פסקי דין על לאורה דוד | פסקי דין על משה דוד | פסקי דין על רחל גולן

45543-02/12 א     25/12/2014




א 45543-02/12 לאורה דוד, משה דוד נ' רחל גולן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 45543-02-12 דוד ואח' נ' אהרונוביץ'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
יסכה רוטנברג


תובעים

1.לאורה דוד

2.משה דוד


נגד


נתבעת

רחל גולן




פסק דין



התביעה יסודה בנזקי רטיבות בדירת התובעים

ההליך
1.
התובעים והנתבעת מתגוררים באותו בניין מגורים. מדובר בבניין בין שתי קומות; דירת הנתבעת מצויה מעל לדירת התובעים. התביעה הוגשה תחילה נגד צבי אהרונוביץ' ז"ל ("הנתבע"), אך ביום 28.02.14 נפטר למרבית הצער הנתבע, ובהסכמת הנתבעת תוקן כתב התביעה והנתבעת (בתו) באה תחתיו ("הנתבעת", עמ' 25 לפרוטוקול מיום 22.05.14). לשם הנוחיות, ומאחר ומרבית ההליך התנהל טרם פטירת הנתבע שגם העיד, אתייחס להלן לנתבע או לנתבעת, הכל לפי הקשר הדברים.

2.
בכתב התביעה טענו התובעים כי מזה מספר שנים קיימת בדירתם רטיבות שיסודה בנזילות מים מדירת הנתבע, כי כל פניותיהם לנתבע שיעשה לתיקון הליקויים שגורמים לנזילות לא נענו, ועקב כך נגרמו לדירה נזקים קשים, ואף בריאותם של התובעים וילדיהם נפגעת.

בתביעתם, עתרו התובעים לקבלת הסעדים הבאים:
2.1
פיצוי בסכום של 100,000 ₪ (לפי: 28,000 ש"ח עלות תיקון הנזקים; 5,000 ₪ דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים; 30,000 ₪ פיצוי בגין אובדן הנאה מהדירה; 50,000 ש"ח פיצוי בגין נזקים רפואיים; 50,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש; ומשיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על 100,000 ₪).

2.2
צו המחייב את הנתבע לתקן את מלוא הליקויים בדירתו הגורמים לרטיבות בדירת התובעים.

3.
הנתבע כפר באחריותו לרטיבות ולנזקים, שהוכחשו לגופם, וטען שהתביעה הוגשה ממניעים זרים וכמשקל נגד לתביעה שהוגשה על ידו נגד התובעים בפני
המפקחת על בתים משותפים.

לגופם של דברים נטען, כי הרטיבות אינה נובעת מליקויים בדירת הנתבע, וכל הבדיקות שביצע העלו שאין כל פגם בדירה או במתקניה. הנתבע טען שהרטיבות נובעת מדליפות מצינור הביוב המשותף העובר בדירת התובעים, ודליפות אלו הן באחריות התובעים, שכן הם או הוריהם גרמו נזק לצינור.

4.
כדי להבין את טענות הנתבעת, אתאר תחילה את מבנה צינור הביוב. מדובר בצינור ביוב מאסבסט המתחיל בגג הבניין ועובר מטה, אנכית, לאורך קיר הבניין ("הצינור"). במקור הותקן הצינור על הקיר החיצוני המזרחי של הבניין, והוא ניקז דלוחין משתי הדירות אל בור הביוב המרכזי. בשנת 1967 החליטה משפחת דוד (הורי התובע) להרחיב דירתה, בין היתר מזרחה, וכך הקיר החיצוני המזרחי של הבניין הפך לקיר פנימי, המהווה הקיר המערבי של חדר הרחצה החדש. במסגרת אותה בנייה התנתקה דירת התובעים מצינור הביוב המרכזי, והחל מאותו מועד מנקז הצינור דלוחין רק מדירת הנתבעת. עם זאת, צינור הביוב נותר במקומו, כשעתה הוא עובר על הקיר הפנימי של חדר הרחצה. לפיכך וכדי להסתירו, יצק הקבלן עמוד בטון סביבו ("העמוד").

5.
בישיבת קד"מ הראשונה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה מטעם בית משפט, בין היתר (אך לא רק) לשם בחינת מקור הרטיבות, הדרך לטיפול בה, בחינת היקף הנזקים בדירות הצדדים ועלות תיקונם. המומחה חיווה דעתו, והוא אף נחקר אודותיה (פרוטוקול מיום 09.09.13). לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, לפיה הם יסכמו טיעוניהם ויינתן

פסק דין
על יסוד מלוא החומר הקיים, ללא חקירות נגדיות (פרוטוקול מיום 22.05.14). הנתבע ז"ל עצמו נחקר על תצהירו בשלב מוקדם יותר ושלא לפי סדר הדין הרגיל, נוכח גילו ומצב בריאותו (פרוטוקול מיום 04.12.13).

6.
ואלו הם פרטי הסכמות בין הצדדים. ההסכמה הראשונה, בדבר מינוי מומחה מטעם בית משפט, נתקבלה בישיבת יום 19.12.12, והוסכם בה כך:
"ימונה מומחה מטעם בית המשפט מהנדס בניין אשר יסתייע בשרברב מומחה, אשר יתן חוות דעתו בשאלות הבאות:


א.
האם קיימת נזילה מדירת הנתבע ו/או מהצנרת שלה לדירת התובעים.


