פסקי דין על דורון אלביליה | פסקי דין על שמואל שמיר | פסקי דין על אריה ולד |

34239-10/14 א     08/12/2014




א 34239-10/14 דורון אלביליה נ' שמואל שמיר, אריה ולד








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 34239-10-14 אלביליה נ' שמיר ואח'




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופט
מוחמד חאג' יחיא


התובע

(המבקש)

דורון אלביליה
ע"י ב"כ עו"ד גורטלר


נגד


נתבעים

(המשיבים)

1. שמואל שמיר
2. אריה ולד
ע"י ב"כ עו"ד שי גור



החלטה


1)
מונחת לפניי בקשה למתן סעדים זמניים (להלן: "הבקשה למתן סעדים זמניים" או "הבקשה") לפיה נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני המורה על המשיבים להימנע מלבצע כל דיספוזיציה וכן לבצע כל פעולה פיזית במגרש 315, ברובע שמחון בעיר אילת (להלן: "הנכס").

בהחלטתי מיום 23.10.14, ניתן בין השאר
צו ארעי
, במעמד צד אחד, אשר אוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנכס האמור, והמעיין יעיין בהחלטה.

2)
כבר כאן יוער כי לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, ולאחר שערכתי את מכלול האיזונים הנדרשים בכגון-דא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, הכל כפי שיוטעם להלן. עם זאת, מובהר כבר כאן, כי כל הקביעות בהחלטה דידן הנן קביעות לכאורה בלבד ומתבססות על החומר שהונח לפני בית המשפט בשלב זה. ברי כי בית המשפט אינו כבול לקביעות הללו וכי יכול להגיע למסקנות אחרות ולקבוע ממצאים אחרים, בהמשך, לאחר הנחת ראיות הצדדים לפניו, שמיעת עדיהם וסיכומיהם.

3)

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.


תמצית טיעוני הצדדים

4)
המבקש, יזם וקבלן בניין, טוען בכתב בקשתו בין השאר, כי כרת ביום 9.6.10 הסכם שותפות עם המשיבים, במסגרת ההיכרות ביניהם, ולפי עיקר ההסכם, מוסדרת חלוקת הזכויות בנכס נשוא הבקשה (להלן: "הסכם השותפות"). המבקש טוען כי המגרש נרשם על-שם המשיב 1 (להלן גם: "המשיב"). לטענת המבקש, ביום 28.10.12 כרתו הצדדים הסכם נוסף שלפי עיקרו, יבנה המבקש בית על המגרש האמור כאשר עלויות הבניה ימומנו על-ידי המשיבים
וללא רווח קבלני שלו. עוד לפי ההסכם האמור, עם מכירת הנכס, מכספי המכירה יושבו תחילה הכספים שהושקעו על-ידי המשיבים ואת היתרה תחולק באופן שווה בין המבקש מצד אחד לבין שני המשיבים יחדיו מצד שני. בהסכם האמור סוכם, כתמריץ לחיסכון בעלויות בנייה, כי עלויות עד סך 1,200,000 ₪ ימומנו באופן מלא על-ידי המשיבים, אך כל סך נוסף מעל הסך האמור ועד ל-'תקרה' של 1,900,000 ₪, יחולק באופן שווה בין שלושת הצדדים, כל אחד יישא בשליש מהיתרה.

5)
המבקש טוען כי אף שהחל בבנייה והתקדם בה, לרבות היוזמה שלו להגדלה והרחבת אפשרויות הבניה באופן שתתוקן התב"ע החלה והגדלת שטח המבנה, בשלב מסוים, כך לטענתו, המשיבים חדלו לממן את הבנייה. המבקש מאשר כי המשיבים "הזרימו" סך של 1,600,000 ₪. לטענתו, חרף השלב המתקדם אליו הגיע בפרויקט, נמצא הוא מממן מכיסו את המשך עלויות הבניה בשל מחדלם האמור של המשיבים. המבקש טוען כי מימן מכיסו למעלה מ-400,000 ₪ כאשר עלות הפרויקט הגיעה עד סך כ-2,000,000 ₪. המבקש טוען כי המשיבים הפרו את ההסכמים שכרתו עמו והסבו לו נזקים, לרבות העדר האפשרות, ללא שיתוף פעולה, לממש את הרווח ממכירת הנכס. לטענתו, חרף פניותיו למשיבים כדי ליישב את ההדורים, ניסיונות אלו של המבקש לא צלחו ולכן נאלץ להפסיק את העבודות בפרויקט. לעניין דחיפות הבקשה, המבקש טוען כי במהלך ימי חג הסוכות 2014, במהלך חופשה משפחתית בעיר אילת, גילה כי מזה מספר ימים החל לעבוד קבלן אחר בנכס. מכאן עתירתו הדחופה של המבקש לבית המשפט להורות על מתן צו האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנכס וכן אוסר עליהם לבצע כל שינוי פיזי בו.

