פסקי דין על יוסף קאסם חמאד | פסקי דין על מועצה מקומית כפר כנא

41118-11/11 א     28/12/2014




א 41118-11/11 יוסף קאסם חמאד נ' מועצה מקומית כפר כנא








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 41118-11-11 חמאד נ' מועצה מקומית כפר כנא


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
עירית הוד


תובע

יוסף קאסם חמאד
ת.ז. 058987819
ע"י ב"כ עו"ד א. ח'טיב


נגד

נתבעת
מועצה מקומית כפר כנא
ע"י ב"כ עו"ד ז. טאהא



פסק דין


מבוא

1.
התובע הגיש תביעה נזיקית- כספית על סך 144,692 ₪ כנגד מועצה מקומית כפר כנא
בגין נזקים שנגרמו לטענתו לדירתו בעקבות עבודות שביצעה המועצה להחלפת קו מים.

תמצית טענות הצדדים

2.
מכתב התביעה עולה, כי התובע היה במועדים הרלוונטיים הבעלים והמחזיק במבנה מגורים אשר נמצא במגרש 50/1, חלקה 50 בגוש 17387 באדמות כפר כנא. הנתבעת היא מועצה מקומית כפר כנא
.

3.
התובע טוען, כי במהלך שנת 1993 החליטה הנתבעת לבצע עבודות להחלפת קו מים בכביש 22 בכפר כנא. לטענתו, במהלך שנת 93 הנתבעת החלה בביצוע העבודות ובין היתר בוצעו עבודות חפירה והחלפת צנרת מים. עוד טוען, כי הצנרת הישנה נותרה במקומה ונסלל כביש אספלט מעל שני קווי המים.

4.
לטענת התובע, בעקבות העבודות האמורות נגרמו נזקים רבים לדירתו וביניהם נזקי צבע, טיח, ריחות, עובש וטחב. לטענתו, משהתגלו הנזקים הוא בדק את צינורות המים בביתו ולאחר שלא גילה תקלה כלשהי פנה לנתבעת מספר פעמים עד שנשלחו מפקחים למקום שגילו, כי הבעיה נגרמה עקב דליפת מים מאחד הקווים המונחים מתחת לכביש. לטענתו, ביום 23.11.04 הודתה הנתבעת, במכתב, בנזקים שנגרמו לו והתחייבה לתקנם אולם לא עשתה כן ועל כן נאלץ התובע לתקן את הנזקים בעצמו. התובע טוען, כי פנה לנתבעת בדרישה, כי תשפה אותו אולם הנתבעת התנערה מאחריות.

5.
התובע טוען, כי מחוות דעת מהנדס מטעמו עולה, כי דירתו נמצאת במפלס נמוך ממפלס קו המים וכי לאחר החלפת הצינור הישן בחדש לא הופסקה זרימת המים בצינור הישן ונמשכה דליפה ממנו לתוך הבניין וכתוצאה מכך חדרו מים רבים לדירה ונגרמו נזקים בגינם נדרש שיפוץ יסודי של הדירה.

6.
עוד טוען התובע, כי הנתבעת הזמינה עבודות החלפת צינורות בכביש מס' 22 בכפר כנא ועל כן עליה לשאת בנזקים שנגרמו בגין ביצוע העבודות. לטענתו, העבודות בוצעו מבלי שננקטו אמצעי זהירות בכדי לשמור על בטיחות המבנה הסמוך. התובע טוען, כי טרם ביצוע העבודות, המבנה היה במצב תקין לחלוטין.

7.
לטענת התובע, הוא לא יודע ואין באפשרותו לדעת את הנסיבות שגרמו למקרה בגינו נגרמו הנזקים וכי הנזקים נגרמו על ידי רכוש שהיה בשליטת הנתבעת והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה לפיה הנתבעת לא שמרה על הכללים מאשר עם מסקנה הפוכה ובנסיבות אלו על הנתבעת להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה בגינה נגרמו הנזקים נשוא התובענה.

8.
התובע הוסיף וטען, כי הנזקים נגרמו בשל רשלנות הנתבעת. לטענתו, הנתבעת התרשלה שעה שהעסיקה עובדים לא מיומנים, לא ערכה תכנון כראוי, לא פיקחה כראוי על ביצוע העבודות, הנהיגה שיטות עבודה פסולות, נהגה בחוסר זהירות ובניגוד לכללי הבטיחות והזהירות המתחייבים בנסיבות העניין, לא נהגה כפי שרשות מקומית אחראית וסבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין, לא ווידאה שהעבודות מבוצעות תוך שמירה על כללי הבטיחות והזהירות, לא נקטה זהירות סבירה כלפי הנכס, לא בדקה מראש את הבניין ועמידתו בפני
לחצים ולא דאגה לתיקון הליקויים מיד לאחר שגילתה אותם. לטענתו, הנתבעת לא נקטה באמצעים או לא נקטה באמצעים מספקים לשם מניעת הנזק שנגרם. עוד טוען, כי הנתבעת או מי מטעמה הפרו חובות חקוקות.

9.
התובע פירט את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, את העבודות שנדרשו לשם תיקון הליקויים ואת עלויות התיקון.

10.
לטענת הנתבעת, דין התביעה נגדה להידחות. לטענתה, התביעה הוגשה לאחר התיישנותה שכן, מכתב התביעה עולה, כי עילת התביעה נובעת מביצוע עבודות חפירה בשנת 1993. לטענתה, ככל שנגרם הנזק הנטען הרי שלא ברור מדוע המתין התובע זמן כה ארוך מבלי שנקף אצבע. יש אף לדחות את התביעה בשל השיהוי בו הוגשה והוסיפה, כי בשל השיהוי האמור נגרם לה נזק ראייתי.

11.
עוד טוענת הנתבעת, כי אין נפקות למכתב מיום 23.11.04. היא טוענת, כי אין ממש בטענה לפיה במסגרת המכתב היא הודתה באחריותה לנזק הנטען וטענה, כי לא ידוע לה על המכתב וכי החתום על המכתב אינו בעל סמכות אצלה ואינו מוסמך להשיב במכתבים כגון דא או להתחייב בשמה. הנתבעת הוסיפה, כי קיים חשד באשר לזיוף המסמך או יצירתו לצורך התביעה. היא ציינה, כי על גבי המכתב לא מופיעה חותמת המועצה כפי שנהוג ומחייב.

