פסקי דין על חוסיין עזקי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

41960-07/14 בל     23/12/2014




בל 41960-07/14 חוסיין עזקי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 41960-07-14



לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר


המערער

חוסיין עזקי
, ת.ז. 52444437
ע"י ב"כ עוה"ד זכי כמאל


-

המשיב


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד שרה מינטוס




פסק דין



1
.
זהו ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 21.5.14 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את בקשת המערער לקביעת דרגת נכותו מחדש בשל החמרת מצבו עקב ארוע פעולת איבה בו נפגע.

רקע

2.

המערער נפצע ביום 14.4.04 ממוקש ברמת הגולן. פציעתו כללה בין היתר קטיעה חלקית של אגודל ימין, כף רגל ימין נקטעה עד אמצע השוק וכן נגרמו לו פציעות וכוויות בראש, בחזה ובגפיים. ביום 30.6.05 ועדה רפואית קבעה את דרגת הנכות הצמיתה של המערער בשיעור של 66% לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970.

3
.
מאז התאונה, עבר המערער שני ארועים מוחיים, אחד ביום 26.10.04 והשני ביום 12.1.09. בעקבות זאת, פנה המערער למשיב בטענה שמצבו החמיר וביקש להיבדק מחדש. ביום 18.3.09 התקיים דיון לקביעת דרגת נכותו של המערער מחדש, אך בקשתו נדחתה, וגם ערר על קביעה זו נדחה ביום 14.6.09.

4
.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין לעבודה, וביום 17.12.09 נתן כב' השופט מירון שוורץ תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתנמק מדוע הארועים המוחיים לא קשורים לתאונה שעבר המערער אלא למחלות שקדמו לארוע הנדון.

5
.
ביום 7.2.10 דנה ועדה רפואית לעררים בעניינו של המערער, וחזרה על קביעתה של אין שינוי בדרגת הנכות היציבה. גם על החלטה זו הוגש ערעור, וביום 12.12.10 ניתן

פסק דין
על ידי כב' השופט שוורץ אשר הורה על החזרת עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש.

6
.
המערער התייצב בפני
ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש והגיש בין היתר חוו"ד נוירולוגית של ד"ר רואשדה חנא. גם וועדה זו דחתה את הערר, ושוב הגיש המערער ערעור לבית הדין לעבודה. הצדדים הופיעו בפני
כב' השופטת יעקבס, ובהמלצת בית הדין, הערעור נמחק.

7
.
בשלב הבא, פנה המערער בתביעה חוזרת למשיב והגיש חוו"ד מתוקנת מטעם ד"ר רואשדה, המסבירה את הקשר הסיבתי בין הארועים המוחיים לתאונה. ועדה מדרג ראשון דחתה את הבקשה ביום 9.2.14, המערער הגיש ערר, ולאחר דיון בוועדת העררים ביום 21.5.14, קבעה הוועדה כי אין קשר בין הארועים המוחיים לבין הנכות שנקבעה למערער.

8
.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

9.

טוען המערער כי המשיב לא סתר את חוו"ד של ד"ר רואשדה, לא הציג חוו"ד מטעמו וגם לא נימק את החלטתו מדוע גורמי הסיכון הוסקולריים הם אלו שהביאו לארועים המוחיים ולא התאונה. עוד טוען המערער כי הוועדה לא הסבירה וגם לא בדקה האם מתקיימים לגבי המערער שני התנאים אותם ציינה – סמיכות לארוע ועוצמה רגשית – וגם לא התייחסה באופן ענייני לחוו"ד המתוקנת של ד"ר רואשדה.

10
.
מנגד, טוען המשיב כי הוועדה התייחסה במנומק לחווה"ד המתוקנת, והסבירה מדוע קיים ניתוק של הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הארועים המוחיים. בנסיבות אלה, טוען המשיב כי לא עולה כל טעות משפטית מהחלטה הוועדה ודין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

11.

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 - 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 22.6.2006).

12.

יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו(1) 60).


רמת, אופי ועומק ההנמקה הנדרשים מהוועדה, הינם, בין היתר, בזיקה לרמת ואופי ההנמקה שנכללת בחוות דעת המומחה שמונחת בפני
ה ואשר ממסקנותיה מבקשת היא לסטות.

13
.
בענייננו, המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה האם ניתן לקשר בין הארועים המוחיים מהם סבל המערער בשנים 2004 ו- 2009 (וההשלכות הרפואיות שלהם) לבין התאונה שהתרחשה בשנת 2004 עת עלה על המוקש, או שמא חלוף ומשך הזמן ניתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הארועים המוחיים ויש לייחס את הארועים המוחיים לגורמי הסיכון מהם סובל המערער.