ב.
אם הייתה רטיבות בדירת התובע
בעבר, מה מקורה?
ג.
עלות התיקונים שיש לבצע בשתי הדירות כתוצאה מהנזילה, או הרטיבות, או הבדיקות
שנעשו לאיתורן , כדי להחזיר המצב לקדמותו.
ד.
הוצאות חוות דעת המומחה והתיקונים לפי פסקה ג', ימומנו בשלב זה על ידי שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם לפי חשבונות שייבדקו ויאושרו על ידי המומחה, ויוגשו בנפרד לכל אחד מן הצדדים, כמימון ביניים.
ה.
התיקונים בשתי הדירות יבוצעו על ידי קבלן שימונה על ידי המומחה ובפיקוחו. הצדדים מתחייבים
לשתף פעולה עם המומחה והקבלן.
ו.
בית המשפט ייקבע בהסתמך על חוות דעת המומחה מי מהצדדים חייב לשאת בכל ההוצאות המפורטות לעיל לרבות בהוצאות חוות הדעת של המומחה, ובעלי המקצוע שעסקו באיתור מקור הנזילה ו/או הרטיבות מטעם הצדדים בשתי הדירות, וזאת לרבות המומחים שפעלו בעבר מטעם הצדדים.
ז.
דוד יאפשר מידית גישה לבלוני הגז של הנתבע, לנתבע ומי מטעמו וכן לחברת הגז.
ח.
התביעה הקטנה שהגיש הנתבע נגד התובע בבית משפט לתביעות קטנות בת"א תמחק ללא צו להוצאות.
ט.
הסדר זה הוא מבלי לפגוע בטענות הצדדים בעניינים שאינם נשוא הסדר זה".

הסדר זה קיבל תוקף של החלטה (עמ' 2 לפרוטוקול) ומכוחו מונה מומחה בית משפט. ואולם ההסדר בוצע רק בחלקו, המומחה שמונה בחן אומנם את מקור הרטיבות והביע עמדתו לעניין התיקונים שיש לבצע ועלותם, אולם הוא לא מינה קבלן מבצע, לא בוצעו עבודות לתיקון הליקויים והנזקים, וההערכות הכספיות ניתנו כאומדן בלבד.

7.
בתאריך 22.05.14 הגיעו הצדדים להסדר נוסף, בו הוסכם כך:
"ב"כ הצדדים: שמענו

הצעת

בית

משפט

לפיה

כל

צד

ישמור

על

טענותיו

ובשלב

זה

ימונה

קבלן שיבצע את כל השיפוץ הדרוש לרבות השיפוץ בדירת הנתבעת, דירת התובעים, כאשר

צינור

הביוב

יועבר

על

הקיר

החיצוני

ובתוואי חדש ולא בתוך דירת התובעים. כל

העלויות

ישולמו

על

ידי

שני

הצדדים בחלקים שווים. לעניין המחלוקת הכספית, באי כוח הצדדים יטענו על יסוד החומר הקיים וללא חקירות נגדיות ובית משפט יכריע

סופית

בכל

המחלוקות

הכספיות

לרבות

עלות

ניהול

ההליך. מוסכם כי העבודות יסתיימו במידת האפשר בתוך 30 יום והצדדים יעשו כל מאמץ על מנת לעמוד במועד האמור. הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 7 ימים אם הגיעו להסכמה בדבר זהות הקבלן שיבצע את העבודות. מבוקש ליתן תוקף של החלטה להסכם שבין הצדדים
" (עמ' 25 לפרוטוקול).

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, ונקבע מועד לסיכומים ליום 20.07.14.

8.
גם הסכמה זו לא בוצעה במלואה, לא מונה קבלן ולא בוצעו עבודות. עם זאת ולמרות זאת, שני הצדדים התייצבו לישיבת הסיכומים, וביקשו לסכם טיעוניהם ולקיים חלק זה מהסכמתם (עמ' 27 לפרוטוקול, הודעת הצדדים בפתח הדיון מיום 20.07.14). התוצאה היא שסיכומי הצדדים נשמעו בטרם בוצעו העבודות, מבלי שעלות התיקונים בשתי הדירות ידועה לצדדים, ומבלי שהותקן צינור ביוב חלופי.

9.
בסיכומיו (פרוטוקול מיום 20.07.14) טען ב"כ התובעים שבהערכת עלות הנזקים מטעם מומחה בית משפט, נפלה טעות קולמוס, וכך הבהיר לו המומחה בשיחה שנתקיימה ביניהם. בהסכמת הנתבעת נתבקש המומחה להתייחס לטענה זו ולהבהיר אם נפלה טעות קולמוס בהערכתו. ביום 15.12.14 הבהיר המומחה כי לא נפלה כל טעות, ושני הצדדים הגיבו לאמור בהבהרה זו.

10.
זו התשתית על יסודה יינתן פסק הדין.

לשלמות התמונה אציין כי לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים, קבעתי שכל צד רשאי לבצע בדירתו עבודות תיקון כרצונו (החלטה מיום 21.07.14).

עוד יש לציין שביום 07.12.14, בטרם התקבלה הבהרת מומחה בית משפט, ביקשה הנתבעת לאפשר לה לחזור בה מההסכמה להעתקת צינור הביוב אל מחוץ לדירת התובעים (פרוטוקול מיום 12.05.14, סעיף 7 לעיל), ולהורות על תיקון זמני של צינור הביוב בתוואי הקיים ובתוך דירת התובעים. דחיתי בקשה זו וקבעתי שהנימוקים לכך יינתנו בפסק הדין. אתייחס להלן גם לבקשה זו ולנימוקים בגינם נדחתה הבקשה.

