פסקי דין על פארוק אלעטאונה | פסקי דין על כלל חב' לביטוח | פסקי דין על אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב |

539/06 א     17/12/2014




א 539/06 פארוק אלעטאונה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ








בית משפט השלום בקריית גת



ת"א 539-06 אלעטאונה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ
ואח'


בפני

כב' השופט
אבישי זבולון




פארוק אלעטאונה

ע"י ב"כ עו"ד לאה טל
התובע


נגד


1.כלל חב' לביטוח בע"מ
2.אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד דוד חיות



פסק דין


מבוא
1.
לפני תביעת התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים.

2.
על פי האמור בכתב התביעה, התובע יליד 13/6/1970, נפגע בשתי תאונות דרכים, כדלקמן: הראשונה מיום 26/1/02 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה מיום 1/6/04 (להלן: "התאונה השנייה").

3.
הנתבעות הודו בחבות ולפיכך ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

4.
מטעם התובע העיד התובע בלבד.

5.
מטעם הנתבעות לא העידו עדים.

6.
ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הנכות הרפואית
התאונה הראשונה
7.
התובע נבדק על ידי ד"ר אילן כהן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 19/1/11 כי נותרה לתובע נכות צמיתה של 5% לפי סעיף 35(1) בין א'ו-ב' לתקנות המל"ל, בעקבות התאונה, בגין נזק רצועתי המתבטא בדלקת גידים, "בתנאי שהקרסול הנגדי(השמאלי) ימצא ללא דלקת".

8.
כן הוסיף והבהיר המומחה בחוות דעתו כי התובע נדרש לבצע השלמת בדיקת אולטרא-סאונד של שני הקרסוליים, לצורך השוואה
ואולם בחלוף כשנה וחצי נשלחה למומחה בדיקה שבוצעה לקרסול ימין בלבד ועל כן חוות הדעת הוגשה בהתייחס רק לקרסול ימין.

9.
בהמשך, ולאחר שביצע התובע בדיקת אולטרא-סאונד לקרסול רגל שמאל, הומצא למומחה פענוח הבדיקה ובהשלמה לחוות דעתו, אשר הומצאה ביום 30/10/11, ציין המומחה, בין היתר, כדלקמן: "מתברר על פי בדיקת דימות עדכנית שהועברה רק היום לעיוני שהאיש סובל מדלקות גידים גם בקרסול הנגדי (השמאלי) שלא היה מעורב בתאונה בשנת 02. לפיכך ובהתאם להסתייגות שהבעתי במסקנותיי בחוות הדעת המקורית, הנכות עדיין עומדת בעינה על 5% לצמיתות אולם אין ליחס אותה לתאונה הנדונה אלא למצב כרוני דו-צדדי קיים שייתכן שהינו תוצאה של עבודה פיזית קשה רבת שנים".

10.
התובע עותר בסיכומיו לקבוע כי נותרה לתובע נכות של 5%, בניגוד לעמדת המומחה, שכן המומחה אינו מצביע בחוות דעתו על נקודת הזמן בה הופיעה דלקת הגידים ברגל השמאלית. כמו כן טען כי פער השנים הרב, תשע שנים, בין מועד התאונה למועד ביצוע בדיקת ההדמיה מאיין את מסקנות המומחה.

11.
אין באפשרותי לקבל את עמדת ב"כ התובע לעניין זה.
המומחה הגיש חוות דעת מפורטת, במסגרתה הוא פרט, בין היתר, את תלונות התובע, ממצאי הבדיקה ומסקנותיו. חוות דעתו של המומחה מקיפה ומפורטת. המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו והצדדים לא הפנו אליו שאלות הבהרה.

12.
מסקנותיו של המומחה מתיישבות עם הסתייגויותיו אותן הביע בחוות הדעת הראשונית, דבר המחזק את האפשרות כי מלכתחילה הובאו, ע"י המומחה,
בחשבון כל האפשרויות בנוגע לנכותו של התובע ולפיכך נתבקשה בדיקת ההשוואה בין שני הקרסוליים.

