פסקי דין על מוסא חסן עליאן | פסקי דין על חסן עבד ח'טאב | פסקי דין על יאסמה תופיק כנעאן | פסקי דין על לילה תופיק כנעאן | פסקי דין על עזבון המנוחה מארג'וט אילנדר כנעאן ואח' |

26181-02/12 א     17/12/2014




א 26181-02/12 מוסא חסן עליאן, חסן עבד ח'טאב נ' יאסמה תופיק כנעאן, לילה תופיק כנעאן, עזבון המנוחה מארג'וט אילנדר כנעאן ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כבוד השופט רפאל יעקובי

ת"א 26181-02-12
17 דצמבר 2014



בעניין
:
1
.

מוסא חסן עליאן
2
.

חסן עבד ח'טאב
שניהם ע"י ב"כ עו"ד נאיל ראשד





התובעים


נגד


1.
עזבון המנוחה מארג'וט אילנדר כנעאן
באמצעות יורשיה:




1.1. יאסמה תופיק כנעאן
אשת הארי סטירינג



1.2. לילה תופיק כנעאן
אשת ג'אק מנטורה



1.3. נדא תופיק כנעאן אשת ג'ורג' כאברין באתן
2.
לילה תופיק כנעאן
אשת
ג'אק מנטורה
3.
יאסמה תופיק כנעאן
4.
עזבון המנוחה נדא תופיק כנעאן
באמצעות יורשיה:



4.1. ג'ורג' כאברן באתן




4.2. אנטוני מוסקרופ באתן


4.3. מרגריט איליזבית ספירלינג




הנתבעים


5.
אגף רישום והסדר המקרקעין בירושלים
ע"י ב"כ עו"ד יעל רוד סליטן
(פ"מ י-ם, אזרחי)





הנתבע הפורמאלי




פסק דין

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה
1.
עניינו של

פסק דין
זה בתביעה שהסעדים המבוקשים במסגרתה הם אלה:
"א.
ליתן

פסק דין
הצהרתי לפיו יוצהר כי התובעים זכאים להירשם כבעלים בשלמות של 21/24 חלקים מתוך חלקת קרקע אשר רשומה אצל פקיד ההסדר בירושלים בספר 3003 דף 186 בשטח 6,294 [מ"ר] ואשר נמצאת בשרפאת בירושלים (להלן: "החלקה"), וזאת מכוח הסכם מכר שנחתם בין התובעים לבין נתבעת מס' 2 ביום 16.2.95 [אשר פעלה בשמה ובשם שאר הנתבעים בהתאם לייפויי [כח] בלתי חוזרים שנחתמו ואושרו כדין ע"י כל אחד מבין בעלי הזכויות בחברה – והכל כפי שיפורט להלן בהמשך] ומתוקף ייפוי הכח הבלתי חוזר שניתן עוד ביום 28.2.95 ע"י נתבעת מס' 2 להבטחת זכויותיהם של התובעים עפ"י ההסכם – והכל כפי שיפורט ביתר שאת להלן.
ב.
ליתן צו אכיפה המורה לנתבע הפורמאלי, אגף רישום והסדר המקרקעין בירושלים, לרשום את התובעים כבעלים של 21/24 חלקים מתוך זכויות הבעלות בחלקה ולשנות את רישום זכויות הבעלות בחלקה בתוקף צו האכיפה שיינתן ולפי האמור בו כאילו נעשה לבקשת הצדדים לעסקה/למכר".

2.
הנתבע 5 (שהוגדר בתביעה כ"נתבע פורמאלי") הגיש כתב הגנה, אשר במסגרתו העלה טענות שונות לגבי התביעה. זאת גם במה שנוגע להוכחת זהותם של הרשומים כבעלי זכויות, גם במה שקשור לביסוס זיקה בין האחרונים לבין מי שנטען כי העביר זכויות וגם במה שמתייחס לשאלה אם יש בכוחה של העיסקה הנטענת להקנות לתובעים את הסעדים המבוקשים.

3.
הנתבעים 4-1 לא הגישו כתבי הגנה. בהחלטה של כב' הרשם מיום 10.6.12, אשר התייחסה לבקשה למתן

פסק דין
נגדם בהעדר הגנה נקבע כדלקמן:
"בנסיבות אלה, נוכח טענות הנתבעת 5, שפורטו בהגנתה, נדמה, כי לא ניתן להיעתר לבקשה למתן

פסק דין
, בהעדר, בעניינם של הנתבעים 4-1, בטרם יתבררו הטענות ותונח תשתית ראייתית מספקת, לביסוס ולהוכחת התביעה. לפיכך יועבר התיק להקצאה. יחד עם זאת, יובהר, כי הנתבעים 4-1 לא יהיו רשאים להגיש כתב הגנה, לאחר, שלכאורה, שחלף המועד להגשתו, אלא בכפוף להחלטה של בית המשפט ובתנאים שייקבעו".

