פסקי דין על די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ | פסקי דין על אחמד חמודה | פסקי דין על עמאר חמודה |

11147-10/13 א     27/12/2014




א 11147-10/13 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' אחמד חמודה, עמאר חמודה








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 11147-10-13 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
נ' חמודה ואח'




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופטת
אורית וינשטיין


התובעת:

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ארדינסט
, בן נתן ושות'


נגד


הנתבעים:

1. אחמד חמודה
2. עמאר חמודה
שניהם ע"י ב"כ עו"ד ראפי מסאלחה






החלטה


1.
התובעת, די.בי.אס שרותי לווין (1998) בע"מ (להלן – התובעת) הגישה בקשה, שניה במספר, לפיה נתבקש בית המשפט להפעיל סמכותו על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סד"א) ולהורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים, אחמד חמודה
ועמאר חמודה
(להלן יחד – הנתבעים). זאת, מחמת שלעמדת התובעת, הפרו הנתבעים צווים לגילוי ועיון במסמכים – הן צו לגילוי מסמכים כללי והן צו לגילוי מסמכים ספציפיים.

הרקע להגשת הבקשה למחיקת כתב ההגנה:

2.
ענייננו בתביעה שהגישה התובעת, הפועלת תחת הסימן המסחרי "
yes
", ואשר עיסוקה הוא הספקת שירותי טלוויזיה באמצעות לווין, מכוח רישיון שניתן לה על ידי משרד התקשורת, נגד הנתבעים בשל פגיעה בזכויות קנייניות של התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעים מפעילים בית עסק בשם "לוויני עכו", במסגרתו פיתחו שיטה לפריצת מערכת ההצפנה של שידורי התובעת. הנתבעים, על פי הנטען, מפיצים את שידורי התובעת לאלפי מנויים על ידי הספקת חיבורים לשירותי השידור של התובעת באופן בלתי חוקי, באמצעות עקיפת מערכות ההצפנה והקידוד של מערכות השידור של התובעת.

עוד נטען, כי הנתבעים עוסקים גם במכירת ציוד הנושא את סימן המסחר של התובעת, אשר הגיע לידי הנתבעים שלא כדין.

3.
התובעת טוענת, כי כל פעולות הנתבעים נעשו ללא קבלת היתר מהתובעת ותוך גריפת ההכנסות מהספקת השירות ה"פיראטי", לכיסם של הנתבעים.

4.
מטעמים אלו הגישה התובעת ביום 6.10.13 לבית משפט זה, תביעה אשר עילותיה מתחום הקניין הרוחני והנזיקין, ובה עתרה לסעד של מתן חשבונות, סעד כספי בסכום של 1,000,000 ₪ (לצרכי אגרה), וכן למתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעים, שיורה להם להימנע מלהפיץ/לשווק/למכור באופן פיראטי את שידורי הטלוויזיה של התובעת, לרבות שימוש בציוד של הנושא את הסימן "
yes
". כמו כן, עתרה התובעת לסעד של צו עשה, לפיו ביקשה להורות לנתבעים להימנע מהפרת סימני המסחרי הרשומים על שמה.

5.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד, במסגרתם נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים את הפצת או מכירת השידורים והתכנים הטלוויזיוניים של התובעת, את השימוש בסימני המסחר הרשומים של התובעת ואת עשיית השימוש בציוד של התובעת.

כמו כן, נתבקש, צו למינוי תופסי וכונסי נכסים זמניים, לצורך תפיסת הציוד בעסקם של הנתבעים המשמש להפרת זכויותיה של התובעת, לרבות חומר מחשב או אמצעי אחסנה וכן תפיסה של מסמכים בעסקם של הנתבעים, המלמדים על פעילותם העסקית המפרה, לכאורה, של הנתבעים.

6.
ביום 6.10.13 נעתר בית משפט זה (כב' השופט ע. זרנקין), לבקשה למתן הסעדים הזמניים, וניתן צו מניעה זמני, צו תפיסה וכינוס תוך מינוי כונס ותופס נכסים זמני, וכן מונה מומחה בתחום המחשבים לצורך עריכת חיפוש במחשבי הנתבעים.

7.
ביום 8.10.13 בוצע החיפוש בעסקם של הנתבעים, ונתפס ציוד רב, וכן נתפסו חומרים רבים במחשב העסק, וביום 14.10.13 הוגש לבית המשפט, על ידי כונס הנכסים הזמני, דו"ח אודות ביצוע הצו, בצירוף מסמך המפרט את רשימת הציוד והמסמכים שנתפסו.