13.
אשר על כן הנני קובע כי לא נותרה לתובע נכות רפואית בגין התאונה הראשונה.



התאונה השנייה
14.
כתוצאה מהתאונה השנייה, התחשמל התובע,
איבד
את הכרתו ופונה לבית החולים כשהוא סובל מכוויות בחלקי גופו השונים.

15.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר קבע
נכות צמיתה, כדלקמן:
20% בגין צלקות

10% בגין קרסול רגל שמאל

10% בגין הפרעה נוירולוגית לרגל שמאל

10% בגין כתף שמאל

16.
הנתבעת טוענת כי יש לקבוע שהנכות הרפואית המשוקללת של התובע הינה 27%

וכן 20% נכות נוספת בגין הצלקות, אשר מהוות לטעמו נכות פלסטית ואסתטית בלבד.

17.
התובע טוען כי יש להעמיד את נכותו הרפואית על 42% לצמיתות, בהתחשב בקביעות המל"ל.

18.
קביעת המל"ל מהווה קביעה על פי דין ולפיכך יש לקבוע כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע תעמוד על 42% לצמיתות. בכל הקשור להשפעת הצלקות על תפקודו של התובע הרי שעניין זה ידון בהמשך פסק הדין במסגרת הדיון לקביעת הנכות התפקודית.

19.
נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה השנייה, תהא , איפוא, בשיעור
42% לצמיתות.

הנכות התפקודית
20.
התובע טוען בסיכומיו כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים עזים ותמידיים בגב, בקרסול וכף רגל שמאל, בזרוע שמאל ומהליכה בצליעה ומשכך לא יוכל לשוב ולעבוד במקצועו כנהג משאית מנוף, שהינה עבודה מאומצת שדורשת תפקוד תקין של הגפיים. כן טען, כי בשל הצלקות שבגופו, נאסר עליו להיחשף לשמש, סיבה נוספת המונעת ממנו לשוב ולעבוד כנהג מנוף, אשר מרבית שעות עבודתו הן בשמש.

21.
התובע טוען כי לא שב לעבוד וכי כל ניסיונותיו להשתלב בשוק העבודה עלו בתוהו ולפיכך יש להעמיד את נכותו התפקודית כפי שנקבע במל"ל, לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה,
בשיעור
63% נכות לצמיתות.

22.
הנתבעות מצידן טוענות כי הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע אינן מהוות פגיעה בכושר השתכרותו ותפקודו, זאת נוכח העולה מעדותו, כי במהלך התקופה שלאחר התאונה נהג לטפל בילדיו, סעד את אביו במשך 6 שנים ועבד במשק חקלאי ובמקביל לכל, הינו משמש כיועץ לעניינים מקצועיים למעבידו לשעבר.

23.
כן טענו הנתבעות כי התובע לא ניסה כלל להשתלב בכל עבודה אחרת ומהראיות שבתיק עולה כי עסקו עדיין פעיל, ולפיכך יש להעמיד את נכותו התפקודית על 5% לכל היותר.

