פסקי דין על עזרא צבי | פסקי דין על ראובן את משה בע"מ

4790/08 תעא     11/12/2014




תעא 4790/08 עזרא צבי נ' ראובן את משה בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 4790-08




לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים
, סגן נשיא



נציגת
ציבור (עובדים) –גב' שושי הורוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) – מר צבי זייד

התובע :
עזרא צבי
ע"י ב"כ עו"ד שגיב עזרא
-

הנתבעת:
ראובן את משה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ניצן גדות


פסק דין

זוהי תביעתו של התובע אשר הועסק בחברת ראובן את משה בע"מ
, תקופה של למעלה מתשע שנים שהסתיימה עם פיטוריו. התביעה הינה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, דמי כלכלה ותוספת ותק.

רקע עובדתי
1.
הנתבעת הינה חברה המפעילה מוסך מורשה למכוניות "רנו" ו"ניסן" באזור התעשייה על דרך יבנה- רחובות ( להלן: "המוסך").


2.
התובע הועסק ע"י הנתבעת החל מיום 1.11.98 ועד ליום 17.1.08, עת פוטר מעבודתו, לאחר שנתפס והודה בגניבת מצברים מהנתבעת.

3.
בשנים האחרונות לעבודתו שימש התובע בין היתר כממונה על קליטת המצברים למוסך וזאת במסגרת תפקידו כאחראי לקבלת סחורות בתחום חשמל הרכב.

4.
התובע הוא שהיה אחראי על הזמנת המצברים, העברתם למחסן באמצעות אדם בשם צורי (אשר עבד בחברת מפעלי שנפ והיה אחראי להספקת המצברים למוסכים באזור הדרום), מילוי תעודת המשלוח והעברתה להנהלת החשבונות של המוסך להמשך טיפול ותשלום.

4.
לאחר שהנהלת המוסך גילתה כי קיים חוסר במלאי המצברים במוסך וכי קיים פער בין כמות המצברים שהנתבעת חויבה בהם ע"י חברת שנ"פ לבין כמות המצברים שהחברה מכרה ו/או אלו המצויים במוסך בפועל, החליטה להיעזר בשירותיה של חברת חקירות.

5.
תוצאות החקירה העלו כי התובע הוא אשר גנב מהנתבעת את המצברים , תוך קשירת קשר עם צורי וזאת בדרך של רישום כוזב בתעודת המשלוח של כמות גדולה יותר של מצברים מהכמות אשר הורדה בפועל למחסן במוסך. כאשר את המצברים שלא העביר למחסן מכר התובע בדרך כזו או אחרת ל"לקוחות" פרטיים במחיר מוזל ובמזומן.

6.
התובע תושאל על ידי חברת החקירות, הודה וחתם על הודאה בכתב ולפיכך פוטר ביום 17.1.08 מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת

(מכתב פיטורים צורף כנספח ה' לתצהיר התובע).

7.
כנגד התובע הוגש לבית המשפט השלום ברחובות כתב אישום בעבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 יחד עם סעיף 34ב לחוק העונשין. (ת.פ 29476-12-09 מדינת ישראל נ' עזרא צבי
).


ביום 22.7.13, במסגרת הסדר טיעון ועל סמך הודאתו, הורשע התובע בעובדות כתב האישום. ביום 23.12.13 ניתן גזר הדין בעניינו.

טיעוני התובע
8.
התובע טוען כי הנתבעת רקמה מזימה לפיטוריו באמתלה של "חוסר אמינות" ככל הנראה משום שמאסה בעובדה שנאלצה לשנות את אופי העסקתו בעקבות תאונת עבודה שעבר בחודש ספטמבר 2005.

9.
התובע מכחיש מעורבותו בגניבת המצברים וטוען כי הודה בביצוע העבירה בפני
החוקרים לאחר שאלה איימו עליו כי יפנו למשטרה והוא ייעצר לזמן רב, ובשל חששו שלא יוכל לסייע
לבנו שנולד עם שפה שסועה ולהסיעו לטיפולים רפואיים.

10.
התובע טוען כי לא ניתן לקבל את גזר הדין שהוגש מטעם הנתבעת ולא ניתן לעשות כל שימוש בהודאתו המבוססת על הסדר הטיעון. לפיכך הוא מבקש כי בית הדין יתעלם מהכרעת הדין שניתנה בעניינו וייתן פסק דינו בהסתמך על הראיות שהוגשו לו במסגרת הליך זה.


