פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על רעות אוחיון

25955-05/14 עא     25/12/2014




עא 25955-05/14 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רעות אוחיון








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ע"א 25955-05-14 שירביט חברה לביטוח בע"מ
נ' אוחיון




בפני
:
כב' השופט אריאל ואגו

, אב"ד
כב' השופטת
טלי חיימוביץ
כב' השופט
גד גדעון


המערערת

שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ – עוה"ד שניצקי ואייזנברג


נגד


המשיבה

רעות אוחיון
ע"י ב"כ – עו"ד אבו ג'עפר




פסק דין


השופט ג. גדעון:

1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט ישראל אקסלרד) מיום 7.4.14, במסגרתו נפסקו למשיבה פיצויים, עבור נזקי גוף שסבלה, כתוצאה מתאונת דרכים.

2.
המשיבה ילידת 19.10.87, נפגעה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.3.05, בהיותה בת כשבע עשרה וחמישה חודשים, כאשר נהגה ברכב, אשר בוטח בביטוח חובה, על ידי המערערת.

המערערת לא הכחישה, את חבותה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והדיון בפני
בית המשפט קמא התמקד, על כן, בשאלות הנזק והפיצוי. כמפורט להלן, נפסק, כי למשיבה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור 20%, ונכות צמיתה בתחום הכירורגיה הפלסטית, בשיעור 4%. עם זאת נפסק, כי שיעור נכותה התפקודית הינו 30%, ונתון זה שימש לצורך חישוב הפסדי השתכרות ופנסיה.

בית המשפט קמא, פסק לזכות המשיבה
פיצויים בראשי הנזק השונים, אשר מסתכמים ב - 1,451,121 ₪, בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בסך 671,000 ₪, ובתוספת שכ"ט עו"ד כחוק ואגרת המשפט.

3.
המערערת השיגה במסגרת הערעור, על קביעת בית המשפט קמא, בדבר הקשר הסיבתי, בין נכותה של המשיבה, ובין הפגיעה בתאונה תוך מתן פרשנות ברוח זה לאמרות שונות, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ועל ראיות נסיבתיות שונות.


כן השיגה המערערת, על שיעור הנכות התפקודית שקבע בית המשפט קמא, הגבוה משמעותית, מן הנכות הרפואית שנקבעה, ועל גובה הפיצוי שנפסק, כתוצאה מן הקביעה האמורה, בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.


המערערת טענה, כי סכום הפיצוי שנפסק, בגין טיפולים פסיכותרפיים בעתיד, הינו מופרז.


כן השיגה המערערת, על הפיצוי שפסק בית המשפט קמא למשיבה, בגין "הוצאות ביטול חתונה", בסך 20,000 ₪, באשר בכתב התביעה, לא נתבע פיצוי בראש נזק זה, ובאשר ההוצאות בגינן נפסק הפיצוי, הוצאו בפועל, על ידי אם המשיבה, אשר לא היתה צד לתביעה.

4.
בתאונה האמורה נגרמו למשיבה, על פי האמור בכתב התביעה, פגיעות במצח, בברך ימין ובקרסול שמאל, וכן "פצע קרוע בגודל 5*5 ס"מ בקדמת שוק ימין" (ס' 5 לכתב התביעה).

בהמשך, על פי הנטען בכתב התביעה, סבלה כאבים ומגבלות, נותרו בפני
ה ובשוק ימין שלה צלקות, וכן החלה לסבול, תסמינים נפשיים, לרבות עצבנות ושינויים קיצוניים במצב הרוח, אשר בגינם, שוחררה שחרור מוקדם מצה"ל.


בית המשפט מינה מומחים רפואיים לבחינת נכותה של התובעת, בגין התאונה -

א.
המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' מנחם רון וכסלר, חיווה דעתו, כי למשיבה צלקות בגבת עין ימין, מתחתיה, התקשות רגישה למגע, אשר גורמת למשיבה תחושת "זרם" במעלה מצחה, וכן, צלקות מתחת לברך ימין, ובחלק העליון של הלשון. לסברתו, יש צורך בניתוח להוצאת גוף זר, המצוי מתחת לצלקת שבגבה, ועלותו המשוערת - 5,000 ₪.
המומחה העריך, את נכותה של המשיבה, בגין הצלקות, ב- 4% - 2% בגין הצלקת מתחת לברך ימין, 1% בגין הפגיעה בגבה, ו- 1% בגין הצלקת בלשון.