חוות דעת מומחה בית משפט
11.
בעקבות ההסדר הדיוני מונה המהנדס מר שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית משפט ("המומחה") והוא הגיש ביום 14.04.13 חוות דעת ראשונה ("חוות הדעת הראשונה"). הנתבעת הציגה למומחה שאלות הבהרה ואלו נענו ביום 09.07.13 ("התשובות לשאלות ההבהרה"). ביום 08.09.13 הגיש מר פלדמן עדכון ("חוות דעת שנייה") וביום 10.11.13 הגיש עדכון נוסף ("חוות דעת שלישית"). בהמשך לשלושת חוות הדעת, ולפי בקשת ב"כ התובעים, פרט המומחה את עלות ביצוע התיקונים בשתי הדירות (מכתב המומחה מיום 25.02.14 "המכתב מיום 25.02.14").

12.
בחוות הדעת הראשונה כותב המומחה שבדירת התובעים יש מספר מוקדי רטיבות: מוקד אחד – צינור הביוב העובר בקיר המערבי בחדר הרחצה. המומחה מצא שבאזור זה יש אחוזי לחות גבוהים, ואלו נובעים מדליפות מצינור הביוב. מוקד שני – מעל האמבטיה בחדר הרחצה. באזור זה מצא המומחה לחות גבוהה ועובש כבד, והוא קובע כי מקורם בסדק בקיר החיצוני ופגמים באיטום הגג (סעיף 8 לפרק הממצאים). מוקד שלישי – תקרת פינת האוכל. באזור זה מצא המומחה כתם רטיבות חדש יחסית, והוא קובע שכתם זה נובע מנזילה מצינור בדירת הנתבע (סעיף 9 לפרק הממצאים).

הנתבע היפנה למומחה שאלות הבהרה, וגם מהתשובות שניתנו עולה שמדובר בשלושה מוקדים נפרדים, הנובעים מליקויים שונים (תשובות 5, 8(ב)(ג) לשאלות ההבהרה). כך עולה גם מעדות המומחה (עמ' 6 – 7 לפרוטוקול מיום 09.09.13).

בחוות הדעת השנייה מחודש ספטמבר 2013 כתב המומחה שחלה החמרה במצב, צינור הביוב קרס והרטיבות בפינת האוכל הוחמרה (סעיפים 1 – 2 לפרק הממצאים), וכדי למצוא את מקור הדליפה מדירת הנתבע, יש לפרק את האמבטיה (סיפא לחוות דעת שניה). חוות הדעת השלישית הוגשה בחודש נובמבר 2013, לאחר שביום 21.10.13 פורקה האמבטיה, ונמצא שמקור הרטיבות בתקרת פינת האוכל היא נזילה מהאמבטיה של הנתבעת (סעיף 3 לחוות הדעת השלישית).

13.
בחוות דעתו ובעדותו התייחס המומחה גם לסיבות לדליפות מצינור הביוב.

לפי קביעת המומחה, הדליפות מהצינור נגרמו בשל מספר גורמים. ראשית, הבלאי הגדול שנגרם לצינור בשל חלוף השנים. שנית, בעת יציקת עמוד הבטון סביב הצינור (בשנת 1967) נגרם לצינור נזק רב, כתוצאה ממסמרים ששימשו לעבודות הטפסנות, ואשר ננעצו בעמוד וגרמו בו לפיצוצים. יתכן גם והבטון הקשיח עצמו גרם נזק לצינור העשוי האסבסט (ממצא 7 לפרק הממצאים בחוות הדעת הראשונה; עדות המומחה בעמ' 8 שורות 14 – 23), כדברי המומחה: "הנזק הראשוני היה כבד מאוד והצינור הזה תמיד דלף" (עמ' 13 שורות 7 – 8). נזק נוסף נגרם לצינור בשנים 2010 – 2011 כאשר חלקו העליון של עמוד הבטון סותת במהלך הניסיונות לברר מה מקור הרטיבות בדירת התובעים (סעיף 14(ב) לחוות הדעת השלישית; עמ' 12 שורה 31 – עמ' 13 שורה 2).

כתוצאה מכל אלו, קבע המומחה, אין תקומה לצינור הביוב, יש לפרקו ולפנותו, יהיו הגורמים למצבו אשר יהיו: "העמוד הזה מת. אין טעם שנעשה היפותזות על הצינור הזה" (עמ' 8 שורה 30), הצינור הזה הוא "פג תוקף" (עמ' 9 שורות 5 – 6).

הסוגיות שבמחלוקת וטענות הצדדים
14.
בתביעתם עתרו התובעים לסעד כספי ולמתן צו עשה שיחייב את הנתבע לתקן את הליקויים בדירתו. משפורקה האמבטיה בדירת הנתבעת, העתירה לתיקון הליקויים בדירתה שוב אינה רלוונטית, ואכן בסיכומים לא חזרו התובעים על עתירה זו. נותרה להכרעה רק התביעה הכספית.