לשיטת התובע משהוכח כי לא הייתה לו כל מעורבות בגניבת המצברים, הרי שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

11.
בנוסף טוען התובע כי בהתאם לרישום המופיע בתלוש השכר האחרון הוא זכאי לפדיון של 48.82 ימי חופשה, אשר לא שולמו לו עד ליום זה. כמו כן , לטענתו, ובניגוד לחובתה מכוח ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים , לא שילמה לו הנתבעת דמי כלכלה, תוספת ותק, לא הפרישה עבורו לקרן השתלמות ולקרן פנסיה ועל כן הוא זכאי לפיצוי ולתשלום זכויות סוציאליות אלה.


טיעוני הנתבעת
12.
התובע הורשע בעבירה חמורה של גניבה ממעביד וזאת במסגרת הליך פלילי אשר הסתיים בהכרעת דין ובגזר דין חלוט. אין כל מניעה כי פסק הדין שהרשיע את התובע ישמש כראיה יחידה נגדו במסגרת ההליך המתנהל כאן.

13.
מעשי הגניבה בהם הורשע התובע, מצדיקים שלילת פיצויי הפיטורים והודעה מוקדמת.

14.
הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע פדיון מלא של ימי החופשה וכן ביצעה לזכותו הפרשות מלאות במהלך כל תקופת עבודתו.


באשר לרכיב דמי הכלכלה, הרי שלא זו בלבד שהתובע לא טרח לפרט מהם אותם "דמי כלכלה" אותם הוא תובע, אלא שההסכם הקיבוצי אינו כולל חובת תשלום של דמי כלכלה.


עוד לטענתה, תוספת ותק שולמה במלואה. משכורתו של התובע עלתה לאורך השנים (עד כדי פי שניים).

15.
מכל מקום, טוענת הנתבעת כי גם אם בית הדין יחליט לפסוק לתובע תשלום כלשהו, כי אז עומדת לנתבעת זכות הקיזוז בסכום של 1,433,402
₪ (סכום הגניבה).

ההליך
16.
ההליך דנן עוכב על פי החלטת כב' השופטת נטע רות עד להכרעה בתיק הפלילי. לאחר ההכרעה כאמור, עמד התובע על המשך ההליך אשר הועבר לברור בפני
המותב הח"מ.


מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר ראובן גרשונוביץ
מנהל הנתבעת. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב וב"כ התובע אף הגיש סיכומי תשובה בהתייחס לסיכומי ב"כ הנתבעת.


דיון והכרעה
זכאות התובע
לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת
17.

כאמור, ביום 22.7.2013 ניתנה הכרעת דין בעניינו של התובע, במסגרת תיק

פלילי (רחובות) 29476-12-09 מד"י נ' עזרא צבי
,
ולפיה:

"על סמך הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 יחד עם סעיף 34 ב' לחוק העונשין, התשל"ז -1977".




במסגרת גזר הדין מצא בית המשפט השלום לחזור ולפרט את עיקרי כתב האישום המתוקן בהם הודה התובע, ובין היתר, בגניבת " כ- 750 מצברים בסכום כולל של 300,000 ₪... אשר אינו כולל את מחיר האריזות של המצברים הגנובים, אשר לא הוחזרו לחברת שנפ על ידי הנאשם וצורי ".


האם נוכח הרשעתו של התובע בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו יש לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת? תחילה יש לבחון את קבילות פסק הדין הפלילי בהליך אשר בפני
נו.

18.
בסיכומיו מבקש התובע כי בית הדין לא יקבל כראיה ולא יעשה כל שימוש בהודאתו שמבוססת על הסדר הטיעון, כך גם לגבי כתב האישום ולגבי גזר הדין. עוד ביקש התובע כי בית הדין יתעלם לחלוטין מהכרעת הדין יוציאה מתיק בית הדין וייתן

פסק דין
על סמך הראיות הקבילות והרלוונטיות שהוגשו לו במסגרת הליך זה (סעיף 12 לסיכומי התובע).


בבקשתו זו נסמך התובע על הוראת סעיף 42 (ב)(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 הקובעת כי ממצאים ומסקנות שבגזר דין לא יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה.

