פסקי דין על עבד אלקאדר מחמוד מוחמד כבהה | פסקי דין על מוסטפא מחמוד מוחמד כבהה | פסקי דין על מחמד מחמוד מוחמד כבהה ואח' | פסקי דין על עאישה מחמוד כבהה | פסקי דין על עזבון המנוחה כבהה ניגמה מחמוד | פסקי דין על מוחמד חסן כבהה ואח' |

6588/12 עא     24/12/2014




עא 6588/12 עבד אלקאדר מחמוד מוחמד כבהה, מוסטפא מחמוד מוחמד כבהה, מחמד מחמוד מוחמד כבהה ואח' נ' עאישה מחמוד כבהה, עזבון המנוחה כבהה ניגמה מחמוד, מוחמד חסן כבהה ואח'




בבית המשפט העליון

ע"א 6588/12
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט מ' מזוז
המערערים:
1. עבד אלקאדר מחמוד מוחמד כבהה
2. מוסטפא מחמוד מוחמד כבהה
3. מחמד מחמוד מוחמד כבהה

4. יוסף מחמוד מוחמד כבהה

5. עזבון המנוחה לטיפה סאלח קבהא


נ ג ד

המשיבים:
1. עאישה מחמוד כבהה
2. פורמלי עזבון המנוחה כבהה ניגמה מחמוד
3. מוחמד חסן כבהה

4. אמין חסן כבהה

5. נאיף חסן כבהה

6. נואף חסן כבהה

7. אמנה חסן כבהה

8. גמילה חסן כבהה

9. גמאל חסן כבהה

10. עדואן חסן כבהה ז"ל

11. אמינה חסן כבהה ז"ל

12. פאטמה כבהה

13. עזבון המנוחה פאטמה מחמוד כבהה

14. אחמד סלים כבהה

15. עזבון עותמאן כבהה

16. מוראד עותמאן כבהה

17. מונא עותמאן כבהה

18. מועאד עותמאן כבהה

19. מנאל עותמאן כבהה

20. מוחמד עותמאן כבהה

21. סוהיר עותמאן כבהה

22. אחמד עותמאן כבהה

23. עזבון המנוחה זוהרייה כבהה

24. האני מוחמד כבהה

25. הנייה מוחמד כבהה

26. עבד מוחמד כבהה

27. תקי מוחמד כבהה

28. אחמד מוחמד כבהה

29. עומר מוחמד כבהה

30. מחמוד מוחמד כבהה

31. עלי מוחמד כבהה

32. (חלוף) סמייה מוחמד כבהה

33. עזבון המנוח טאלב כבהה

34. נדאא טאלב כבהה

35. נאדיה אבו חטב כבהה

36. סלים טאלב כבהה

37. פואד טאלב כבהה

38. סעדה כבהה

39. אנתסאר גאלב

40. בותיינה גאלב

41. אזדהאר גאלב

42. אפתחאר גאלב

43. אבתהאג' גאלב

44. הינד גאלב

45. פרודית גאלב

46. נסר גאלב

47. נסיר גאלב

48. מנאל גאלב

49. נהאיה גאלב

50. עזבון המנוחה שמסה מחמוד כבהה

51. יונס מוסטפא

52. (עיסה) דלאל מוסטפא כבהה

53. רווידה מוסטפא כבהה

54. זהר מוסטפא כבהה

55. (בשר) ראידה מוסטפא כבהה

56. ורדה מוסטפא כבהה

57. לילא מוסטפא כבהה

58. יוסף מוסטפא כבהה

59. מוחמד מוסטפא כבהה

60. כפאיה מוסטפא כבהה

61. חתאם מוסטפא כבהה

62. עזבון המנוחה חסן מחמוד מחמד כבהה

63. סלאם כבהה

64. מוחמד כבהה

65. אנעאם כבהה

66. אמהל כבהה

67. עלאא כבהה

68. אחמד איהאב כבהה

69. סנד זוהיר כבהה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) מיום 3.6.2012 בת"א 31952-12-09
תאריך הישיבה:
י"א בכסלו התשע"ה
(3.12.2014)
בשם המערערים:
עו"ד מוהנד ג'וג'את

בשם המשיבים 14, 16, 24, 28, 38, ו-46:
עו"ד טארק מחג'אנה
; עו"ד סעיד מחג'אנה
;
בשם המשיב 62:
עו"ד ערן בן-ארי
פסק-דין

השופט מ' מזוז
:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק כהן) מיום 3.6.2012 בת"א 31952-12-09.