כאמור, במהלך ניהול ההליך גובשו בין הצדדים שני הסדרים, בהם הוסכם על ביצוע עבודות לתיקון הליקויים בשתי הדירות ועל התקנת צינור ביוב חדש בתוואי חלופי, כאשר כמימון ביניים שני הצדדים יישאו בהוצאות בחלקים שווים, ובמסגרת פסק הדין תקבע חלוקת העלויות באופן סופי. שני הסדרים אלו כובדו רק באופן חלקי, העבודות לתיקון הנזקים לא בוצעו וצינור ביוב חלופי לא הותקן. בנסיבות אלו, השאלה הכספית, על מי מהצדדים לשאת בהוצאות שהוצאו, אינה עומדת על הפרק.

הסוגיות שנותרו להכרעה הן, אם כן, התביעה לפיצוי בגין תיקון נזקי הרטיבות בדירת התובעים, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים רפואיים; והתביעות ההדדיות לשיפוי בגין ההוצאות שהוצאו במהלך ניהול ההליך וקודם לו.

15.
התובעים טוענים שבהתאם למסקנת מומחה בית משפט, יש לקבוע שהרטיבות בדירתם נובעת מנזילות מים מדירת הנתבעת, והיא האחראית למלוא נזקיהם. לעניין זה הודגש שהרטיבות נמשכת שנים מספר, כל פניותיהם לנתבע ז"ל, לנתבעת ולבעלה, מר פסח גולן ("גולן") לא נענו, וכך הנזקים הלכו והחמירו, הקירות והתקרות התפוררו, ריח רע התפשט בדירה, בריאותם נפגעה וחייהם בדירה הפכו לסבל מתמשך.

לאור זאת, על הנתבעת לפצותם, הן על עלות תיקון כל נזקי הרטיבות בדירתם, הן על עוגמת הנפש הרבה והסבל המתמשך שנגרם להם והן על ההוצאות הרבות שהוציאו במהלך ניהול ההליך המשפטי.

16.
הנתבעת טוענת שבהתאם לקביעת מומחה בית משפט, נזקי הרטיבות בדירת התובעים נגרמו עקב פגמים בצינור הביוב ועקב ליקויי בנייה, והנזק היחידי שנגרם מדירתה היא רטיבות חדשה בתקרת פינת האוכל, שלא בגינה הוגשה התביעה. לאור זאת, מסכימה הנתבעת לשאת אך ורק בעלות תיקון הנזקים שנגרמו בפינת האוכל, אך יתר הנזקים אינם באחריותה ועל התובעים לשאת בעלות תיקונם.


הנתבעת טוענת שהיא אינה אחראית לסבלם המתמשך של התובעים, והם עצמם, הן בנזקים שגרמו לצינור הביוב והן בהתנגדותם לכל פתרון, לרבות התנגדות לבקשת הנתבע לאפשר לו לתקן מיידית את הנזילה החדשה שהתגלתה בתקרת פינת האוכל, הביאו על עצמם את הנזק. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי נגרמו לה הוצאות והפסדים רבים בגין ניהול ההליך, לרבות תשלום דמי שכירות למדור חלופי, ועל התובעים לפצותה על מלוא נזקיה.

דיון
מקור הרטיבות והנזקים בדירת התובעים
17.
בחנתי את כל החומר שהוגש. הגעתי למסקנה שהתובעים מוצאים בחוות דעת מומחה בית משפט מה שאין בה, ואין לקבל טענתם כי הנתבעת או הנתבע ז"ל, נושאים באחריות למכלול נזקיהם. לעיל הובאו מסקנות המומחה, ומפאת חשיבות הדברים נחזור על עיקר הדברים.


המומחה מצא שבדירת התובעים, בחדר הרחצה ובפינת האוכל, קיימים שלושה מוקדי רטיבות נפרדים, ורק אחד מהם נובע מדירת הנתבעת. מוקד אחד הוא עמוד הבטון, והרטיבות שנגרמה סביבו מקורה בדליפות מצינור הביוב אותו מחפה העמוד, ולא מדירת הנתבעת. מוקד שני מצוי בחדר הרחצה, באזור בו מותקנת האמבטיה. גם מוקד זה אינו קשור לדירת הנתבעת, ומקור הרטיבות הם ליקויי בנייה, כשלי איטום בגג וסדק בקיר החיצוני. המוקד היחידי הקשור לדירת הנתבעת, היא הרטיבות שנמצאה בתקרת פינת האוכל, ורק רטיבות זו נגרמה בשל דליפת מים מאמבט דירת הנתבעת (סעיף 3 לחוות הדעת השלישית). ולא רק שמדובר ברטיבות במקום ממוקד ומצומצם (תקרת פינת האוכל), אלא שמדובר ברטיבות חדשה יחסית (סעיף 9 לחוות הדעת הראשונה).


לא ניתן לתלות את כל יתר הפגעים בדירת התובעים בנזילה זו.

האחריות לנזקים שנגרמו
18.
שאלה נוספת היא אלו מהנזקים בדירת התובעים הם באחריות הנתבעת. אין מחלוקת שהנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילה מאמבטיית הנתבעת, הם באחריות הנתבעת.

19.
אשר לנזקים שנגרמו בחדר הרחצה באזור ההרחבה של דירת התובעים, נזקים אלו מקורם בליקויי בנייה, איטום לקוי של הגג וסדק בקיר חיצוני. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת אינה אחראית לנזקים אלו.