24.
התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, בנוגע לתפקודו, כך:
"מאז התאונה השנייה ובעקבותיה אני סובל מכאבים עזים ותמידיים בגב, בקרסול וכף רגל שמאל ובזרוע שמאל, מטווח תנועה מוגבל, מהליכה בצליעה ומקושי לדרוך על הרגל. כתוצאה מהצלקות הרבות אסור לי להיחשף לשמש, כיוון שחשיפה לשמש מגבירה את הגרד בצלקות. עד היום אני נוטל תרופות לשיכוך כאבים ונזקק להשתמש בחבישות לחץ, אשר מוחלפות אחת לשבעה חודשים בממוצע......לפני התאונה עבדתי כנהג משאית עגורן, עבדתי שעות רבות בעסקי, אשר היה בתחילת דרכו וטרם הגעתי למימוש מלוא הפוטנציאל ההכנסה שלי. העבודה כנהג משאית הינה עבודה פיזית בעיקרה. בנוסף לנהיגה הממושכת, שעות על גבי שעות, הייתי צריך לעלות ולרדת מהקבינה של המשאית, שגובהה כ- 1.5 מ' מעל פני הקרקע, עשרות פעמים במהלך יום העבודה. ...כמו כן העבודה כנהג משאית מתבצעת בחשיפה לתנאי שטח וכיוון שאסור לי להיחשף לשמש אני מתקשה לעבוד כנהג משאית.
כתוצאה מהתאונות ומהמגבלות הנובעות מהן התקשיתי לחזור לעבודה על משאית. מאז התאונה איני עובד ואיבדתי לחלוטין את כושרי לעבוד. ניסיתי לחפש עבודה אצל אנשים אותם הכרתי מהעבודה שלי והם קיבלו אותי לניסיון, אולם כיוון שהתקשיתי בעבודה על משאית לא התקבלתי לעבודה".

25.
בחקירתו הנגדית נחקר התובע על מצבו התפקודי ומעדותו עולה כי עובר לתאונות הוא עבד אצל מעסיק בשם הללי איציק כנהג משאית ובשנת 2001 הוא פתח עסק עצמאי "גררה מחלץ בדרום", מאז התאונות הוא אינו עובד, שוהה בביתו ומטפל בבנו התינוק יחד עם אימו (עמ' 8 שורה 4).
בהמשך הצהיר כי טיפל בבן נוסף שנפגע בתאונת דרכים, לקח אותו לטיפולים בבית חולים סורוקה והתלווה לאשתו לטיפולים של בנו. כמו כן, התובע רכש טרקטור, על מנת לגדל ירקות לצריכה עצמית ואביו הוריש לו עדר כבשים, כ-10 כבשים, שנמצאים בטיפולו.

26.
עוד הצהיר התובע בחקירתו הנגדית כי ניסה לחפש עבודה בתחומו, בין היתר אצל מוטי פרץ ואיציק הללי ולא ניסה לחפש עבודה בתחומים אחרים "אני עובד איפה שאני מבין, מה זה עיתונים?....לא חיפשתי עבודה שלא בגרירה" (עמ' 23 ש' 20), כמו כן הוא לא פנה למוסד לביטוח הלאומי לצורך שיקום והכשרה לעבודה אחרת, היות וטיפל באביו.

27.
אמנם נקבעה לתובע נכות תפקודית בשיעור
63% על ידי המל"ל, יחד עם זאת קביעת נכותו התפקודית של תובע מסורה לבית המשפט בלבד.

28.
כאמור לעיל, נקבעה לתובע במל"ל נכות בשיעור
20% בגין צלקות, 10% בגין קרסול רגל שמאל, 10% בגין הפרעה נוירולוגית לרגל שמאל ו- 10% בגין כתף שמאל.

29.
אמנם צודקות הנתבעות כי יש להביא בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית, את העובדה כי התובע לא שב לעבודה סדירה, ונשאר בביתו כשהוא מסייע לילדיו, לאביו ואף עובד בעבודה חקלאית, כזו או אחרת, יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי עבודת גרירה, בין היתר עבודה על עגורן, הינה עבודה פיזית הדורשת מאמץ פיזי של ממש
ובין היתר דורשת העבודה כאמור, שהות בשמש במשך שעות לא מעטות ולפיכך אין להקל ראש בקושי התפקודי אשר עמד בפני
התובע לחזור לעבודה מסוג זה.

30.
יחד עם זאת יש להביא בחשבון בעת קביעת נכותו התפקודית של התובע את התרשמותי כי התובע לא עשה די כדי לחפש עבודה חלופית בתחומים אחרים, שאינם בתחום מקצועיותו וזאת על אף שהיה כבן 34 בלבד במועד התאונה השנייה, גיל בו יש להניח, כי ניתן לעשות הסבה מקצועית בהצלחה, אם בכוחות עצמו ובין אם באמצעות הביטוח הלאומי והעובדה כי התובע לא פעל כמתבקש בנסיבות המקרה, במשנה מרץ לביצוע שינוי כאמור, הינה לחובתו.

