פסקי דין על יהודה ירדן | פסקי דין על יעקב אסא | פסקי דין על מיכל אסא |

22827-10/14 עא     17/12/2014




עא 22827-10/14 יהודה ירדן נ' יעקב אסא, מיכל אסא








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 22827-10-14 ירדן נ' אסא ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
עפרה אטיאס


מערער
/מבקש

יהודה ירדן


נגד


משיבים

1. יעקב אסא
2. מיכל אסא



החלטה

1.
מונחת בפני
י בקשה לפטור מאגרה וערבון, שהוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של כב' השופט יואב פרידמן במסגרת ת"א 55459-05-13 בבית המשפט השלום בחיפה. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ובמסגרתו חייב בית המשפט קמא את המערער לשלם למשיבים דמי שימוש ראויים בסך של 14,000 ₪ וכן החזר אגרה ששילמו, בסך של 1,375 ₪ (קרן בלבד) ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

2.
דמי השימוש הראויים נפסקו בגין מגוריו של המבקש בדירה אותה ירשו המשיבים מאביהם המנוח, וזאת ממועד פטירתה של אמו, שהייתה נשואה לאביהם המנוח של המשיבים מאז שנת 1965 ועד מועד הגשת התביעה בחודש מאי 2013.

3.
קדמה להליך זה תביעה לפינוי הדירה שהגישו המשיבים כנגד המבקש, במסגרת תא"ח 29656-10-11 בבית המשפט השלום בחיפה, שנידונה בפני
סגן הנשיא, כב' השופט וגנר בה חייב כב' השופט וגנר את המבקש לפנות את הדירה ואולם בסיפת פסק דינו הוסיף את ההמלצה הבאה: "הנני ממליץ לתובעים לממן לנתבע דמי שכירות לדירה דומה באזור הכרמל בחיפה לפרק זמן של 24 חודשים ממועד פינוי הדירה".

4.
המלצה זו באה על רקע קביעתו של כב' השופט וגנר כי אמו המנוחה של המבקש פעלה מתוך חוסר ידיעה ו/או הבנה משפטית כאשר לפי צוואת אביהם המנוח של המשיבים רשאית היתה אמו המנוחה של המבקש לזכות במחצית הדירה, בחייה, כנגד פינוי הדירה אך תביעתה זו התיישנה. פסק דינו של כב' השופט וגנר אושר בערעור. סגן הנשיא, כב' השופט גריל, שישב כאב"ד בערעור, המליץ אף הוא למשיבים לקיים את המלצתו של כב' השופט וגנר בענין תשלום דמי שכירות למשך 24 חודש למבקש.

5.
יש לציין כי במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא, על דרך הפשרה, התחשב כב' השופט פרידמן, בהמלצתם של כב' השופט וגנר ושל כב' השופט גריל, אף שאין מדובר בחיוב אופרטיבי אלא בהמלצה בלבד. יש לציין כי במסגרת הדיון בפני
כב' השופט פרידמן,
הודיעו המשיבים, כי הם מוכנים לוותר על דמי השימוש הראויים ואף לשלם למבקש 1,000 דולר כנגד קבלת תמונה ושני שטיחונים שיש להם ערך סנטימנטלי מבחינתם. ההצעה לא התקבלה ע"י המשיב, על רקע המטען הרגשי, ובית המשפט קמא ציין כי משנדחתה ההצעה, אין המשיבים כבולים בה.

6.
בשורה התחתונה פסק בית המשפט קמא, את הסכומים שפורטו
לעיל, וזאת לדבריו, בעיקר תוך שקילת שיקולים משורת הצדק לרבות השיקולים עליהם עמד כב' השופט וגנר בתביעת הפינוי, אך גם מתוך ראיית ההגינות הדיונית בתביעה זו, ואכן ניכר היטב שבית המשפט קמא לא בקש לנהוג עם המבקש עפ"י מידת הדין אלא עפ"י מידת החסד.

7.
המבקש עותר לפטור מאגרה והפקדת ערבון, תוך פרוט מצבו הכלכלי הקשה. המבקש בן 68, גרוש, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך של 2,578 ש"ח נטו ומסיוע בשכר דירה בסך של 845 ש"ח. הוא נושא בתשלומי דמי שכירות בסך של 1,800 ₪ ולאחר תשלום הוצאות שוטפות נותרים בידיו, לטענתו, סכומים שבקושי מספיקים לרכישת מוצרים בסיסיים. המבקש מפנה לכך שבערעור על פסק הפינוי ניתן לו פטור מהפקדת ערבון בשל מצבו הכלכלי.

8.
המבקש טוען כי אין לו נכסים ואף לא
בני משפחה שיכולים לסייע בעדו בתשלום האגרה
והערבון וכי בניגוד אליו המשיבים הם אנשים אמידים ומבוססים, המתגוררים בארה"ב, להם נכסים בישראל והם כלל אינם זקוקים לסכומים שנפסקו לזכותם. המשיבים מצידם מתמקדים בטיעוניהם בסיכוייו הנמוכים של הערעור על פסק הדין.


9.
ההלכה היא כי לשם קבלת פטור מתשלום אגרה, על המבקש לעמוד בשני תנאים: להראות שאין ביכולתו לשלם את האגרה, וכן להראות שההליך מגלה עילה. השיקולים

שיש

לשקול

לצורך

מתן

פטור

מלא

או

חלקי

מהפקדת

ערבון,

הם

דומים:

מצבו

הכלכלי

של

בעל הדין, האם

ידו

משגת

לעמוד

בתשלום

העירבון;

וסיכוייו

של

ההליך

אותו

יזם,

להתקבל.