זה המקום להתייחס לטענת התובעים, לפיה הרטיבות בתקרת חדר הרחצה, אינה יכולה להיות קשורה לדליפות מצינור הביוב. טענה זו לא הוצגה בפני
המומחה, לא נתבקשה התייחסותו לתזה זו והיא לא הוכחה. מכל מקום, וגם אם אקבל טענה זו, אין זה אומר כי הרטיבות בתקרת חדר הרחצה קשורה בנזילות מהאמבטיה של הנתבעת. לא רק שהאמבטיה של הנתבעת מצויה מעל תקרת פינת האוכל ולא מעל תקרת חדר הרחצה, אלא שמשקבע המומחה כי קיימים כשלי איטום בגג חדר הרחצה, סביר להניח כי כשלים אלו, הם שגרמו לרטיבות בתקרת חדר הרחצה. ואכן, המומחה עצמו, אישר בתשובות לשאלות ההבהרה כי אין כל קשר בין הרטיבות שמצא בתקרת פינת האוכל (שמקורה בנזילת אמבט הנתבעת) ובין הלחות שמצא בחדר הרחצה (תשובה 8(ב) לתשובות לשאלות ההבהרה).

20.
אשר לנזקים שנגרמו בשל דליפות מצינור הביוב. התובעים טוענים שהצינור משרת רק את דירת הנתבעת ועליה לשאת לבדה בכל נזק שגרם; הנתבעת טוענת שהנזקים נגרמו בשל פגיעת התובעים בצינור ועליהם לשאת בכל נזק שנגרם עקב כך.

לעיל הובאו מסקנות המומחה בכל הקשור למקור הדליפות מצינור הביוב. אני סבורה שנוכח מסקנות אלה, שני הצדדים נושאים באחריות משותפת לנזקים שנגרמו. מחד, התובעים (או הורי התובע) אחראים לנזק הראשוני (והכבד) שנגרם לצינור הביוב בשל חיפויו בעמוד בטון. מאידך, אין להתעלם מכך שהצינור עמד כפי שעמד שנים רבות (החל משנת 1967 עת בוצעה ההרחבה), ורק בשנת 2010 החלו הנזילות. מכאן שלא רק נזק ראשוני גרם לדליפות מהצינור, אלא גם חלוף השנים והבלאי הכבד שנגרם לו. זאת ועוד. נראה כי הנזק לצינור הלך וגבר החל מסוף שנת 2011 כתוצאה מסיתות עמוד הבטון סביבו. הצדדים מטילים זה על זה את האחריות לסיתות הצינור, והם חולקים מי או לבקשת מי נעשה הסיתות. איני רואה לנחוץ להכריע במחלוקות אלו. על הכל מוסכם שסיתות עמוד הבטון נעשה רק כדי לנסות ולהבין מה מקור הרטיבות בדירת התובעים. בנסיבות אלו, על שני הצדדים לשאת בתוצאות ניסיונות אלו.


לאור האמור הגעתי למסקנה שהצדדים נושאים באחריות משותפת לנזקים שגרמו הדליפות מצינור הביוב. למען הסר ספק, מסקנה זו מתייחסת לנזקי הרטיבות. שאלה שונה ונפרדת היא עלות התקנת צינור ביוב חלופי, ולכך להלן.

21.
התוצאה היא שעל הנתבעת לשאת בעלות תיקון הנזקים שגרמה הנזילה מאמבטיית דירתה ומחצית מעלות תיקון הנזקים שגרמו הדליפות מצינור הביוב.

צינור הביוב
22.
כפי שכבר נאמר, צינור הביוב קרס. אין מחלוקת שיש לפרקו ולהתקין תחתיו צינור חדש. עם זאת יש מחלוקת מי יישא בעלויות אלו ובאיזה תוואי יותקן הצינור החדש.

ואולם, שאלות אלו אינן חלק מהליך זה, הן אינן מוצאות ביטויין בכתבי הטענות ואף לא בתצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים. שאלות אלו התעוררו רק במהלך ניהול ההליך, נוכח קריסת צינור הביוב ועמדת המומחה כי לא ניתן לשקמו אלא יש להחליפו, דבר שיותיר את דירת הנתבעת ללא ניקוז דלוחין. בנסיבות אלו התעורר צורך למצוא פתרון לנושא זה, והתקיים דיון גם בשאלת התקנת צינור הביוב החלופי והתוואי בו הוא יותקן. עם זאת, המאמץ והזמן שהוקדשו לשאלות אלו נעשו במסגרת ניסיון מוסכם בין הצדדים (בעזרת בית משפט) להביא לפתרון כולל של הבעיות, ואולי גם לחסוך הוצאות והליכים משפטיים. שעה שהצדדים נסוגו מניסיון מוסכם זה, אין לו לבית משפט אלא את שהובא להכרעתו במסגרת כתבי בית דין התוחמים את המחלוקות והסעדים (הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד).

הסכמת הצדדים מיום 22.05.14 (סעיף 7 לעיל) לפיה צינור הביוב החלופי יותקן בתוואי חדש על קיר חיצוני, אינה יכולה להרחיב את הפלוגתאות שנמסרו להכרעת בית משפט. וגם ההסכמות שבשני ההסדרים בין הצדדים, לפיהן כמימון ביניים יישאו הצדדים בחלקים שווים בעלויות הכרוכות בביצוע העבודות, ובית משפט יכריע סופית בכל המחלוקות הכספיות, אינה יכולה להרחיב את הפלוגתאות מעבר לאמור בהן, היינו הכרעה בנטל הנשיאה בהוצאות שכבר הוצאו.

