פסקי דין על אלי יצחקי ז"ל | פסקי דין על מוסכי ניסים ארביב | פסקי דין על א.מ.י.ד תקשורת מחשבים ואח' | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

39866-12/09 תצ     22/12/2014




תצ 39866-12/09 אלי יצחקי ז"ל, מוסכי ניסים ארביב, א.מ.י.ד תקשורת מחשבים בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שירביט חברה לביטוח בע"מ




לפני
כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן
בעניין:
אלי יצחקי ז"ל
(ת"צ 1821/08)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מאיה צברי

מוסכי ניסים ארביב
(ת"צ 1823/08)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
שירביט חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ניר קהת

א.מ.י.ד תקשורת מחשבים בע"מ (ת"צ 1838/08)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עידו חיטמן

דקל איתי (ת"צ 1839/08)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיה צברי

ניסן דבוש (ת"צ 1878/08)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילן אמודאי

ערן שרעפי (ת"צ 1910/08)
ע"י ב"כ יוחי גבע
נ ג ד
איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל מרקוביץ'

עודד אבני (ת"צ 39866-12-09)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
אליהו חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תמי גרינברג

אסף מאיר (ת"צ 1892-02-10)
ע"י ב"כ יוחי גבע
נ ג ד
מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל מרקוביץ'
א. קוטליאר שירותי הנדסה בע"מ (ת"צ 31686-01-10)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
שומרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עידו חיטמן

אסף מאיר (ת"צ 1960-02-10)
ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע
נ ג ד
ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף רנט
החלטה

מונחת לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בעשר התובענות הייצוגיות שבכותרת. בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי על המשיבות – כולן חברות ביטוח – לשלם למבוטחיהן, בעת קרות מקרה ביטוח של "אובדן גמור" לרכב (total lost, להלן: אובדן גמור), את שוויו של אמצעי המיגון אשר הותקן ברכב. זאת, בנוסף לתגמולי הביטוח, אשר משתלמים בהתאם לשווי הרכב.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו להליך ובמסגרת עמדתו תמך בטענת התובעים, לפיה במקרה של אובדן גמור על חברות הביטוח לשפות את המבוטח גם בגין אובדן אמצעי המיגון, כאשר אמצעי המיגון הותקן לפי דרישת החברה המבטחת.

בין הצדדים לתובענות הייצוגיות נחתם הסדר פשרה, שבמסגרתו מוצע פיצוי למבוטחי החברות שרכשו פוליסת ביטוח מקיף ושארע להם מקרה ביטוח מסוג אובדן גמור. התקופה הרלבנטית על פי ההסדר המוצע היא תקופה בת שלוש שנים המתחילה, לגבי כל חברת ביטוח, שלוש שנים לפני הגשת התובענה הייצוגית נגדה (התובענות הייצוגיות כנגד חברות הביטוח השונות הוגשו במועדים שונים בין השנים 2008-2010). ההסדר המוצע יחול על מבוטחים אשר התקינו או שנמצא ברכבם אמצעי מיגון לפי דרישת החברה המבטחת ולא קיבלו שיפוי בגין אובדן אמצעי המיגון בנפרד מהרכב. הפיצוי המוצע עליו הוסכם הינו סך השווה ל-50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום, אשר יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33%. חברות הביטוח התחייבו, כי מעתה ואילך ישפו מבוטחים בגין שווי אמצעי המיגון בהתאם לעקרונות שנקבעו במסגרת ההסדר. באשר למקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון סוכם, כי לחברות הביטוח, מכאן ולהבא, תהיה האפשרות, לפי שיקול דעתן הבלעדי, להודיע למבוטח, כי חלף הפיצוי הכספי הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו. מבוטח שלא יעשה כן, בתקופת זמן של 30 יום מיום קבלת ההודעה, ייחשב כמי שוויתר על זכותו לקבל את אמצעי המיגון או את שוויו. הסדר הפשרה המוצע מעגן התחייבות מצד כל אחת מחברות הביטוח לתשלום "רף מינימאלי", שנקבע בהתחשב בנתחי השוק של כל אחת מהחברות בשוק ביטוח רכב רכוש בשנת 2009, כפי שפורסם על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון.

מאחר שבמסגרת ההסדר נקבע פיצוי חלקי בלבד בגין אובדן אמצעי המיגון וכן נקבע שיעור פחת גבוה יחסית, הורתי על מינוי בודק, שיסייע לבית המשפט לבחון האם ההסדר הוגן, סביר וראוי.

הבודק הגיש חוות דעת אשר ממנה עולה, בין היתר, כי פחת בשיעור שנתי של 33%, המגלם הפחתה על פני שלוש שנים, הינו סביר, וזאת בשים לב לעובדה שמבחינה כלכלית נכון יותר לראות את אמצעי המיגון כחלק מהרכב ולהפחית 100% משוויו, מיד עם התקנתו. עם זאת, הבודק גם הבהיר, כי משך התקופה שבה נדרשים אמצעי המיגון על ידי חברות הביטוח הוא כשבע שנים מיום רכישת הרכב וכי שיעור הפחת השנתי במקרה כזה יעמוד על 14%.

היועץ המשפטי לממשלה איננו רואה עין בעין עם הבודק בעניין זה. לעמדתו, אין הצדקה מספקת לקביעה שלפיה שווי אמצעי המיגון יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33% ויש להעמידו על 14%, לפי הגישה החלופית של הבודק.

בנוסף, מסתייג היועץ המשפטי לממשלה ממנגנון ההסדרה לעתיד, המאפשר לחברות הביטוח, במקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון, להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו. לשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש לאפשר לחברות הביטוח להשיב למבוטח את אמצעי המיגון רק מקום בו האמצעי במצב תקין ושמיש ובנוסף, יש לאפשר למבוטח פרק זמן ארוך יותר מזה שנקבע בהסדר, שבמהלכו יהא רשאי לקחת את אמצעי המיגון לרשותו.

היועץ המשפטי לממשלה מסתייג גם מהצעת הבודק, שלפיה התשלום לחברי הקבוצה, שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה של אמצעי המיגון, יתבצע בהתאם למחירונים הקיימים בידי חברות הביטוח.

בשלב זה, בו מוצעת פשרה לבית המשפט, יש זהות אינטרסים בין התובעים, המעוניינים לקבל שכר טרחה וגמול ולסיים את ההליך, לבין הנתבעים, המעוניינים לסלק את התביעה בסכום נמוך ככל האפשר. קולה של הקבוצה המיוצגת לא נשמע, אלא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, ועל בית המשפט לבחון האם ההסדר סביר וראוי בשים לב למה שהיה נפסק לו התביעה הייתה מתקבלת, ובשים לב לסיכויי התובענה.

כך, למשל, לו התביעה הייתה מתקבלת, הפיצוי היה נפסק בגין תקופה בת שבע שנים קודם להגשת התובענה (תקופת ההתיישנות), בעוד שעל פי ההסכם המוצע יפוצו חברי הקבוצה רק בגין תקופה בת שלוש שנים; לו התביעה הייתה מתקבלת, היו חברי הקבוצה מפוצים בגין מלוא שוויו של אמצעי המיגון, בעוד שעל פי ההסכם המוצע יפוצו חברי הקבוצה רק בגין 50% משוויו. עם זאת, במצב דברים זה, היה על התובעים להוכיח את שווי אמצעי המיגון, לרבות בנוגע לשאלת הפחת; לו התביעה הייתה מתקבלת, היו מתווספים לסכום הפיצוי ריבית והפרשי הצמדה בעוד שעל פי ההסדר המוצע יתווספו רק הפרשי הצמדה, בנוסף, כפי שאפרט, יש הפחתות נוספות לטובת הנתבעות.

כפי שיובהר להלן, לטעמי הפיצוי המוצע לחברי הקבוצה הוא נמוך מידי לאור סיכויי התובענה. שקלתי אם לדחות את ההסדר כולו, אך החלטתי, גם לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי ראוי לאשר את ההסכם ובלבד שיוכנסו בו השינויים שיפורטו במסגרת החלטה זו, המגדילים את הפיצוי לחברי הקבוצה.

1. רקע הדברים
על הרקע הרלבנטי להחלטתי עמדתי במסגרת החלטתי הקודמת מיום 2.8.12. למען שלמות התמונה אחזור על הדברים גם במסגרת החלטה זו.

עשר התובענות שבכותרת הוגשו בין השנים 2008-2010 ועמן בקשות לאישור התובענות כייצוגיות. הדיון בכל התובענות שבכותרת אוחד, לרבות עם תובענה נוספת, שאינה צד להסדר הפשרה (ת"צ 1955/08 לביא נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, שבגדרה הוגשה הודעת הסתלקות).

בכל אחת מאחד עשר התובענות הייצוגיות נטען, כי על המשיבות – כולן חברות ביטוח – לשלם למבוטחיהן, בעת קרות מקרה ביטוח של אובדן גמור, גם את שוויו של אמצעי המיגון שהותקן ברכב, וזאת בנוסף לתגמולי הביטוח שמשולמים לפי שוויו של הרכב. התובעים ביססו את טענתם, בין היתר, על הוראות תקנה 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו– 1986 (להלן: תוספת תקנות הפיקוח או הפוליסה התקנית), שבה מוגדר מקרה ביטוח כ"אובדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח הדין..".

בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי חברות הביטוח מתעלמות מהוראה ברורה זו וכי במקרים בהם נגרם אובדן גמור לרכב, קיבלו המבוטחים תגמולי ביטוח המשקפים רק את שווי הרכב כמפורט במחירון המצוין בפוליסה, ללא עלות אמצעי המיגון שהותקנו ברכב לדרישת חברות הביטוח. בנוסף, חברות הביטוח מחתימות את המבוטחים על כתבי סילוק, כך שאם המבוטח מעוניין בקבלת שווי אמצעי המיגון, עליו לפנות לצורך כך לערכאות. התובעים טענו, כי באי תשלום תקבולי הביטוח בגין אמצעי המיגון עושות חברות הביטוח עושר על חשבון מבוטחיהן ומפרות חובות חקוקות.

בתגובותיהן לבקשות האישור טענו חברות הביטוח, כי סעיף 1 לתוספת לתקנות הפיקוח עוסק בנזק (להבדיל מאובדן) ואילו מקרה של אובדן מוסדר בהוראה ספציפית בפוליסה, אשר לפיה ישופה המבוטח בהתאם למחיר הרכב כפי שמופיע במחירון המצוין בפוליסה. נטען, כי מחירון זה (הוא מחירון לוי יצחק), כבר כולל בחובו את שווי אמצעי המיגון ולכן אין להוסיף תשלום בגין אמצעי מיגון. נטען גם, כי בגין התקנת אמצעי המיגון מקבלים המבוטחים הנחה בפרמיה ולכן תשלום נוסף בגין עלות אמצעי המיגון יעמיד את המבוטח במצב של פיצוי כפול. עוד נטען, כי השאלה האם שוויו של רכב שהוגדר כאובדן גמור מגלם גם את שווי אמצעי המיגון הינה שאלה עובדתית הכרוכה בבירורים עובדתיים, לרבות חוות דעת שמאיות בתחום שמאות רכב.

ביום 19.7.11 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו להליך. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה הינה, כי במקרה של אובדן גמור, על חברות הביטוח לשפות את המבוטח גם בגין אובדן אמצעי המיגון, וזאת בנסיבות שבהן הותקן ברכב אמצעי מיגון התואם את דרישת המבטחת (אף אם הותקן קודם לתחילת חוזה הביטוח). היועץ המשפטי לממשלה הבהיר, כי בהתאם לאמור בסעיף 1 לפוליסה התקנית, הכיסוי הביטוחי כולל נזק או אובדן אשר נגרמו לרכב, לרבות אמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטחת. זאת, מאחר שהמבטחת מודעת לקיומם של אמצעי המיגון שהותקנו ברכב, שכן היא אשר דרשה את התקנתם או שהם עומדים בדרישותיה לעניין הימצאות אמצעי מיגון ברכב, ומשום שהם נועדו להקטין את הסיכון שהיא נוטלת בבואה לבטח רכב מסוים ולפיכך, נהנית מקיומם. היועץ המשפטי לממשלה מצא, כי בפועל תגמולי הביטוח שמשולמים בגין הרכב במקרה של אובדן גמור אכן אינם כוללים תגמולים בגין אמצעי המיגון (למעט לעניין מיגון מסוג אימובילייזר ברכבים שיובאו ארצה לאחר שנת 1998).

ביום 23.4.12 נערך דיון מקדמי ראשון בתובענות הייצוגיות, שבמהלכו שטחו הצדדים לפני את עיקריו על הסדר פשרה המתגבש בין מהצדדים. הצדדים הבהירו, כי לפי ההסדר המתגבש ימונה בודק, אשר יקבע את שווי השוק של אמצעי המיגון וכן את מידת ההפחתה שלו לאורך השנים. לאחר קביעת השווי תעשה פנייה למבוטחים, אשר מצדם יבהירו את זכאותם, ולאחר בדיקה יקבלו המבוטחים 50% מהערך שנקבע. בסיומו של הדיון, הורתי, כדלקמן:
"בית המשפט הציע לצדדים להגיע להסדר בתיקון העיקרון של קביעת השווי, לפיו הערך יקבע לפי שווי רכישת אמצעי המיגון בפועל או שווי שוק ביום הרכישה ולאחר מכן הפחתת ערך חשבונאי לפי גיל מערכת המיגון. כן המליץ בית המשפט על תיקון לפיו אם יוותר סכום לסכום המינימום הוא יתווסף לסכום שיקבלו המבוטחים שפנו ונמצאים זכאים.."

בעקבות הערותיי מאותו הדיון, ובפרט הדרישה כי שווי אמצעי המיגון יקבע לפיו עלות רכישת אמצעי המיגון בפועל או שווי שוק ביום הרכישה, עמלו הצדדים על ניסוח הסדר פשרה מתוקן ובסופו של דבר הגיעו הצדדים לנוסח שעיקריו יפורטו להלן. התיקים שנכללו בהסדר הפשרה שהוגש לעיוני היו אלו: ת"צ 1821/08, אלי יצחקי נ' הפניקס חברה לביטוח; ת"צ 1823/08 מוסכי ניסים ארביב
בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ
; ת"צ 1838/08 א.מ.י.ד תקשורת מחשבים בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ; ת"צ 1839/08 איתי דקל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ; ת"צ 1960-02-10 אסף מאיר נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ; ת"צ 39866-12-09 עודד אבני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ; ת"צ 31686-01-10 א.קוטליאר שירותי הנדסה ומיחשוב בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ; ות"צ 1892-02-10 אסף מאיר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ.

כפי שיובהר להלן, שתי חברות ביטוח נוספות, איילון חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת בת"צ 1910/08 ערן שרעפי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ) והכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת בת"צ 1878/08 ניסן דבוש נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ), הצטרפו להסדר הפשרה רק לאחרונה.

בד בבד עם האמור, הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה בת"צ 1955/08 לביא נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: ביטוח ישיר), לאחר שהסתבר כי ביטוח ישיר אכן פועלת בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה וכי בעת קרות מקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב, היא אכן משלמת למבוטחיה את שוויו של אמצעי המיגון שהותקן ברכב, בנוסף לתגמולי הביטוח בגין שווי הרכב.

מאחר שהסדר הפשרה שהונח לפני כלל את כל התובענות המאוחדות שנדונו לפני למעט ת"צ 1878/08 דבוש נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ ות"צ 1910/08 שרעפי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, הורתי במסגרת החלטתי מיום 1.6.14, כי על חברות הביטוח שלא הצטרפו להסדר הפשרה להבהיר את עמדתן ביחס להסדר הפשרה ועל שום מה הן לא הצטרפו להסדר.

ביום 22.6.14 התקבלה הודעה מטעם הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: הכשרה), שבה הודיעה האחרונה, כי היא מסכימה להצטרף להסדר באופן שבו הבודק, רו"ח רצאבי, יבצע בדיקה פרטנית אצלה לשם הערכת החשיפה האמיתית (הסיכון) שלה לתובענה הייצוגית. הכשרה הודיעה, כי היא מסכימה שסיווגה מבחינת רף הפיצוי שבהסכם יעשה על פי היחס שבין החשיפה שלה לבין החשיפה של החברות האחרות המעורבות.