31.
כמו כן, על אף שנקבעה לתובע נכות בשיעור 20% בגין צלקות, הגעתי למסקנה כי נכותו התפקודית בגין הצלקות הינה פחותה, זאת נוכח העובדה כי התובע לא נמנע מעבודה חקלאית בביתו, עבודה שלכל הדיעות, הינה עבודה בשמש ולכן תעמוד נכותו התיפקודית בגין צלקות , בשיעור
10% .

32.
לנוכח הממצאים המתוארים בדוחות המל"ל, הנכויות שנקבעו לו בגין קרסול רגל שמאל, הפרעה נוירולוגית ברגל שמאל, פגיעה בכתף שמאל ובגין הצלקות ואף לנוכח התרשמותי ממצבו התפקודי ומהשפעת הצלקות על יכולתו ומידת תיפקודו במומו,
כפי שגם הצהיר התובע בתצהיר עדותו הראשית, מצאתי לנכון לקבוע כי לתובע נותרה נכות תפקודית כוללת, משוקללת בשיעור
34% לצמיתות.

הפסדי שכר לעבר
התאונה הראשונה
33.
התובע הצהיר כי בשנת 2001
הקים עסק עצמאי, בו עבד לבדו.

34.
התובע הגיש דוחות שומה לשנים 2001-2003. התאונה הראשונה אירעה בינואר 2002 ולפיכך מצאתי לנכון לחשב את ממוצע השכר החודשי על פי הכנסות התובע בשנת 2001, שנה קודם לתאונה זו.

35.
בסיס השכר לתאונה הראשונה - מדוח שומה לשנת 2001 עולה כי סך ההכנסות החייבות במס הינו 132,436 ₪, בניכוי המס, הכנסתו השנתית הסתכמה בסך- 115,121 ₪
(132,436-17,342, דוח שומה 2001, נ/5),
ולחודש 9,593 ₪ נטו, משוערך להיום 12,525 ₪.

36.
הנתבעות טענו כי התובע לא הסביר מדוע המחזור העסקי בשנת 2002, גדל ב-20% לעומת השנה הקודמת ולפיכך לא ניתן לדעת אם הייתה ירידה בהכנסותיו בעקבות התאונה ומשקבע המומחה מטעם בית המשפט תקופת אי כושר של 3חודשים, יש לפסוק פיצוי בגין תקופה זו בלבד.

37.
לתובע לא נקבעה נכות בגין תאונה זו, יחד עם זאת התובע היה באי כושר מלא לעבודה במשך 6 חודשים. המומחה בטעם בית המשפט קבע לתובע תקופת אי כושר מלא של שלושה חודשים בלבד.

38.
נוכח העובדה כי לא נקבעה לתובע נכות בגין התאונה וכן נוכח עדותו בבית המשפט, ממנה עולה כי לא פעל ככל הניתן כנדרש להקטנת נזקיו, בכך שלא הפעיל את משאיתו באמצעות אדם אחר, זאת על אף עדותו כי גם אחיו עובדים בעבודה זו, מצאתי לנכון לפסוק לו פיצוי בגין 3 חודשי אי כושר, כפי קביעת מומחה בית המשפט, בהתאם לשכרו עובר לתאונה בסך- 12,525 ₪

x

3= 37,575 ₪ בצירוף ריבית כדין מאמצע תקופה בסך 3,773 ₪, סה"כ סך- 41,348 ₪ .

39.
כאמור, לתובע לא נקבעה כל נכות בגין התאונה הראשונה ולפיכך לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי מתום תקופת אי הכושר ועד התאונה השנייה, אף אם הכנסתו של התובע ירדה בתקופה זו, שכן לא הוכח כי הירידה בהכנסות הינה כתוצאה מהתאונה הראשונה.