רקע

2. בבית המשפט המחוזי נדונה תביעתם של ארבעה אחים (המערערים 4-1 כאן, להלן: המערערים), בניו של המנוח מחמוד מוחמד כבהה (להלן: המנוח מחמוד), לסעד הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם (על פי חלוקה מסוימת) כבעליהן של שלוש חלקות מקרקעין – חלקות 6 ו-7 בגוש 12168 וחלקה 6 בגוש 20376 – שהיו בבעלות אביהם המנוח, אשר נפטר בשנת 1954 (להלן: המקרקעין). כמו כן, ביקשו המערערים בתביעתם כי כל רישומי הזכויות הנוגדים שנעשו לאחרונה במקרקעין אלה יבוטלו.

טענתם של המערערים הייתה כי אביהם המנוח העניק להם במתנה, עוד בשנת 1952, את זכויותיו במקרקעין, והם הציגו בפני
בית המשפט המחוזי העתק של מסמך מיום 20.6.1952 להוכחת טענתם זו. לתביעה צורף, כתובע מס' 5, גם עזבון אמם המנוחה.

3. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, למנוח מחמוד היו חמש בנות, נוסף על בניו המערערים. הנתבעים בהליך בבית המשפט המחוזי (המשיבים כאן) היו הנתבעת מס' 1, אחות התובעים, וכן העזבונות והיורשים של ארבע אחיותיהן האחרות של המערערים, סך הכל 63 נתבעים.

4. המניע להגשת התביעה על ידי המערערים להצהרה על זכויותיהם במקרקעין, שלגרסתם כאמור ניתנו להם במתנה כ- 60 שנים קודם לכן, היו שני צווי ירושה שניתנו על-ידי הרשם לענייני ירושה בחיפה, לבקשת יורשים של שתיים מהאחיות של המערערים שנפטרו, ואשר מכוחם נרשמו זכויותיהם של חלק מהיורשים במקרקעין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5. ראשית, עוד בטרם נדונו טענות המערערים לגופן, דחה בית המשפט את תביעת המערער 5, עזבון המנוחה לטיפה כבהה ז"ל, אמם של המערערים. בית המשפט קבע כי מאחר שלא הוצג צו קיום צוואה או צו ירושה, לא הוברר מכוח מה קנה לו בא כוח המערערים סמכות להגיש תביעה בשם עיזבון זה. לפיכך, נדחתה תביעת עזבון האם.

6. לאחר מכן, נפנה בית המשפט לשאלה העיקרית שבמחלוקת, שאלת המתנה ותוקפה. בית המשפט קבע כי הונחה בפני
ו תשתית עובדתית מספקת לקביעה כי אכן ביום 20.6.1952 חתם המנוח מחמוד על מסמך שנועד להעניק "במתנה וללא תמורה" את זכויותיו במקרקעין לארבעת בניו, המערערים, אף שלא הוצג מסמך המתנה המקורי, אלא העתק של המסמך. בית המשפט דחה את הטענה, שהועלתה על ידי חלק מהנתבעים, שהמסמך מזויף.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מאחר שמדובר בהענקת זכויות במקרקעין במתנה שנעשתה בשנת 1952, הרי שלפי סעיף 166(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) חל על עסקה זו הדין שקדם לחוק המקרקעין. בית המשפט קבע כי בהתאם לדין ששרר בעת הענקת המתנה – פקודת העברת קרקעות, 1920 וההלכות שנפסקו לגביה על ידי בית המשפט העליון – נדרש רישום של המתנה לשם השלמת עסקת המתנה, ומשלא נעשה הדבר, המתנה שהתכוון להעניק המנוח מחמוד למערערים אין לה תוקף. בית המשפט דחה את טענת התובעים כי די היה במסירת החזקה בנכס למקבל המתנה כדי ליתן לה תוקף, וכי מאחר והמקרקעין נמסרו לחזקתם והם מחזיקים בהם מאז ועד היום, עסקת המתנה הושלמה. בית המשפט קבע אמנם כי המערערים אכן מחזיקים במקרקעין למן שנת 1952, ואולם בית המשפט קבע כאמור, כי אין די בחזקה כדי ליתן תוקף חוקי למתנה בהעדר רישום הזכויות בספרי האחוזה.

7. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים לפיה יש להכיר בזכויותיהם לפי דיני היושר. נקבע כי עסקת מתנה במקרקעין שלא נרשמה בספרי המקרקעין אף לא מעניקה זכויות שביושר שניתן לאכפן, שכן דיני היושר העניקו הגנה רק לעסקה בתמורה שלא נרשמה, אך לא לעסקת מתנה שלא הושלמה ברישום. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לפחות ביחס לחלקה אחת מבין השלוש, חלקה 6 בגוש 20376, נעשה בשנת 1974 רישום לאחר הסדר (במסגרתו הועתק לוח הזכויות), והסדר זה מחק כל זכות קודמת – ככל שהייתה קיימת – אשר לא נרשמה במסגרת הליכים אלה.

8. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט קמא את התביעה כלפי הנתבעים שהתגוננו מפני התביעה והכחישו את זכותם של התובעים במקרקעין, וכן כלפי הנתבעים שהם עזבונות שלא ניתנו בהם צווי ירושה או צווי קיום צוואה (ולא ברור אם קיבלו את כתבי התביעה ומי מייצגם). לעומת זאת, בית המשפט קיבל את התביעה כלפי הנתבעים שהודו בזכותם של התובעים שהמקרקעין יירשמו על שמם, וכלפי הנתבעים שקיבלו את כתב התביעה אך בחרו שלא להתגונן, המהווים את מרביתם של הנתבעים.

טענות המערערים

9. המערערים טוענים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי. לטענתם, די היה בעצם מסירת החזקה במקרקעין לידיהם על ידי אביהם, המנוח מחמוד, על מנת לקבוע כי המתנה תקפה. כן נטען, כי בית משפט קמא טעה משהחיל את הוראות פקודת העברת קרקעות על עניינם מאחר והחלת הוראות פקודת העברת קרקעות הצריכה בירור עובדתי שלא נעשה, וכי מכל מקום אין היא רלוונטית נוכח ההחזקה המתמשכת של המערערים במקרקעין. עוד נטען כי הפסיקה עליה הסתמך בית משפט קמא בעניין תחולתן של הוראות פקודת העברת קרקעות היא פסיקה ישנה, שניתנה לפני כינונם של חוקי-היסוד, ובפרט חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שעיגן את מעמדה של זכות הקניין, וכי עתה יש ליתן מעמד נכבד יותר לזכות זו. בנוסף, נטען כי גם בהעדר רישום קמה להם זכות שביושר במקרקעין. המערערים טוענים כי התוצאה לפיה תבוטל זכותם משום שזו לא נרשמה היא תוצאה קשה ולא רצויה, וכי בנסיבות המקרה הזה העדפת זכותם של המערערים לא תוביל לפגיעה בערך הנכונות של המרשם. לטענת המערערים, המשיבים במקרה דנן אינם צדדים שלישיים חיצוניים שהסתמכו על המרשם (עסקה נוגדת), אלא מי שנכנסו כיורשים בנעליו של המנוח מחמוד, ועל כן, שיקולים של צדק והוגנות מובילים להעדפת זכותם של המערערים.