ביום 24.6.14 התקבלה גם הודעה מטעם איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), שבה הודיעה האחרונה, כי היא מסכימה להצטרף להסדר הפשרה, אולם זאת בכפוף לכך שהסכום המינימאלי הרלבנטי לגביה יחושב תוך התחשבות בעובדה שבחלק מהפוליסות נתנה איילון הנחת מיגון שמטרתה, בין היתר, לסייע במימון התקנת המיגון וכן בעובדה שבחלק מהתביעות שילמה איילון למבוטחיה את שווי אמצעי המיגון.

בין לבין, התקבלו בקשות מטעם המבקשים בתובענות שהן צד להסדר הפשרה לאישור ההסדר בטרם יקודם עניינן של חברות הביטוח שלא הצטרפו להסדר.

בהחלטתי מיום 24.6.14 הורתי, כי לא יבוצעו בשלב זה בדיקות נוספות וכי על חברת הכשרה להודיע בתוך 7 ימים האם בכוונתה להצטרף להסדר הפשרה כפי שהוא, על פי נתח השוק היחסי שלה, אם לאו. ביום 14.7.14 התקבלה הודעה מטעם הכשרה, לפיה היא מסכימה להצטרף להסכם הפשרה על בסיס נתח השוק שלה וללא צורך בבדיקות נוספות.

לאור האמור, הסדר הפשרה המונח לפני כולל את כל הצדדים בתובענות הייצוגיות המאוחדות שנדונו לפני, למעט הצדדים בתובענה כנגד ביטוח ישיר, שבגדרה הוגשה הודעת הסתלקות.

2. הסדר הפשרה המוצע והבקשה לאישורו
א. עיקרי ההסדר המוצע
על פי הסדר הפשרה המוצע, הפיצוי לכל אחד מחברי הקבוצה יעמוד על סכום השווה ל- 50% מהמחיר ששולם בפועל על ידי כל חבר קבוצה בגין אמצעי המיגון הרלבנטי, בניכוי פחת ובתוספת הפרשי הצמדה למדד, החל ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד התשלום בפועל וזאת למשך שלוש שנים. מקום בו אין בידי מבוטח מבין חברי הקבוצה נתונים אודות הסכום ששולם על ידו בפועל בגין אמצעי המיגון, אך היה בידי אותו מבוטח המידע מתי הותקן אמצעי המיגון ברכבו, תשלם חברת הביטוח הרלבנטית למבוטח 50% ממחירו של אמצעי המיגון הרלבנטי כחדש במועד התשלום על פי הסדר הפשרה בניכוי הפחת, אולם במקרה כזה לא יתווספו הפרשי הצמדה למדד; מקום בו לא עלה בידי המבוטח לאתר את מועד רכישתו או התקנתו של אמצעי המיגון, יראו את אמצעי המיגון – לעניין ניכוי הפחת – כאילו הותקן שנתיים לפני מועד קרות מקרה הביטוח. גם במקרה כזה לא יתווספו הפרשי הצמדה למדד.

הצדדים מצאו לנכון להעמיד את שיעור הפחת השנתי על 33%, בהתאם לפחת החל על מחשבים אישיים וטלפונים ניידים מתקדמים.

במסגרת ההסדר המוצע, התחייבה כל אחת מחברות הביטוח לפנות במכתב לכל חבר פוטנציאלי בקבוצה וליידע אותו, כי במידה ויפנה אליה בכתב בתוך 45 ימים ממועד פנייתה אליו, היא תבדוק את זכאותו לתשלום על פי הסדר הפשרה. כמו כן, התחייבו החברות לפנות לחברי הקבוצה הפוטנציאלים באמצעות פרסום בעיתונות, בנוסח שצורף כנספח ה/2 להסדר הפשרה.

בהסדר הפשרה שאישורו מתבקש נקבע עוד, כי במסגרת בחינת זכאותם של הפונים יבדקו, בין היתר, הנושאים הבאים: האם החברה דרשה התקנת אמצעי מיגון ברכבו של הפונה במסגרת הפוליסה הרלבנטית במועד קרות האירוע הביטוחי; האם הפונה קיבל מימון מהחברה להתקנת אמצעי מיגון ברכבו; האם בפועל אכן היה אמצעי מיגון ברכבו; האם יש ברשותו קבלה או מסמך אחר המעידים על עלותו של אמצעי המיגון; האם הפונה שופה או קיבל תשלום בגין אמצעי המיגון, באופן חלקי או מלא, במסגרת התשלומים ששולמו לו בעקבות מקרה ביטוח מסוג אובדן גמור; האם החברה פנתה אליו וביקשה כי יפרק את אמצעי המיגון מרכבו.

בהסדר נקבע, כי התשלום לחברי הקבוצה יעשה באמצעות שיק או בהעברה בנקאית, לפי שיקול דעתה של החברה המשלמת, וזאת לא יאוחר מ- 180 יום ממועד פנייתה של החברה לחברי הקבוצה.

הגדרת הקבוצה שעליה יחול הסדר הפשרה מפורטת בסעיף 4 להסדר. הקבוצה כוללת, הלכה למעשה, את כל מבוטחי חברות הביטוח שהן צד להסדר הפשרה, אשר היו מבוטחים בביטוח רכב רכוש, למעט מבוטחים השייכים לציי רכב המונים למעלה מ-40 רכבים, שהתקינו ברכבם אמצעי מיגון לפי דרישת חברת הביטוח או שנמצא ברכבם אמצעי מיגון לפי דרישת החברה המבטחת, ארע להם מקרה ביטוח מסוג "אובדן גמור" בתקופה הקובעת והם לא קיבלו שיפוי (מלא או חלקי) בגין אמצעי המיגון שהותקן ברכבם.

"התקופה הקובעת" הוגדרה לגבי כל אחת מהקבוצות, כדלקמן:
"תקופה בת שלוש שנים לפני מועד הגשת התביעה הרלוונטית לקבוצה ועד המועד שבו יאשר בית המשפט הנכבד את הסדר הפשרה (ככל שיאשר)".

אמצעי המיגון הרלבנטי הוגדר בסעיף 4 להסדר הפשרה, כך:
"אמצעי מיגון שנדרש על ידי חברת הביטוח הרלוונטית כתנאי לביטוח במסגרת רשימת הפוליסה התקפה שהייתה למבוטח במועד קרות מקרה הביטוח".

הסדר הפשרה מעגן התחייבות מצד כל אחת מחברות הביטוח שהן צד להסדר הפשרה לתשלום "רף מינימאלי", כך שבמידה וסך הכספים אשר ישולם על ידי כל אחת מחברות הביטוח למבוטחיה יפחת מרף זה, תבוצע חלוקה נוספת לחברי הקבוצות הזכאים, ובלבד שחלוקה כאמור תוגבל לסך השווה ל- 100% מעלותו של אמצעי המיגון הרלבנטי לגבי כל חבר קבוצה. נקבע בהסדר, כי באם גם לאחר החלוקה הנוספת, סך הכספים אשר ישולם על ידי כל אחת מחברות הביטוח למבוטחיה יפחת מהרף המינימאלי לו התחייבה, תתרום החברה הרלבנטית את ההפרש בין הסכום ששולם לבין סכום הרף לאחד מבין הגופים או העמותות המפורטים בסעיף 9.4(ג) להסדר הפשרה. הרף המינימאלי נקבע בהתחשב בנתחי השוק של כל אחת מהחברות בשוק ביטוח רכב רכוש בשנת 2009, כפי שפורסם על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון. בהתאם לכך נקבע, כי כלל, מנורה והפניקס ישלמו, כל אחת, סך של 1,000,000 ₪; מגדל, שירביט, אליהו, הכשרה ואיילון ישלמו, כל אחת, סך של 660,000 ₪; שומרה וביטוח חקלאי ישלמו, כל אחת, סך של 330,000 ₪.

בהתאם לאמור בהסדר, בתוך 210 ימים ממועד הפנייה לחברי הקבוצה יוגש מטעם כל אחת מחברות הביטוח דו"ח מסכם ובו פירוט הסכומים הכוללים, אשר שולמו בפועל על ידי כל חברה.

הסדר הפשרה שאישורו מתבקש מסדיר גם את התנהלות חברות הביטוח מכאן ואילך. נקבע, כי בעת קרות מקרה ביטוח של אובדן גמור או גניבה, תפעלנה חברות הביטוח, לפי שיקול דעתן הבלעדי, בהתאם לאחת משתי חלופות: הראשונה, מתן הודעה למבוטח, כי הוא זכאי לבוא ולקבל מהחברה את אמצעי המיגון מהחברה, כשהוא מפורק מרכבו. בהתאם לחלופה זו, יהיה על המבוטח לבוא ולקבל את אמצעי המיגון בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה ומבוטח שלא ינהג כאמור בתוך תקופת הזמן האמורה ייחשב כמי שוויתר על זכותו לקבל את אמצעי המיגון או את שוויו של אמצעי המיגון. השנייה, שיפוי המבוטח בגין אמצעי המיגון בהתאם לעלותו של אמצעי המיגון הרלבנטי במועד התקנתו בניכוי הפחת.

הצדדים המליצו לבית המשפט, כי שכר טרחת בא כוח התובעים והגמול לכל אחד מהתובעים יחושב באופן מדורג, על פי נתח השוק בו החזיקה כל אחת מחברות הביטוח בשוק ביטוח רכב רכוש בשנת 2009. בהתאם לכך, חולקו חברות הביטוח שהן צד להסדר הפשרה לשלוש הקבוצות הבאות: כלל, הפניקס ומנורה, אשר החזיקו במועד הנ"ל בנתח שוק העולה על 7.5%, תשלמה, כל אחת, סך של 139,200 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 30,000 ₪ כגמול לתובעים; מגדל, שירביט, אליהו, איילון והכשרה, אשר החזיקו במועד הנ"ל בנתח שוק שבין 3% ל- 7.5%, תשלמה, כל אחת, סך של 92,280 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 20,000 ₪ כגמול לתובעים; שומרה וביטוח חקלאי, אשר החזיקו במועד הנ"ל בנתח שוק הקטן מ- 3%, תשלמנה, כל אחת, סך של 46,400 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 10,000 ₪ כגמול לתובעים. יובהר, כי כל הסכומים שישולמו כשכר טרחה כוללים מע"מ.

עד כאן עיקריו של ההסדר המוצע.

ב. הבקשה לאישור ההסדר
ביום 2.7.12 הגישו הצדדים לעיוני את הסדר הפשרה המוצע, שעל עיקריו עמדתי לעיל. בנוסף, הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות במסגרת ת"א 1955/08, לאחר שהסתבר כי ביטוח ישיר אכן פועלת בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן, הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים בת"צ 1960-02-10 (היא התובענה כנגד ביטוח חקלאי) על הצטרפותם להסדר הפשרה.

במסגרת החלטתי מיום 2.8.12 אישרתי את הסתלקות המבקש, מר רפאל לביא, מהבקשה לאישור התובענה בת"א 1955/08 כייצוגית כנגד ביטוח ישיר. בנוסף, הורתי לצדדים לפרסם הודעה בדבר הבקשה לאישור הסדר פשרה בנוסח המצורף כנספח ב' להסדר הפשרה. עוד הורתי לצדדים להעביר העתק ההודעה על הסדר הפשרה והבקשה לאישורו ליועץ המשפטי לממשלה, למפקח על הביטוח ולמנהל בתי המשפט. לבסוף, הורתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כבודק לפי סעיף 19 (ב) (1) לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שקבעתי, כי הבודק יבדוק האם ההסדר הינו סביר וראוי בהתחשב בגורמים להלן: (א) עלות אמצעי המיגון הרלבנטיים שנדרשו על ידי חברות הביטוח כתנאי לביטוח בתקופה הרלבנטית לתובענה; (ב) סבירות שיעור הפחת שנקבע בהסדר הפשרה בגין אמצעי המיגון; (ג) אי הוספת ריבית לסכום ההחזר; (ד) גובה הסכום שיוחזר למבוטחים לאור המשתנים שלעיל; (ה) הסכום שנקבע כ"רף מינימאלי" לפיצוי; (ו) היקף התביעות בגין אובדן גמור של רכב; (ז) היקף פוליסות הרכב בשנים הרלבנטיות והיחס בין היקף הפוליסות למקרים בהם נתבע אובדן גמור של רכב; (ח) האם ניתן לזהות את חברי הקבוצה במאמצים ועלויות סבירים; (ט) הנטל לעניין הוכחת מחיר המיגון.

ביום 4.12.13 הגיש רו"ח רצאבי את חוות דעתו המקיפה והמפורטת ומסקנותיו העיקריות יפורטו להלן.

3. חוות דעת הבודק
א. עלות אמצעי המיגון הרלבנטיים שנדרשו על ידי חברות הביטוח
כאמור, אחד מהנתונים שהבודק התבקש לבדוק במסגרת חוות דעתו היא עלות אמצעי המיגון הרלבנטיים אשר נדרשו על ידי חברות הביטוח כתנאי לביטוח בתקופה הרלבנטית לתובענה. זאת, בשים לב לעובדה שבהסדר הפשרה נקבע, כי התשלום לחברי הקבוצה שלא יאתרו מסמכים המאמתים את עלות האמצעי יתבסס על מחירו כחדש במועד התשלום.

הבודק מציין בחוות דעתו, כי בדיקתו העלתה שמחירו של אמצעי המיגון תלוי במקום בו הוא נרכש. כך, למשל, חנויות ורשתות פרטיות נוהגות לתמחר את אמצעי המיגון בהתאם למחירונים שמופצים על ידי יצרני אותם אמצעי מיגון, הכוללים מחיר מומלץ לצרכן ובחלק מהמקרים גם הנחה בשיעור נמוך יחסית (10%-15%), הניתנת על ידי חברת הביטוח כהטבה למבוטחיה. לעומת זאת, יבואני רכב וסוכנויות רכב נוהגים לתמחר את אמצעי המיגון בסכום הגבוה מהמחירונים של יצרני האמצעים בשיעור שיכול לנוע סביב ה- 25%-50% מעל למחיר המחירון, אם כי קיימים מקרים שבהם יבואן הרכב או הסוכנות מציעים הטבות שונות, ובכלל זה גם הנחה במחיר מערכת המיגון. זאת ועוד. מערכות מיגון המותקנות ברכבי חברות ליסינג נרכשות ישירות מיצרני (או יבואני) המערכות ומכירה זו נעשית בהנחה משמעותית.

הבודק מציין, כי לאור האמור לא ניתן להצביע על מחיר אחד אשר יוכל לשמש את החברות לצורך יישום הסדר הפשרה ומשכך, נראה כי עבור חברי הקבוצה שאין בידם אסמכתא למחיר או למועד רכישת אמצעי המיגון, הסדר הפשרה מותיר פתח למחלוקות אפשריות בין חברות הביטוח לבין חברי הקבוצה. על מנת ליצור וודאות בנושא ולמנוע מחלוקות עתידיות, המליץ הבודק, כי הפיצוי לחברי הקבוצה שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה יתבצע בהתאם לעקרונות הבאים: במקרים שבהם קיים מידע אודות אמצעי המיגון הספציפי שהותקן והאמצעי ומחירו מופיעים במחירון מומלץ עדכני של החברה הרלבנטית, התשלום יעשה בהתאם למחיר זה ובכפוף להנחות שיש לחברה עם המתקין; במקרים שבהם לא קיים מידע אודות האמצעי הספציפי או שקיים מידע אך לא בנוגע למחירו, התשלום יתבצע בהתאם לקוד המיגון אותו דרשו החברות באירוע הביטוחי, כל חברה בהתאם לרישומיה והקודים הנהוגים אצלה, ובהתאם למחירים שנקבעו לכל קוד בחוות דעת הבודק, המבוססים על המחירונים המומלצים ובמקום שלא היו כאלה- על מחירון חברת פוינטר.

אומר כבר עתה, כי היועץ המשפטי לממשלה מסתייג מהצעת הבודק, שלפיה הפיצוי לחברי הקבוצה שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה יתבסס על המחירון המומלץ של חברות הביטוח.

ב. בחינת סבירות שיעור הפחת של אמצעי המיגון
כאמור, הסדר הפשרה מתייחס לאמצעי המיגון כאל מערכת עצמאית ונפרדת מהרכב ותחת הנחה זו הוא קובע את שיעורי הפחת בהתאם לאלה שנקבעו בתקנת מס הכנסה למוצרים הנתפסים כדומים: מחשבים וטלפונים חכמים, אשר מופחתים לצרכי מס בשיעור שנתי של 33%.