14
.
בחוות דעתו של ד"ר רואשדה מיום 11.9.13, התייחס הוא למחלוקת האמורה והרחיב את עמדתו באופן שלא הופיע בחוות הדעת המקורית שערך
בעניינו של למערער (כאשר האחרון הופיע בפני
וועדת העררים בעבר). וכך כותב ד"ר רואשדה (כאשר דבריו מצוטטים להלן בהרחבה לאור המחלוקת העקרונית הממוקדת הנטושה בין הצדדים):
"מדובר בחולה בן 60 שידוע
לחץ דם, סכרת, יתר שומנים בדם, עישון, שבתאריך 14/4/2004 היה מעורב בפעילות איבה בזמן עבודה, מוקש התפוצץ עם קטיעת רגל ימין וקטיעת אגודל יד ימין, עבר שיקום ארוך. מאז התאונה האיש היה במצב לחץ נפשי קשה עם פחדים וצעקות בלילות, נדודי שינה, הכפלה של כמות העישון, לחצי דם לא מאוזנים, סוכר לא מאוזן, עבר מכדורים לאינסולין.
אחרי התאונה הנ"ל עבר פעמיים ארועים מוחיים, פעם עם חולשה מימין בתאריך 26/10/2004 ופעם עם חולשה בפלג גוף שמאל בתאריך 12/01/2009 שמהם לא החלים.
בבדיקה יש הימיהיפואסטזיה בפלג גוף שמאל עם כאבים משמאל וחולשה ביד וברגל מימין.
אין ספק שהחולה שלנו היה ידוע על גורמי סיכון לארועים מוחיים והם יכולים לגרום לארועים מוחיים. אבל החולה היה ללא תלונות נוירולוגיות לפני התאונה הנ"ל, זאת אומרת שהתאונה הקשה הזאת עם הסטרס, המתח, הפחדים והזיהומים שהחולה סבל מהם לאחר התאונה הנ"ל יכולים לגרום לחוסר איזון בלחץ הדם וסכרת ועלייה ביתר קרישות הדם. וכמו כן, לגרום לעלייה בסיכון להתפתחות ארועים מוחיים כמו שהתרחש בחולה שלנו שפתח שני ארועים מוחיים לאחר התאונה הנ"ל.

...
אין ספק שהחולה שלנו ידוע על גורמי סיכון ואסקולאריים והם יכולים להיות הגורם לארועים מוחיים ללא תלונות ניורולוגיות לפני התאונה הנ"ל, אבל ללא ספק שתאונה מהסוג הזה גורמת למצב של דחק קשה ומעלה הסיכון לארועים מוחיים. מצב של סטרס או דחק גורם למצב של כיווץ בכלי הדם בעיקר בחולה כמו שלנו שיש לו גורמי סיכון וזה מה שהתרחב אצל החולה שלנו שלאחר התאונה פיתח פעמיים
cva
אשר השאיר אותו עד היום עם חולשה בפלג גוף ימים.
השאלה שנשאלת האם התאונה ומצב הסטרס בחולה שלנו הם אחד מהגורמים לארוע המוחי? כן וזה בהסתמך על הספרות, אחד מהם היה תקדים בביטוח לאומי בחיפה אשר הוכר לפי הספרות שיש קשר בין סטרס ואירוע מוחי בעיתק (עת סיוע גליון מס 1 – קיץ תשע"א 2011) (1) הדיון במקרה הזה היה על ידי פרופ' רכס ניורולוג מהדסה. לפי הספרות שהופיעה ב
lancet
(2) ב22 לחודש יוני 2010 אחד מעשרת הגורמים ב 90% של ארועים מוחי הוא מצב של
stress
שגורם לארוע מוחי. בעבודה גדולה אשר התפרסמה בעיתון 2009 1
science daily october

, (3) אשר הדגימה קשר בין סטרס וארועים מוחיים היו מקומיים במוח בכלי דם הקטנים.
לסיכום: למרות שיש שתי אסכולות בנושא של הסטרס וארוע מוחי שאחד אומרת שאין והשניה מראה שיש קשר לכן החולה שלנו היה עם סטרס גדול כתוצאה מהתאונה הנ"ל ולכן אני בדעה שהיה סטרס ואחד מגורמי הסיכון שהעלה הסיכון לארוע מוחי היה הסטרס שחווה אותו החולה שלנו
...".

15
.
עמדתה של וועדת העררים היתה כאמור שונה:
"הוועדה בישיבתה אמורה להשיב לשאלת הקשר בין הארועים המוחיים הנ"ל והארוע הנדון מ- 4/2004.
ראשית הדיון לציין כי מר חוסיין עזקי
סובל מגורמי סיכון משמעותיים כשלעצמם מהווים סיכון מוחשי לארועים קרדיו-וסקולריים כולל ארועים מוחיים, הארוע המוחי הראשון (10/2004) תואר כ 6 חודשים ממועד הארוע, זה מאוד מרוחק מהארוע עצמו בכדי שיהיה קשור אליו ועוד יותר בארוע שני שחל כ 5 שנים לאחר מכן והסבירות מתקרבת לאפס שיהיה קשור לארוע הנדון. הועדה לא שוללת את הקשר של סטרס לארועים וסקולריים וזה כולל התקף לב וארוע מוחי בתנאי שמתקיימים 2 תנאים: 1) סמיכות לארוע הנדון 2) עוצמה רגשית כתגובה לארוע הנדון.
ברור ששני תנאים אלה לא התקיימו בעת הארועתם של הארועים המוחיים ולכן חד משמעי לא נכון לקשור את הארועים המוחיים לתאונה הנדונה.
הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר רואשדה מ 11.3.2013 ולא מקבלת את מסקנותיו על בסיס המתואר בהרחבה בפרוטוקול זה ולציין כי תלונותיו התחושתיות סביר להניח שקשור לנוריורופתיה פריפרית סכרתית שכמובן אינה קשורה לארוע הנדון
".