12.
הנתבעת טוענת, כי חוות הדעת שצירף התובע לכתב התביעה נערכה על פי גרסת התובע וללא התייחסות עניינית של עורך חוות הדעת אשר כל שעשה היה להעריך את עלות שיפוץ הדירה אשר נעשה לצרכיו הפרטיים של התובע.

13.
לטענתה, אף אם הנזק הנטען נגרם בעקבות עבודות חפירה במקום הרי שהובהר לתובע במכתב מיום 4.3.09, כי היא לא אחראית ולא ביצעה את העבודות במקום ואף ציינה את פרטי הגורמים הרלוונטיים. לפיכך, אין יריבות בינה לבין התובע. לטענתה, היא לא ביצעה את העבודות שבוצעו במקום אלא הן בוצעו על ידי משרד התחבורה וקבלנים ומתכננים אשר צוינו במכתבה והיא אינה נושאת באחריות כלשהי לביצוע העבודות.

14.
הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען וטוענת, כי הנזקים מוגזמים ומופרכים. הנתבעת מוסיפה, כי תיאור התרחשות הנזק סתמי ולוקה בהיעדר טענה עובדתית אשר יש בה בכדי לבסס את קיום הנזק או את אופן התרחשותו. לטענתה, טענות התובע נטענו בעלמא ללא בסיס או יסוד עובדתי או משפטי. בנוסף ציינה, כי ככל שנגרם נזק בגין חדירת מים הרי שהם חדרו ממערכת צנרת פרטית של בית התובע ולחלופין הנזק נגרם בגלל גורם אחר שאינו בשליטתה.

15.
הנתבעת טוענת, כי היא לא ידעה ולא יכלה לדעת מה הנסיבות בגינן נגרם הנזק המוכחש, האחריות לנזקים לא חלה עליה, הנזק נגרם על ידי גורם זר שהיא אינה אחראית עליו, היא אינה אחראית לאירוע בגינו נגרמו הנזקים הנטענים, האירוע נגרם כתוצאה מרשלנות התובע ו/או צד שלישי זר כלשהו וללא קשר אליה. הנתבעת מכחישה את הטענה, כי היא ו/או מי מטעמה התרשלו ובשל כך נגרמו הנזקים הנטענים.

הראיות

16.
התובע, הגב' אמאל חמאד (להלן: "אמאל")- אשתו של התובע, מר נור אל דין יוסף חמאד (להלן: "נור")- בנו של התובע, מר ארכאן חטיב (להלן: "ארכאן")- אשר על פי הנטען הוא הקבלן שביצע את השיפוץ בביתו של התובע ובדק את המקור לנזק הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע. מר עאוני זרייקאת (להלן: "זרייקאת")- מהנדס המועצה הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. כל המצהירים מלבד ארכאן נחקרו על האמור בתצהיריהם. תצהירו של ארכאן הוצא מהתיק בהתאם לבקשת בא כוח התובע. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

17.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם התובענה הוגשה לאחר התיישנותה אם לאו. כמו כן, נתגלעו מחלוקות באשר לנסיבות בהן נגרמו נזקיו הנטענים של התובע, חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו ושיעור הנזק.

18.
לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפני מצאתי, כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

19.
ראשית אציין, כי אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התביעה הוגשה לאחר התיישנותה ומטעם זה כשלעצמו דינה להידחות.

20.
במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בשנת 1993 ביצעה הנתבעת עבודות החלפת קו מים וכתוצאה מהעבודות נגרמו נזקים רבים לדירתו (סעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה).

21.
בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 הרי שבתביעה שאינה במקרקעין תקופת ההתיישנות היא שבע שנים, כאשר תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדת עילת התביעה. כאמור, מכתב התביעה עולה, כי הנזקים הנטענים נגרמו, לטענת התובע, בשל עבודות שבוצעו בשנת 1993. אין מחלוקת, כי ממועד ביצוע העבודות, כפי שנטען בכתב התביעה, ועד להגשת התביעה בחודש נובמבר 2011 חלפה תקופה ארוכה העולה באופן ניכר על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

22.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו התיישנות שלא מדעת קובע, כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

23.
במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי עם גילוי סימני הנזקים הוא החל לבדוק את רשת המים בביתו ומשלא גילה תקלה פנה לנתבעת מספר פעמים עד שהיא גילתה שהבעיה נגרמה בשל דליפת מים מאחד הקווים המונחים מתחת לכביש (סעיפים 10 ו-11 לכתב התביעה).

24.
על תובע המבקש להוכיח, כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות, מאחר והוא לא היה מודע לעובדות המהוות את עילת התביעה, מוטל הנטל להוכיח את טענתו ובין היתר מתי נודעו לו העובדות הרלוונטיות והחל מרוץ ההתיישנות. במסגרת כתב התביעה לא ציין התובע מתי התגלו הנזקים הנטענים ומתי נודע לו מהו הגורם לנזק. ברי, כי מדובר בעובדות רלוונטיות המקימות עילת תביעה ועל כן היה על התובע לכול אותן בכתב התביעה מטעמו.

25.
בתצהירו טען התובע, כי במהלך שנת 2003 בתאריך שאינו ידוע לו התגלתה דליפת מים בביתו שהתגברה במהירות יום אחרי יום (ת/1 סעיף 4). התובע העיד, כי גילה את הנזק בשנת 2003 והוסיף, כי גילו טוב טוב בשנת 2004 וכי ההתחלה הייתה ב- 2003 (עמ' 8 ש' 34). נור העיד, כי התחילו לראות את הרטיבות בין 2003 ל- 2004 (עמ' 19 ש' 5-6). עוד העיד התובע, כי הביקור של נציגי המועצה היה כאשר גילו את הנזק ב- 2004 והוסיף, כי הוא לא יודע את התאריך (עמ' 9 ש' 1-2). בהמשך התובע טען, כי ב- 2004 היה כל הנזק (עמ' 10 ש' 2-3-5). התובע העיד, כי התביעה היא בגין הנזק שהיה לו ב- 2004 (עמ' 10 ש' 6-7).