הבודק מציין בחוות דעתו, כי לשיטתו לא ניתן להתייחס לאמצעי המיגון לאחר התקנתם כאל מוצרים שיש להם שווי עצמאי במנותק מהרכב עצמו, אלא שיש לראות בהם חלק מההשקעה ברכב בכללותו, בדיוק כשם שמיגון יצרן אינטגראלי ברכב נתפס ככזה. הבודק מנמק את עמדתו בכך שבעת מכירה של רכבים מיד שניה לא נהוג לדרוש תוספת תשלום עבור אמצעי מיגון. לעניין זה מפנה הבודק למכתבו של השמאי לוי יצחק מיום 27.11.08, שבו מאשר השמאי, כי במדגמים שערך בעבר נמצא כי במקרים מסוימים מוכרים נהגו לדרוש תוספת עבור אמצעי מיגון, אך נוהג זה הופסק לכל המאוחר בחודש יולי 2001. עוד עולה ממכתבו של השמאי לוי יצחק, כי במחירונים שנערכים על ידו, אשר משמשים כאמת מידה לשווים של רכבים משומשים הנמכרים ממוכר לרצון לקונה מרצון וכן לצורך קביעת תגמולי הביטוח בקרות אירוע מסוג אובדן גמור, שווים של אמצעי המיגון כלול בתוך שווי הרכב. הבודק מוסיף ומציין לעניין זה, כי גם בדיקה שביצע העלתה כי לא קיים בישראל שוק משני לאמצעי מיגון לרכב. לשיטתו, ככל שאמצעי מיגון היו נתפסים כמוצרים עצמאיים המנותקים מהרכב, הרי שסביר כי היה מתפתח שוק משני עבורם, ואולם לא כך הוא, כאמור.

הבודק סבור, כי המסקנה המתבקשת מכך היא שיש להתייחס לאמצעי המיגון כאל חלק מהרכב בכללותו ומאחר ששווים כלול כבר בשווי של הרכב, הרי שיש להפחית את שווים לאפס מיד במועד התקנתם. במילים אחרות, תקופת הפחת הראויה להם היא אפס שנים.

הבודק סבור, כי יש לבחון את נושא הפחת של אמצעי המיגון – ככל שיחשבו כמערכות נפרדות מהרכב – לא כפועל יוצא של מאפייניהם הפיזיים, או בהקבלה לשיעורים שנהוגים בתקנות מס הכנסה לגבי מוצרים דומים, אלא בהתאם למשך הזמן שהם צפויים להידרש ברכב על ידי חברת הביטוח. תקופה זו נאמדת על ידי הבודק, בממוצע, בכ- 7 שנים משנת ייצור הרכב והיא משקפת פחת של 14% לשנה, בדומה לשיעור הפחת לכלי רכב בתקנות מס הכנסה. היינו, ככל שההתייחסות לאמצעי המיגון הינה כאל מערכת נפרדת מהרכב, הרי ששיעור הפחת ההולם אותם נאמד בכ- 7 שנים.

הבודק מציין, כי מאחר שלצרכי ההסדר הניחו הצדדים כי ניתן להתייחס למערכות המיגון כאל מוצר עצמאי ומנותק מהרכב, הוא בחן את סבירות והגינות ההסדר בהתאם להסכמות הצדדים. בחינה כזו העלתה, כי פחת בשיעור של 33% לשנה, המגלם הפחתה על פני שלוש שנים, הוא למעלה מסביר וזאת בשים לב לעובדה, שמבחינה כלכלית נכון יותר לראות את האמצעי כחלק מהרכב ולהפחית 100% משוויו מיד עם התקנתו.

אומר כבר עתה, כי היועץ המשפטי לממשלה מסתייג ממסקנה זו של הבודק.

ג. אי הוספת ריבית לתשלום
כאמור, במסגרת ההסדר נקבע, כי לסכום הפיצוי יתווספו הפרשי הצמדה בלבד.

הבודק מציין בחוות דעתו, כי כפועל יוצא של אי הוספת ריבית לפיצוי שישולם לחברי הקבוצה הפיצוי עבורם נשחק בשיעורים ממוצעים כמפורט בטבלה להלן, כאשר בטור השמאלי שבטבלה מופיע מפתח אשר יכול לשמש לצורך עדכון סכומי הפיצוי הנומינאליים כך שיכללו מרכיב של ריבית, בהתאם לשיעורים שחלו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה). הבודק מציין, כי מטעמי נוחות, הוא הניח שהאירועים הביטוחים אירעו באמצע כל שנה.

מועד היווצרות הנזק שחיקה בהיעדר ריבית מפתח להוספת ריבית
2013 0% 100%
2012 1%- 101%
2011 3%- 103%
2010 4%- 104%
2009 6%- 106%
2008 8%- 109%
2007 13%- 114%
2006 15%- 118%
2005 18%- 122%

ד. היקף התביעות בגין אובדן גמור של רכב
כאמור, נתון נוסף שהבודק התבקש לבדוק במסגרת חוות דעתו הוא היקף התביעות בגין אובדן גמור של רכב.

הבודק מפרט בחוות דעתו נתונים אודות היקף התביעות בגין אובדן גמור של רכב עבור כל אחת מחברות הביטוח בתקופה הרלבנטית לתובענות שכנגדן ועד לחודשים מרץ-יוני 2013. מנתונים אלה עולה, כי אירעו למעלה מ-80,000 מקרים הרלבנטיים לתובענות נשוא ענייננו, כאשר בכ-43,000 מקרים לא נדרש על ידי חברות הביטוח מיגון נוסף על מיגון היצרן; בכ-31,000 מקרים דרשו החברות להתקין אמצעי מיגון ובכ-7,800 מקרים דרשו חברות הביטוח, כי יותקנו אמצעי איתור. הבודק מציין בחוות דעתו את הנתח שיש לכל אחת מחברות הביטוח בעוגת התביעות.

הבודק ציין עוד, כי על פי דיווחיהן, שתיים מהחברות נוהגות לשפות את מבוטחיהן בגין אובדן של אמצעי מיגון: (1) חברת הביטוח שומרה נוהגת לשלם למבוטחיה, החל משנת 2008 לכל הפחות, את שווים של אמצעי המיגון במקרים של גניבה, אך לא במקרים של אובדן גמור, בהתאם למדיניות הבאה: התשלום מבוצע אך ורק במקרים שבהם המיגון הותקן על פי דרישתה של שומרה; עד לשנת 2011 הסכום ששולם הסתמך על שווי אמצעי המיגון כחדש, אשר נקבע בהתאם לחוות דעת מומחה. משנה זו ואילך, שווי האמצעי נקבע בהתאם לחוות דעת המומחה, בניכוי הפחתה שנעה בין 30% ל-50% משווי האמצעי כחדש; (2) חברת הביטוח מגדל נוהגת לשלם למבוטחיה, החל מחודש אוגוסט 2008, את שווים של אמצעי המיגון במקרים של אובדן גמור או גניבה, בהתאם למדיניות הבאה: מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש אוגוסט 2011 נהגה מגדל לשלם את שוויו של אמצעי המיגון ובלבד שאמצעי המיגון הותקן לפי דרישתה, כאשר שווי האמצעי נקבע בהתאם לערכו המלא (בניגוד לערכו המופחת), בהתאם למחירון המפורט בעמ' 41 לחוות דעת הבודק; מחודש ספטמבר 2011 ואילך, נוהגת מגדל לשלם את שוויו המלא של אמצעי המיגון בכל המקרים של אובדן גמור או גניבה, וזאת בין אם אמצעי המיגון הותקן לפי דרישתה ובין אם לאו, ובלבד שאמצעי המיגון תואם את דרישותיה.

כאן המקום לציין, כי לאחר שהוגשה חוות דעת הבודק, הוגשה מטעם חברת הביטוח אליהו בקשה למתן הוראות לבודק להשלים את חוות דעתו בעניינה ולעדכן את חוות דעתו בהתאם. בבקשה נטען, כי בדומה לחברות הביטוח שומרה ומגדל, גם אליהו שילמה למבוטחיה את שווים של אמצעי המיגון במקרה של אובדן גמור לרכב, במהלך חלק מהתקופה הרלבנטית. במסגרת הבקשה נטען, כי הנתונים הרלבנטיים הומצאו לבודק וכי יש בנתונים אלה לשנות את תמונת המצב באשר לסכום ההשבה התיאורטי של אליהו וכי לאור האמור, יש להורות לבודק לערוך חישוב חדש ולעדכן את חוות דעתו בהתאם. מהנימוקים שיפורטו בהמשך, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה זו.

ה. גובה הסכום שיוחזר למבוטחים לאור המשתנים שלעיל
כאמור, נתון נוסף שהבודק התבקש לבדוק במסגרת חוות דעתו הוא סכום ההחזר התיאורטי לכל חברה.

הבודק מציין בחוות דעתו, כי הנתונים אשר הועברו לעיונו סווגו בהתאם לקוד המיגון שדרשו החברות בכל אירוע ביטוחי. קוד מיגון יכול שיכלול אמצעי מיגון שונים ולא ניתן היה לקבל נתונים אודות אמצעי המיגון הספציפיים שהיו מותקנים ברכבים. הבודק מציין, כי בהעדר נתונים אודות אמצעי המיגון הספציפיים שנרכשו על ידי כל אחד מחברי הקבוצה ומועד רכישתם, בוצע תחשיב מקורב, אשר מבוסס על קודי המיגון ומספר הנחות עבודה.

כך למשל, בהעדר נתונים ועקב חוסר האפשרות לחזות את מספרם של חברי הקבוצה שיעלה בידם לאתר את מסמכי הרכישה, אימץ הבודק הנחת עבודה שלפיה לצורך אומדן סכום התשלום, כל חברי הקבוצה יהיו כאלה שלא יעלה בידם לאתר אסמכתאות המעידות על סוג אמצעי המיגון שהותקן ברכבם או מועד התקנתו. מכך נגזר, שאומדני התשלום מניחים שבמועד האירוע הביטוחי נותרו לאמצעי המיגון מחצית מערך החיים הכלכלי המלא שלהם ולא אורך החיים הנגזר ממועד ההתקנה בפועל וקצב הפחת שנקבע בהסדר הפשרה. כמו כן, נגזר מהאמור שאומדני התשלום מתבססים על מחירי אמצעי המיגון כחדשים ולא על עלותם בפועל לחברי הקבוצה. הבודק מזכיר, בהקשר זה, כי לצורך אומדן מחירי אמצעי המיגון כחדשים נעשה שימוש במחירונים המומלצים (או במחירון חברת פוינטר) ולא במחירים הנהוגים אצל יבואני הרכב, אשר הינם גבוהים יותר.

הבודק מציין, כי סכום התשלום שיתבסס על מועד ההתקנה בפועל של אמצעי המיגון, עלותם בפועל ושיעור הפחת שנקבע בהסדר הפשרה יהיה להערכתו נמוך יותר ועל כן הנחת עבודה זו מבטאת שמרנות.

הבודק מציין עוד, כי אומדן סכום התשלום מניח שהתשלום יבוצע במלואו, היינו שכל חברי הקבוצה המיוצגים הזכאים לפיצוי אכן יממשו אותו בפועל.

הבודק מוסיף ומציין, כי בתחשיבים הנוגעים לחברות הביטוח מגדל ושומרה הוא נטרל את האירועים הביטוחיים אשר בהם, לפי טענת החברות, המבוטחים זכו לשיפוי בגין אובדן מערכת המיגון. על פי אומדן הבודק, מגדל השיבה למבוטחיה סכום הנאמד בכ- 1.43 מיליון ₪ ושומרה כ- 400 אלף ₪.

בהתבסס על הנחות העבודה שלעיל מפרט הבודק בחוות דעתו את סכומי התשלום התיאורטיים ביחס לכל חברה, בערכים נומינליים ובערכים הכוללים גם ריבית, כדלקמן:

סכום התשלום התיאורטי (₪)
חברה נומינלי כולל ריבית
כלל 2,959,882 3,225,227
מנורה 1,799,720 1,909,625
שומרה 322,914 342,623
אליהו 754,892 816,298
מגדל 481,973 569,885
פניקס 1,764,973 1,950,048
שירביט 299,377 324,623
ביטוח חקלאי 147,928 155,529

במסגרת חוות דעתו, בדק הבודק את היחס שבין סכום התשלום התיאורטי שנאמד לכל חברה (במונחים נומינליים ובערכים הכוללים גם ריבית), לבין הסכום שנקבע לכל חברה כרף פיצוי מינימאלי:

סכום התשלום התיאורטי (₪) הסכום שנקבע שיעור התשלום (%)
חברה נומינלי כולל ריבית כרף מינימאלי נומינאלי ריאלי
כלל 2,959,882 3,225,227 1,000,000 34% 31%
מנורה 1,799,720 1,909,625 1,000,000 56% 52%
שומרה 322,914 342,623 330,000 102% 96%
אליהו 754,892 816,298 660,000 87% 81%
מגדל 481,973 569,885 660,000 137% 116%
פניקס 1,764,973 1,950,048 1,000,000 57% 51%
שירביט 299,377 324,623 660,000 220% 203%
ביטוח חקלאי 147,928 155,529 330,000 223% 212%
סה"כ/ממוצע 8,531,658 9,293,594 5,640,000 66% 61%

הבודק מציין בחוות דעתו, כי הפיצוי המינימאלי שנקבע לכלל מהווה כשליש מאומדן התשלום התיאורטי שלה וכי הפיצוי המינימאלי שנקבע למנורה ולפניקס מהווה כ- 50%-60% מאומדן התשלום התיאורטי שלהן. לעומת זאת, לשירביט ולביטוח חקלאי נקבע תשלום מינימאלי בסכום כפול מהתשלום התיאורטי שלהן. יתר החברות התחייבו לסכום מינימאלי המכסה את מרבית התשלום הצפוי להן.

יש לציין, כי בעקבות ממצאים אלה של הבודק הוגשו לתיק בית המשפט בקשות לתיקון הסדר הפשרה המתייחסות לחברות הביטוח שירביט וביטוח חקלאי, אשר בעניינן נקבע בהסדר הפשרה תשלום מינימאלי בסכום גבוה באופן משמעותי מהתשלום התיאורטי שלהן. התבקש שינוי ההסדר כך שחברות אלו ישלמו את מלוא הסכום הצפוי לתשלום ולא מעבר לכך. מאחר שהבקשות הוגשו בהסכמת המבקשים הרלבנטיים וחברות הביטוח האחרות לא התנגדו לבקשות, נעתרתי לבקשות האמורות.

מונחת לפני כעת בקשה נוספת המתייחסת למגדל, אשר גם בעניינה נקבע בהסדר תשלום מינימאלי בסכום גבוה מהתשלום התיאורטי שלה. כפי שיובהר להלן, מצאתי לנכון להיעתר גם לבקשה זו, אשר הוגשה, אף היא, בהסכמת המבקש הרלבנטי וחברות הביטוח האחרות.

ו. האם ניתן לזהות את חברי הקבוצה במאמצים ובעלויות סבירים
כאמור, במסגרת ההסדר קבעו הצדדים מנגנון יידוע כפול, אשר כולל גם פנייה יזומה באמצעות מכתבים לכל חבר פוטנציאלי בקבוצה וגם פנייה באמצעות פרסום מודעה בעיתונות, בנוסח שצורף כנספח ה/2 להסדר הפשרה. במסגרת חוות דעתו, נדרש הבודק לבדוק האם ניתן לזהות את חברי הקבוצה במאמצים ועלויות סבירים.

הבודק מציין בחוות דעתו, כי נציגי כל חברות הביטוח מסרו לו, כי לצורך איתור וזיהוי מראש של כל חברי הקבוצה הזכאים לתשלום, יהיה על החברות לבחון פרטנית כל מקרה של אירוע ביטוחי מסוג אובדן גמור, אשר אירע בתקופה הרלבנטית לתובענות. מאחר שקיימים אלפי מקרים פוטנציאליים, אשר הפיצוי הפוטנציאלי עבור רובם המכריע צפוי לנוע לכל היותר סביב סכום של כ- 100-200 ₪, עלות הבדיקה עלולה לעלות על התועלת שעשויה לצמוח ממנה.