ב.
המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר ו.ויבורסקי, חיווה דעתו, כי המשיבה לוקה ב "... שילוב של הפרעה שלאחר חבלת ראש / זעזוע מח (
post concussion syndrome – pcs
) עם מרכיב
חלקי של הפרעה בתר–חבלתית
abortive)
ptsd
) ובעיקר הפרעה אישיותית
". לדבריו, המצב האמור, "... נובע / קשור סיבתית לתאונה הנדונה".

המומחה פירט, ביחס לקשר הסיבתי, ולפגיעה בתפקוד המשיבה: "מכיוון שהאירוע שההפרעה באה לידי בטוי בעיקבותיו התרחש בהיותה בת 17 – שזו אחת התקופות הקריטיות להתפתחות ועיצוב האישיות – הנני סבור שאצל נבדקת זו חל עיוות בהתפתחות האישיות בעיקבות התאונה (ואינו מן הנמנע גם מחמת מרכיב שאיפתי אשר קיים במידה זו או אחרת בכל המקרים של קיום תביעה כלשהיא בעיקבות פגיעה). אולם לא משנה מה היא האבחנה המדוייקת של ההפרעות הקיימות בנבדקת, הן גורמות לה, בנוסף לסבל סובייקטיבי גם לקשיים ניכרים בתפקוד בכל מישורי החיים – עבודה, חברה, חיי זוגיות, חיי משפחה, הנאה ובלוי וסה"כ פגיעה משמעותית באיכות חייה. על"פ רשומי הפסיכיאטרית המטפלת במהלך השנה האחרונה חל שפור חלקי במצבה".
המומחה העריך, את שיעור נכותה הצמיתה של המשיבה, ב- 20%. לדעתו, עמד שיעור נכותה הזמנית של המערערת, מיום התאונה ועד יום 31.12.09, על 40%, ובמשך השנה שלאחר מכן, עמד שיעור נכותה הזמנית על 30%.

בתשובה לשאלה שהפנה אליו בית המשפט בהחלטת המינוי, הביע המומחה דעתו, לפיה, קיים סיכוי לשיפור מצבה של המשיבה בעתיד, ואולם "... מאידך הסבירות שמחושים / סימפטומים מסוימים יישארו לתמיד נראית סבירה יותר", ולדבריו: "כל אלה נלקחו בחשבון בקביעת הנכות...".

המומחה המליץ, על טיפול פסיכותרפי בתדירות של טיפול שבועי, למשך שנתיים,

טיפול חודשי או דו חודשי, לתקופה של שלוש שנים לאחר מכן, ומעקב, אחת לשלושה עד שישה חודשים, למשך חמש שנים נוספות. עלות כל טיפול הינה, לדבריו, כ- 500 ₪.

5.
בית המשפט קמא אימץ בפסק דינו, את חוות דעת המומחים מטעמו, לעניין הנכות הרפואית.


ביחס לנכות התפקודית, דחה בית המשפט קמא, את טענת המערערת, לפיה אין לנכויותיה של המשיבה, השלכה תפקודית. כן דחה, את טענת המשיבה, לפיה, עומדת נכותה התפקודית על 50%, אך קבע, כאמור, כי שיעור הנכות התפקודית, גבוה משיעור הנכות הרפואית, ועומד על 30%. לדבריו: "התובעת דנא נפגעה בהיותה קטינה. על כן, קיים קושי מובנה בהערכת הנכות התפקודית, באשר אין בידי ביהמ"ש פרספקטיבה לגבי תפקודה של התובעת במעגל העבודה עובר לתאונה. במצב דברים זה, ובאשר לעולם נתונה קביעת הנכות התפקודית לשיקול דעתו של ביהמ"ש, יש מקום ליתן משקל ראוי להתרשמות ביהמ"ש ממצבה של התובעת, מיום התאונה ועד למועד מתן פסק הדין, התרשמותי היא, כי המדובר הוא בתובעת אשר הייתה בעלת פוטנציאל להשתלב במעגל העבודה ובמעגלים החברתיים באופן נורמטיבי ונוכח תיאור אורח חייה של התובעת מאז התאונה ועד היום, פוטנציאל זה נפגע באופן משמעותי ואף מעבר לשיעור נכותה הרפואית. על הקשיים של התובעת למדתי גם מהתנהלותה במהלך חקירתה הנגדית ומהרושם שהיא הותירה בי.

