשר מהם ניתן ללמוד, כי הרווח שהיה לנתבעת בהתייחס לבחירת מוצריה, בסניף המשביר לצרכן בנהריה, בעת העסקת דיילת לעומת הכנסותיה ממכירת מוצריה בתקופה קודמת בה המוצרים נמכרו בלא העסקת דיילת מטעמה, היה נמוך מהעלות העסקתה של דיילת.
בנסיבות אלה, של העדר כדאיות כלכלית, אין הצדקה להעסקתה של התובעת, ואכן לאחר פיטוריה, ובמשך למעלה מ-3 שנים ממועד הפיטורים ועד היום, לא מועסקת דיילת מטעם הנתבעת בסניף המשביר לצרכן בנהריה.

30.
הנתבעת הוכיחה במסמכים שצורפו לתצהירה של גב' יפית עזר, והמאושרים ע"י רואה חשבון, אברהם חכם, כי היקף המכירות לא הצדיק העסקת דיילת.

הגב' יפית עזר העידה, כי מערך הדיול בסניפי המשביר לצרכן החל כמערך ניסיוני, וכי בתקופה בה פוטרה התובעת, פוטרו דיילות בסניפים נוספים, ולמעשה מרבית הדיילות הפסיקו את עבודתן בשל חוסר כדאיות כלכלית (עיין עמ' 19, ש' 16-18 לפרוטוקול).

הגב' עזר העידה, כי כאשר מעסיקים דיילת ישנה ציפייה שהמכירות תעלנה, וכאשר מסתבר, שהמעסיק - הנתבעת, מוציא מכיסו סכום שקרוב ל-11,000 ₪, בארבעה חודשים, משמעות הדבר, הינה הפסד.
ובלשונה (עמ' 20, ש' 25-27 לפרוטוקול):

"אנו השווינו להכנסות ממוצרים שלנו לתקופה לפני שהיתה דיילת, עם התקופה שהיתה דיילת, וההבדל לא הצדיק הוצאת משכורת".

31.
נציין, כי גם מעדותה של הגב' איפרגן, עדת התובעת, עולה, כי עדה זו אינה יודעת אם התובעת הצליחה לעמוד ביעדים שהוצבו לה, ומה היה שיעור מכירותיה של התובעת.
הגב' איפרגן אף העידה, כי אינה יודעת אם היו תלונות על שיעור המכירות שביצעה התובעת, מאחר ואין היא המנהלת של התובעת (עמ' 10-11 לפרוטוקול).

לסיכום
:

32.
משהגענו למסקנה, כי התובעת לא פוטרה בשל היריונה, וכי בעת פיטוריה נציגי הנתבעת כלל לא ידעו על היותה בהיריון - דין התביעה להידחות.
יחד עם זאת, הננו סבורים, כי הנתבעת נהגה שלא כדין, בכך שלא ערכה שימוע לתובעת עובר לפיטוריה, וודאי אם היו לנתבעת טענות על תפקוד התובעת, היה צריך לתת לתובעת אפשרות להתייחס אליהן, והוא הדין באשר לטענות על אי כדאיות כלכלית בהעסקתה.
יתכן, ולו היתה הנתבעת עורכת שימוע כראוי - מזמינה את התובעת אליה לפני הפיטורים, ומלבנת איתה את הטענות כנגדה, וכן מבהירה לה את חוסר הכדאיות הכלכלית להעסקתה - היתה התביעה מתייתרת.
מסיבה זו, איננו עושים צו להוצאות.

33.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, (07 דצמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






הינו סלימאן
נציג עובדים

עפרה ורבנר
- שופטת

יעקב כץ
נציג מעסיקים







דמר בית דין אזורי לעבודה 35190-12/11 אסנת אהרן נ' א. קטי (1996) בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/12/2014)