פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על אגף המכס והמע"מ עו"ד ע' עפרת-ויינשטיין | פסקי דין על לואי קורד | פסקי דין על אשרף שאויש |

2966/09 פ     25/12/2014




פ 2966/09 מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ עו"ד ע' עפרת-ויינשטיין נ' לואי קורד, אשרף שאויש








בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 2966-09 מ.י. לשכה משפטית לאגף המכס ומע"מ נ' ס.ר. הולילנד יבוא ןשיווק בע"מ ואח'





בפני
כב' השופט ד"ר אוהד גורדון


המאשימה
מדינת ישראל
אגף המכס והמע"מ – עו"ד ע' עפרת-ויינשטיין

נגד

הנאשמים
1.
לואי קורד
ע"י ב"כ עו"ד מ' גלעדי ג'ולסון

2.
אשרף שאויש
ע"י ב"כ עו"ד ע' מוחמדיה


גזר דין

רקע

1.
בהכרעת דין מיום 4.12.14 הורשעו הנאשמים, לאחר ניהול הוכחות, בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
נסיבות העבירות פורטו בהכרעת הדין. בתמצית, נקבע כי הנאשמים הפעילו יחד אופרציה של הפצת חשבוניות כוזבות שאינן משקפות עסקה או התחייבות לבצע עסקה, וזאת תמורת עמלה וכדי לאפשר ל"לקוחותיהם" להתחמק מתשלום מס. למטרה זו השתמשו בחברות "ס.ר. הולילנד יבוא" (להלן: "ס.ר.") ו"א.מ.ש. להובלות בע"מ" (להלן: "א.מ.ש."), מבלי שניהלו בהן פעילות עסקית אמתית. כך מכרו הנאשמים חשבוניות בסכומים מצטברים של מיליוני שקלים לשורה של גורמים, כאשר סכום המס המצטבר הנקוב בחשבוניות עולה על 2.4 מיליון ₪. לצד הפצת החשבוניות וכדי להסוותה יצרו הנאשמים מראית עין של פעילות לגיטימית של החברות האמורות, באמצעים שונים שיידונו בהמשך. הם הוסיפו והסוו את העבירות באמצעות מהלך "סיבובי": ה"לקוח" רשם שיקים לפקודת החברות, כביכול כתשלום עבור עסקאות המתועדות בחשבוניות, הנאשמים פרטו את השיקים למזומן או ייפו את כוחו של ה"לקוח" לעשות כן, ואז השיבו את הסכום ללקוח במזומן. כך יצרו הנאשמים מראית עין של תשלום עבור החשבוניות הכוזבות.
2.
באופן זה, לפי שלושת האישומים הראשונים בהם הורשעו הנאשמים, בתקופה דצמבר 2007 – ינואר 2008, מסרו הם לשתי חברות: מסגריית "אלשורוק" וחברת "אלג'וואד לחומרי בניין" 88 חשבוניות כוזבות שסך המס הכלול בהן עמד על 1,703,874 ₪. בנוסף, בתקופה ספטמבר-נובמבר 2007 מסרו לאחר 18 חשבוניות מס אוטונומיה מסוג

i
(להלן: "חשבוניות
i
") שהיו כוזבות ושסך המס הכלול בהן עמד על 646,039 ₪. עוד מסרו לשלוש חברות שונות, בתקופה ספטמבר 2007-פברואר 2008, 15 חשבוניות כוזבות שסך המס הכלול בהן עמד על 109,595 ₪.
בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים ב-121 עבירות לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1875 (להלן: "חוק מע"מ"), בעבירה לפי סעיפים 117(ב1) ו-117(ב2)(3) לחוק מע"מ (באישום הראשון), ובשתי עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ (באישומים השני והשלישי).
עוד הורשעו הנאשמים, לפי האישום הרביעי, בעבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ. זאת, משום שבדוחות התקופתיים של "א.מ.ש" לחודשים 7-8/07 ו-9-10/07 ניכו מס תשומות בסך 250,947 ₪ על סמך חשבוניות כוזבות של שלוש חברות.


טיעוני הצדדים לעונש

3.
המאשימה עמדה על חומרת העבירות והיקפן, בדגש על סכום המס שנגזל מקופת הציבור, הקלות בביצוע עבירות המס והקושי לאתרן. הוצגה פסיקה לעונש ונטען, כי נסיבות המקרה מחייבות את מיצוי הדין עם הנאשמים, הן במישור המאסר והן במישור הקנס. עוד הוצג רישומם הפלילי של הנאשמים, עליו אעמוד בהמשך. המאשימה טענה כי הנאשמים פעלו במשותף ופעילותם אופיינה בתכנון ובתחכום. צוין כי כתוצאה מפעולות אכיפה אצל רוכשי חשבוניות נגבה סך של 331 אלף ₪ בתיק המס של "ס.ר.", אך לא מדובר בתשלום מצד הנאשמים. בתיקה של "א.מ.ש." לא נגבה דבר. בהודעה שהוגשה לאחר הדיון הוסיפה המאשימה כי אנשי מסגריית "אלשורוק" שילמו כ-1.1 מיליון ₪ מתוך חוב של כ-6.4 מליון ₪, הנובע הן מעבירות המס שביצעו יחד עם הנאשמים והן מעבירות נוספות שביצעו ושאינן נדונות בהליך זה. לכן, אתחשב בתשלום האמור בצורה יחסית כהחזר של כשישית מהנזק שנגרם בביצוע העבירות בהליך זה הנוגעות ל"אלשורוק", היינו כ-250 אלף ₪. במאמר מוסגר אציין כי לא מקובלת עלי עמדת ההגנה שהוצגה בישיבת שימוע גזר הדין בנושא זה, שהרי הבירור בוצע לבקשת ההגנה בעקבות טיעוניה לעונש מה עוד שהנטל לבסס טענה לפרעון הנזק הוא על הטוען, במקרה זה - ההגנה.
המאשימה הציגה מתחמי ענישה לכל אישום ואישום, כמפורט בטיעוניה, ובמסגרת זו טענה שראוי לגזור קנס הנע בין 5 ל-10 אחוזים מסכום המחדל שלא הוסר. בתוך המתחם, ביקשה לזקוף לחובת הנאשם 1 את התנהלותו שכללה בין היתר התחמקות מדיונים שהצריכה הוצאת מספר צווי הבאה וכן חזרה מהודאה והתנהלות מניפולטיבית. לטענת אכיפה בררנית שהעלתה ההגנה השיבה כי לגבי "רוכשי" החשבוניות באישום הראשון הוגשו כתבי אישום, לגבי "רוכשים" אחרים שנדונו באישום השלישי היתה "התחלה של ראיות" אך לא הועמקה החקירה שכן זו מדיניות האכיפה כאשר מדובר בסכומי מס נמוכים של עשרות אלפי שקלים, ואילו לגבי חברת האחים בדראן ומר אילן אילוז לא בוססה עבירה.
לגבי "לקוחות" אחרים שהם רוכשי החשבוניות באישום הראשון הוגשו כתבי אישום. המאשימה ביקשה לגזור לכל אחד מהנאשמים 3 שנות מאסר, מאסר על תנאי וקנס בסך 5% מהמחדל שלא הוסר.
4.
ב"כ הנאשם 1 הביעה את חרטת מרשה, וטענה שיש להקל עמו משום ששיתף פעולה בחקירתו וניהל את ההליך בצורה ממוקדת תוך שנטל אחריות על רוב האישומים. הודגשו נסיבותיו האישיות:

הנאשם הינו בן 37, נעדר הרשעות רלבנטיות מתחום המס ואב לשלושה ילדים בגילאי שש עד חמש עשרה. הבן הצעיר נפגע פגיעה מוחית בשריפה בבית הנאשם בשנת 2011, וסובל מפיגור וממגבלות נוספות. לעניין זה הוצגו תעודות רפואיות ונטען כי הנאשם נוטל חלק מכריע בטיפול בבנו, בין היתר בשל קשיי בת הזוג לעשות כן, כי הפגיעה התרחשה לאחר ביצוע העבירות בהליך זה, ושההתמודדות האמורה לצד העובדה שהפליל אחרים יצרו אצל הנאשם לחץ והשלכות בריאותיות והחריפו את קשייו לנהל את ההליך.
מבלי שהוצגה בקשה מפורשת, הוזכרה אפשרות לפנות בהחלטה שיפוטית לעובדת הסוציאלית של המוסד בו שוהה בנו של הנאשם, לקבלת חוות דעת. עוד נטען, והדבר לא נסתר בידי המאשימה, כי הנאשם 1 היה עצור בגין תיק זה משך תקופה מצטברת של 38ימים, ומחודש אוקטובר שוהה ב"מעצר בית". עוד נטען לפירעון חלקי של חוב המס בידי אחרים, והוזכרה טענת האכיפה הבררנית שתפורט בהמשך. עו"ד ג'ולסון הוסיפה וטענה כי הענישה הקיימת מגוונת ונעה בין מאסר עבודות שירות לבין מאסר בפועל למשך כשנתיים. בשל הנסיבות האמורות, טענה שיש להסתפק בעבודות שירות ולמצער מאסר קצר.
הנאשם 1 נשא דברים וביקש רחמים, תוך שהדגיש את מצבו של בנו וטען שבשל מצב זה נמנע מלהתייצב לדיונים.
5.
ב"כ הנאשם 2 טען כי חלקו של מרשו ומידת אשמו נמוכים מזה של הנאשם 1, שנקבע כי ביצע תפקיד "עורפי" בלבד. נטען שהנאשם 2 שהיה בגילאי העשרים בעת ביצוע העבירות "נסחף" אחרי הנאשם 1 לבצע את העבירות והושפע על ידו. הוצגו אינדיקציות ראייתיות לפיהן הנאשם 1 ביצע פעולות משמעותיות יותר מאלה של הנאשם 2. עוד נטען כי לא הוכחה התמורה שקיבל הנאשם 2 עבור המעשים או הנזק שנגרם מהפצת חשבוניות ה-

i
מושא האישום השני שכן אפשר שאלה לא אושרו לתשלום, כאשר סך הנזק הוקטן כאמור לעיל. לגבי פעילות ניכוי החשבוניות מדוחות "א.מ.ש." מושא האישום הרביעי נטען כי לא נגרם נזק לקופת המדינה, שכן לחברה זו לא היתה פעילות אמת וממילא לא חבה בתשלום מס. נטען גם כי העבירות בוצעו פרק זמן קצר ומאז 2007 חדל הנאשם 2 לבצען. חלוף הזמן וניהול ההליך לאורך שנים הקשו על הנאשם 2 לנהל את חייו. עוד נטען, כי הנאשם 2 תומך באחיו הלוקה בנפשו ושוהה באשפוז, והוצג "אישור שהיה באשפוז" לפיו מר עסאם שאויש שוהה באשפוז מיום 19.12.14 ועד ליום מתן האישור (24.12.14). עברו הפלילי רחוק ואינו משמעותי. לבסוף טענה ההגנה לאכיפה בררנית, שכן "האחים בדראן", "דחפורי הבקעה", עבדאללה חמדאן, סמי סלטי, אילן אילוז ו"נשיונל אלקטריק" שהיו נגדם ראיות לעבירות מס לא הועמדו לדין.
הנאשם 2 נשא דברים בהם הסביר כי עמד על ניהול ההליך על מנת שהעדים יישמעו.