6)
יוער כי בסעיף 33 בכתב בקשתו טוען המבקש כי במסגרת התובענה העיקרית יעתור לא אך לסעד מניעה קבוע אלא אף לפירוק השותפות; לחילופין, לאכיפת ההסכם או למתן הוראות או צווים בדבר המשך קיום השותפות.
ברם
, מעיון בכתב התביעה (הוגש ביום 29.10.14), כותרתו היא תביעה ל-"אכיפת הסכם, צו מניעה ו/או צו עשה, הצהרתי".

7)
במסגרת תגובתם לבקשה למתן סעדים זמניים, ביקשו המשיבים להורות על סילוק התובענה על הסף מחוסר סמכות עניינית וחוסר סמכות מקומית, ככל שעסקינן בתובענה לפירוק שיתוף, זאת נוכח שווי הנכס ומיקומו. לגוף הבקשה, המשיבים מתארים בהרחבה את רקע היחסים בינם לבין המבקש ומפגש הרצונות שלהם, עת חפץ המשיב בלחפש אפיק השקעה בעיר אילת. המשיבים כופרים בדבר קיומו של הסכם השותפות עליו נסמך המבקש בבקשתו. המשיבים טוענים כי מעולם לא נכרת הסכם שותפות כאמור בין המבקש לבין המשיבים ביום 9.6.10. לטענתם, המגרש נרכש על-ידי המשיב 1 זאת בין היתר, לאחר שהסתייע בהלוואה שקיבל מאת המשיב 2. המשיבים טוענים כי בין הצדדים נכרת הסכם אחד הוא ההסכם מיום 28.10.12. לדידם, מדובר בהסכם בין יזם ובעל הקרקע מצד אחד, לבין קבלן ומבצע עבודות בניה מצד שני. בדחותם טענת השותפות בנכס נשוא הבקשה, טענו המשיבים כי להבדיל מנכס זה, המשיב יחד עם המבקש רכשו מגרש אחר בעיר אילת ובאותו מקרה, המגרש נרכש על-ידי
חברה שבבעלות המבקש והמשיב. על כן, לדידם של המשיבים, עת רצו הצדדים ליצור שותפות, ידעו לעשות כן מפורשות, דבר שלא מתקיים לעניין הנכס נשוא הבקשה.

8)
המשיבים חוזרים בתגובתם על עיקרי ההסכם האמור (מיום 28.10.12) וטוענים כי הסכומים שצוינו בו נערכו על סמך מצג של המבקש וכן הערכת עלויות שלו. המשיבים טוענים כי המבקש הציג לפניהם את הערכתו לסיום הפרויקט בחודש מרץ-אפריל 2013. המשיבים טוענים כי נתנו אמון רב במבקש וכי הסתמכו עליו. לדידם, אף שהוא הציג לפניהם כי העלות המרבית של הבניה היא 1,900,000 ₪ כולל הרחבה אפשרית ל-340 מ"ר, גילו המשיבים כי המבקש חרג מתוכנית האדריכלית והקונסטרוקציה, בכלל זה, ביצע הרחבה מעבר ל-410 מ"ר שאושרו בתב"ע, וזאת ללא אישור של המשיבים. המשיבים טוענים עוד כי חרף פניות לאטום את החלק שנבנה ללא אישור, המבקש לא פעל כן. המשיבים טוענים כי המבקש ביצע חריגת בניה וכי אין המשיבים יכולים לפעול להוצאת היתר בניה התואם לתיקון התב"ע שאושרה.