באשר למנגנון היידוע אשר נקבע בהסדר הפשרה מציין הבודק, כי קיים חשש שהמכתבים שישלחו לחברי הקבוצה שפרטי ההתקשרות עמם לא מעודכנים לא יגיעו ליעדם, כך שאותם חברי קבוצה לא יוכלו לממש את ההטבה המגיעה להם על פי ההסדר. לעניין זה מציין הבודק, כי מרבית החברות העבירו לעיונו מידע אודות שיעור חברי הקבוצה שעדיין נמנים על לקוחותיהן כיום וכי שיעור זה נע בין 20%-60% בלבד, כך שבהחלט קיים חשש ממשי שפרטי ההתקשרות של אותם לקוחות שעזבו אינם מעודכנים. אולם, גם אם היה נקבע שעל כל חברה לבדוק באופן פרטני כל מקרה ומקרה, לא היה בכך כדי לפתור את העובדה הבסיסית שאין בידי החברות פרטי התקשרות עדכניים של אותם מבוטחים, וזאת נוכח הזמן הרב שחלף, בחלק מהמקרים, מהמועד בו המבוטחים הפסיקו לקבל מהן שירותים ועד למועד התשלום. הבודק מציין, כי לאור האמור נקבע בהסדר מנגנון יידוע נוסף, באמצעות פרסום מודעות בעיתונים, אשר אמור לתת מענה למצבים כגון אלו. בנוסף, נקבע בהסדר סכום פיצוי מינימאלי שהחברות התחייבו לשלם, בין אם לחברי הקבוצה ובין אם לתועלת הציבור בכללותו. מכאן, שגם בנסיבות שבהן שיעור ההיענות של חברי הקבוצה יהיה נמוך יחסית, מנגנוני ההסדר מבטיחים, כי החברות תשלמנה לציבור חלק לא מבוטל מתגמולי הביטוח בגין אמצעי המיגון שאותן הן לא שילמו למבוטחים, לכאורה שלא כדין.

הבודק סבור, כי בשים לב לאמור, מנגנון היידוע שנקבע על ידי הצדדים הולם את נסיבות המקרה, בפרט על רקע המנגנון המבטיח תשלום בסכום מינימאלי, וכי המנגנון שנקבע משקלל במידה ראויה את עלות איתור חברי הקבוצה למול התועלת שתצמח מכך.

ז. הנטל להוכחת מחיר המיגון
כאמור, הסדר הפשרה קובע, כי חברי הקבוצה ידרשו להציג לחברות הביטוח את מסמכי הרכישה של אמצעי המיגון ולחילופין אסמכתאות המעידות על מועד התקנתם. הבודק מציין בחוות דעתו, כי לאור הזמן הרב שחלף בין מועד רכישת אמצעי המיגון לבין מועד התשלום ובשים לב לכך שקיימים מקרים רבים שבהם הרכב הניזוק היה רכב מיד שניה, סביר להניח שמרבית חברי הקבוצה לא יצליחו לאתר את האסמכתאות שאותן הם יתבקשו להציג.

הבודק מציין, כי לאור האמור נקבע בהסדר, כי לגבי חברי הקבוצה שלא יעלה בידם להציג אסמכתאות כאמור, יחושב סכום הפיצוי בהתאם לשוויו של האמצעי כחדש נכון למועד התשלום בניכוי מרכיב הפחת, תחת ההנחה שנותרו לאמצעי המיגון מחצית מאורך חייו.

הבודק סבור, כי לאור האמור הסדר הפשרה מספק מנגנון הולם בנוגע לסוגיית נטל ההוכחה של מחירי אמצעי המיגון שנרכשו על ידי חברי הקבוצה בתקופה הקובעת.

4. הבקשות לתיקון הסדר הפשרה, הבקשה למתן הוראות והודעות איילון והכשרה על הצטרפותה להסדר
כאמור, לאחר קבלת חוות דעת הבודק הוגשה לתיק בית המשפט בקשה מוסכמת על ידי הצדדים בת"צ 1823/08, שבמסגרתה התבקש תיקון הסדר הפשרה, כך שחברת הביטוח שירביט תועבר, בכל הנוגע לרף ההשבה המינימאלי שנקבע בהסדר, לקבוצת החברות שלגביהן נקבע היקף השבה בסך המוגבל ל- 330,000 ₪. זאת, בשים לב לעובדה שסכום ההשבה התיאורטי של שירביט, כשהוא כולל ריבית, עומד על סך של 324,623 ₪ בלבד, לעומת הסך של 660,000 ₪ שנקבע בהסדר.

בהמשך, הוגשה בקשה דומה גם מטעם הצדדים בת"צ 1960-02-10, בעניין ביטוח חקלאי, שבמסגרתה התבקש תיקון ההסדר, כך שסכום הפיצוי המינימאלי שאותו התחייבה ביטוח חקלאי לשלם במסגרת ההסדר יופחת בהתאם לסכום התשלום התיאורטי המקסימאלי שנקבע בחוות דעת הבודק ויעמוד על סך של 156,000 ₪. זאת, בשים לב לעובדה שסכום הפיצוי המינימאלי שנקבע לביטוח חקלאי במסגרת ההסדר עומד על סך של 330,000 ₪.

חברות הביטוח האחרות לא התנגדו לבקשות וביום 20.1.14 נעתרתי לבקשות שירביט וביטוח חקלאי לתיקון הסדר הפשרה.

מונחת לפני כעת בקשה נוספת שהוגשה על ידי הצדדים בת"צ 1892-02-10, שבמסגרתה התבקש תיקון ההסדר, כך שסכום הפיצוי המינימאלי שאותו התחייבה מגדל לשלם במסגרת ההסדר יופחת בהתאם לסכום התשלום התיאורטי המקסימאלי שנקבע בחוות דעת הבודק, היינו יעמוד על סך של 569,885 ₪. זאת, בשים לב לעובדה שסכום הפיצוי המינימאלי שנקבע למגדל במסגרת ההסדר עומד על סך של 660,000 ₪.

מאחר שחברות הביטוח האחרות אינן מתנגדות לבקשה, אני נעתרת גם לבקשה זו.

כאמור, בקשה נוספת שהוגשה לתיק בית המשפט לאחר הגשת חוות דעת הבודק היא בקשתה של אליהו למתן הוראות לבודק להשלים את בדיקתו ולעדכן את חוות דעתו. בבקשה נטען, כי גם אליהו שיפתה את מבוטחיה בגין שווים של אמצעי המיגון במקרה של "אובדן מוחלט" בחלק מהתקופה נשוא הבדיקה. לאור זאת, כך נטען, מן הראוי לעדכן את סכום ההשבה התיאורטי הרלבנטי לאליהו, כך שהוא יבטא את הסכומים ששילמה בפועל למבוטחיה בגין אובדן אמצעי המיגון, כפי שנעשה בעניינן של חברות הביטוח מגדל ושומרה.

בהחלטתי מיום 25.1.14 הורתי, כי בשים לב לעובדה שהתיק מתנהל משנת 2009, אין מקום לעכב את כל ההליך רק בשל כך שאליהו לא מסרה לבודק נתונים עדכניים במועד. לאור זאת, הורתי לאליהו להגיש תצהיר שיפרט מדוע לא נמסרו הנתונים לבודק במועד. תצהיר כאמור אכן הוגש ולא מצאתי כי יש באמור בו כדי לשנות מהחלטתי.

כאמור, איילון והכשרה הודיעו לאחרונה על הצטרפותן להסדר על בסיס נתח השוק שלהן.

לאור כל האמור, סכומי התשלום המינימאליים שעל חברות הביטוח לשלם לפי ההסדר המוצע הינם, כדלקמן:
חברה סכום התשלום (בש"ח)
כלל 1,000,000
מנורה 1,000,000
שומרה 330,000
אליהו 660,000
מגדל 569,885
פניקס 1,000,000
שירביט 330,000
ביטוח חקלאי 156,000
הכשרה 660,000
איילון 660,000
סה"כ 6,365,885
5. עמדת היועץ המשפטי לממשלה
לאחר קבלת חוות דעת הבודק, הורתי על העברתה ליועץ המשפטי לממשלה ובמסגרת עמדתו מיום 3.2.14, ביקש היועץ המשפטי להדגיש מספר נקודות בפני
בית המשפט, וזאת לאחר שחוות דעתו של הבודק מטעם בית המשפט נבחנה על ידו.

באשר לסבירות שיעור הפחת שנקבע בהסדר מציין היועץ המשפטי לממשלה, כי עמדת הבודק בסוגיה זו, המושתת על נקודת המוצא שלפיה אמצעי המיגון הם חלק אינטגראלי מהרכב, אינה מקובלת עליו. לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש להתייחס לאמצעי המיגון כאל מוצר בעל שווי עצמאי, וזאת, בין היתר, לאור העובדה כי המבוטח הוסיף אמצעי מיגון לרכב בהתאם לדרישת החברה המבטחת. היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי מטעם זה אין הצדקה מספקת לקביעה שלפיה שווי אמצעי המיגון יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33%. לעומת זאת, עמדת הבודק לפיה הפחת הינו בשיעור שנתי של 14% נראית סבירה ליועץ המשפטי לממשלה, בנסיבות העניין. היועץ המשפטי לממשלה מדגיש, כי עמדתו שלפיה יש לראות באמצעי המיגון כמוצר בעל שווי עצמאי מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שבהסדר הפשרה נקבע כי עקרונותיו יחולו גם לגבי הסדרה עתידית.

באשר למנגנון ההסדרה העתידית, המאפשר לחברות הביטוח להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו, מציין היועץ המשפטי לממשלה, כי יש להבהיר בהסדר כי חברת הביטוח תשיב את אמצעי המיגון למבוטח כשהוא במצב תקין ושמיש. בנוסף, סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי על חברות הביטוח להבהיר למבוטח מה תהיינה ההשלכות מקום שלא יגיע לקחת את אמצעי המיגון המפורק, כנדרש. באשר לפרק הזמן שבמהלכו יהיה זכאי המבוטח לבוא ולקבל את אמצעי המיגון, סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי יש להעמידו על 60 יום ולא על 30 יום, כקבוע בהסדר. זאת, לאור ההשלכות של אי הגעת המבוטח לקחת את אמצעי המיגון במועד.

לבסוף, מסתייג היועץ המשפטי לממשלה מהמלצת הבודק, שלפיה הפיצוי לחברי הקבוצה שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה יקבע לפי מחירו של אמצעי המיגון כפי שהוא מופיע במחירונים המומלצים של חברות הביטוח, המשמשים אותן לצורך הפניית מבוטחיהן לנקודות המכירה של אמצעי המיגון. היועץ המשפטי לממשלה מפנה לעניין זה לכך שהבודק מציין בחוות דעתו כי מחירונים אלה כוללים את מחירי אמצעי המיגון, בדרך כלל אחרי הנחה, בנקודות המכירה עמן יש לחברות הביטוח הסכמי שיתוף פעולה. המלצה זו אינה מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה, זאת משום ש"כלל לא ברור לאילו חברות התכוון הבודק ולכך יש חשיבות רבה. זאת, היות ויש חברות אשר יש להן יתרון לגודל שבגינו מחיר הרכישה הוא נמוך יותר מהמחיר שמשלם מבוטח בודד. במצב שכזה, עשוי להיווצר מצב של פיצוי בחסר."
6. תגובת הצדדים לעמדת היועץ המשפטי לממשלה
חברות הביטוח טוענות, כי אין לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין הפחת. על פי הטענה, עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש להתייחס לאמצעי המיגון כאל מוצר בעל "שווי עצמאי", אינה אלא טענה בעלמא, שאין מאחוריה כל ביסוס. לעניין זה טוענות חברות הביטוח, כי קביעתו של הבודק לפיה לא ניתן להתייחס לאמצעי המיגון לאחר התקנתם ברכב כמוצרים בעלי שווי עצמאי, במנותק מהרכב עצמו, הינה קביעה מקצועית ואובייקטיבית של בודק מקצועי שמונה מטעם בית המשפט ושקביעתו נעשתה לאחר בדיקה וחקירה של נתונים רלבנטיים בחברות הביטוח ובשוק הביטוח. על פי הטענה, קביעה כאמור התקבלה לאחר שהבודק ערך פגישות רבות, בדק את נתוני חברות הביטוח ואף שוחח עם גורמים אובייקטיביים בעלי ידע ומומחיות ביחס לשאלות שהתבקש לבדוק. זאת ועוד, קביעת הבודק נסמכה גם על העובדה שלמיטב ידיעתו, וכפי שגם צוין במכתבו של השמאי לוי יצחק מיום 27.11.08, בפרקטיקה המקובלת בישראל לא נהוג לדרוש במכירת רכבים מיד שניה תוספת תשלום נפרדת בגין אמצעי המיגון וכן על בדיקה שביצע הבודק שלפיה אין בישראל שוק משני לאמצעי מיגון לרכב. חברות הביטוח טוענות, כי ככל שהיועץ המשפטי חפץ לחלוק על הבודק בנקודה זו, שומה היה עליו להניח תשתית עובדתית מנומקת ומבוססת, רצוי גם כזו הנתמכת בחוות דעת מקצועית. חברות הביטוח מדגישות, כי התייחסות הבודק לפחת בשיעור של 14% נעשתה בבחינת "לחילופין", תוך שהוא קובע כי שיעור זה איננו מקובל עליו, שהרי לעמדתו הפחת הראוי הוא בשיעור של 0%.

באשר להסתייגויות היועץ המשפטי לממשלה בעניין ההסדרה העתידית, חברות הביטוח מסכימות להערת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה על חברות הביטוח ליידע את המבוטח באשר להשלכות לאי הגעתו בזמן לקחת את אמצעי המיגון המפורק מרכבו. עם זאת, חברות הביטוח מתנגדות לדרישת היועץ המשפטי לממשלה לפיה עליהן להשיב את אמצעי המיגון כשהוא במצב תקין ושמיש. חברות הביטוח מתנגדות גם להארכת פרק הזמן שנקבע לאיסוף אמצעי המיגון על ידי המבוטח. לעניין זה טוענות חברות הביטוח, כי גם הסתייגות זו של היועץ המשפטי לממשלה הועלתה ללא שהונחה כל תשתית עובדתית או נימוק ממשי. על פי הטענה, פרק זמן בן 30 יום תואם לפרק הזמן לתשלום תגמולי ביטוח, כקבוע בסעיף 27 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981.

באשר להסתייגות היועץ המשפטי לממשלה מהשימוש במחירונים המומלצים של חברות הביטוח לצורך קביעת גובה הפיצוי לחברי קבוצה שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה של אמצעי המיגון, טוענות חברות הביטוח כי גם בעניין זה לא הניח היועץ המשפטי לממשלה כל תשתית עובדתית להנחה העומדת בבסיס התנגדותו, לפיה המבוטח הבודד, בבואו לרכוש אמצעי מיגון, איננו נהנה מהנחה. חברות הביטוח מפנות לעניין זה לאמור בחוות דעת הבודק, לפיו גם ברכישת אמצעי מיגון אצל היבואן ישנם מקרים בהם יבואן הרכב או הסוכנות מציעים הטבות שונות, ובכלל זה גם הנחות באמצעי המיגון. עוד טוענות חברות הביטוח, כי גם המבוטח הבודד זוכה, לא אחת, להנחות בעת רכישת אביזרים שונים לרכב. חברות הביטוח מדגישות את העובדה שהמלצת הבודק ניתנה בעקבות בדיקה שערך אשר העלתה, כי לא ניתן להצביע על מחיר אחד שיוכל לשמש את החברות לצורך יישום הסדר הפשרה ועל מנת ליצור וודאות בנושא ולמנוע מחלוקות עתידיות.

התובעים, מצדם, הותירו את ההכרעה בעניין לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהדגישו כי דחיית אישור ההסדר בתיקים המתנהלים למעלה מחמש שנים גורמת נזק לחברי הקבוצה וכי הגיע העת לאשר את ההסדר, המביא, לשיטתם, תועלת עצומה ופיצוי של ממש לחברי הקבוצה.

7. אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית
א. השיקולים הנדרשים לעניין ובעיית הנציג
סעיף 18 (א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי לא יעשה הסדר פשרה ליישוב הסכסוך שבענייננו הוגשה בקשה לאישור או שבענייננו אושרה תובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט. על פי הוראות הסעיף, יש להורות על פרסום דבר הגשת הבקשה וכן לשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע את הצורך במינוי בודק והאפשרות שלא לעשות כן מטעמים שיירשמו.

על פי סעיף 19 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, שומה על בית המשפט לבחון האם ההסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". אם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית, על בית המשפט להוסיף ולוודא גם כי: "קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (לקיומה של דרישה נוספת, אשר אינה מנויה במופרש בחוק, היא דרישת הייצוג ההולם של הקבוצה, ראו אמיר ויצנבליט, "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות", משפטים מג (תשע"ג-2013) 351). לצורך כך, יש לוודא כי ההסדר מגשים את התכליות המונחות בבסיס חוק תובענות ייצוגיות, כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות: "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4)ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות" (על תכליות אלו ראו: אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא (2011) 5 (להלן: קלמנט, פשרה והסתלקות) עוד ראו: אסף פינק, "תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי", מעשי משפט, כרך ו', 157,159 (2014)).

השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון עת נדרש הוא לאשר הסדר פשרה מפורטים בסעיף 19 (ג) לחוק הקובע, כי בהחלטתו יתחשב בית המשפט, בין היתר, בפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; בשלב שבו נמצא ההליך; בסיכונים ובסיכויים שבהמשך הניהול של התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; ובעילות ובסעדים שלגביהם תהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.

קלמנט, פשרה והסתלקות מציין באשר למטרת סעיף 19 לחוק, כך (עמ' 16-17):
"רשימה זו מכוונת את בית המשפט לנהוג כפי שחברי הקבוצה היו נוהגים אילו היה האינטרס שלהם בתביעה גדול דיו: הם היו משווים בין הסדר הפשרה המוצע לבין המשך ההתדיינות בבית המשפט, על הסיכויים והסיכונים שבה. כמו כל תובע בתביעה רגילה, התובעים חברי הקבוצה היו בוחנים מהם סיכויי התביעה ביחס לכל אחת מהעילות והסעדים שתבעו, ומנסים להעריך מהו ערכם הצפוי בפסק הדין. כמו כן, היו מנסים להעריך מהן העלויות הנוספות שיצטרכו לשאת בהן כדי לנהל את התביעה עד סופה. את ערכם הצפוי של הסעדים שיקבלו, בניכוי העלויות הנוספות שיצטרכו לשאת בהן, היו התובעים משווים לערך הפשרה המוצעת להם. זו ההשוואה שבית המשפט צריך לערוך."

יש לזכור, בהקשר זה, כי קולה של הקבוצה המיוצגת, אשר אינה שותפה ישירה להליך המשפטי, איננו נשמע אלא באמצעות התובע הייצוגי ובא כוחו, ומשום כך יש חשש אינהרנטי שאלו לא ידאגו, במידה הראויה, להבטחת האינטרסים של כלל חברי הקבוצה. בעיית הנציג מתעוררת, ביתר שאת, בעת הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה, שכן, כפי שציינתי בפתח הדברים, אז יש זהות אינטרסים בין התובעים המייצגים ובאי כוחם לבין הנתבעים (ראו: קלמנט, פשרה והסתלקות עמ' 10-12. על השפעת בעיית הנציג על מימושו של הסדר פשרה ראו: גיל אוריון וזיו שוורץ "מנגנונים לפיקוח על מימושה של הפשרה בהליך הייצוגי" עלי משפט ט 147, 166-161 (2011); על בעית הנציג במקרה של הסתלקות ראו: רונן עדיני, "גם זו דרך לסיים – על הסדר הסתלקות בתובענה ייצוגית", הפרקליט נ"ב, 629 (תשע"ד-2014)).

במחקר שערכו אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר שדה, "תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית", שבוצע בשיתוף בין הקליניקה לתובענות ייצוגיות במרכז הבינתחומי בהרצליה, לבין מחלקת המחקר של הרשות השופטת (יוני 2014), מדגישים המחברים, כי מרבית התובענות הייצוגיות המסתיימות במתן פיצוי לקבוצה הן במסגרת הסדרי פשרה (שם בעמ' 41):
"סיומו של הליך התובענה הייצוגית בפשרה בכלל, ולפני אישור תובענה ייצוגית בפרט, מעצים את בעיית הנציג. בעלי האינטרס בתוצאות התביעה – חברי הקבוצה המיוצגת – אינם שותפים לניהול המו"מ לפשרה. התובע המייצג ובא כוחו, שהם נציגיהם של חברי הקבוצה המיוצגת, נושאים בכל העלויות והסיכון הכרוכים בניהול התובענה הייצוגית אך זוכים רק בחלק מפירותיה, מה שעלול להביא להסכמתם לפשרות המקפחות את חברי הקבוצה."

על בית המשפט, אם כן, להגן על האינטרסים של הקבוצה המיוצגת שקולה לא נשמע. החשש כבד, כאמור, בעיקר בהסדרי פשרה. במקרים אלו התובע המיצג ובאי כוחו מעונינים לסיים את ההליך במהירות ולזכות בגמול ובשכר טרחה. מטבע הדברים, הם יתנו דגש קטן יותר לקבוצה המיוצגת (אם כי, כמובן, ככל שסכום הפיצוי גבוה יותר, גם הגמול ושכר הטרחה שבהם יזכו התובע המייצג ובא כוחו יהיו גבוהים יותר).

כאשר מדובר בהסדר פשרה בתובענה רגילה, התובע ישקול את סיכויי התביעה, התמשכות ההליכים אל מול קבלת הכסף באופן מיידי, וככל שסיכויי התובענה טובים יותר להערכתו והוא אינו זקוק לכסף באופן מיידי, יטה לקבל רק הסדר פשרה המעגן פיצוי גבוה יחסית מבחינתו, ולהפך. כאשר מי שמנהל את המו"מ הוא ב"כ התובע הייצוגי, שיקול קבלת הכסף בידי הקבוצה אינו בתמונה בדרך כלל, כיון שככלל מדובר בסכומים קטנים לכל אחד מחברי הקבוצה. מנגד, נכנס השיקול של קבלת הגמול ושכר הטרחה, אולם אלו מגיעים לתובעים המייצגים ובאי כוחם, ואין זה אינטרס שיש לשקול כאשר מדובר בהסדר פשרה. על כן, נותרים אנו עם סיכויי התובענה. במקרה זה, על בית המשפט להעריך את סיכויי ההתובענה והקשיים הראייתיים האפשריים. ככל שסיכויי התובענה גבוהים יותר ויש פחות קשיים ראייתיים, כך הפיצוי צריך להיות גבוה יותר.

בארה"ב, למשל, נקבעו רמות שונות של ביקורת שיפוטית על הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות, בין היתר בשים לב לשכר הטרחה שמקבלים ב"כ התובעים המייצגים, שכן אז החשש מבעית הנציג גובר. ראו לעניין זה: jonathan r. macey & geoffrey p. miller, "judicial review of class action settlements", the journal of legal analysis, vol. 1, no. 1, p. 167-205, 2009 .

אני סבורה, כי במקרים שבהם מדובר בחוזה צרכני נפוץ, כבענייננו, הביקורת של בית המשפט צריכה להיות הדוקה ולוודא שהקבוצה המיוצגת, ולחלופין, הציבור בכללותו, יזכו בנתח ששמרו להן חברות הביטוח במקרה זה.

ב. אישור ההסדר בהקשר של תביעה נגד מרבית חברות הביטוח
בהמשך, אדון בתיקונים שיש לערוך בהסדר הפשרה כדי שניתן יהיה לאשרו. אולם, השאלה העקרונית שעמדה לפניי היא האם לאור העקרונות לעיל, יש לאשר הסדר פשרה המבוסס על פיצוי בשיעור של 50% מעלות אמצעי המיגון. לצורך כך, ולאור העקרונות לעיל, יש לבחון את מטרת התובענה הייצוגית בהקשר של דיני הגנת הצרכן בכלל, ודיני ביטוח בפרט, ומטרותיהם. כן יש לעמוד בהקשר זה בעיקר על חוזים למתן שירות, כמו חוזי ביטוח, ועל היחס בין הצרכן לחברת הביטוח בהקשר זה.

צרכנות - consumerism - הם דינים הכוללים מגוון רחב של נושאים לפי השקפות שונות, החל בגישות הרואות בדינים אלו מקבילים או קרובים לזכויות החברתיות ועד לדיני הגנת הצרכן המצומצמים המגנים על צרכן כצד לעסקה (ראו בהרחבה: אורנה דויטש, מעמד הצרכן במשפט, 20 (תשס"ג-2003, להלן: אורנה דויטש, מעמד הצרכן). גם הגישות הרואות בצרכנות דינים מצומצמים יותר, רואות מספר מטרות העומדות בבסיס דינים אלו. הראשונה, צמצום פערי הכוח בין העוסק לצרכן והשנייה, קידום ההגינות המסחרית והתחרות, כשהתפישה היא שאם כל העוסקים יהיו הוגנים לצרכן, תמנע תחרות בלתי הוגנת שמקורה בכך שחלק מהעוסקים מפתחים פרקטיקות בלתי הוגנות הפוגעות בצרכנים (אורנה דויטש, מעמד הצרכן, עמ' 33). מטרה שלישית, הנגזרת מהמטרה השנייה, היא הגברת האמון בשוק בכלל, ובמקרה של רשויות פיקוח, כגון הממונה על הביטוח, הגברת האמון גם ברשויות הפיקוח. אורנה דויטש, מעמד הצרכן, מציינת באשר למטרה זו (שם, עמ' 35):
"כאשר מבטח או בנק נוהגים שלא כשורה כלפי הצרכן, התרעומת של הצרכן אינה מופנית רק כלפי הבנק או המבטח, אלא גם כלפי המפקח על הבנקים או על עסקי הביטוח, לפי העניין.
ככל שרמת האמינות של העוסקים במשק נמוכה, כך האפקטיביות של הפיקוח מתמעטת. גורמים מפקחים יכולים לטפל באופן סביר במקרים חריגים, אולם לרוב, אין בידם לעקור מהשורש נורמות התנהגות פסולות שקנו להן אחיזה במציאות העסקית."

חשיבות דיני הצרכנות בעידן המודרני נובעים, בין היתר, מעליית התאגידים הגדולים. כפי שמתאר זאת עלי בוקשפן, המהפכה החברתית בעידן העסקי 398, (פרק ט': על חקיקה צרכנית וחוזים אחידים, 2007):
חשיבותם של דיני החוזים הצרכניים ניכרת במיוחד בעידן המודרני, עם התפתחותה של התופעה התאגידית כתופעה בעלת תמריצים כלכליים להחצנת סיכונים וכתופעה בעלת כוח ועוצמה סוציו-אקונומית בלתי-מבוטלת בתחום השירותים והמצרכים. דברים אלו ניכרים במיוחד בתחומי הביטוח, הבנקאות והבנייה."

בעוד שבתחומים מסוימים יכול הצרכן להימנע מרכישת מוצרים (לפחות חלקם), או שיש תחרות גדולה בתחום (כגון מוצרי חשמל), הרי ביטוח רכב חייב לעשות כל מי שיש לו רכב, על כן החשיבות המיוחדת של ההגנה על הצרכן בהקשרים אלו. לחוזה הביטוח מאפיינים מיוחדים, המחייבים הגנה מוגברת על הצרכן.

על המאפיינים המיוחדים של חוזה הביטוח בהקשר זה עמדו דודי שוורץ וריבי שלינגר, "פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח", קרית המשפט ג', 345, 346 (תשס"ג-2003):
"היותו של חוזה הביטוח מוצר שאיננו מוחשי, שקשה למבוטח הסובל מפערים מקצועים וכלכליים ביחס למבטח, לעמוד על טיבו; דרך כריתת החוזה השונה מחוזים אחרים; החוזה עצמו הוא חוזה אחיד.. ולפיכך מוגבל חופש העיצוב של המבוטח והיכולת להשפיע על תנאיו; תוכן החוזה נפרש באריכות במושגים הקשים להבנה למי שאינו מקצועי; העסקה עצמה, שנחזית כמשקפת חוזה עסקה, היא למעשה בעלת מאפיינים של חוזה יחס. על כל אלה עוטה אינטרס ציבורי מיוחד, לעודד רכישת ביטוח."

על הצורך בהגנה מוגברת על הצרכן בהקשר של חוזה ביטוח עמד גם כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד מט (2) 749 (1995):
"חוק חוזה הביטוח עיגן בחקיקה תפיסות שכבר עמדו לנגד עיני בתי המשפט זמן רב קודם לכן.. חוק חוזה הביטוח, נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת 'האיש הקטן', מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני
הכוח העדיף של המבטח ובפני
הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח. ככל חוק שנועד להגן על זכויות, ובמקרה זה הגנה על זכויות הצרכן המבוטח, הוא נושא סממן מעין-פטרנליסטי הפוגע בהיקף חופש ההתקשרות החוזית."

והוסיף כב' השופט י' זמיר בבג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה (3) 625 (2001):
"הבעיה הכללית של פיקוח מטעם המדינה על חברות עסקיות, בעיקר חברות גדולות שיש להן עוצמה כלכלית וחברתית רבה, המספקות לציבור שירותים ומצרכים, לא פעם שירותים ומצרכים חיוניים, כמו ביטוח, בנקאות, חשמל, דלק, תחבורה ותקשורת. בעיית הפיקוח על חברות כאלה טרם נדונה באופן ישיר ומקיף על-ידי בית-משפט זה. הבעיה, שהיא חלק מבעיית הצרכנות, חשובה מאוד מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית. היא קיבלה ממד מיוחד במדינה המודרנית, ובכלל זה מדינת ישראל. במדינה המודרנית, ואולי נכון יותר לומר בעולם המודרני, שוררים תנאים נוחים להתפתחותן של חברות גדולות המספקות שירותים ומצרכים חיוניים. החברות רוצות רווחיות, והרווחיות נובעת מן הצרכן. האינטרס של החברה והאינטרס של הצרכן מתמודדים זה כנגד זה. בהתמודדות זו קיים פער כוחות בין החברה לבין הצרכן. אם ההתמודדות נערכת בזירה של חופש החוזים, ורק החברה והצרכן נמצאים בזירה, אין לצרכן סיכוי סביר בהתמודדות. חופש החוזים, במצב כזה, הוא לעתים קרובות חופש של החברה להכתיב תנאים לצרכן. התוצאה הצפויה היא לא רק פגיעה בצרכן כפרט, אלא בסופו של חשבון גם פגיעה בציבור כולו: הציבור נאלץ לצרוך שירותים ומצרכים ברמה נמוכה יותר מן הראוי והאפשרי ובמחירים גבוהים יותר."
אחד הנימוקים לצורך בתובענות ייצוגיות בתחום הצרכני בכלל, ובדיני הביטוח בפרט, מבוסס על פערים אלו, והרצון להביא להגינות מסחרית. אורנה דויטש, מעמד הצרכן, מציינת לעניין זה (בעמ' 36):
"קיימת הקבלה בין השיקולים המצדיקים התערבות מדינתית בשוק ההון לבין השיקולים להתערבות הדין בהיבט הצרכני המובהק. הקבלה זו באה לידי ביטוי במיוחד בהקשר של הקניית הזכות להגשת תובענה ייצוגית בשני המגזרים, על-פי דפוס עקרוני דומה. מעבר לשאיפה להגן על בעל המניה או הצרכן, המצוי בנחיתות יחסית, תכליתה של התערבות כאמור היא הגנה על יעילות השוק ואמון הציבור בו".

לאור כל האמור לעיל, יש חשיבות מיוחדת לתובענות ייצוגיות בתחום הביטוח. עמד על כך ירון אליאס בספרו דיני ביטוח, סעיף 30.98, עמ' 1421 (מהד' 2, 2009):
"תחום הביטוח הוא תחום ראוי ליישומה של התובענה הייצוגית. השיקולים המונחים ביסוד התובענה הייצוגית, יפים גם לתחום הביטוח. פערי הכוחות בין הצדדים לחוזה הביטוח, הערכים הבלתי שווים המוחלפים ביניהם, כסף כנגד הבטחה המותנית בקרות אירוע עתידי, אחידות החוזה, מורכבותו, וגורמים רבים נוספים.. חושפים את המבוטח הבודד, ואת ציבור המבוטחים בכללותו, לכוחו העדיף של המבטח. המציאות הוכיחה כי מבטחים מסוימים אינם מהססים לעשות שימוש לרעה בכוח זה.. פעמים רבות הסתבר כי פעולה בלתי הוגנת של מבטח, כגון פירוש בלתי סביר ותלוש מן ההקשר של הוראה בפוליסה, לא כוונה אל המבוטח הבודד בלבד, אלא חצתה את כל שורת המבוטחים. זאת ועוד. מבנה שוק הביטוח בישראל המושתת על מאות אלפי מבוטחים בלתי מאוגדים מחד-גיסא, וארבע-חמש קבוצות ביטוח דומיננטיות הנהנות משיתוף פעולה בדרכים פורמאליות ובלתי פורמאליות מאידך-גיסא, עלול לעודד מבטחים מסוימים לנגוס באופן מתון אך שיטתי בזכויותיו של כל מבוטח בנפרד, מתוך הנחה שאותו מבוטח לא יטרח להגיש תביעה מפאת שיעורו המוגבל של הנזק. בדרך זו עשוי המבטח להתעשר על חשבון ציבור המבוטחים. יוצא אפוא, כי בכל המקרים שבהם הנזק של המבוטח הבודד הוא קטן, אך סך הנזק הכולל שנגרם לקבוצת המבוטחים הוא גדול - מהווה התובענה הייצוגית כלי חשוב בהגנה על האינטרס של ציבור המבוטחים."