4.
התיק הועבר לטיפולי ובקדם המשפט הראשון (מיום 24.9.12) נרשם מפי באי כוחם של התובעים ושל הנתבע 5:
"בהמשך להשתלשלות העניינים עד כה ולעמדת הנתבע 5 יבצעו התובעים פעולות נוספות. המגמה תהיה להגיע להסכמה שתאפשר סיום ההליכים בתיק. ככל שלא תהיה הסכמה כזו יוגשו סיכומים על יסוד מכלול מה שיצטבר בתיק".

5.
מאז קדם המשפט הנ"ל הוגשו הודעות שונות, אשר כללו מגוון טענות של הצדדים הנ"ל. התברר כי מכלול הליכים שננקטו לא הובילו לפתרון מוסכם. במצב דברים זה ובהמשך להסכמה הדיונית דלעיל, נרשמה בקדם המשפט שהתקיים ביום 26.2.14 הסכמה דיונית עדכנית כדלקמן:


"בהמשך למה שנכתב בקדם המשפט הראשון ולכל מה שהוגש מאז, מוסכם שההכרעה תבוא על יסוד החומר שבתיק בצירוף טיעונים שהצדדים יהיו רשאים להשלים, וכי לאחר מכן יינתן

פסק דין
שיכלול הנמקה. התובעים יגישו טיעונים משלימים עד 27.4.14 והנתבע 5 – עד 29.6.14. מי שלא יגיש טיעונים משלימים ייחשב כמסתמך על מה שהגיש בתיק זה עד כה".





6.
בשלב מאוחר (ב- 3.7.14) עתר הנתבע 5 לסטייה מן ההסדר הדיוני. התובעים התנגדו לבקשה זו והנתבע 5 לא השיב להתנגדותם. בהמשך לכך ובכלל, נקבע (בהחלטה
מ-17.7.14) כי אין מקום לצעד חריג שענייננו סטייה מהסדר דיוני וניתנה לנתבע 5 הזדמנות להגשת טיעונים משלימים מצידו.

7.
לאחר שהנתבע 5 הגיש טיעונים משלימים כנ"ל, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

ב. תוצאה סופית והבסיס לה
8.
לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי התוצאה הראויה בשלב הנוכחי היא מחיקת התביעה.

9.
משנקבע כי פסק הדין "יכלול הנמקה" לא ניתן לסיימו כאן, אלא אוסיף את שייאמר להלן.

10.
התמונה בכללותה היא שהתובעים רחוקים ביותר מלעמוד בנטלים הכבדים הרובצים על מי שמבקש את שהם מבקשים בענייני מקרקעין. המדובר בצירוף בעיות שכל אחת מהן כשלעצמה עשויה להצדיק את התוצאה דלעיל ובמיוחד כשהבעיות מצטרפות זו לזו.

11.
לא בכדי עומד הנתבע 5 על המשמר (כדי למנוע פגיעה בזכויות של צדדים שלישיים שאינם מודעים להליכים ותקלות אחרות) ומעלה טענות רבות וצודקות כנגד היעתרות למבוקש מטעם התובעים.

12.
נראה כי גם כב' הרשם היה ער לסימני השאלה המרובים כלפי האפשרות שהתובעים יזכו למבוקשם. לכן החליט כפי שהחליט בהחלטה מ-10.6.12 (שצוטטה לעיל, בסעיף 3) וגם בזו מ-17.5.12.

13.
עתה, לאחר שהוגש כל שהוגש, ברור עוד הרבה יותר כי קיימים טעמים מרובים להימנעות מקבלת התביעה.


14.


התובעים לא ביססו כדבעי מה שנחוץ בעניין זהותם של הרשומים כבעלי זכויות וזיקתם של אלה למי שנטען כי העבירה להם את הזכויות (הנתבעת 2 באמצעות ייפויי כח).

15.
עיקר הבעיה נעוץ בכך שהתובעים לא מבססים ולא מסבירים על יסוד מה הניחו שהבעלים הם שמוכרים להם את המקרקעין. גם לאחר כל הקיצין וכל ההזדמנויות שניתנו, כל שיכלו להציג הוא העתק צילומי כלשהו.