26.
טענת התובע לפיה, הנזק אשר נגרם בעקבות עבודות להחלפת קו מים שבוצעו בשנת 1993 התגלה רק בשנת 2003 או 2004, אינה סבירה ואינה אמינה בעיניי. לא סביר בעיני, כי למעלה מ- 10 שנים לאחר ביצוע העבודות גילה לראשונה התובע נזק הקשור לעבודות אלו. כמו כן, גרסת התובע באשר למועד גילוי הנזק אינה סדורה וקיימות בה סתירות. כאמור, הוא טען בתצהירו, כי הנזק התגלה בשנת 2003. אין מחלוקת, כי משנת 2003 ועד למועד הגשת התביעה, בנובמבר 2011, חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. אוסיף ואומר, כי אף אם במועד האמור לא התגבש הנזק כולו אין בכך בכדי ללמד, כי מרוץ ההתיישנות לא החל בשנת 2003 עת התגלה הנזק. התרשמתי, כי בהמשך שונתה שנת גילוי הנזק לשנת 2004 על מנת לעמוד בתקופת ההתיישנות, בשים לב למועד הגשת התביעה בשנת 2011.

27.
כאמור, על התובע להוכיח את המועד בו התגלה הנזק בכדי לשלול את הטענה לפיה התביעה התיישנה. מצאתי, כי התובע לא הרים את הנטל האמור ולא הוכיח מתי התגלה הנזק. התובע לא ציין במסגרת כתב התביעה מתי התגלה הנזק. כמו כן, הוא לא הגיש כתב תשובה, לאחר שבכתב ההגנה נטען שהתביעה התיישנה. גרסתו בעניין עמומה, לא סדורה, לא אחידה ולא אמינה. כמו כן, ממילא ככל שתתקבל טענתו, כי הנזק התגלה בשנת 2003 הרי שחלפו למעלה משבע שנים ממועד גילוי הנזק ועד להגשת התביעה.

28.
בתצהירו טען התובע, כי לאחר שפניות רבות שלו לנתבעת לא נענו הוא פנה לאינסטלטור ארכאן חטיב אשר החל לבצע חפירות בכביש ליד הבית ואז הם גילו שיש פיצוץ ודליפת מים מצינור שהניחה הנתבעת ואז הוא הזעיק את הנתבעת (ת/1 סעיף 6). לעומת האמור בתצהיר, העיד התובע, כי המועצה היא זו שחפרה וגילתה את הנזק. לטענתו, הוא הזמין את ארכאן בכדי שיבדוק מאיפה הרטיבות בבית וגילו שזה בחוץ ולא מתוך הבית. התובע הוסיף, כי החפירה התגלתה על ידי המועצה ולא על ידי ארכאן (עמ' 9 ש' 23-27). התובע העיד, כי ארכאן לא חפר שם (עמ' 10 ש' 31-33).

29.
אף נור טען בתצהירו, כי הוא הזמין למקום את ארכאן אשר ביצע חפירות בכביש ליד הבית וגילה פיצוץ ודליפת מים ואז הוא הזעיק את הנתבעת (ת/3 סעיף 7). מאידך, נור העיד, כי ארכאן לא חפר בכביש וכי הוא לא אמר שהוא חפר (עמ' 18 ש' 15-17). הוא טען שארכאן טען שהבעיה לא בתוך הבית אלא בחוץ (עמ' 18 ש' 19-20).

30.
הנה כי כן, קיימות סתירות בעדויותיהם של התובע ונור באשר לשאלה, האם ארכאן חפר במקום וגילה פיצוץ ודליפה מהצינור או שמא החפירות בוצעו על ידי הנתבעת. לא עלה בידי התובע ונור ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לסתירות האמורות. כמו כן, נור אף העיד, כי יכול להיות שיש עוד דברים בתצהירו שאינם נכונים מלבד הטענה שארכאן חפר במקום (עמ' 18 ש' 34, עמ' 19 ש' 1). התובע לא טען, מתי נודעה לו אודות הסיבה להצפה הנטענת בביתו ולא הוכיח, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות מהמועד האמור ועד להגשת התביעה.

31.
אציין, כי לתצהירו של התובע צורף מכתב אשר מוען למועצה ועליו התאריך 15.7.04. במכתב האמור התייחס התובע לנזקיו הנטענים. ברי, כי במועד כתיבת המכתב האמור, לכל המאוחר, התובע היה מודע לעובדות המהוות את עילת התביעה. אין מחלוקת, כי מהמועד האמור ועד למועד הגשת התביעה בחודש נובמבר 2011 חלפה תקופת ההתיישנות.

32.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע, כי: "

הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".

33.
התובע צירף לתצהירו מכתב אשר כתב, לכאורה, סאלח חמזי ביום 23.11.04. לטענתו, המכתב האמור מהווה הודאה באחריות הנתבעת לנזק והבטחה מצידה, כי תפעל לשם תיקונו. הנתבעת מצידה טענה, כי מדובר במסמך מזויף וזרייקאת העיד, כי האמור במכתב אינו נכון וכי לא פנו למחלקת ההנדסה כפי שצוין במכתב. מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי מדובר במכתב אותנטי ואמיתי. התובע לא הגיש את המכתב האמור באמצעות עורכו, למרות שידע על עמדת הנתבעת כלפי המכתב האמור אותה פירטה בכתב ההגנה מטעמה. כמו כן, אף אם התובע היה מגיש את המכתב באמצעות סאלח הרי שעל המכתב לא מופיעה חותמת של הנתבעת וכמו כן לא הוכח, כי סאלח היה בעל סמכות להתחייב בשם הנתבעת. משכך, הרי שהמכתב אינו מהווה הודאה של הנתבעת בזכותו של התובע ואין בו בכדי להאריך את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

34.
אוסיף ואציין, כי אף אלמלא הייתי קובעת שהתביעה הוגשה לאחר התיישנותה הרי שהיא הוגשה בשיהוי ניכר. התובע טוען, כי נודע לו אודות נזקיו בשנת 2003 ולא עלה בידו להסביר מדוע השתהה זמן רב כל כך עד להגשת התביעה. אציין, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע לפיה המכתב מיום 23.11.04 מהווה הודאה בזכות בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות הרי שהתביעה הוגשה שבע שנים פחות יום לאחר המועד המופיע על גבי המכתב האמור ויש בכך בכדי לתמוך בטענת השיהוי.