התאונה השנייה – קביעת המל"ל
40.
מיום התאונה השנייה, 1/6/04 ועד למועד הדיון , התובע לא חזר לעבוד, מזה כ- 10 שנים.

41.
התובע עותר לפצותו פיצוי מלא לתקופה של 5 שנים מיום התאונה, בה נקבעה לו נכות זמנית של 100% וליתרת התקופה פיצוי בהתאם לנכותו התפקודית, על בסיס שכר חודשי של 11,512 ₪.

42.
הנתבעות טוענות כי התובע לא פעל בהתאם לחובתו להקטין את הנזק אשר נגרם לו ולראיה נטען כי לא חיפש כלל עבודה בתחומים אחרים מלבד בתחום הגרירה,
לא הציג ראיות ולא זימן עדים, לרבות מעסיקו לשעבר, אשר יהא בהם כדי לתמוך בגרסתו לפיה הוא ניסה לחזור לעבוד בתחום הגרירה וכן
לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע עסקו רשום עדיין כעסק פעיל, על אף שהוא אינו עובד כטענתו.

43.
כן טענו הנתבעות כי התובע נותר בביתו כשהוא מטפל בילדיו, באביו ובמשק הבית ואשתו השתלבה במעגל העבודה ומפרנסת את הבית, כך שהוא מתפקד ללא כל קושי ועל כן יש לפצותו באופן חלקי, בגין 6 חודשי אי כושר, על בסיס שכר של 5,120 ₪ בלבד שהינו
בסיס השכר הרבע שנתי של התובע במל"ל.

44.
בסיס השכר לתאונה השנייה – התובע הגיש דוח שומה לשנת 2003 ממנו עולה כי סך ההכנסות לשנה זו הסתכמו ב- 153,976 ₪, בניכוי מס בסך 10,628 ₪, הסתכמה ההכנסה נטו בסך-
143,348 ₪. התובע לא הגיש דוח שומה לשנת 2004, השנה בה אירעה התאונה, קרי הכנסתו הנטענת , 11,946 ₪ לחודש.

45.
מאישור המוסד לביטוח לאומי על תשלומי גמלת נכות מעבודה לשנת 2005 (נ/8), עולה כי התובע קיבל גמלה, אשר חושבה לפי שכר רבע שנתי בסך 14,961 ₪, קרי 4,987 ₪ לחודש.

46.
הנתבעות טענו כי יש לחשב את הכנסתו החודשית של התובע בהתאם לדוח רבע שנתי של המל"ל, ממנו עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על 5,000 ₪ בלבד. כן טענו כי התובע לא סיפק הסבר ענייני, באשר לגובה שכרו באותה תקופה ועל כן יש לחשב את הפסדיו בהתאם לנתוני המל"ל.

47.
נוכח העובדה כי התובע עבד כעצמאי עובר לתאונה ונוכח דוח השומה אשר הוגש מטעמו לא מצאתי מקום לקבוע את בסיס השכר בהתאם לקביעת המל"ל, כטענת הנתבעות, שכן מדובר בממוצע שכר גבוה מזה.

48.
יחד עם זאת, מעדותו של התובע, עולה כי לא ניתן לדעת בבירור מה היתה הכנסתו עובר לתאונה השנייה, שכן לטענתו בתקופה זו, שלפני התאונה השנייה,
רכש נגרר חדש ולא היה לו כסף לשלם מע"מ ועל כן גרר את החשבוניות לחודשים העוקבים על מנת לא לשלם את המע"מ, כך שתזרים ההכנסות בעסקו נדחה לעיתים לתקופה מאוחרת יותר ומכאן כי אין לקבל את הנתונים החשבונאיים שהציג ככתבם וכלשונם.