16
.
כפי שצוין לעיל, אין בית הדין מתערב בקביעות רפואיות של ועדות לעררים, והתערבותו נדרשת כאשר הנמקתה של הוועדה אינה מספקת או אינה ברורה.
במקרה דנן, ובהינתן אופייה המסויים של המחלוקת ורמת ההנמקה שמופיעה בחוות דעת המומחה שהונחה בפני
הוועדה, מצאתי כי הוועדה לא מילאה את תפקידה ולא דנה באופן ממצה מספיק בטענותיו של המערער, ויוסבר:

א.
ראשית, הוועדה אמורה היתה לדון בשאלה האם יש להכיר בארועים המוחיים כהחמרה בהשוואה למצבו של המערער לאחר התאונה, ותשובתה הייתה בשלילה, שכן לגישתה לא מתקיימים שני תנאים: סמיכות הזמנים ועוצמה רגשית.
הועדה נמנעה מלהסביר מדוע לא מתקיימת 'סמיכות הזמנים' ולו ביחס לארוע המוחי הראשון, אשר התרחש שישה חודשים לאחר התאונה, ואף אינה מסבירה מדוע לא התקיים התנאי של 'עוצמה רגשית' ומה משמעות תנאי זה בהתחשב בנסיבות האישיות של המערער.
בהקשר זה יש למצוא ממש בטענתו של המערער כי לו ביקשה הוועדה ליתן משקל מהותי למצבו הרגשי של המערער, היה עליה להישען על
חוו"ד פסיכיאטרית מגורם רפואי מוסמך.

ב.
שנית, הוועדה קובעת כי המערער סובל מגורמי סיכון (לחץ דם, סכרת ושומנים מוגברים בדם) אשר עלולים לגרום לארועים המוחיים, אולם מתיקו הרפואי של המערער עולה כי גורמי הסיכון היו קיימים עוד לפני התאונה, ויתכן כי הם התעצמו והוחמרו בעקבות התאונה עד ועקב החמרה זו תרמו תרומה משמעותית להופעת הארועים המוחיים.
יםים לעניין זה בדיוק אותם דברים שנאמרו בפסק דינו של כב' השופט שוורץ בהתייחס לוועדה לעררים הקודמת, גם הוועדה הנוכחית אינה מסבירה מדוע הארועים המוחיים עשויים להיות קשורים דווקא לגורמי סיכון שהיו קיימים עוד בטרם התאונה, כאשר בין המועד בו התגלו גורמי הסיכון האמורים ועד לאירוע המוחי הראשון חלף פרק זמן ממושך יותר מפרק הזמן שחלף בין התאונה לבין הארוע המוחי הראשון.

ג.
שלישית, הוועדה כלל לא התייחסה לספרות המקצועית ולקביעות הרפואיות והמשפטיות אותן מפרט ד"ר רואשדה בחוות דעתו.
בהינתן נסיבותיו המיוחדות של העניין הנדון, ובהתחשב בכך שקיימות לכאורה שתי אסכולות ביחס לקשר בין סטרס וארועים מוחיים, היה על הוועדה להתייחס לספרות אותה הציג ד"ר רואשדה או לכל הפחות להפנות לספרות סותרת או לפרט מדוע אין היא מסכימה עם המובאות עליהן התבסס.

ד.
זאת ועוד, הוועדה מציינת בשולי החלטתה כי תלונותיו התחושתיות של המערער –
"סביר להניח שקשור לנוריורופתיה פריפרית סכרתית שכמובן אינה קשורה לארוע הנדון"
– אולם זאת ללא התייחסות לגישה לפיה הנוירופתיה עצמה, כנובעת מהסכרת, עלולה להיות קשורה לתאונה אותה עבר המערער, שכן התאונה או הסטרס שנבע ממנה החמירו את סיבוכי הסכרת ובכך תרמו להגברת גורמי הסיכון לארועים המוחיים כפי שהסביר ד"ר רואשדה.

17
.
על בסיס כל האמור לעיל, מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה. זאת ועוד, מנימוקיה של הוועדה עולה בבירור כי היא נעולה על עמדותיה.
משכך, אין מנוס מהעמדת עניינו של המערער בפני
וועדה רפואית בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בערר שהוגש.

18
.
בפני
הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של וועדות רפואיות לעררים וגם לא פסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער, למעט ההנחיה לדון מחדש בערר שהוגש.

19
.
המשיב ישלם למערער סך כולל של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

20
.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, (23 דצמבר 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 41960-07/14 חוסיין עזקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/12/2014)