35.
התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן הגיש את התביעה זמן רב כל כך לאחר שהנזק נגרם והתגלה. התובע טען, כי פנה לנתבעת פעמים רבות וכי זו התנערה מחבותה. טענתו באשר לפניותיו הרבות לא הוכחה. בעניין זה אציין, כי לתצהיר התובע צורף מכתב מחודש יולי 2004 ולאחר מכן מכתב מיום 4.11.08 במסגרתו ציין התובע, כי חלפו ארבע שנים מהמועד בו הובטח לו, לטענתו, כי הנתבעת תפעל לשם תיקון הנזקים. העובדה שלא היה בידי התובע להוכיח, כי פנה לנתבעת בין שנת 2004 לשנת 2008, על אף שהנתבעת לא פעלה לשם תיקון הנזקים, יש בה בכדי לחזק את טענות הנתבעת בנוגע למכתבו של סאלח חמזי. בנוסף, התנהלותו האמורה של התובע תומכת בטענה שהנתבעת אינה אחראית לנזקיו הנטענים של התובע וכי התובע פעל באופן המלמד, כי זנח את תביעתו כלפי הנתבעת. אוסיף ואומר, כי אף אם היה ממש בטענת התובע לפיה הוא פנה לנתבעת פעמים רבות הרי שבחלוף זמן סביר היה על התובע לגלות שהנתבעת לא מבצעת את המוטל עליה, לטענתו, והיה עליו להגיש תביעה בנדון. מצאתי, כי השיהוי הרב בהגשת התביעה יש בו בכדי ללמד שהתובע זנח את טענותיו. כמו כן, יש בשיהוי האמור בכדי לגרום לנזק לנתבעת אשר יש לה אינטרס לגיטימי שחרב התביעה לא תהיה מונפת מעל לראשה לאורך זמן. סבורני, כי הגשת התביעה בשיהוי בו הוגשה הביאה לפגיעה באמצעים העומדים לרשות הנתבעת לשם ניהול הגנתה ואין לצפות ממנה, כי תשמור ניירות וראיות רלוונטיים לתקופה לא מוגבלת, במיוחד כשאין מחלוקת שעסקינן העבודות שבוצעו בשנת 1993.

36.
הנה כי כן, מצאתי, כי דין התביעה להידחות בשל העובדה שהיא הוגשה לאחר התיישנותה וכי אף אם טענה זו הייתה נדחית הרי שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר אשר יש בו בכדי להצדיק את דחייתה.

37.
כפי שיפורט בהמשך ולמעלה מהדרוש, מצאתי, כי אף לגופו של עניין דין התביעה להידחות מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח את הנסיבות בגינן נגרמו הנזקים ולא עלה בידו להוכיח, כי האחריות לפצות אותו מוטלת על כתפי הנתבעת.

38.
כאמור לעיל, התובע ונור טענו
בתצהיריהם שארכאן הוזמן למקום, חפר בכביש וגילה את המקור לנזק. ארכאן לא זומן לעדות והדבר פועל לרעת התובע. כמו כן, בעדותם חזרו בהם השניים מטענה זו ותחת זאת טענו שהנתבעת היא זו שביצעה חפירות במקום אשר במסגרתן התברר, כי הנזק בביתו של התובע נגרם בשל פיצוץ או דליפה בצינור.

39.
התובע העיד, כי הוא ידע שהונח קו מים חדש במקום הישן משום שעבדו מול הבית שלו (עמ' 13 ש' 1-2). הוא נשאל, האם הוא
מניח שבעקבות הנחת קו מים חדש במקום הישן יש את נזילת המים והשיב, כי לפני שהניחו את הקו החדש, היה הפיצוץ הזה. הוא טען שהקו הזה היה מרוסק והתחילו לעבוד בקו החדש (עמ' 13 ש' 3-5). עוד העיד, כי הוא לא יודע האם קו המים הישן הוחלף בחדש אולם שמו קו חדש (עמ' 14 ש' 20-21). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בכתב התביעה לפיה הצינור הישן הוחלף בצינור חדש אך זרימת המים לצינור הישן לא הופסקה ונמשכה דליפת מים ממנו לתוך הבניין (ת/1 סעיף 15). בעת עדותו נטען בפני
התובע, כי אם הקו הוחלף אז אין פיצוץ ונזילה והוא השיב, כי הפיצוץ היה לפני ששמו את הקו החדש. עוד העיד, כי אינו יודע מתי שמו את הקו החדש וכי זה לא היה בשנת 93. נטען בפני
ו, כי מכתב התביעה עולה, כי העבודות בוצעו בשנת 93 ובתגובה טען, כי בשנת 93 לא היו נזקים (עמ' 14 ש' 24-33), וכי הייתה נזילה כעבור כמה שנים והוסיף, כי עברו עשר שנים (עמ' 15 ש' 3). התובע נשאל, האם הדליפה נגרמה מפיצוץ או מהצנרת הישנה והשיב, כי היא נגרמה מהצנרת הישנה. בנסיבות אלו נטען בפני
ו, כי הוא אמר שהעבודה בוצעה בשנת 93 והשיב, כי לא אכפת לו מתי בוצעה העובדה (עמ' 15 ש' 4-8).

40.
הנה כי כן בכתב התביעה טען התובע, כי העבודות בוצעו בשנת 1993 ובמסגרתן הוחלף קו המים. הוא טען שבעקבות ביצוע העבודות האמורות נגרמו נזקיו. בתצהירו טען, כי לאחר החלפת קו המים הייתה דליפה מקו המים הישן. בעדותו טען התובע, כי הוא
אינו יודע האם קו המים הוחלף וכי לפני החלפת קו המים היה פיצוץ. הוא טען בתצהירו, כי
הנזק נגרם בשל התפוצצות צינור.

41.
מהאמור עולה, כי בעדותו של התובע באשר לנסיבות בגינן נגרמו נזקיו קיימות סתירות היורדות לשורשו של עניין. מחד גיסא טוען התובע לדליפה שנגרמה לאחר החלפת קו המים ומאידך גיסא טוען, כי הנזק נגרם בשל פיצוץ טרם החלפת הקו ואף טען, כי אינו יודע האם קו המים הישן הוחלף. לא עלה בידי התובע למסור גרסה סדורה, ברורה ואחידה באשר לנסיבות בגינן נגרמו נזקיו. יתרה מזאת, לא עלה בידו להוכיח טענותיו בנדון. בנסיבות אלו, לא עלה בידי התובע להוכיח את הסיבה לנזקים הנטענים ומשכך, לא ניתן לקבוע האם הסיבה הינה בשל מחדל של המועצה אם לאו.