יש להבטיח, כי כאשר מוגשת תובענה ייצוגית בתחום הביטוח, בעיקר במקרה כמו זה שלפניי, בו מרבית חברות הביטוח נקטו בפרקטיקה דומה ולא שילמו בגין אמצעי המיגון במקרה של אובדן מוחלט, הסדר הפשרה יענה על הפרמטרים שהצגתי. היינו, יגן על הצרכנים מזה, ויתרום להגינות המסחרית ואמון הציבור בשוק הרלבנטי, מזה.

בענייננו, יש עילת תביעה ממשית, וכיון שמדובר בפשרה אליה הגיעו הצדדים קודם שאושרה התובענה כייצוגית, קיימת, כנדרש בחוק, שאלה משותפת של עובדה ומשפט שסביר שהייתה מוכרעת לטובת הקבוצה. בעמדה זו תמך היועץ המשפטי לממשלה, שהביא את עמדת הפיקוח על הביטוח. מנגד, הגיעו חברות הביטוח להסדר, שבמסגרתו ישיבו חלק משמעותי מהסכומים שלא שולמו, גם אם אלו לא יגיעו במלואם לציבור המבוטחים. בנוסף, חברות הביטוח התחייבו להסדרה עתידית של העניין, כך שההסדר יתרום גם לצרכנים עתידיים בתביעות מעין אלו. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון, עקרונית, לקבל את ההסדר. עם זאת, סברתי, כפי שאפרט להלן, כי יש לחייב את חברות הביטוח לשאת בפועל במחצית שווי המיגון ולא ליתן הקלות נוספות (כגון פטור מריבית). פשרה כזו תגן הן על המבוטחים שנגרם לרכבם אובדן גמור והם לא קיבלו שיפוי בגין אמצעי המיגון, והן על מבוטחים עתידיים, שבמקרה של אובדן גמור יקבלו החזר הולם.

8. אישור ההסדר במקרה שלפניי
הסדר הפשרה המוצע הוא ההסדר המקורי אשר הוגש לאישורי, בתוספת השינויים שנערכו בו בעקבות הערות הבודק, הבקשות שהוגשו לתיקון ההסדר והתיקון שהמשיבות הסכימו לו לאור הערות היועץ המשפטי לממשלה. להלן פרטי ההסדר המוצע המתוקן:

הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מבוטחי החברות שהן צד להסדר הפשרה, אשר ארע להם אירוע ביטוחי מסוג אובדן גמור בתקופה בת שלוש שנים לפני מועד הגשת התביעה הרלבנטית למקרה שלהם ועד למועד אישור הסדר על ידי בית המשפט, שלא קיבלו שיפוי בגין אובדן אמצעי המיגון שנמצא ברכבם לפי דרישת החברה המבטחת. במסגרת הקבוצה לא נכללים ציי רכב המונים מעל 40 רכבים.

הפיצוי לחברי הקבוצה יעמוד על סך השווה ל- 50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום, אשר יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33%. חברי קבוצה שלא יהיו בידם אסמכתאות מאמתות אודות מועד התקנת האמצעי ברכבם או עלות התקנתו, יקבלו פיצוי בסך השווה ל-50% משוויו של אמצעי המיגון כחדש, תוך שיראו את האמצעי כאילו הותקן שנתיים לפני מועד קרות האירוע הביטוחי. כאמור לעיל, היועץ המשפטי לממשלה מסתייג משיעור הפחת שנקבע בהסדר.

מנגנון הידוע כולל פניה של חברות הביטוח לכל חבר פוטנציאלי בקבוצה המיוצגת וכן פרסום מודעה בעיתונות, בנוסח שצורף כנספח ה/2 להסדר.

הסדרה עתידית אף היא נקבעה בהסדר הפשרה, כאשר חברות הביטוח התחייבו לשפות מבוטחים בגין שווי אמצעי המיגון בהתאם לעלותו של אמצעי המיגון הרלבנטי במועד התקנתו בניכוי הפחת, כאשר במקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון נקבע כי תהא להן האפשרות, לפי שיקול דעתן הבלעדי, להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי, הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון מהחברה כשהוא מפורק מרכבו. כאמור לעיל, גם בסוגיה זו הסתייג היועץ המשפטי לממשלה מההסדר.

כפי שיובהר להלן, החלטתי לאשר את ההסדר שלפני, רק אם יתוקן במספר נקודות מהותיות, שאז – ורק אז – הוא יענה, לטעמי, על דרישותיו של סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

א. מחיר אמצעי המיגון
כאמור, הסדר הפשרה מבוסס על פיצוי בשיעור של 50% מעלות אמצעי המיגון לאחר פחת. היועץ המשפטי לממשלה העלה הסתייגות הנוגעת להצעת הבודק, שלפיה גובה הפיצוי בגין אמצעי המיגון יהיה לפי המחירון המומלץ של אמצעי המיגון כפי שהוא מופיע במחירונים המומלצים של חברות הביטוח, המשמשים אותן לצורך הפניית מבוטחיהן לנקודות המכירה של אמצעי המיגון.

כאמור לעיל, השימוש במחירון המומלץ רלבנטי עבור אותם מבוטחים שלא תהיה בידם אסמכתא למחיר או למועד רכישת אמצעי המיגון. הצעת הבודק בעניין זה התבססה על ההנחה, כי לאור הזמן הרב שחלף למרבית הפונים לא תהיינה קבלות על רכישת אמצעי המיגון. הבודק ציין, כי לא ניתן להצביע על מחיר אחד שיוכל לשמש את החברות לצורך יישום הסדר הפשרה ועל כן הציע לבחור במחיר המחירון של חברות הביטוח. היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי מבוטחי חברות הביטוח שאין להן הסכמים עם נקודות המכירה של אמצעי המיגון עלולים לצאת בחסר, שכן אלו לא נהנו מאותן הנחות בעת שהתקינו את אמצעי המיגון ברכבם. ואולם, הבודק הבהיר בחוות דעתו, כי במקרה שאין לחברת הביטוח מחירון מומלץ, יקבע שווי אמצעי המיגון בהתאם למחירון שפורט בחוות דעת הבודק, המבוסס על המחירונים המומלצים ובמקום שלא היו כאלה על מחירון חברת פוינטר.

הבודק ציין בחוות דעתו, כי מחירי אמצעי המיגון אצל יבואני הרכב גבוהים יותר. לאור האמור, וכיון שבמקרה כזה מניחים פחת של שנתיים, יש לקחת את מחירוני היבואנים, שכן סוג הרכב ידוע לחברת הביטוח. מרבית המכוניות נרכשות עם אמצעי מיגון, ולכן סביר יותר כי המחיר שמשלמים בעלי הרכב הם מחירי היבואן.

על כן, תנאי ראשון לאישור ההסדר הוא תיקונו כך שבאותם מקרים שבהם אין בידי המבוטח פרטים, תשלם חברת הביטוח את מחצית שווי אמצעי המיגון וזאת בהתאם למחירו כיום במחירון היבואן באותו דגם רכב (או דגם קרוב), בהפחתה של שנתיים פחת. כיון שמדובר במחיר מחירון עדכני, לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית במקרה כזה.

ב. שיעור הפחת
כאמור, הסדר הפשרה המוצע קובע, כי לצורך חישוב סכומי הפיצוי לחברי הקבוצה ולצורך קביעת השיפוי הביטוחי העתידי למבוטחי החברות בקרות אירוע ביטוחי מזכה, שוויין הכלכלי של מערכות המיגון יופחת מדי שנה בשיעור של 33%.

היועץ המשפטי לממשלה מסתייג משיעור הפחת שנקבע בהסדר. לשיטתו, יש להעמיד את שיעור הפחת השנתי על 14%, שהוא שיעור הפחת שקבע הבודק בחוות דעתו כשיעור הפחת לאור מספר השנים שבהם נדרשים אמצעי המיגון על ידי חברות הביטוח.

יש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנקודה זו. אמנם, הבודק סבר בחוות דעתו, כי לא ניתן להתייחס לאמצעי המיגון לאחר התקנתם כמוצרים בעלי שווי עצמאי במנותק מהרכב עצמו, ואף נימק את עמדתו בעיקר בהעדר שוק משני לאמצעי מיגון. עם זאת, הבודק מציין, כי לדעתו יש לראות באמצעי המיגון, בהעדר מחירון ושוק משני, כחלק מהרכב. כאשר כך רואים את אמצעי המיגון ניתן להגיע לשתי מסקנות (כך, על פי חוות דעת הבודק); הראשונה, כי הפחת הוא מלא, היינו מרגע שהרכב נמכר אין עוד שווי עצמאי לאמצעי המיגון. השנייה, הסבירה יותר בעיני היא, כי יש לבחון כמה שנים נדרשים אמצעי מיגון כתנאי לביטוח. יש להדגיש, כי התובענה מבוססת על כך שחברות הביטוח הן שדורשות קיומם של אמצעי מיגון, שהרי אמצעי המיגון מקטינים את הסיכון אותן נוטלות על עצמן חברות הביטוח. בנסיבות אלו, כל עוד חברות הביטוח עומדות על קיומם של אמצעי מיגון כתנאי לביטוח, זהו למעשה אורך החיים הנדרש מאמצעי המיגון. על פי חוות דעת הבודק, מדובר בכשבע שנים ועל כן שיעור הפחת צריך לעמוד על 14% לשנה.

מסקנה זו סבירה יותר בשים לב לסעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות. לפי סעיף זה, על בית המשפט להעריך את סיכויי התביעה. לאור הוראות החוק, ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, סיכויי התביעה גבוהים, ועל כן המלצתי לצדדים עוד בתחילת הדרך להגיע להסדר. על פי ההסדר ישלמו חברות הביטוח רק 50% מערך המיגון לאחר פחת. אין מקום, אם כן, לקבוע פחת גבוה, שלכשעצמו אינו תואם את השוק, שאכן אין בו שוק משני לאמצעי מיגון.

על כן, התנאי השני לאישור ההסדר הוא ששיעור הפחת יעמוד על 14% לשנה.

ג. תוספת ריבית
כאמור, בהתאם להסדר הפשרה, הפיצוי שיינתן לחברי הקבוצה כולל הפרשי הצמדה בלבד.

לטעמי, אין כל סיבה להפחית את מרכיב הריבית ולצמצם בכך עוד יותר את ההחזר של חברות הביטוח. גם לעניין זה יש להדגיש, כי חברות הביטוח נהנות בהסדר הפשרה מכך שהן משלמות רק 50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום וכן מכך שהפיצוי הוא בגין מחצית מהתקופה האפשרית. משכך, אין כל הצדקה להפחתה של מרכיב הריבית.

על כן, תנאי שלישי לאישור ההסדר הוא שתתווסף לסכומים ריבית, כאמור בחוות דעת הבודק.

ד. סכום הפיצוי המינימלי
כאמור, במסגרת ההסדר המונח לפני לאישור, התחייבה כל אחת מהחברות לשלם סכום פיצוי מינימאלי, גם בהעדר נפגעים בפועל. במסגרת חוות דעתו, בדק הבודק את היחס שבין סכום התשלום התיאורטי שנאמד לכל חברה (במונחים נומינליים ובערכים הכוללים גם ריבית, לפי השיעורים שנקבעו בחוק פסיקת ריבית והצמדה), לבין הסכום שנקבע כרף פיצוי מינימאלי. בדיקה זו העלתה, כי הפיצוי המינימאלי שנקבע עבור חברת כלל מהווה כשליש מאומדן התשלום התיאורטי שלה וכי הפיצוי המינימאלי שנקבע עבור מנורה והפניקס עומד על כ- 50%-60% מאומדן התשלום התיאורטי שלהן. לשירביט ולביטוח חקלאי נקבע תשלום מינימאלי בסכום כפול מהתשלום התיאורטי שנאמד עבורן ולמגדל נקבע תשלום מינימאלי של כמעט פי 1.5. יתר החברות התחייבו לסכום מינימאלי המכסה את מרבית התשלום הצפוי להן.

כאמור, לאחר הגשת חוות דעת הבודק תוקן הסדר הפשרה, כך שהפיצוי המינימאלי שנקבע לשירביט, ביטוח חקלאי ומגדל משקף נאמנה את התשלום הצפוי להן. בנוסף, הכשרה ואיילון הצטרפו להסדר על בסיס נתח השוק שלהן.

אין בידי לקבל חלוקה זו. אין זה סביר, כי חברת ביטוח גדולה כמו כלל תשלם רק 33% מסכום החיוב התיאורטי שלה, בעוד שחברות אחרות ישלמו את מלוא החיוב התיאורטי המקסימלי. גם כאן יש להדגיש, כי החיוב התיאורטי לוקח בחשבון כי הפיצוי הוא בגובה 50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום ועל כן אין כל סיבה להפליה זו בין החברות. כיון שנראה סביר, כי לא כל המבוטחים יפנו לחברות הביטוח על מנת לקבל את הפיצוי (בהינתן הזמן שחלף והעובדה שמרבית המבוטחים אינם מבוטחים עוד באותה חברת ביטוח על פי ממצאי הבודק), ניתן היה לחייב את חברות הביטוח במלוא הנזק התיאורטי. עם זאת, וכיון שלאור העלות לבדוק כל מקרה ומקרה החישוב התיאורטי הוא חישוב מקורב בלבד, יש לקבוע כי כל אחת מהחברות תשלם 90% מסכום התשלום התיאורטי לאותה חברה. חברות שלא נערך לגביהן חישוב, יערך לגביהן חישוב חדש, שאותו יערוך הבודק בהתאם לנתונים שיועברו אליו.

על כן, תנאי נוסף (רביעי) לאישור ההסדר הוא שכל אחת מהחברות תשלם 90% מסכום התשלום התיאורטי שלה, כשאת הסכום התיאורטי יחשב מחדש הבודק על פי פחת של 14%.

ה. מנגנון היידוע
כאמור, במסגרת ההסדר המוצע התחייבו חברות הביטוח לפרסם מודעה בעיתונות. זאת, בשים לב לעובדה שלצורך איתור וזיהוי מראש של חברי הקבוצה הזכאים לתשלום יהיה על החברות לבחון פרטנית כל מקרה של אירוע ביטוחי מסוג אובדן גמור אשר אירע בתקופה הרלבנטית לתובענות, כאשר עלות הבדיקה האמורה עלולה לעלות על התועלת הצפויה ממנה. בנוסף, התחייבה כל חברה לפנות במכתב אל חברי הקבוצה הפוטנציאליים, שלגביהם יש פרטים בידי החברה הרלוונטית (ולהבנתי פרטים עדכניים, היינו, שהמבוטח עדיין מבוטח בחברה) וליידעם, כי ככל שיפנו אליה בכתב, תיבדק זכאותם לתשלום על פי ההסדר.

מנגנון היידוע באמצעות מודעה בעיתונות הינו בעייתי. דוגמה לכך ניתן למצוא, בין היתר, בעניין שהתברר לפני במסגרת ת"א 2786/07 שרה ישראלי נ' מכבי שירותי בריאות. באותו עניין נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביית יתר של דמי השתתפות עצמית ברכישת תרופות בבתי המרקחת של מכבי שירותי בריאות. לאחר דיון ובעקבות המלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שלפיו תינתן השבה לכל אחד מחברי הקבוצה בגובה של 70% מההפרש בין סכומי ההשתתפות העצמית שנגבו ממנו בפועל בגין אריזה סטנדרטית, לבין סכומי ההשתתפות העצמית שהיו נגבים ממנו אילו דמי ההשתתפות העצמית היו נגבים באופן יחסי. הוסכם, כי סכום הפיצוי יחולק באופן פרטני לחברי הקבוצה וכי ההשבה תבוצע אוטומטית לחשבון הבנק של חברי הקבוצה המחזיקים בהוראת קבע ואילו חברי הקבוצה שאינם משלמים בהוראת קבע יקבלו את ההחזר אם ימלאו טופס שצורף להסדר הפשרה. על מנת לפנות לחברי הקבוצה הלא מזוהים פורסמה מודעה אודות הסדר הפשרה בעיתון, אולם לפי הנתונים שהוצגו לפני בית המשפט, מתוך 164,432 חברי קבוצה לא מזוהים, רק 12 פנו למכבי בעקבות הפרסום, וזאת על אף שהפרסום היה הן בעיתונות הכללית, הן בעיתון המחולק חינם לחברי הקופה (מכביתון). הנתון האמור מספק אינדיקציה למידת האפקטיביות של מנגנון יידוע המבוסס על פרסום בעיתונים, אשר במקרה הנדון הניב היענות אפסית, ועל החשיבות העצומה של איתור חברי הקבוצה עצמם, ככל שהדבר אפשרי. אמנם, בענייננו הבודק קבע, כי עלות ממוצעת של תביעה היא בין 100-200 ש"ח (לפי נתוני הפחת המוצעים) ועל כן בדיקה פרטנית עלולה להיות יקרה. עם זאת, המנגנון הקבוע כרגע יביא לכך שמרבית חברי הקבוצה לא יזכו בהחזר. לעניין זה הבודק קבע, כי שיעור חברי הקבוצה שעדיין מבוטחים באותה חברה נע בין 20% ל-60%.

