פסקי דין על אהרון כוכב | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל | פסקי דין על תנופה - קרן פנסיה לעצמאים |

23805-10/13 עא     08/12/2014




עא 23805-10/13 אהרון כוכב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ, תנופה - קרן פנסיה לעצמאים בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 23805-10-13 כוכב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
ואח'
08.12.14

בפני
כב' השופטת רות לבהר שרון


תיק חיצוני:


בעניין:
אהרון כוכב
ע"י ב"כ עוה"ד דוד סער
ועינב הלד

המערער

נ ג ד



1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ
3. תנופה - קרן פנסיה לעצמאים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבנר בן חיון
וטלי שוורץ




המשיבות




פסק דין

בפני
י ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט רחמים כהן), שניתן בת.א. 22875-09-10, ביום 17.06.13, במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת הפרשים בגין תגמולי שארים מקרן פנסיה בסך 129,633 ₪ וכן תשלומים עתידיים.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.
המערער, אהרון כוכב
(להלן: "המערער"), אלמן מנישואיו למנוחה גב' רויטל כוכבי ז"ל, שנפטרה ביום 05.12.08, בהיותה כבת 47 (להלן: "המנוחה"), הגיש תביעה כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ
, מגדלת מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ ותנופה - קרן פנסיה לשכירים ולעצמאים בע"מ (להלן "המשיבות") בטענה כי תנאי הפוליסה בתוכנית הפנסיה של המנוחה שונו ללא ידיעתה, וכעת סכום קצבת השארים נמוך בהרבה מסכום הקצבה כפי שנרכשה במקור: 672 ₪ לחודש לעומת 7,473 ₪ (3,737 ₪ לבן הזוג + 1,868 ₪ לילד, עד שני ילדים, כאשר למנוחה ולמערער 5 ילדים, ובעת הפטירה 2 מהילדים היו קטינים). המערער עתר לתגמולים שהיו מגיעים על פי הפוליסה המקורית.
יצוין, כי גם המערער וגם המנוחה סוכני ביטוח במקצועם.

2.
המנוחה הצטרפה לקרן הפנסיה של תנופה בחודש נובמבר 2002 ובחרה תוכנית אשר נקראת "זקנה מוגדלת". בחודש מאי 2005 שונו תקנות קרן הפנסיה בעקבות הוראות אגף שוק ההון שבמשרד האוצר לשינוי תקנוני קרנות הפנסיה. בהתאם לתקנון החדש, ככל שלא הודיע מבוטח על מסלול פנסיה נבחר, הוחל עליו אחד ממסלולי הרצף כברירת מחדל. בעקבות קבלת ההסבר על השינוי, המנוחה הודיעה לקרן, באופן פוזיטיבי, על רצונה לשנות את המסלול החל עליה למסלול "מוטה זקנה".

3.
המערער טען בפני
בית משפט קמא כי כל שביקשה המנוחה הוא לשנות את גיל הפרישה מגיל 65 לגיל 60, ולא הייתה לה כל כוונה לשנות את המסלול אליו השתייכה. לטענתו, המנוחה לא ייחסה חשיבות לשינוי השם, ולא חשבה שיחול שינוי בתנאי הפוליסה, פרט לשינוי גיל הפרישה. לטענתו, המשיבות העבירו את המנוחה למסלול "מוטה זקנה ונכות" במקום מסלול "מוטה זקנה". מנגד, טענו המשיבות, כי למנוחה לא יכולה הייתה להיות כל טענה, שכן נשלחו לה דו"חות שנתיים מעודכנים בהתאם לבחירתה לעבור למסלול החדש. עוד לטענתם, למנוחה, בהיותה סוכנת ביטוח, הייתה גישה ישירה למחשבי המשיבות, והיא אף עשתה שימוש בנתונים על מנת לבדוק את מצב הביטוחים שלה לאחר ביצוע השינוי.