42.
נטען בפני
התובע, כי הוא טען שעד לגילוי הנזק וביקור אנשי המועצה במקום הוא לא פנה למועצה בדרישה לפיצוי. התובע הופנה למכתבו לראש המועצה ונטען בפני
ו, כי מחד הוא טוען שאנשי המועצה היו במקום, חפרו וגילו את הנזק ומצד שני הוא טוען במכתבו שאף אחד מהמועצה לא הגיע למקום לבדוק את הבעיה. בתגובה טען התובע, כי אחרי שכתב את המכתב שלחו את האנשים למקום. שנטען בפני
ו, כי זה לא מה שהצהיר ובתגובה הוא שאל האם עליו לזכור כל מילה וטען, כי לפי המכתב הוא פנה למועצה ובאו ותיקנו. התובע העיד, כי הוא אינו יודע האם עד למועד כתיבת המכתב לא הגיע אף אחד מהמועצה וכשנשאל כיצד אם כן כתב את הדברים הוא השיב, כי שלח את זה למועצה וכי לקח זמן עד שהגיבו (עמ' 12 ש' 6-15). עדותו בעניין זה לא הותירה עלי רושם אמין.

43.
התובע העיד, כי ראה את הנזילה במו עיניו כאשר המועצה חפרה (עמ' 9 ש' 30-33) וכי הצינור בו הייתה נזילה היה רקוב לגמרי (עמ' 10 ש' 23). נור העיד, כי בשנת 2004 כאשר היה בן 14 בעת שעובדי הנתבעת חפרו במקום הוא עמד לידם וראה את החפירות וראה צינור משפריץ מים לבית (עמ' 19 ש' 16-18,22). כאשר נשאל באיזה מרחק היו החפירות התובע סימן לו באצבעותיו והוא העיד כי בערך 1.80, 2 מטר אורך. נור טען, כי הוא אינו יודע כמה היה הרוחב ואינו זוכר האם הגיעו עם החפירה עד לבית (עמ' 19 ש' 27-34, עמ' 20 ש' 1-2). נטען בפני
ו, כי הוא לא ראה שהמים הגיעו עד לבית ובתגובה טען, כי כאשר שיפץ את הבית הוא ראה מים מתחת לריצוף וקירות מתקלפים (עמ' 20 ש' 3-5).

44.
נור טען, כי הוא יודע איך קרה הנזק לאור הדברים שאמרה לו העירייה וכי קיבלו מסמך מהמועצה. בהמשך טען, כי בנו של סאלח חמזי היה אחראי על העבודה והוא חפר ואימת (עמ' 20 ש' 10-19). לטענתו, האנשים שסלאח שלח מהמועצה חפרו ליד
הבית וראו את הנזק (עמ' 20 ש' 26-32).

45.
לא הוכחה טענת התובע באשר לביצוע עבודות חפירה במקום בשנת 2004 על ידי המועצה. התובע לא זימן לעדות את האנשים אשר לטענתו הגיעו למקום, חפרו וגילו את הסיבה לנזק. לכאורה, היה בידי עדים אלו לשפוך אור על השאלות שבמחלוקת ובין היתר באשר למחלוקת בנוגע להתפוצצות הצינור או דליפה ממנו וכן בנוגע למועד הגילוי. הימנעות התובע מלזמן את העדים האמורים פועלת לרעתו. בנוסף, כאמור נתגלו סתירות בין האמור בתצהיריהם של התובע ונור על כך שארכאן ביצע את החפירות לבין עדויותיהם לפני.

46.
התובע העיד, כי בינו לבין המקום שחפרו בו היה מרחק של 2-3 מטר וכי הוא ידע שזה מגיע לבית שלו ולא לבתים אחרים משום שזה אחרי הבית שלו. נטען בפני
ו, כי מדובר באזור הררי וכי המים אמורים היו לרדת לכיוון אחר ולא לכיוון הבית שלו והוא שב וטען, כי המים הגיעו רק לבית שלו (עמ' 13 ש' 32-34, עמ' 14 ש' 1-4). התובע נשאל, האם הוא מאשר שלא נגרם נזק לאף מקום אחר והשיב, כי אינו אחראי על אנשים אחרים. הוא העיד, כי לא שמע שנגרם נזק לאחרים (עמ' 14 ש' 5-8).

47.
לא סביר בעיניי, כי היו דליפה או פיצוץ בצינור הנטען וכי לא נגרם נזק לבית אחר מלבד ביתו של התובע. טענה זו אינה סבירה בעיקר לאור טענת התובע באשר להיקף נזקיו.
טענת התובע לפיה המים הגיעו רק לבית שלו יש בה בכדי לתמוך בטענת הנתבעת לפיה הנזקים אשר נגרמו לתובע לא נגרמו בעקבות דליפה או התפוצצות כפי שנטען על ידו, ולא מן הנמנע, כי הנזק נגרם בשל צנרת בביתו של התובע.

48.
התובע צירף חוות דעת וטען, כי יש בה בכדי לתמוך בטענתו באשר לנסיבות בגינן נגרמו נזקיו. התובע נשאל, האם המומחה הגיע לבית כאשר הבית היה משופץ והשיב "ככה ככה" נטען בפני
ו, כי הדבר עולה מחוות הדעת והוא השיב שהמומחה ראה את הנזקים (עמ' 15 ש' 9-12). בהמשך טען, כי הדירה הייתה כמעט משופצת (עמ' 15 ש' 13-15).

49.
מחוות הדעת שהוגשה לתיק בית המשפט עולה, כי הביקור במקום נערך ביום 31.5.11. היינו זמן רב לאחר שהתגלו הנזקים הנטענים ואף לאחר שתוקנו שכן, התובע העיד, כי השיפוץ נעשה בשנת 2005, 2006 (עמ' 10 ש' 8-11). בחוות הדעת צוין, כי בעת הביקור הדירה נראתה משופצת. באשר לנסיבות בגינן נגרמו הנזקים הנטענים מסתמכת חוות הדעת על טענות התובע באשר להתפוצצות צינור קו מים שבעקבותיה חדרו מים לבית. המומחה לא בדק, האם הנזקים אכן נגרמו בשל התפוצצות צינור כפי שנטען בפני
ו. בנסיבות אלו, אין בחוות הדעת בכדי לתמוך בגרסת התובע באשר לנסיבות בגינן נגרמו הנזקים הנטענים.

50.
התובע העיד, כי הוא לא צילם את מקור דליפת המים משום שלא הייתה לו מצלמה. הוא נשאל, האם לא היה בידו להביא מישהו שיצלם וכי יש לו צילומים הוא השיב, כי אינו יודע וכי הצילומים האמורים היו בתוך הבית. נטען בפני
ו, כי הוא לא צילם משום שלא הייתה דליפה והוא טען, כי הייתה דליפה (עמ' 13 ש' 24-29). אף הימנעות התובע מלצלם את מקור דליפת המים יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי אין ממש בטענתו באשר לדליפה הנטענת. טענתו, כי לא היה בידו לצלם משום שלא הייתה לו מצלמה אינה אמינה בעיניי, בשים לב שהתובע צירף לתצהירו תמונות וברי, כי היה בידו לצלם אף את מקור הדליפה.