8.
דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעדים הזמניים התקיים, בסופו של דבר (לאחר בקשת דחייה מטעם הנתבעים) ביום 4.11.13, במסגרתו הסכימו הנתבעים, בין היתר, להותרת הצווים הזמניים על כנם.

9.
כתב ההגנה הוגש על ידי הנתבעים רק ביום 1.1.14, והוא כולל אך הכחשה גורפת של הנתבעים את כל הטענות שבכתב התביעה.

10.
ביום 30.6.14 הועברה התביעה דנן לשמיעה בפני
מותב זה, וישיבת קדם משפט ראשונה (לאחר מספר בקשות דחיות) התקיימה ביום 13.7.14., במהלכה הסכים ב"כ הנתבעים למתן צו לגילוי הדדי של מסמכים. ב"כ התובעת ביקש להפנות שאלונים וגילוי מסמכים ספציפי לנתבעים, מאחר ולטענתו נסתבר כי המסמכים, שנתפסו במסגרת ביצוע צו החיפוש והתפיסה, מתייחסים לפעילות עסקית של הנתבעים על פני שנה וחצי בלבד, בעוד שעל פי הראיות שבידי התובעת, עסקם של הנתבעים פעל במשך 5 שנים לפחות. ב"כ הנתבעים הסכים לבקשת ב"כ התובעת.

11.
לפיכך, בסוף הדיון מיום 13.7.14 ניתן צו המורה על גילוי מסמכים הדדי, לביצוע עד ליום 1.9.14. ניתנה לתובעת אפשרות לשלוח לנתבעים שאלון תוך 30 יום וניתן צו למתן תשובות לשאלון תוך 30 יום ממועד קבלתו. בנוסף, ובהסכמת הנתבעים, ניתנה לתובעת אפשרות לתיקון סכום התביעה שבכתב התביעה, ככל שתגלה התובעת הפרות נוספות שיתגלו במסגרת המסמכים שנתפסו.
קדם משפט נוסף נקבע ליום 6.10.14.

12.
ביום 4.9.14 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, והעמידה את סכום התביעה על סך 1,900,000 ₪.

13.
ביום 6.10.14, כחלוף למעלה מ- 30 יום מן המועד בו נקבע על ביצועו של צו גילוי המסמכים, הגישה התובעת בקשה למחיקת כתב ההגנה מחמת הפרה של הנתבעים את צווי הגילוי ועיון במסמכים והמענה על שאלונים.

הנתבעים נתבקשו להגיש תגובה עד ליום 19.10.14. ביום 27.10.14 ולאחר שלא התקבלה כל תגובה מצד הנתבעים, הוריתי, בשנית, על הגשת תגובה עד ליום 30.10.14, ולא, ייחשבו הנתבעים כמי שמסכימים לבקשה.

14.
ביום 30.10.14 הגישו התובעים תגובה, ובה טענו כי משלא חלה התקדמות משמעותית בתיק, ומשנפתחה מחדש, כביכול, יריעת המחלוקת בעקבות תיקון סכום כתב התביעה בידי התובעת, ומשלא פעלה התובעת למיצוי ההליכים המקדמיים בתיק, אין להיעתר לבקשה. עוד טען ב"כ הנתבעים כי עקב מצבו הרפואי ולעובדה כי לקה בלבו ונאלץ להיעדר מעבודתו כחודשיים, התעכב מיצויו של הליך גילוי המסמכים ומתן המענה לשאלון. ב"כ הנתבעים ביקש שהות בת ימים ספורים להשלמת הליכי גילוי המסמכים ומתן התשובות לשאלון והתחייב לעשות כן עד ליום 3.11.14. (סעיף 6 לתגובה).

15.
בעקבות תגובת הנתבעים, ניתנה על ידי החלטה לפיה הוריתי על השלמת הליך הגילוי והעיון במסמכים ומתן תשובות לשאלונים עד ליום 3.11.14.

16.
ביום 4.11.14 נמסרה הודעה לבית המשפט על ידי ב"כ הנתבעים, לפיה הנתבעים "שיגרו לב"כ התובעת גילוי מסמכים ומענה לשאלונים". לנוכח הודעה זו, נתבקש ב"כ התובעת להודיע האם התובעת עדיין עומדת על בקשתה למחיקת כתב ההגנה.