4.
בית משפט קמא, לאחר שעיין בראיות ושמע את העדויות, דחה את התביעה, וקבע כי לא נסתרה החזקה כי אדם החותם על מסמך מבין ויודע את תוכנו, וכי לא הוכחה הטענה כי המנוחה לא הבינה על מה חתמה. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שהמנוחה חתמה על טופס השינוי ובחרה בעצמה במסלול "מוטה זקנה", ואף קבע כי המשיבות הוכיחו כי המנוחה בדקה בעצמה את מצבה הביטוחי במחשבי החברה, וכי הדו"חות השנתיים הגיעו אליה. בית המשפט מצא את העדויות מטעם הבנק בהקשר זה כמהימנות.
עוד קבע בית המשפט, כי המנוחה ידעה את "התמהיל" של הכיסוי הביטוחי במסלול "מוטה זקנה", ואת הסכומים השונים להם היא זכאית.
לבסוף, קבע בית המשפט כי טענת המערער לפיה בפועל המנוחה צורפה ל"מסלול מוטה זקנה ונכות" לא הוכחה, וסותרת את המסמכים שבתיק.

טענות הצדדים בערעור

5.
לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כשקבע כי המנוחה הבינה וידעה את משמעות בחירת מסלול "מוטה זקנה", לעומת התוכנית המקורית אליה הצטרפה, ובמיוחד כאשר במכתב שנשלח אל המנוחה בעניין השינוי בתוכניות צויין במפורש כי "המיזוג יבוצע כך שלא יהיה שינוי במבנה זכויותיך על פי התקנות...". בהקשר זה, מפנה המערער לעדותם של מר רוטנברג ומר זכריה, שהינם אנשי מקצוע בתחום הפנסיה, שהעידו כי משמעות הביטויים "מוטה זקנה" (התוכנית החדשה) ו"זקנה מוגדלת" (התוכנית המקורית) היא זהה, ועל כן לטענתו ברור כי המנוחה סברה כי מדובר באותה התוכנית בעיקרה. לטענת המערער, המנוחה רצתה לבטח עצמה בקצבת שאירים להבטחת חמשת ילדיה ובעלה, מה שלטענתו מחזק את טענתו כי כל שרצתה הוא לשנות את גיל פרישתה מ-65 ל-60.

לטענת המערער, לא ברור השוני בין נספח ב' לכתב תביעתו, לפיו קצבת השארים עומדת על 6,282 ₪, לבין נספח ג' לכתב תביעתו, לפיו קצבת השארים עומדת על 672 ₪ בלבד, כאשר מדובר במסמכים הנושאים את אותו מס' פוליסה ואותו תאריך הדפסה - 17.2.09.

בהתייחס לכך שבית המשפט ייחס משמעות להיות המנוחה סוכנת ביטוח, טען המערער כי המנוחה פעלה כסוכנת ביטוח במכירת תכניות חיסכון לילדים וביטוחי בריאות, ולא הבינה בתוכניות פנסיה. בהקשר זה הוסיף וטען, כי יש לדחות את עדותה של הגב' בלושטיין שהעידה בכל הנוגע לבקיאותה וידיעותיה של המנוחה בענייני הפנסיה מבלי שהייתה לה הכרות מוקדמת עם המנוחה, ומשמדובר בעדות סברה פסולה.

לטענת המערער, שגה בית המשפט בקביעתו כי המנוחה קיבלה את הדו"חות השנתיים בעודה בחיים, כאשר לא הוצג, ולו מסמך אחד, המוכיח כי המנוחה קיבלה לידיה את דברי הדואר אשר נשלחו אליה כביכול, וכן שגה כשקיבל את העדות לפיה המנוחה בדקה את מצבה הביטוחי במחשב, שכן מדובר בעדות סברה.

באשר לטופס אותו מילאה המנוחה בו בחרה במסלול "מוטה זקנה", הרי שמדובר במסמך שאינו ברור דיו, וככל שקיים חוזה אשר אינו ברור דיו ויכול להתפרש לשני הצדדים - יועדף הפירוש כנגד המנסח. הוסיף וטען כי שגה בית משפט קמא כשדחה טענתו לפיה על אף בחירתה במסלול "מוטה זקנה" הועברה המנוחה בפועל למסלול "פנסיית נכות", דבר העולה בברור מדוחות התקבולים אותם קיבלה המנוחה.