נוכח האמור לעיל ובנסיבות העניין, יש מקום להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, לצורך בחינת הפסדי השכר שלה בעבר ובעתיד, על שיעור של 30%"
(עמ' 7 לפסק הדין).


בית המשפט קמא, פסק לזכות המשיבה, פיצויים עבור הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, על פי הפסד בשיעור 30% - בהתאם לנכות התפקודית. בהיות המשיבה קטינה בעת התאונה, ובהתאם להלכה הפסוקה, נקבע, כי בסיס השכר יהיה השכר הממוצע במשק, נטו. ביחס לעבר, נלקחו בחשבון שיעורי הנכויות הזמניות, על דרך של אמדן גלובאלי.


על כן, פסק בית המשפט קמא לזכות המשיבה, פיצוי בסך 230,000 ₪, בגין הפסדי שכר בעבר, ו- 728,000 ₪, בגין הפגיעה בכושר השתכרות, והפסדי שכר צפויים בעתיד.


הפיצוי בגין הפסדי פנסיה, הועמד בפסק הדין, על 70,000 ₪.


בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט קמא, פיצוי בסך 34,000 ₪ לעבר, ו- 98,000 ₪ לעתיד.


הפיצוי בגין כאב וסבל, חושב בהתאם להוראות התקנות, ובהתאם לשיעור הנכות הרפואית המשוקללת והועמד על סך 51,121 ₪.


כאמור לעיל, פסק בית המשפט קמא לזכות המשיבה, פיצוי בסך 20,000 ₪, בגין "הוצאות ביטול חתונה", משקיבל את טענת המשיבה, כי עקב מצבה הנפשי, בטלה פעמיים את נישואיה המתוכננים, וכי בשל כך נגרמו לה הפסדים כספיים.


כן פסק בית המשפט קמא לזכות המשיבה, פיצוי בסך 220,000 ₪, עבור הוצאות רפואיות צפויות, נוכח האמור בחוות דעת ד"ר ויבורסקי, לעניין תדירות הטיפולים הפסיכותרפיים, ועלותם.


הפיצויים שפסק בית המשפט קמא, מסתכמים כאמור, ב- 1,451,121 ₪. מן הסכום האמור, הורה בית המשפט קמא, לנכות, את תגמולי המל"ל בסך 671,000 ₪, בהתאם לחוות דעת אקטוארית מטעם המערערת. על היתרה, הוסיף שכ"ט עו"ד וכן חייב את המערערת בהשבת אגרת המשפט ששלמה המשיבה.

6.
הערעור מתמקד כאמור, בארבעה נושאים,
שאלת הקשר הסיבתי, בין הפגיעה בתאונה ובין הנכות, שיעור הנכות התפקודית, פסיקת הפיצוי, בראש הנזק של הוצאות רפואיות לעתיד, וכן, הפיצוי בגין "הוצאות ביטול חתונה".

א.
ביחס לקשר הסיבתי, טענה המערערת, כי לא היה מקום לקביעה, כי הנכות הרפואית – אשר על שיעורה לא השיגה – נובעת במלואה, מהפגיעה אשר נגרמה למשיבה בתאונה. זאת, נוכח, מסקנות המומחה, אשר לדעת ב"כ המערערת לא היו חד משמעיות, ובין היתר, האמירה בחוות הדעת, כי מצבה הנפשי של המשיבה, התפתח "... ככל הנראה....", בעקבות התאונה, התוספת: "(ולפחות, לעניות דעתי, לא ניתן לשלול זאת)", וכן, התוספת: "(ואינו מן הנמנע גם מחמת מרכיב שאיפתי אשר קיים במידה זו או אחרת בכל המקרים של קיום תביעה כלשהיא בעקבות פגיעה)".

כן נסמכה המערערת, על דברי המומחה בחקירתו הנגדית, אותם ציטטה בכתב הערעור: "אחד האלמנטים של הפרעת אישיות, זה מניפולטיביות. כשהיא צריכה ככה, אז היא מספרת ככה, כשהיא צריכה משהו אחר, היא מספרת משהו אחר..." (עמ' 46 לפרו' בית המשפט קמא, ש' 1-2).

מן הציטוט בערעור, נשמטה הסיפא של תשובת המומחה:

"אני לא רואה בזה משמעות רבה לגבי הפגיעה" (שם, ש' 2-3).

המערערת הוסיפה וטענה, כי הוכח, שהמשיבה ניהלה חיי חברה תקינים, ואף בילתה עם חבריה.