מתחם העונש ההולם

6.
היות שהעבירות באישומים השונים לרבות האישום הרביעי בוצעו כחלק ממכלול אחד של פעילות עבריינית וכרוכים זה בזה מבחינה עניינית, ובהתאם לפסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון בנושא, יש לקבוע מתחם עונש אחד לאישומים כולם. ראו ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, 29.10.14). מסקנתי עולה בפרט מגישותיהם של כב' השופטים פוגלמן וברק-ארז לניתוח מושג ה"אירוע" בתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
7.
שיקול ראשון ומרכזי בקביעת מתחם העונש הינו חומרתן של העבירות. רבות נכתב על הפגם הערכי החמור, הגלום בנגע עבירות המס. החוטאים בו בוחרים להתחמק מחובה אזרחית בסיסית ולהעשיר את כיסיהם על חשבונם של בני החברה האחרים, הנדרשים לשאת בעול ממנו התחמקו העבריינים. ממדי הנגע הפכו ניכרים, דבר הגורם לפגיעה קשה בקופת הציבור וברווחת הכלל ומוסיף וגורע מאמון הציבור בשלטון החוק. זאת, נוכח שכיחות התופעה אשר יוצרת תחושה שגויה אך רווחת לפיה מדובר בעשייה שב"תחום האפור" של הדין הפלילי. חומרתן של עבירות המס מודגשת בדרך ביצוען, במחשכים ובדרכי עורמה, באופן המקשה על איתור המעשים, חקירתם והעמדה לדין בגינם. ראו למשל ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל
, פיס' 4 (11.7.05); עפ"ג (י-ם) 9796-07-13 אבו חטאב נ' מדינת ישראל
, פיס' 6 והפסיקה הנזכרת שם (שניהם פורסמו בנבו, 24.2.14).
ביטוי נוסף לחומרת הנגע ניתן למצוא בעמדתה של הפסיקה הנוהגת כלפיו. מדיניות הענישה שגובשה מנחה להחמיר בעונשיהם של עברייני המס, תוך שימת דגש על עונשי מאסר וקנסות כמענה עונשי הולם המכוון לצמצם את התופעה ולהבהיר את הפסול שבה בעיני המבצע ובעיני והציבור. ככלל, וכאשר שיעור ההתחמקות ממס הינו גבוה, מכוונת מדיניות זו לענישה הכוללת מאסר בפועל וקנסות כבדים. ראו שם וכן רע"פ 5442/14 ינונה נ' מדינת ישראל

(4.9.14); רע"פ 6640/14 פלוני נ' מדינת ישראל
(13.10.14); ע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל
(11.9.14); רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל
(20.11.13); רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל
(20.6.06); ע"פ 3829/13 שניידר נ' מדינת ישראל
(כולם פורסמו בנבו, 10.10.13).
8.
במנעד עבירות המס, ניצבות העבירות אותן ביצעו הנאשמים בדרגת חומרה ניכרת. לא מדובר במי אשר במהלך פעילות עסקית תקינה כשלו וחטאו בעבירת מס, אלא באופרציה עבריינית שכל-כולה רמיה ותחבולה ואשר נועדה לאפשר לאחרים להתחמק ממס דרך אספקת חשבוניות פיקטיביות ותוך העשרת כיסיהם של הנאשמים מן העמלות המתקבלות.
לצורך זה ניצלו הנאשמים את מסווה התאגיד, כאשר הם משתמשים בשתי החברות "ס.ר." ו"א.מ.ש" כאמצעי להפצת החשבוניות. ללקוחותיהם סיפקו "שירות" משלים להסוואת העבירות באמצעות המהלך ה"סיבובי" שתואר לעיל ואשר יצר מצג כוזב של תשלום בגין החשבוניות. לעיתים פרעו את השיקים בעצמם והחזירו את הסכום ל"לקוח" במזומן, דבר שהותיר מינימום של עקבות למעשיהם. ולעיתים, כך בעניינה של "מסגריית אלשורוק", סיפקו ל"לקוח" חותמת של "ס.ר." וייפוי כוח וכך אפשרו לו לפרוע בעצמו את השיקים שרשם כביכול כנגד החשבוניות.
הנאשמים לא הסתפקו במכירת חשבוניות כוזבות, והוסיפו ונקטו באמצעי רמיה שמטרתם לשוות לפעילותם חזות לגיטימית על מנת לאפשר את העבירות ולהוליך את הרשויות שולל. לשם כך פנו, כמפורט בהכרעת הדין, למנהלי חשבונות והגישו דוחות לרשויות המס, המדמים פעילות אמת של החברות. במקביל ניכו תשומות תוך שימוש בחשבוניות כוזבות כדי להימנע מתשלום מס בעצמם. ההסוואה באה לידי ביטוי, כאמור, גם בשכירתו של משרד, ריהוטו וציודו במחשבים ובאמצעים אחרים, איושו לאורך שעות היום וכך יצירת מצג של פעילות עסקית של שתי החברות. בדומה, פתחו חשבון בנק לחברת "ס.ר.".
הנאשמים הוסיפו ונקטו באמצעי כזב להסוואת מעורבותם בפעילות. לצורך זה נרשם הנאשם 2 כבעלים בחברות כשהוא מסווה את מעורבותו של הנאשם 1 במעשים. למטרה זו אף חתם על חשבוניות ריקות ואפשר לנאשם 1 לחתום על חשבוניות ומסמכים תוך שימוש בשמו. בהמשך, דאגו הנאשמים להסוות גם את מעורבותו של הנאשם 2. זאת, הן בהעברת רישום הבעלות ממנו לאחר (אדם בשם פארס ג'ית) והן במסמך שסומן כמוצג 125 לת/27 באמצעותו ניסו, באמצעות רישום כוזב של תאריך קודם, ליצור "אסמכתא" למינויו של הנאשם 1 כמנהל "ס.ר." ומורשה החתימה מטעמה במועד שלפני ביצוע העבירות וכך להרחיק מהן בדיעבד את הנאשם 2 (לדיון במסמך זה ראו פיסקאות 32 סיפא ו-53 להכרעת הדין). במקביל, לדרישת אחד ה"לקוחות" – מנהלה של מסגריית "אלשורוק" ולאחר שרשויות המס החלו בבדיקה, סופקו לו מסמכים כוזבים לרבות מוצג 125 הנזכר לעיל וכן צילום תמונות של הנאשם 1 לצד ערימות ברזל במסגרייה. זאת, בניסיון ליצור בדיעבד "תיעוד" לעסקאות שכביכול בוצעו תמורת החשבוניות הכוזבות שנמסרו לאותה מסגרייה.
9.
חומרת המעשים מודגשת אף בהיקפם ובתוצאותיהם. הנאשמים סיפקו לדורשים רבים אמצעי זמין ונוח להתחמקות מתשלום מס וכך הפיצו כמויות משמעותיות של חשבוניות ריקות או מלאות, לעיתים פנקס שלם, ל"לקוחות". כתוצאה, בתוך תקופה של מספר חודשים שבין ספטמבר 2007 לפברואר 2008 סיפקו חשבוניות בסכומים של מיליוני שקלים.