טענות המשיבים

10. המשיבים שהגישו כתב הגנה בבית משפט קמא (להלן: המשיבים) סומכים ככלל את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הם מדגישים כי הערעור אינו מעלה למעשה כל נימוק משפטי לסתירת פסק הדין המפורט של בית משפט קמא, אשר קבע כי משלא נרשמה זכותם הנטענת של המערערים במקרקעין מכוח כתב המתנה, אין לה תוקף. לדבריהם, בהתאם להוראות פקודת העברת קרקעות וההלכות שנפסקו לגביה, מתנה במקרקעין שלא נרשמה היא בטלה, אפילו אם נמסרה החזקה במקרקעין. יתר על כן, נטען כי הוראות פקודת העברת קרקעות מחייבות כי העברת החזקה במקרקעין תעשה בפרוצדורה מסוימת, שלא נעשתה במקרה דנן, וכי העברה המנוגדת להוראות אלה אף מהווה עבירה.

אשר לטענת המערערים לזכות שביושר, טוענים המשיבים כי המערערים לא רשמו את העברת הזכויות שהוקנו להם לטענתם ואף לא נתנו תמורה עם העברת המקרקעין, ועל כן בית משפט של יושר לא יכול להשלים את הזכות; זאת במיוחד כאשר ההעברה הנטענת נעשתה שלא לפי הוראות הפקודה.

טענה נוספת שהעלו המשיבים – אותה העלו גם בפני
בית המשפט המחוזי, שלא דן בה בשל המסקנה אליה הגיע – היא כי תובענת המערערים התיישנה, זאת שכן זכותם הנטענת היא זכות חוזית (עסקת מקרקעין שלא הסתיימה ברישום), ולפיכך חל סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

דיון והכרעה

11. לאחר עיון בפסק הדין נשוא הערעור ובכתבי טענות בטענות הצדדים, ולאחר ששמענו גם את טענות באי כוח הצדדים בעל-פה בפני
נו, לא מצאתי שיש עילה או המצדיקה את התערבותנו בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

12. בית משפט קמא קבע, כממצא עובדתי, לאחר שמיעת עדויות ובחינת הראיות שהובאו בפני
ו, כי "המנוח מחמוד אכן חתם בתאריך 20.6.1952 על מסמך, שהעתקו הוא המוצג ת/10, שנועד להעביר לארבעת בניו במתנה את הזכויות במקרקעין מושא התביעה שבפני
, והכל כמפורט במסמך מוצג ת/10" (פסקה 10 לפסק הדין). המשיבים, אשר בפני
בית משפט קמא העלו טענות נגד האותנטיות של המסמך ת/10, השלימו עם קביעה זו ולא ערערו עליה.

בית משפט קמא גם קבע, "שאכן התובעים קיבלו את החזקה במקרקעין שהמנוח מחמוד התיימר להעניק להם, ובנו בהם בתים רבים, מבלי שאחיותיהם התנגדו לכך" (פסקה 16 לפסק הדין). גם על קביעה זו אין כיום מחלוקת.

13. דא-עקא שקביעות אלה לא היה בהן כדי להועיל למערערים, שכן בית המשפט קמא קבע, כמפורט לעיל, כי בהעדר רישום של העברת הזכויות עסקת המתנה חסרת תוקף. לדעתי, צדק בית המשפט במסקנתו זו.

14. סעיף 166 לחוק המקרקעין, שכותרתו "הוראות מעבר", קובע כי -

"עסקה במקרקעין, והתחייבות לעסקה כזאת, שנעשו לפני תחילת חוק זה, וכן זכות במקרקעין שהיתה מוקנית ערב תחילתו וחוק זה אינו מכיר בה, יוסיף לחול עליהן הדין הקודם".

הדין הקודם לענייננו הוא פקודת העברת קרקעות, 1920 (להלן: הפקודה, או פקודת העברת קרקעות). הפקודה קובעת כי מילוי אחר הוראות הפקודה, ובכלל זה קבלת הסכמת מנהל מחלקת הקרקעות ורישום בספרי האחוזה, הם תנאי למתן תוקף להעברת זכויות במקרקעין, וכי "לא יהא תוקף" לכל העברה, לרבות בדרך של מתנה, שלא מילאו לגביה אחר הוראות הפקודה, והיא "תהא בטלה ומבוטלת" (סעיפים 2, 4 ו-11 לפקודה, וראו גם: א. בן שמש, חוקי הקרקעות במדינת ישראל, 254 ואילך (תשי"ג).