19.
הגם שטענה זו של התובע נכונה, אין בה למעשה להועיל לתובע , שכן במקרה הנדון מבקשת הנתבעת כי הכרעת הדין , להבדיל מגזר הדין, תשמש כראיה בהליך דנן, ונבהיר:


סעיף 42א' לפקודת הראיות
קובע:

"42א.
(א)

הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי.



(ב)
הוראות סעיף זה אינן חלות על –




( 1) ...




(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".


19.
הנה כי כן, על מנת ש

פסק דין
יהיה קביל כראיה במשפט אזרחי יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים:

פסק דין
חלוט;

פסק דין
מרשיע; המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי.


במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי מתקיימים שלושת התנאים הנ"ל.


ונדגיש, אמנם את ממצאי ומסקנות גזר הדין לא ניתן לקבל כראיה, אבל את הכרעת הדין וודאי שניתן לקבל כראיה בהתקיים התנאים המפורטים לעיל. ואכן בתי הדין לעבודה, לא אחת, עשו שימוש בסעיף 42א הנ"ל תוך שאימצו את פסקי הדין הפליליים כראיה במסגרת ההליך שהתנהל בפני
הם. ( ראו: עע (ארצי) 346/05 שלמה שלום נ' אלה קוזמינוב,

פסק דין
מיום 15.6.06
; תע"א (חי') 9432-11-08 מחניהה אהלל נ'
טובזון 1997 בע"מ, פס"ד מיום 7.3.11; עב (ת"א) 302169/98 מ.מ חברה לסחר נ' מואטי, מיום 20.4.04).


אף בפסיקה עליה סומך התובע בסיכומיו, נאמר מפורשות כי אין להסתמך על אמירות, ממצאים או מסקנות שבגזר דין, להבדיל מהכרעת דין.

20.
זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע בע"א 71/85
"אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט
,פ"ד מא
(4) 327, שבנסיבות בהן פסק הדין מבוסס על הודאת הנאשם "ניתן לקרוא לתוך הכרעת הדין את עובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם, ואשר הפכו, לאחר ההודאה בעובדות, בדרך של הבלעה, לחלק מהכרעת הדין. עובדות אלה הן ה'ממצאים' שבפסק הדין".

בהתאם לכתב האישום,
התובע משך כשלוש שנים, נהג לגנוב מהמוסך מצברים בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. התובע מכר את המצברים הגנובים במזומן ושלשל את התמורה לכיסו. מאחר והתובע לא החזיר לחברת שנ"פ את אריזות המצברים הגנובים, חויבה הנתבעת אף עבור אריזות שלא הוחזרו. באופן המפורט לעיל גנב התובע כ- 750 מצברים בסכום של כ- 300,000 ₪ (לא כולל מחיר האריזות שלא הוחזרו).



בענייננו מתקיימים אפוא התנאים הנדרשים להחלת הוראת
סעיף 42א(א) לפקודת הראיות,
שעניינו קבילות פסק הדין בהליך הפלילי כראיה בהליך האזרחי. מכאן שפסק הדין הפלילי מהווה הוכחה לכך כי הנאשם גנב מהנתבעת מצברים בסך של כ- 300,000 ₪ לפחות.


21.

החובה לשלם פיצויי פיטורים היא חובה שבחוק, וניתן לשללם רק אם התמלאו לכך הנסיבות שב
חוק פיצויי פיטורים,
התשכ"ג- 1963
.




חוק פיצויי פיטורים
, בסעיפים 16 ו-17 קובע כך:


"16.
לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים
בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
17.
בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."



בענייננו אין חולק כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים, משנת
1993 (להלן: "ההסכם הקיבוצי")
(ראה סעיפים 68-69 לסיכומי התובע וכן הפניית הנתבעת לסעיפי ההסכם בסעיף 20 לסיכומיה).



סעיף 20 להסכם הקיבוצי קובע:
"20.
פיטורים על פי תקנון העבודה
א.
פיטורים בו במקום ובלי הודעה מוקדמת יכולים לצאת לפועל באותם המקרים המפורטים בתקנון העבודה המצורף להסכם זה המהווה חלק בלתי נפרד ממנו".

על פי סעיף יג' לתקנון העבודה, אשר צורף כנספח להסכם הקיבוצי:
" יג. עונשין
....3.
עשה עובד אחת מאלו:
(א) הפר משמעת באופן חמור;
(ב) גרם להכאות במוסך שתוצאותיהם חמורות;
(ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
(ד) .....יהיה צפוי:
(א) ....
(ב)
לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילית חלקית של פיצויי פיטורים;
(ג)
לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים".