6.
מנגד, טוענות המשיבות, כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו עובדתי ומנומק היטב, ואין כל מקום להתערבות ערכאת הערעור.

לטענתן, בכך שהמנוחה ביצעה מעשה פוזיטיבי ושינתה את מסלול הפנסיה ממסלול ברירת המחדל למסלול "מוטה זקנה", הרי שחזקה היא כי הבינה את תוכנו והייתה מודעת לבחירתה, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. בהקשר זה ציינו המשיבות כי רק כ-5% מהמבוטחים בחרו לבצע שינוי ולא להמשיך לאופציית ברירת המחדל.

לטענת המשיבות, עדותו של המערער הינה עדות שמועה ועדות סברה, שהרי לא ניתן לחקור כיום את המנוחה לגבי אמיתות הטענות או כוונותיה בזמן אמת. זאת ועוד, מעדותו של המערער הוכח כי המנוחה לא הייתה "כאחד העם" בכל הנוגע לעולם הביטוח הפנסיוני. עוד לטענתן, בצדק קבע בית משפט קמא כי המשיבות הוכיחו שהדוחות השנתיים הגיעו לידי המנוחה, וכן הוכיחו כי המנוחה אשר הייתה בעלת גישה והרשאה למערכות המידע, בדקה את מצב הכיסוי הביטוחי שלה בקרן לאחר השינוי בתוכנית לפחות בשתי הזדמנויות. עוד לטענתן, בצדק דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה המנוחה הועברה בפועל למסלול "מוטה זקנה ונכות".

באשר לסתירה לכאורה בין נספח ב' לנספח ג' לכתב התביעה, שמועדם זהה לכאורה אך הם כוללים תמהיל ביטוחי שונה, טוענות המשיבות, כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, וכי בכל מקרה, לגופו של עניין, מדובר במסמכים המהווים צילומי מסך פנימיים בלבד, שהופקו לבקשת המערער, בהיותו סוכן ביטוח בעצמו, וכי התאריך המופיע הוא תאריך ההדפסה, והשוני בין הנתונים נובע מהשינוי בתקנות הקרן, ולראיה ניתן לראות כי קיים שוני בין המסמכים באשר לתאריך הערך - 1.1.05 ו-1.6.05, דהיינו לפני ואחרי השינוי.

המשיבות מוסיפות וטוענות כי בנובמבר 2007 פנתה המנוחה בעצמה לקרן בכדי לקבל פנסיית נכות מהקרן, כאשר פנסיית הנכות חושבה לפי מסלול מוטה זקנה, ושולמה עד לפטירת המנוחה, כאשר המנוחה לא ערערה על גובה פנסיית הנכות. עוד טוענות המשיבות בהקשר זה, כי לאחר שחלתה, ביקשה המנוחה לעבור למסלול הבסיס, אך משלא מילאה הצהרת בריאות לא ניתן היה לקבל את בקשתה.

עוד טוענות המשיבות כי אין כל בסיס לטענת המערער כי המנוחה ביקשה רק לשנות את גיל הפרישה, שכן בחירת גיל הפרישה אינה תלויה בבחירת המסלול הפנסיוני, מה גם שטענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה.

ד י ו ן

7.
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

8.
פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, כאשר בית המשפט קבע כי החזקה לפיה אדם החותם על מסמך הבין את תוכנו - לא נסתרה על ידי המערער, שלא הוכיח טענותיו כי המנוחה לא הבינה שהיא מבצעת שינוי במסלול הביטוחי, כאשר בית המשפט ציין כי המסקנה שהמנוחה הבינה בחירתה מתחזקת נוכח היותה סוכנת ביטוח בעצמה. עוד קבע בית המשפט כי המשיבות הוכיחו כי המנוחה קיבלה דו"חות שנתיים הכוללים את הכיסויים הביטוחיים בהתאם למסלול הנבחר, וכן הוכיחו כי המנוחה בדקה בעצמה את התשלומים שהועברו לה ואת מצב הכיסוי הביטוחי שלה במחשב.