ב.
המערערת טענה, לעניין שיעור הנכות התפקודית, כי לא היה מקום לסטות כלפי מעלה, מהערכת המומחה לעניין זה, כאשר המומחה הבהיר בחקירתו,
כי העריך את שיעור הנכות, על פי הפגיעה הצפויה בפועל, בתפקודה של המערערת ובהשתכרותה: "... כשאני קובע 20% נכות זה אומר שבגלל המצב הנפשי החולני הפגום הזה, הערכתי שכל חודש היא מסוגלת להרוויח 20% פחות ממה שהיתה מסוגלת להשתכר ללא הפגיעה הזאת" (עמ' 39 לפרו' בית המשפט קמא, ש' 18-21).

לסברת המערערת, הוכח דווקא, כי הפגיעה בתפקוד המשיבה, נמוכה משיעור הנכות הרפואית, מה גם, שהנכות הפלסטית נטולת השלכה תפקודית כלשהי.

ג.
המערערת סבורה כאמור, כי סכום הפיצוי שנפסק, בגין הוצאות עתידיות צפויות, בשל טיפולים פסיכותרפיים, מופרז.

לסברתה, אין להתבסס, על העלות בה נקב המומחה בחוות דעתו – 500 ₪ לטיפול, שכן המומחה אמד את עלות הטיפול, על פי "...הסביבה המוכרת לו", בעוד, לטענת המערערת: "המשיבה התגוררה בילדותה ובצעירותה בבאר-שבע, לאחר מכן באופקים וכיום באילת... אין ספק כי באזורים אלה, ובמיוחד בעיר אילת בה מתגוררת המשיבה כיום, עלות הטיפולים נמוכה בהרבה מעלות הטיפולים באזור המרכז (האזור אליו התייחס המומחה בחוות דעתו), ואלו מגיעים לכל היותר, למחצית מעלותם באזור המרכז" (ס' 54-55 להודעת הערעור).

מעבר לכך, טענה המערערת, כי עלות הטיפולים תמומן בפועל, על ידי קופת החולים, נוכח חוק ההתייעלות הכלכלית, והרפורמה לעניין בריאות הנפש.

ד.
המערערת טענה, כי לא היה מקום לפסוק לזכות המשיבה פיצוי, בגין "הוצאות ביטול חתונה".


לטענתה, משלא נתבע פיצוי בראש נזק זה בכתב התביעה, הרי שהעלאת הטענה בהמשך, מהווה הרחבת חזית אסורה, ובית המשפט קמא, לא היה רשאי לפסוק פיצוי בראש נזק זה, נוכח ההתנגדות המפורשת של ב"כ המערערת להרחבת חזית, בעניין זה, בפתח ישיבת ההוכחות. עוד לטענתה, הוכח, כי לא המשיבה נשאה בהוצאות אלה בפועל, אלא אמהּ.

7.
המשיבה טענה בעיקרי הטיעון שהגישה, כי יש לדחות את הערעור, על כל חלקיו.

לטענתה, אין להתערב בשיעור הנכות התפקודית שנקבע, שכן שיעור הנכות התפקודית נקבע על הצד הנמוך, כאשר הוכח לסברתה לפני בית המשפט קמא, כי הפגיעה בתפקודה של המערערת כתוצאה מן התאונה, הינה גבוהה משמעותית מ- 30%, ומגיעה כדי 50% לפחות.

המשיבה טענה, כי אין מקום להתערב בסכום הפיצוי שנפסק, בגין הוצאות רפואיות צפויות בעתיד. זאת, באשר פסיקת הפיצוי ברכיב זה, נסמכת על חוות דעתו של המומחה, וכאשר בית המשפט קמא, אף נמנע לטענתה מלפסוק לזכות המשיבה פיצויים, עבור נזקים מוכחים, ובהם עלות הניתוח הדרוש, על פי חוות דעת המומחה פרופ' וכסלר,
וכן ניידות.

לעניין הפיצוי שפסק בית המשפט קמא עבור "הוצאות ביטול חתונה", טענה המשיבה, כי משהוכח שהוצאו ההוצאות, ומשהוכח הקשר הסיבתי בין ההוצאות ובין הפגיעה בתאונה, הרי שנכון היה לפסוק פיצוי בראש נזק זה, כפי שעשה בית המשפט קמא. בטעונים המשלימים שהגישה טענה המשיבה, כי היא זכאית לפיצוי, בגין הנזק האמור, גם אם שולם על ידי מי מבני משפחתה כמיטיב.