סעיף יג' (4) לתקנון קובע כי "הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת העונש או הקנס".

22.
גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו (דברי כב' השופט צור בע"ע (ארצי) 272/06
משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ
, מיום 23/7/07, פסקה 10 לפסק-דינו. ראו עוד

ע"ע 300075/96
אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון
, מיום 2.7.01

;
ע"ע (ארצי) 300320/98
סווירי אריה נ' רם חן חניונים בע"מ
, מיום 23.6.02;

דב"ע מג/32-3
סמי מזרוב ואח' נ' ארנולד ליבליך
, פד"ע יד 258). עם זאת, שעה שבית הדין נדרש להכריע בסנקציה המתבקשת לנוכח עבירה זו "יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל, את משך תקופת העבודה, את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים, את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור" (עניין אבלין, פסקה 7).


23.
כל גניבה יש לגנות ולהוקיע, וגניבה ממעסיק - ביתר שאת, נוכח יחסי האמון ששוררים בין הצדדים. המעסיק מפקיד בידי עובדיו את רכושו היקר ביותר, מקור פרנסתו, וסומך עליהם שיבצעו עבודתם עבורו בנאמנות ותוך שמירה על קניינו.


בע"ע (ארצי) 214/06
אלוניאל בע"מ נ' צ'רניאקוב
(מיום 31.5.07) פרט בית הדין הארצי את השיקולים המנחים את בית הדין בבואו להחליט אם יש לשלול את פיצויי הפיטורים במקרה הנדון בפני
ו, באופן הבא:
"השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו;"





כך גם בע"ע (ארצי) 300075/96
אליה נ' קליין
,



(מיום 2.7.01) קבע בית הדין הארצי:
"ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתירה. עם זאת, שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי של מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור".


24.
לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה, החלטנו שנסיבות המקרה שבפני
נו מצדיקות שלילה מוחלטת של זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. כל גניבה היא עבירה חמורה בפני
עצמה אולם קל וחומר עבירת גניבה ממעביד, לנוכח יחסי האמון השוררים בין הצדדים, ודאי לנוכח יחסי העבודה הממושכים בין הצדדים שעה שהתובע עבד במוסך כ- 10 שנים ונוכח תפקידו האחרון בו הופקדה בידיו סחורה בשווי רב .



וכך העיד מר גרשונוביץ:

"אנחנו אין לנו מחסן ממוחשב. אנחנו מגישים דוחות וכל מה שקיבלנו מצברים התובע היה מקבל אותם ומביא אותם למחסן והיה מאשר והאימון היה עד כדי כך גדול שהכל עבר דרכו וכל מה שהתובע היה אומר היו מאשרים..." (עמ' 5 ש' 18-21).




יובהר עוד כי מכתב האישום שהוגש כנגד התובע
ומגזר הדין עולה בבירור כי אין מדובר במעידה חד פעמית ובודדת, אלא בפעולות שחזרו על עצמן משך כשלוש שנים, במועדים שונים ורבים
ותוך שיתוף אחרים במעשה העבירה.


כמו כן, מר גרשונוביץ העיד, ועדותו לא נסתרה, כי מעשי הגניבה גרמו נזק כספי גדול לנתבעת. כתוצאה מכך נאלצה לקצץ בעלויות התפעול שלה, לפטר עובדים ואף להידרש להלוואת בעלים גדולה, כל זאת לבד מהעובדה שאף נאלצה למכור שליש ממבנה המוסך שבבעלותה.




נוכח כל אלה, הכף נוטה לחומרה באופן המצדיק שלילת מלוא פיצויי הפיטורים
של התובע. באשר לתמורת הודעה מוקדמת, לא רק שבנסיבות שהוכחו בפני
נו, אנו סבורים כי התובע לא היה זכאי להודעה מוקדמת, אלא שהנתבעת אף שילמה לתובע , לפנים משורת הדין, משכורת מלאה בגין חודש ינואר 2008 חרף העובדה שפוטר כבר ביום 17.1.08 (נספחים ג' ו- ד' לתצהיר מר גרשונוביץ).