וכך קבע בית משפט קמא:

"לא הונחה תשתית עובדתית, שיהיה בה כדי לערער את החזקה, כי המנוחה הבינה את טיב המסלול אליו ביקשה להצטרף ואת טיב הכיסוי אשר יעניק לה מסלול זה. התובע לא הציג ראיות פוזיטיביות אשר יהיה בהן כדי לערער את החזקה ובהעדרן, חלה החזקה לעיל, כי המנוחה חתמה על טופס השינוי לאחר שהבינה את תכנו ואת מהות בחירתה... מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת נוכח העובדה, שהמנוחה הייתה סוכנת ביטוח במקצועה... כבעלת מקצוע, חזקה על המנוחה כי הייתה מודעת לתנאי המסלול אליו הצטרפה".

ובהמשך:

"...הנתבעות הוכיחו, כי המנוחה אף בדקה בעצמה ובפועל את מצבה הביטוחי במחשבי החברה, כי הייתה מודעת לתנאי המסלול אליו הצטרפה. על כן, היא מחויבת למסלול זה.
...
כמו כן, הנתבעות הצליחו לשכנע, כי הדו"חות השנתיים הגיעו לידי המנוחה.
... שוכנעתי, כי המנוחה, סוכנת ביטוח, בדקה בפועל את היקף הכיסוי הביטוחי במסלול בו בחרה ואף עודכנה על מצב הכיסויים על ידי הנתבעות בדו"חות אשר נשלחו אליה מדי שנה. מכאן שוכנעתי, שהמנוחה ידעה את ה'תמהיל' של הכיסוי הביטוחי במסלול 'מוטה זיקנה' ואת הסכומים השונים להם היא זכאית"
.

9.
אומנם מסקנתו של ביהמ"ש נסמכת בעיקרה על החזקה שלא נסתרה ועל העובדה שהמנוחה הייתה במקצועה סוכנת ביטוח, ואולם למרבה הצער, ברור שאין, ולא יכולה להיות במקרה זה, ראייה ישירה, שכן המנוחה שיכולה הייתה לשפוך אור על העובדות, הלכה לעולמה, ועל כן יש בפני
נו אך ורק ראיות נסיבתיות.

10.
במקרה דנן, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא שמבוססות על חומר הראיות ומנומקות היטב. בית המשפט הגיע למסקנה כי המנוחה הבינה את משמעות בחירת מסלול "מוטה זקנה", על כל המשמעויות הכרוכות בכך, קביעה המתחזקת נוכח העובדה כי המנוחה הייתה מבין 5% המבוטחים שבחרו פוזיטיבית במסלול מסויים, בעוד שיתרת המבוטחים לא הודיעו דבר, ונותבו למסלול שנקבע כברירת מחדל.

המנוחה בחרה באופן פוזיטיבי במסלול שמעדיף פנסיית זקנה גבוהה על פניי גמלת שארים. על פי מבחני ההיגיון והשכל הישר, נראה כי היא בחרה בדרך זו, בהיותה צעירה, ומתוך אמונה שיש לה תוחלת חיים ארוכה. ואם אכן כך הדבר הרי שעדיף לבחור באפשרות של פנסיה גבוהה על פני גמלת שארים גבוהה. לא ניתן לשלול את ההיגיון במסקנתו של בית המשפט, כאשר המנוחה הייתה כבת 45 (ילידת 1961) שעה שהעדיפה פנסיית זקנה גבוהה. למרבה הצער המנוחה נפטרה בגיל צעיר ממחלת סרטן. נראה כי המנוחה הייתה מודעת להשלכות פעילותה ואף פעלה באופן רציונאלי מתוך חשיבה קדימה, ולא מצאתי כל עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא שקבע למעשה כי לא רק שהתביעה לא הוכחה על ידי המערער אלא גם כי המשיבות הוכיחו שהמנוחה ידעה והבינה על מה חתמה, וזאת בהתבסס על הדו"חות השנתיים שנשלחו אליה ועל העובדה שבדקה בעצמה את מצבה הביטוחי במחשבי חברת הביטוח.

