פסקי דין על אפרת גרסברגר | פסקי דין על רון פהימא | פסקי דין על ענת פהימא |

16216-06/14 תק     08/12/2014




תק 16216-06/14 אפרת גרסברגר נ' רון פהימא, ענת פהימא








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 16216-06-14 גרסברגר נ' פהימא ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


התובע
ת

אפרת גרסברגר

ת.ז. 058788258


נגד


הנתבעים

1.רון פהימא

ת.ז. 24320608

2.ענת פהימא

ת.ז. 27488584




פסק דין


זוהי תביעה קטנה בסך של 11,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים שכרו מן התובעת נכס ולא שילמו את דמי השכירות עבור חודשים פברואר ומרץ 2014, בסך של 3,000 ₪ לחודש. זאת ועוד, הנתבעים עזבו את הנכס ללא התראה מוקדמת והותירו אותו פתוח ועזוב ועם נזקים רבים ובכלל זה חלונות ותריסים שבורים, ארונות מפורקים ושבורים וקירות פגועים ולא צבועים, אף שבחוזה התחייבו הנתבעים להחזיר את הנכס צבוע. על כן תובעת התובעת סך של 6,000 ₪ בגין חוב דמי השכירות ופיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הנזקים שגרמו הנתבעים לנכס.

הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, כי הם גרו בנכס שלוש שנים וכי מדובר בדירה ישנה והרוסה שלא הייתה ראויה למגורים, היא הייתה מלאה פטריות והקירות בה היו רטובים. הנתבעים פנו לתובעת מספר רב של פעמים על מנת שתתקן זאת, אך זו לא התייחסה. בשל כך, נאלצו הנתבעים לעזוב את הדירה. בזמן שהנתבעים התגוררו בדירה, הם צבעו אותה ושילמו מכספם, למרות שהתובעת הייתה אמורה לדאוג לכך. בנוסף, במשך כל השנים חויבו הנתבעים בתשלום ארנונה בגין סככה חקלאית
שאיננה קשורה אליהם. התובעת אף צריכה להחזיר לנתבעים חפצים שנותרו בדירה.

בדיון שהתקיים בפני
היום, העידו התובעת והנתבעים. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

כאמור, התביעה כוללת שני מרכיבים: חוב דמי שכירות ופיצוי בגין נזקים למושכר.

באשר לחוב דמי השכירות
- התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי הנתבעים נותרו חייבים דמי שכירות עבור חודשים פברואר ומרץ 2014.

הנתבעים לא הכחישו בכתב ההגנה את טענת התובעת כי הם לא שילמו דמי שכירות בגין חודשים אלה.

בעדותו בבית המשפט, הודה הנתבע בקיומו של חוב בגין דמי השכירות (עמ' 2 שורות 17-18 לפרוטוקול).

טענת הנתבעים כפי שהועלתה בדיון, ולפיה הם קיזזו מחוב דמי השכירות את סכומים בגין ליקויים שהיו במושכר, תיקונים שביצעו על חשבונם או חשבונות ששילמו במקום התובעת, נטענה בעלמא ובלא כל ראיה או אסמכתא לביסוס טענה ועל כן, דין טענה זו להידחות.

יתרה מכך, אילו אכן היה מדובר בדירה שאיננה ראויה למגורים, טענה שלא הוכחה על ידי הנתבעים, חזקה עליהם שהם לא היו מתגוררים בה במשך שלוש שנים, כנטען על ידם.

בסה"כ הוכיחה התובעת כי הנתבעים חייבים לה דמי שכירות עבור חודשיים, בסך כולל של 6,000₪.

באשר לטענה בדבר נזקים למושכר
- התובעת לא הוכיחה תביעתה בעניין זה. טענותיה לא נתמכו ולו בבדל של ראיה, כגון תמונות, חוות דעת, קבלות על תיקונים שהתובעת נדרשה לבצע או כל ראיה אחרת. בהעדר כל ראיה שהיא, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה.

סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
1.
סך של 6,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.14 ועד למועד התשלום בפועל.
2.
הוצאות משפט בסך של 500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 16216-06/14 אפרת גרסברגר נ' רון פהימא, ענת פהימא (פורסם ב-ֽ 08/12/2014)