49.
כמו כן התרשמתי כי התובע לא עשה מאמץ של ממש
לצורך שילובו בעבודה בתחום עיסוקו כנהג משאית או בעבודה אחרת, אף קלה יותר, אשר תתאים למגבלותיו בעקבות התאונה, התובע הצהיר כי הוא אינו אוהב עבודה כנהג מונית או אוטובוס. (עמ' 25 ש' 24), על אף כי היה בידו להיקלט בעבודה מסוג זה.

50.
התובע לא הכחיש כי הישארותו בבית, היתה, בין היתר, על מנת לטפל בילדיו בכלל ובילדו שנפצע בתאונה בפרט וכן לטפל באביו עד ליום מותו. כמו כן כפי שכבר צוין לעיל, לא סיפק התובע הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע עסקו
עדיין פעיל והתשובה לפיה "אח שלי פתח את העסק מחדש, הוא הוציא רישיון מנוף, הוא ביקש לפתוח את העסק על השם שלי, שמו אלעטאונה מנצור. הוא מעוקל ולכן הוא עובד על שמי" (עמ' 24 ש' 1), יש בה כדי להטיל ספק במהימנות גרסת התובע, באשר לטענה כי אינו משתכר כלל.

51.
לאור הנתונים שהוצגו בפני
י, מאת הביטוח לאומי וממס ההכנסה ונוכח עדותו של התובע וגילו הצעיר בתאונה, לא שוכנעתי כי התובע לא שב לעבודה, אך בגלל נכותו מהתאונה ולפיכך מצאתי להעמיד את בסיס שכרו עובר לתאונה השניה,
לצורך חישוב הפסדיו בגינה
בסך-
8,000 ₪ , עדכני למועד פסק הדין.

52.
מיום התאונה ועד מועד הינתן פסק הדין , חלפו 10 שנים ומחצה. בהתבסס על נכותו התפקודית של התובע, יעמוד הפיצוי על סך 8,000 ₪

x
34%
x

126 חודשים = 343,000 ₪ (מעוגל).

הפסדי השתכרות לעתיד
53.
התובע עותר לפצותו בגין התאונה הראשונה בסך של 130,738 ₪ ובגין התאונה השניה בסך -
1,647,308 ₪, על פי נתוני השכר ועד הגיעו לגיל 70 כעוסק עצמאי.

54.
הנתבעות טוענות כי על פי נכותו של התובע, העומדת על 27% (ללא הנכות בגין הצלקות), הרי שאין זה מחויב המציאות כי התובע ישב בטל מעבודה, בייחוד נוכח העובדה כי הוא עובד ומתפקד ללא הגבלה בביתו כטענתן, אשר על כן עתרו לפצותו בסכום גלובלי בסך-
20,000 ₪.

55.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי לחשב את הפסד השכר לעתיד, לרבות פנסיה וזכויות סוציאליות, בהתאם לבסיס השכר שנקבע בסעיף 51
לעיל, עד הגיעו לגיל 70 ,כך שהפיצוי יחושב כדלקמן:
8,000
₪
x
34%
x
213.6886 = 581,233 ₪.

עזרת הזולת
56.
התובע טוען בסיכומיו כי הוא נזקק לעזרה סיעודית אישית בתקופת הנכות הזמנית הארוכה והאשפוזים הממושכים להם נדרש בעקבות התאונה השנייה, בהיקף של 5 שעות שבועיות לביצוע עבודות קשות במשק הבית. התובע עתר לפצותו בסכום
120,000 ₪ בגין התקופה בה נקבעה לו נכות זמנית מלאה, 21,672 ₪ בגין יתרת תקופת העבר ו- 163,678 ₪ לעתיד.

57.
הנתבעות טענו בסיכומיהן כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה שכן, מעדותו של התובע ומהראיות בתיק לא הוכח כי התובע נזקק לעזרה מוגברת, אשר דורשת פיצוי, אלא לכל היותר עזרה רגילה של בן משפחה.