17.
ביום 6.11.14 הוגשה הודעה על ידי ב"כ התובעת, בה נטען כי הנתבעים ממשיכים לבזות ולהפר את צווי בית המשפט, בכך שעל אף שחלפו למעלה מחודשיים מיום מתן צו הגילוי והעיון במסמכים ומענה לשאלונים, הרי שביום 4.11.14 כל שנשלח על ידם הוא מכתב לאקוני בן ארבעה סעיפים, החתום בידי ב"כ הנתבעים.
ב"כ התובעת הבהיר, כי בניגוד להחלטת בית המשפט לא נמסר על ידי הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים, אלא מכתב של עורך דינם, אשר אינו עונה על צווי בית המשפט.

עוד נטען, כי הנתבעים התעלמו לחלוטין מהדרישה לגילוי מסמכים ספציפי שנשלחה אליהם, כחלק מדרישת גילוי המסמכים מיום 25.8.14. התובעת טענה כי התנהלות הנתבעים מעידה על זלזולם בהחלטות בית המשפט.
על פי החלטתי, נקבע כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה תידון בישיבת קדם המשפט, אשר נקבעה ליום 19.11.14.

18.
בדיון שהתקיים ביום 19.11.14, חזר וטען ב"כ התובעת כי לא הוגש תצהיר כדין, לא ניתן גילוי כללי כנדרש והיתה התעלמות מוחלטת של הנתבעים מהדרישה לגילוי הספציפי של מסמכים. עוד נטען כי התשובות לשאלון היו חלקיות וכי לעמדת התובעת התנהלות הנתבעים מעידה על זלזול מתמשך בהליכי בית המשפט, תוך מניעת התקדמותם.
ב"כ הנתבעים טען, כי כל המסמכים הנדרשים היו בעסקם של הנתבעים והללו נתפסו בידי כונס הנכסים הזמני במהלך ביצוע צו החיפוש והתפיסה. עוד נטען והוסף, כי כל המסמכים נמצאים בידי הכונס והתובעת, כך שהרציונל של גילוי מסמכים שעניינו מניעת הפתעה, אינו מתקיים במקרה דנן.

19.
ב"כ התובעת הבהיר (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 3-13 כי נדרש גילוים של מסמכים, אשר לא נתפסו על ידי הכונס, וכי מדובר במסמכים רלוונטיים, חלקם מתייחסים לטענות מסויימות שהועלו על ידי הנתבעים בכתב ההגנה, וחלקם דוחות לרשויות המס, אשר יש בהם כדי להעיד על פעילותם העסקית של הנתבעים, לרבות בנוגע למכירת השירותים נשוא התובענה.

20.
בסיום הדיון מיום 19.11.14, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ובחנתי את מהות המסמכים שגילוים נדרש באופן ספציפי על ידי התובעת, ניתנה החלטה מפורטת, בה ניתנה הזדמנות נוספת לנתבעים להשלים את הליך גילוי המסמכים עד ליום 30.11.14. למען הסר ספק, הובהר בהחלטה, כי:

"למען הסר ספק, גילוי המסמכים יעשה בתצהיר ערוך כדין ובו יפורטו כל המסמכים שברשותם ובשליטתם של הנתבעים או שהיו ברשותם ובשליטתם במועדים הרלוונטיים לתובענה. מסמכים כאמור, כוללים גם מסמכים שאינם נמצאים פיזית בבית העסק של הנתבעים אלא עשויים להיות גם בידי גורמים מטעמם של הנתבעים, לרבות: יועצי מס, רו"ח, או עו"ד או כל גורם אחר האמון על ניהול עסקיהם של הנתבעים ואשר בידיהם עשויים להיות מסמכים רלוונטיים לתובענה.

תצהיר גילוי המסמכים יכלול התייחסות לדרישה הספציפית לגילוי מסמכים כפי שהועלתה בסעיף 6 למכתב הדרישה מיום 25/8/14 שנשלח על ידי ב"כ התובעת, לידי ב"כ הנתבעים.
עוד יובהר כי גם אם מסמכים שגילוים הספציפי אינם מצויים בידי הנתבעים, יציינו זאת מפורשות בתצהיר הגילוי לרבות האם היו מסמכים כאלה בידם אי פעם, או אם יצאו מרשותם ומשליטתם מתי יצאו, ומה הסיבה ליציאתם"

21.
בסוף ההחלטה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, וכן נקבעו שני מועדי הוכחות לימים 24.2.15 ו- 26.2.15, ומועד לסיכומים בעל פה ליום 9.3.15.

22.
ביום 3.12.14, לאחר ששוב חלף המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים על ידי הנתבעים על פי ההחלטה מיום 19.11.14, הוגשה בקשה נוספת מטעם התובעת למחיקת כתב ההגנה של הנתבעים – היא הבקשה נשוא החלטה זו.