לאור האמור, יש לתקן את ההסדר ולקבוע, כי כל חברת ביטוח תשלח מכתב לכלל חברי הקבוצה הפוטנציאליים, היינו כל אלו ששולמו להם תגמולי ביטוח בגין אבדן גמור בשנים הרלבנטיות. המכתב ישלח לפי הכתובת הרלבנטית ביותר. היינו, אם המבוטח עדיין מבוטח באותה חברה (הן בביטוח רכב, הן בביטוח אחר), לפי הכתובת העדכנית, ואם לא, לפי הכתובת העדכנית ביותר המצויה במאגר הנתונים של החברה. בנוסף, תשלח כל חברה לכל אחד מחברי הקבוצה הפוטנציאליים הודעת דואר אלקטרוני והודעת טקסט טלפונית, לכתובות ומספרי הטלפון העדכניים ביותר שבנמצא, בנוסח שיועבר לאישורי, ועיקרו שקיימת אפשרות שמגיע להם החזר בגין אירוע העבר של אובדן גמור, וכי לצורך בירור עליהם לפנות לחברה.

על כן, תנאי נוסף (חמישי) לאישור ההסדר הוא תיקון מנגנון היידוע, כמפורט לעיל.

ו. הסדרה עתידית
כאמור, הסדר הפשרה המוצע קובע מנגנון הסדרה לעתיד, שגם ביחס אליו העלה היועץ המשפטי לממשלה מספר השגות, אשר אחת מהן התקבלה על ידי חברות הביטוח. ההשגות שנותרו במחלוקת נוגעות למצבו של אמצעי המיגון שיוחזר למבוטח, כאשר לעמדת היועץ המשפטי לממשלה יש להשיב את אמצעי המיגון כשהוא במצב תקין ושמיש וכמו כן, לפרק הזמן שבמהלכו יוכל המבוטח לקחת את אמצעי המיגון כשהוא מפורק, כאשר לעמדת היועץ המשפטי לממשלה יש לאפשר למבוטח פרק זמן ארוך יותר, בן 60 יום.

אני סבורה, כי בכל הנוגע למצבו של אמצעי המיגון יש ממש בהשגת היועץ המשפטי לממשלה, שהרי מקום בו האמצעי אינו שמיש, אין כל משמעות להחזרתו לידי המבוטח וברי כי מאחר שהבחירה בין שתי האפשרויות נתונה, באופן בלעדי, לחברות הביטוח, עלול המבוטח לצאת בחסר. אמנם, בהסדר הפשרה נקבע, כי ככל שתהיינה בעתיד הוראות חוק מפורשות או הנחיות מטעם המפקח על הביטוח המתייחסות לחובת השיפוי בגין אמצעי המיגון, תפעלנה חברות הביטוח בהתאם להוראות החוק או ההנחיות. אולם, לא ניתן להסתמך על הסדרה עתידית ומן הראוי לתקן את הסדר הפשרה בנקודה זו.

אשר לפרק הזמן שבמהלכו יוכל המבוטח לקחת לידו את אמצעי המיגון, המדובר בפרק זמן סביר בנסיבות העניין ולא מצאתי לנכון להתערב בעניין זה. עם זאת, יש להבהיר, כי מניין 30 הימים יחל ביום שיקבל המבוטח את תגמולי הביטוח, שאז – ורק אז – המבוטח מודע לכך שסיים את ההליכים מול חברת הביטוח. לחלופין, ניתן לקבוע מועד בן 60 ימים שיחל מיום קבלת ההודעה. חברות הביטוח יוכלו לבחור בין שתי החלופות, כל אחת לפי בחירתה, בהסדר העתידי.

על כן, תנאי שישי במספר לאישור ההסדר, הוא תיקון מנגנון ההסדרה העתידית, כמפורט לעיל.

ז. הכספים שלא ידרשו
(1) חלוקת הכספים שלא ידרשו לחברי הקבוצה שיאותרו
לאור הקשיים באיתור המבוטחים יש להניח, כי חלק ניכר מהכספים שעל חברות הביטוח להשיב למבוטחים לא ידרשו על ידי המבוטחים. כיון שאחת מהמטרות של ההסדר היא השבה של תגמולי ביטוח בגין אמצעי מיגון שאותם נמנעו חברות הביטוח מלשלם, לכאורה שלא כדין, הוצע בהסדר כי הכספים יועברו כתרומה לעמותות שונות על פי בחירת כל אחת מחברות הביטוח.

השאלה מה לעשות בסכומים שנותרו בעקבות הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות היא שאלה נכבדה, שיש לתת עליה את הדעת. יש מדינות שבהן הכסף עובר למדינה, בין אם באופן ישיר, בין אם באמצעות קרנות המנוהלות על ידי המדינה ומחלקות את הכספים לעמותות (בדומה לוועדת העיזבונות), על פי קריטריונים ברורים. יש מקרים שבהם הכסף מועבר לתרומות על פי בחירת התובע המייצג, או על פי בחירת הנתבע, ולעיתים על פי החלטת בית המשפט (ראו masters v. wilhelmina model agency, inc., 473 f.3d 423, 426 (2d cir. 2007)., שם חילק בית המשפט סכום של 6 מיליון דולר ׁשלא נדרשו, מתוך סכום של 22 מיליון דולר לעמותות הקשורות במישרין או בעקיפין לדוגמניות שזכו בתובענה ייצוגית).

לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משלה, אך המשותף לכולן הוא שהקבוצה הנפגעת לא מקבלת את הכספים הרלבנטיים. על כן, נקבע בהסדר הפשרה, כי קודם כל יזכו הפונים במלוא תביעתם. ניתן היה לקבוע, כי כל הכספים העודפים יחולקו לפונים, גם מעבר לסכום התשלום המגיע להם על פי ההסדר, שכן אז הכסף מגיע לקבוצת התובעים. הצעה דומה הציע שי לביא:shay lavie, "reverse sampling: holding lotteries to allocate the proceeds of small-claims class actions" george washington law review, vol. 79, 2011, שלפיה יש לערוך הגרלה בין חברי הקבוצה ולחלק ביניהם את הסכומים הנותרים. כך, הכסף יגרע מהנתבעים, המדינה ובתי המשפט לא יעסקו בחלוקת תרומות והכסף יועבר לנפגעים בפועל, גם אם לא לכולם. הצעה זו רלבנטית לתביעות בהן קשה לאתר את חברי הקבוצה ובמקרים שהפיצוי נמוך מאד לכל אחד (הדוגמא המובאת במאמר היא פיצוי של 5$ לאדם בקבוצה של כמיליון איש).

כמובן שיש גם חסרונות לגישה זו, כשהמרכזי שבהם הינו שמדובר למעשה בהגרלה, שאמנם אינה מפלה, אך שבמסגרתה זוכים חלק מחברי הקבוצה למתת שמיים.

נראה, כי זו הכרעה ערכית שעל המחוקק לקבוע אם כך יבחר. כפי שאפרט להלן, ועדת השרים לעניני חקיקה אישרה הצעת חוק שבחרה הסדר אחר ולפיו כספים שנותרו יועברו לועדה ציבורית שתעסוק בחלוקת כספים כאמור.

כיום, בהתאם לסעיף 20(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ניתן לפסוק סעד לטובת הציבור בגדריו של סעיף 20((ג).רק אם פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי בנסיבות העניין. גם הפסיקה שמה דגש על השבה לחברי הקבוצה. אמנם, סעיף 20 לחוק מתייחס למצב שבו "הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית...", אך הדברים יפים גם לעניין פשרה. לעניין זה נדרש בהרחבה כב' השופט יצחק ענבר בת"צ (ת"א) 22236-07-11 שלומי שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ (14.9.14, להלן: עניין שרייר) בציינו (בעמ' 5):
"טעמו של דבר הוא, שהסדר פשרה, המייעד לתרומות פיצוי שקיימת דרך מעשית לנתבו לחברי הקבוצה, לא יהיה, ככלל, הסדר "ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה" כנדרש בסעיף 19(א) לחוק, ואף יחטא לתכליותיו של החוק שעניינן במתן "סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין" וב"אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". עמדה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 19(ד)(1) לחוק הקובע, כי אם בית המשפט מצא שיש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, לרבות הוראות לפי סעיף 20(א)-(ג), יודיע לצדדים כי מתן אישורו לפשרה מותנה בהסכמתם לאותם תנאים."
(הדגשה במקור – מ' א' ג')

עוד ראו החלטתי בת"צ (ת"א) 2787/07 ישראלי נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (2011, ערעור שהוגש לא עסק בשאלה זו); פסק דינה של כב' השופטת אסתר שטמר בת"צ (מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ היווייז (1997) בע"מ (2013) ו

פסק דין
נוסף של כב' השופט יצחק ענבר בת"צ (ת"א) 44211-05-10 כהן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (2014).

במקרה שלפניי, על פי חוות דעת הבודק, בין 20% ל-60% מחברי הקבוצה, עדיין מבוטחים באותה חברת ביטוח. כיוון שתובענה זו הוגשה כנגד מרבית חברות הביטוח הפועלות כיום בישראל, הרי שיש להניח כי מרבית חברי הקבוצה עדיין מבוטחים באחת מחברות הביטוח נשוא התובענה. על כן, לאחר שכל חברת ביטוח תפנה לאותם מבוטחים כאמור לעיל בפרק על מנגנון היידוע, ולאחר שייתם זמנם של המבוטחים לפנות לחברות הביטוח, וככל שהסכום למבוטחים שפנו נמוך מהסכום המינימלי שעל כל חברה לשלם, תשלם החברה לכל אחד מהפונים את מלוא נזקו, היינו שווי אמצעי המיגון במלואו, לפי מחירון היבואן, ללא פחת, וללא הפרשי הצמדה וריבית.

לאחר חלוקה זו (להלן: הסיבוב הראשון), וככל שעדיין יוותרו כספים עד לתשלום המינימלי, יבוצע המנגנון שלהלן (להלן: הסיבוב השני):
1. כל אחת מחברות הביטוח תגרע מהרשימה של חברי הקבוצה הרלבנטית הן מבוטחים שפנו כדי לקבל פיצוי, הן מבוטחים שעדיין מבוטחים במסגרתה (היינו בידה נתונים עדכניים) וקיבלו הודעת בכתב, בדוא"ל ובטלפון סלולרי כאמור לעיל במנגנון הידוע, גם אם לא פנו לברר את זכאותם.
2. את הרשימה שתיוותר תעביר כל אחת מחברות הביטוח לב"כ המייצג.
3. ב"כ המייצג יצרף את השמות לרשימה אחת, על פי סדר הא"ב, שלא יהיה מצוין בה באיזו חברה היה מבוטח אותו אדם. רשימה זו תועבר לכל החברות הנתבעות. ככל שמי מאלו המופיעים ברשימה מבוטח היום באחת מחברות הביטוח ויש בידה פרטים עדכנים היא תציין את הפרטים העדכניים, לרבות כתובת, דוא"ל וטלפון סלולרי, על גבי אותה רשימה.
4. לאחר שב"כ המייצג יקבל את הרשימות מכל חברות הביטוח, יפנה ב"כ המייצג לכל אותם אלו המופיעים ברשימה במכתב, בדוא"ל ובהודעות טקסט. עלות הפניה תמומן מהסכום שנותר לחלוקה. ב"כ הנתבעים יודיע באותה הודעה, כי ניתן לפנות אליו לצורך קבלת פיצוי בגין אירוע ביטוחי קודם של אבדן גמור, בנוסח שיובא לאישורי.
5. היתרה, לאחר ניכוי הוצאות ההודעה, תחולק בחלקים שווים בין כל אלו שיאותרו, עד לסכום של 200 שקלים לאדם (שזה הסכום המקסימלי הממוצע לפי דו"ח הבודק אלא אם הבודק ישנה סכום זה בשל שינוי שיעור הפחת).

(2) היתרה - תרומה
על פי הסדר הפשרה, באם יוותר סכום שלא יידרש הוא יועבר לתרומה לעמותות שעליהן סיכמו הצדדים. לאור האמור לעיל, נראה כי יישאר סכום נמוך יותר, אך עדיין יתכן כי יוותר סכום שלא יחולק גם לאחר הסיבוב השני. על פי סעיף 9(4)(ג) להסדר המוצע, כל אחת מחברות הביטוח בחרה בעמותות שונות בנושאים שונים, כגון מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית; עמותה לקידום החינוך הרווחה והבריאות ביפו; תנועת נוער לילדים בעלי צרכים מיוחדים; מחלקת הילדים בביה"ח שניידר, מיח"א, עבור ילדים חרשים ואלי"ע – עבור קטינים עיוורים ולקויי ראיה, ועוד.

תרומה לפי בחירת הנתבעים גורמת לכך שהחוטא יצא נשכר, שכן גם אם נחייב את הנתבעים להודיע כי מדובר בתרומה מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית עדיין, העמותות יקבלו את הכספים מהנתבעים, הם אלו שבחרו בעמותה ולהם יודו העמותות, כך או אחרת. על כן, גם אם יש להתיר מרכיב של תרומה, על התובעים לבחור בו, ועליו להיות קשור באופן כלשהו לנושא התובענה.

עמדה על כך כב' השופטת א' חיות בפרשת תנובה לעיל, בפיסקה 59:
"יש לחתור להגשמתן של תכליות ציבוריות אלה גם כאשר לא ניתן בשל קשיים כאלה ואחרים... לקיים מתאם בין ציבור הניזוקים לציבור המפוצים... בבואנו לפסוק פיצוי על פי סעיף 20 (ג)... ראוי לנסות ככל שהדבר ניתן לעצב את מנגנון חלוקת הפיצוי הקולקטיבי באופן המקיים ולו זיקה מסוימת בין קבוצת המפוצים לקבוצת הניזוקים".

בעניין שרייר נקבע, כי אין מקום לתרום לעמותות שאינן קשורות לנושא התובענה, ובוודאי שלא לעמותות לפי בחירת הנתבעים. בעניין שרייר, התובענה הוגשה בגין גבית עמלה ביתר בעת משיכה ממכשירי בנק אוטומטיים. הטענה הייתה, כי הקבוצה היא למעשה הציבור כולו, ועל כן ניתן לבחור בעמותות שונות. כב' השופט ענבר קיבל עמדה עקרונית זו. אולם, המשיך ובחן לאילו עמותות יש ליתן את התרומה (עמ' 9 לפסק הדין):
"הקשיים הכרוכים בניתובם של כספי פיצוי לטובת הציבור לעמותות הודגשו אל-נכון בעמדותיהם של היועמ"ש ושל המועצה לצרכנות בהליך זה: א. הצדדים ובאי כוחם עשויים להשתמש במתן התרומה כפלטפורמה לקידום אג'נדות פרטיות שלהם ולהאדרת שמם, תוך הצנעת העובדה שאין מדובר כלל בתרומה פילנטרופית שלהם, כי אם בפיצוי לטובת הציבור השייך, למעשה, לחברי הקבוצה המיוצגת. בנוסף, כאשר מדובר בתרומת מוצרים, אף מפיקים הנתבע או הנתבעת (שיקראו להלן כאחד -הנתבעת) תועלת פרסומית ושיווקית. ב. קיים חשש שהנתבעת בחרה בעמותה או בעמותות שאמורות היו לקבל את התרומה ממילא, אם מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית אחרת, אם מכוח הסכם קודם בין הגופים, וכבר היו דברים מעולם.. ג. קיים חשש, כי בין הצדדים להליך או מי מהם לבין הגורם הנתרם קיים קשר, אשר יאפשר קבלת טובת הנאה מן הגוף הנתרם כנגד הבחירה בו, אם במישרין אם בעקיפין, כך שחלק מסכום התרומה שיועד לרווחת הציבור ימצא דרכו, למעשה, לכיסו של אחד מהצדדים להליך. ד. בחירת הצדדים בגורמים נתרמים שלא נבחנו כדבעי כשירותם והתאמתם ושלא נערך עליהם פיקוח, עלולה להוביל לכך, שבתרומות ייעשה שימוש החורג מייעודן עד כדי ירידתן לטמיון...".
בעניין שרייר צוין כי: "דרך המלך להפגתם של החששות שפרטנו היא להימנע מלכתחילה מניתוב הפיצוי לעמותות, ולהורות על העברתו לגוף ציבורי הפועל על פי דין על מנת שינוצל או יחולק על ידו בהתאם לאמות מידה גלויות, סבירות ושוויוניות, בגדריה של המטרה הציבורית שלה ייעד בית המשפט את הפיצוי בפסק דינו." (עמ' 10 לפסק הדין).