51.
התובע העיד, כי פנה לכל המשרדים במועצה והוסיף, כי שלחו את פאהים מריד, איש האחזקה במועצה (עמ' 9 ש' 9-11). נטען בפני
ו, כי כאשר נשאל בשאלון למי פנה ומתי הוא השיב, כי זה כתוב בכתב התביעה ובתגובה טען, כי לא ידוע לו באיזה תאריך פנה (עמ' 9 ש' 12-13). התובע העיד, כי פנה למר זריקי, לראש המועצה ולסאלח חמזי שייצג את הציבור ושלח מכתב (עמ' 9 ש' 16-17). התובע נשאל מדוע לא פירט בתצהירו לגבי פנייתו והשיב, כי יש את זה (עמ' 9 ש' 18-19). הוא נשאל מדוע לא ציין בכתב התביעה, בתצהיר או בתצהיר תשובות לשאלון שהוא פנה למהנדס המועצה והשיב, כי אינו יודע. התובע הוסיף, כי פנה פעמיים שלוש (עמ' 9 ש' 20-22). אציין, כי התובע לא זימן אף לא אחד מבין אותם אנשים שמנה כי פנה אליהם על מנת לתמוך בטענתו זו. בנוסף, מדובר בגרסה שמופיעה לראשונה בעת עדות התובע לפני למרות שנשאל על כך מפורשות במסגרת השאלון.

52.
זרייקאת העיד, כי נודע לו לראשונה על האירוע בשנת 2009 ולפני כן לא ידע כלום (עמ' 25 ש' 19-22). עוד העיד, כי לא יודע לו על המכתב שהופנה לראש המועצה בשנת 2004 (עמ' 25 ש' 23-25). זרייקאת העיד, כי כשנודע לו על המקרה ב- 2009 הוא שלח את עובדי מחלקת התחזוקה לבדוק את העניין והם לא גילו שיש לבית נזק מהכביש (עמ' 25 ש' 34, עמ' 26 ש' 1-2). הוא טען, כי לא ידוע לו שהיה פיצוץ בצינור המים (עמ' 27 ש' 11-12). לטענתו, עשו חפירות בכדי לבדוק את טענת התובע, כי כאשר יש תלונה צריך לבדוק אותה. זרייקאת נשאל, האם הם חופרים בעקבות כל תלונה והשיב, כי הם בודקים ומחליטים אם צריך לחפור או לא (עמ' 27 ש' 13-20). זרייקאת העיד, כי למועצה אין קשר לנזק שנגרם לביתו של התובע והם בדקו ולא הייתה דליפת מים (עמ' 27 ש' 31-33) וכי הם בדקו את הצנרת של הכביש ואין שם דליפה. לטענתו, ב- 2009 הצנרת הייתה תקינה וכי לפני כן הם לא ערכו בדיקה (עמ' 28 ש' 24-29). זרייקאת העיד, כי לפני 2009 לא הייתה פניה של התובע אליו כמהנדס המועצה וכי הוא לא יודע, האם התובע פנה למועצה לפני כן (עמ' 28 ש' 30-33).

53.
זרייקאת טען כי לא היה מכותב במכתב
מיום 23.11.04 אשר צורף לתצהיר התובע. לטענתו, לא הודיעו לו עליו והוא לא ידע עליו (עמ' 26 ש' 32). הוא העיד, כי אינו יכול לאשר שהמכתב אמיתי (עמ' 26 ש' 34). לטענתו, הוא חושד שהמכתב מזויף משום שכתוב בו שהוא מתואם עם מחלקת הנדסה אולם לא התייעצו עמו (עמ' 27 ש' 1-2).

עוד העיד, כי חמזי היה במועצה בעת כתיבת המכתב (עמ' 27 ש' 3-4). זרייקאת העיד, כי אין בידו לומר מה גרם לחמזי להוציא מכתב כזה וכי יש לשאול את חמזי (עמ' 27 ש' 7-8). הוא טען שהמכתב לא מתואם עימו והוא מהנדס המועצה (עמ' 27 ש' 10). בהמשך העיד, כי כאשר יש תלונה, המועצה לא נותנת מענה לפני שהיא חוזרת למחלקת הנדסה ומתייעצת איתה. לטענתו, לפני שנת 2009 לא פנו אליו או למחלקה (עמ' 29 ש' 2-6). כאמור, לא עלה בידי התובע להוכיח, כי המכתב מיום 23.11.04 אשר צורף לתצהירו הינו מסמך אותנטי משבחר שלא לזמן את עורך המסמך או כי יש בו בכדי ללמד שהנתבעת הודתה באחריותה לנזקיו.

54.
לא עלה בידי התובע להסביר מדוע לא פירט לאילו גורמים במועצה פנה ולא עלה בידו להוכיח טענתו באשר לפניות האמורות. לא נסתרה עדותו של זרייקאת באשר למועד בו נודע לו לראשונה על המקרה. כאמור, זרייקאת העיד, כי לאחר שנודע לו על טענות התובע בשנת 2009 נשלחו למקום עובדים ממחלקת התחזוקה ולא התגלה, כי נגרם לבית נזק בעקבות הכביש. לא הוכחה טענת התובע לפיה כבר בשנת 2004 ערכה הנתבעת חפירות במקום או, כי במהלך החפירות הנטענות התגלה פיצוץ או דליפה בצינור. אציין, כי אין בעדותו של זרייקאת לפיה בשנת 2009 בוצעו חפירות במקום בכדי ללמד, כי יש ממש בטענתו של התובע באשר למקור בגינו נגרמו נזקיו וכי בשל כך החליטה המועצה לבצע את החפירות.

55.
זרייקאת העיד, כי הכביש נשוא התביעה הוא תחת שליטת המועצה (עמ' 24 ש' 28-29). הוא העיד, כי מי שביצע את העבודה בכביש זה משרד התחבורה וכי אין לו ניירת בנדון (עמ' 24 ש' 30-33). זריייקאת העיד, כי משרד התחבורה הגביה את הכביש וכי לא עשה כן באמצעות המועצה. לטענתו, המועצה לא הייתה מעורבת בזה ולא היה מפקח מטעמה בעת ביצוע העבודות. לטענתו, גם לא היה צריך להיות מפקח מטעם המועצה (עמ' 26 ש' 8-13).