סוגיה זו של תוקף הענקת מתנה שלא נרשמה כדין לפי פקודת העברת קרקעות, נדונה לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון, ועמד על כך בפירוט בית משפט קמא. בית משפט זה קבע לא פעם, כי "מתנה שלא נרשמה בספרי האחוזה בהתאם להוראותיה של הפקודה, הינה בטלה ומבוטלת" (ע"א 346/62 פנינה ויעקב רכטר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יז 701, 707. וראו גם: ע"א 287/62 פאטמה שניר ואח'

נ' עאישה אשת ריבחי פאלח ואח'

, פ"ד יז 1131,1135). כן נקבע, כי בעסקת מתנה במקרקעין לא די במסירת החזקה, אלא נדרשים גם הסכמת המנהל ורישום בספרי האחוזה, ובלעדי אלה העסקה בטלה ומבוטלת (ע"א 287/62 הנ"ל, שם בעמ' 1136; ע"א 86/50 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' זכי שיבלי איוב, פ"ד ח(2) 1106, 1107; ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ, פ"ד מ(1)321, 325 ).

15. המערערים ניסו להתגבר על העדר הרישום בהסתמכות על דיני היושר, אך גם באלה לא היה כדי לסייע להם. בית משפט קמא קבע, בצדק, כי דיני היושר האנגלים לא הכירו בעסקת מתנה במקרקעין שלא נרשמה בספרי האחוזה כמעניקה זכויות שביושר שניתן לאכפן. דיני היושר העניקו הגנה רק לעסקה בתמורה שלא נרשמה, אך לא לעסקת מתנה שלא הושלמה ברישום (ע"א 287/62 הנזכר לעיל, בעמ' 1136, ע"א 80/72 מחמוד אחמד חוסין זידאן נ' ג'נטוסה מטלק מנסטפא זידאן, פ"ד כז(1) 487, 490; ע"א 588/81 הנזכר לעיל, שם).

גם ניסיון המערערים, בכתבי הטענות ובטיעון בעל-פה בפני
נו, להיתלות לעניין תוקף מתנה במקרקעין שלא הסתיימה ברישום במה שנקבע בפסק הדין בע"א 80/72 הנ"ל, נועד לכישלון. גם ב

פסק דין
זה נקבע שככלל אין לראות מתנה של מקרקעין כמושלמת אלא אם כן המקרקעין נרשמו על שם מקבל המתנה. עם זאת, מאחר והמתנה במקרה שנדון שם לוותה במתן ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת מקבל המתנה לרישום הזכויות במקרקעין, ראה בכך משום השלמת עסקת המתנה שהרישום טרם בוצע בפועל (שם, בעמ' 491-490).

16. התוצאה העולה מן האמור היא, כי משהסכם המתנה מ- 1952 לא קיבל תוקף בהעדר רישום, נותרו הזכויות בידי המנוח מחמוד, ועם פטירתו ב- 1954 עברו הזכויות ליורשיו על פי דין, בהעדר צוואה.