בבקשה נטען, כי הנתבעים ממשיכים לזלזל בהחלטות בית המשפט ואינם מקיימים אחר הצווים שניתנו. התובעת טענה כי מילאה אחר הוראות בית המשפט מיום 19.11.14, ושלחה, ביום 30.11.14, תצהיר גילוי מסמכים מטעמה לב"כ הנתבעים, אשר נחתם כבר ביום 1.9.14.
אולם, התובעת טוענת כי הנתבעים לא שלחו תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמם, לא כללי ולא ספציפי והתעלמו מהחלטת בית המשפט מיום 19.11.14. לנוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו לתובעים, ולנוכח ההפרה המתמשכת של צווי בית המשפט, שבה התובעת וביקשה למחוק את כתב ההגנה של הנתבעים.

23.
ביום 4.12.14 הוריתי לנתבעים להגיב לבקשה הנוספת למחיקת כתב ההגנה עד ליום 10.12.14 ולנמק מדוע לא קוימה החלטת בית המשפט מיום 19.11.14. יצוין כי התובעת לא השלימה עם החלטה זו וביקשה לעיין בה מחדש, או לחלופין לקצר את זמן התגובה שניתן לנתבעים. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה האמורה.

24.
ביום 11.12.14 הגישו הנתבעים תגובתם וטענו כי כלל לא קיבלו לידם את ההחלטה המורה על הגשת תגובה. לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי מאז ההחלטה האחרונה
מיום 19.11.14 "עמלו התובעים קשות" (כך במקור – א.ו.) להמציא את המסמכים שנתבקשו
על ידי התובעת. הנתבעים טענו כי כל החומר שנדרש לא היה ברשותם ו/או בשליטתם וכי הצליחו לאסוף חומר בהיקף הממלא שני קלסרים, כל זה במטרה למלא אחר הוראות בית המשפט.

ב"כ הנתבעים טען כי הכמות האדירה של החומר לא אפשרה לקיים את החלטת בית המשפט בזמן שנקצב בהחלטה מיום 19.11.14 – קרי: עד ליום 30.11.14.

ב"כ הנתבעים התחייב להעביר את התצהיר ואת כל החומר שנאסף לידי ב"כ התובעת עד ליום 14.12.14. עוד הוסיף וטען ב"כ הנתבעים כי מועד ההוכחות עוד רחוק, ולכן לא ייגרם כל עיכוב או נזק להליך.


25.
בתשובת התובעת מיום 11.12.14 לתגובת הנתבעים לעיל, שבה וחזרה על טענותיה בדבר הזלזול המתמשך מצד הנתבעים בהליך המשפטי, אשר אינם מכבדים לא את צווי בית המשפט ולא את המועדים שנקבעים לקיומם. התובעת טענה כי בניגוד לטענת הנתבעים -
אי מתן גילוי המסמכים כפי שנקבע בהחלטות בית המשפט גורם נזק לתובעת, אשר מחויבת על פי החלטת בית המשפט בהגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 3 שבועות, וביקשה שוב למחוק את כתב ההגנה של הנתבעים.


עוד טענה התובעת כי כל טענות הנתבעים בתגובתם, בדבר משך הזמן לאיתור המסמכים
והפעולות הלכאוריות שנדרשו מהם לצורך זה – הינן טענות עובדתיות אשר נדרש היה לגבותן בתצהיר כדין, ובהעדר כזה – אין ליתן להן כל משקל.

26.
לנוכח התחייבותו של ב"כ הנתבעים כאמור בתגובת הנתבעים, ניתנה על ידי ביום 14.12.14 החלטה, לפיה ככל שלא יימסר תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין ובהתאם להחלטות הקודמות שניתנו, עד סוף היום 14.12.14, אאלץ להיעתר לבקשת התובעת. בנוסף, לנוכח התנהלות הנתבעים, אשר שוב ושוב לא עמדו במועדים שנקבעו בהחלטות בית המשפט, ולא טרחו כלל אף לעתור לארכות, הוטלו על הנתבעים הוצאות בסך 5,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

ב"כ התובעת התבקש למסור הודעה לתיק בית המשפט ביום 15.12.14 בדבר המצאת תצהיר גילוי המסמכים.

27.
ביום 15.12.14 הגישה התובעת הודעה, לפיה הנתבעים עדיין לא מילאו אחר הוראות בית המשפט מיום 14.12.14, בכך שנשלח אליה תצהיר גילוי מסמכים ספציפי בלבד, ללא תצהיר גילוי מסמכים כללי, ואף התצהיר הספציפי הינו חסר, ואינו ערוך כמצוות בית המשפט מיום 19.11.14. הודגש כי הנתבעים נמנעו מלהתייחס במסגרת תצהיר הגילוי הספציפי לכל מסמך בנפרד ונמנעו מלהתייחס למסמכים רבים כמפורט במכתב הדרישה לגילוי ספציפי, ואשר הדרישה להם נובעת מטענות העולות מכתב הגנתם. לפיכך, שבה התובעת ודרשה להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סד"א, ועתרה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעים.