23.
יתרה מזאת. שאלת התקנת צינור ביוב חלופי, מחייבת התייחסות למספר סוגיות, ובהן השאלה היכן יותקן הצינור החלופי ומי יישא בעלויות הנדרשות, שנכון להיום היקפן ומהותן טרם ידועים. שאלות אלו חורגות לחלוטין מכתבי הטענות, והן מחייבות טיעון ותשתית עובדתית ראויים. כל אלו לא הוצגו, מהטעם הפשוט, שהם אינם חלק מהליך זה.

אלו הנימוקים בגינם החלטתי לדחות את בקשת הנתבעת להורות על תיקון זמני של צינור הביוב בתוואי הקיים ובתוך דירת התובעים תוך ביטול הסכמתה להעברת הצינור על גבי הקיר החיצוני. בקשת הנתבעת לא נדחתה מהטעם שאין בה ממש, ומקובלת עלי לחלוטין הטענה כי לא יתכן להותיר את דירת הנתבעת ללא מערכת לניקוז דלוחין. אלא שלא ניתן להיעתר לבקשה לקבלת סעד זמני שאינו משרת כל סעד עקרי, ובהעדר הסכמה, אין עוד מקום לדיון בסוגיות שאינן חלק מההליך.


מאותם נימוקים אין להידרש לטענת הנתבעת כי על התובעים לשפותה על דמי השכירות החודשיים שהיא נאלצת לשלם מידי חודש בחודשו משהפכה דירתה לבלתי ראויה למגורים. כאמור,
הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד, לא שילמה אגרת תביעה, ולא ניתן להידרש לשאלות אלו.




מכלול סוגיות אלו, יתברר, אפוא, בהליך נפרד, אם יוגש, והם אינם חלק מהליך זה.

שיעור הפיצוי בגין נזקי הרטיבות
24.
מה עלות תיקון הנזקים שבאחריות הנתבעת (הנזקים שגרמה הנזילה מאמבט דירתה, ומחצית מהנזקים שגרמו הדליפות מצינור הביוב)?

מאחר ושני ההסדרים הדיוניים לא בוצעו, אין כל אינדיקציה לעלות התיקון בפועל. בנסיבות אלו, היפנו שני הצדדים לאומדן העלויות שהעריך מומחה בית משפט, כמפורט במכתבו לב"כ התובעים מיום 25.02.14. אלא שבמכתב זה אין התייחסות לעלות השיפוצים בדירת התובעים, ונכתב בו כך: "סכומים בהם על הנתבע לשאת לבדו: עבודות שיפוץ בדירת הנתבע – 17,600 ₪".

בישיבת הסיכומים טען ב"כ התובעים כי בשיחה שקיים עם המומחה הבהיר לו המומחה שנפלה טעות קולמוס במכתב הנ"ל, וצריך היה להיות כתוב "עבודות שיפוץ בדירת התובעים" ולא "עבודות שיפוץ בדירת הנתבע". נוכח טענה זו התבקש המומחה לבהיר אם נפלה טעות קולמוס במכתבו, ובהבהרה שניתנה ביום 15.12.14 שלל המומחה טענה זו. המומחה הבהיר שלא נפלה כל טעות קולמוס, וכי כוונת הדברים היא שהערכתו מתייחסת לכלל העבודות האמורות להיות מבוצעות על חשבון הנתבע, הן בדירתו שלו והן בדירת התובעים, כדבריו: "אין מדובר בטעות קולמוס. הנני להבהיר כי האומדן בסך 17,600 ש"ח שציינתי בטבלה עמ' 1 לחוות דעתי מ – 25/2/14 מתייחס לעבודות שהיו אמורות להתבצע ע"ח הנתבע בדירתו, כולל התיקון שנדרש הנתבע לבצע בדירת התובעים. רשימת עבודות פירטתי בסע' 14א לחוות דעתי מ – 10/11/13". בתגובה להבהרת זו טענו התובעים שלמרות עמדת המומחה, יש לקבוע שהסכום של 17,600 ₪ מתייחס רק לעבודות התיקון בדירתם. הנתבעת טענה שיש לקבל את ההבהרה כלשונה.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים, אני מקבלת את עמדת הנתבעת. שעה שהמומחה הבהיר במפורש את כוונת דבריו, אין לקבלת את פרשנות התובעים לגבי כוונות אלו.

25.
התוצאה היא שנקודת המוצא בהערכת עלות ביצוע התיקונים בדירת התובעים היא הערכת המומחה, לפיה הסכום בו על הנתבעת לשאת, כולל עלות תיקון הנזקים בדירתה, הוא 17,600 ₪. אלא שאין באומדן המומחה כדי לאפשר לקבוע מה עלות התיקונים שבאחריות הנתבעת, אף לא על דרך האומדן,
בראש ובראשונה מאחר ואין בו הפרדה בין עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים ובין עלות תיקון הליקויים בדירת הנתבעת (הנתבעת טוענת שמרבית הסכום שבאומדן המומחה הוא בגין התיקונים שיש לבצע בדירתה עקב עקירת האמבטיה). אומדן זה גם כולל עבודות נוספות, כגון יציקת תקרת חדר הרחצה במקום בו עבר צינור הביוב (סעיף 14(א) לחוות הדעת השלישית).

בנסיבות אלו, בהעדר אינדיקציה לעלות התיקונים שהם באחריות הנתבעת, ובהתחשב בכך שהצדדים הסכימו כי המחלוקת הכספית תוכרע על יסוד כל החומר הקיים, ניסיתי לדלות מהחומר בפני
נתונים מכוחם ניתן יהא לקבוע מה עלות תיקון הנזקים שבאחריות הנתבעת.