אשר לסעד האופרטיבי

17. כמצוין לעיל, על בסיס קביעותיו – כי אכן נעשה הסכם מתנה המעניק את זכויות המנוח מחמוד במקרקעין לבניו, המערערים דנן, אלא שההסכם לא קיבל תוקף בהעדר רישום – דחה בית משפט קמא את תביעת המערערים, אך הגביל את הדחיה רק כלפי הנתבעים שהתגוננו מפני התביעה והכחישו את זכותם של התובעים במקרקעין וכן כלפי הנתבעים שהם עזבונות (שלא היה ברור אם קיבלו את כתבי התביעה ומי מייצגם). ולעומת זאת, בית המשפט קיבל את התביעה כלפי הנתבעים שהודו בתגובתם לתביעה בזכותם של התובעים שהמקרקעין יירשמו על שמם, וכן כלפי הנתבעים שקיבלו את כתב התביעה אך בחרו שלא להתגונן, שהם מרבית הנתבעים (44 נתבעים מבין 63 נתבעים). בא כוח המשיבים ציין בטיעונו בעל-פה בערעור, כי הם מסתייגים מאבחנה שערך בית המשפט בין הנתבעים השונים לעניין תוצאת פסק הדין, אך הוסיף כי מאחר ואינו מייצג את הנתבעים שלא התנגדו לתביעה לא הגיש ערעור על כך. מכל מקום, משלא הוגש ערעור על כך, פסק הדין כלפי הנתבעים שקיבלו את כתב התביעה אך בחרו שלא להתגונן, וכמובן כלפי מי שתמכו בתביעה, הפך לחלוט.

18. בחלק האופרטיבי של פסק הדין פירט בית משפט קמא באופן שמי את 44 הנתבעים כלפיהם הוא מקבל את תביעת התובעים, ולגבי אלה הוא קבע את זכותם של התובעים (המערערים דנן) להירשם כבעלים בנוגע לחלקם היחסי של הנתבעים האמורים, וכן הורה לרשם המקרקעין לרשום הערה בדבר זכויות אלה עד להשלמת הליכי הרישום בהתאם לפסק הדין.

19. לעניין זה הטרידה אותנו השאלה, מה היחס בין ההוראות האופרטיביות שנקבעו בפסק הדין, כמפורט לעיל, לבין דיני הירושה שחלו במקרה זה עם מותו של המנוח מחמוד. אבהיר:

כאמור לעיל, משמעות הקביעה שהענקת הזכויות במקרקעין במתנה על ידי המנוח מחמוד ל-4 בניו בשנת 1952לא קיבלה תוקף היא, כי הזכויות במקרקעין נותרו בידי האב, ועם מותו בשנת 1954 עברו הזכויות ליורשיו על-פי דין (בהעדר צוואה), היינו – לאשתו, ל-4 בניו (המערערים) ול- 5 בנותיו. בינתיים גם האם נפטרה.

בנסיבות אלה, לכאורה, ההכרעה האופרטיבית בפסק הדין מתייחסת רק לחלק הזכויות שירשו האחיות של המערערים ויורשיהן. דבר זה לא קיבל ביטוי, לפחות לא מפורש, בפסק הדין. לפיכך, במהלך הדיון בפני
נו שאלנו את באי כוח שני הצדדים לעמדתם בשאלה זו. בא כוח המערערים השיב, כי להבנתו הזכויות המוקנות למערערים מכוח פסק הדין כלפי המשיבים שהסכימו לתביעה או לא הגישו כתב הגנה הם בנוסף לזכויות העותרים במקרקעין אותן ירשו על-פי דין. גם בא כוח התובעים השיב בחיוב לשאלת בית המשפט, האם מקובל עליו שהזכויות שהוקנו למערערים על-פי פסק הדין הם בנוסף לזכויותיהם לפי דין הירושה.

20. אשר על כל אלה, החלטנו לדחות את הערעור, בכפוף להבהרה, המקובלת על שני הצדדים, כי הזכויות המוקנות למערערים מכוח פסק הדין כלפי המשיבים שהסכימו לתביעה או לא הגישו כתב הגנה הן בנוסף לזכויות העותרים במקרקעין אותן ירשו על-פי דין.

21. נוכח נסיבות הענין, לא יהיה צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז
:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז
.

ניתן היום, ב' בטבת התשע"ה (24.12.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12065880_b14.doc הי
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
10
1








עא בית המשפט העליון 6588/12 עבד אלקאדר מחמוד מוחמד כבהה, מוסטפא מחמוד מוחמד כבהה, מחמד מחמוד מוחמד כבהה ואח' נ' עאישה מחמוד כבהה, עזבון המנוחה כבהה ניגמה מחמוד, מוחמד חסן כבהה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/12/2014)