זרייקאת אישר, כי בשנת 2004 משרד התחבורה היה אחראי על עיבוד הכביש והמועצה אחראית על קווי המים (עמ' 27 ש' 28-29).

56.
התובע נשאל, האם פנה למשרד התחבורה שביצע את העבודה והשיב בשלילה. הוא טען, כי המועצה אחראית על העבודות ודרכה לוקחים את המכרזים (עמ' 14 ש' 16-18). לתצהירו של התובע צורף מכתב שנשלח אליו ביום 4.3.09 על ידי האחראית לפניות הציבור במועצה. במכתב נטען, כי העבודות שבוצעו צמוד לביתו בשנת 1993 נעשו על ידי משרד התחבורה. כמו כן צוין במכתב מי היו המתכנן והקבלן ונטען, כי הנתבעת אינה נושאת באחריות לעבודות אלו. התובע נשאל, האם בעקבות המכתב האמור הוא פנה למישהו אחר והשיב שהוא נכנס לראש המועצה ומסר לו את הפרטים וראש המועצה אמר לו לגשת למשרד ההנדסה ושהם יטפלו בזה (עמ' 14 ש'10-13).

57.
כאמור, התובע טען בכתב התביעה, כי הנזק נגרם בעקבות עבודות אשר בוצעו בכביש בשנת 1993. הנתבעת טוענת, כי לא ביצעה את העבודות אלא משרד התחבורה. עדותו של זרייקאת בעניין זה לא נסתרה. מעדות התובע עולה, כי הוא כלל לא פעל לשם בדיקת הטענה האמורה. כאמור, זרייקאת העיד, כי אין לו מסמכים בנדון אולם לאור השיהוי הרב בו הוגשה התביעה הרי שאין בכך בכדי לפעול לרעת הנתבעת. כמו כן, על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו ועליו להוכיח, כי הנתבעת ביצעה את העבודות הנטענות וכי בעקבותיהן נגרמו נזקיו. מהאמור עולה, כי התובע כלל לא בדק את טענת הנתבעת לפיה העבודות בשנת 1993 בוצעו על ידי גורם אחר. משכך, ברי, כי אין בידי התובע לשלול טענה זו.


58.
התובע העיד, כי לאחר שהתגלה הנזק בוצעו עבודות לתיקון הצנרת. לטענתו, את העבודה ביצע קבלן בשם עבדאללה חמסי. בהמשך הוסיף, כי הוא אינו יודע האם התאגיד לקח אותו או המועצה (עמ' 10 ש' 28-30). התובע טען, כי הוא אינו יודע האם הקבלן היה מטעם המועצה אולם תיקנו את זה והעבירו את הצינור (עמ' 10 ש' 34, עמ' 11 ש' 1). התובע העיד, כי ידוע לו שיש תאגיד מים וביוב ביישוב (עמ' 11 ש' 2-3). הוא נשאל האם הקבלן עבד מטעם המועצה או התאגיד ובתגובה טען, כי הבעיה נפתרה באותו זמן. התובע העיד, כי מישהו בא והעביר את הצינור ותיקנו את הבעיה (עמ' 11 ש' 4-6).

59.
התובע לא זימן לעדות את חמסי אשר לטענתו הגיע למקום, ראה את התקלה ותיקן אותה. כמו כן, אף אם תתקבל טענתו בעניין זה הרי שאין בידו להעיד, האם הקבלן האמור נשלח על ידי הנתבעת או על ידי גורם אחר. ברי, כי ככל שהקבלן נשלח על ידי גורם אחר הרי שיש בכך בכדי לתמוך בטענת הנתבעת לפיה הנזק הנטען לא נגרם על ידי דבר המצוי בשליטתה ובאחריותה.

60.
מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, שהנזקים נגרמו בעקבות עבודות אשר ביצעה הנתבעת או, כי צינור שהיה באחריות הנתבעת התפוצץ או שהייתה ממנו דליפה שגרמה לנזקים בביתו. עדותו של התובע ושל בנו לא היו אמינות וסדורות והתגלו בהן סתירות היורדות לשורשו של עניין. בנוסף, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה
כלשהי. לא עלה בידי התובע למסור גרסה סדורה וברורה באשר למקור הנזק. הטענה, כי הנזק נגרם בעקבות עבודות אשר בוצעו בשנת 1993 והתגלה רק כעשור לאחר מכן אינה סבירה ואינה אמינה ויש בכך בכדי לחזק את עמדתי, כי הנזקים הנטענים לא נגרמו בנסיבות הנטענות על ידי התובע.

61.
למעלה מהדרוש אוסיף ואציין, כי אף אם הייתה נדחית טענת ההתיישנות והשיהוי ואף אם הייתה מתקבלת טענת התובע באשר למקור לנזק ולאחריותה של הנתבעת הרי שהתרשמתי, כי הנזקים להם טוען התובע הינם מוגזמים ומופרזים ולא עלה בידו להוכיח, כי נגרמו לו נזקים בשיעור הנטען.

62.
התובע צירף חשבוניות לשם הוכחת עלויות תיקון הנזקים. הוא העיד, כי בנו הוא קבלן והוא ביצע את עבודות השיפוץ (עמ' 10 ש' 9). התובע העיד, כי החשבוניות מבטאות את מה שהוכנס לדירה (עמ' 15 ש' 23-24). באחת החשבוניות צוין, כי "המקום המיועד- בית שאן והסביבה" בהתייחסו לכך העיד התובע, כי הבטון משם
וכי הוא עובד עם אבן וסיד בית שאן (עמ' 16 ש' 4-5). התובע נשאל האם חשבונית הפרזול הינה בעבור משהו שנכנס לבית שלו והשיב, כי יש לשאול את בנו (עמ' 16 ש' 8-9). עוד העיד התובע, כי הוא תיקן את הגג וטען, כי אינו יודע איפה זה מופיע בחוות הדעת אולם הוא תיקן את הגג (עמ' 16 ש' 12-15).