26.
חוות דעת מומחה התובעים שצורפה לכתב התביעה, אינה יכולה לסייע בהערכת הנזק מאחר ואין בה הבחנה בין הנזקים לפי המוקדים השונים. נתונים נוספים יש בהצעות מחיר שצירפו שני הצדדים במסגרת בקשה מס' 72.

התובעים צירפו הצעת מחיר מטעם "שרון גפני שירותי אינסטלציה ושיפוצים" והנתבעת צירפה מספר הצעות מחיר וכן הערכת עלויות לפי מחירונים שונים. הצעת המחיר מטעם התובעים נוקבת בסכום של 7,000 ₪ בגין העבודות שיש לבצע במטבח (אני מניחה שהכוונה היא לפינת האוכל, לפי הגדרת מומחה בית משפט). אין בהצעה תמחור נפרד לעלות תיקון הנזקים בקיר (להבדיל מעמוד הבטון) הגובל בצינור הביוב.

הנתבעת צירפה מספר הצעות מחיר אך רק באחת מהן יש תמחור נפרד לעלות העבודות שיש לבצע בפינת האוכל, היא הצעת המחיר מטעם "שיטל, בניה, השקעות ויזמות נדל"ן בע"מ". לפי הצעה זו, עלות תיקון הליקויים בתקרה ובקיר פינת האוכל היא 1,400 ₪ בתוספת מע"מ. תמחור נוסף נעשה על ידי הנתבעת, על יסוד מחירונים שונים, ולפיו עלות העבודות עולה כדי 1,585 ₪ לא כולל מע"מ.

27.
כידוע, הנטל להוכיח התביעה רובץ על התובעים. הצעת המחיר שצורפה לבקשה שהגישו, אינה תחליף להוכחת נזק, מאחר והיא אינה אלא הצעת מחיר. עם זאת, ניתן להיעזר בהצעות המחיר שצירפה הנתבעת, מאחר ויש להניח כי הצעות אלו מקובלות עליה. לאור האמור, אני קובעת את עלות תיקון הנזקים בפינת האוכל, לפי ההערכה הגבוהה, בסכום של 1,870 ₪ (כולל מע"מ).

עלות תיקון נזקי הרטיבות בקיר חדר הרחצה (במובחן מעלות תיקון הנזקים שנגרמו עקב פירוק צינור הביוב, שאינם רק נזקי רטיבות), לא הוכחה.

התנהלות הצדדים
28.
התובעים טוענים שהנתבע ז"ל, הנתבעת ומר גולן התעלמו מפניותיהם, ולא עשו דבר לתיקון הליקויים הגורמים לרטיבות. אין לקבל טענה זו. מהחומר בפני
עולה תמונה הפוכה, לפיה הנתבע לא חסך מאמץ כדי לבחון מה מקור הרטיבות, אך התובעים סירבו לשתף עמו פעולה, הם שבו ודחו כל פתרון שהוצע וסירבו ליטול חלק בעלויות הנדרשות.


וכך, בסוף שנת 2010 כאשר החלו תלונות התובעים על רטיבות מעמוד הבטון, הציע הנתבע לנסות לאטום את העמוד בחומר מיוחד המיועד לכך. התובעים לא שיתפו פעולה עם ניסיון זה ולנתבע נגרמו הוצאות הן בשל רכישת חומרים ללא צורך והן בשל תשלום לקבלן המבצע (סעיף 7(ב) לתצהיר גולן, סעיף 6 לכתב ההגנה). וכך, בסוף שנת 2011 שבו התובעים והתלוננו על רטיבות מעמוד הבטון, והנתבע הציע להחליף את צינור הביוב בחדש כאשר ההוצאות הכרוכות בדבר יחולו על שני הצדדים בחלקים שווים. התובעים דחו הצעה זו וטענו שעל הנתבע לשאת לבדו בכל ההוצאות, וכך גם פתרון זה לא יצא לפועל (סעיף 7(ג) לתצהיר גולן, סעיף 10 לכתב ההגנה, נספח ט' לכתב ההגנה).


זאת ועוד. בניגוד לנטען, הנתבע לא התעלם מטענות התובעים, ועשה פעולות רבות כדי למצוא אם יש ליקוי בדירתו. הנתבע פנה למספר מומחים כדי שיבחנו את מערכות המים בדירתו, אך כל המומחים קבעו שאין בדירה כל ליקוי (סעיפים 7(ד) 7(ה) לתצהיר גולן). הנתבע לא הסתפק בכך, והוא התקין בדירתו מתקנים שונים "רחרחן" לגילוי נזילות. דבר לא נמצא. לא כך נוהג מי שמתעלם מפניות המופנות כלפיו. גם אם בסופו של יום מומחה בית משפט מצא שקיימת נזילה מאמבטיית דירת הנתבעת, לא ניתן לקבל את טענת התובעים כאילו הנתבע התעלם ממצוקותיהם.


יש לציין כי מכלול טענות אלו עלו עוד בכתב ההגנה, ואין להם כל מענה בתצהירי התובעים.

29.
התובעים טוענים שהנתבע סרב לפרק את האמבטיה בדירתו, למרות המלצות שניתנו לו עוד בחודש דצמבר שנת 2011 ומכאן אחריותו לנזק המתמשך (סעיף 6 לתצהיר מולא, סעיף 31 לתצהיר התובעת). מר גולן טוען שכל הצעה שכזו לא עלתה (סעיף 7(ג) לתצהיר מר גולן, עמ' 7 למעלה).