11.
מסקנות אלה של בית המשפט מתחדדות נוכח עיון במכתב שנשלח למבוטחים ובטופס עליו חתמה המנוחה. כך צויין במכתב שהופנה למבוטחים:

"מבוטח נכבד,
אנו שמחים להודיעך שהליך התאמת תקנות קרן הפנסיה לרפורמה שהונהגה ע"י אגף שוק ההון, במשרד האוצר הסתיים. במסגרת זו הוכנסו שינויים רבים בתקנות, המאפשרים גמישות גבוהה יותר בבחירת מסלול הפנסיה והתאמתו למצבך האישי.
...
להלן מסלולי הפנסיה הנהוגים כיום בקרן ובאפשרותך לבחור במסלול המתאים ביותר לצרכייך. בכל אחד מהמסלולים יש לבחור בגיל פרישה מבין הגילאים: אישה - 60, 64, 65...".

מכאן שהוצע למבוטחים לבחור באחד מבין המסלולים המוצעים, כאשר בכל אחד מהמסלולים הייתה המנוחה צריכה לבחור בנוסף גם מהו גיל הפרישה שנבחר על ידה. ואלה המסלולים כפי שמופיע במכתב למבוטחים:

§
"מסלול הבסיס - מסלול המעניק כיסוי ביטוחי גבוה לנכות ולמקרה פטירה וחיסכון לפנסיה בגיל הפרישה.
§
מסלול מוטה זקנה ונכות

- מסלול המקנה כיסוי מופחת לשאירים, העלויות הנחסכות מופנות להגדלת הכיסוי לנכות וכן לחיסכון לפנסיה בגין פרישה.
§
מסלול מוטה זקנה ושאירים

- מסלול המקנה כיסוי מופחת לנכות, העלויות הנחסכות מופנות להגדלת הכיסוי לשאירים וכן לחיסכון לפנסיה בגיל פרישה.
§
מסלול מוטה זקנה

- מסלול זה מקנה כיסויים מופחתים לנכות ושארים, העלויות הנחסכות מופנות להגדלת החיסכון לפנסיה בגיל פרישה.

...".

עוד צויין במכתב:

"הודעה זו מיועדת ליתן הסבר ותיאור כללי בדבר האפשרויות לבחירת מסלול פנסיה בהתאם לתקנות הקרן. זכויות המבוטח ו/או שאיריו בקרן נקבעות בהתאם לתקנות הקרן כפי נוסחן מעת לעת. עותק מתקנות הקרן ניתן לקבל במשרדי הקרן ובאתר האינטרנט....
...
סוכן הביטוח שלך עומד לרשותך בכל הבהרה שתדרש. כמו כן, יעמוד לרשותך מוקד שירות לקוחות
....".

מכאן שהמנוחה יכלה שלא לבחור באופן פוזיטיבי מסלול חדש כאשר כאמור לאחר שבחרה במסלול צריכה הייתה לציין באיזה מסלול בחרה, ומה גיל הפרישה הקובע.

12.
המנוחה חתמה ביום 2.1.06 על "ספח לבחירת מסלול פנסיה וגיל פרישה", שצורף למכתב ההסבר שצוטט לעיל, כאשר בראשו מצויין כי "בחירה באחד המסלולים הינה אופציה... ככל שלא תתקבל בקרן הודעה מטעמך בדבר מסלול הפנסיה הנבחר, יחול עליך, החל מיום 1/1/2006, מסלול הרצף...".