63.
נטען בפני
נור, כי מחוות דעתו של המומחה עולה, כי העלות בגין הבטון נמוכה בהרבה מהחשבוניות שצורפו והוא השיב, כי חוות הדעת מקוצרת וכי הוא לא צריך להגיד שהוא פירק ריצוף ושם ריצוף (עמ' 22 ש' 6-11). נור העיד, כי בגג הוא לא שם ברזל וכי אם יש חשבונית לגבי ברזל זה לא שייך (עמ' 22 ש' 17-19). עוד העיד, כי הוא חושב שחשבונית 15ד' אינה שייכת לבית (עמ' 22 ש' 20-26). לטענתו, הוא אינו זוכר את כמות הבלוקים אשר הכניס בדירה (עמ' 23 ש' 18-19). נור שלל טענה לפיה עץ לבנייה עליו לקנות לפני רכישת הבטון וטען שיש לו חשבון אצל האדם ממנו הוא רוכש כל חודש ומשלם בסוף החודש. נטען בפני
ו, כי הוא רכש בטון ביום 5.1.09 ועץ ב- 13.2.09 וזה מלמד שהחשבונית של העץ אינה שייכת והוא שב וטען שיש לו כרטסת אצל הבן אדם ושזה לא קשור (עמ' 23 ש' 2-13). נור אישר, כי השימוש של העץ אינו חד פעמי וכי הוא משתמש בעץ האמור בעסק שלו (עמ' 23 ש' 14-17). הוא שלל טענה לפיה חלק גדול מהחשבוניות לא קשורות לנזק (עמ' 23 ש' 33-34).

64.
הנה כי כן, התרשמתי, כי חלק מהחשבוניות, אשר הוצאו כאמור מהעסק של נור, אינן קשורות לתיקון הנזקים בביתו של התובע. כמו כן, עלות החשבוניות גבוהה מהעלות על פי חוות דעתו של השמאי. לא עלה בידי התובע ונור ליתן הסבר מניח את הדעת לעניין זה. כמו כן, לא עלה בידי נור להעיד באשר לכמויות בהן נעשה שימוש במסגרת השיפוץ. בנוסף, בין החשבוניות יש חשבונית על עץ אשר לא ברור, האם שימש לשם שיפוץ בבית התובע וממילא עולה מעדותו של נור, כי הוא ממשיך להשתמש בעץ האמור בבית העסק שלו.

65.
אציין עוד, כי בחוות הדעת אשר צירף התובע יש שומה של העבודות שבוצעו במקום לשם תיקון הנזקים. אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע באשר לנסיבות בגינן נגרמו נזקיו ובאשר לאחריות הנתבעת הרי שחוות הדעת נעשתה בעקבות ביקור במקום לאחר שהשיפוץ הסתיים והיא נסמכת על טענתו של התובע באשר לנזקיו ועבודות התיקון שנדרשו. השמאי העריך את עלות העבודות שנטען בפני
ו, כי היה צריך לבצע בעקבות הנזקים ואין בחוות הדעת כדי ללמד, כי אכן נדרשו העבודות האמורות בעקבות נזקים אשר נגרמו לביתו של התובע וכי אין מדובר בשיפוץ שעשה התובע לצרכיו ללא קשר לנזקים שנגרמו לו לטענתו.

66.
בנוסף, לא התרשמתי שהתובע פעל כנדרש לשם הקטנת נזקיו. התובע העיד, כי הנזק התחיל לאט לאט עד שהתפשט (עמ' 13 ש' 22). בהמשך העיד, כי הוא התעורר יום אחד ומצא את הבית שקוע במים (עמ' 16 ש' 30). מעדותו של התובע עולה, כי אין מדובר בנזק אשר התגלה במלואו בבת אחת אלא בנזק אשר התפשט לאט. לאור עדותו האמורה של התובע לפיה הנזק התחיל לאט עד שהתפשט הרי שהיה עליו לפעול בסמוך לאחר התגלות הנזק ולא להמתין עד שהנזק יתגבש במלואו.

67.
אציין עוד, כי התובע ציין בסעיף 3 לכתב התביעה ואף העיד לפני, כי הוא הבעלים של מבנה המגורים אשר נמצא במגרש 50/1 חלקה 50 בגוש 17387 (עמ' 7 ש' 23-25). בהמשך העיד, כי המבנה אינו רשום על שמו וטען, כי הוא גר אצל אחיו וכי הבית בחזקתו (עמ' 7 ש' 29). התובע העיד,
כי הוא מחזיק את הבית 30 שנה (עמ' 8 ש' 3). התובע לא המציא כל אסמכתא להוכחת בעלותו בבית נשוא התביעה וכאמור הודה, כי הבית אינו רשום על שמו. לעומת עדות התובע, נור העיד, כי הוא הבעלים של הבית נשוא התובענה (עמ' 17 ש' 31-32) וכי הוא מתגורר עם אביו והמשפחה (עמ' 18 ש' 1-2). נור טען שהזכויות בבית הם של אביו אולם הבית הוא שלו (עמ' 18 ש' 3-6) וכי הוא זה ששיפץ את הבית ושילם עבור השיפוץ כשנטען בפני
נור, כי מאחר והוא הבעלים וזה ששילם עבור השיפוץ אז הוא זה שזכאי לפיצוי השיב, כי המחזיקים הם הוא והוריו (עמ' 18 ש' 9-14). עדותו של נור לפיה הוא הבעלים של הבית, מתגורר בבית ושילם עבור השיפוץ מעוררת ספק באשר לזכאות התובע לקבל פיצוי בגין הנזקים הנטענים ככל שהיה עולה בידו להוכיח טענתו באשר לגורם לנזק ואחריות הנתבעת.

68.
התובע כלל לא הוכיח, כי נגרם לו נזק כלשהו לאחר שכאמור הוא לא הבעלים של הבית נשוא התביעה והוא אף לא נשא בעלות שיפוץ הנזקים הנטענים.

69.
הנה כי כן, מצאתי, כי התביעה הוגשה לאחר התיישנותה. לא הוכח, כי התקיימו חריגים אשר יש בהם בכדי להאריך את תקופת ההתיישנות. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו. התובע לא הוכיח, כי העבודות אשר בוצעו ב- 1993 בוצעו על ידי הנתבעת ולא הוכיח, כי נזקיו נגרמו בעקבות התפוצצות צינור או דליפה מצינור שהיה באחריות הנתבעת. בנוסף, התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בינם לבין הדליפה הנטענת. התובע אף לא הוכיח, כי נגרמו לו נזקים כלשהם.

70.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 22,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.


המזכירות תמציא לצדדים.


ניתן היום,
ו' טבת תשע"ה, 28 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 41118-11/11 יוסף קאסם חמאד נ' מועצה מקומית כפר כנא (פורסם ב-ֽ 28/12/2014)