9)
לעניין המימון, המשיבים טוענים כי מימנו את הפרויקט בכ-1,700,000 ₪, וחרף זאת, קצב הבניה היה איטי, המבקש לא מימן את חלקו כפי שנקבע בהסכם, בכלל זה, לא ידוע להם אם רכש מערכת מיזוג ומעלית בסך 500,000 ₪ כפי שהתחייב, וכך הוא פעל בניגוד להסכמות
הצדדים. המשיבים טוענים כי בחודש ספטמבר 2013 המבקש הפסיק לעבוד בפרויקט ועזב אותו כשאינו גמור ובמצב שלד בלבד. על כן, הם פנו למבקש בדרישה לקיים את חלקו בהסכם, אך לא נענה לדרישותיהם. פניות המשיבים אף כללו הצעה כי ירכוש את הנכס, אך גם הצעה זו לא נענתה. המשיבים טוענים כי משלא ענה המבקש לפניותיהם והעבודות בפרויקט הופסקו חודשים רבים זאת בניגוד למוסכם ביניהם, ובשל הנזק שנגרם להם, שכרו שירותי קבלן אחר להשלמת העבודות. המשיבים טוענים כי מבדיקה שנעשתה על-ידי מומחה מטעמם להערכת עלויות בניה, עלויות הבניה שנעשו עד מועד עזיבתו של המבקש את אתר העבודה, הסתכמו בסך כ-978,000 ₪ כאשר סך זה כולל רווח קבלני בשיעור 12%. לטענת המשיבים, בנוסף לפערים הכספיים האמורים באשר לעלויות הבניה, נמצאו גם ליקויים בנכס. המשיבים טוענים כי ברי שהתרופה בתובענה של המבקש, אם בכלל, היא כספית בלבד ולכן אין מקום למתן סעדים זמניים כמבוקש ולכן גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

דיון והכרעה

10)
כאמור, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים וערכתי את האיזונים הנדרשים בכגון-דא, סבורני כי דין הבקשה
להידחות
- וכך אני מורה.

11)
תקנה 362 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מורה כלהלן:

"(א)
הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב)
בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1)
הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2)
אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש
"

12)
כבר נפסק כי לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני פרמטרים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי: אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי-מתן הצו להסב נזק למבקש שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול-דעת רחב לבית המשפט לשקול ולהחליט [ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר ואח', פ"ד נו(1) 529, 533 (להלן: "פרשת אמר")].


"שני התנאים למתן הסעד הזמני אינם בלתי תלויים זה בזה. ישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם הסעד הזמני יסורב, ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש. אולם מקום שאין עניין בתביעה כזו אלא בשאלת סף אם מעלה התביעה שאלה שראוי לבררה, הרי משקלה של שאלה כזו פוחת ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, ולהפך. זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו אם תתקבל בסופו של דבר התביעה העיקרית"

13)
היחס בין שני התנאים האמורים הוא יחס של
מקבילית הכוחות
ועל כך נאמר:
"...ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך... עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני... בהמשך נבחן את התקיימותם של תנאים אלה במקרה דנן"
[רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף ואח' נ' ירון עיון ואח', מיום 1.9.09 (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת עיון")]. עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים האמורים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני [ראו
רע"א 2826/06
שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ
, מיום 6.6.06 (פורסם בנבו)].

סיכויי התביעה

14)
סעד זמני מהווה כלי עזר לקיום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי הוא הסעד הקבוע
לכשיינתן.
ראו ספרו של א'
גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית
, תשס"ט, פרק ל"ד, עמ' 530:

"אין

מקום

ליתן

סעד

זמני

אלא, ובעיקר,

ככלי

עזר

לקיום

ההליך

העיקרי

ולהצלחת מימושו

של

הסעד

העיקרי

הוא

הסעד

הקבוע
.
לפיכך, כדי

לקבל

סעד

זמני

יש

צורך להגיש

גם

תביעה

עיקרית.

אין

מקום

ליתן

צו-ביניים

שאין

בו

כדי

להבטיח

את

מימושו של

ההליך

העיקרי.