"טעימה" בנוגע

לאופן

בו

ביצעו הנאשמים

את העבירות ונהנו מפירותיהן סיפק הנאשם 1 בהודעתו ת/45ו, עת תיאר פניה אליו ואספקת חשבוניות לגורם שכלל לא הכיר, תמורת עמלה. לפי הציטטה (שהובאה גם בהכרעת הדין), פגש הנאשם 1 באדם בשם שאדי אבו עביד, לו סיפק קודם לכן חשבוניות "
i
" פיקטיביות. שאדי סיפר לנאשם 1 "
שיש חברה בשם מסגריית אלשורוק שצריכה חשבוניות מס, ואני הוצאתי פנקס של ס.ר. הולילנד וכתבתי בערך פנקס שלם של חשבוניות מס, ונתתי אותו לשאדי אבו עביד, ולא הכרתי את מסגריית אלשורוק... שאדי אבו עבייד אמר לי מה לרשום בחשבוניות ואיזה סכומים... לאחר מס' חודשים קיבלתי מהם 10,000 או 15,000 ₪ עמלה
" (עמ' 1-2). בהמשך טען שדובר בעמלה של 2% מסכום החשבוניות, ושלא קיבלה בפועל (עמ' 2-3 ושוב בעמ' 4).
10.
סכום המס

הנקוב בחשבוניות מושא שלושת האישומים הראשונים עומד, במצטבר, על 2,459,508 ₪. החשבוניות אותרו בספרי ה"לקוחות" השונים אשר השתמשו בהן לצרכי דיווח. זהו נזק ניכר למשאבי הכלל אשר ממקם את עניינם של הנאשמים בדרגת חומרה גבוהה במנעד עבירות המס.
אשר לטיעון ההגנה לפיו אין לחשב בסכום הנזק גם את ניכוי המס מושא האישום הרביעי, משום שלחברות לא הייתה הכנסה חייבת, הרי שזה אינו מדויק. הכנסה מעבירות אינה פטורה ממס, ואת סכומי הרווח שהפיקו מן העבירות שמרו הנאשמים בליבם. בדוחות האמורים הם לא פרטו את מקור ההכנסה הנטענת בהם, ובמצב זה בית המשפט לא יבצע את המלאכה במקומם (השוו: עניין גלם הנזכר לעיל). אציין כי אף אם הייתה מתקבלת טענה זו, הרי שהסכום הנדון לא משנה באופן מהותי את סדרי הגודל של הנזק אשר נגרם לקופת הציבור.
טענה נוספת במישור הנזק שדינה להידחות נוגעת לאישום השני: ההגנה לא ביססה את טענתה, לפיה אפשר שלא בוצעו תשלומי מס בהתאם לחשבוניות
i
שסופקו בידי הנאשמים. אחזור ואזכיר כי הנטל לבסס טיעון לעונש הוא על הטוען, וההגנה לא עמדה בכך. האינדיקציות הקיימות בחומר הראיות מראות שהחשבוניות הוגשו לצורך התחשבנות (עדות החוקר אלמקייס, פ/47 ש' 7-10). ההגנה אף הוסיפה והתנגדה להודעת המאשימה מיום 24.12.14 בה נטען שבוצעה התחשבנות בפועל וצורפו מסמכים בנושא. הנתונים שבפני
לא מאפשרים, אפוא, לקבל את הטענה.
טיעון נוסף של ההגנה, לפיו יש לזקוף לזכות הנאשמים את העובדה שאחרים הקטינו את סכומי הנזק, בין אם במהלכי גביה שנקטה המאשימה או בתשלום במסגרת שומת מס, אינו נקי מקושי. החזר מס בדיעבד עשוי, ככלל, לשמש כשיקול לקולה משני טעמים עיקריים: ראשית, משום שיש בו ביטוי לנטילת אחריות ופעולה לתיקון תוצאות העבירה, ושנית משום שיש בו מזעור של הנזק עצמו. הנאשמים עצמם לא עשו דבר מאז בוצעו העבירות ועד כה להטבת הנזק, כך שהשיקול הראשון לא נוגע להם. קשה לקבל כי "ישבו על הגדר" וייהנו מפירות עשייתם של המאשימה ושל אחרים, הפועלים להקטנת הנזק לו גרמו הנאשמים. למרות זאת, היות שברמה העובדתית חל פיחות מסוים בהיקף הנזק, דבר ההולם את השיקול השני שהוצג לעיל, מצאתי לתת משקל-מה גם לסוגיה זו כשיקול לקולה. יוזכר כי לא מדובר בהחזר מלא של הנזק, אלא בסכום של כמה מאות אלפי שקלים מתוך נזק של למעלה מ-2.4 מיליון ₪ באישומים הראשון עד השלישי, וניכוי כוזב של כ-250 אלף ₪ באישום הרביעי.
11.
מדובר, אפוא, בפעילות מתוכננת ומורכבת שנועדה לתכלית עבריינית מובהקת. היא בוצעה בכוונת מכוון, תוך נקיטה בתחבולות כדי לאפשר את המשכה וכדי להסתיר את טיבה. מעשים מעין אלה מהווים את ה"דלק" המניע את עבריינות המס: הפצת חשבוניות כוזבות להן זקוקים מי שמבקשים להתחמק מתשלום, תוך שימוש

לרעה

בתאגידים

שאינם

פעילים

ובשילוב

מעשי

הונאה

נוספים

שמאפשרים

לרוכשי

החשבוניות

להשתמש

בהן

ולהסוות

את

טיבן

האמיתי.