10.
הטלת

חובה

להפקיד

ערבון

נובעת

מהתפישה כי

בשלב

הערעור

אין

בעלי

הדין

ניצבים

במדרגה

שווה,

אלא

בעל

הדין

שזכה

בדינו, זכאי

להגנה

עודפת

על

האינטרס

שלו

כי

תובטח

יכולתו

לגבות

בקלות

ובמהירות הוצאות

העשויות

להיפסק

לזכותו

בעקבות

גרירתו

להליך

משפטי

נוסף
[
ראו:

בש"א 1528/06

ורנר

נ' כונס

הנכסים

הרשמי
(פורסם בנבו, 17.10.2007) (להלן: "עניין ורנר");
בש"א 9651/07
אבו

רביע נ' כלל

חברה

לביטוח

בע
"
מ
(פורסם בנבו, 6.2.2008)].

11.
התנאים

לפטור - בשני המקרים - הן בבקשת הפטור מתשלום אגרה, והן בבקשת הפטור מתשלום ערבון, הם

מצטברים, ודי

בכך שאחד

מהם

אינו

מתקיים

כדי

להצדיק

סירוב

לבקשת

הפטור (ראו: עניין
ורנר לעיל).

12.
בשונה מעניין האגרה, הרי שנוכח תכלית העירבון, סיכויי ההליך מהווים שיקול כבד-משקל בהחלטה אם להיעתר לבקשה לפטור מהפקדת ערבון. בעוד שבעניין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך, כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר (
עניין ורנר לעיל).


13.
אין ספק כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה. מטעם זה ראיתי לפטור אותו מתשלום האגרה, אף שסיכויי הערעור נמוכים. ואולם לאור תכלית הערבון, והלכת ורנר לא אוכל לפטור את המבקש מהפקדת ערבון, למרות מצבו הכלכלי.


14.
עסקינן בערעור על

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה, שהסיכויים להתערבות בו נמוכים

. ידוע להלכה כי בית משפט של ערעור יתערב ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה לפי
סעיף 79א' לחוק בתי המשפט,
רק במקרים חריגים ביותר, למשל: כאשר בית המשפט חרג מהסמכות שהקנו לו הצדדים או כאשר סטה באופן קיצוני מגבולות הסבירות או חרג בקביעת הסכומים שנפסקו [וראו, למשל:
ע"א 8497/11
חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר
, פסקה 5 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות

(פורסם בנבו, 29.5.2014) והאסמכתאות המצויינות שם; וכן:
רע"א 6756/96
זוננשוילי נ' חוד
, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (פורסם בנבו, 15.12.1997)] או מקום שבו מוכח כי נפלה טעות היורדת לשורש ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים [

ע"א 4298/13
עודתאללה נ' עזבון המנוח עקל תורכי אבו טפלה
, פסקאות 11-10 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז (פורסם בנבו, 15.7.2014)

והאסמכתאות המובאות שם].

15.
אמנם, "אין משמעותו של דבר כי

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה הינו חסין מפני ערעור, אולם יש לזכור כי ככל שנכונותה של ערכאת הערעור להתערב ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה תהיה דומה לאופן ההתערבות ב

פסק דין
'רגיל', אזי ייפגע יתרונו המובנה של מוסד הפשרה וייפגעו ציפיות הצדדים לקיום הליך מהיר שתוצאותיו סופיות" [
ע"א 4308/12

בית חולים מקאסד נ'
ת' ש'

, פסקה 13 להחלטתו של כב' השופט י' דנציגר (פורסם בנבו, 5.6.2012)].

16.
המבקש טוען כי המשיבים מנועים מלתבוע אותו בגין דמי שימוש ראויים בגין התקופה שממועד פטירתה של אמו ועד מתן פסק דינו של כב' השופט וגנר, וזאת לאור הוראותיו של כב' השופט וגנר לצדדים לצרף טיעון קצר בענין דמי השכירות בכדי שיפסוק דמי שימוש ראויים ממועד פטירת האם המנוחה ועד מועד פסק הדין אף שסעד זה לא נתבע בתביעה. נטען כי משכב' השופט וגנר לא פסק דמי שימוש ראויים, למרות החלטתו הנ"ל לא ניתן היה לתבוע דמי השימוש הראויים בהליך נפרד ונוסף מחמת השתק עילה.

17.
לא שוכנעתי כי יש לטענה זו סיכויים טובים להצליח. המבקש תולה יהבו, לא בהסכמה מפורשת של שני הצדדים להרחיב את חזית המחלוקת גם לסוגיית דמי השימוש, אלא בהחלטה של השופט וגנר החורגת מן הסעדים שנתבעו בכתב התביעה. אמנם שני הצדדים התייחסו לסוגייה זו בתצהירם בהתאם להחלטה הנ"ל ואולם לא מצאתי התייחסות לכך בסעד האופרטיבי שהתבקש בסיכומי המשיבים בפני
כב' השופט וגנר. גם אם
בית המשפט של ערעור ימצא שיש טעם בטענה זו הרי שלא שוכנעתי שיש בכך להשליך על סיכויו של הערעור, משום שב

פסק דין
על דרך הפשרה רשאי בית המשפט לפסוק גם על פי שיקולים של צדק ופשרה, הערכת סיכויים וסיכונים, וגם עפ"י שיקולים החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי.

18.

לפיכך אני מורה כדלקמן: הבקשה לפטור מאגרה מתקבלת. באשר לערבון, בשל מצבו הכלכלי של המשיב ובכדי שלא לנעול לחלוטין שערי משפט בפני
המבקש, אני מורה על הפחתת סכום הערבון לסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 60 יום, שאם לא כן ירשם הערעור לדחייה.


החלטתי זו ניתנה בפועלי כרשמת.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 22827-10/14 יהודה ירדן נ' יעקב אסא, מיכל אסא (פורסם ב-ֽ 17/12/2014)