אין

מקום

ליתן

צו

זמני (או

צו-ביניים

אחר)

אלא

בצמוד

לתובענה
שהוא

בא

לשרת"
(ההדגשה אינה במקור)

15)
מעיון בכתב התביעה, כאמור, כותרתו היא "אכיפת הסכם, צו מניעה ו/או צו עשה, הצהרתי". ממנו עולה כי עיקר תביעתו של המבקש מתבסס נדבך הסכמי מרכזי, מיום 9.6.10, ולפיו הוא בעל זכויות שותף, יחד עם המשיבים, בנכס נשוא התביעה [ראו סעיפים 8 ו-9 בתצהיר המבקש, ראו סעיפים 7 ו-8 וסעיפים 31 ו-36 בכתב התביעה]. המבקש צירף לבקשתו למתן סעדים זמניים (נספח ב') ולתביעתו נוסח לא חתום של הסכם השותפות. המבקש מוסיף וטוען כי
המשך
לשותפות האמורה, נכרת גם הסכם נוסף ביום 28.10.12. המבקש אף העיד בדיון בבית המשפט: "אני רואה את עצמי כחלק מהבעלים" [שורה 10, עמוד 3 בפרוטוקול].

ברם
, המשיבים טענו בתגובתם לבקשה למתן צו מניעה כי הסכם השותפות האמור לא נחתם מעולם וכי אין הסכם כזה, ולא זו בלבד. בדיון בבית המשפט מיום 4.11.14, הובהר כי ההסכם האמור לא נחתם [שורות 10-13, עמוד 1 בפרוטוקול].

16)
איפוא - התביעה, ככל שהיא מבוססת על טענות בדבר קיומן של זכויות קנייניות של המבקש בנכס, מעוררת קושי ממשי שכן נדבך מרכזי עליו מושתתת טענה זו, אינו קיים עוד. יתרה מכך, גם מעיון בהסכם מיום 28.10.12 אשר צורף על-ידי המבקש (נספח ד'), ואשר נטען על-ידו ותואר כ-
המשך
של השותפות האמורה בין הצדדים, מחדד כי המבקש אינו בעל זכויות קנייניות בנכס [ראו רישא וסעיף 1 בהסכם מיום 28.10.12]. בהקשר זה, ממכלול החומר הקיים בתיק, מקובלת עליי טענת המשיבים כפי שהובאה מפי בא-כוחם בדיון: "...אין לנו אלא תביעה כספית בין קבלן מבצע עבודה לבין הרווח הקבלני שלו בכל שלב" [שורות 18-19, עמוד 2 בפרוטוקול]. לפי הסכמת הצדדים, כעולה מהחומר שהונח לפני בית המשפט, מדובר בהסכם עסקי-קבלני, כאשר
בעיקרו
, רווחי המבקש (הקבלן) בגין עבודות הבניה אשר סוכם כי יבצע ייגזרו מרווחי המכר של הנכס לאחר השלמתו.

17)
לפיכך, באשר לסיכויי התביעה וככל שהיא מתבססת על הטענות בדבר זכויות קנייניות של המבקש בנכס, כאמור, אינם מן המשופרים, ולא רק. מעיון מעמיק בכתב התביעה, בפרט, סעיף 33 על כל חלקיו, עולה הרושם כי מדובר בתובענה כספית גרידא, זאת בניגוד לכותרתה דלעיל. בכל מקרה, בהעדר עילה ברורה מן הכתובים
במתכונתה הנוכחית
של התובענה וממכלול החומר שהונח לפניי, אין בידי, בשלב זה, לקבוע כי סיכויי התביעה הנם טובים או מן המשופרים.

מאזן הנוחות

18)
כזכור, הבקשה למתן סעדים זמניים מתייחסת לשני ראשים: איסור דיספוזיציה ומניעת ביצוע כל פעולה פיזית.

19)
במסגרת עריכת מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון את הנזקים שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מהענקתו או אי-הענקתו של הסעד המבוקש. לפי ספרו של גורן לעיל, עמ' 523:

"על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן הצו או אם לא יינתן, ועליו להשוות את הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע. על בית המשפט להעריך אם, במכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול למבקש יותר מאשר למשיב המתנגד לו.
אי הנוחות, שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן הצו, כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלט יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד - מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תידחה התביעה"

20)
לאחר שעיינתי במכלול הטענות שהונחו לפניי, חוששני כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, בהתייחס לשני הראשים שבבסיס הבקשה.