המנוחה בחרה באופן פוזיטיבי במסלול מוטה זקנה, שהוא אחד המסלולים מבין האפשרויות, כאשר מפורט בו ההסבר המדוייק למשמעות מסלול זה. צויין בו במפורש כי מסלול זה מקנה כיסויים מופחתים לנכות ושארים, כאשר העלויות הנחסכות מופנות להגדלת החיסכון לפנסיה בגיל פרישה.
כך גם ציינה המנוחה כי היא בחרה בגיל 60.

השיקולים לבחירה במסלול זה ברורים, ועולים באופן ברור מקריאת דף ההסבר שנשלח למבוטחים, שאין ספק שהיה נהיר למנוחה, ובמיוחד בהיותה סוכנת ביטוח בעצמה. כך, ככל שמדובר באדם בריא שקרוב ומאמין לתוחלת חיים ארוכת שנים - הוא בוודאי יעדיף פנסיה בשיעור גבוה ככל האפשר, כפי שכנראה הניחה המנוחה.

בנסיבות העניין אני סבורה שבצדק קבע בית משפט קמא שהמנוחה הבינה היטב את משמעות בחירתה. מסקנה זו מתבקשת נוכח דפי ההסבר שנשלחו למבוטחים, בחירתה הפוזיטיבית של המנוחה, היותה סוכנת ביטוח, ומכלול הנסיבות.
זאת ועוד - בפועל המנוחה קיבלה פנסיית נכות בעקבות מחלת הסרטן החל מספטמבר 2007 ועד לפטירתה, בסכומים בהתאם למסלול מוטה זקנה, ולא ערערה על הסכומים שקיבלה.

בהקשר זה יצוין, כי המערער טען כי מהעדויות עלה כי גם מומחים בתחום לא יכלו לדעת את ההבדל בין "זקנה מוגדלת" - המסלול כפי שנקרא לפני השינויים, לבין "מוטה זקנה"
- המסלול החדש כפי שבחרה המנוחה. ואולם, לאור האמור במכתב ההסבר, הן באשר לאפשרות הבחירה, והן באשר להסברים לגבי כל מסלול, נראה כי המנוחה הבינה מה משמעות הבחירה במסלול "מוטה זקנה". עוד יצוין בהקשר זה, כי ניתן ללמוד על הבנתה של המנוחה את משמעות הבחירה במסלול "מוטה זקנה" בבקשתה לקרן בספטמבר 2007 (לאחר שחלתה) לשנות את מסלול הפנסיה למסלול הבסיס, בו הכיסויים הביטוחיים הם הגבוהים ביותר, ואולם בקשה זו לא ניתן היה לאשר משלא צורפו המסמכים הדרושים וכן הצהרת בריאות.


13.
באשר לקביעות הנ"ל לפיהן המשיבות הוכיחו שהדו"חות השנתיים הגיעו למנוחה וכי המנוחה בדקה את מצבה הביטוחי במחשב, הרי שמדובר בקביעות עובדתיות, והלכה היא ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את העדויות והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, והתעמקה בחומר הראיות, אלא במקרים חריגים [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 04.01.10)], שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם.

14.
מעבר לנדרש יצוין כי המערער הלין על כך שבית המשפט ייחס משמעות לכך שהמנוחה הייתה סוכנת ביטוח במקצועה, וטען כי לא עסקה בפנסיות. אלא שבית המשפט התייחס לטענה זו וציין כי "אף אם המנוחה לא 'התמחתה' בתחום הביטוח הפנסיוני, הרי שכסוכנת ביטוח, אין זה מתקבל על הדעת כי תבחר לעצמה מסלול פנסיה, מבלי שביררה את פרטיו והייתה מודעת לזכויות הנכללות בו". מסקנה זו הגיונית ומקובלת ואין כל מקום להתערב בה.

סוף דבר

15.
לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערעור, והפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו, באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.















עא בית משפט מחוזי 23805-10/13 אהרון כוכב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ, תנופה - קרן פנסיה לעצמאים בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/12/2014)