לאחרונה, הוגשה על ידי חברת הכנסת עדי קול ואחרים, הצעת חוק, בתמיכת הממשלה בוועדת שרים לחקיקה, ובמסגרתה הוצע להקים קרן ייעודית שאליה יועברו הכספים המיועדים להפסק כפיצוי לטובת הציבור לצורך חלוקתם (ה"ח חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד-2014). אולם, הליך החקיקה היה בראשיתו עם פיזור הכנסת, כך שכיום עניין זה אינו מוסדר.

לאור העובדה שהעניין אינו מוסדר, ועד שיוסדר ע"י המחוקק, בדרך כזואו אחרת, יש לקבוע סייגים שיבטיחו, ככל האפשר, כי אף שחברי הקבוצה הם הבוחרים בגוף הנתרם, יהיהו אלו גופים ראויים. בעניין שרייר הוצבו התנאים לכך ולפיהם:

"אשר לחשש שהצדדים או באי כוחם ישתמשו בתרומה להאדרת שמם או להפקת תועלת שיווקית או פרסומית.. ניתן וראוי לנסות להקהותו באמצעות התניית אישור הסדר הפשרה בכך שתיכלל בו התחייבות, לפיה "הצדדים, באי כוחם וכל מי מטעמם יציגו את התרומה כפיצוי לטובת הציבור הניתן במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, וימנעו מלהציג את התרומה כפילנטרופית".. אשר לחששות שיסודם באופן התנהלות הצדדים והפועלים מטעמם, הרי יש לנסות להפיגם באמצעות חיובם ב"גילוי נאות ביחס לכל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה".. ובכלל זה: א.הגשת תצהיר מטעם הצדדים להליך ובאי כוחם המסביר כיצד ומדוע נבחרו העמותות, ומפרט כל קשר בעבר או בהווה בין הצדדים או באי כוחם או מי מהם לבין העמותות..; ב. הגשת תצהיר מטעם הנתבעת המפרט את התחייבויותיה הקודמות להעברת כספים לעמותה הנתרמת שכלולה בו הצהרה מפורשת כי "התרומה נשוא ההסדר אינה כלולה ולא תיכלל בעתיד בהתחייבויותיה או בתכניותיה הפילנטרופיות של הנתבעת אלא היא מעבר להן, לא הוסכם קודם לכן על העברתה לגורם הנתרם, ואף אין מדובר בתרומה שאותה התחייבה הנתבעת לתת בהסדר פשרה קודם כלשהו".. אשר לחששות שעניינם בחוסר כשירותן או התאמתן של העמותות הנתרמות, הרי המעט שאפשר לעשות הוא להגדיר תנאים מוקדמים שעליהן לעמוד בהם, וביניהם: א. על העמותה להיות בעלת אישור ניהול תקין מרשם העמותות. ב.על העמותה לפרט בתצהיר את הליכי התובענות הייצוגיות שבהן קיבלה תרומות, הסכומים שקיבלה בכל הליך, והאופן שבו השתמשה בהם. ג.על העמותה הנתרמת להציג אישור מוסדותיה המוסמכים לקבלת התרומה ותכנית פעולה מה יעשה בה. ד. על העמותה להתחייב להגיש לבית המשפט ולצדדים דו"ח מפורט מאומת בתצהיר בדבר השימוש שנעשה בתרומה בפועל.. אמצעי נוסף שאותו ראוי לשקול לשם הקהייתם של החששות שהזכרנו.. הנו התניית אישור הבחירה בבחירתן של "עמותות גג", לאמור: עמותות שיש להן מנגנון (תקנוני וארגוני) לחלוקת הכספים בין מספר עמותות הקשורות אליהן."

אין לי אלא להצטרף לקביעה זו, להמליץ לתובעים המייצגים לבחור בארגון או ארגוני גג, ככל הניתן, ארגון הקשור לנושא, ולהתנות התרומה בתניות לעיל.

לאור האמור, אם יוותר עודף גם לאחר החלוקה המלאה לחברי הקבוצה שאותרו והחלוקה החלקית לאלו שאותרו בסיבוב השני, יודיעו התובעים המייצגים בכל התובענות מיהם הארגונים שלהם הם מעוניינים להעביר את כספי התרומות, כאשר ככל הניתן, יהיה זה לארגונים הרלבנטיים לנושא התובענה, ולו בעקיפין. להודעה על הארגונים שלהם החליטו התובעים המייצגים לתרום, יתווסף תצהיר ובו יצהירו הצדדים ראשית, כי: "הצדדים, באי כוחם וכל מי מטעמם יציגו את התרומה כפיצוי לטובת הציבור הניתן במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, וימנעו מלהציג את התרומה כפילנטרופית". בנוסף, יצהירו הצדדים כיצד ומדוע נבחרו העמותות, ויפרטו כל קשר בעבר או בהווה בין הצדדים או באי כוחם או מי מהם לבין העמותות.

בתצהיר יודיעו הצדדים כי בדקו את הגופים הנתרמים וכי הם עומדים בכל התנאים שלהלן: א. על העמותה להיות בעלת אישור ניהול תקין מרשם העמותות; ב. על העמותה לפרט בתצהיר את הליכי התובענות הייצוגיות שבהן קיבלה תרומות, הסכומים שקיבלה בכל הליך, והאופן שבו השתמשה בהם; ג. על העמותה הנתרמת להציג אישור מוסדותיה המוסמכים לקבלת התרומה ותכנית פעולה מה יעשה בה; ד. על העמותה להתחייב להגיש לבית המשפט ולצדדים דו"ח מפורט מאומת בתצהיר בדבר השימוש שנעשה בתרומה בפועל; ה. אם מדובר בארגון גג יפרט במקום סעיפים ב-ד לעיל, האם התקבלו כספים קודמים כתוצאה מהליכי תובענה ייצוגית, ואם כן כיצד חולקו.

הנתבעות יוסיפו תצהיר ובו יפרטו כל התחייבויות קודמת להעברת כספים לעמותות הנתרמות , שכלולה בו הצהרה מפורשת לפיה: "התרומה נשוא ההסדר אינה כלולה ולא תיכלל בעתיד בהתחייבויותיהן או בתכניותיהן הפילנטרופיות של הנתבעות אלא היא מעבר להן, לא הוסכם קודם לכן על העברתן לגורם הנתרם, ואף אין מדובר בתרומות שאותן התחייבו הנתבעות או מי מהן לתת בהסדר פשרה קודם כלשהו".

על כן, התנאי השביעי לאישור ההסדר הוא תיקון מנגנון חלוקת הכספים שנותרו, הן לעניין "הסיבוב השני" הן לעניין התרומות, כמפורט לעיל.

9. הגמול לתובעים ושכר הטרחה לבא כוחם
כאמור, במסגרת הסדר הפשרה, המליצו הצדדים לבית המשפט, כי כלל, הפניקס ומנורה, תשלמנה, כל אחת, סך של 139,200 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 30,000 ₪ כגמול לתובע הרלבנטי לגבי כל אחת מהן; מגדל, שירביט, אליהו, איילון והכשרה תשלמנה, כל אחת, סך של 92,800 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 20,000 ₪ כגמול לתובע הרלבנטי לגבי כל אחת מהן; וכי שומרה וביטוח חקלאי תשלמנה, כל אחת, סך של 46,400 ₪ כשכר טרחה לב"כ התובעים וכן סך של 10,000 ₪ כגמול לתובע הרלבנטי לגביהן.

בהתאם לכך, הגמול הכולל עומד על סך של 210,000₪ ושכר הטרחה הכולל עומד על סך של 974,400 ₪ (כולל מע"מ).

השיקולים השונים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך ייצוגי שהסתיים בפשרה הוצגו בהרחבה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ומנשה כהן (2012) (להלן: עניין רייכרט) וניתן לחלקם לשלושה סוגים עיקריים; הסוג הראשון הם שיקולי תשומה – שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג ועורך הדין, כגון טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך. במסגרת זו מבקש בית המשפט ליצור תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות. הסוג השני הם שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת – דהיינו, שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון להעניק לתובע תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המיוצגת רווח גבוה ככל האפשר. במסגרת שיקולים אלה יכללו תועלת לחברי הקבוצה המיוצגת ואופן ניהול ההליך. הסוג השלישי הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית, ולרצון לכוון את המשאבים באופן שיושקעו בתובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. במסגרת זו יבחנו החשיבות הציבורית של קידום אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו והפער בין הסעד הנתבע לסעד שנפסק (ראו גם ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי (2011); רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, פיסקה 7 (2011); ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ פסקאות 3 ו-8 (2012); רע"א 4467/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' גיא אלוני (ניתן ביום 17.4.13); קלמנט, פשרה והסתלקות, עמ' 84).

בכל הנוגע לשיעור הגמול אני רואה לנכון לאשר את הסכום שעליו המליצו הצדדים במסגרת הסדר הפשרה. במסגרת שיקולי הבאתי בחשבון את גובה הסכומים שעל חברות הביטוח לשלם במסגרת ההסדר, המסתכמים בסך של כ-6,000,000 ש"ח עוד לפני התיקונים עליהם הוריתי. עוד הבאתי בחשבון את העובדה שההסדר גם מסדיר את הסוגיה מכאן ואילך ומכאן שהוא משרת אינטרסים ציבוריים וצרכניים רחבים, החורגים מעניינה של הקבוצה. לבסוף, הבאתי בחשבון את מידת ההשקעה והסיכון שהיו כרוכים בהגשת התובענה. אשר לאופן ניהול ההליך, הצדדים הגיעו להסדר פשרה בשלב מקדמי, יחסית, של ניהול ההליך, בעקבות הצעת בית המשפט והתובענה נוהלה בהגינות וביעילות. שיקולים אלה, כולם, מובילים לטובת פסיקת גמול על הצד הגבוה. הגמול לתובעים המייצגים ישולם בתוך 15 ימים מיום אישורו הסופי של ההסדר.

בכל הנוגע לשכר הטרחה, אני סבורה כי מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה באופן שיתמרץ את בא כוח התובעים לפעול למען מימוש ההטבה לקבוצה המיוצגת. לעניין זה מן הראוי להפנות לדברי כב' הנשיא א' גרוניס בעניין רייכרט, כדלקמן (שם, בפסקה 8):
"..שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק. זאת, שכן לעיתים ייתכן פער, ואפילו משמעותי, בין הסכום אותו קובע בית המשפט ב

פסק דין
, או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום אשר בסופו של דבר מגיע אל חברי הקבוצה. גזירת שכר הטרחה של עורך הדין מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה תיצור לו תמריץ להוסיף ולפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו, תוך הבטחת האינטרסים של חברי הקבוצה (ראו, אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 87-84 (התשע"א))".

לאור דברים אלו של כב' הנשיא א' גרוניס, מן הראוי להורות, כי 50% משכר הטרחה שהוסכם עליו ישולמו לבא כוח התובעים בסמוך לאחר אישור ההסדר, כאשר לגבי היתרה תינתן החלטה לאחר שיוגשו דיווחי החברות באשר לסכומים ששולמו בפועל לחברי הקבוצה מתוך הסכום הכולל שחברות הביטוח התחייבו לשלם ולאחר החלוקה הנוספת ע"י ב"כ התובעים המייצגים עצמו, וכנגזרת מסכומים אלה. באופן זה ניתן יהיה להבטיח שבא כוח התובעים יעשה כל אשר לאל ידו על מנת שמרב הסכום שחברות הביטוח התחייבו לשלם כסכום מיניאלי אכן יושב לחברי הקבוצה (ראו והשוו לרע"א 9167/10 סמייל טלקום בע"מ נ' mandap, פיסקה 11 (2013); רע"א 2652/13 אפריקה ישראל השקעות בע"מ נ' אסולין, פיסקה 3 (13.4.2014); רע"א 6735/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' סמיון ז'נין (27.6.14)).
10. סוף דבר
הסדר הפשרה יאושר אם יסכימו הצדדים לתיקונים הבאים:
1. שווי המיגון, באותם מקרים שבהם אין בידי המבוטח פרטים, יקבע על פי מחירו כיום של אמצעי המיגון בהתאם למחירון היבואן באותו דגם רכב (או דגם קרוב), בהפחתת שנתיים פחת במקרה כזה לא ישולמו ריבית והפרשי הצמדה.

2. שיעור הפחת יעמוד על 14% לשנה.

3. לסכומי הפיצוי תתווסף ריבית, כאמור בחוות דעת הבודק.

4. כל אחת מחברות הביטוח תשלם 90% מסכום התשלום התיאורטי שלה.

5. מנגנון יידוע חברי הקבוצה יתוקן, כך שלחברי הקבוצה ישלחו מכתבים, הודעות דוא"ל והודעות טקסט בטלפון סלולרי.

6. מנגנון הסדרה לעתיד יתוקן, כך שבמקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון תהיה לחברות הביטוח האפשרות, לפי שיקול דעתן הבלעדי, להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי, יהיה הוא זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו, ואולם זאת בכפוף לכך שאמצעי המיגון במצב תקין ושמיש. אשר למועד, ימנה מועד של 30 ימים מיום תשלום תגמולי הביטוח, או 60 ימים מיום ההודעה, לבחירת חברת הביטוח, ובלבד שהעניין יצוין בפוליסה.

7. מנגנון חלוקת הכספים יתוקן, כך שכספים עודפים, ככל שייוותרו, יחולקו בין המבוטחים שפנו לחברות הביטוח במסגרת הסיבוב הראשון לקבל את נזקם עד למלוא מחיר המיגון, במחירון הגבוה ביותר וללא פחת (וללא ריבית והצמדה). ככל שייוותרו כספים, אלו יחולקו במסגרת הסיבוב השני לאלו שיאותרו בסיבוב השני, ע"י ב"כ התובעים המייצגים בחלקים שווים עד גובה של 200 ש"ח לאדם (או סכום שונה שיקבע בחוות דעת מעודכנת של הבודק). ככל שייוותרו סכומים נוספים אלו יועברו כתרומה לעמותות לאחר קבלת הבהרות ותצהירים, כמפורט לעיל.

8. שכר הטרחה ישולם לב"כ התובעים בהתאם למנגנון שנקבע לעיל.

כיוון שהתובעים השאירו את התיקונים לשיקול דעת בית המשפט, יודיעו חברות הביטוח בתוך 30 ימים מהיום האם הן מוכנות לתיקונים שעליהם הורתי במסגרת החלטה זו. ככל שחברות הביטוח תקבלנה את התיקונים המוצעים, יתבקש הבודק לחשב את הסכומים שעל כל אחת מחברות הביטוח לשלם על פי ההסדר כסכום מינימלי, כאשר לגבי חברות הביטוח שהצטרפו להסדר אך לאחרונה (הכשרה ואיילון), יערך חישוב בהתאם לנתונים שיועברו לבודק, על פי בקשתו. בנוסף יחשב הבודק את הסכום המקסימלי הממוצע לתביעה. רק לאחר מכן ינתן

פסק דין
המאשר את ההסדר או הנחיות לגבי המשך הדיון בתובענה. יובהר, כי הסדר הפשרה יאושר רק לגבי החברות שיקבלו את התיקונים במלואם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, לבודק רו"ח רצאבי, וליועץ המשפטי לממשלה.
ניתן והודע לצדדים היום, ל' כסלו תשע"ה, ו' חנוכה, 22 לדצמבר 2014.
ד"ר מיכל אגמון-גונן
, שופטת

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

עמוד 1 מתוך 40









תצ בית משפט מחוזי 39866-12/09 אלי יצחקי ז"ל, מוסכי ניסים ארביב, א.מ.י.ד תקשורת מחשבים בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/12/2014)