מאפיינים אלה של העבירות מחייבים מענה

עונשי

קפדני,

בהתאם

לעקרון

ההלימה. יש בהם אף ללמד על דרגה ניכרת של אשם, לשני הנאשמים. כל אחד מהם מילא, במודע ובמכוון, תפקיד מרכזי ומשמעותי בהתנהלות העבריינית, מתוך בצע כסף. הדבר מבסס את אחריותו של כל נאשם לעבירות שבוצעו. להמחשה ראו פיסקה 46 להכרעת הדין.
12.
ועם זאת, במישור האשם יש מקום להבחנה בין שני הנאשמים, שכן מעורבותו של הנאשם 1 באופרציה הפלילית דומיננטית יותר מזו של שותפו, ובהתאם דרגת אשמתו.
הנאשם 1 הוא שעמד, בפועל, בחזית הפעילות. אליו פנו מי שהתעניינו ב"רכישת" חשבוניות (ראו למשל הכרעת הדין, פיס' 8 והציטטה מהודעתו ת/45ו שהובאה לעיל), הוא סיפק להם את החשבוניות החתומות, לעיתים פנקס שלם. לאנשי "אלשורוק" סיפק אמצעים נלווים כגון חותמת וייפוי כוח לפירעון השיקים. הנאשם 1 אף קיבל דרך כלל שיקים מ"לקוחות" והשיב להם סכומים במזומן לאחר הפירעון ה"סיבובי". לעיתים מסר חשבוניות ריקות וחתומות ולעיתים מלאן בעצמו לפי דרישות ה"לקוח". על מעמדו ניתן ללמוד גם מכך שדאג להסוות את מעורבותו בעבירות לאורך רובה המכריע של התקופה. זאת, כאמור, באמצעות שימוש בשמו של נאשם 2 הן ברישומי רשם החברות והן על גבי החשבוניות ומסמכי החברות, ובהמשך בשימוש בשמו של פארס ג'ית. הנאשם 1 הוסיף ונטל חלק בפעילויות נלוות והכרחיות כגון אספקת מידע ומסמכים למנהלי החשבונות, תשלום שכר טרחתם, הזמנת חשבוניות
i
מהם, נוכחות בפתיחת חשבון הבנק של "ס.ר." או "גיוסו" של פארס ג'ית כמי שיחליף את הנאשם 2 ברישום הבעלות בחברות. לפירוט ראו פיסקה 47 להכרעת הדין. בנוסף, עלה מן הראיות כי הנאשם 1 החזיק ברשותו פנקס חשבוניות של חברה אחרת בשם "דיאמונד", שחשבוניותיה נוכו בכזב בדוחות "א.מ.ש." (שם, פיס' 38). מעמדו של הנאשם 1 מודגש גם בדברי אחד ממנהלי החשבונות, אבו מיאלה, לפיהם חשש בתחילת חקירתו לקשור את הנאשם לחברות הנדונות (בעוד שעשה כן לגבי הנאשם 2) ורק בהמשך נמלך בו ומסר גרסת אמת (פ/115, ת/46).
מכל אלה עולה, כי הנאשם 1 מילא תפקיד דומיננטי בביצוע העבירות. בהתאם מידת אשמו, והעונש שיש להטיל עליו.
13.
יודגש, שאין בכך כדי לגרוע מן הפגם המוסרי והאשם הכרוכים במעשיו של הנאשם 2, וזאת גם אם אינם עולים כדי אלה של הנאשם 1. לא מדובר במי שנוצל או פותה לעבירות בשל גילו הצעיר, כפי שטענה ההגנה לאורך ההליך ובטיעוניה לעונש, אלא במי ששיתף פעולה באופן מודע ומכוון עם הנאשם 1 בהפעלת האופרציה הפלילית ומילא תפקיד הכרחי, משמעותי ומהותי בביצוע העבירות.
דיון מפורט במעשים שביצע הנאשם 2 מצוי בפיסקאות 48-55 להכרעת הדין. בקצרה, אציין כי הלה "תרם" את שמו כחזות לפעילות ברישומי רשם החברות, במסמכי החברות, ובחתימה על חשבוניות ריקות. עוד אישר לנאשם 1 לחתום בשמו, תוך שהסווה כך את זהות שותפו לעבירות. גם מול מנהלי החשבונות של החברות התנהל כשותף שיש לו שליטה בפעילות, ביצע מולם פעולות שונות וקיבל מהם חשבוניות, מידע והערות. הנאשם 2 אף נכח, לאורך שעות היום, ב"משרד", ושימש כמורשה חתימה יחיד בחשבון הבנק של "ס.ר.". כך השלים את המצג הכוזב של פעילות עסקית "אמתית" אשר נועדה להסוות את העבירות.
תרומה משמעותית נוספת היתה לפעילותו של הנאשם 2 בפירעון השיקים שנרשמו לזכות "ס.ר." ו"א.מ.ש." אצל מנכה שיקים, לו מסר מסמכים המעידים על היותו מנהל בשתי החברות. באחד המקרים אף הגיע הנאשם 2 ל"לקוח" בעפולה ופרע שיק בנוכחותו של האחרון בסניף הבנק שלו. כך הפעיל את המהלך ה"סיבובי" שתואר לעיל ושהיווה חלק מהותי מן ה"שירות" שסיפקו הנאשמים ל"לקוחותיהם" במטרה להסוות את העבירות.
לבסוף, ניבטת שותפותו של הנאשם 2 גם מניסיונות הנאשמים, בדיעבד, לחלצו מאחריות דרך רישום החברות על שמו של פארס ג'ית ובאמצעות עריכת המסמך שנדון לעיל (מוצג 125 לת/27) בו, באמצעות רישום תאריך כוזב, ניסו הנאשמים "למחוק" את רישומו של הנאשם 2 כמנהל "ס.ר." בתקופה בה בוצעו עבירות בחסותה. אציין גם כי טענת הנאשם 2 בפני
, לפיה פרש בשלהי 2007 מן הפעילות, נמצאה שקרית. כמפורט בהכרעת הדין, בפועל המשיך לשתף פעולה עם הנאשם 1 לתוך שנת 2008.
את מעשיו ביצע הנאשם 2 מתוך בצע כסף. איני מקבל את הטיעון כי בהעדר הוכחה לחלוקת רווחי העבירה בין הנאשמים, יש להניח כי הנאשם 2 לא נהנה מנתח משמעותי. הנאשמים לא חשפו מידע זה, ופעולתם המשותפת לכל אורך הדרך פועלת כנגד הנטען. הנאשם 2 עצמו אישר כי פעל בציפייה לרווח כספי משמעותי (ראו סקירת דבריו בפיסקאות 22, 26 ו-27 להכרעת הדין).
כל אלה מראים כי הנאשם 2, הגם שלא עמד בחזית הפעילות, הינו שותף מלא לעבירות. יש לעונשו בהתאם, תוך התחשבות בפער שבדרגת האשמה בינו לבין שותפו.
14.
בחינתה