8.
סבורני, כי יש לדחות את טענת המערערת, לעניין הקשר הסיבתי, בין הפגיעה בתאונה, ונכותה הצמיתה של המשיבה, באשר לקביעת בית המשפט קמא לעניין זה, נשענת על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר די בה, להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי.

המערערת נתלית כאמור, בהערות שונות של המומחה, אשר רובן הוספו במאמרים מוסגרים, אולם ברור, לסברתי, כי המדובר, בהערות שהוספו מתוך זהירות יתרה, נוכח התכנות אפשרויות שונות, לדעת המומחה, ואין בהן להפחית מתוקף מסקנתו הברורה שצוטטה לעיל, לעניין הקשר הסיבתי, בין התאונה והנכות. נוסיף ונדגיש לעניין זה, כי הנטל הרובץ על המשיבה, להוכחת הקשר הסיבתי, הינו נטל "אזרחי" של הטיית מאזן ההסתברויות, ונטל זה הורם גם אם הועלתה אפשרות אחרת, אשר התכנותה והסתברותה נמוכות, כעולה מחוות הדעת.


גם בחקירתו הנגדית של המומחה, אין לסייע למערערת בנקודה זו, באשר מדברי המומחה עולה בבירור, שהיה מודע לקיום האפשרות למניפולציה מצד המשיבה בעת הבדיקה על רקע מצבי הנפשי, וכאשר לדבריו, כמצוטט לעיל, אין הוא רואה בכך "... משמעות רבה לגבי הפגיעה".

9.
דעתי היא כי יש לקבל, את טענת המערערת לעניין שיעור הנכות התפקודית, ולהפחית בהתאמה, את סכום הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה, בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד.


כאשר מדובר בנכות פסיכיאטרית, נקבע בדרך כלל שיעור הנכות הרפואית, על ידי מומחה פסיכיאטרי, בהתאם לשיעור הפגיעה בתפקודו של הנפגע, במישורים שונים, ובהם, תפקודו החברתי, והפגיעה בכושר העבודה שלו. בענייננו, כמפורט לעיל, אף נחקר המומחה לעניין שיעור הנכות האמור בחוות דעתו, והשיב מפורשות, כי השיעור נקבע, נוכח הפגיעה הצפויה בתפקודה של המשיבה.


אין חולק על כך, כי קביעת הנכות התפקודית מסורה כולה, לשיקול דעת בית המשפט, ואין הוא כבול כמובן למסקנות המומחה. בית המשפט קמא קבע כאמור, כי שיעור הנכות התפקודית גבוה משמעותית משיעור הנכות הרפואית, והעמידו על 30%. קביעה זו התבססה בעיקרה, כעולה מנימוקי פסק הדין, על התרשמותו הישירה של בית המשפט ממצב המשיבה, וזאת, בין היתר "... מהתנהלותה במהלך חקירתה הנגדית ומהרושם שהיא הותירה..." (עמ' 7 לפסק הדין).


נראה, כי יש להתערב במסקנת בית המשפט לעניין זה –

המשיבה נפגעה כאמור, בהיותה קטינה, וקשה להעריך מה היא מידת הפגיעה בכושר השתכרותה בפועל, ביחס למצבה אלמלא נפגעה. במצב זה, נכון בדרך כלל לקבוע, את שיעור הנכות התפקודית, לפי שיעור הנכות הרפואית [ר' ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי ואח' (ניתן ביום 20.2.08), בסעיף 7 לפסק הדין, ע"א 9873/06, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל פפו (ניתן ביום 22.3.09), בסעיף 7 לפסק הדין וכן ע"א 6601/07, סבר אבו סרחן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 23.8.10), בסעיף 10 לפסק הדין]. לא מצאתי בראיות שהובאו לפני בית המשפט קמא, תשתית מספקת, לסטייה מן הכלל האמור. אינני סבור, כי התרשמות בית המשפט קמא, בעת חקירת המשיבה, די בה, כדי לבסס את המסקנה, לפיה הנכות התפקודית עולה באופן משמעותי, על הנכות הרפואית, ונימוקים אחרים למסקנה האמורה, לא פורטו.

נכונה לסברתי, טענת ב"כ המערערת, לפיה, אין לנכותה של המשיבה בתחום הפלסטי, כפי שתוארה בחוות דעת המומחה בתחום זה, לפגוע בכושר השתכרותה.