דיון והכרעה

28.
הליך גילוי המסמכים, על פי תקנה 112 לתקנות סד"א, מטרתו מתן אפשרות לכל אחד מבעלי הדין לדעת מראש מהם המסמכים המצויים בידי בעל הדין שכנגד, אשר יש להם נגיעה לעניינים נשוא המחלוקת שביניהם.


המדובר הן במסמכים אשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתו של בעל הדין, והן במסמכים אשר יש בהם כדי לפעול לרעתו. כך או כך, חייב כל בעל דין לגלות את כל המסמכים הרלוונטיים שברשותו ובשליטתו, מאחר ו"כללי המשחק" העקרוניים בהליך המשפטי הינם כאלה של משחק ב"קלפים גלויים", מתוך מטרה להגיע לחקר האמת.


הדין קובע אפוא, כי נקודת המוצא לקיומה של התדיינות משפטית ראויה, הוגנת ויעילה, הינה גילוי רחב ככל האפשר של המידע והמסמכים הרלבנטיים לסכסוך שבין הצדדים.


נא ראו לעניין זה: ספרו של כבוד השופט א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית – תשס"ט, בעמוד 198 והאסמכתאות המצויות בו.

29.
זאת ועוד, תקנה 112 לתקנות סד"א קובעת את האופן בו יבוצע הליך גילוי המסמכים – בתצהיר מטעם בעל הדין, אשר בו יפורטו "מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה".


ואין המדובר בנוסח אופציונלי של תצהיר אלא בנוסח מחייב, אשר מטרתו להביא את בעל הדין המצהיר להיות אקטיבי, טרם עריכת התצהיר, באיתור כל המסמכים הרלבנטיים, כך שלא יתחמק מגילוים של מסמכים אשר אפשר ואינם נוחים לו. יתרה מזאת, בעל הדין המצהיר חייב, על פי דין, לציין מסמכים שהיו ברשותו ויצאו משליטתו, וחייב הוא גם לציין מיקומם הנוכחי, וכן עליו להצהיר כי אין בידיו ולא היו בידיו מסמכים אחרים מעבר לאלו אשר פורטו בתצהירו.

30.
אי פירוט ראוי וניסוח לקוי של תצהיר גילוי המסמכים עשוי להיחשב כניסיון להכשיל את גילוי המסמכים הנדרש מאותו בעל דין, כמו גם ניסיון לסרבל את ההליך המשפטי.

31.
תקנה 114א' לתקנות סד"א מתייחסת ל"תנאים לקבלת ראיה" והיא קובעת סנקציה, לפיה בעל דין אשר לא גילה מסמך, אשר היה עליו לגלותו לפי תקנה 112, או שאינו נעתר לדרישה לפני תקנה 114 (עיון במסמך שנזכר בכתב טענות של בעל הדין שכנגד) – לא יהיה רשאי להגיש את אותו מסמך כראיה מטעמו במסגרת אותה תובענה.


עם זאת, ברי כי כאשר מדובר באי גילויו של מסמך אשר עשוי לפעול לחובתו של אותו בעל דין, הרי שאין כל רבותא בסנקציה על פי תקנה 114א' לתקנות סד"א. לצורך מצב דברים שכזה, קיימת תקנה 122 לתקנות סד"א.

32.
תקנה 122 לתקנות סד"א, המצויה בסימן ד' לפרק ט' לתקנות, כותרתה "הפרת צו", והיא קובעת כדלקמן:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו"

.

33.
על פי הוראות תקנה 122 לתקנות סד"א מוקנית סמכות לבית המשפט להורות על מחיקת כתב הגנה, מקום בו עותר התובע להפעלת סמכות זו לנוכח אי ציות לצו גילוי מסמכים או מתן תשובות לשאלון, או להורות על הארכת מועד לקיום צווים כאמור.

34.
על פי ההלכה הפסוקה מפי בית המשפט העליון, הסנקציה של מחיקת כתב הגנה הינה סנקציה חריפה, אשר משמעה, למעשה, מתן

פסק דין
נגד הנתבע,
ועל כן יש מקום כי יעשה בה שימוש במקרים הראויים, כאשר נתבע פועל בזדון או מגלה זלזול חמור בבית המשפט. מקום בו הנתבע פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה, גם אם ברשלנות – לא ראוי כי הסנקציה תופעל.