של

הענישה

הנוהגת

מעלה, שככל

שמדובר

בהרשעה

בעבירות

הנדונות בדגש על פעילות שבוצעה בצורה מכוונת (כך סעיף 117(ב) לחוק מע"מ על חלופותיו השונות), נוטים

בתי

המשפט

ליישם

את

הכלל

עליו

עמדתי

לעיל

ולהטיל

עונשי

מאסר

לריצוי

בפועל. זאת, לצד קנסות משמעותיים שנועדו לבטא את הפן הכלכלי שבעבירות, הן מבחינת המניע לביצוען והן מבחינת הנזק שגרמו.
אחד הקריטריונים לאומדן העונש הינו היקף ההתחמקות ממס שאפשרו העבירות. כאשר

מדובר

במס בסדרי גודל של מאות אלפי ₪ נע

הקו

הדומיננטי

בענישה

סביב

מספר דו ספרתי של חודשי מאסר. אם הסכום עולה כדי מיליוני שקלים, כבמקרה דנן, מדובר ככלל בשנות מאסר ובקנסות המגיעים כדי מאות אלפי שקלים. ראו

למשל עניין פלוני הנ"ל וכן רע"פ 1890/08 יגרמן נ' מדינת ישראל
(28.10.08); רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל
(20.6.06); רע"פ 1710/02 אלעוברה נ' מדינת ישראל
(23.5.02); רע"פ 5718/05 אוליבר נ' מדינת ישראל
(8.8.05); רע"פ 1634/10 סופה שמירה ואח' נ' מדינת ישראל
(23.6.10); ע"פ (חיפה) 43162-05-13 חבוס נ' מדינת ישראל
(כולם פורסמו בנבו, 12.9.13).
פן נוסף של אומדן העונש הנוהג עוסק בטיב העבירות, כאשר במסגרת זו נתנה הפסיקה ביטוי לחומרה היתרה שבפעילות של הפצת חשבוניות כוזבות לאחרים, על מנת לסייע להם להתחמק ממס ולמטרות רווח של המפיץ. ראו למשל עניין פלוני הנ"ל, עניין קעדאן הנ"ל וכן ע"פ (י-ם) 36882-04-14 רשק ואח' נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו 6.10.14).
15.
עוד אציין כי הדין מנחה לשקול לעניין מתחם העונש ההולם הנוגע לקנס את מצבו הכלכלי של נאשם. עם זאת, שני הנאשמים לא העלו בטיעוניהם לעונש ובצורה מפורטת, טענה למצוקה כלכלית. ב"כ הנאשם 1 הזכירה "לחץ כלכלי" בהקשר התנהלות מרשה במהלך ההליך, ואילו ב"כ הנאשם 2 ביקש להתחשב ב"מצבו הכלכלי". אף אחד מהנאשמים לא פירט את הטענה או הציג אסמכתא כלשהי לקושי פיננסי. למרות זאת, ובעקבות התרשמותי מן הנאשמים לאורך ההליך ובעדויותיהם לפיה לא מדובר בבעלי נכסים, בחרתי לתת משקל-מה לקולה גם במישור זה. הדבר יבוא לידי ביטוי גם בפריסת הקנס לתשלומים. יצוין, עם זאת, כי לא מדובר בשיקול בודד וכי השיקולים מנגד מבססים הכרח בסנקציה כלכלית משמעותית.
16.
על

רקע

כל

אלה על העונש, במקרה דנן, לכלול

שלושה

רכיבים: מאסר אשר, בהתאם לעקרון ההלימה ולענישה הנוהגת יהיה לתקופה משמעותית, מאסר מותנה שירתיע את הנאשמים מפני חזרה על מעשיהם, וקנס שנועד להפחית את הכדאיות שבביצוע עבירות המס ולענוש את העבריין גם בפגיעה בכיסו.
17.
במכלול השיקולים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות הנדונות בנסיבותיהן, ובשים לב לאבחנה המסוימת שבין הנאשמים, הינו כדלקמן:
לנאשם 1: בין 30 ל-38 חודשי מאסר; קנס שבין 160 ל-250 אלף ₪; ומאסר מותנה שבין 6 ל-10 חודשים.
לנאשם 2: בין 18 ל-24 חודשי מאסר; קנס שבין 105 ל-170 אלף ₪; ומאסר מותנה שבין 4 ל-8 חודשים.