16.
התובעים גם לא מוסרים פרטים לעניין אופן התקשרותם עם מיופה הכח, כגון האם היה הסכם ביניהם לבינו. העניין בעייתי במיוחד בהינתן מה שידוע עתה, שלא נעשה רישום של העיסקה הנטענת ולא ננקטו מהלכים אחרים במשך כ-20 שנה ממועד ביצועה הנטען.

17.
קיים ספק אם העיסקה יכולה להיות כשרה ותקפה, מבחינת מה שנוגע ללוח הזמנים הקשור לצו הירושה ולמועד ביצוע העיסקה הנטענת (ראו סעיף 59 להשלמת הטיעונים של הנתבע 5).

18.
קיימים סימני שאלה מרובים לגבי תוקף העיסקה גם מבחינת מה שקשור בייפויי הכח, שכן נראה שאין המדובר בייפויי כח בלתי חוזרים אלא דווקא בייפויי כח "רגילים" שפג תוקפם במועד שבו נטען כי בוצעה העיסקה.

19.
בחומר הקיים יש אינדיקציות לכך שגם אילו בוצעה עיסקה כנטען, הרי שהיא לא הושלמה. בהקשר זה מקובלות עליי הטענות שבסעיפים 20-18 לטיעונים המשלימים של הנתבע 5.

20.
התנהלות התובעים בשנים הרבות שלאחר העיסקה הנטענת מצביעה על כך שהם עצמם מודעים לכך שאינם זכאים לנטען על ידיהם, או שסברו באורח פסול כי הגשת התביעה כמהלך יחיד לאחר זמן כה רב תשרת את האינטרסים שלהם. הנה כי כן, התובעים כלל לא רשמו הערת אזהרה בקשר לעיסקה וגם לא הצביעו על פניות למיופה הכח הנטען כדי שישלים את העיסקה הנטענת. הם גם לא פנו בתחילה אל הנתבע 5 במגמה להשיג את מבוקשם, אלא פנו ישירות לבית המשפט.

21.
בהמשך לכל שנאמר נראה גם כי המצאת התביעה למיופה הכח הנטען עבור כל הנתבעים 4-1 אינה מהווה המצאה כדין, העשויה לאפשר לתובעים לזכות בתביעתם, וכי גם מטעם זה אין לקבל את התביעה.

22.
במצב הדברים בכללותו ולנוכח מכלול השתלשלות העניינים, יתכן מאד שבשלב הנוכחי, שלאחר ניהול ההליך, היה מקום לדחות את התביעה דנן.

למרות האמור לעיל ביכרתי לנקוט בתוצאה שהיא פחות חמורה לתובעים, דהיינו: מחיקת התביעה ולא דחייתה.

מחיקת התביעה (להבדיל מדחייתה) עשויה לאפשר לתובעים לנקוט מהלכים ראויים ואם יישאר צורך בכך – גם להגיש תובענה מתאימה בעתיד, להמציא אותה כדין לכל הצדדים הרלבנטיים ולאחר מכן גם להביא ראיות כדבעי לביסוסה.

אילו הייתה התביעה הנוכחית נדחית, היה הדבר עלול לחסום מהלכים כנ"ל, ולכן העדפתי להסתפק במחיקת התביעה, המותירה פתח למהלכים ראויים שיישארו נחוצים.

ג. סוף דבר
23.
כאמור, התביעה נמחקת.

24.
למרות מחיקת התביעה לאחר כל ההליך שהתנהל, איני מוצא לנכון לחייב את התובעים בשלב זה בהוצאות. אסתפק בקביעה כי ככל שיתנהלו הליכים נוספים לגבי העניינים שביסוד התביעה הנוכחית, ניתן יהיה לשקול במסגרתם גם את שאלת ההוצאות בגין ההליכים שעד כה (וראו והשוו: בג"ץ 7541/08 גולדשטיין נ' פרקליטת מחוז המרכז, פס"ד מ-8.3.10).

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ה בכסלו תשע"ה, 17 בדצמבר 2014.
רפאל יעקובי
, שופט







א בית משפט מחוזי 26181-02/12 מוסא חסן עליאן, חסן עבד ח'טאב נ' יאסמה תופיק כנעאן, לילה תופיק כנעאן, עזבון המנוחה מארג'וט אילנדר כנעאן ואח' (פורסם ב-ֽ 17/12/2014)