58.
כן טענו הנתבעות כי התובע אישר בעדותו כי הוא זה אשר טיפל בילדיו ובבית, בעוד אשתו יצאה לעבוד, בתשע שנים שלאחר התאונה ואין כל ראיה כי יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד, נוכח תפקודו בחיי היום יום וניהול אורח חיים עצמאי.

59.
לאחר התאונה השנייה, היה התובע מאושפז בביה"ח במשך כ-45 ימים ובהמשך אושפז לצורך ביצוע ניתוחים למשך כ-10 ימים, לסירוגין. התובע היה מרותק למיטתו בחלק מהתקופה, מהלכה נזקק לעזרת בני המשפחה.

60.
לנוכח מצבו הבריאותי של התובע, הניתוחים ותקופת האשפוז הממושכת, מצאתי כי היתה נחוצה לו עזרה מוגברת של בני משפחתו.

61.
התובע הצהיר כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונות ולאחר הניתוחים הוא היה מרותק למיטה ולבית ונאלץ להתנייד בעזרת קביים ועל כן נזקק לעזרת בני משפחתו בכלל ואשתו בפרט, ברוב הפעולות היומיומיות, לרבות רחצה, לבוש והגשת אוכל. התובע לא העיד עדים מטעמו לעניין העזרה לה נזקק.

62.
יחד עם זאת, מנגד יש להביא בחשבון את עדותו של התובע, בדבר התקופה בה שהה בביתו, בה טיפל בילדיו, בבנו שנפגע ובאביו, אותו סעד עד יום מותו וכן ניסה לגדל ירקות לצריכה עצמית.

63.
בנסיבות אלו ולנוכח הראיות אשר הובאו בפני
י מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין תקופת אי כושר בה היתה לתובע נכות זמנית בשיעור
100% ,אשר התמשכה על פני 60 חודשים , על פי 500 ₪ לחודש , נכון להיום, ולפיכך , סך-
30,000 ₪ .

64.
ליתרת תקופת העבר ולעתיד, מצאתי לנכון לפצותו בסכום גלובלי בסך-
10,000 ₪.

הוצאות ניידות
65.
התובע טוען בסיכומיו כי כתוצאה מהתאונה הוא מתקשה ללכת אף למרחקים קצרים ועל כן הוא נזקק לניידות מוגברת ולנסיעה ברכב פרטי, בייחוד נוכח העובדה כי הוא מתגורר ביישוב בו השבילים אינן מוסדרים ואין תחבורה ציבורית מוסדרת. כן טען כי הוא נזקק לנסיעה לטיפולים רפואיים בבית חולים סורוקה בבאר שבע ולפיכך עתר לפסוק לו פיצוי בסך- 750 ₪ לחודש לעבר, שהם 72,000 ₪ ולעתיד 203,917 ₪, עד לתום תוחלת החיים.

66.
הנתבעות טענו כי התובע זכאי להחזר הוצאות מהמל"ל ובהיותו נוהג ברכב פרטי, ללא כל מגבלה הרי שאין בנכויותיו כדי להצדיק פיצוי בראש נזק זה.

67.
מצאתי כי לנוכח פגיעתו של התובע נדרש בעבר להוצאות נסיעה מוגברות. נכון הוא כי התובע לא המציא קבלות להוכחת הוצאותיו, אולם בהתחשב בנכותו האורתופדית והתפקודית, תקופת אי כושר ממושכת, העובדה כי נאלץ להגיע לטיפולים רבים, יהא זה סביר לקבוע פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה.

נסיבות אלה, מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך-
30,000 ₪ בגין הוצאות ניידות, לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות
68.
התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות עבור רכישת תרופות, זריקות לשיכוך כאבים, תחבושות לחץ וכו', בגינן צרף קבלות חלקיות לתצהירו ולפיכך עותר לפצותו בפיצוי גלובלי בסכום
30,000 ₪.

69.
הנתבעות טוענות שאין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה שכן התובע נדרש לפנות למל"ל לקבלת הוצאותיו.