רכיבי התביעה הנוספים
פדיון חופשה
שנתית
25.
בכתב התביעה טען התובע כי על פי תלוש השכר האחרון המצוי בידו מחודש אוקטובר 2007 עומדת לו יתרת ימי חופשה של 48.42 ימים ולפיכך הינו זכאי לפדיון חופשה בסך 15,818 ₪ לפי תעריף יומי של 324 ₪.



התובע טוען כי שכרו השתנה במהלך תקופת עבודתו עקב תאונת עבודה שעבר ביום 5.9.05 אשר לאחריה
חל שינוי מהותי בתפקידו ובהתאם הופחת שכרו מ- 8,781 ₪ לחודש לסכום של 4,218 ₪ לחודש. לכן לשיטתו יש לחשב את שכרו הממוצע לפי השכר הכולל למשך כל תקופת העסקתו ואשר עומד ע"ס 7,918 ₪ לחודש.



בהתבסס על שכר חודשי זה טוען התובע כי שכרו השעתי הינו
7,918/208 שעות חודשיות= 38 ₪. ושכרו היומי הינו 324 = 38* 8.5 שעות.


26.
במסגרת תצהירו הוסיף התובע, כי הנתבעת שילמה לו בחודש מרץ 2008 פדיון חופשה אך בחישוב של 160.77 ₪. ולכן בקיזוז הסכום ששולם הוא זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 7,788 ₪. אלא שבסיכומיו חוזר וטוען התובע כי הינו זכאי לתשלום סך של 15,878 ₪ בגין פדיון חופשה.

27.
לטענת הנתבעת לאחר תאונת העבודה שעבר, לא עבד התובע במשרה מלאה וודאי שלא
8 שעות ביום (סעיפים 6,7 לתצהיר הנתבעת).

28.
בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע גם בתקופה שלאחר תאונת העבודה, נרשם כי התובע עבד 26 ימים 8 שעות ביום ועל כן אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה עבד התובע בתקופה זו חצי משרה. גם מכתב התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת
בשל תאונת העבודה (נספח א' לתצהיר הנתבעת), לא ניתן ללמוד את שמבקשת הנתבעת להוכיח שכן שם מציין התובע כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בשיעור של 50% אך אינו טוען כי עבד בפועל 50% משרה.

29.
לפיכך נכון יהיה לחשב את פדיון החופשה לפי שתי תקופות העסקה:


עד לחודש 3/06 (כולל) שולמה לתובע משכורת בסך 8,722 ₪ כשבחודש זה עמדה לתובע יתרת חופשה של 34.35 ימים (ראה תלוש שכר לחודש זה).


לפיכך שכר היומי בתקופה זו עמד על סך 335 ₪ * 34.35 = 11,523 ₪.


החל מחודש 4/06 ועד למועד פיטוריו השתכר התובע סך 4,180 ₪ (שכר יומי 160.7 ₪), כשבתקופה זו נצברו לו 14.47 ימי חופשה. לפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה בגין ימים אלו בסך 2,326 ₪ ובסה"כ זכאי התובע לפדיון חופשה בגובה 13,849 ₪ מסכום זה יש לנכות את פדיון החופשה ששילמה הנתבעת בחודש 3/08 בסך 8,030 ₪.



התובע אם כן זכאי ליתרת פדיון חופשה בגובה 5,819 ₪.

קרן ההשתלמות
30.
סעיף 27 להסכם הקיבוצי קובע את חובת המעביד להפריש לקרן השתלמות כדלקמן:
"א.
הנהלות המוסכים יפרישו על חשבונן מידי חודש בחודשו 0.2% משכרם הכולל של העובדים וכן ינכו 0.1% משכר העבודה של העובד לקרן ההשתלמות לעובדי המוסכים
שתקום בהנהלה משותפת של הצדדים להסכם".

משהנתבעת לא צירפה תחשיב נגדי אנו מקבלים את תחשיבי התובע לפיו הינו זכאי לסך של 1,758 ₪ פיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות.


קרן פנסיה ופיצויים
31.
סעיף 17 א להסכם הקיבוצי קובע:
"א.
הנהלות המוסכים יבטחו את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד או בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים לפי בחירתם".