קביעת העונש בתוך המתחם
18.
לזכות הנאשמים יש לשקול, ראשית, את הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות. להיותו של אדם בסטטוס של נחקר ובהמשך נאשם תקופה כה ממושכת ישנם מחירים לא מבוטלים, הבאים לידי ביטוי בפגיעה בשלוות הנפש ולעיתים בחיי היום-יום. אשקול לזכותם הן נושא זה, והן את העובדה כי ביצעו את העבירות בהיותם צעירים.
ועם זאת, ממשקלו של שיקול זה נגרע נתח מסוים, הנוגע לתרומתם של הנאשמים להימשכות ההליך. שניהם ערכו הסדרי טיעון, ובחלוף זמן חזרו בהם. הנאשם 1 הוסיף וגרם לעיכובים בהתחמקות מדיונים:
בתמצית, כתב האישום הוגש ביולי 2009, התנהל בפני
מותב אחר ונדחה מעת לעת, בין היתר בשל אי-התייצבות מי מהנאשמים. ביום 15.7.12 השיבו הנאשמים לאישום וכפרו בו. בהמשך הועבר ההליך לטיפולי וביום 1.5.13 הוצגה תשובה נוספת. לאיתור הנאשם 1 להמשך ההליך נדרש צו הבאה. ביום 13.6.13 הוצג הסדר טיעון לגבי הנאשם 1, שהודה והורשע, ובמקביל החלה שמיעת ההוכחות לגבי הנאשם 2. ביום 16.9.13 דיווחו הצדדים גם על הסדר בנוגע לנאשם 2 וישיבת ההוכחות בוטלה. ההסדר הוצג בישיבה מיום 1.10.13, אלא שאז חזר בו הנאשם 2 מהסכמתו להסדר, ולכן חודש הליך ההוכחות בעניינו. בהמשך, לקראת מועד הטיעון לעונש שנקבע לחודש ינואר 2014 ולאחר שהחליף ייצוג, ביקש גם הנאשם 1 לחזור בו מהודאתו, ועקב כך חודש הליך ההוכחות גם בעניינו. אלא, שלישיבה מיום 22.4.14 לא התייצב, שוב הוצא צו הבאה, ולמרות זאת לא התייצב גם לישיבות הנדחות בימים 29.5.14 ו-2.6.14 שאז הוריתי על מעצרו. הקשיים לאתרו הובילו לעיכוב ניכר, ורק ביום 23.10.14 לאחר שהנאשם 1 נעצר ושוחרר בתנאים חודשה הבאת הראיות.
מהלכים אלה האריכו בצורה ניכרת את ההליך ומפחיתים ממשקלו של הזמן שחלף. זאת, באופן מוגבר בנוגע לנאשם 1.
19.
אף נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ראויות להתחשבות. לצד השיקול הכלכלי עליו עמדתי לעיל ואשר יזכה בהתחשבות מדודה בלבד בהעדר טיעון מפורט או אסמכתאות, קיימים אלמנטים נוספים. הנאשם 1 ורעייתו מטופלים בשלושה ילדים. ילדם הצעיר סובל, כך לפי המסמכים הרפואיים שהוגשו בטיעון לעונש ובישיבה מיום 26.11.14, מנזק מוחי ופיגור הבאים לידי ביטוי במישורי החיים השונים לרבות תפקודים פיזיים יום-יומיים והתקפים. ברי כי בנסיבות שכאלה נלווה לריצויו של עונש מאסר בידי האב, הוא הנאשם 1, קושי מיוחד הן עבור הנאשם והן עבור בני משפחתו. אציין, שמסקנותיי נקבעות למרות העדרה של חוות דעת מן העובדת הסוציאלית המטפלת בילד, כאשר אם חפצה ההגנה במסמך שכזה היה להקדים פניה לקבלתו ולא להציג עניין זה לראשונה בישיבת הטיעון לעונש. יש לקחת בחשבון גם את תקופת המעצר ו"מעצר הבית" בהן שהה הנאשם 1. אשר לנאשם 2, אתחשב במידת מה גם בטיעון לפיו הוא מסייע לאח הלוקה בנפשו, הגם שהאישור שהוצג מצביע על אשפוז של מספר ימים ואין בו כל התייחסות לסיוע מצד הנאשם.
20.
ההגנה מבקשת לזקוף לזכותו של הנאשם 1 אף את הודאתו בחלקים מן האישום. זאת, כביטוי לנטילת אחריות ולייעול ההליך. אני מקבל זאת, אך בצורה מדודה בלבד שכן עמדתו של הנאשם 1 לא ביטאה נטילת אחריות ולא תרמה באופן ניכר להליך.
לסקירת התפניות השונות אשר ארעו לאורך ההליך בעמדתו של הנאשם 1 בנוגע לאישומים נגדו אפנה לפיסקה 3 להכרעת הדין. אדגיש, כי התפנית האחרונה ארעה בזמן סיכומי הנאשם ולאחר שמיעת הראיות, שאז בחר לחזור בו ולהודות בחלק מן האלמנטים אותם הכחיש בעבר. בנוסף, במהלך ההליך ולאחר שבתשובה לאישום הודה בחלק ניכר מן האישומים, התייצב הנאשם 1 לעדות והציג גרסה לפיה כל הפעילות מושא האישום הייתה תקינה. בהמשך עדותו המשיך והציג עמדות סותרות בשאלה האם הוא כופר באישומים בהם הודה קודם לכן, עד שההגנה נדרשה להבהיר האם היא עומדת מאחורי תשובתה לאישום (ראו הכרעת הדין, פיס' 13-18). במבחן התוצאה, הצריכו תהפוכות אלה בעמדת הנאשם 1, לצד עמדתו של הנאשם 2, שמיעה נרחבת של ראיות וכן דיון מקיף בהכרעת הדין ביסודותיהם השונים של האישומים כולם. זאת ועוד, מעדותו של הנאשם 1 ומן התפניות בגרסתו התרשמתי, כי העמדות שהוצגו מטעמו לא ביטאו נטילת אחריות או חרטה, אלא טקטיקה. על רקע כל אלה, לא אוכל לייחס לטיעונה האמור של ההגנה משקל מלא.
אשר לנאשם 2 אציין, כי הלה לא הציג כל ביטוי של חרטה.
21.
בפיסקה 61 להכרעת הדין דנתי בטענה שהעלה ב"כ הנאשם 2 בסיכומיו, לאכיפה בררנית וזאת בהתייחס לאי העמדתם לדין של מעורבים אחרים בפרשה. מן הנימוקים שנרשמו שם, דחיתי את הטענה כבסיס לביטול האישום, והוספתי ודחיתי אותה באופן מלא בכל הנוגע למעורבים פארס ג'ית ואילן אילוז. אשר לעבדאללה חמדן וסמי סלטי הותרתי פתח לביסוס נוסף של הטענה בטיעון לעונש.
לאחר שהוצגו הסברי הצדדים בטיעון לעונש, אני מוצא לייחס משקל מסוים לקולה גם במישור זה. מן הראיות שהוצגו בפני
עולה, שכנגד חמדן וסלטי נאספו ראיות שהצביעו לכאורה על "רכישת" חשבוניות כוזבות ושימוש בהן. בנוסף, לא היתה מניעה להעמיק חקר בחשדות אלה. הסברה של המאשימה מדוע לא עשתה כן, לפיו היא נוקטת מדיניות של אי-העמקה בחקירה מקום בו מתעורר חשד להעלמת מס בסכומים שאינם גבוהים לשיטתה, אינו מספק מענה שלם לקושי שבהפסקת חקירה בעניינו של מי שכבר נאספו ראיות לביצוע עבירות מס חמורות על ידו. הגם שמגבלות המשאבים של רשויות החקירה מוכרות, ראוי להימנע ממהלכים מעין אלה אשר עלולים לפגוע בתכליות אכיפתם של דיני המס.
ועם זאת, איני סבור שמדובר בפגם שעצמתו ומשקלו דרמטיים, ושראוי כי יביא להקלה ניכרת בעונשיהם של הנאשמים. הגורמים הנזכרים לעיל אינם מצויים באותה "קבוצת שוויון" עם הנאשמים, שביצעו עבירות בהיקפים ובסכומים גבוהים עשרות מונים. בנוסף, תוצאה בה "מפיץ" של חשבוניות כוזבות דוגמת הנאשמים ייהנה מהקלה אך משום ש"לקוחות" להם סיפק חשבוניות לא הועמדו לדין אינה נקיה מקושי. זאת ועוד, ה"לקוחות" הנזכרים באישום הראשון, שרכשו חשבוניות בסכומים משמעותיים יותר, הועמדו לדין. במכלול השיקולים, קשה לומר כי סיטואציה זו מקימה את אותה פגיעה בתחושת הצדק הניצבת בבסיס טיעון האכיפה הבררנית. על רקע זה אני קובע כי הגם שיש לתת לטיעון האמור משקל מסוים כביטוי לקושי עליו עמדתי לעיל, הרי שאין להפריז במשקלו.
22.
לשני הנאשמים רישום פלילי, הגם שלא מן השנים האחרונות. הנאשם 1 ביצע, בשנת 2006, עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, ובשנת 2004 ביצע עבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי ואף ריצה 30 ימי מאסר. לנאשם 2 הרשעה בעבירה של שימוש במסמך מזויף שבוצעה בשנת 2005. הרשעות קודמות הן אלמנט לחומרה. ועם זאת, הרישום מעלה גם שמאז ביצוע העבירות מושא הליך זה ולאורך השנים שחלפו לא שבו הנאשמים וכשלו בפלילים, והדבר ייזקף לזכותם. עבור הנאשם 2 מדובר במאסר ראשון, דבר שאף בו יש להתחשב.
23.
יש להוסיף ולתת את הדעת להנחיית הפסיקה באשר לאופן בו יש לערוך את האיזון בין שיקולי הענישה. על