הכלל הוא, אפוא, כי על בית המשפט להיזהר מלנקוט בסנקציה זו, ולהימנע משימוש בה גם אם איחר הנתבע בקיום הצו, או ביקש ארכה לקיומו, וראוי כי יעשה שימוש בכלי של פסיקת הוצאות חלף הפעלת הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה.


לעניין זה נא ראו: ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי פ"ד מו(3) תשנ"ב/תשנ"ג 1992, 793;

ע"א 6528/99, ע"א 8441/99, ע"א 8444/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא יצוא ויצוא עצים בע"מ ואח' פ"ד נו (4) תשס"ב/תשס"ג 2002, 817;

רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ ואח' נ' עו"ד יעל דגן ואח' [פורסם במאגרים 3.1.07).

35.
עם זאת, קבע כבוד השופט מ. חשין בפרשת ג'מבו לעיל, כי:

"מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית המשפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין, וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו.

...

אמרנו למעלה, ששיקול דעתו של בית המשפט הינו צר למדיי, ובכוחו אך להאריך את המועד לקיום צו או למחוק כתב הגנה. אך משמצא בית המשפט, במועד מסוים, כי אין זה ראוי להאריך – או להוסיף ולהאריך – את המועד לקיום הצו, מחובתו להורות על מחיקת ההגנה: "ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו".

מן הכלל אל הפרט:

36.
יש לבחון כעת, האם בנסיבות המקרה הנדון כאן, ולאור ההלכות המשפטיות בסוגיית הפעלת הסנקציה שבתקנה 122 לתקנות סד"א, יש להיעתר לבקשה למחיקת כתב ההגנה שהוגשה על ידי התובעת.

יצוין כבר עתה, כי המקרה הנדון נראה כנופל למסגרת אותם מקרים קיצוניים, אשר אינם מותירים כל ברירה בידי בית המשפט, אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה.

דומני, כי נוכח התנהלות הנתבעים במקרה דנן, אין להם בעניין זה, אלא להלין על עצמם.

37.
אבאר: למן מועד מתן הצו לגילוי ועיון במסמכים מיום 13.7.14, ועד למועד הגשת הבקשה דנן, חלפו כחמישה חודשים תמימים. במהלך כל התקופה האמורה, ניתנו על ידי לא פחות משלוש הזדמנויות לנתבעים לציית כדבעי לצו גילוי המסמכים.


המועד המקורי לקיומו של צו גילוי המסמכים היה עד יום 1.9.14. אלא, שהנתבעים לא קיימו את הצו במועד שנקבע לקיומו, על אף פניות ותזכורות מצד ב"כ התובעת (סעיפים 8-13 לבקשה הראשונה למחיקת כתב ההגנה).

38.
מתוך התחשבות בטענות ב"כ הנתבעים בעניין מצבו הרפואי, ניתנה לנתבעים ארכה להגשת תצהיר גילוי המסמכים עד ליום 3.11.14 – הוא המועד אשר ב"כ הנתבעים התחייב להשלים את הגשת תצהיר גילוי המסמכים – לאחר שהוגשה הבקשה הראשונה למחיקת כתב ההגנה.

39.
גם לאחר מועד זה, ועל אף ההודעה שנשלחה על ידי ב"כ הנתבעים לבית המשפט לפיה מסרו לב"כ התובעת גילוי מסמכים ומענה לשאלונים – נסתבר, כי הנתבעים לא דקו פורתא בהודעה זו, וזו בלשון המעטה.

40.
שכן, מכתב מטעמו של ב"כ הנתבעים (חלף תצהיר ערוך כדין), הכולל ארבעה סעיפים (נספח 2 לתגובת התובעת להודעת הנתבעים), מתוכם שלושה סעיפים המתייחסים לגילוי של כתבי בי-דין, התכתבויות בין הצדדים ופרוטוקולים, וסעיף בודד המתייחס בלאקוניות ל"חשבוניות" – איננו, על פניו, מענה ראוי לצו גילוי המסמכים שניתן. בוודאי שאין בו משום מענה לדרישה לגילוי ספציפי.

41.
אלא, שעל אף הגשת הבקשה הראשונה למחיקת כתב ההגנה, לא מצאתי לנכון, באותה עת, להיעתר לאותה בקשה. שמא טעות או שגגה יצאה מלפני הנתבעים, אשר סברו כי די באותו מכתב כדי למלא אחר דרישת
הצו לגילוי המסמכים.