70.
התובע צרף לתיק המוצגים, בין היתר, קבלות בגין רכישת תרופות וקבלות בגין ביקור רופא בסכום כולל

993 ₪.

71.
אמנם עסקינן בנזק מיוחד, אשר על מנת לזכות בו יש להציג ראיות, אולם יחד עם זאת נוכח הנכות שנקבעה לתובע אין לשלול כי נזקק לתכשירים וטיפולים אשר אינו זכאי להחזר בגינם ולחילופין להחזר מלא.

72.
לפיכך מצאתי לנכון לפסוק לתובע, לעבר ולעתיד, פיצוי, על דרך האומדנה בסך-
5,000 ₪.

כאב וסבל
73.
תאונה ראשונה

– לתובע לא נותרה נכות בגין תאונה זו, יחד עם זאת בשל השבר שנגרם לו בתאונה זו ותקופת אי הכושר שנקבעה לו מצאתי לנכון לפסוק לו פיצוי בסך - 10,000 ₪.

74.
תאונה שנייה

– בגין נכות רפואית בשיעור 42% ו-54 ימי אשפוז, זכאי התובע בהתאם לגילו בעת התאונה, בגין ראש נזק זה לפיצוי בסך-
117,218 ₪.


סוף דבר
75.
על הנתבעות לפצות את התובע
בסכומים כדלקמן ובכפוף לניכויים שיפורטו להלן:
תאונה ראשונה:
הפסד שכר לעבר
41,348 ₪
כאב וסבל
10,000 ש"ח
תאונה שנייה
:
הפסד שכר לעבר
343,000 ₪
הפסד שכר לעתיד
581,233 ₪
עזרת הזולת( עבר ועתיד)

40,000 ₪
הוצאות ניידות (עבר ועתיד)
30,000 ₪
הוצאות רפואיות
5,000 ₪
כאב וסבל

116,765 ₪

________________________________________
סה"כ
1,167,800₪ (מעוגל)

ניכויים מסכום הפיצוי דלעיל:
תאונה ראשונה
– סכומים אשר שולמו על ידי המל"ל, כדלקמן
:

76.
סכום של 665 ₪ מיום 09/5/2002 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך- 1,216 ₪.
סכום של 926 ₪ מיום 12/9/2002 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך- 1,598 ₪.
סכום של 2,972 ₪ מיום 29/4/03 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך- 4,980 ₪.
סכום של 31,652 ₪ מיום 21/9/03 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך- 52,781 ₪.
סה"כ ניכוי בסך-
60,665 ₪.

77.
לאור מהות פגיעתו בתאונה הראשונה וחרף היעדר נכות רפואית, לא מצאתי לנכות מסכום הפיצוי בגין התאונה הראשונה את שכר המומחה מטעם בית המשפט, כטענת ב"כ הנתבעות.

תאונה שנייה
78.
תשלום תכוף

בסך- 16,398 ₪, מחודש אפריל 2006
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד למועד הינתן פסק הדין, בסך- 23,850 ש"ח.

79.
חוו"ד אקטואר

- בהתאם לחוו"ד אקטואר מטעם הנתבעת נכון ליום 19/5/13 עומדים תגמולי המל"ל בסך-
850,148 ש"ח, בתוספת ריבית על תשלומי עבר עד ליום 31/5/13, בסך- 11,780 ₪.

80.
לפיכך מסכום הפיצוי אשר נקבע בסעיף 75 לעיל (בניכוי הסכומים האמורים בסעיפים 76 ו- 78 לעיל) יקוזז גם סכום תגמולי המל"ל בהתאם לחוו"ד אקטואר עדכנית, אשר תומצא ע"י הנתבעות בתוך 15 יום ממועד קבלת עותק פסק הדין.

81.
על יתרת הסכום שתיוותר, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק
ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
82.
זכות ערעור כדין.


ניתן היום,
כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 539/06 פארוק אלעטאונה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/12/2014)