מכאן, כי שיעור נכותה התפקודית של המשיבה, הינו כשיעור נכותה הרפואית בתחום הפסיכיאטרי, דהיינו 20%, ויש לחשב, את הפגיעה בכושר השתכרותה, ואת הפסדי השתכרותה לעבר ולעתיד, על פי נתון זה.

אשר לבסיס השכר -
אין חולק, כי משהיתה משיבה קטינה בעת שנפגעה, הרי שבסיס השכר הנכון לצורך חישוב, הינו השכר הממוצע במשק נטו (לאחר הפחתת מס הכנסה – שכן מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא [ר' לעניין זה ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח'
(ניתן ביום 27.9.05)].

היות שבית המשפט קמא חישב, את הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד, על פי שיעור של 30%, הרי שנוכח שיעור הנכות התפקודית שנקבע לעיל 20%, יש להפחית שליש מן הפיצויים שנפסקו לזכות המשיבה, בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, דהיינו 319,333 ₪, נכון ליום מתן פסק דינו של בית המשפט קמא.

אין מקום להפחית בהתאמה, את הפיצוי בגין הפסדי פנסיה. זאת, באשר הפיצוי ברכיב זה כפי שנפסק בפסק הדין, היה נמוך ביחס לסכום הפיצויים שפסק בגין הפסדי השתכרות, אך מתיישב עם סכום הפיצוי המעודכן שהוצע לעיל, עקב הפחתת שיעור הנכות התפקודית.

10.
אינני רואה מקום להתערב בפסיקת הפיצוי בגין הוצאות רפואיות הצפויות בעתיד, בשל טיפולים פסיכותרפיים. אמנם נראה, כי הפיצוי ברכיב זה של התביעה, נפסק על הצד הגבוה, ואולם, אין לומר שהוא מופרז, כאשר נשען, על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר התווה, את תכנית הטיפולים הדרושה לדעתו, למשיבה, נוכח טיב הפגיעה הנפשית ממנה היא סובלת, ונוכח מצבה הספציפי.


כאמור, טענה המערערת, כי עלות הטיפול שקבע המומחה, בהתאם לרווח באזור פעילותו, גבוהה מעלות הטיפולים באזור הדרום, ובמיוחד בעיר אילת. דא עקא, טענתה זו של המערערת, הינה טענה עובדתית, הצריכה הוכחה בראיות, ואין מדובר בעניין שבידיעה שיפוטית, אלא שלא מצאתי, כי הוכחה כנדרש, לפני בית המשפט קמא.

11.
סבורני, כי יש מקום לקבל את הערעור לעניין פסיקת הפיצוי, בגין "הוצאות ביטול חתונה".

זאת, הן משום שמדובר בנזק ממון ולא בנזק גוף, הן משום שפיצוי בגין הוצאות כאמור לא נתבע בכתב התביעה, והמערערת התנגדה להרחבת חזית בנקודה זו, והן משום שהוכח בתצהיר עדותה הראשית של אם המשיבה, כי היא שנשאה בהוצאות האמורות, כמפורט בסעיף 12
לתצהיר: "רעות עמדה להתחתן 3 פעמים בעקבות כך נגרמו לי הוצאות נכבדות...", וזאת כאשר האם לא היתה צד לתביעה.

על כן, לא היה מקום לפסוק לזכות המשיבה פיצוי, בגין ההוצאות האמורות.

12.
לפיכך, אציע לחברי, לדחות את הערעור, לעניין
הקשר הסיבתי בין התאונה ונכותה של המשיבה, ולעניין הפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד, ולקבלו, לעניין הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד ולעניין "הוצאות ביטול חתונה". כתוצאה מכך אציע, להפחית מסכום הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה, סך 339,333 ₪ ליום מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, ולהקטין, את שכ"ט עו"ד שנפסק לזכות המשיבה, בהתאם.

כן אציע, לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המערערת בגין הערעור, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 15,000 ₪.

גד גדעון
, שופט


השופט א. ואגו:
אני מסכים.


אריאל ואגו
, שופט


השופטת ט. חיימוביץ:
אני מסכימה.

טלי חיימוביץ
, שופטת







אשר על כן הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גדעון.
ניתנה והודעה היום ג' טבת התשע"ה, 25 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים.





אריאל ואגו
, שופט
אב"ד

טלי חיימוביץ
, שופטת

גד גדעון
, שופט















עא בית משפט מחוזי 25955-05/14 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רעות אוחיון (פורסם ב-ֽ 25/12/2014)