42.
על כן, בדיון שהתקיים ביום 19.11.14 הובהרה לנתבעים, באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשני פנים, מהות הדרישה לגילוי המסמכים – הכללי והספציפי – כמו גם האופן בו עליהם לעשות כן.


היינו: בתצהיר ערוך כדין, תוך פירוט מלא של כל המסמכים, לרבות כאלו המצויים בידי גורמים מטעמם של הנתבעים, לרבות מסמכים אשר יצאו מרשות הנתבעים, עיתוי יציאתם מרשותם והסיבה לכך, ותוך התייחסות קונקרטית לדרישת המסמכים הספציפית, כפי שפורטה בסעיף 6 למכתב הדרישה מטעם התובעת.


לנתבעים ניתנה ארכה להגשת תצהיר גילוי המסמכים כאמור בהחלטה הנ"ל עד ליום 30.11.14.

43.
גם מועד זה חלף, מבלי שהנתבעים מצייתים לצו, ומבלי שמתבקשת מצידם כל ארכה מבעוד מועד.

44.
או אז, הוגשה הבקשה הנוספת למחיקת כתב ההגנה. גם בשלב זה נמנע בית המשפט לנקוט בצעד החריף של מחיקת כתב ההגנה ועשה ניסיון נוסף להביא את הנתבעים לכלל ציות לצו. לפיכך נתבקשה תגובה לבקשה הנוספת למחיקת כתב ההגנה, תוך מתן אורכה נוספת, דה פקטו,
להגשת התצהיר הנדרש.

45.
תגובת הנתבעים מיום 11.12.14 הותירה רושם לא קל, שכן גם אם הנתבעים, כדבריהם, אמנם פעלו, בסופו של דבר, לאיסוף המסמכים הנדרשים, הרי שלא אצה להם הדרך לעשות כן. התרשמותי היתה, כי הנתבעים בוחרים, במודע, להתעלם
מכל מועד שנקבע בדין ובהחלטות בית משפט, וכי סבורים הם כי מדובר במועדים בלתי מחייבים אשר הם אינם כפופים להם.


עם זאת, ושוב – לנוכח התחייבות שנייה במספר של ב"כ הנתבעים להשלים את הגשת תצהיר גילוי המסמכים עד ליום 14.12.14 – סברתי כי יש ליתן לנתבעים הזדמנות נוספת ולאפשר להם להגיש את התצהיר
עד ל- 14.12.14, תוך חיובם בהוצאות משפט.

46.
אלא שגם בכל האמור לעיל לא היה כדי להועיל ולגרום לנתבעים לציית לצו גילוי המסמכים, כפי
שניתן.

47.
עיון בתצהיר גילוי המסמכים שנמסר על ידי הנתבעים לתובעת ביום 14.12.14 (נספח 1 להודעת התובעת מיום 15.12.14) – מעלה כי הוא, עדיין, אינו מקיים את דרישות הדין ואת ההחלטה מיום 19.11.14.
נוסח התצהיר אינו תואם את דרישות הדין. ההימנעות מחתימה על תצהיר בנוסח הקבוע בדין, ועוד לאחר הסברים מפורטים מצד בית המשפט – אומרת דרשני.

התצהיר אינו כולל גילוי מסמכים כללי, ובאשר לגילוי הספציפי הכלול בו – אין הוא עונה בשלמות ובפירוט הנדרש על דרישת הגילוי הספציפית כפי שהוצגה בסעיף 6 למכתב הדרישה של התובעת מיום 25.8.14.


כך למשל, ציון לאקוני של "קבלות בגין רכישות (הוצאות) בתחומים שונים" (סעיף 3 לתצהיר) – אינה בגדר מענה הולם לדרישת הגילוי הספציפי.


כך גם האמירה "רשימת לקוחות מצויה ברשותכן ואינה ברשותי" (סעיף 4 וגם סעיף 10 לתצהיר) – לא ניתן לתארה כמספקת מענה הולם לדרישת הגילוי הספציפית והינה בגדר תשובה מתחמקת. בהקשר לכך יש אף להוסיף, כי כאשר מעיינים בהודעת כונס הנכסים מיום 28.5.14, הכוללת את פירוט המסמכים שנתפסו במסגרת קיום צו התפיסה, עולה כי אינה כוללת מסמכים הנוגעים לרשימות לקוחות.

48.
לא נעלמה מעיני העובדה, כי מסמכים שהיו בעסקם של הנתבעים נתפסו במסגרת ביצוע צו הכינוס והתפיסה, וכי העתקים שלהם מצויים בידי התובעת.