רקע

האינטרס

הציבורי

הדומיננטי

בהתמודדות

עם

עבריינות

המס נפסק, כי

בעבירות

ממין

זה

יש

ליתן

לשיקולי

ההוקעה

והגמול

בכורה

על

פני

נסיבותיו

האישיות

של

העבריין (עניין קעדאן הנ"ל; עפ"ג (י-ם) 23444-03-14 כושאווי נ' מדינת ישראל
, עמ' 9 והפסיקה הנסקרת שם (12.5.14)). אין הדבר מבטל את משקל הנסיבות האישיות שהוצגו לעיל, אך הן לא יכולות להאפיל על השיקולים מנגד בדגש על המעשים הקשים שביצעו הנאשמים ואשר מחייבים ענישה מתאימה.
24.
בהתחשב בכל אלה, אני גוזר לנאשמים את העונשים הבאים:
לנאשם 1:
א. 32 חודשי מאסר, בניכוי 38 ימים בהם שהה במעצר.
ב. קנס בסך 180 אלף ש"ח או 800 ימי מאסר תמורתו. בהתחשב בתקופת המאסר אני קובע כי הקנס ישולם ב-60 תשלומים החל מיום 1.8.16 ובכל ראשון לחודש. אי פרעון תשלום במועד יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.
ג. 7 חודשי מאסר, אותם ירצה הנאשם אם ישוב ויעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה על אחד מסעיפי החוק בהם הורשע בהליך זה.
לנאשם 2:
א. 20
חודשי מאסר.
ב. קנס בסך 110 אלף ש"ח או 480 ימי מאסר תמורתו. בהתחשב בתקופת המאסר אני קובע כי הקנס ישולם ב-50 תשלומים, החל מיום 1.3.16 ובכל ראשון לחודש. אי פרעון תשלום במועד יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.
ג. 5 חודשי מאסר, אותם ירצה הנאשם אם ישוב ויעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה על אחד מסעיפי החוק בהם הורשע בהליך זה.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, במעמד הנאשמים ובאי כוחם.












פ בית משפט שלום 2966/09 מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ עו"ד ע' עפרת-ויינשטיין נ' לואי קורד, אשרף שאויש (פורסם ב-ֽ 25/12/2014)