לתצהיר הנתבעת צורף אישור חברת "מנורה מבטחים" לגבי יתרת תגמולים ופיצויים אשר נצברו לתובע מחודש נובמבר 1998 ועד לחודש ספטמבר 2000.
(נספחים ו'-ז' לתצהיר). החל משנת 2000 בוטח התובע בחברת מנורה- מנולייף, לבקשתו.
במהלך 2003, עם עדכון שכרו של התובע, נפתחה לתובע פוליסת ביטוח נוספת בחברת "הפניקס" וזאת לשם ביטוח תוספת השכר
(נספחים ח' ו- ט').

על פי תלושי השכר בוצעו ההפרשות כסדרן מדי חודש בחודשו.

32.
התובע בשום שלב לא התייחס לטענות הנתבעת ולראיות שהוצגו על ידה אלא שב וטען כי לא הופרשו עבורו הפרשות פנסיוניות כלל.


בהתחשב בנתונים שהוצגו בפני
נו, אין לנו אלא לדחות רכיב תביעה זה.

דמי כלכלה
33.
התובע אינו מציין מכוח איזו הוראה הוא זכאי לדמי כלכלה, וכנראה לא בכדי שכן ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אינם קובעים חובת תשלום דמי כלכלה. התובע אף אינו מפרט מהם אותם "דמי כלכלה" אותם הוא תובע.


ככל שהתובע התכוון לתשלום דמי אש"ל, הרי שסעיף 8ב להסכם הקיבוצי קובע כי אלו ישולמו רק ל"עובד הנשלח לעבוד מחוץ למוסך ו/או מחוץ לעיר יוחזרו לו הוצאות הנסיעה והלינה הכל לפי העניין".


התובע לא טען וודאי לא הוכיח, כי נתמלא בעניינו תנאי זה ולפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

תוספת ותק
34.
התובע טוען כי בניגוד לצו ההרחבה הנתבעת לא שילמה לו תוספת ותק ועל כן הוא זכאי לתוספת ותק בסך של 7,700 ₪.


לטענת הנתבעת משכורתו של התובע עלתה לאורך השנים מספר פעמים וזאת עד למועד בו נפגע בתאונת העבודה ועבר לעבוד במשרה חלקית. מששכרו עלה אף יותר מאשר 1% לשנה הרי שקיבל תוספת ותק בפועל.

35.
סעיף 8ג להסכם הקיבוצי קובע לאמור:
"
לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה".


התובע לא כימת את תביעתו כנדרש. זכאות התובע לתוספת ותק הינה החל מהשנה השנייה ואילו התובע חישב את זכאותו לכל תקופת עבודתו. כמו כן לא פורט ולא הוסבר הכיצד הגיע התובע לתוספת בגובה 70 ₪ לחודש. כמו כן בחודש 6/01 חלה קפיצה משמעותית בשכר היסוד החודשי של התובע (שכרו עלה מ-6,270 ₪ ל- 8,267 ₪), דהיינו עליה בשיעור של למעלה מהנדרש בגין תוספת ותק.

לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית.

טענת קיזוז
36.
הנתבעת טענה כי ככל שתימצא חבה כלפי התובע בחוב כלשהו, יש לקזז חובה במלואו לנוכח מעשי הגניבה שביצע התובע והנזק שנגרם לה בגינו אשר עומד על כ- 1,433,402
₪.


כעולה מהכרעת הדין ומעובדות כתב האישום בהן הודה התובע ואשר הופכות חלק מהכרעת הדין, עומדת לנתבעת לכל הפחות זכות קיזוז בגובה של

300,000 ₪.


בנסיבות אלה הגם שהתובע זכאי לכאורה לתשלום בגין יתרת פדיון חופשה וקרן השתלמות, הרי שסכומים אלה מתקזזים אל מול הנזקים שגרם לנתבעת ולפיכך התובע אינו זכאי לקבל מהנתבעת סכום כסף כלשהו.


סיכום
37.
נוכח האמור לעיל, נדחית התביעה על כל עילותיה.


באשר להוצאות המשפט. בהתחשב מחד בתוצאת ההליך ובעובדה, כי התובע בחר להמשיך בהליך ההוכחות חרף פסק הדין בהליך הפלילי ומאידך, בקיזוז הסכומים כאמור בסעיף 36 לעיל, ישא התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, (11 דצמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
















גב' שושי הורוביץ
נציגת ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים
,שופט
סגן נשיא

מר צבי זייד
נציג ציבור (מעסיקים)










תעא בית דין אזורי לעבודה 4790/08 עזרא צבי נ' ראובן את משה בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/12/2014)