21)
לעניין הבקשה לאיסור דיספוזיציה - ממכלול החומר שהונח לפניי, לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי הנזק שייגרם למבקש עקב אי מתן הצו המבוקש לא יהיה בר-פיצוי כספי ככל שימצא בסוף ההליך כי יש ממש בתביעתו. כאמור, כפי שניתן להתרשם מתביעתו של המבקש, מדובר בתובענה כספית. המבקש אף ידע היטב לאמוד את נזקו (כמפורט בסעיף 33, על כל חלקיו, שבכתב התביעה). לכך יש להוסיף, כי לא הונחה תשתית משכנעת לפיה המבקש הוא בעל זכויות
קנייניות
כלשהן בנכס, כמבואר לעיל. מכל אלה עולה כי הפגיעה בזכותם הקניינית של המשיבים עקב מתן הצו, עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למבקש לו לא יינתן הצו, נזק אשר נראה לכאורה כי ניתן לאמוד אותו ולכמת אותו, ובכל מקרה, הוא בר-פיצוי כספי.

22)
לעניין הבקשה לאיסור כל שינוי פיזי - גם בהקשר זה, לא שוכנעתי כי נזקו של המבקש ככל שלא יינתן הצו עולה על נזקם של המשיבים ככל שהצו הזמני יינתן, וזאת משני טעמים מרכזיים:

האחד
- התנהגות המבקש עצמו לוקה
בשיהוי ניכר
בהגשת בקשתו. המבקש העיד בדיון כי הפסיק לעבוד בנכס כליל "לפני 7-8 חודשים" [שורות 29-31, עמוד 2 בפרוטוקול]; המשיב העיד בבית המשפט: "בספטמבר 2013 המבקש עזב את האתר" [שורה 17, עמוד 4 בפרוטוקול]. המשיבים צירפו לתגובתם ולסיכומיהם פניות למבקש כי ישוב וישלים את עבודתו בנכס, אך המבקש לא נעתר לפניות. בפני
ה מיום 26.4.14, ציינו המשיבים כי הם נאלצים לשכור שירותי קבלן אחר להמשך ביצוע העבודות בנכס.

ממכלול החומר שהונח לפניי לא נראה כי המבקש פעל בשקידה ראויה למיצוי זכויותיו. זאת ועוד, המבקש לא הניח לפני בית המשפט תשובה מניחה את הדעת בדבר העיכוב בהגשת בקשתו דידן.

על נפקותו של שיהוי נקבע בין השאר:

"אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11;
רע"א 8630/05
ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 ([פורסם בנבו], 10.4.2007))
"

[ראו החלטה בעניין
רע"א 5841/11
אקסלרוד איטה ואח' נ' בנק מזרחי,
מיום 20.9.11 (פורסם בנבו), פסק 25]

השני
- לא ניתן להתנתק מן הרושם כי הבקשה למתן סעדים זמניים, בפרט, חלקה האוסר כל שינוי פיזי בנכס, הנה בבחינת בקשה למתן צו עשה ולאו דווקא בקשה למתן צו לשמירת מצב קיים, זאת שכן, כעולה מטיעוני הצדדים בכללם המבקש עצמו, בנכס כבר נמצא קבלן אחר [שורות 7-10, עמוד 3 בפרוטוקול]. על כן, משמע הבקשה אינו מניעת ביצוע עבודות על-ידי כל קבלן
פוטנציאלי
אחר כי אם מדובר בבקשה להוצאת קבלן
ספציפי
מהנכס. יוער בהקשר זה כי לא נתבקש על-ידי הצדדים, לא כל שכן על-ידי המבקש, צירופו של הקבלן אשר כבר מבצע את העבודות בנכס, בהליך דידן, חרף היותו של הקבלן בעל-דין דרוש משכן זכויותיו עלולות להיפגע עקב מתן הצו המונע כל שינוי פיזי בנכס.

23)
אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי גם רכיב זה, מאזן הנוחות - נוטה לטובת המשיבים בנסיבות העניין.

סיכום

24)
הבקשה למתן סעדים זמניים - נדחית.

הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 23.10.14 - מבוטל והעירבון שהופקד לפי סעיף 4 בהחלטה מיום 23.10.14 - יושב למבקש.

25)
המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך-דינם בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו למשיבים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסך האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.


המזכירות - התיק מוחזר למזכירות לניתוב מחדש. להודיע לצדדים בהתאם
.



ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 34239-10/14 דורון אלביליה נ' שמואל שמיר, אריה ולד (פורסם ב-ֽ 08/12/2014)