נוכח הסכמת הצדדים בעקבותיה לא נחקרו עדים, לא ניתן לקבוע ממצאים ברורים במחלוקת זו ולא ניתן לקבוע אם הנתבע או מי מטעמו סרבו להצעה לפרק את האמבטיה (טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והיא עלתה לראשונה בתצהירי התובעים, שהוגשו לאחר שהוגשו חוות דעת מומחה בית משפט). עם זאת יש להעיר, שהנזילה מהאמבטיה אינה קשורה לדליפות מצינור הביוב ולנזקים שנגרמו בגין כך. זאת ועוד, מומחה בית משפט קבע שמדובר בנזילה חדשה יחסית, ומאוד יתכן כי פירוק האמבטיה בשנת 2011 לא היה מעלה דבר. לאור האמור, אין בטענה זו כדי להצדיק מסקנה אחרת.

עוגמת נפש
30.
ראש נזק נוסף ועיקרי הוא פיצוי בגין עוגמת נפש לרבות נזקים בריאותיים (ראה פירוט הנזקים בכתב התביעה, סעיף 2 לעיל). התובעים שבים ומדגישים את הסבל הרב שנגרם להם בשל הרטיבות הנמשכת, את הריחות הרעים ששררו בדירה, ואת מצב הדירה שהפכה, לטענתם, לבלתי ראויה למגורים. אלא שהשאלה אינה אם נגרם לתובעים סבל בשל הרטיבות הנמשכת. השאלה היא אם הנתבע ז"ל או הנתבעת אחראים לכך. אני סבורה כי התשובה לכך שלילית, וזאת משני נימוקים.

ראשית
, כמבואר, רק הרטיבות בתקרת פינת האוכל היא תוצאה של הנזילה מאמבטיית הנתבעת. המומחה קבע שמדובר ברטיבות חדשה יחסית, ולא בגינה נגרם לתובעים הסבל המתמשך. אי הנוחות הרבה נגרמה בגין הדליפות מצינור הביוב, ויש להניח כי הן אלו שגרמו לריח הרע עליו מתלוננים התובעים. אלא שהנזקים שגרמו אותן דליפות הם באחריות התובעים לא פחות משהם באחריות הנתבעת. גם עוגמת הנפש שנגרמה בשל הרטיבות והעובש בחדר הרחצה אינה באחריות הנתבעת, מאחר והיא תוצאת ליקויי בנייה שבאחריות התובעים.

שנית
, התובעים סירבו לכל פתרון, וחזרו וטענו בפני
הנתבע שעליו לשאת לבדו בכל העלויות הכרוכות בטיפול ברטיבות בעמוד הבטון וסביבותיו. נוכח עמדה זו, דחו התובעים את כל ההצעות לטיפול משותף בצינור הביוב. בנסיבות אלו, התובעים אינם יכולים להישמע בטענה כי נגרם להם סבל מתמשך, בעיקר שעה שקבעתי כי בדין דרש הנתבע שהתובעים יחלקו עמו את ההוצאות.

יש להוסיף שהתביעה לפיצוי בגין נזקים רפואיים אינה נתמכת בחוות דעת רפואית, וגם משום כך אין לקבלה. לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

הוצאות ניהול ההליך והוצאות נוספות
31.
התובעים טוענים שעל הנתבעת לשפותם על ההוצאות הרבות שהוציאו במהלך ניהול ההליך, בהן תשלומים למומחה מטעמם ולמומחה מטעם בית משפט, בקשות רבות שהוגשו במהלך ניהול ההליך, ושכ"ט עו"ד.


הנתבעת טוענת גם היא כי על התובעים לשפותה על מכלול הוצאותיה, בהן ההוצאות שהוצאו לשם גילוי מקור הרטיבות והטיפול בה, לרבות תשלומים לאנשי מקצוע, עלות החלפת ברז האמבט בהתאם להוראות מומחה בית משפט, שכרו של המומחה והקבלן מטעמו, הוצאות צילום, שרטוטים ושקפים, והוצאות נוספות. אף שהנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד, היא מבקשת לפסוק לה הוצאות אלו מכוח הסכמת הצדדים (ההסדר הראשון).

32.
הגעתי למסקנה כי אין לחייב אף צד בתשלום הוצאות לצד האחר. אשר לאופן ניהול ההליך. שני הצדדים הגישו בקשות רבות, ולא מצאתי כי צד אחד "חטא" יותר מהצד האחר. אשר להוצאות המומחים, שני הצדדים הוציאו הוצאות בגין כך, ובהתחשב במסקנות שפורטו, ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו. אין גם מקום לחייב את התובעים לשפות את הנתבעת בגין ההוצאות שהוציאה לשם איתור מקור הנזילה. מדובר בהוצאות שהנתבע הוציא מיוזמתו, והטענה לפיה התובעים, בניגוד להתחייבותם, סירבו לשאת בעלויות שהוסכמו והנתבע נאלץ לשאת גם בחלקם, לא זכתה לליבון.

תוצאה
33.
התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 1,870 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

בהתחשב בתוצאה האמורה, ומאחר וחלקן הארי של תביעות התובעים נדחו, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום,
ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 45543-02/12 לאורה דוד, משה דוד נ' רחל גולן (פורסם ב-ֽ 25/12/2014)