עם זאת, מסמכים אלו אינם מהווים את כלל המסמכים הרלבנטיים לתובענה, ושומה היה על הנתבעים לפעול בשקידה ראויה לאיתור כל המסמכים הרלבנטיים, לרבות אלו שנדרש גילוים הספציפי.


ברור גם, כי כאשר הנתבעים טוענים בכתב ההגנה (נא ראו סעיפים 16-17) טענות באשר לקיומה של פעילות גלויה לעקיפת קוד ההצפנה של שידורי הטלוויזיה בלוויין של התובעות, לרבות פרסומים באשר לכך באינטרנט, וטענות לרכישות לגיטימיות לכאורה של ציוד של התובעת – הרי שמסמכים הנוגעים לאותה פעילות, לאותם פרסומים ולאותן רכישות, אמורים להיות בידי הנתבעים ועליהם לפיכך לגלותם.


יתר המסמכים, לא ניתן לגביהם כל זיהוי, בין בתאריך ובין באופן אחר, כאשר גם בכך יש כדי להקשות על ניהולו התקין של ההליך המשפטי וקידומו.

49.
זאת ועוד, מקובלת עלי עמדת התובעת, לפיה דרישת הגילוי הספציפי נועדה למעשה לברר את טענת התובעת בדבר
היקף וטווח הפעילות , המבוצעת על ידי הנתבעים, על פני שנות פעילותו של העסק "לווייני עכו". אי מתן הגילוי המבוקש, יש בו כדי לפגוע בזכויות התובעת לקבלת מידע ומסמכים רלבנטיים לתובענה זו ואף פוגע הוא ביכולת להבטיח עשיית משפט ובחתירה לחשיפת האמת.

50.
ויודגש, נתתי דעתי לכך כי עסקינן, בין היתר, בתובענה למתן חשבונות וכי החלטתי זו ניתנת בשים לב לאבחנה בין מסמכים הנדרשים לצורך הוכחת זכותה של התובעת לקבלת הסעד של מתן חשבונות - הם המסמכים העומדים ביסוד הבקשה דנן למחיקת כתב ההגנה בשל אי ציות לצו לגילוי מסמכים - לבין מסמכים אשר הם "החשבונות" עצמם, ולפיכך יש לדון בזכותה של התובעת לקבלם במסגרת התביעה לגופה.

עם זאת, לאחר שעיינתי בדרישת התובעת לגילוי מסמכים, לרבות מסמכים ספציפיים, אני מוצאת כי מדובר בדרישה שרובה, אם לא כולה, מתייחסת למסמכים מהסוג הראשון ולא מהסוג השני.

51.
אף כי, כאמור, ערה אני לכך כי הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סד"א הינה חריפה, סבורה אני כי במקרה שבפני
נו, לאור פירוט הנסיבות כפי שהובע לעיל - הפגינו הנתבעים זלזול בקיום צו בית המשפט לגילוי מסמכים, אשר יש בו כדי להצדיק הפעלתה של הסנקציה. כל הניסיונות לבוא לקראת הנתבעים, לנהוג בהם לקולא, לאפשר להם ארכה אחר ארכה לביצוע צו גילוי המסמכים – לא נוצלו
על ידי הנתבעים. יתרה מזאת, התנהלותם זו של הנתבעים שוללת מן התובעת את האפשרות להיערך כראוי לניהולה של התביעה, ולהכין כדבעי את תצהירי העדות הראשית מטעמה, אשר המועד להגשתם נקבע ליום 4.1.15.


אינני סבורה גם כי במקרה דנן תהא רבותא בהפעלתה של תקנה 114א' לתקנות סד"א, בלבד.

52.
יוצא אפוא, כי התנהלותם של הנתבעים עד כה – לא מותירה עוד כל ברירה בידי אלא להורות על הפעלת הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סד"א ועל מחיקת כתב ההגנה מטעמם.

53.
נוכח מהותה של התובענה דנן והסעדים המבוקשים בה, לרבות סעד של מתן חשבונות, אני מוצאת לנכון להפעיל סמכותי מכוח תקנה 97(א) לתקנות סד"א, ואני מורה לתובעת להביא ראיות להוכחת תביעתה, טרם שיינתן

פסק דין
.


התובעת תביא ראיותיה כאמור עד ליום 15.1.15.


התיק יובא בפני
ביום 16.1.15.


ניתנה היום, ה' טבת תשע"ה, 27 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.










חתימה






א בית משפט מחוזי 11147-10/13 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' אחמד חמודה, עמאר חמודה (פורסם ב-ֽ 27/12/2014)